התובע עבד בעבודת טפסנות כלשהי באתר בניה של הנתבע בשכונה המזרחית שבנצרת. הוא עבד על סולם, וכשהחל יורד הימנו - נפל ונפגע בידו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה תוך כדי ירידה מסולם: כללי .1נושאה של התביעה - פיצוי בגין נזק גוף, שנגרם לתובע בשתי תאונות שארעו לו בעת שעבד אצל הנתבע 1(להלן נכנה אותו הנתבע). הנתבעת 2(להלן נכנה אותה הנתבעת) ביטחה את הנתבע בביטוח אחריות מעבידים. התובע מטיח בנתבע את האחריות לנזקיו, בשל רשלנות שהתרשל זה האחרון כלפיו. הנתבעים שניהם מכחישים כל רשלנות מצד הנתבע, ועל כן כופרים בחבותם לפיצויו של התובע. הנתבעת מצידה כופרת בקיומו של כיסוי ביטוחי, בשל כך שהנתבע לא דיווח אודות התאונות אלא באיחור רב. .2התובע - יליד .1972 הוא עבד כטפסן אצל הנתבע, הוא אחיו, משך שנים רבות. האח הנתבע עבד בעבודות בניה, כאשר עד ליום 1.1.1994הוא עבד כמנהל עבודה שכיר, והנתבע עבד תחת חסותו ובהדרכתו, ומיום 1.1.1994היה הנתבע לקבלן עצמאי, ומאז עבד אצלו התובע כטפסן שכיר. התאונה הראשונה .3ביום 28.11.1995עבד התובע בעבודת טפסנות כלשהי באתר בניה של הנתבע בשכונה המזרחית שבנצרת. הוא עבד על סולם, וכשהחל יורד הימנו - נפל ונפגע בידו. הוא נותר במקום העבודה עוד כחצי שעה, עד כי הלך לביתו, משם ניגש לקופת חולים, קיבל הפניה לבית חולים בעפולה, ושם נסתבר כי ידו נשברה. היא הושמה בגבס. .4אודות נסיבותיה של התאונה העיד התובע לבדו. הנתבע, שנקרא להעיד מטעם התובע, לא יכול היה לאשר כי ראה את רגע התאונה. התובע עצמו אישר, כי הוא איננו יודע מדוע נפל. הוא העלה השערות, שמא היה הסולם פגום, או אולי נסגר מטעם זה או אחר בעת רדתו ממנו. מכל מקום הוא לא יכול היה להצביע על הגורם לנפילתו. .5התובע ביקש לשכנע, כי חל בענייננו הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" (סעיף 41לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). כך קובע סעיף זה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." בלא שנבחן את כל מרכיביו של הכלל על מנת כי יחול, די אם נאמר, כי המרכיב האחרון, והוא המרכיב המרכזי בכלל האמור, איננו מתקיים. לא "נראה לבית המשפט, שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". על מנת שרכיב זה של הכלל יחול, לא די לו - לתובע - להוכיח כי נפגע בגופו (כשהוא איננו יודע את סיבת הנפילה וגו'). על התובע להצביע על נסיבות, שיהא בהן לשכנע, כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט זהירות, משנקט. אין בפנינו כל אינדיקציה לכך. התובע לא הצביע על כל נסיבה שכזו, שיהא בה להעביר את הנטל לנתבע לשכנע כי לא התרשל. הנטל נותר, איפוא, רובץ לפתחו. .6לא ראיתי כל מעשה רשלני מצד הנתבע, שגרם לנפילתו של התובע. התובע אישר, כי הסולם דומה לסולם דוגמת זה שהוצג בפניו בתמונה נ/ .1הסולם נראה מקצועי וראוי. התובע אישר, כי לסולם שממנו נפל היו מגיני גומי ברגליו, כגון הגומיות שברגלי הסולם שבתמונה נ/ .1הוא לא היה שבור. לא היה בו כל פגם שהוא. אחיו של התובע, הוא הנתבע, העיד כי הסולם היה תקין, הוא היה למעשה חדש, ונקנה על ידי הנתבע לא יותר מחודש ימים קודם לאירוע. אגב כך אומר, כי טענתו של התובע כאילו היה פגם בסולם לא היתה אלא בחינת השערה, משום שהוא לא ידע למעשה מדוע הוא נפל מן הסולם. לא היה בידו, מכל מקום, להצביע על הפגם. ועל כל אלה - בדיווחים שנעשו למוסד לביטוח לאומי ולנתבעת אודות התאונה לא צויין כל פגם שכזה, והוא לא עלה אלא בעת עדותו של התובע, כהשערה