תאונה ב"תיקון דרך" תוך כדי ניצול הכוח המכני של גרר כתאונת דרכים

פגיעה ב''תיקון דרך'' בשילוב ''ניצול הכוח המכני של הרכב'' כתאונת דרכים: א. מבוא התובע, נהג מכונית גרר וקבלן משנה של חברת שגריר, נפגע בידו באירוע שהתרחש, לטענתו, ביום 28/5/00, עת שהוזמן לחלץ רכב שסטה מהכביש ונפל לתוך ואדי. לטענתו, נגרמה התאונה עת קשר את הכבל של הגרר לחלקו האחורי של הרכב הנגרר, על-מנת למשוך אותו ולחלצו מתוך הואדי. תוך כדי משיכה וניצול הכח המכני של הגרר, נתפסו שתיים מאצבעותיו של יד שמאל בין הכבל לבין פינת הגרר הימנית האחורית ונמחצו. מכאן התביעה דידן. ב. העובדות: נסיבות האירוע מפורטות בתצהירו של התובע, כדלקמן: "2. בתאריך 28/5/00 הוזמנתי, בתור קבלן משנה של חברת שגריר לבצע עבודת חילוץ וגרירה מכביש כפר כיש לרכב מסוג פג'ו מס' רישוי 3750201. 3. ההזמנה ע"י חברת שגריר סניף חיפה. 4. כאשר הגעתי למקום ראיתי את הרכב אשר סטה מהכביש ונפל לתוך ואדי מצד ימין לכביש בכניסה לכפר כיש. (צ"ל - "קיש" - ב.א.) 5. קשרתי את הכבל של הגרר בחלק האחורי של הרכב הנגרר על מנת לסחוב את הרכב הנגרר עד לגרר. הכבל עובד ו/או פועל כאשר הרכב מונע לפיכך היה שימוש בכח המכני של הרכב. 6. תוך כדי סחיבת הרכב נתפסו אצבעות VI + V של יד שמאל בין הכבל ובין פינת הגרר הימנית האחורית. 7. משכתי ביד ימין על מנת להרים את הכבל מעל האצבעות. 8. בעקבות התאונה נפגעתי באצבעות VI + V התנפחו והתחילו לדמם." המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה, האם נסיבות האירוע דלעיל מקנות לתובע עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. ג. טענות הצדדים: בא-כח הנתבעים טוען, כי בנסיבות דלעיל, יש להחיל את החלופה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" על-פי חוק הפיצויים, הנוגעת לענייננו, שהיא "טיפול-דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי משתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". חלופה זו של הגדרת שימוש, כוללת רכיב חיובי ורכיב שלילי. הרכיב החיובי הוא הגדרת השימוש כ"טיפול ותיקון דרך ברכב", ואילו הרכיב השלילי מוציא מגדרו של החוק טיפול דרך או תיקון דרך, אם הוא נעשה תוך כדי טיפולו של אדם במכונית במסגרת עבודתו. על-כן, במקרה האחרון, אין המאורע נכנס לגדר ההגדרה של תאונת-דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים. לשיטת ב"כ הנתבעים, מטרת חוק הפיצויים היא להוציא מגדר החוק כל מקרה של טיפול או תיקון ברכב הנעשים על-ידי בעלי-מקצוע. על-כן, טוענים הנתבעים כי, התובע אינו זכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים. הואיל והמדובר בתאונת עבודה, זכאי התובע למצוא את תרופותיו במסגרת של תביעה לתשלום תגמולים לפי חוק ביטוח לאומי. מנגד, טוען בא-כח התובע, כי המאורע נופל בגדרה של החזקה המרבה שבהגדרת "תאונת-דרכים" על-פי סעיף 1 לחוק הפיצויים, שכן, לדבריו: "ניצול הכח המיכני של הרכב, הפגיעה של התובע לא נגרמה עקב טיפול דרך או תיקון דרך בגרר והסייג שחל לגבי עובדים