קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד החלטות הממונה על השכר באוצר: עניינן של תביעות אלו, הינו החלטות הממונה על השכר באוצר (להלן: "הממונה"), ולפיהן הורה הממונה על שינוי בתנאי השתכרותו של התובע, וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן:"החוק"). הרקע להגשת התובענות: 1. התובע יליד 1945 אשר החל לעבוד בנמל אשדוד החל משנת 1968. 2. הנתבעת 2 הינה חברה ממשלתית (להלן: "הנתבעת") אשר הוקמה מכוח חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד - 2004, (להלן: "חוק רשות הספנות") ולפיו בוטלה רשות הנמלים וכל העובדים אשר עבדו בנמל אשדוד וביניהם התובע, הפכו להיות עובדיה של הנתבעת. 3. לנוכח היותה של הנתבעת חברה ממשלתית, כפופה היא לפיקוחו והנחיותיו של הממונה על השכר ובתביעות דנן טוען התובע כנגד ישומן של החלטות הממונה בעניינו. 4. בתובענה בתיק עב' 1495/09, טוען התובע כי הנתבעת לא יישמה נכון את החלטת הממונה מיום 21/8/06 ולפיה קבע הממונה כי יש להעבירו מדרגת שכר של מנהל עבודה 14+ ולהתאים את שכרו לשכר בדירוג הימאים בדרגה של 10+. 5. במסגרת התובענה בתיק ס"ע 7602-06-10, טוען התובע כי החלטה נוספת אשר קיבל הממונה ביום 23/2/10 ולפיה הורה הממונה לנתבעת להפסיק לשלם לתובע תוספת של שעה וחצי נוספות לכל יום עבודה, התקבלה שלא כדין ובניגוד לכללי הצדק הטבעי. 6. התביעות דנן הוגשו במועדים שונים, אולם מאחר וקיימת זהות בין הצדדים והעילות, נקבע כי הדיון בשתי התובענות יתקיים במאוחד, וזאת על מנת לייעל את הדיון ולחסוך זמן שיפוטי יקר. 7. ביושבנו על המדוכה, של מלאכת כתיבת פסק הדין, ראינו לנכון לפרט את טענות הצדדים בכל תיק ותיק בנפרד, ולהביא את השיקולים אשר הובילו למסקנתנו הסופית בכל תביעה ותביעה של התובע ולהלן נציגם. התביעה בתיק תע"א 1495/09 - יישום החלטת הממונה על השכר: 8. כפי שציינו, ביום 21/8/06 קיבל הממונה על השכר באוצר החלטה בה קבע כי העברתו של התובע לדירוג מנהל עבודה ודירוגו בדרגה המקסימאלית בדירוג זה 14+, נעשו שלא בהתאם לתפקידו ושלא כדין. 9. לאור החלטתו הורה הממונה לנתבעת מכוח סמכויותיו לפי סעיף 29 לחוק, להפחית משכרו של התובע ולהתאימו לשכר ולתנאים ההולמים את תפקידו, לרבות השבתו לדירוג הימאים, ולהציבו על דרגה 10+ בדירוג זה. 10. התובע עתר נגד החלטה זו במסגרת תיק עב' 2583/06, אולם עתירתו נדחתה בפסק דין שיצא מלפני בית דין זה ביום 26/2/07 במותב בראשות כב' השופט סופר (להלן: "פסק הדין בהליך קודם"), ובפסק הדין נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה. 11. התובע ערער על תוצאות פסק הדין, לבית הדין הארצי בתיק ע"ע 277/07, אולם ערעורו נדחה (להלן: "פסק הדין בערעור"). 12. בית הדין הארצי קבע בפסק הדין בערעור, כי החלטת הממונה על השכר נעשתה משיקולים ענייניים "וכי קביעת שכרו של המערער לפי דירוג מנהלי עבודה נעשתה לא בשל היותו מנהל עבודה או שהיה זכאי לדירוג זה מכוח תפקידו" (ר' פסק הדין בערעור, ע"ע 277/07 דוד בוחניק - חברת נמל אשדוד בע"מ, הדגשה אינה במקור). 13. עוד נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי, כי "הסידור שנערך עם המערער לפיו הוא יקבל שכר לפי דירוג מנהלי עבודה היה חסוי, כך כתב המערער עצמו (ראו ציטוט מיום 16/3/03 בסעיף 36 לפסק דינו של בית הדין האזורי) ואין תימה בדבר. הסדר חסוי הנערך במחשכים נועד להסתיר מהלך לא תקין. הסדר חסוי - מעצם טיבו - מעלה סימני שאלה לגבי תקינותו ומחייב בדיקה ובחינה. זאת עשה הממונה על השכר אשר מצא כי אמנם מדובר בהסדר לא חוקי. הסדר שכזה אחת דינו להתבטל" (ר' עמ' 14 לפסק הדין בערעור, הדגשה אינה במקור). 14. לאחר שהחלטת הממונה אושרה הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הארצי, העמידה הנתבעת את שכרו של התובע, בהתאם לדרוג המתאים, כפי שהורה הממונה. 15. במסגרת העמדת שכרו של התובע בדירוג המתאים, הפחיתה הנתבעת מתוספת ניהול מיוחדת אותה קיבל התובע במהלך חודש פברואר 1999, טרם העברתו לדירוג מנהלי עבודה. 16. התובע טוען בפנינו, כי בהפחתת תוספת הניהול, הנתבעת אינה מיישמת נכונה את החלטת הממונה, שכן ההחלטה של הממונה, הייתה להחזיר את שכר עבודתו לדירוג הימאים כפי שהיה ערב העברתו לדירוג מנהלי עבודה, קרי לשלם את שכרו כפי שהיה בחודש פברואר 1999, כולל תוספת הניהול אותה קיבל כאמור. 17. בטרם נרחיב ונפרט את טענות הצדדים נציין כי התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת בלבד שכן תביעתו זו התמקדה ביישום החלטת הממונה, אולם לאור בקשת הממונה להצטרף כצד להליך, נעתר בית הדין לבקשתו של הממונה והורה על צירופו, וזאת חרף התנגדותו של התובע. להלן נפרט את עיקרי טענות הצדדים באשר לאופן יישום החלטת הממונה. עיקר טענות התובע 18. טענתו המרכזית של התובע מתייחסת לכך שהוראתו האופרטיבית של הממונה על השכר, הייתה להעמיד את שכרו על פי נתוני השכר ערב העברתו לדירוג מנהלי עבודה, קרי לפי תלוש השכר של חודש פברואר 1999, שכן זהו המועד האחרון בו קיבל את שכרו ותנאי העסקתו בדירוג ימאים 10+. 19. מאחר ולשיטתו הנתבעת לא יישמה נכון את הוראת הממונה, טוען התובע כי יש להורות על ביטולה של החלטת הנתבעת להפחית את תוספת הניהול וזאת בין השאר מהטעמים הבאים: א. הנתבעת קיבלה את החלטתה באופן עצמאי והחלטתה איננה פועל יוצא של החלטת הממונה. ב. החלטת הנתבעת התקבלה מבלי שנערך לתובע שימוע. ג. תוספת הניהול ניתנה לתובע בשל תוספת עבודה הכוללת ניהול ופיקוח על עבודת קבלני הנמל, עבודה שביצע התובע במועד החל מחודש ינואר 1999 ואותה מבצע גם כיום, ולפיכך תוספת התפקיד מגלמת בתוכה את הזכות לתוספת שכר. ד. הממונה אישר את תוספת הניהול במסגרת אישורו את ההסכמים הקיבוציים, שכן המדובר בזכות אשר מקורה בהסכם קיבוצי. ה. תוספת הניהול הופחתה מבלי שנערך חישוב מדויק באשר לגובה ההפחתה. 20. מעבר לטענתו של התובע בנוגע ליישום החלטת הממונה בעניין תוספת הניהול, טוען התובע כי לא קיבל תוספת שכר מיוחדת - שיפטינג (להלן: "תוספת שיפטינג"), כפי שנקבע בהסכמים הקיבוציים החלים על דירוג הימאים. 21. התובע טען בתצהירו כי הינו זכאי לשתי תוספות שיפטינג, האחת של 4% והשניה של 9%, אולם בסיכומיו העמיד את זכאותו לתוספת של 9% בלבד, בנוסף על תוספות שיפטניג אחרות אותן קיבל. 22. התובע הוסיף וציין, כי בשל חוסר תשומת לב, תוספת השיפטינג לא שולמה לו מעולם, ולפיכך עותר התובע לתוספת זו, ביחס לתקופה של 7 השנים האחרונות אשר קדמו לתביעה דנן. עיקר טענות הנתבעים טענות הנתבעת 23. הנתבעת טוענת כי משבאה היא להוציא לפועל את החלטתו של הממונה על השכר, היה עליה להחזיר את שכרו של התובע בהתאם לפרופיל השכר ששולם לו ערב העברתו לדירוג מנהלי עבודה (להלן: "פרופיל השכר"). 24. עוד ציינה הנתבעת, כי פרופיל השכר של התובע הוצג לבית הדין במסגרת ניהול התובענה כנגד החלטת הממונה והתובע לא חלק על גובה תוספת הניהול אשר צוינה בו, ולפיכך חל עליו השתק ומניעות ביחס לאמור בו, לרבות תוספת הניהול. 25. לטענת הנתבעת, תוספת הניהול אשר שולמה לתובע במהלך חודש פברואר 1999, הינה תוספת ניהול מוגדלת וחריגה אשר שולמה לתובע לקראת העברתו לדירוג מנהלי עבודה, דירוג אותו פסל הממונה בהחלטתו מיום 21/8/06. 26. עוד טענה הנתבעת, כי התוספת שניתנה לתובע אינה תוספת בשל תפקיד, אלא חלק מהאסטרטגיה להיטיב עם התובע בשל מעמדו כיו"ר ועד עובדים ותו לא. 27. ביחס לתוספת שיפטינג הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לתוספת שיפטינג מעבר לתוספת השיפטינג אשר משולמת לדירוג הימאים. 28. הנתבעת בסיכומיה טענה כי התובע שינה חזית בסיכומיו, דבר הבא לידי ביטוי הן בנוגע לחישוב גובה תוספת הניהול והן בנוגע לתוספת השיפטינג. טענות הממונה על השכר 29. הממונה טען כי הנתבעת יישמה באופן נכון ומתבקש את החלטתו מיום 21/8/06 ולפיכך על בית הדין לבחון את סבירותה ומדיניותה של ההחלטה כפי שפורשה על ידי הנתבעת. 30. עוד טען הממונה, כי טענתו של התובע לקבלת תוספת ניהול גבוהה מדירוג הימאים, תביא לתוצאה אבסורדית ובלתי סבירה אשר אין בה כל היגיון, שכן הותרת תוספת הניהול על כנה תשאיר את השתכרותו של התובע ללא שינוי. 31. הממונה הוסיף וטען, כי אילו התכוון לאשר את תוספת הניהול אשר שולמה לתובע באופן חד פעמי בחודש פברואר 1999, היה עושה כן באופן מפורש ומשלא עשה כן, אין כל תוקף לתוספת זו שקיבל התובע, אשר הינה חריגה מהסכמים והנוהגים הקיבוציים המאושרים בנמל. 32. הממונה הוסיף כי תוספת הניהול המוגדלת והחד פעמית לה זכה התובע במהלך חודש פברואר 1999, הייתה חלק אינטגראלי ממהלך לא חוקי אשר בוטל בהחלטתו אשר אושרה על ידי שתי ערכאות בית הדין לעבודה. 33. עוד ציין הממונה, כי בית הדין הכריע כי פרופיל השכר אשר הוצג בפניו משקף נכונה את יישומה של החלטת הממונה ומשמעותה, ולפיכך קיים מעשה בית דין. 34. בנוגע לתוספת השיפטינג טוען הממונה, כי אין כל ממש בטענות התובע כי אושרה לו על ידי הממונה תוספת שיפטינג מעבר לתוספת אשר צוינה בהסכם הקיבוצי. דיון והכרעה 35. יריעת המחלוקת בתיק זה מתייחסת לפרשנות הראויה שיש ליתן להחלטת הממונה מיום 21/8/06, ובמסגרת זו עומדת השאלה כיצד יש ליישם את ההחלטה, בנוגע לתוספת הניהול שקיבל התובע טרם הועבר לדירוג מנהלי עבודה. כמו כן, חלוקים הצדדים בנוגע לתוספת השיפטינג המיוחדת לה טוען התובע. 36. התובע טוען כי האופן הראוי בו יש ליישם את ההחלטה הוא להעמיד את תוספת הניהול כפי שהיה בחודש פברואר 1999, ערב העברתו לדרגת מנהל עבודה ואילו הנתבעת והממונה טוענים כי יש להעמיד את תוספת הניהול שקיבל התובע לפני פברואר 1999. 37. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי מעיון בטענות הצדדים, בסיכומיהם, בעדויות ובמסמכים אשר הונחו לפנינו, סבורים אנו כי דין תביעתו של התובע להידחות. להלן נבהיר את הנימוקים אשר הובילו אותנו למסקנה לדחות התביעה כפי שציינו. א. הפרשנות הראויה מצד הממונה על השכר. נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו במסמכים אשר הונחו בפנינו, הגענו למסקנה כי החלטת הנתבעת להפחית את תוספת הניהול נבעה מכוח יישום מתחייב של החלטת הממונה. 38. הממונה בהחלטתו מיום 21/8/06 מציין כי "...מבדיקת תלושי השכר של מר דוד בוחניק עולה שבתקופה שבין 1970 ועד 1999 הנ"ל הועסק ברשות הנמלים בדירוג ימאים, החל מיום 5/5/99 שובץ מר בוחניק לדירוג מנהלי עבודה בסקטור בתי מלאכה על אף שלא עבר הכשרה מתאימה לכך. לא זאת אף זאת, שובץ מר בוחניק לדרגה 14 שהיא הדרגה הגבוהה ביותר בדירוג מנהלי עבודה. מר בוחניק משמש כרע"ן סירות ומעגן סירות ואין בינו לבין סקטור מנהלי העבודה שום קשר... מבדיקת מכלול הנתונים הריני לקבוע כי העסקתו של מר בוחניק עפ"י דירוג מנהלי עבודה בתי מלאכה בנמל אשדוד אינה תואמת את ההסכמים הקיבוציים ומכאן שדרך העסקתו בטלה. לאור האמור לעיל, הריני מורה לחברת נמל אשדוד לשבץ לאלתר את העובד בדרגה 10+ בדירוג הימאים, זאת בהתאם לדרגה לה היה זכאי אילולא הועבר לדירוג מנהלי עבודה בתי מלאכה". כשירותה ותוקפה של החלטה זו נבחנו בשתי ערכאות אשר קבעו כי לא נפל כל פגם בהחלטה זו. 39. התובע מציין בסיכומיו כי אינו משיג על החלטה זו, שכן מדובר בהחלטה חלוטה, אולם מעיון בסיכומיו נראה כי התובע חפץ שוב להביא את החלטת הממונה לביקורת שיפוטית באופן עקיף; דבר שאין אנו יכולים לתת לו יד. 40. מאחר והחלטת הממונה היא זו אשר עומדת בבסיס המחלוקת, סבורים אנו כי יש לתת משקל רב לאמירתו של הממונה בתיק זה, שכן "הוא אסרה והוא שרי לה" (ראה כתובות כב), הווי אומר, הממונה הוא זה שקבע את שינוי השתכרותו של התובע ולפיכך הוא הגורם הראוי אשר יכול להבהיר את החלטתו, שכל פרשנות אחרת עשויה להוביל לשינוי בהחלטתו שאושרה כאמור בהליכים קודמים. 41. הממונה על השכר במסגרת הליך זה, הביע באופן ברור וחד משמעי כי הנתבעת יישמה באופן ראוי ונכון את החלטתו ותוספת הניהול לה טוען התובע, הינה בניגוד להחלטתו. לנוכח אמירתו של הממונה, לא ברור מה לו לתובע לטעון לאופן היישום בעוד הממונה עצמו סבור כי יישום החלטתו נעשה באופן ראוי. 42. אילו התכוון הממונה לאשר את גובה תוספת הניהול אשר שולמה לתובע בחודש פברואר 1999, כפי שטוען התובע הרי שהיה הממונה אומר זאת באופן מפורש ובהעדר אמירה שכזו, הרי שאין לקבל את פרשנותו של התובע. 43. ראוי להוסיף ולציין בהקשר זה, כי אין בידינו לקבל טענתו של התובע אשר הופיעה בסיכומיו ולפיה תוספת הניהול האמורה עוגנה בהסכמים קיבוציים, שכן אין חולק כי התובע זכאי לתוספת ניהול, אך בענייננו גובה תוספת הניהול הוא אשר שנוי במחלוקת ודעתנו היא כדעת הנתבעים. 44. בעניין זה ראוי להדגיש כי גובהה של תוספת הניהול אינו בגדר זכות קיבוצית, אלא מקורה בהסכם אישי וחריג שקיבל התובע מהנהלת הנמל ועל כך נרחיב בהמשך. 45. הותרת תוספת הניהול על כנה כפי שמבקש התובע, מותירה את חריגת השכר על כנה ומרוקנת מתוכן את החלטת הממונה, שכן כוונת הממונה הייתה להעמיד את שכרו של התובע על השכר הנובע מההסכמים הקיבוציים אשר אושרו ולא על שכר חורג. 46. לדידנו, תוספת הניהול שקיבל התובע הייתה חלק ממכלול ההסדר הפסול שנערך עם התובע, עליו עמדו ערכאות קודמות שדנו בהחלטת הממונה בעניינו של התובע, ולפיכך אין בידנו לקבל את פרשנותו של התובע ולפיה יש להשאיר את תוספת הניהול כפי ששולמה בשכרו של התובע בחודש פברואר 1999. ב. זהות בין תוספת הניהול לדרגת שכר של מנהל עבודה 47. מעיון בתלושי השכר אשר הונחו בפנינו עולה כי בחודש פברואר 1999, קיבל התובע תוספת ניהול חריגה מהתוספת אותה קיבל בחודשים שקדמו לחודש זה. תוספת זו הושמטה משכרו של התובע בחודש מרץ 1999 שכן החל מחודש זה קיבל התובע שכר בדירוג מנהלי עבודה. 48. בתזכיר מיום 4/1/1999 אשר הונח בפנינו מצאנו הסבר לקפיצה החריגה בתוספת הניהול שקיבל התובע בחודש פברואר 1999 (ר' נספח ג' לתצהירו של מר עובדיה כהן) שם נאמר כי: "העובד מבקש להקדים את מועד תחולת ההסכם החל מ-1 פבר' 99 וזאת עקב יציאתו של גוזלן מאיר לגמלאות מוקדם מהתכנון המקורי. בקשת העובד מאושרת. דירוג העובד מנ"ע כ"מ צמוד בדרגתו וככל ההסכמים והתוספות לרע"ן כ"מ". בצד דברים אלה רשם על גב התזכיר, מר רותם אשר שימש כסגן למנהל וכ"א ולימים מנהל הנמל בכתב יד "מאשר הפעלה מ-1/3/99". במסגרת פסק הדין בתיק עב 2583/06 התייחס בית הדין לעדותו של מר רותם: "מר רותם הסביר בחקירתו הנגדית, כי מדובר בהיינו הך ושזה בהתחשב לממונה עליו" (עמ' 16 ש' 1), אבל ברור "כנראה" כי המעבר לדרוג מנ"ע היה בלתי אפשרי בהתחשב בתפקיד התובע ומבחינת ההסכמים הקיימים ועל כן קל היה יותר לקבוע ששכרו יהיה צמוד לשכר של רע"ן בבית מלאכה מאשר לקבוע מפורשות כי היה בדרוג מנ"ע" (ר' עמ' 12-13 לפסק הדין בהליך הקודם) . מהדברים האמורים עולה כי הנהלת הנמל דאז, שמה לה למטרה לקדם את דרגת השתכרותו של התובע לדירוג מנהלי עבודה ולהקדימה כבר לחודש פברואר ולפיכך ניתנה לתובע תוספת ניהול חריגה כבר בחודש פברואר 1999. 49. השארת תוספת הניהול כפי שניתנה בחודש פברואר אינה אלא בבחינת השארת דירוג השתכרותו בהתאם לדרגתו של מנהל עבודה, דבר החותר תחת החלטת הממונה אשר אושרה כאמור על ידי ערכאות קודמות. 50. חיזוק ותמיכה לקביעה זו מצאנו בתזכיר האמור עצמו שם ציינה גב' ניה יוסף, אשר שימשה באותה תקופה מנהלת מדור שכר כי: "לפי הוראתו של סגן למינהל במשכ 2/99 לא תשונה דרגתו. יש להגדיל תוס. ניהול במידה כזו ששכר השעה תהיה זהה לרע"ן ציוד". 51. מכלל האמור עולה כי תוספת הניהול החריגה ששולמה לתובע בחודש פברואר 1999, הייתה חלק מתנאי שכרו לפי דירוג הימאים, ולא זכות המעוגנת בהסכמים קיבוציים. תוספת הניהול החריגה שקיבל התובע הייתה הטבה חד פעמית אשר היוותה מבחינת מעבר לקראת דרוג השכר שעתיד התובע לקבל חודש מאוחר יותר, בדרוג מנהלי עבודה. יודגש, כי מצד התובע לא הוצגה אף ראיה לסתור התשתית העובדתית שהוצגה בפנינו ואין בסיכומיו כל הסבר המניח את הדעת לגירסה שפורטה לעיל ואשר נתמכת באסמכתאות חד משמעיות. 52. ממכלול הדברים מצטיירת בפנינו מסכת עובדתית ולפיה תוספת ניהול שקיבל התובע היתה חלק מהסכם העסקה פסול שנעשה עם התובע, כפי שקבע בית הדין הארצי בהליכים קודמים. 53. דירוג התובע לדרגת מנהלי עבודה נעשתה באופן רשמי לאחר חודש פברואר 1999, אולם הלכה למעשה התובע דורג בדירוג זה כבר בחודש פברואר 99 באופן עקיף. מכאן שהחלטתה של הנתבעת שלא לאפשר מתן תוספת ניהול בגובה שמבקש התובע הינה ההחלטה הנכונה בנסיבות העניין, שכן הממונה הבהיר כי יש לשבץ את התובע בהתאם לדרגה לה הוא זכאי אילולא הועבר לדירוג מנהלי עבודה. 54. בהיבט זה מוצאים אנו להבהיר כי תוספת הניהול אשר שולמה לתובע באופן חריג אינה נובעת מתוספת במטלות אשר הוטלו על התובע במסגרת תפקידו, שכן במסגרת הליך קודם בתיק עב 2583/06 אותו ניהל התובע כנגד החלטת הממונה כאמור, קבע בית הדין כי "עיקר תפקידו של התובע אינו פיקוח על קבלנים אלא ראש ענף סירות ומעגן סירות... העובדות מלמדות שבפועל לא היה תפקיד זה המניע להעברה לדירוג מנ"ע, שכן עוד לפני כן כבר בתפקידו כאחראי סירות, התובע היה צמוד לתנאי שכר של רע"מ מח' ים (נ/3) ומבחינה זו לא הייתה כל סיבה שלא להמשיך בהצמדה זו שהיא במקורה קשורה לדירוג הימאים" (ר' פסק הדין בהליך קודם עמ' 10-9). כב' השופט סופר הסביר היטב הסיבה להטבה המופלגת שהתובע נהנה ממנה החל מפברואר 1999, כדלקמן: "...גם במקרה של מר גוזלן ושל התובע, נראה כי מדובר בהבטחות אישיות, שקשורות למעמדם של עובדים אלו בנמל. אין חולק על כך כי התובע שימש יו"ר ועד העובדים משך שנים רבות ותפקיד זה מעצם טבעו, דורש כי ההנהלה תרצה ותעתיר עליו כיבודים, ועל כך בהמשך". "דומה שהתחושה לפיה מעמדו של התובע כיו"ר ועד עובדים הביא לו את המעבר לדרוג מנ"ע מתחזקת לנוכח האמור במכתבו של התובע למר בלומנטל... כפי שניתן לראות, ההסכם של התובע עם ההנהלה הוא הסכם חסוי - כך במילותיו של התובע, ואין ספק כי לשני הצדדים היו סיבות טובות מדוע אין לגלות את פרטיו. הדרוג של מנ"ע הוא הטוב ביותר מבחינה כלכלית לעובדים בנמל. מי שלא זכאי לו על-פי הסכם קיבוצי, יש לו סיבות טובות לדרוש לחסות תחתיו." לאור האמור, הרי ש"הקפיצה" החריגה בתוספת הניהול שקיבל התובע לא הייתה קשורה בתפקידים אחרים שהוטלו על התובע, אלא רצון להיטיב עם התובע בשל מעמדו כיו"ר ועד העובדים. 55. התובע לא הוכיח כי תוספת הניהול החריגה אשר שולמה לו, ניתנה בשל תוספת מטלות אשר הצדיקה תוספת בשכר עבודתו, ולפיכך לא מצאנו לקבל טענתו זו. ג. אימוץ פרופיל השכר בערכאה קודמת 56. במסגרת הליך קודם, אימץ בית הדין את פרופיל השכר אשר הוצג לו על ידי הממונה, עת הבחין בהבדל שבין גובה השתכרותו של התובע טרם הוראת הממונה, לבין גובה השתכרותו לאחר יישום הוראת הממונה, וכך קבע בית הדין בעניין זה בהליך קודם: "בטרם נכנס לעובי הקורה מבקשים אנו לפרוט לפרוטות את התיק ולהסביר מה משמעותו הכלכלית לגבי התובע. לתצהירו של מר עוזיאלי, המשמש כסגן בכיר לממונה על השכר במשרד האוצר, צורף פרופיל שכר של התובע (נספח נ/2 לכתב ההגנה), לפי מסמך זה שכרו של התובע עומד היום על סך של 51,032.04 ₪ ברוטו. לאחר השינוי הנדרש בהחלטת הממונה יעמוד שכרו של התובע על סך 39,472.13 ₪ ברוטו" (ראה פסק הדין בהליך קודם). 