לסיבת נפילתו - כאמור. על כך נוסיף, כי מדובר בתובע, שעבד כטפסן משך שנים, ובעבודתו עשה שימוש בסולם מדי פעם בפעם בהתאם לצורך (כך הוא אישר בעדותו). אין לך שימוש פשוט יותר מעליה על סולם וירידה ממנו, ובמיוחד כשמדובר במי שעיסוקו דורש שימוש שגרתי בסולם. במה התרשל הנתבע, אם הוא סיפק לתובע סולם תקין? אין הוא צריך להדריך את התובע כיצד לעלות על סולם וכיצד לרדת הימנו. אין הוא צריך להשגיח על התובע, טפסן ותיק, כשהוא עולה ויוד בסולם. הפעולה היא כמעט יום יומית לאיש מקצוע בתחום זה, והסיכון מן הסולם הוא סביר, ואין לומר על השימוש עצמו שנעשה בסולם, כי הוא סיכן את התובע סיכון בלתי סביר. .7מאלה אנו מגיעים לכך, כי התובע לא הוכיח את רשלנותו של הנתבע בקשר עם התאונה הראשונה. על כן אין הנתבעים חבים בפיצויו על נזקיו בקשר עם תאונה זו. התאונה השניה .8ביום 9.1.1997עבד התובע אצל אחיו - שוב - בעבודת טפסנות. הוא הגיע לעבודתו באתר העבודה של הנתבע בבוקר, וכבר בשעה 7.30לערך ארעה התאונה. לעדותו של התובע, הוא החליק על משטח העבודה, בתוך הבנין (שלא היה עדיין מקורה), בשל גשם שירד במקום. כתוצאה מכך הוא נפגע שוב בידו, זו שנפגעה בתאונה הראשונה. שוב הושמה ידו בגבס, כבראשונה. .9אף בתאונה זו לא שוכנעתי בקיומה של רשלנות מצד הנתבע. תחילה אומר, כי אף במקרה זה לא חל הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו", ולו מן הטעם, שהתובע יודע - כך הוא העיד - מדוע הוא נפגע. הוא העיד, כי החליק על משטח רטוב. ואשר להוכחת הרשלנות, לא ראיתי כל רשלנות מצידו של הנתבע. הנתבע העיד, כי הוא מספק לאנשיו בגדי עבודה. התובע מצידו אישר, כי הוא נעל נעלי עבודה בעת התאונה. ואם הרשלנות מיוחסת לעבודה במזג אויר גשום, דומה שאף התובע עצמו, בחקירתו הנגדית, אישר כי נהוג לעבוד בימות החורף והדבר הוא אך מקובל, ובלבד שמזג האויר סביר. וכך היה באותו יום, ומזג האויר איפשר לעבוד בעבודת הבנין. אגב אורחא אעיר, כי הדברים הם אך ידועים, כי עבודת הבניין איננה מושבתת באופן מוחלט בימות החורף, וככל שמזג האויר מאפשר זאת - יוצאים פועלי הבנין לעבודתם, ואפילו האתר רטוב. .10החלקתו של התובע על משטח רטוב הינה בבחינת סיכון סביר, שמי שעובד בבנין נתון בו. פועלי בניין אינם עובדי מעבדה. הם עובדים בתנאים פיזיים קשים. אין הם עובדים בשטח סטרילי. קיומם של מים במקום כלשהו באתר הוא בחינת סיכון סביר בהקמתו של בניין. אין לך (עדיין) דרך סטרילית להקים בנין. והעוסק בבנין נוטל סיכונים. הסיכון של החלקה בנסיבות שתוארו בפנינו על ידי התובע - הוא סביר. בוודאי כך הוא, כאשר מדובר בעובד בניין מקצועי (טפסן) ותיק, שיודע את תנאי העבודה בבנין, ויודע את קיומו של סיכון ההחלקה על מים. אציין עוד, כי לא תואר בפנינו מקרה של שלולית ענק, לשם הדוגמא, שיכולה להצביע על רשלנות מצד מעביד, שמאלץ את עובדיו לעבוד בה. מדובר שמשטח, שהעובדים (ובהם המקצועיים) באו לצקת בו את יציקת הבטון הראשונה, בימות החורף (חודש ינואר), כשהמשטח נרטב קמעא בשל גשם שירד זמן כלשהו קודם לכן. .11מכל אלה אנו מגיעים לכך, כי הנתבעים אינם אחראים ברשלנות אף לגבי התאונה השניה. סיכום .12משהגענו לכך, כי הנתבע לא התרשל כלפי התובע, כי אז אין לנו להתיחס לטענתה של הנתבעת באשר להעדרו של כיסוי ביטוחי בשל האיחור בדיווח על התאונה. .13אשר על כן - אני דוחה את התביעה. התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבע - בסך 000, 3ש"ח ומע"מ, ולנתבעת בסך 000, 3ש"ח ומע"מ.טפסןתאונת עבודה