תביעה אישית להחזר שכר לימוד

תק (ת"א) 1885/02 תביעה אישית להחזר שכר לימוד

התובעת, נרשמה ביום 15.4.01, ללימודים במגמת מדריכי טיולים לחו"ל, ב"תרבויות – המרכז ללימודים גאוגרפיים" שהופעלה על ידי המרכז ללימודים גאוגרפיים ותרבויות עולם מ.ש.ר 1994 בע"מ.
 
במועד ההרשמה ללימודים, שילמה התובעת שכר לימוד בסך של 7,100 ₪ כאשר תשלום זה מומן, מתוך הפיקדון לו היתה זכאית, על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים התשנ"ד-1994.
 
ביום 8.10.01, קיבלה התובעת מכתב בו נתבשרה כי שנת הלימודים לא תיפתח שכן החברה המפעילה את "תרבויות – המרכז ללימודים גאוגרפיים", נקלעה לקשיים כספיים והיא נמצאת בהליכי פרוק.
 
התביעה הוגשה כנגד "המרכז ללימודים גאוגרפיים", וכנגד בעלי המניות בחברה המפעילה את "תרבויות – המרכז ללימודים גאוגרפיים" – (להלן:נ "תרבויות"), משה רעות, שמחה רעות ומ.ל.מ. מכון לשפות וללימודים מתקדמים בע"מ.
 
בעקבות בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי נתבעת מס' 4, מ.ל.מ. מכון לשפות וללימודים מתקדמים בע"מ, ביקשה התובעת למחוק את התביעה כנגד נתבעת זו.
 
 
התובעת מבקשת בתביעתה, לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 אישי, על דרך של הרמת מסך ההתאגדות, בהחזר הסכומים ששילמה כשכר לימוד.
 
הנתבעים טוענים, כי הנתבעת מס' 2, שמחה רעות, הינה בעלת מניה אחת ומעולם לא היתה מעורבת בניהול החברה.
 
הנתבע מס' 3, משה רעות, (להלן:ב הנתבע), הקים את "תרבויות" וניהל אותה במשך שנים, אלא שעם גידול הפעילות נוצרה מצוקה פיננסית שהצריכה הכנסת שותף לחברה. הנתבע, מפרט בכתב הגנתו כי בחודש ספטמבר 2000 העביר 84% מכלל המניות למ.ל.מ. מכון לשפות וללימודים מתקדמים בע"מ היא הנתבעת מס' 4 שהתביעה כנגדה נמחקה.
 
הנתבע ממשיך וטוען, כי החל מחודש ספטמבר 2000, לא רק שלא היה בעל השליטה בחברה, אלא שבפועל אף לא ניהל אותה שכן מנהלה של הנתבעת 4, ובעל השליטה בחברה, מינה מנכ"ל מטעמו.
 
אמנם מתדפיס פרטי החברה ברשם החברות, שצורף כנספח 9 לכתב התביעה, עולה כי מנהל החברה הרשום הוא הנתבע, משה רעות, אך הוכח הן בעדותו של הנתבע והן בעדותו של מר דוד גדנקן, שהיה מנכ"ל החברה עד סוף פברואר 2001, כי אכן מר גדנקן, הוא שמונה על ידי בעל מניות הרוב כמנכ"ל החברה והאחריות לניהול החברה היתה מוטלת עליו.
 
התובעת אינה טוענת כי הנתבעים, באופן אישי, הציגו בפניה מצג כלשהו, או כי הנתבעים באופן אישי, לקחו חלק בהרשמתה ללימודים. התובעת מבקשת למעשה לחייב את הנתבעים, באופן אישי, בהחזר שכר הלימוד ששולם על ידה, מכח היותם בעלי מניות בחברה.
 
סעיף 6 ג' לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן:ו החוק) קובע כי:נ
"בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחת מאלה;
(1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם.
(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכי היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
 
מסגרת הדיון בענייננו מתרכזת למעשה בשאלה האם מן הראוי לחייב את הנתבעים, באופן אישי, בחובות החברה על יסוד סעיף 6 ג' (2) לחוק, דהיינו כי "בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכי היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
 
היות והוכח כי הנתבעת מס' 2, היתה בעלת מניה אחת ולא לקחה חלק פעיל בניהול החברה, יתרכז הדיון בשאלה האם מן הראוי להטיל על הנתבע מס' 3, אחריות אישית לחובות החברה.
 
התובעת מבקשת למצוא תימוכין לטענתה, כי הרשמתה ללימודים נעשתה תוך ידיעת הנתבע, כבעל מניות, כי שנת הלימודים הבאה לא תיפתח וכדי לגייס כספים אחרונים לקופת החברה, בכמה טיעונים.
 