57. בפרופיל השכר עליו התבסס בית הדין עת עמד הוא על הבדלי השכר, תוספת הניהול עמדה על סך 1,477.80 ₪. 58. הכרעתו של בית הדין והיצמדותו לשכר האמור בפרופיל השכר מאיינת את טענותיו של התובע כנגד האמור בו, ומשכך סבורים אנו כי התוספת הראויה והמתאימה בנסיבות העניין היא זו אשר מופיעה בפרופיל השכר אשר צוין בפסק הדין כאמור. 59. בהיבט זה מוצאים אנו לציין כי עיינו בכתב התשובה לסיכומים אשר הגיש התובע ולא מצאנו צידוקים לפסילת הקביעה החלוטה של בית הדין בנוגע לפרופיל השכר שכן משנדחה ערעורו של התובע, החלטת בית הדין נעשתה חלוטה. 60. יצויין, כי רק בסיכומי התובע נעשה ניסיון לראשונה לכפור בטענת הנתבעת כי ערכה של תוספת הניהול ששולמה לתובע בינואר 1999 עומד כיום על 1,477.80 ₪. מדובר בהרחבת חזית אסורה מצד התובע, ואנו דוחים ניסיון זה. עובדה זו הוצגה בתצהירו של מר כהן; מעבר לכך מר כהן העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי השינוי נובע מהצמדה למדד המחירים לצרכן (סע' 21 לתצהיר מר כהן, פרוטוקול מיום 5/5/11, עמ' 19 - ש' 23; עמ' 22 - ש' 32). התובע, מצידו, לא הביא כל ראיה לסתור את האמור בתצהירו ובעדותו של מר כהן בכל הנוגע לערכה של תוספת הניהול ששולמה לתובע בינואר 1999. עוד נוסיף, כי בניגוד לטענות התובע בסיכומיו, לפיהן עליו לקבל תוספת ניהול הגבוהה מזו של רמ"ד, הרי שטבלת השכר שהוגשה על ידי התובע מתייחסת לתוספות ניהול המשולמות לרמ"דים בדור ב', ואולם מצאנו כי אין לכך כל קשר לתובע, משום שבמחלקת ים לא קיימים כלל רע"נים ורמ"דים בדור ב', וכל העובדים המשובצים בתפקיד רע"ן או מקביל לרע"ן הם בדור א'. עוד למדנו כי תפקיד ממונה קיים רק בסקטור מינהל ואין תפקיד כזה במחלקת ים. מר כהן נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית, והשיב בצורה מפורשת כי: "קשה בנמל לעשות הקבלה כזאת תיאורטית כן, ולמה כי אני יכול להשוות בין דרגות כאשר מדובר באותו סקטור, במנהל אין רע"נים ובמח' ים אין רמ"דים... ש. תאשר לי שעקרונית תוספת ניהול של רע"ן צריכה להיות יותר גבוהה מרמ"ד? ת. לא אינני יכול לומר לך את זה בגלל עברי שעמדתי לגבי הנמל. ש. זאת אומרת תוספות הניהול היו שונות בנמל, גם התפקיד וגם ההיררכיה של התפקיד לא מלמדת על גובה תוספת הניהול, זה מה שאתה אומר? ת. אני אומר שבסקטורים שונים, יש תוספות ניהול שונות, כמובן שיש גם קשר לתפקיד, אבל זה לא חד ערכי, זה עירוב באיזה סקטור מדובר ובאיזה תפקיד." ובהמשך, כאשר מוצגת למר כהן הטבלה מוצג A1, העיד כדלקמן: "במח' ים בשונה מהמינהל יש שני סוגים, עו"ד מראה לי טבלה שבה כתובים תוספות שכר של רמ"חים, רמ"דים שאין בכלל במח' ים ולא קשורים למח' ים, תוספות ניהול של ממונים שאין בכלל במח' ים ולא קשורים למח' ים ותוספות ניהול למשנה למנכ"לים שלא קשורים למח' ים. ש. ביקשתי אותך לאשר שורה אחת ספציפית לפי הטבלה, רמ"ד בכיר מדור ב' קיבל 1,477? ת. אין רמ"ד בכיר ואין רמ"ד במח' ים, כתב בזמנו שאול רותם, שבסקטורים שונים בנמל (ב-12/5/98), אין כל מקום להשוואות בין דרג ימאים לדירוגים אחרים בנמל ולהיפך, מרכיבי התפקיד שלהם שונים. (מקריא מתוך מסמך). ש. לשאלת בית הדין - אתה יכול להשיב לגבי אותו עובד מדור ב' שקיבל 1,477? ת. בטבלה כתוב שרמ"ד בכיר דור ב' ביוני 2006 מקבל 1,477 ₪, ובכל זאת אני אוסיף אין ולא היה רמ"ד במח' ים." (פרוטוקול מיום 5/5/11, עמ' 20 ש' 2-10, עמ' 27 ש' 9-19). התובע לא הציג ראיות סותרות ובכל מקרה עדותו של מר כהן לא נסתרה במישור זה. 61. באשר לטענת השימוע אותה ציין התובע בסיכומיו, סבורים אנו כי בנסיבות דנן לא הייתה קיימת חובה לקיים שימוע, שכן מדובר ביישום החלטה אשר לגביה כבר נערך שימוע. עם זאת, מעיון במסמכים אותם צירף התובע לתצהירו, לרבות המסמכים אשר הועברו אליו מב"כ (ר' נספח ת/25 לתצהירו של התובע), מצאנו כי ניתנה לתובע ההזדמנות להעלות את טענותיו באופן ראוי ובכך סבורים אנו, נערך לתובע שימוע. 62. בהיבט זה מוצאים אנו לציין את שנקבע בהליך הקודם על ידי בית הדין הארצי כי "לעניין תכליתו של הליך שימוע נאמר כי "מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס או לפחות אינן כצעקתה" (ר' פסק הדין בערעור). 63. בנסיבות דנן ניתנה האפשרות לתובע לטעון כנגד אופן יישום ההחלטה ולאחר שטענותיו נדחו על ידי הנתבעת הגיש את התביעה דנן. 64. משעמדנו על טענה זו ולאחר שהגענו למסקנה כי פרופיל השכר אושר כאמור על ידי ערכאה קודמת, לא מצאנו להידרש פעם נוספת לגובה התוספת האמורה בפרופיל השכר ועל כן הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות מסיבה זו ומהסיבות אותן ציינו כאמור לעיל. תוספת השיפטינג 65. התובע טען בכתב התביעה כי ערב העברתו לדירוג מנהלי עבודה ועד היום זכאי הוא לתוספת שיפטינג בשיעור של 181%, אולם בפועל הינו מקבל תוספת שיפטינג בשיעור של 141%. 66. התובע לא פירט את טענתו כיצד הגיע למסקנה כי הינו זכאי לתוספת זו והתייחסות ראשונה לכך מצאנו בתצהירו, שם טען התובע כי הינו זכאי לתוספת שיפטינג בשני שיעורים, האחד של 9% ואילו השני של 4%. 67. בסיכומיו טען התובע כי הינו מוותר על טענתו בנוגע לתוספת בשיעור של 4% ומעמיד את תביעתו על תוספת של 9% בלבד (להלן: "התוספת"). 68. התובע טען כי התוספת לא שולמה לו מעולם, וכי הידיעה בדבר זכאותו לתוספת הגיעה לידיו רק לאחר בדיקת שכרו על ידי הממונה, אז נחשף לכל ההסכמים הקיבוציים החלים עליו. 69. טענותיו של התובע לתוספת השיפטינג, מתמקדות בכך כי מדובר בתוספת אשר צריכה להינתן לעובדים במחלקת ים, מכוח הסכמים אשר אושרו על ידי הממונה עם הפיכת הנמל לחברה ממשלתית. עוד טוען התובע, כי הנתבעת התחייבה לשלם לו את התוספת, אולם בהמשך נסוגה מהחלטתה זו. 70. הנתבעת טענה כי יש לדחות טענותיו של התובע אשר הינם בגדר שינוי חזית פסול, לאור העובדה כי הטענות בנוגע לתוספת נטענו בתצהיר ובסיכומים ולא באו לידי ביטוי באופן מובהק בכתב התביעה. 71. בנוסף טוענת הנתבעת, כי יש לדחות טענותיו של התובע גם לגופו של עניין, שכן התוספת לה טוען התובע הינה בניגוד לתוספת ההסכמים הקיבוציים, מדובר בתוספת אשר משולמת כבר לתובע ואין הוא זכאי לתוספת נוספת. 72. הממונה טוען כי התוספת אליה טוען התובע הינה בגדר תוספת אישית אשר לא חוסה תחת ההסכמים הקיבוציים וממילא לא אושרה על ידי הממונה. 73. אין מחלוקת כי תוספת השיפטינג ניתנה מכוח הסכמים קיבוציים והשאלה העומדת להכרעה האם התובע זכאי לתוספת נוספת מעבר לתוספת השיפטינג בגובה 9% אותם מקבלים עובדי מחלקת הים. 74. מעיון בטענות הצדדים ובהפניות להסכמים הקיבוציים, סבורים אנו כי דין תביעתו של התובע להידחות ברכיב זה, אך טרם נציג את נימוקינו לקביעה זו מוצאים אנו להבהיר את ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים למחלוקת שבסוגיה זו. 75. במהלך חודש מאי בשנת 1992 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (להלן: "הסכם 1992 הראשון") בין רשות הנמלים והרכבות לבין ההסתדרות הכללית אשר הוחל על עובדי מחלקת הים בנמל אשדוד המדורגים בדירוג ימאים ושנמצאו במצבת העובדים ביום חתימתו. 76. ההסכם הסדיר תוספת שכר לעובדים בשיעור של 3% לערך השעה וזאת בתמורה לעבודה תקינה ורצופה במחלקת הים, גוררות ועגינה (ר' העתק מההסכם נספח טז' לתצהיר ע.ה מר כהן). 77. ביום 5/7/92, נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין רשות הנמלים והרכבות לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "הסכם 1992 השני"). הסכם זה הוחל על כלל העובדים במחלקת הים בנמל אשדוד אשר דורגו בדירוג הימאים, וכן על העובדים בנמל חיפה המדורגים בדירוג הימאים ומועסקים במשמרות וכלולים במצבת העובדים במועד חתימת ההסכם (ר' נספח יז' לתצהירו של מר כהן וכן ת/27). 78. בהסכם זה נקבע שעובדי מחלקות הים רשאים, בנוסף לתוספת השיפטינג של 3%, לבחור באחד משתי אפשרויות, האחת - ביטול סעיף 6 להסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם ביום 1/8/90 וזכאות לתוספת של 9% שיפטינג, ואילו האפשרות השנייה - זכאות לתוספת של 3% שיפטינג. 79. הסכם זה בא לתגמל את עובדי כלל מחלקות הים בנמל אשדוד המדורגים בדירוג ימאים וכן את עובדי נמל חיפה, אשר נמנו על מצבת העובדים במועד חתימת ההסכם והיו מדורגים באותו דירוג. 80. ביום 3/1/93 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד נוסף המתייחס למחלקות הים ברשות הנמלים. המדובר בהסכם שכר אשר נחתם בין רשות הנמלים והרכבות לבין ההסתדרות הכללית והוחל על כלל עובדי מחלקות הים בנמלים חיפה, אשדוד ואילת, אשר היו מדורגים בדירוג ימאים והיו נמנים על מצבת העובדים במועד החתימה על ההסכם. 81. הסכם זה ביטל את התמורות אשר ניתנו בעקבות שני ההסכמים אשר נחתמו בשנת 1992 והחיל על העובדים את האמור בסעיף 5א' להסכם הקיבוצי המיוחד, קרי תוספת של 9% לשיפטינג הקיים. 82. להסכם זה נרשם נספח נוסף להסכם (להלן: "הנספח") ולפיו: "סוכם שעובדי מח' ים "עובדי יום" העובדים כיום 42.5 שעות בשבוע ועברו לעבוד 48 שעות בשבוע ובגין זה יהיו זכאים להמרה בסך 9% מיום חתימת הסכם זה". 83. נספח זה עומד בלב המחלוקת בין הצדדים, שכן התובע טוען כי משמעותה של התוספת בנספח הוא כי הינו זכאי לתשלום של 9% שיפטינג מעבר ל-9% שמקבלים כלל עובדי מחלקת ים, ומאידך טוענת הנתבעת כי המדובר בתוספת של 6% שיפטינג אשר שולמה לכלל מחלקות הים החל מינואר 1993 וזאת בתוספת ל-3% שכבר שולמה להם קודם לכן. 84. כפי שציינו לעיל, אין בידינו לקבל טענתו של התובע. 85. הנספח עליו מסתמך התובע אינו מעוגן בהסכמים הקיבוציים, והתקשינו עד מאוד להתחקות אחר כוונת הצדדים החתומים על נספח זה, לרבות מהות הנתינה המיוחדת של עובדי היום, תמורת תוספת של 9% שיפטינג נוספים כפי שטוען התובע. 86. התוספת אשר ניתנה לעובדי מחלקת הים בגוף ההסכם משנת 1993, הינה התוספת שניתנה עקב עבודה בשבוע עבודה ארוך ואין זה ברור כלל ועיקר מה התוספת המיוחדת שנתנו עובדי היום בעבודתם. 87. מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי אין זה סביר כי רשות הנמלים הסכימה לשלם תוספת שיפטינג כפולה בת 18% דווקא לעובדי יום במחלקת הים בנמל אשדוד בלבד וזאת רק עבור המרת שבוע עבודה מקוצר, ולפיכך סבורים אנו כי כוונת הצדדים הייתה השלמת תוספת שיפטינג של 6% לתוספת השיפטינג של 3% אשר שולמה לעובדי מחלקת הים. 88. זאת ועוד, במועד חתימת ההסכם בשנת 1993, התובע היה עובד משמרות, קרי הוא עבד בשבוע מלא של 48 שעות ולפיכך לא היה זכאי לתוספת אשר חלה על "עובדי היום העובדים 42.5 שעות בשבוע ואשר יעברו לעבוד 48 שעות בשבוע". 89. עם זאת, במסמכים אשר הובאו בפנינו הוצג מזכר (ר' נספח יט לתצהירו של מר עובדיה כהן) אשר בו נקבע: "אם וכאשר ייחתם במסגרת העבודה בשנים 1992-1994 המרת קיצור שבוע ליסוד יגדל שכרו של העובד בוחניק דוד על כל מרכיביו בסכום זהה (תוספת עד 6% בגין ההמרה)". 90. מתוכן המזכר עולה כי בכוונת הצדדים הייתה להסדיר מראש את ענייניו האישיים של התובע אשר כיהן באותה התקופה כחבר ועד עובדים, ולהצמידו לתוספת אשר הוסדרה לכלל עובדי היום בהסכם 1993, קרי תוספת של 6% לתוספת של 3% כפי שציינו לעיל. 91. לא זו אף זו. לנוכח תפקידו של התובע בנציגות העובדים, התובע היה חתום אישית על חלק מההסכמים אשר נחתמו בשנת 1993-1992 וחזקה עליו כי הכיר היטב את ההסכמים, עד הגשת תביעה זו, התובע לא טען כי הינו זכאי לתוספת של 9% נוספת מעבר לתוספת אותה מקבל, ולפיכך בנסיבות אלו סבורים אנו כי חל עליו השתק ומניעה מלטעון כנגד החלטות שיכול היה לטעון אותן בעבר. 92. הפרשנות והגרסה שהציגה הנתבעת בסיכומיה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, שכן סבורים אנו כי אילו היה טעם ממשי בטענות התובע, הרי שהיינו מוצאים כי לטענתו היה מצטרף ועד העובדים שנפגעו כתוצאה מאי התשלום כפי שטוען התובע. מכלל האמור הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. לאור התוצאה אליה הגענו בנוגע לרכיב הקודם, הרי שדין תביעתו של התובע בתיק זה להידחות. התביעה בתיק 7602-06-10- החלטת הממונה להפחתת תוספת שכר (תוספת שעה וחצי גלובאלי) 93. בתביעה זו תוקף התובע החלטה חדשה של הממונה אשר התקבלה ביום 23/3/10 (להלן: "ההחלטה החדשה"). 94. בהחלטה החדשה קבע הממונה כי יש להפחית מתוספת מיוחדת שקיבל התובע, תוספת גלובלית של שעה וחצי אשר שולמה לתובע באופן חריג מעבר לשעות בהן עבד (להלן: "התוספת המיוחדת"). 95. טרם קיבל הממונה את ההחלטה החדשה פנה הממונה אל הנתבעת וביקש התייחסותה לתוספת המיוחדת שקיבל התובע (ר' נספח כב' לתצהירו של מר כהן). 96. בתגובתה, הבהירה הנתבעת לממונה, כי התוספת בשכר אותה מקבל התובע הינה תוספת של שעה וחצי נוספות על כל יום עבודה בשיעור של 125% ושעה וחצי בשיעור של 100% על כל יום חופש. 97. הנתבעת נימקה את הסיבה לתוספת, בכך שהתובע מגיע מעת לעת בשעות לא שגרתיות לנמל ובעיקר בימי גשם וסערה ומבצע שעות נוספות אשר אינן מדווחות בכרטיס הנוכחות שלו. 98. לאחר בדיקות נוספות שערך, הגיע הממונה למסקנה כי התוספת המיוחדת שקיבל התובע שולמה ללא שום ביסוס והצדקה, ושלא על פי ההסכמים הקיבוציים, ולפיכך הורה על ביטול תוספת התשלום (ראה העתק מהחלטת הממונה ונספח כב' לתצהיר מר כהן). התובע טוען כי נפלו פגמים בהחלטה החדשה שקיבל הממונה, ומנגד טוענים הנתבעים כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הממונה ובהחלטה שקיבל. להלן נציג את עיקרי טענות הצדדים בסוגיה זו: עיקרי טענות התובע 99. התובע טען בכתב התביעה כי החלטת הממונה החדשה להפחית משכרו תשלום של שעה וחצי אשר שולמה לו באופן גלובלי במשך עשרות שנים, הינה החלטה פסולה ופגומה ואינה מידתית. 100. לטענת התובע, הממונה בהחלטתו התעלם באופן מובהק מההסכמים הקיבוציים אשר הוא עצמו, היה צד להם ואשר עיגנו את זכאותו לקבלת מלוא התשלומים להם היה זכאי ערב הקמתה של הנתבעת מכוח חוק רשות הספנות. 101. עוד טען התובע, כי מעבר לזכאותו לקבלת התוספת המיוחדת מכוח ההסכמים הקיבוציים כאמור, הרי שמהתנהלותו של הממונה ניתן ללמוד כי הממונה אישר את התוספת המיוחדת בעצמו, וזאת מהטעמים הבאים: א. הממונה התערב מכוח סמכותו בחוק בדירוג השכר ששולם לתובע והורה כי יש לשלם לתובע שכר בדירוג מחלקת ים ולא בדירוג של מנהלי עבודה. בהתערבות זו הממונה לא ביקש להפחית את התוספת המיוחדת שקיבל התובע על אף שהיה מודע לה, ומכך ניתן ללמוד כי נתן את אישורו לתשלומה. ב. הממונה לא הודיע לבית הדין בהליך קודם שניהל התובע במסגרת תיק עב 2583/06, כי יש להפחית משכרו של התובע תוספת של שעה וחצי וזאת על אף העובדה כי היה מודע לכך. לטענת התובע הממונה יצר מצג בפני בית הדין ולפיו אין בכוונתו לדרוש את הפסקת התשלום של התוספת המיוחדת. ג. הממונה ידע כבר בחודש מאי 2007, כי התובע מקבל תוספת של שעה וחצי גלובלית והנחייתו הייתה שלא לשלם תשלום עבור שעות נוספות מעבר לתוספת זו, ומכאן ניתן להסיק כי הממונה אישר להשאיר את התוספת המיוחדת על כנה. 102. עוד טען התובע בסיכומיו, כי הממונה קיבל את החלטתו תוך הפעלת שיקולים זרים ולא ענייניים, והחלטתו התקבלה מבלי שנערך לתובע שימוע כדין. עיקרי טענות הנתבעים טענות הנתבעת 103. הנתבעת טוענת כי הואיל והינה מחויבת להוראות הממונה, הרי שמשעה שהועברה אליה החלטתו, אין היא רשאית לסטות ממנה והינה מחויבת במילואה. 104. עוד ציינה הנתבעת כי אין ברשותה תיעוד לפיו היא משלמת לתובע את התוספת המיוחדת במשך עשרות שנים כטענתו, והתיעוד היחיד שיש ברשותה הינם הסכמים מיוחדים שערכה הנהלת נמלי אשדוד דאז עם התובע (ר' ת/7 ות/10). 105. הנתבעת ציינה בסיכומיה כי משעה שהתובע קיבל על עצמו את החלטת הממונה הראשונה ואת פסקי הדין שניתנו בערכאות קודמות אשר קבעו כי החלטת הממונה גוברת על הסדרים אישיים, הרי שהינו מנוע מלהעלות טענות אשר יש בהן בכדי לאשר הסדרים אישיים שנערכו עימו בניגוד לאמור בפסקי הדין. 106. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ככל שההסדרים אשר נערכו עם התובע חוסים תחת צילם של ההסכמים הקיבוציים אשר נחתמו ערב המעבר מרשות הנמלים, הרי שגם הסכמים אלה כפופים לאישורו של הממונה. טענות הממונה 107. טענתו המרכזית של הממונה מתמקדת בכך כי ההסכמים אשר נערכו עם התובע והסדירו את תשלום התוספת מיוחדת בשכר שקיבל התובע, הינם בגדר הסכמים אישיים אשר נערכו עם התובע, ואין להם כל תחולה במישור היחסים הקיבוציים. 108. הסדרים אישיים אלה שנערכו עם התובע לא קיבלו את אישורו של הממונה כלל ולא אושרו כפי שטוען התובע במסגרת ההסכמים הקיבוציים. 109. הממונה ציין כי אופן תשלום השעה וחצי הנוספת לא היה נהיר עבורו קודם לכן במסגרת הליכים קודמים שניהל התובע, ולפיכך נאלץ הוא לערוך בדיקה יסודית אשר רק בסופה הובהר לו על התוספת ועקב כך ביקש לבטלה. 110. עוד ציין הממונה בסיכומיו כי בדיקתו נערכה זמן רב אך אין להסיק מכך כי "זנח" את בדיקת תשלום התוספת המיוחדת, וממילא גם לא אישר אותה במשתמע. דיון והכרעה 111. הוראות סעיף 29 לחוק מקנות לממונה על השכר מקום להתערב בהסדרי שכר בגופים מתוקצבים או נתמכים, אשר הינם חורגים מהנוהג המקובל ולקבל החלטה בדבר פסלותם של הסדרים חורגים אלה. 112. במסגרת ביקורתו של בית הדין על החלטת הממונה, עליו לבחון את החלטת הממונה בהתאם לכללים שנקבעו במשפט המנהלי כפי שהוא מגובש בחקיקה ובפסיקה. בביקורתו אחר החלטות מנהליות, הביקורת השיפוטית של בית הדין "היא לעולם חיצונית והיא בוחנת אם נפל בהחלטה המנהלית פגם מן הפגמים הפוגמים בהחלטה מנהלית והמצדיקים התערבות שיפוטית כגון - חוסר סמכות ושיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות, העדר מידתיות ודומיהם. בכל מקרה אין זה מתפקידו ומסמכותו של בית הדין להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ולעצב החלטה במקומה, על פי שיקול דעת בית הדין". (ר' ע"ע 1420 מדינת ישראל - הממונה על השכר באוצר - אירית אורון , עו"ד ואח', ניתן ביום 2/1/06). סמכותו של הממונה לבדוק הסדרי שכר חורגים ולקבל החלטות בנוגע לבטלותם, יכול שתעשה למפרע וזאת בכפוף לכך שהממונה נוהג בהפעלת סמכות זו בזהירות ובמידה ראויה (ר' 1445/02 פרידמן - עיריית מגדל העמק, ניתן ביום 19/12/04). 113. מעיון בטענות הצדדים ובהחלטת הממונה החדשה, הרינו סבורים כי החלטת הממונה לפיה בוטלה התוספת המיוחדת שקיבל התובע, הינה החלטה מידתית וסבירה בנסיבות העניין, ולא נפלו בהחלטה זו טעמים המצדיקים את התערבותנו. 114. התובע טען בכתב התביעה כי קיבל את התוספת המיוחדת במשך 40 שנה ותוספת זו הינה חלק בלתי נפרד משכרו. עם זאת, מעיון במסמכים אשר הובאו בפנינו, התקשינו להתחקות אחר המקור לתשלום חריג זה ועיגונים לקבלת תשלום זה מצאנו בהסכמים מיוחדים אשר נחתמו עם התובע והסדירו תשלום זה. ביום 12/7/98 נחתם הסכם מיוחד בין הנהלת הנמל רשות הנמלים לבין התובע ובו נקבע כי "עובד יהיה זכאי לשעה וחצי נוספות לכל יום עבודה ללא דיווח" (ר' נספח 7 לכתב התביעה) 115. תיעוד נוסף לתוספת המיוחדת מצאנו בתזכיר מיום 4/1/99 עליו חתום מר רותם שאול סגן למנהל ולכ"א ברשות הנמלים, אשר ממנו עולה כי "בוחניק דוד יהיה זכאי לשעה וחצי נוספות לכל יום עבודה ללא דיווח וזאת לצורך התאמת שכר שוטף בלבד" (ר' נספח 8 לכתב התביעה). 116. מעיון בתזכיר נוסף מיום 31/3/99, מבהיר מר רותם שאול את האמור בתזכיר אותו ציינו לעיל וע"ג תזכיר זה מציין התובע כי "לפי סיכום עם סמנכ"ל למנהל מר ישעיהו מרון סוכם כי השעה וחצי הנוספות ללא דיווח היא לשוטף, לחופש ולפנסיה" (ר' ת/9 לכתב התביעה). 117. הדברים אותם ציין התובע בכתב ידו באו לידי ביטוי בהסכם נוסף בין הנהלת הנמל לבין התובע מיום 5/5/99 הסכם אשר הסדיר את דירוג רמת השכר של התובע לדרוג מנהלי עבודה, ובו גם נקבע כי "העובד יהיה זכאי לשעה וחצי נוספות לכל יום עבודה ללא דיווח לשוטף, לחופש ולפנסיה" (ר' נספח 10 לכתב התביעה), 118. במאמר מוסגר נעיר כאן כי הגם שהסכם זה מעגן בתוכו את העברתו של התובע לדירוג מנהלי עבודה, החלטה נשוא תיק עב' 1495/09 בה התערב הממונה בקביעת דירוג שכרו של התובע כמנהל עבודה, הרי שלא מצאנו כי חוסר התייחסותו של הממונה לעניין התוספת המיוחדת בשלב בו הורה על ביטול דירוג מנהלי עבודה, מהווה אישור הממונה לתוספת, אך על כך נרחיב בהמשך. 119. מהמסמכים אותם הבאנו לעיל התרשמנו כי התוספת הגלובלית של שעה וחצי אשר שולמה לתובע מקורה בהסדר אישי שנערכו עם התובע, וזאת לאור מעמדו המיוחד בוועד העובדים ( ר' פסקה 36 לפסק הדין בתיק עב 2583/06). 120. משהגענו למסקנה כי המדובר בהטבות אישיות והסדרי שכר מיוחדים שניתנו לתובע, הרי שיש לבחון האם הסדרים אלה חוסים תחת ההסכמים הקיבוציים אשר עליהם חתם הממונה על השכר. כפי שהבהרנו בפתח הדברים, התשובה לשאלה זו הינה שלילית. 121. ההסכמים הקיבוציים אשר עליהם חתם הממונה ערב הקמתה של הנתבעת עיגנו את הזכויות הקיבוציות של כלל העובדים בנמל ולא הסכמים אישיים. מתוך כך עולה שחתימת הממונה על השכר על ההסכמים הקיבוציים אינה מהווה אישור להטבות בתנאי שכר אשר מקורם בהתחייבות אישית לעובד ובענייננו- התובע. נבהיר את פני הדברים. 122. במועד חתימת ההסכמים, הממונה הבהיר את הסכמתו להטבות השכר שהיו נוהגות ברשות הנמלים ובה בעת סייג את הסכמתו זו, כפי שעולה מהאישור שנתן (ר' נספח א' לתצהירו של מר כהן): "1. אישור הסכמים קיבוציים בתוקף סמכותי לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 ובכפוף לאמור בסעיף 3 להלן, הריני לאשר את כל תנאי השכר, הפרישה או הגמלאות וההטבות הכספיות הקשורות בעבודה, שמקורם בהסכמים הקיבוציים שהיו קיימים ברשות הנמלים ערב יום 17.2.2005 (להלן: "הסכמים קיבוציים"), בכפוף לשינויים שפורטו בהסכמים המנויים בסעיף 5 להלן. אישור זה הינו בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים, כהגדרתם לעיל, לרבות הוראות התחולה שלהם. למען הסר ספק, האישור בסעיף זה אינו חל בכל הנוגע לתנאי שכר, פרישה או גמלאות והטבות כספיות הקשורות בעבודה אשר מקורם איננו בהסכמים קיבוציים כהגדרתם לעיל אלא בהתחייבות אישית לעובד/ים. 2. אישור הסדרים קיבוציים, נוהגים, נוהלים ומנהגים בתוקף סמכותי לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה -1985, בכפוף לאמור בסעיף 3 להלן ובכפוף לשינויים שפורטו בהסכמים המנויים בסעיף 5 להלן, הריני לאשר את כל תנאי השכר, הפרישה או הגמלאות וההטבות הכספיות הקשורות בעבודה שמקורם בהסדרים קיבוציים, בנוהגים, בנוהלים ומנהגים, אשר היו מונהגים ברשות הנמלים ערב יום 14.7.2004 על בסיס קיבוצי, לרבות לקבוצת עובדים בדירוג מסוים, מעיסוק מסוים, מסקטור מסויים, תפקיד מסויים, יחידה מסויימת מחלקה מסויימת וכיוצ"ב, ואשר יש לגביהם תיעוד בכתב (להלן: "הסדרים קיבוציים, נוהגים, נוהלים ומנהגים"). לעניין זה "תיעוד בכתב" לרבות תיעוד בתלושי שכר. אישור זה הינו בהתאם להסדרים הקיבוציים, לנוהגים, לנוהלים ולמנהגים, כהגדרתם לעיל, לרבות לעניין תחולתם. למען הסר ספק, האישור בסעיף זה אינו חל בכל הנוגע לתנאי שכר, פרישה או גמלאות והטבות כספיות הקשורות בעבודה, אשר מקורם אינו בהסדרים קיבוציים, נוהגים, נוהלים ומנהגים, כהגדרתם לעיל, אלא בהתחייבות אישית לעובד/ים." (ר' נספח א' לתצהיר מר כהן) 123. הממונה הדגיש במכתבו, כי האישור שנתן, אינו חל על תנאי שכר והטבות כספיות, שמקורם בהתחייבות אישית ולא בהסכם קיבוצי, הסדר, נוהל או מנהג. התובע קיבל את התוספת המיוחדת מכוח התחייבות אישית ולא מכוח הסכם קיבוצי או נוהג ולפיכך אישורו של הממונה אינו חל עליו. 124. לא מצאנו לקבל טענותיו של התובע ולפיהם, הממונה אישר את הסדרי השכר שנערכו עימו במשתמע, שכן אישור הממונה להסדרי השכר, חייב שיהא מפורש ומאחר והממונה לא נתן את אישורו במפורש, הרי שלא ניתנה הסכמתו. בהיבט זה מוצאים אנו להבהיר לנוכח סכומי התשובה של התובע בהם טען בין היתר כי הנתבעים מתעלמים מנוסח ההסכמים ומתמקדים באישור הממונה "כאילו אין בלתו", כי הממונה פועל מכוח החוק, המסמיך אותו לבחון את הסכמי השכר, החלטתו הינה החלטה מחייבת הכפופה לביקורת שיפוטית כהחלטה של רשות מנהלית, משהממונה לא נתן הסכמה מפורשת לתוספת שכר כלשהי, אלא ההיפך מכך, הורה על ביטולה, הרי שלא ניתן לתת להחלטתו פרשנות משפטית אחרת זולת ביטול תוספת השכר, והחלטה זו היא אשר עומדת במרכז הדיון המשפטי. 125. חיזוק נוסף לכך שההסכמים הקיבוציים ביקשו לשמר את הזכויות הקיבוציות ניתן ללמוד מההסדר בדבר שמירת זכויות התשלומים אשר נקבע בסעיף 6.1 ל"הסכם העבודה" ולפיו קיימת שמירת זכויות של "כל ההסכמים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים, ההסדרים הקיבוציים, ההסכמים, ההסדרים הנוהגים והנהלים שחלו ברשות ביחס לנמל אשדוד ערב יום המעבר (להלן:"ההסכמים הקיבוציים") יחולו באותו מעמד נורמטיבי" (ר' הסכם קיבוצי מיוחד (הסכם עבודה) אשר נחתם ביום 24/2/05). מהאמור לעיל עולה כי עם היותה של הנתבעת חברה ממשלתית נשמרו ההסכמים הקיבוציים אשר היו ברשות ואלה בלבד. 126. בהקשר זה מוצאים אנו לציין כי טיעוניו של התובע לפיהם זכאי הוא לקבלת ההטבות שקיבל ערב יום המעבר, מצאו את מקומם גם בתביעה שהגיש התובע במסגרת ההליך הקודם אותו ציינו, וכך צוינה טענתו בפסק הדין: "טענה אחרת של התובע מבוססת על כך, כי בשנת 2002 נחתם הסכם קיבוצי בין רשות הנמלים - נמל אשדוד לבין ההסתדרות ונציגות עובדי סקטור מנ"ע ציוד ובינוי בנמל אשדוד, כאשר התובע מופיע ברשימה השמית של מנהלי העבודה עליהם חל ההסכם (נספח ה' לכתב התביעה)" (ר' עמ' 11 לפסק הדין בהליך קודם) בית הדין דחה טענה זו של התובע וקבע כי אין ההסכמים הקיבוציים מעגנים את זכויותיו האישיות של התובע, ולא מצאנו בפסק דין זה הצדקות לסטות מקביעות אלה. 127. מהטענות אותן העלה התובע בפנינו, לרבות טענותיו בנוגע לפרשנות הראויה של ההסכמים הקיבוציים, איננו סבורים כי יש לקיים הבחנה בין תקיפת החלטת הממונה בנושא העברת דירוגו לבין תקיפת החלטת הממונה החדשה בעניינו. אומנם התוספת המיוחדת בעניינו מצאה עיגון בהסדר מיוחד עם התובע שנערך עימו בחודש יולי 1998, אך עם זאת מצאה התוספת המיוחדת את מקומה גם בהסכם מיוחד שנערך עם התובע ביום 5.5.99, ולגביו טען התובע במסגרת מכתבו כי המדובר ב"הסכם חסוי לפי בקשת ההנהלה" (ר' פסקה 36 לפסק הדין בהליך קודם), ודי בכך בכדי לבחון באופן מעמיק תוספת זו כפי שבחן הממונה. 128. התובע בסיכומיו טוען כי בתי הדין לא נדרשו מעולם לנוסח ההסכמים ועל בית דין זה מוטלת לראשונה "המשימה של קביעת מעמדם של ההסכמים והמוסכם בהם ביחס לאישור הממונה". איננו שותפים לדעה זו של התובע. ההסכמים הקיבוציים ביחסם לאישור הממונה עברו גם עברו תחת שבט ביקורתו השיפוטית הן של בית הדין האזורי והן של בית הדין הארצי במסגרת פסקי הדין שאוזכרו לעיל, ואף במסגרת הליכים קודמים שניהל התובע עצמו. מעבר לכך, לתובע היו מספר הזדמנויות לטעון טענות אלו אשר העלה לראשונה בסיכומיו, וככל שהיו לתובע טענות בדבר מעמדם של ההסכמים, הרי שהיה עליו להעלותן באותם הליכים, ואם "לא טען טענה מסוימת מכל סיבה שהיא, טענה שהיה אפשר לטענה בדיון הקודם, אין זה נימוק לפתוח מחדש דיון שנסתיים. הטענה נבלעת בפסק הדין הקודם" ( ר' בג"צ 578/82 משה נעים-בית הדין הרבני האזורי ירושלים פ"ד לז (2) 701 עמ' 706). 129. ראוי להוסיף ולציין כי טיעונים אלה אשר ציין התובע בסיכומיו לא הופיעו בכתב תביעתו ומקובלות עלינו טענות הנתבעות לפיהן מדובר בשינוי חזית פסול. 130. זאת ועוד, טענותיו של התובע ראויות להידחות לגופן. המסמכים עליהם נשענים טענותיו הינם הסכמים אישיים ואינם הסכמים קיבוציים ולפיכך לא נדרש לקבוע את מעמדם ביחס לאישור הממונה, שכן הממונה לא נתן לגביהם את אישורו כפי שהבהרנו. מעבר לכך יצויין כי שום הסכם, גם לא הסכם קיבוצי, אינו יכול לגבור על הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985, והם בטלים במידה והם מעגנים חריגות שכר. מכאן שהתיזה לפיה ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בשנת 2005 גוברים על אישור הממונה, נוגדת מושכלות יסוד במשפט הישראלי בכלל, ובדיני העבודה בפרט. התובע טוען כי הסכמי המעבר גוברים על אישור הממונה, משום שמלשונם עולה כי הוסכם על רצף זכויות מלא, לרבות הזכויות האישיות, במיוחד משעה שמר רכלבסקי - הממונה על השכר, חתם בעצמו הן על ההסכמים והן על האישור. כעולה בבירור מההסכמים הקיבוציים, מר רכלבסקי, הממונה על השכר דאז, חתם עליהם בשם החברות השונות, כבא במקומן וכשלוח שלהן, שכן לאותן חברות לא היו כלל מוסדות פורמאליים שיכלו לחתום על ההסכם. לעומת זאת, על האישור חתם מר רכלבסקי במסגרת תפקידו כממונה על השכר. לפיכך, טענת התובע כאילו מר רכלבסקי חתם על ההסכמים ב"כובעו" כממונה על השכר, נדחית על ידינו. מכאן, שהממונה נתן הכשר אך ורק להסכמים, הסדרים ונוהגים קיבוציים, ולא נתן אישור לכל מיני הסכמים אישיים שהינם בלתי חוקיים. ניסיון התובע ליצור סתירה בין שני מסמכים שנחתמו בעת ובעונה אחת על ידי מר רכלבסקי, אין בו ממש. לדידנו, הפרשנות הנכונה של המסמכים הינה שאכן ההסכמים הקיבוציים קבעו רצף של כלל הזכויות והחובות של הצדדים ליחסי העבודה בנמל אשדוד, אולם הכל בכפוף לאישורו של הממונה על השכר, קרי - בהתאם לאישור המסייג את תוקפו רק למקורות קיבוציים ולא למקורות הנסמכים על הבטחות אישיות. משעה שהפלוגתא הוכרעה בפסק דין חלוט, אזי העובדה שהתובע המציא כיום טענה משפטית חדשה אינה פוגעת בתוקפו של אותו מעשה בית-דין. (ראו לעניין זה ספרה של המלומדת ד"ר נ. זלצמן, "על מעשה בית דין בהליך אזרחי", הוצאת רמות (תשנ"א - 1991, עמ' 10)). מעבר לכך, כפי שפירטנו לעיל, לא מצאנו כי טענות התובע הינן חדשניות, שכן אלה הועלו גם בהליך הקודם. התובע חזר ושנה טענותיו אלה גם בפני בית הדין הארצי שדן בערעור (ע"ע 277/07, פסקה 17): "המערער חוזר על טענותיו שהועלו בבית הדין האזורי בדבר תוכן ההסכם הקיבוצי משנת 2005, בו אושרו, לטענתו, תנאי העסקתו. לטענתו, הממונה קבע במפורש כי ברשות הנמלים התקיימו הסדרים, נוהגים ומנהגים אשר חלו על סוגים מסוימים של תפקידים בלא קשר למחלקות. לפיכך, שיבוצו בדרגה היה תקף שכן נעשה בהתאם להסכם קיבוצי ומתוך הפעלת שיקול הדעת הניהולי המבוסס על מהות התפקיד בפועל." הטענה נדונה אפוא גם בבית הדין הארצי לעבודה ונדחתה לגופה: "טוען המערער כי בשנת 2005 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את תנאי המעבר של עובדי רשות הנמלים, אשר עברו לעבוד בחברת נמל אשדוד. בנספח לחוזה זה מופיע שמו של המערער בדירוג מנהלי עבודה ובדרגה 14+. לטענת המערער, שעה שהממונה אישר הסכם זה, הרי שתנאי שכרו אושרו. מקובלת עלינו עמדת הממונה כי הזכאות לה טוען המערער, אין מקורה בהסכם הקיבוצי אלא מדובר בהתחייבות אישית שניתנה לו שלא כדין. לטענת הממונה האישור שנתן לא חל על תנאי שכר והטבות כספיות שמקורם בהתחייבות אישית ונסתרת שלא ניתן להכשירה בהסכם קיבוצי." (פסקה 24 לפסק הדין בע"ע 277/07). 131. באשר לטענותיו של התובע בדבר קבלת החלטה חד צדדית ללא עריכת שימוע, תוך כדי רדיפה אישית של נושאי משרה בנתבעת, וחבירתם לממונה בכדי להיטפל לתובע, הרי שמדובר בטענות קשות וכבדות משקל, אולם לא מצאנו הוכחה ותימוכין לטענות אלו. על אף שהתובע טוען אחרת בסיכומיו הרי שמעיון בכתב התביעה עולה כי התובע אישר כי נערך לו שימוע, אולם טענותיו נדחו. התובע היה מיוצג במסגרת ההליכים הטרומיים טרם הגשת התביעה, ומהמסמכים אשר הובאו בפנינו, לרבות ההתכתבויות השונות בין הצדדים, סבורים אנו כי לתובע ניתנה הזדמנות אמיתית להציג טענותיו כראוי, ומשכך דין טענתו זו להידחות. 132. מכלל האמור - דין תביעתו של התובע להידחות. סוף דבר 133. תביעותיו של התובע נידחות על כל רכיביהן. 134. התובע יישא בהוצאות בסך 7,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות, אשר ישולמו תוך 30 יום ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית. 135. זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הממונה על השכר