שבר בעצם הנביקולר בעקבות תאונת דרכים: 1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזקי גוף - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.   בתאריך 3/1/94 נפגע התובע בתאונת דרכים.   התובע היה הולך רגל ונפגע מרכב נהוג ע"י הנתבע 1 אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 2.   אין מחלוקת על אירוע התאונה.   אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי.   המחלוקת היא בשאלת הנזק.    2. המצב הרפואי   בגין התאונה נגרמו לתובע שברים בצלעות 7-6-5 מימין עם פנומוטורקס מימין. כמו כן אובחן כסובל משבר בעצם הנביקולר בפרק יד ימין.   מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש - ד"ר ברוך עמרמי.   בחוות דעתו כותב המומחה כי כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 3/1/94 לא נגרמה לתובע כל נכות צמיתה בתחום האורטופדי. 3. כאב וסבל   כאמור, לתובע נגרמו שברים בצלעות ובפרק יד ימין.   התובע היה מאושפז בבית חולים מיום 8/1/94 ועד ליום 19/1/94.   אמנם לא נותרה לתובע נכות צמיתה, אולם התובע היה בתקופת אי-כושר ממושכת.   בנסיבות אלו סבור אני, כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי כספי בגין כאב וסבל, כפי הסמכות הנתונה לביהמ"ש עפ"י תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו - 1976.   סבור אני כי פיצוי כספי בסך 12,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות.     4. הפסד השתכרות   התובע נהג משאית.   בשנת 1993 היתה לתובע תאונה בנמל. כך העיד התובע.   במרץ 93' עזב התובע את עבודתו בחב' "ש.ע.ב צובר בע"מ" (להלן: "צובר").   מאז ועד התאונה נשוא הדיון, לא עבד כלל.   בעדותו בביהמ"ש אומר התובע:   "17 שנים עבדתי בצובר עד שהיתה לי תאונה בנמל ולקחתי חופש. זה היה בשנת 93'. היה לי חופש בערך 6-5 חודשים. חיפשתי עבודה אחרת קלה יותר ופחות פיזית. לא הסתדרתי. רציתי לחזור לעבודה שלי כי זה המקצוע שלי. ... בתאונה מיום 4/1/94 הייתי בחופש. באותו יום הייתי במשרד. הלכתי למשרד בצובר ורציתי לחזור כדי לדבר איתם כדי לחזור לעבוד בשותפות. הם לא הסכימו כי אני לא יכול לעבוד כמו שיכולתי לעבוד קוודם. נסעתי הביתה ואז ארעה התאונה".    עינינו הרואות, מאז התאונה הקודמת ועד לתאונה הנוכחית, חלפו 10 חודשים בהם לא עבד התובע, עקב מגבלות רפואיות.   גם ביום התאונה ניסה התובע לחזור ולקבל עבודה בחב' "צובר", אך לא הצליח.   התאונה ארעה בדרכו חזרה ממשרד "צובר".   המומחה הרפואי ד"ר ברוך עמרמי, התבקש להעריך את תקופת אי-הכושר של התובע תוצאת התאונה.   בתשובה לשאלת הבהרה מס' 7 אומר המומחה:   "במקרה כזה אני יכול לקבל תקופת אי כושר מלאה 100% לששה חדשים, ושלושה חודשים אי כושר של 50%. אם הנבדק עסק כנהג משאית יש מקום לאי כושר 100% גם לשנה שלמה". בפועל חזר התובע לעבודה בחודש מאי 94', עת מצא עבודה חדשה ושב לעבוד כנהג משאית בחב' "מ. המרכב (שירותי רכב) 1990 בע"מ" (להלן: "המרכב").   החל משנת 1995, התחיל התובע לעבוד בחב' תעבורה, שם הוא עובד כנהג ומדריך נהגים. מאז מרץ 95', כפי שעולה מדו"חות המס, ממשיך התובע לעבוד בחב' זו.   מכאן, שהדיון יתמקד בתקופה שמינואר 94' ועד מאי 94'.   ב"כ התובע מבקש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות עבור כל תקופת אי-הכושר.   