ראשית טענה התובעת כי שוכנעה להרשם במסגרת הרשמה מוקדמת, שכן אז תזכה בסימסטר בונוס. כן טוענת התובעת כי האישור שניתן בידה לצורך הוצאת כספי הפקדון, על-פי חוק קליטת חיילים משוחררים התשנ"ד-1994, התייחס לשנת הלימודים הנוכחית ולא לשנת הלימודים אליה נרשמה.
עוד טוענת התובעת כי בשיחה טלפונית עם משרד היועץ המשפטי של האוניברסיטה אישרו בפניה כי המכללה לא חידשה את חוזה השכירות לשנת תשס"ב. עם זאת אין כל מידע מתי צריך היה לחדש את החוזה. התובעת מפנה גם לשינויים בנוסח ובפורמט של הידיעון שהפיצה "תרבויות" בשנת הלימודים תש"ס לבין זה שהופץ לקראת שנת הלימודים תשס"ב.
 
 
 
 
ראשית, יש לאמר כי מהידיעון שהופץ על ידי "תרבויות", עולה כי מדובר היה, בחברה שניהלה לאורך שנים מרכז ללימודים גאוגרפיים במסגרתו התנהלו קורסים מגוונים, על ידי מרצים רבים ומכובדים, וכי אין מדובר בחברה קיקיונית שכל מטרתה הוצאת כספים ללא מתן תמורה ממשית עבורם.
 
עצם השוני בין הידיעונים, לשנים השונות, אין בו כדי להוות ראיה לידיעת בעלי המניות, כי שנת תשס"ב לא תפתח.
 
כמו-כן, הוכח כי ההרשמה המוקדמת, המזכה בסימסטר בונוס, לא היתה בגדר "תרגיל" גיוס כספים בטרם התמוטטות החברה שכן הן הנתבע והן מנכ"ל החברה מר דוד גדנקן, שהובא על ידי התובעת לעדות, העידו כי בכל שנה, נערך מסע פרסום לגיוס תלמידים לשנת הלימודים הבאה והנוהל של הרשמה מוקדמת ומתן קורס בונוס היה נוהג נקוט ולא דבר חדש שנעשה לאור מצב החברה.
 
בכל הנוגע לאישור להוצאת כספי הפקדון, שצורף כנספח 4 לתביעה, הרי נאמר בו במפורש, כי תוקפו עד סוף שנת הלימודים תשס"א, וברור כי בעת הרשמה של התובעת לשנת הלימודים תשס"ב טרם ניתן אישור לגבי שנה זו.
עצם העובדה כי "תרבויות", הוכרה כ"מוסד אחר להכשרה מקצועית", כאמור בסעיף 1 לחוק קליטת חיילים משוחררים תשנ"ד-1994, מלמדת כי אכן מדובר היה, במרכז לימודי רציני שזכה להכרה כאמור.
 
זאת ועוד, כספי הפקדון שוחררו על סמך האישור שניתן לשנת תשס"א, בעוד שהיה ברור כי התובעת נרשמה לשנת תשס"ב ובכך יש כדי ללמד כי בשלב זה, לא היתה כל מחשבה שלא לאשר מוסד זה גם לגבי שנת הלימודים הבאה.
 
 
 
השאלה האם הוכחו נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, תבחן על פי הראיות, ויש לאמר ולהדגיש, הראיות הדלות, המצויות בפני בית משפט זה באשר למצב החברה בתקופה הרלוונטית.
 
הנתבע, משה רעות, העיד בישיבת יום 28.5.02, כי "חודש אפריל היה בטחון מלא כי הלימודים יתקיימו וזאת למיטב ידיעתי" ובהמשך "בחודשים מאי-יוני ויולי היה מו"מ עם האוניברסיטה ועוד גורמים על מנת להמשיך".
 
עוד הוסיף הנתבע והעיד בישיבת יום 7.8.02, כי לחברה מונה מפרק ב – 31.1.02 וכי "היתה הערכות והיתה תוכנית ממשית של פתיחת שנת הלימודים, הדברים השתבשו לאחר שהתובעת נרשמה". (עמ' 5 לפרוטוקול).
 
כן העיד הנתבע כי בחודשים אפריל ומאי, עדיין הוזרמו כספים לחברה, על ידי מר אודי ויינגוט, בעל השליטה בחברת מ.ל.מ מכון לשפות וללימודים מתקדמים בע"מ, שהיתה מחזיקת רוב המניות וכן כי באפריל לא היה חשש בליבו כי שנת הלימודים הבאה לא תפתח.
 
מר דוד גדנקן שמונה כמנכ"ל החברה, על ידי בעל מניות הרוב, העיד כי עזב את תפקידו בסוף פברואר 2001 וזאת משום שתכנית עסקית שהגיש לבעל מניות הרוב, אודי וינגוט, לא יושמה וכי בחודש פברואר המצב היה קשה והיה חשש שעלולים לחזור שיקים ולפיכך החליט לעזוב.
 