מקצוענים חל בעניין של טיפול או תיקון דרך ברכב ואינו חל בעניין החזקות המרבות." ד. דיון: על-מנת לבחון האם, בנסיבות דידן, קיימת לתובע זכות לפיצוי, בגין נזק גוף על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה1975-, על בית-המשפט לשאול עצמו האם המאורע משתבץ בהגדרת המונח 'תאונת דרכים' על-פי סעיף 1 לחוק, הקובעת כדלקמן: "תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן, מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעדו המקורי;" (הדגשות שלי - ב.א.). הגדרה זו של המונח, כפי שתוקנה בחוק הפיצויים, כפי תיקונו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (תיקון מס' 8), נחלקת לשני חלקים עיקריים. חלקה הראשון של ההגדרה קובע את ההגדרה הבסיסית של תאונות-דרכים. החלק השני קובע שלוש חזקות חלוטות מרבות, וחזקה ממעטה אחת, אשר בהתקיים מרכיביהן יראו, כתאונת דרכים, גם את האירועים המפורטים בהן. ההליך השיפוטי, לצורך קביעה, אם אירוע מסויים מהווה תאונת-דרכים אם לאו, הוא דו שלבי. בשלב ראשון נבחנה השאלה, האם התאונה נכנסת למסגרת ההגדרה הבסיסית. במידה והתשובה הינה שלילית, יש לעבור לשלב השני. בשלב זה נבחנות החזקות החלוטות המרבות, לפיהן בתנאים מסוימים, הקבועים בהן, יראו תאונות, כתאונות דרכים גם אם אין הן נכנסות לדלת אמותיה של ההגדרה הבסיסית. (ר' רע"א 8061/95, עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נ' (3) 532 בעמ' 557-558.) במקרה דנן, התאונה אינה נופלת בגדר ההגדרה הבסיסית. אמת, התאונה הינה "מאורע" ולתובע נגרם "נזק גוף". אולם השימוש שנעשה בכלי הרכב הגורר, אינו עונה על שאר חלקיה של ההגדרה הבסיסית. שכן, במקרה דידן לא נפגע התובע עקב טיפול דרך או תיקון דרך שערך לרכב בו נהג, או עקב כל "שימוש" אחר שייעודו תעבורתי. אמנם, התובע נקרא לבצע תיקון או טיפול בכלי רכב פלוני, אשר נזקק לטיפולו - אולם אין המדובר בכלי הרכב בו נהג התובע, וממנו נפגע. לטעמי, אין שוני בין המקרה דידן, לבין מקרה אחר בו נסע מכונאי, לאתר בו מצוי היה כלי רכב אחר, אשר "נתקע" לצד הדרך, ונזקק לתיקון דרך. אגב כך התהפך הרכב, בו נהג המכונאי, תוך שנגרמים לו נזקי-גוף. ברור, כי במקרה זה, יהא זכאי המכונאי לפיצוי בגין נזקיו, חרף העובדה שנסע במהלך ביצוע עבודתו, לצורך ביצוע תיקון דרך. יש לציין, כי אף הגדרת "השימוש", שבגדרה של ההגדרה הבסיסית, הכוללת רשימה קזואיסטית של אירועים, מוציאה מגדרה רק שני מקרים, הנחשבים כ"שימוש", שעה שהדבר נעשה במסגרת ביצוע עבודה: טיפול דרך או תיקון דרך, וכן הינתקות או נפילה מרכב חונה. כל שאר האירועים המופיעים בהגדרה, ייחשבו כשימוש, גם אם התרחשו במהלך עבודתו של הנפגע. לעומת זאת, המחוקק לא קבע, לגבי אף אחת מן החזקות החלוטות המרבות, את הסייג, הנוגע לפגיעה אגב עבודתו של הנתבע. על-כן, איני רואה מקום לעשות שימוש בסייג זה. (ר' לענין זה: רע"א 9332/99 כנאפו נ. מגדל חברה לביטוח - טרם פורסם - פס"ד מיום 10.3.02). לנוכח האמור, פטור אנוכי מלדון בסייג הנוגע להרכבה השלילי של הגדרת שימוש, כטיפול דרך או תיקון דרך, הנוגע לעובדים מקצועיים. ראה גם: ע"א 3029/97 אלי יונאי נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י נ"א (5) עמ' 208, בעמ' 215, 216, שם פורטה ההלכה, והוסברו הסייגים, הנוגעים לתאונה אגב ביצוע עבודה, והתכלית העומדת בבסיס קביעתם. הואיל ואין המאורע שגרם לנזק הגוף מהווה משום "תאונת דרכים", כמשמעו של ביטוי זה בהגדרה הבסיסית, יש לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני, ולבחון אם המקרה דידן נופל לגדרה של אחת החזקות החלוטות המרבות. במקרה דידן, נפגע התובע מכבל גרירה, אשר נגרר בכוח המכני של כלי רכבו. (אין המדובר בפגיעה שנפגע התובע מרכב שנזקק לטיפול). החזקה החלוטה היחידה הנוגעת לענייננו היא זו הקובעת לאמור: "יראו תאונת דרכים גם: מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המיכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש האמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי." חזקה חלוטה זו מכוונת לכל אותם המקרים שבהם הרכב הוא רב-תכליתי. דהיינו, רכב שעל-פי ייעודו המקורי, הוא מיועד לא רק לנסיעה (הייעוד התעבורתי) אלא גם לביצוע פעולות נוספות, שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית, ושבהם נוצל כוחו המכני של הרכב. התאונה עצמה נגרמה במסגרת ניצול כוחו המכני של הרכב, אשר נועד להגשמתן של פעולות נוספות אלה, ובלבד שאותה עת לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. ראה ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ. האשם רג'בי, פד"י נ' (3) 670. לשם שכלולה של חזקה חלוטה זו נדרשים חמישה תנאים: (א) מאורע. (ב) שנגרם עקב. (ג) ניצול הכח המיכני. (ד) של הרכב. (ה) בעת הניצול לא שינה רכב את ייעודו המקורי. (ר פס"ד קואסמה, עמ' 669). במקרה דידן, מדובר במאורע שנגרם על-ידי ניצול הכח המכני של הגרר, שהוא רכב מנועי. הדרישה כי התאונה נגרמה עקב ניצול כוחו המכני של הרכב, מבטאת דרישה סיבתית. נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין ניצול הרכב לבין התאונה. קשר סיבתי זה כפול. ראשית, נדרש קיומו של קשר סיבתי עובדתי, המתמצה לרוב בסיבה בלעדיה אין. שנית, נדרש קשר סיבתי משפטי, הבורר, בין הסיבות בלעדיהן אין, אותם גורמים אשר מפאת תכונתם משמשים יסוד להטלת חבות. המבחן העובדתי קל ליישום במקרה דידן - שכן הפגיעה נגרמה על-ידי תנועת הכבל, הנמשך בכוחו המכני של הרכב. ואילו המבחן המשפטי קובע, כי ניתן לראות בפעילות ברכב מנועי כגורם שהביא לנזק גוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון, שהפעלת הרכב יצרה, ואשר בגינה ביקש המחוקק להטיל אחריות. הסיכון, אשר ניצול הכח המכני של הרכב יוצר - סיכון הקשור למבחן הייעוד - והנבחן על-פי ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. (ראה פס"ד עזבון המנוח פואז קואסמה שהובא לעיל בעמ' 670-673). לענייננו, המאורע נגרם בעת משיכת הרכב ע"י הכבל של הגרר. המשיכה נעשתה באמצעות ניצול הכוח המכני של הגרר, אשר