קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בתלפיות: 1. תביעה לפיצוי נזקים בגין התנגשות שארעה בתאריך 96/11/03 באזור התעשיה של תלפיות (המיקום המדוייק שנוי במחלוקת), בין רכבם של התובעים שהיה נהוג, אותה עת, ע"י התובעת לבין רכבו של נתבע 2 (בכתב התביעה המתוקן !) שהשימוש בו היה מבוטח ע"י נתבעת 1. 2. גירסת התובעת (אשר התבררה לי לאשורה רק במהלך הדיונים - שכן כתב התביעה המקורי איננו מאפשר הבנת הגירסה): התובעת נהגה בדרך בית לחם, כשהיא יורדת לכיוון קניון האחים ישראל. בהגיעה לצומת, בסמוך למקומו של משרד הרישוי "החדש" עצרה, כמצוות תמרור "תן זכות קדימה" המוצב במקום, לאחר שחלפו מספר מכוניות החלה בנסיעה, או אז פגעה בה לפתע מכוניתו של הנתבע אשר ביקש לבצע עקיפה בסמוך לצומת אך מצא דרכו חסומה ע"י כלי רכב חונים, סטה בחוזקה ימינה וכך פגע צידה של מכוניתו בפינתה השמאלית קדמית של מכונית התובעת; כתוצאה ממכה זו נדחפה מכוניתה ימינה ופגעה במכונית אחרת אשר ניצבה בימין הכביש - ונגרם נזק נוסף בימין מכוניתה. 3. גירסת הנתבע שונה מעיקרה; הוא כלל לא ניסה לעקוף את רכבה של התובעת אלא נסע בדרכו ישר לפנים, ולאחר שחלף על פני הצומת הסמוכה לקניון האחים ישראל פגע רכבה של התובעת ברכבו בחלק אחורי ימני. לטענתו, ארעה התאונה בשל כך שהתובעת לא צייתה לתמרור "תן זכות קדימה". הנתבע שולל מכל וכל את הטענה כי רכבה של התובעת נהדף ימינה ופגע במכוניות או במכונית החונה שם. 4. התובעים פנו תחילה לסוכן הביטוח שלהם אך הטיפול בתביעתם הסתבך בשל שורה של אי הבנות (כפי שאף באו לידי ביטוי בכתב התביעה המקורי שהגישו); מסתבר כי שני כלי הרכב - של התובעים ושל הנתבע, מבוטחים ע"י אותה מבטחת - היא הנתבעת 1; משהגישו התובעים תביעתם למבטחת נבדק רכבם, כמקובל, ע"י שמאי מטעם המבטחת. השמאי קבע כי הרכב פגוע במקומות שונים, ולדעתו אין ליחס את כל הפגיעות הללו לאותה תאונה. הנתבעת התיחסה לתביעת התובעים כאל תביעה חוזית של מבוטח עפ"י חוזה הביטוח (להבדיל מתביעה נזקית כנגד נתבע 2 כמי שאחראי לפגיעה בשל רשלנותו). לפיכך, ומשקבע השמאי כאמור, כי מדובר במספר פגיעות שונות, ניכתה הנתבעת מדמי התיקון של כל אחת מהפגיעות הללו השתתפות עצמית עפ"י הוראות חוזה הביטוח. התוצאה היתה, שבעבור הוצאות תיקון כל הנזקים שהסתכמו בלמעלה מ3,000.- ש"ח הציעה הנתבעת לתובעים סך 200.- ש"ח בלבד. התובעים דחו הצעה זו ברוגז רב - והגישו תביעתם, שבפני. 5. מכתב התביעה המקורי (שהוגש כנגד סוכנות הביטוח שלהם וסוכנות הביטוח של נתבע 2, אך לא נגד המבטחת) עולה טרונייתם הקשה של התובעים על שנתבעת 1 התיחסה לתביעתם כאל תביעה חוזית ולא כאל תביעה נזקית כנגד הנהג הפוגע ברכבם. [אלא, משהגישו תביעתם לסוכנות הביטוח שלהם (שאיננה סוכנות הביטוח של הנתבע 2) ספק אם היה יסוד לטרוניתם זו]. בין כך ובין אחרת, בסיומו של הדיון הראשון שהתקיים בתאריך 97/06/30 תוקן כתב התביעה, ע"י מחיקת סוכנויות הביטוח והחלפתן במבטחת - היא הנתבעת מס' 1. הוגש כתב תביעה מתוקן והדיון נמשך בתאריך 97/09/21, כאשר הפעם הנתבעים הם הנהג המעורב בתאונה והמבטחת. התובעים הבהירו כי אין כוונתם לתביעת חוזית אלא לתביעת נזיקין על בסיס טענת הרשלנות של נתבע 2. 