מר גדנקן העיד כי בתקופת ניהולו היה חשש לגבי פתיחת שנת הלימודים הבאה אך החל תכנון ראשוני של שנת הלימודים ונוהל מסע הרשמה ללימודים, כבכל שנה, שכן המצב לא היה אבוד.
כדברי מר גדנקן בעדותו:ב "אני לא יכול להגיד שראיתי שאין עתיד לחברה, ראיתי עתיד לחברה אם היו מבצעים את ההמלצות שלי". (עמ' 2 לפרוטוקול).
 
 
 
 
כן העיד מר גדנקן "לשאלתך האם במהלך החודשים האלו הכנתי תוכנית שבו היתה הערכה שתוך שנתיים המרכז יוצא מן המצוקה הכספית והאמנתי בתחום הזה מבחינת ההגיון העסקי, אני משיב, חד משמעית, ניהלתי חברות בכלל הרבה שנים, הבסיס של החברה היה טוב, הגון ואני האמנתי שאפשר לשקם אותה, היתה בעיה צריכים לצמצם אך האמנתי שאפשר היה לשקם את החברה".
 
מעדותו של מר גדנקן עולה כי מצב החברה היה קשה, עוד בפברואר 2001 והיה איום של החזרת שיקים. יחד עם זאת, עד סוף חודש פברואר לא חזרו שיקים ומשכורות העובדים שולמו.
 
אין בפני כל ראיה מה היה מצב החברה באפריל 2001, מועד הרשמתה של התובעת ללימודים והאם במועד זה חזרו שיקים של החברה או החברה לא עמדה בחובותיה.
 
כמו-כן על-פי עדותו של הנתבע, בחודשים אפריל ומאי, עדיין הוזרמו כספים לחברה על ידי בעל מניות הרוב מר אודי ויינגוט.
 
משכך הם פני הדברים, ובהעדר ראיות פוזיטיביות לגבי מצב החברה בחודש אפריל 2001 מחד, ולאור עדותו של הנתבע כי בתקופה זו עדיין הוזרמו כספים לחברה ולא היה חשש כי שנת הלימודים לא תפתח וכן כי נוהל מו"מ עם גורמים שונים לגבי המשך הפעילות, לא ניתן לקבוע כי ניהול החברה בתקופה זו היה בגדר "נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".
 
עצם העובדה כי החברה היתה במצב קשה באותה תקופה, עדיין אינה מהווה ראיה להיותה חדלת פרעון. המצב הקשה בו היתה נתונה החברה אינו מהוה, לכשעצמו, ראיה לכך כי לא היה סיכוי, בתקופה זו, להמשך פעילותה של החברה.
 
 
 
לפיכך אין בידי לקבוע כי ניהול החברה בתקופה הרלוונטית, נעשה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ולא הוכחו בפני טעמים מיוחדים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות.
 
אסיים במובאה מספרה של ד"ר אירית חביב סגל, "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש", הדנה בהוראת סעיף 6 ג' (2) לחוק ומציינת בעמ' 259 לספרה כדלקמן:ו
"לבסוף מן הראוי להדגיש שאין לפרש הוראה זו כהוראה המאפשרת את הרמת המסך כנגד בעלי מניות, שלא היו פעילים בניהול של החברה, מקום שניהול עסקי החברה לא היה לטובתה של האחרונה. פרשנות מעין זו עלולה להביא לתוצאה האבסורדית, שלפיה נפגעים בעלי המניות הפסיביים פעמיים; בפעם האחת אלה נפגעים כתוצאה מניהולה הכושל של החברה; בפעם השניה, נפגעים בעלי המניות כתוצאה מהרמת מסך ההתאגדות בעקבות ניהולה הכושל של החברה".
 
סוף דבר
 
צר לי על התובעת, ששילמה דמי לימוד תוך ציפיה לרכוש השכלה ומקצוע ונותרה מול שוקת שבורה, אך כאמור לא הוכחו בעניין זה אותן נסיבות חריגות וטעמים מיוחדים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים 2 ו – 3, באופן אישי, לחובות החברה.
 
התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול השתתפות בקורס

  2. תביעה נגד מכללת אחווה

  3. ביטול קורס החזר כספי

  4. תביעה על חוב שכר לימוד

  5. תביעה אישית להחזר שכר לימוד

  6. תביעה בגין הרשמה לקורס קוסמטיקה

  7. ביטול השתתפות בקורס לפני תחילתו

  8. תביעה להחזר כספי על קורס פיתוח קול

  9. תביעה נגד מכללה בגין לימודי רפואה סינית

  10. נדחתה בקשת העותרת למתן רישיון לשנת לימודים

  11. ביטול החלטה על הפסקת לימודים לתואר דוקטור לרפואה

  12. נדחתה תביעה להחזר כספי על הרשמה לקורס ללימודי משחק

  13. תביעה נגד מכללה בגלל אי השלמת לימודים וקבלת תעודת גמר

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון