שיקום מבנה לאחר שריפה

התובע הוא בעל עסק לשיקום מבנים לאחר שריפה. הנתבע הינו בעל נגריה בשם "א.ק. אליעזר" ברח' מרכוס 48 ו-50 פ"ת (להלן: הנגריה). הנגריה מורכבת משני אגפים שביניהם קיר מפריד ובו פתח מעבר. ב-26.4.01 נפגעה הנגריה על תכולתה משריפה, שפרצה מחוץ לה וחדרה אליה.   חברת הביטוח "הדר", שביטחה את הנגריה (להלן: חברת הביטוח), הפנתה את השמאי אודי וולנרמן (להלן: השמאי) להעריך את נזקי השריפה. השמאי קיבל מספר הצעות מבעלי מקצוע, שאת חלקם הביא הנתבע, ובין היתר ביקש מהתובע לתת הצעת מחיר לשיקום הנגריה.   התובע הגיע לנגריה ובחן את הנזקים ופעולות השיפוץ הנדרשות, ובהתאם להם הגיש לשמאי הצעת מחיר. (העתק נקי של ההצעה, מיום 29.4.01, סומן כנספח א'). השמאי יעץ לתובע לצמצם את הכמויות והמחיר בחלק מהפריטים, כדי שיוכל לאשר את הצעתו; לדברי התובע, לאחר שהוזזו קרשים ולוחות עץ שהסתירו את הקירות, ויכול היה לקבל תמונה מדוייקת יותר לגבי פעולות השיקום הנדרשות, שינה מספר פריטים בהצעת המחיר כך שסכומה הכולל היה נמוך יותר ממה שהוצע בתחילה (60,900 ש"ח + מע"מ במקום 67,150 ש"ח + מע"מ). לאחר שהתובע עשה כן - אישר השמאי את הצעת המחיר המתוקנת, וקבע את סכום הערכת הנזק כסכום ההצעה.   בעקבות קביעתו של השמאי, התקשרו התובע והנתבע בהסכם שיקום, והתובע התחיל בעבודות השיפוץ יומיים לאחר השריפה. בהסכם השיקום מיום 30.4.01, עליו חתומים התובע והנתבע (נספח ג') נכתב כי "בלי קשר לביטוח, התשלום יתקבל מהלקוח בלבד, לפי מה שהשמאי מעריך את העבודה". לאחר גמר הביצוע ערך התובע את הצעת המחיר המתוקנת מיום 8.5.01 על סך 71,252 ש"ח כולל מע"מ (נספח ב').   בשתי הצעות המחיר, הראשונה והמתוקנת, התייחס התובע לכל אגף בעמוד נפרד של ההצעה, ולגבי כל אגף פרט את התיקונים הנדרשים ועלותם.   התובע טען, כי בעת חתימת ההסכם היה הנתבע מודע לסכומה של הצעת המחיר. כך העיד גם השמאי, שהדגיש כי הנתבע הינו סוחר ממולח וידע היטב את היקף הערכת הנזק, בטרם חתם על הסכם השיקום. השמאי אף הוסיף וציין, כי כבר בביקורו הראשון בנגריה לאחר השריפה, הפנה את תשומת לב הנתבע לכך שקיימת בעיית מיגונים אשר בעטיה יכול ותידחה תביעתו על ידי חברת הביטוח, מה עוד שאחד האגפים בנגריה לא היה מבוטח. עדויות השמאי והתובע בנקודה זו הינן מהימנות עלי, ויש בהן כדי להסביר את העובדה כי בהסכם השיקום צויין במפורש כי התשלום יבוצע "בלי קשר לביטוח".   לטענת הנתבע, חתם על הסכם השיקום לפי הוראת השמאי, מבלי שהיה מודע להצעות המחיר האחרות שהיו בפני השמאי. גם אם נכון הדבר, אין בכך כדי להעלות או להוריד, משלא הוכח כי הצעת המחיר של התובע היתה בלתי סבירה ביחס להיקף העבודה הכלול בה.   יומיים לאחר תחילת העבודה דרש התובע סך של 15,000 ש"ח, כמקדמה. לאחר שיחה של הנתבע עם השמאי, שאישר לתובע את הסכום דנן כחלק מהערכת הנזק, העביר הנתבע שיק ע"ס 15,000 ש"ח, לזמן פרעון דחוי של 5 ימים, לידי התובע. לאחר סיום השיפוץ, שארך כשבוע - עשרה ימים, שילם הנתבע, לאחר התייעצות עם השמאי שאישר את הסכום, סכום נוסף בשיק דחוי, ובסה"כ שילם לתובע 53,878.5 ש"ח. (הוצגו חשבונית וקבלה, נספחים ד/1 + ד/2).   