6. כאמור לעיל, חלוקים הצדדים הן באשר לאופן ארוע התאונה והן באשר לתוצאותיה. השמאי אשר בדק את מכונית התובעים יום לאחר התאונה מצא מספר "פגיעות" (בלשונו "מוקדים"): א. מגן קדמי וכנף קדמית שמאלית ב. תא מטען אחורי ג. דלת אחורית ימנית, כנף אחורית ימנית ד. כנף אחורית שמאלית עינינו הרואות, הפגיעות הן מכל "ארבע רוחות" המכונית. התביעה המקורית הוגשה על סך 7,017.- ש"ח, כשסכום זה מורכב מהוצאות תיקון כל המוקדים הנ"ל בסך 3,017.- ש"ח והיתרה - עגמת נפש והוצאות נלוות. בכתב התביעה המתוקן אמנם צימצמו התובעים תביעתם ל4,000.- ש"ח כשהם שוב כוללים את הוצאות תיקון כל הליקויים הללו. 7. ברור בעליל, כי לא ייתכן שכל מוקדי הפגיעה הללו נגרמו בתאונה נשוא הדיון - אפילו אקבל את גירסת התובעת, באשר לאופן הארוע, במלואה. בעדותה בפני הודתה התובעת שהנזק בחלק האחורי של הרכב איננו תוצאת התאונה, ואולם עומדת היא על דעתה כי הנזקים משני צידי המכונית תוצאות התאונה הן והסברה לפגיעה בשני הצדדים - כמפורט לעיל, דחיקתה לעבר המכוניות החונות בצד ימין כתוצאה מהפגיעה בשמאלה. דע עקא, בהודעה אשר הוגש למבטחת מיד לאחר הארוע, אין מילה וחצי מילה על סטיה ימינה ופגיעה במכוניות חונות בצד ימין (ההודעה ניתנה, אמנם, ע"י בעלה של התובעת אשר לא היה נוכח כלל בתאונה ואולם התובעים "נתפסים" על הודעה זו ויש להניח כי הדברים משקפים את מה שמסרה התובעת לבעלה מיד לאחר התאונה); יתר על כן באותה הודעה אף מתואר הנזק למכונית התובעים בזו הלשון: "טמבון קדמי כנף שמאלי - צבע וכו' (?)" הא ותו לא ! בצילומי מכונית התובעים (לפני ובשעת התיקון) נראות בצד ימין מספר פגיעות נפרדות (שאין קו מחבר ביניהן) בדלתות ימניות ובכנף אחורית - אלו אינן מתאימות לתאור התובעת לפיה פגעה דלת ימנית של מכוניתה בפינה שמאלית קדמית של רכב חונה מימינה. עוד עולה מהתצלומים כי המכונית תוקנה מכל עבריה, כולל הגג! וברור בעיני כי מרבית התיקונים הללו אינם שייכים כלל לתאונה. 8. הוצג בפני תצלום מכוניתו של הנתבע, ובו נראה בבירור מקום הפגיעה במכונית זו בחלקה האחורי ימני - עובדה אשר איננה תואמת מכל וכל את טענת התובעת כי מכוניתו של הנתבע פגעה בה בחלק ימני קדמי. 9. לאחר ששקלתי את כל הראיות, לרבות דברי הנהגים המעורבים, דו"ח השמאי והצילומים שהוצגו, מקבל אני את גירסת הנתבעים כי המפגש בין כלי הרכב היה בפינה ימנית אחורית של מכונית הנתבע ופינה שמאלית קדמית של מכונית התובעים באופן ששני הפגושים נתפסו זה בזה ונתלשו ממקומם. קביעה זו שוללת את טענת התובעים אודות הפגיעה בשני צידי מכוניתם כתוצאה מדחיפתה ימינה כמו אף את טענתם בדבר נזקים שנגרמו למכונית בחלקה השמאלי האחורי - ואולם, קביעה זו תומכת בגירסת התובעת כי התאונה ארעה בעת שהנתבע ניסה לעקוף את מכוניתה ותוך כך סטה מעט ימינה, וכך נתפסו הפגושים זה בזה ונעקרו ממקומם. 10. התוצאה היא שאני מקבל את התביעה בחלקה - רק בכל הקשור למוקד השמאלי קדמי - ומחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעים סך 947.61 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 97/01/01. מאחר שהוכח כי המכונית הוכנסה למוסך לצורך תיקונים רבים שכך אחד מהם קשור לתאונה, אין מקום לחיוב בגין ביטול זמן והשבתת הרכב. בנסיבות הענין ונוכח הנסיון הפסול של התובעים לתלות בתאונה זו נזקים אחרים שאינם שייכים לתאונה איני מוצא לנכון לפסוק להם הוצאות (חככתי בדעתי אם לא לחייבם בתשלום הוצאות לנתבעים - ורק מתוך התחשבות בחוסר נסיונם ונוכח טענות התובעת אודות התנהגותו הלא ראויה של נתבע 2 כלפיה, מיד לאחר התאונה - לא עשיתי כן). תאונת דרכים