תביעה נגד מדינת ישראל על חוב כספי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מדינת ישראל על חוב כספי:

רקע

1. תובענה לתשלום הסך של 6,150,078 ₪, אשר כפי הנטען מהווה תמורתה של אספקת מוצרי חשמל מהתובעת לבסיס מרכז בינוי של צה"ל בבאר שבע, ואשר לא שולמה.

טענת התובעת, חברה העוסקת בשיווק מוצרי חשמל, היא לקיומו של חוב כלפיה בגין אספקות שבוצעו על ידה במהלך השנים 1999-2001. הנתבעת חולקת על חבותה, הן מהפן העובדתי-ראייתי והן מן הפן המשפטי-ציבורי.

2. ראשיתה של השתלשלות העניינים נשוא התובענה הינה ברכישות של ציוד חשמל מהתובעת שבוצעו ע"י אנשי בסיס מרכז הבינוי, שלא במסגרת מכרז, ובטרם זכתה התובעת במכרז כאמור, בראשית שנת 2001.

כפי המתואר בכתב התביעה, בוצעו ההזמנות תדיר תוך דחיפות באספקת המוצרים בפועל, בשל פעילות מבצעית מחויבת, אספקה שאושרה כנטען בחתימת מי מאנשי הבסיס על גבי תעודות משלוח ידניות, או דפים המתיימרים להיות כאלה.

במועד הסמוך למועד זכייתה במכרז לאספקת ציוד חשמל למשרד הביטחון, ולפי טענתה על מנת "ליישר קו" בעניין חובות שנותרו פתוחים, הנפיקה התובעת 241 תעודות משלוח חדשות, עוקבות, המרכזות, כפי הנטען, את כלל הציוד שסופק בעבר ואשר היה רשום בתעודות המשלוח הידניות הקודמות. התעודות החדשות נחתמו בידי אחראי המחסנים, אע"צ משה בן אהרון, והתעודות הקודמות הושמדו.

בין הצדדים התנהלו מספר פגישות שמטרתן הבהרת ופתרון שאלת החוב הנטען, כשהתובעת סומכת טענותיה על תעודות המשלוח החדשות שנערכו על ידה כאמור בדיעבד, ועל רשימה מרכזת של הפריטים נשוא התעודות.

אלא, שלאחר ששקלה בדבר, דחתה הנתבעת את דרישת התובעת, בעיקרם של דברים בטענה כי המדובר ברכישות שנעשו תוך חריגה חמורה מנהלים, ובהעדר אפשרות לבדוק לאחר מעשה האם באמת סופק הציוד המצוין ברשימה שהוגשה ע"י התובעת, שכן לא ברור על סמך מה הוכנו תעודות המשלוח החדשות בדיעבד.

3. בחודש יוני 2002 מונה קצין בודק, סא"ל חיים אנקונה, לבדיקת אי סדרים בחשבונות יחידת הבינוי, ובקשר עם פרשת החוב הנטען לתובעת.

לאור סברתו של הקצין הבודק כי המדובר בחקירה מורכבת ובחשד לאי ניקיון כפיים של המעורבים, פנה הוא לפרקליט הצבאי לקבלת חוות דעתו בנוגע להתאמת התיק לחקירת מצ"ח, והאחרון אכן הורה על פתיחת חקירה כאמור.

אף כי בחקירת מצ"ח לא נמצאו תימוכין לחשד בדבר קבלת טובות הנאה, נצטיירה מתיק החקירה תמונה של רצף מחדלים חמורים בנוגע לרכישת חומרי חשמל ע"י יחידת הבינוי מהתובעת, לרבות בכל הנוגע לפרשת הנפקת תעודות המשלוח החדשות.

4. דומה, כי בתובענה זו נקלעו הצדדים למערך רגשי מלֻווה באמוציות רבות, המתבטאות בהתנהלות הצדדים לאורכו של ההליך, ואשר הגיעו לשיאן בסיכומי הצדדים, במסגרתם הוטחו האשמות הדדיות לכאורה בדבר גזל, הונאה, העדר הגינות, הכפשות שווא, ועוד כהנה. אף מסיבה זו, כמו גם מסיבות פרקטיות, הוצעו על ידי מאז נותב התיק לטיפולי, ובמספר הזדמנויות לא מבוטל, מתווים שונים לסילוק התובענה, אולם אלו למרבה הצער לא נשאו פרי.
תמצית טענות התובעת

5. התובעת טוענת בתמצית כדלקמן:



למעשה, המדובר בתובענה מסחרית פשוטה אשר בבסיסה אספקת מוצרים מהתובעת לנתבעת, קבלתם והתקנתם במתקני הנתבעת ואי תשלום תמורתם המגיעה לתובעת.
עובדות התביעה, בדבר אספקת המוצרים, קבלתם והתקנתם אצל הנתבעת הוכחו על דרך שלוש הודאות בעל דין. האחת, עמדת הנתבעת במהלך המגעים שהתנהלו בין הצדדים עובר להגשת התובענה, לפיה השבה אינה אפשרית מאחר והמוצרים הותקנו זה מכבר. השניה, אישור מפקד יחידת הבינוי וגורמים נוספים במשהב"ט במסגרת ישיבה מיום 21.6.01 בדבר קיומו של חוב, מכח חישובי היחידה על פיהם מכירה היא בחוב מופחת, ומתוך הנתונים שנמסרו למבקר הפנים של מערכת הביטחון ע"י מפקד יחידת הבינוי. ההודאה השלישית עניינה בגילוי כי העוסקים ברכש ביחידה לא היו מודעים כלל לנהלי הרכש ונהלים אלה לא נאכפו כלל, אלא בזמנים מאוחרים יותר.
התובעת הוכיחה אם כן כי המוצרים התקבלו, ויתרה מכך, בפגישה ביחידת הבינוי דובר רק כיצד משלמים את הכסף, בעוד שאף גורם לא טען כי המוצרים לא סופקו, אלא להיפך, נאמר כי "נעשה הכל להשגת התקציב לתשלום לתובעת".
לאור האמור, עובר נטל הראיה אל הנתבעת, אשר לא השכילה להוכיח דבר, בין אם בתיעוד כתוב בדמות טפסי 1003, המתעדים סחורה היוצאת את מחסני היחידה, או באמצעות תיקי העבודות בהם מופיע פירוט החומרים, ובין אם בהימנעותה מהבאתם לעדות של עדים מרכזיים, לרבות אע"צ שמעיה מימון, אעצ"ים שהעידו במצח בדבר קבלת הסחורה, ועוד כיוצ"ב.
באשר לשאלת הנהלים, הוכח כי שררה אנדרלמוסיה בקרב אנשי יחידת הבינוי בהעדר נהלים אחידים וברורים, וכעולה מדוחות החקירה הנוגעים לעניין (לרבות דו"ח מבקר המדינה), והתובעת נפלה בעניין זה קרבן לכשל מערכתי אדיר. בנסיבות, אין מקום לטעון לידיעת התובעת על נהלים כאלה או אחרים, במיוחד נוכח זימונה לפגישה למתן הסברים בנושא רק לאחר זכייתה במכרז, ובוודאי אין בכך כדי להצדיק עשיית עושר על חשבונה.

אין מקום לטענות הנתבעת כי יש לייחס לתובעת ידיעת נהלי ההתקשרות מכח התקשרויות קודמות של חברת מזוז בע"מ, הנשלטת אף היא ע"י מי ממשפחת מזוז ועוסקת בשיווק מוצרי חשמל, עם משהב"ט, משום הרחבת חזית פסולה.


יש לקבל עמדתו של מומחה התובעת, רו"ח ג'ק בלנגה, בדבר סבירות היקף המכירות למשהב"ט כפי שהוא נטען בתביעה, הנלמד מן הדוחות הכספיים של קבוצת החברות, התובעת ושתי החברות שבבעלות ובשליטת משפחת מזוז, "לא-קייל שרון חברה לייבוא-יצוא (1989) בע"מ" ו"לאפקו תעשיות (1997) בע"מ".
בעוד שהרכש המדובר נעשה בשנים 1999-2000, הרי שהעדויות המרכזיות מטעם הנתבעת מתייחסות לתקופה שאינה רלבנטית, לאחר זכייתה של התובעת במכרז בראשית שנת 2001, תקופה בה ניסתה המערכת להדיר את התובעת ממעמדה כספק מוכר של משהב"ט.
לא הוכחה אי חוקיות בהתקשרות עם התובעת, לאור הוראות תקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הבטחון), תשנ"ג-1993, לפיהן אין חובה לקיים מכרז בנסיבות העניין, לאור סכומה של כל עסקה בודדת, שאינו עולה על 10,000 ₪, ובהיותן עסקאות שנדרשו בדחיפות שאינה מאפשרת ביצוע מכרז. לבד מכך, הרי שהתובעת פעלה מכח הסתמכותה על מצג לפיו פעולות נציגי המדינה תקינות הן, ולראיה התשלומים ששולמו לה קודם לכן בגין אספקת מוצרים.
אף לו נפל פגם של אי חוקיות בהתקשרות, הסמכות נתונה להורות על קיום ההתחייבות, במיוחד שעה שהתובעת מילאה זה מכבר אחר התחייבויותיה בעסקה, ואי החוקיות הינה אך אינצידנטלית להתקשרות.
מלוא הסחורה בגינה נתבע התשלום, סופקה ליחידת הבינוי, כפי שמאשר העד בן אהרון, היחיד מהעדים אשר לו ידיעה אישית בעניין, והמחירים נדרשים על בסיס מחירונים מוכרים בצה"ל, כפי שמאשרת המהנדסת דינה כץ בעדותה. הכחשת הנתבעת בדבר קבלת המוצרים אינה תואמת לעדותו של הקצין הבודק, סא"ל אנקונה, לפיה אף גורם ביחידת הבינוי לא טען כי לא נתקבלו מוצרים. אין לקבל את תחשיב החוב שנערך ע"י המהנדסת כץ, הן בהיותו חסר והן מאחר והתמחור בו מסתמך על מחירונים משנת 2002, שאף לא הוצגו, בעוד האספקות בוצעו בשנים 1999-2000. ככלל, מהווה התחשיב חישוב תיאורטי בלבד, בהעדר ידיעת המהנדסת כץ בנושא ההתקשרות עם התובעת ופרטי ההספקה בפועל.
באשר לתשלומים האחרים שנתבעו (נושאים 2-6), משלא הוצגה כל עדות או ראיה אחרת לסתירת הטענות בעניין זה, יש לקבל את תביעת התובעת במלואה.


תמצית טענות הנתבעת

6. הנתבעת טוענת בתמצית כדלקמן:



ההתקשרות עם התובעת, נשוא התובענה, חרגה מכל נוהל קיים ומן הדין. התובעת פעלה ללא הסכם חתום כדין, ללא אפיון של המוצרים המוזמנים, ללא ציון מחיר ואף ללא תעודות משלוח. הגורמים אשר פעלו להתקשר עם התובעת ללא אישור תקציבי וללא הליך בקרה מסודר עשו זאת שלא בסמכות, תוך שיתוף פעולה בהתנהלות לא תקינה זו מצד אנשי התובעת. התובעת פעלה אם כן תוך ידיעה ובמגמה לעקוף את כללי הרכש התקין ובכך לקבל תשלומים שאינם מגיעים לה.
התקשרות לצורך רכש מחויבת במכרז, בקיומו של תקציב מאושר ובדרישת רכש מסודרת, הכוללת מפרט טכני של הפריטים נשוא ההזמנה. עמידה על כללי הרכש הפורמאליים מטרתה מניעת אנדרלמוסיה ובזבוז כספי ציבור. התובעת ביצעה בעבר עסקאות עם משהב"ט, בדרך המקובלת ואף קיבלה תשלום תמורתן, מכאן, ומתוך חתימתה על תקנון ספקים מוכרים, אין לקבל טענתה לאי ידיעת הנהלים הנדרשים. למעשה, עולה מהראיות כי יעקב מזוז, מנהל התובעת, הכיר היטב את נהלי הרכש, עת שימש כבעליה של "מזוז בע"מ" ואשר היתה ספק מוכר כבר משנות ה-70', זאת לאור הקשר העסקי הברור בין כלל החברות שבשליטתו.
מכל מקום, אף כי ישנם ערוצים נוספים לרכש, הרי שמדובר ברכש המתאפשר רק במקרים מאוד מסויגים, כשמדובר בסכומי כסף נמוכים יחסית או בצורך דחוף ברכישה, תנאים שאינם מתקיימים בענייננו.
חתימת התובעת על תקנון ספקים מוכרים מהווה וויתור על כל טענותיה, לאור הוראת סעיף 25 בו, לפיה יהא משהב"ט פטור מחבות ככל שבוצעה עבודה שלא לפי הנוהל.
אנשי מנהל ההרכשה (מנה"ר) לא היו מודעים לשיטת העבודה הפסולה שהונהגה בבסיס הבינוי. התובעת פנתה למנה"ר בדרישה לתשלום חוב בשיהוי ניכר, מבלי שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת.
התובעת עצמה אינה יודעת מהו גובה החוב הנדרש בתשלום, גרסתה בעניין זה נשתנתה מספר פעמים וגובה החוב גדל מעת לעת. אף לעצם קיומו של חוב אין תימוכין כדבעי. מהראיות עולה כי תעודות המשלוח המקוריות, אינן אלא דפים לבנים נטולי אפיון בסיסי המחויב ברישום בכל תעודת משלוח רגילה. מדובר בתעודות משלוח שהוצאו בדיעבד, מוספרו ברצף במספרים 1-241, ללא תאריך משלוח, ללא חותמת, ללא אחוז הנחה, ללא ציון מחיר, ללא שם מקבל, ללא מס' הזמנה, וכיוצ"ב. בהעדר תעודות משלוח אותנטיות אין אינדיקציה למה שסופק בפועל ולא ניתן אם כן לייחס לתעודות החדשות דיווח אמין בדבר האספקה שבמחלוקת.

לא ניתן הסבר מניח את הדעת להשמדת התעודות המקוריות, שהיו למעשה דפים לבנים עליהם נרשמו שם הפריט וכמותו, ולהעדר קיומו של העתק מהם, במיוחד לאור השמדת המקור.


נטל ההוכחה מוטל על התובעת ואין בראיה מן הראיות כדי להעבירו לכתפי הנתבעת, וודאי לא באיזו מבין הודאות בעל הדין הנטענות שכלל אינן מהוות הודאה. מהתיעוד המתייחס לדרישות התובעת עובר להגשת התביעה עולה, כי הנתבעת סירבה כל העת להכיר בחוב כלפי התובעת ובוודאי לא השתמעה מעולם הודאה בקבלת המוצרים. כך הדבר באשר לתחשיבה של המהנדסת כץ, שנערך כפי שצוין במפורש, בהנחה שהמוצרים סופקו, אך בטרם הוכח כן. מהעדויות שהובאו לא ניתן ללמוד דבר על אספקת המוצרים שבמחלוקת, שכן העדים אינם יודעים פרטים מדויקים בעניין, אלא שברי מידעים שאינם קונקרטיים ושאינם עולים כדי הרמת נטל ההוכחה.
הדעת אינה סובלת כי התקשרות כגון זו נשוא התובענה, ללא חוזה או הזמנה רשמיים וללא בדיקת והגדרת המקורות הכספיים של העסקה, תהפוך להתקשרות מחייבת מצד הנתבעת ותחייב את הקופה הציבורית. אנשי יחידת הבינוי אינם מוסמכים להתקשר בחוזים מטעם המדינה, כשם שכל עובד ציבור אינו רשאי להתקשר ולהבטיח כראות עיניו, ולפיכך אין לחייב את המדינה לשאת בתוצאות מעשיהם. יש להוקיע עקיפה של הכללים תוך הסתמכות אפשרית על הכרה בהתחייבות בדיעבד, הכרה העלולה לפתוח פתח להפרת נהלים שיטתית וסופה באנדרלמוסיה מוחלטת.
סוגיית ההשבה או תשלום התמורה בחוזה בלתי חוקי אינה רלבנטית לענייננו, שכן המדובר במצב בו נכרת חוזה בין צדדים, בעוד שבענייננו החוזה עם התובעת כלל לא השתכלל, בהיות אנשי יחידת הבינוי בלתי מוסמכים לייצג את הצד השני לעסקה – המדינה.
בכל מקרה אין מקום להפעלת דיני עשיית עושר, הן מאחר והתובעת נעדרת תום הלב הנדרש ביודעה היטב כי אינה מתקשרת עם הגורם המוסמך לכך, ומאחר והשבה או תשלום מכוחם, ירוקן מתוכן את הנהלים שמטרתם קיום בקרה על הוצאותיהם של משרדי הממשלה. מעבר לכך ולגופם של דברים, הרי ששיטת הפעולה הפסולה של התובעת כמו גם פנייתה המאוחרת עד מאוד לתביעת החובות, יצרו מצב של שינוי נסיבות קשה, המתבטא הן בקושי הרב להתחקות אחר שיטת העבודה, אחר כל הפרויקטים להם טוענת התובעת כי סיפקה פריטי ציוד ואחר האספקות גופן, והן בעובדה שבשלבים בהם נתגלה העניין לא נותרו תקציבים פנויים לתשלום כלשהו לתובעת, אף לו היתה מוכחת כזו.
באשר לסכומים הנתבעים במסגרת נושאים 2-6, מלבד העובדה כי סכומי החוב הנטענים כלל אינם רשומים בסעיפי יתרות הלקוחות, הם אינם באים לידי ביטוי בדוחות הכספיים הרלבנטים, ובמקביל אף אין החוב הנטען מתבטא בסכומי הקניות המוצגים בדוחות, הרי שלא נסתרה מסקנתו של רו"ח שגב בדבר העדר הסבירות לחובות המוצגים ע"י התובעת בסעיפים אלה. לבד מכך, ובנוגע לנושא 6, יש להפנות לאיסור מכח ס' 20 לתקנון שעניינו בהעברת הזמנת מוצר מספק אחד שזכה בו, לספק אחר.


הראיות ונטל ההוכחה

7. הצדדים הציגו מסמכים למכביר בניסיון לתמוך במגוון טיעוניהם, וכמו כן, העידו עדים רבים מטעמם, ביניהם אנשי יחידת הבינוי, אנשי המנה"ר, רואי חשבון מטעם הצדדים, הקצין הבודק - סא"ל חיים אנקונה, ומבקר מערכת הביטחון – מר יוסי ביינהורן.

לגופם של דברים, מרבית הראיות שהוצגו סובבות סחור סחור סביב השאלה הבסיסית מושא תיק זה, היא שאלת הוכחת אספקת המוצרים וגובה החוב הנטען, בעוד שהן אינן נוגעות בה ישירות. בהינתן נטל ההוכחה על התובעת, תיבחן השאלה האם יש בראיות שהובאו כדי להטות את הכף ולקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה.

דיון

8. בפתח הדברים אציין, כי על אף שהעובדה כי התובעת נהגה ככלל לספק מוצרי חשמל לנתבעת, ולאורך תקופות ממושכות, אינה נתונה במחלוקת, הרי שכאמור, בהינתן נטל ההוכחה המוטל על התובעת, ומתוך כלל הראיות שבאו בפני, הגעתי למסקנה כי לא הורם נטל הוכחת זכאותה של התובעת, באופן שיאפשר בנסיבות העניין תשלום בגינה.

כאמור, אין מחלוקת שסופקה סחורה, ולראיה, שולמו לתובעת כספים תמורת אספקה של מוצרי חשמל גם בתקופה נשוא התובענה. אולם, השאלות המכריעות נותרו עלומות: מה היה היקף האספקה? האם אמנם סופק מעבר למה ששולם? האם לא שולמה מלוא תמורת האספקה? האם הוכח כי אותם פריטים שנטען כי סופקו הם אמנם אלה שסופקו (בהינתן העובדה כי מדובר בתעודות משלוח שהוצאו בדיעבד, זמן רב לאחר האספקה הנטענת בפועל)? האם הוכחה תמורתם המוסכמת?

בהעדר ראיות מספקות להוכחת פרטים אלה, אינני סבור כי ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו, וודאי נכון הדבר מקום שעסקינן בכספי ציבור.

9. כלל הראיות מלמדות כי ההתקשרות עם התובעת התאפיינה (אף כי לא כולה) בהתנהלות החורגת מנהלי רכש תקינים, הן בראי כללי ההרכשה המוחלים במשהב"ט והן בראי הכללי של כללי מסחר מקובלים.

בתקופה הרלבנטית פעלה התובעת מבלי שזכתה במכרז מתאים, ולמעשה הקושי הראייתי מתחיל כבר בבואנו לבחון את שאלת כשירות ההתקשרות גופה עד לזכיית התובעת במכרז, בראשית שנת 2001, בהעדר הזמנות כדין מהן ניתן היה אולי ללמוד על הגורם האחראי להן והאם מוסמך הוא לעשות כן, ועל סכום ההזמנה, אשר ברגיל מפרטת מספר קטלוגי ומחיר בצידו.

תנאי הפטור ממכרז לא הובררו די הצורך, ואמנם ייתכן כי היתה הצדקה לערוץ הרכישה כפי שנעשה עם התובעת, זאת, במיוחד נוכח עדויות אנשי יחידת הבינוי במסגרת חקירתם במצ"ח בדבר הדחיפות שאפיינה את הזמנת המוצרים, לרבות בשל ההכרח בעמידה במשימות לביצוע דחוף (ר' לעניין זה גם הערות בדבר הדחיפות כאמור במסמכים נשוא נספח ב' לכתב התביעה, וכן ר' נספח א1 לתצהיר אורן ישראל בעניין נהלי רכש המציינים סכומי רכישה אפשריים של עד 40,000 ₪ ועדותו של מפקד היחידה דאז, מישל לוי, בעמ' 248 לפרוט' ש' 10-11). מכל מקום, ראיה היא כי תשלומים תמורת אספקת סחורה – בוצעו.

אלא, שעל אף האמור, אין ספק כי בכל נושא ההקפדה על נהלי הרכש שררה אנדרלמוסיה כוללת, הן בקרב אנשי היחידה והן מצידה של התובעת. אף לו נניח כי עצם בחירת ערוץ ההתקשרות אינו פסול, עדיין המדובר בחריגה מנהלים בכל קנה מידה בו ייבחנו הדברים, ובחריגה המתייחסת אף למאפייניה הבסיסיים ביותר של התקשרות תקינה.

דבר החריגה הבוטה מנהלים, שראשיתה בהעדר קיומה של הזמנה פורמאלית ומפורטת, המשכה באי הנפקת תעודות משלוח מתאימות ומפורטות כדבעי, המלוות את הציוד בזמן אמת (וכפועל יוצא, באי הוצאת חשבונית מס), וסופה בהשמדת התיעוד האותנטי היחיד אשר עשוי היה אולי לשפוך מעט אור על הפריטים המסופקים כנטען, ובייצור "תעודות משלוח" בדיעבד, זכה זה מכבר לקיטונות של ביקורת הן בדוח המבקר, הן בדוח ממצאי הביניים של הקצין הבודק והן בדוח סיכום חקירת מצ"ח.

אמנם, אין לכחד כי עסקינן בכשל של ממש מצד אנשי יחידת הבינוי, לרבות של הדרג הפיקודי, אשר כפי שהעידו בחקירתם במצ"ח, במועדים הרלבנטים לא היו בנמצא נהלי עבודה ברורים בנושא הרכש.

אולם, על אף הכשל האמור בהתנהלותם של הגורמים הצהליים, הרי שאין לכך ולחובת התובעת כספק לשמר מסמכים אותנטיים, מלאים ומפורטים בדבר אספקותיה – דבר. ככל שחפצה התובעת לחייב מאן דהוא בתשלום כלפיה ולשם כך להוכיח חובת התשלום, עליה לתמוך דרישתה בראיות מספקות ובמובן זה אין לה להלין בשל התנהלותה אלא על עצמה, זאת כאמור אף במנותק משאלת העבודה לפי נהלים ספציפיים של משהב"ט (גם אם מצידם של אנשי היחידה).

10. ודוק, התנהלותה הבלתי תקינה של התובעת נמשכה אף לאחר זכייתה במכרז (בחודש 2/01), עת המשיכה לספק סחורה ללא הזמנות ותעודות משלוח מסודרות, בהעדר תקציב, ועל בסיס פתקים לא ברורים, שוב, ללא מק"ט, ללא דגם וללא תאריך – גם לאחר מועד זה.

על התנהלות זו העיד רמ"ד לוגיסטיקה, אורן ישראל, בעדות שלא נסתרה ואשר נתמכת בתיעוד הישיבה הדחופה שהתקיימה בתאריך 3.3.02 בעניין זה.

לאחר שבמסגרת הישיבה הוצגו הפתקים האמורים ורשימה מרוכזת שהוכנה על בסיס הפתקים, הודגש כי המדובר בשיטת משיכת חומרים חמורה וחורגת מכל נוהל תקין, שיטה פסולה שלא תעמוד בכל ביקורת. עוד צוין כי בירור עם המחסנאי העלה, שחלק מן הפריטים המצוינים כלל לא התקבלו במחסן, והודגשה חשיבות העובדה לפיה המדובר בנושא החוזר על עצמו, שכן תהליך דומה ארע בעבר (ר' נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של אורן ישראל).

סיכומו של עניין נקבע, כי הן הספק והן גורמי יחידת הביצוע חרגו מכל נורמה תקינה ופעלו שלא עפ"י הנהלים, ובנסיבות אלה נפסלה כל אפשרות לתשלום.

המדובר באפיזודה שארעה לאחר הישיבה שהתקיימה ביום 21.6.01 שמטרתה היתה "ברור בנושא רכש חומרים מהספק מזוז ורענון נהלים בנושא הרכש", ואשר במסגרתה הובהר מפורשות, בין היתר, ההכרח בניפוק החומר אך ורק לאחר קבלת הזמנה מפורטת ובצירוף תעודת משלוח.

בנסיבות אלה, וודאי לאחר זכייתה במכרז על כל ההליכים המשתמעים מכך, לרבות פגישה להבהרת נהלים שנתקיימה עם התובעת, לא ניתן לקבל טענה כי אופן הפעולה הנדרש לא הובהר לתובעת וכי היא לא ידעה כיצד עליה לפעול.