היתרה שלא שולמה, ע"ס 17,373.5 ש"ח, מהווה עלות השיפוץ שבוצע באגף מרכוס 50 לפי הצעת המחיר המתוקנת (נספח ב'), והיא נשוא התביעה. לטענת התובע, על הנתבע לשלם את היתרה ללא כל תנאי, שכן בהסכם נאמר במפורש כי התשלום יעשה ללא כל קשר לחברת הביטוח, וחילוקי הדעות בין הנתבע למבטחתו אינם מעניינו של התובע ואינם מצדיקים את עיכוב התשלום.   הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובע עזב את הנגריה בטרם השלמת העבודה, תוך הבטחה לחזור, אך בחקירתו הנגדית הודה כי התובע ביצע את כל השיפוץ ברצף אחד וכי הנגריה הוחזרה לפעילות מלאה, ואף עברה ביקורת חב' החשמל, מבלי שהיו לו כל טענות או דרישות כלפי התובע. לדברי התובע, הנתבע היה אמור לשלם את היתרה תוך זמן קצר, אך דחה את התובע בלך ושוב, בטענה שנוצרו חילוקי דעות בינו לבין חברת הביטוח, לעניין הכיסוי הביטוחי. בסופו של דבר, דחתה חברת הביטוח את תביעת הנתבע לתגמולי ביטוח, בטענה של העדר המיגונים הנדרשים על פי הפוליסה, והוא מאן לשלם לתובע את יתרת התמורה, לאחר שחש כי הולך שולל על ידי חברת הביטוח. גרסה זו היתה מהימנה עלי.   בכתב ההגנה העלה הנתבע טענות לקנוניה בין השמאי לתובע, ניפוח סכומי ההצעה, הכנת העמוד השני של ההצעה רק בשלב מאוחר לצרכי התביעה ועוד טענות לגבי גובה הסכומים הנקובים בהצעה, ואולם בחקירתו הנגדית הודה כי גם אילו ידע שהשמאי אישר את ההצעה במלואה, לא היה משלם לתובע לאחר שחברת הביטוח דחתה את תביעתו. עם זאת הודה הנתבע, כי כלל את מלוא הצעת המחיר של התובע, לרבות הסכום שלא שולם, בתביעה שהגיש נגד חברת הביטוח בבית משפט השלום בת"א, לתשלום תגמולי הביטוח המלאים בגין השריפה.   השמאי בעדותו אכן אישר את ההצעה המתוקנת כהערכה שאושרה על ידו. הטענות לקנוניה בין השמאי לתובע לא הוכחו כהוא זה, וכך גם לא הטענות לגבי "תיקונים" מאוחרים של ההצעה לצרכי התביעה. אין בטענות אלה יותר מאשר מסכת טיעוני סרק שנועדה להתחמקות מהתשלום לו התחייב התובע, משהוברר לו כי חברת הביטוח דחתה את תביעתו.   בנוסף טען הנתבע, כי העבודה בוצעה באופן לקוי, ומספר חודשים לאחר מכן עם רדת הגשמים הראשונים, התגלו נזילות וחדירות מים מהגג אותו הרכיב התובע. כן טען כי התובע צבע את הנגרייה רק בחלקה, וכי ישנם חוטי חשמל שעדיין גלויים. הנתבע פנה, לדבריו, לתובע בגין ליקויים אלה, אך הלה סירב לבצע תיקונים בטרם ישולמו לו הכספים המגיעים לו. הנתבע תיקן לדבריו באמצעות מי מטעמו את הליקויים בגג (לא הוצגה חשבונית או הערכת נזק על כך).   לטענת הנתבע, השמאי לא בא לבחון את עבודת התובע עם סיומה, ולא ביקר במקום מאז ביצוע ההערכה המקורית. השמאי אישר כי איכות ביצוע התיקונים אינה מעניינו, אלא היא עניין שבין התובע לנתבע בלבד.   לא שוכנעתי, כי היו פניות מצד הנתבע לתובע בעניין ליקויים בביצוע העבודה, לאחר סיומה, למעט פניה מאוחרת בחודשים רבים בעניין הגג, אלא שאז כבר היה סכסוך בין הצדדים עקב סירובו של הנתבע לשלם את יתרת הסכום שנקבע, ואין תמה כי בנסיבות אלה סרב התובע לבצע עבודה נוספת מבלי ששולם לו שכרו. זאת ועוד, התיקון שבוצע ע"י הנתבע בגג, ככל שהיה כזה, לא הוכח כספית.   כדי לאמוד את ערך עבודות השיפוץ שביצע התובע, הגיש הנתבע חוות דעת של שמאי מטעמו, משה הנדלמן (להלן: הנדלמן), שבחן את העבודה שבוצעה, מבחינת הטיב וההיקף, בהשוואה להצעת המחיר המתוקנת. הערכת הנדלמן לשווי העבודות מבוססת על בחינת ההצעה למול הביצוע בפועל, וקיזוז עלות העבודות שלא בוצעו. אין הוא מתייחס בחוות דעתו לסבירות הצעת המחיר ביחס למחיר השוק באותה עת. לפי הערכת הנדלמן, שווי העבודות מסתכם בסך של 42,700 ש"ח, לא כולל מע"מ. לפיכך, התשלום ששולם עולה על סך היקף העבודה שבוצע. הנדלמן צרף לחוות דעתו תצלומים הממחישים חלק מהליקויים, אך רוב הסעיפים שבהם הפחית מהמחיר בגין ביצוע חלקי או לקוי, הינם לקוניים וללא פירוט מילולי מספיק. מה גם, שהנתבע עצמו לא פרט בתצהירו לגבי אי הביצוע או הליקויים הנטענים בצורה מפורטת, וטען רק כי הצביעה וניקוי הפיח לא הושלמו, וכי הגג דלף (סעיף 16). בהקשר זה, יצויין כי הנדלמן לא בדק, ואולי לא יכול היה לבדוק מחמת שהדבר תוקן בינתיים, את הגג. לפיכך, לא הפחית סכום כלשהו בגין עבודות הגג.   להלן פירוט הסכומים שהפחית הנדלמן לעומת הצעת המחיר, והתייחסות לליקויים/אי הביצוע בגינם הופחתו:   1. רח' מרכוס 50: א. עבודות טיח ושפכטל - 4,000 ש"ח במקום 4,800 ש"ח, בגין היקף קטן ואיכות ירודה. הוצגו 2תמונות המראות קירות לא חלקים. ב. שיפוץ דלתות כולל צבע - 3,500 ש"ח במקום 4,500 ש"ח. יצויין כי לפי ההצעה בוצעה גם החלפת לגרים, הנדלמן אינו מתייחס לכך. ג. ניקוי פיח - 2,500 ש"ח במקום 8,800 ש"ח, בגין אי ביצוע הניקוי במלוא שטח הנגריה ובמשרד. לא צויינו אחוזי השטח הנקי מול השטח המפויח. הוצגו תמונות המראות שרידי פיח על הגג ועל דלת ברזל. ד. צבע בנגריה - 3,000 ש"ח במקום 7,500 ש"ח, בגין ביצוע חלקי ללא הזזת אביזרים וציוד מהקירות, התזה באיכות נמוכה. הוצגו תמונות המראות שטחי קיר לא צבועים. ה. צבע במשרד - הופחת מלוא הסך של 3,500 ש"ח בגין אי ביצוע. יצויין כי בהצעה רשום, בנוסף למשרד, גם "קומה ב' כללי", ולא הוכח כי קומה זו לא נצבעה. ו. ניקוי רצפה - הנדלמן הוסיף 800 ש"ח על ההצעה, שבה לא נעשה כל חיוב בגין פריט זה. 2. רח' מרכוס 50: א. ניקוי קירות + צבע - 2,000 ש"ח במקום 8,000 ש"ח בגין ביצוע בהיקף של 50 מ"ר בלבד (מתוך 125 מ"ר). חוות הדעת אינה מפרטת מילולית מדוע החישוב נעשה לפי 50 מ"ר בלבד ומה לא נצבע. ב. יצויין כי הנדלמן העריך ביתר את עבודות החשמל שבוצעו במבנה זה, כך שהוסיף 2,100 ש"ח על הסכום שבהצעה, 1,400 ש"ח.   ב"כ הנתבע הודיע בסיכומיו כי הוא מאמץ את חוו"ד הנדלמן גם בפריטים בהם העריך את העבודה שבוצעה ביתר ביחס להצעת המחיר.   לאחר שעיינתי בהצעה, בחוות הדעת ובתמונות הנני מחליטה להפחית בגין ביצוע לא מושלם את הסכומים דלקמן: סעיף 1.א. 800 ש"ח. סעיף 1.ב. לא להפחית. סעיף 1.ג. 3,000 ש"ח. סעיף 1.ד. 3,500 ש"ח. סעיף 1.ה. 1,000 ש"ח. סעיף 1.ו. להוסיף 800 ש"ח. סעיף 2.א. לא להפחית. סעיף 2.ב. להוסיף 2,100 ש"ח. סה"כ - הפחתה של 5,400 ש"ח (לא כולל מע"מ). בקיזוז מול יתרת החוב שתבע התובע, נותרה איפוא יתרה לתשלום בסך 9,450 ש"ח + מע"מ.   הנתבע ישלם לתובע יתרה זו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.5.01 ועד התשלום בפועל. כן ישא בהוצאות המשפט של התובע (אגרות, שכר העד כפי שנפסק) וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.מבנהשריפה