קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין מכונית למשאית סמי טריילר: 1. בתחילת הדברים יש לדון בבקשת הנתבע לבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדרו ב27/06/99; אני מקבל את הצהרתו כי הזמנה לדין וכתב התביעה לא הגיעו לידיו, בשעתו. בחינת אישור המסירה אכן מעלה ספק בדבר מסירה כדין: פקיד המסירה מציין כי המסמכים הודבקו על דלת ביתו של הנתבע אך איננו מציין תאריך מדוייק אף לא מועדי נסיונותיו להמציא את המסמכים - קודם שהחליט להסתפק בהדבקה על הדלת. לפיכך - אני מבטל את פסק הדין אשר ניתן בהעדר הנתבע ב-27/06/99. 2. התביעה היא לפיצוי בגין פגיעה וגרימת נזק למכונית התובעת; אין מחלוקת כי בתאריך 15/10/98 "נפגשו" מכוניתה של התובעת (פרטית מסוג פיאט-אונו) עם משאית, "סמי-טריילר" השייכת לנתבע, והיתה נהוגה בעת הארוע ע"י מר נגר; "המפגש" התרחש באזור התעשיה במרכז ספיר בשכונת גבעת שאול. לטענת התובעת (עפ"י כתב התביעה ועדותה בפני) היתה מכוניתה במצב עצירה כאשר המשאית התקדמה תוך כדי סיבוב ופגעה במכונית בצד שמאל (דלת קדמית שמאלית וכנף אחורית שמאלית). כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק שהוצאות תיקונו 2,223.- ש"ח (כמאושר בחוו"ד שמאי ואף חשבונית המוסך). בנוסף על כך שילמה התובעת לשמאי סך 402.- ש"ח. עוד נגרמו לה הוצאות שונות וביטול זמן - סה"כ תביעתה, לפיכך, 2,840.- ש"ח. 3. הנתבע - ומי שנהג במשאית בעת התאונה, אינם מכחישים כאמור, את הפגיעה - אלא לטענתם האשמה לתאונה נופלת כל כולה על התובעת עצמה. מדובר, לטענתם, בשטח חניה פרטי של חברת אוסם, המיועד לפריקת סחורה מהמשאיות. במקום חונות - ואף חנו בבוקר הארוע - משאיות ענק של חברת אוסם (כדוגמת משאית הנתבע). שטח החניה צר ומצומצם והתימרון בו קשה. נהג הנתבע אשר סיים פריקת המשאית החל לתמרן משאיתו בין המשאיות החונות - תמרון אשר הוא קשה מהטעמים הנ"ל ומחייב ריכוז מירב תשומת הלב בעיקר לחלק האחורי של המשאית ("הנגרר"), באמצעות מראת הצד. תוך כדי תמרון ויציאה איטית מבין המשאיות החונות, הגיחה מכונית התובעת, מכיוון ממנו אסורה כניסת כלי רכב לשטח החניה, כשהיא נוסעת במהירות רבה ואיננה משגיחה בנעשה עד כי "נכנסה" בפגוש של "הסוס" [קרי: החלק הקדמי - הגורר - של המשאית]. עד כאן גירסאות הצדדים. 4. לאחר ששמעתי דברי הנהגים המעורבים, ועיינתי בתרשימים שערכו הנהגים בעת הדיון ובצלומי מקום הארוע ומכונית התובעת לאחר פגיעתה - הגעתי למסקנה כי האמת , כרגיל, אי שם בין גירסאות הצדדים. ברור בעיני כי התאונה ארעה כתוצאה מ"כניסת" המשאית אל תוך הפרטית - ולא להיפך; עיני נהג הנתבע היו מופנות, עובר לתאונה, למראה הצידית המראה את אחורי המשאית ולא לחזית המכונית, ועל כן כלל לא השגיח במכונית הפרטית הנוסעת בחזית המשאית (ואיני מקבל את גירסת התובעת כי מכוניתה היתה במצב עצירה). עם זאת ברור בעיני שמהירות נסיעת המשאית היתה מינימלית (שאם לא כן היה המגע בין משאית הענק לבין הפרטית ה"מיניאטורית" מסתיים באסון כבד). נראה אף כי התובעת נכנסה אל שטח החניה מכיוון שאיננו מיועד לכניסת רכב פרטי (אף שאין מוצב בו תמרור האוסר כניסה) ואף לא היתה מודעת לכך שמדובר בשטח חניה המיועד לפריקת הסחורה ממשאיות הנדרשות ל"תמרונים" במקום הצר - וממילא לא נקטה בזהירות המתחייבת מכך. 5. לפיכך אני קובע שהאחריות לתאונה מתחלקת בין שני הנהגים המעורבים בשעור 75% על נהג הנתבע ו25%- רשלנות תורמת של התובעת עצמה. 6. נזקי התובעת הם, כמפורט לעיל - הוצאות התיקון, הוצאות השמאי ואגרת תביעה - סה"כ 2,697.- ש"ח; חלקו של הנתבע, לפיכך 75% מסכום זה הינו - 2,023.- ש"ח. 7. התוצאה היא שאני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 2,023.- ש"ח, כשלסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה (26/01/99) וכן בעבור ביטול זמנה של התובעת בהליך זה (בהתחשב בתוצאה) 150.- ש"ח. רכבמשאיתתאונת משאית