ב"כ הנתבעות סבור כי בנסיבות אלו, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו עבור התקופה שמינואר 94' ועד מאי 94'. לחילופין, מציע ב"כ הנתבעות לפסוק לתובע פיצוי גלובלי כלשהו עבור תקופה זו.   כאמור, עובר לתאונה לא עבד התובע.   התובע לא עבד לאורך תקופה של 10 חודשים, לפני התאונה, בגין מצב רפואי קודם.   מהראיות שהובאו בפני למדתי, כי בתקופת אירוע התאונה, עשה התובע מאמצים למצוא עבודה.   הא-ראיה, שהתאונה הנדונה ארעה עת שב התובע ממשרד "צובר" בנסיון למצוא עבודה.   הא-ראיה, שלמרות תקופת אי-הכושר למשך שנה שהוכרה לתובע ע"י המומחה הרפואי - ד"ר עמרמי - שב התובע לעבודה כבר בחודש מאי 94'.   בנסיבות אלו, אכן סבור אני כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי כלשהו, אשר יבטא את האפשרות שהתובע היה מוצא עבודה עוד קודם לחודש מאי 94', אילמלא התאונה שפגעה בכושר העבודה שלו וגדעה, לתקופת מה, אפשרות זו. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בתקופה הסמוכה לאירוע התאונה, כאשר מצבו הרפואי עדיין היה כזה שהקשה עליו ללכת ולחפש מקום עבודה אחר.   סבור אני כי פיצוי כספי גלובלי בסך של 10,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות ויהווה את האיזון המתאים בין אי עבודת התובע במשך תקופה של 10 חודשים עובר לתאונה, ובין האפשרות שיכול היה למצוא עבודה אחרת והתאונה גדעה אפשרות זו, לפחות לתקופת מה.   בטיעוניו מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי כספי נוסף המתייחס להפסד השתכרות מאז ספטמבר 94', עת הפסיק התובע לעבוד בחב' "המרכב" ועד למרץ 95', עת חזר לעבוד בחב' "תעבורה".   את טיעוניו אלו סומך ב"כ התובע על הערכתו של המומחה, אשר העריך את תקופת אי-הכושר של התובע למשך שנה.   אני דוחה דרישה זו.   כאמור, בפועל התובע חזר לעבודה בחודש מאי 94' ועבד ברציפות עד חודש ספטמבר 94'.   לאמור, בעוד שחוות הדעת של המומחה מתבססת על הערכה בלבד, המציאות הוכיחה כי כבר בחודש מאי 94' היה התובע כשיר לעבודה.   בחודש ספטמבר 94' ארעה לתובע תאונה נוספת.   בעדותו אומר התובע:   היה לי פנצ'ר ורציתי להתכופף על מנת לתקן אותו ונתפס לי הגב. היה לי גם קודם כאבי גב. מאז לא עבדתי עד ששיקמתי את עצמי מחדש. בשנת 95' התחלתי לעבוד בחברת התעבורה. שם אני עובד כנהג ומדריך נהגים. ואני עובד שם עד היום. בגלל שלא רציתי לשבת בבית, למרות שיכולתי להוציא תעודות אי כושר, לא עשיתי זאת. אני אדם מסודר שרוצה לעבוד ולפרנס את המשפחה שלי. גם בחופשת המחלה שלי ניסיתי לעבוד אבל לא הצלחתי".   עינינו הרואות, אין כל קשר בין תקופת אי-הכושר של התובע מחודש ספטמבר 94' ועד מרץ 95', ובין התאונה הנדונה.   תקופת אי-כושר זו קשורה לתאונה אחרת שעבר התובע.   כפועל יוצא, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין תקופה זו.    5. סוף דבר   אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים הבאים:   סך של 12,000 ש"ח (כאב וסבל)   סך של 10,000 ש"ח (הפסד השתכרות)   סה"כ 22,000 ש"ח.   סכום זה, ישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.   כמו כן ובנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק ואגרת בימ"ש. שבר