הפעיל כבל המחובר לגרר. הפגיעה באה מסיכון שנוצר כתוצאה מניצול כח מכני זה. אולם נשאלת השאלה, האם הכח המכני המנוצל חייב להיות דווקא הכח המכני המניע את כלי הרכב והמשמש לייעודו התעבורתי? תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בדבריו של כב' השופט אליעזר ריבלין בספרו תאונות דרכים, סדר דין וחישוב פיצויים, הוצאת גדין, מהדורה שלישית, תש"ס1999-, עמ' 127: "136. הכוח המכני המנוצל בחזקה המרבה אינו חייב להיות דווקא הכוח המכני המניע את כלי הרכב והמשמש לייעודו התעבורתי. החזקה החלוטה בדבר ניצול הכוח המכני אינה כפופה, כאמור, למרכיביה של ההגדרה הבסיסית של התאונה. יש לה חיות משל עצמה. היא נועדה להביא בגדר החוק את כל אותם מצבים בהן השימוש ברכב אינו למטרות תחבורה, מקום בו מנוצל הרכב כמקור כוח ובלבד שזהו ייעודו המקורי של כלי הרכב. לפיכך גם ניצול כוח מכני ממנוע נפרד מזה המניע את הרכב עצמו יבוא בגדרה של החזקה החלוטה הזו." על-כן, פטור אנוכי מלדון בשאלה, מהו המנוע אשר הניע את הכננת אשר גררה את הכבל. דייני אם אקבע, כי הכבל נגרר בכח מכני כמקובל בכלי הרכב. במאמר מוסגר אציין, כי המקרה דידן שונה מן המקרה שנדון ברע"א 7509/98, כהן ואח' נ. הפניקס ואח' (טרם פורסם), שם נדונה פגיעת גוף שנפגעו ילדים מכבל המחובר לכננת של הרכב, אשר נועדה לחילוץ עצמי של כלי הרכב. הואיל והכננת נדרשת לשם "גרירתו" העצמית של כלי הרכב, הרי פעולת הפעלת הכננת גם מהווה משום פעולת גרירה, הנכנסת בגדרו של "שימוש". על-כן, הופעלה במקרה ההוא ההגדרה הבסיסית, והתביעה נתקבלה. במקרה דידן מדובר על גרירתו של כלי רכב אחר. על-כן, אין לגזור גזירה שווה בין המקרים. לנוכח קביעה זו, לפיה הפגיעה באה עקב ניצול של הכוח המכני של הגרר, נותר לנו לבחון את התנאי האם שינה הרכב את ייעודו המקורי? ממסכת העובדות המוסכמת על הצדדים, ניתן ללמוד, כי רכב הגרר לא שינה את ייעודו המקורי כרכב גרר וחילוץ. התוצאה היא איפוא, כי המאורע אשר אירע, נופל בגדר החזקה החלוטה המרבה של ניצול כוחו המכני של כלי רכב. על-כן, יש לקבוע שחוק הפיצויים אכן חל בענייננו, והתובע זכאי לפיצויים בגין פגיעתו. הנזק: הצדדים הסכימו, כי במידה ואקבע כי התובע זכאי לפיצויים בגין נזקיו על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת-דרכים, אקבע את שיעור הפיצויים המגיע לו על דרך הפשרה, על-פי הוראת סעיף 4(ג) לחוק. הצדדים סיכמו לשם כך את טענותיהם בכתב. לאחר שעברתי על טיעונים אלה, הסתבר, כי פרט לחבלה באצבעות ידיו - חבלה שלא הותירה נזקים גרמיים, לא סבל התובע נזק של ממש, אשר הותיר בו אותותיו לאחר החלמתו. התובע נזקק לתקופת החלמה בת שבועיים, ולאחר מכן חזר לכושרו. לנוכח האמור, הנני פוסק לתובע פיצויים בסכום כולל של 6,200 ש"ח, בצירוף הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד תאונות דרכים בסך 800 ש"ח, בצירוף מע"מ, ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תאונת דרכיםתאונת דרכים (תיקון דרך)ניצול הכוח המכני של הרכבגרירת רכבהכרה בתאונת דרכים