בנקודה זו, קיימת גם עדותו במצ"ח של אע"צ משה בן אהרון, בעמ' 4 לחקירתו, במסגרתה מעיד הוא כי לאחר פרשת תעודות המשלוח החדשות נתבקש שוב לחתום על קבלת סחורה באופן לא מסודר, ללא תעודות משלוח אלא לפי ריכוזים, אולם מאחר והוא סירב, הוחתם המחסנאי הזוטר יעקב ויטל.

11. כאן המקום לציין, כי אמנם, הצדק עם התובעת בכל הנוגע לטענותיה בדבר הרחבת חזית פסולה מצד הנתבעת בהעלותה טענות לקיום אשכול חברות מהן נלמדת ידיעת התובעת את נהלי ההתקשרות זה שנים קודם לכן, וטענה לוויתור מצד התובעת שמקורה בסעיף 25 לתקנון אישור ספקים.

המדובר בטענות שלא נטענו בכתב ההגנה, אלא באיחור ניכר, בשלב שמיעת הראיות והסיכומים.

לגופו של עניין, ממילא מתקבלת המסקנה כי התובעת חרגה משיטת עבודה תקינה בכל קנה מידה אפשרי, ואף במנותק משאלת ההקפדה אחר קיום נהלי הרכש הצהל"י, ובאשר לוויתור מושא סעיף 25 לתקנון, הרי שעניינו של סעיף זה בחיוב ספק שהצעתו אושרה, לחתום על קבלת ההזמנה ועל תנאיה, שאם לא כן – לא ישולם לו, ולפיכך אינו רלבנטי למועדים הקודמים לזכיית התובעת במכרז.

12. כאמור, מלבד הקושי הטמון באופן ההתקשרות בין הצדדים, החורג מנהלי הרכש המחייבים במשהב"ט, אופף ערפל כבד את הפרשייה כולה אף מבחינתה של הוכחת החוב בגין העסקה הנטענת, באספקלריה כעסקה מסחרית גרידא.

כך, יש לתמוה מדוע זה לא הושאר עותק מהתעודות המקוריות (או הדפים הלבנים), מדוע הונפקה סדרה חדשה של תעודות משלוח תחת הנפקת תעודות מתוך פנקס קיים, מה פשרם של הרישומים על גבי הנספחים המצורפים לתביעה מהם עולה כי התובעת נתבקשה לעבוד באופן מסודר (ר' הכיתובים: "מר מזוז תתחיל לעבוד ברצינות איפה תעודות המשלוח?", "בבקשה על תעודות משלוח + מחיר", "מר יעקב – מחירים בבקשה"), לשם מה הונפקו תעודות משלוח חדשות, תחת קודמותיהן, שהרי גם החדשות נרשמו באופן ידני ולא ממוחשב ולפיכך ממילא אינן עונות לדרישה הנטענת במסגרת "יישור הקו" לכאורה, ועוד.

כידוע, חובת הוכחת הנזק מוטלת על הטוען לו, וודאי שעה שהמדובר בנזק המוכח מכח נתונים מדויקים. ר' לעניין זה האמור בע"א 210/10 רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ נ' נפתלי שוורץ (ניתן ביום 7.3.12, טרם פורסם):

"... על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טבעו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי... לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק היתה נעוצה בכישלונה של המערערת להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק."

מהראיות עולה כי לא הוכחה ברמת הוכחה הנדרשת אספקת המוצרים שבמחלוקת – בפועל. האמירה בפני מבקר הפנים כי יחידת הבינוי מאשרת קיומו של חוב (אף כי הוא מוערך בכ-20% משווי הנטען), אינה מהווה אלא המשכה הטבעי של התנהלותם המחפירה וחסרת האחריות של אנשי יחידת הבינוי, אשר בניגוד להפרחתה של אמירה זו, בעלמא, לא זכרו בעדותם המפורטת את פרטי האספקה, מועדיהם, אפיוני הפריטים וייעודם, ולא ידעו להצביע ולו על תיעוד מינימאלי שיעיד על קבלת המוצרים (ר' האמור בדוח המבקר הפנימי ,מוצג י"א לתיק מוצגי הנתבעת, בפרק "סיכום ומסקנות").

בעניין זה ראוי לעיון גם האמור במכתב המסכם בנושא ממצאי חקירת מצ"ח, מיום 22.2.07, שנערך ע"י סא"ל ז'נה מודזגברישוילי, פרקליטת פיקוד הדרום וזרוע היבשה, בסעיף 8 א-ג:

"א. בשנים 1999-2000, במועדים שונים שלא נתבררו במדויק, קיבלה יחידת הבינוי אספקה של חומרי חשמל שונים מאת חברת מזוז. מה סופק ליחידה במדויק; אימתי סופק; לאן הועברו אותם פריטים ועוד כיוצא באלה פרטים – אינם ברורים דיים.
ב. כאמור לעיל, בפרשייה זו נערכו מספר השלמות חקירה בניסיון לעמוד על מלוא היקף הפריטים שסופקו על ידי חברת מזוז ליחידת הבינוי, אלא שחקירות אלה הובילו למבוי סתום בשל חלוף הזמן ובשל העובדה, שכבר כשנפתחה חקירת המצ"ח – חלק גדול מהראיות (הווה אומר – אותם פריטים) לא היו בנמצא, ואותם "דפי פוליו" ששימשו כתחליף לחשבוניות (כפי שיפורט להלן) – הושמדו על ידי בח"ק מימון, בח"ק בן אהרון ובעליה של חברת מזוז עצמו.
ג. משכך, גם לאחר המאמצים המרובים שהושקעו באפיק חקירה זה, לא ניתן להשיב במדויק על השאלה אילו פריטים סופקו על ידי חברת מזוז ליחידת הבינוי; אימתי סופקו; לאן הועברו וגו'. בשאלות אלו, למרבה הצער, רב הנסתר על הגלוי."

13. אכן, יש ממש בטענת התובעת כי הלכה למעשה העד המרכזי אשר לו ידיעה אישית בסוגיית קבלת הציוד הינו אע"צ משה בן אהרון, מי ששימש בזמנים הרלבנטים מחסנאי ראשי ביחידת הבינוי.

עד זה נחקר ע"י הקצין הבודק וע"י מצ"ח, ואף העיד בהליך הנדון, אלא שמעדותו, כמו גם מתוך יתר העדויות הרלבנטיות כפי שיפורט להלן, עולה כי אינו יכול לאשר קבלת הסחורה שבמחלוקת, והמסקנה המתקבלת היא כי לא ניתן להתחקות אחר הסחורה שבאמת סופקה, טיבה ומחירה.

כך למשל, לפי עדותו במצ"ח, נהג אע"צ בן אהרון להשוות את תעודות המשלוח (או הדפים הלבנים) שהיו מגיעות עם הסחורה רק לפי כמות הסחורה ותאור הפריט, אך לא לפי מק"ט, באופן שמותיר חוסר וודאות באשר להתאמה בין המספר הקטלוגי שיוחס לפריט ע"י התובעת בדיעבד, למספרו המקורי.

כן, העיד מפורשות כי היתה סחורה שנלקחה ישירות ע"י מנהלי העבודה, כאשר לו עצמו נמסרו רק הדפים של התובעת, ועל בסיס זה הוצאו טפסי 1003, וכי ההשוואה נעשתה בין תעודות המשלוח שהכינה התובעת לבין הדפים הלבנים שקיבלו מהספק, או דרך מנהלי העבודה, או ישירות. פירושו של דבר, שאינו יכול להעיד על קבלת כל הסחורה כנטען.

יחד עם זאת, העובדה כי חתם עבור התובעת על תעודות המשלוח שיוצרו בדיעבד, מובנת לפי עדותו כי המדובר היה בהוראת הממונה עליו לעשות כן, וכי עשה כן מאחר ועל מנת שיהא לתעודות ערך עליו לחתום כמי שמתפקידו לעשות כן כמחסנאי, זה המקבל, בד"כ, את הסחורה.

ר' עדותו בעמ' 3 לחקירתו במצ"ח, שורה 17-19:
"באותו המועד אני חתמתי על תעודות המשלוח בהוראת קצין המחסנים שמעיה שהוא הממונה עליי כמו כן אני הגורם שצריך לחתום כמי שמקבל את הסחורה".

העדר היכולת להתחקות כאמור אחר קבלת הסחורה נלמד גם מעדותו של הקצין הבודק, חיים אנקונה, בעמ' 191 לפרוט' ש' 9-11:
"ש. מדובר בדפים שנלוו לכל משלוח ונחתמו כאשר התקבל משלוח, או שאנחנו מדברים על משהו אחר?
ת. על משהו אחר."

14. רישום בדיעבד התבטא גם בתהליך בתוך המחסן וכעולה מממצאי הביניים של הקצין הבודק, חיים אנקונה, אף בוצעו תשלומים בדיעבד, על חשבון אספקות העבר, דבר המוסיף על אי הבהירות והקושי שבקביעה כי נותר עוד חוב וככל שכך - מה שיעורו, בעוד שמנגד עלולה להיות משמעות ההכרה בחוב הנטען בתביעה- תשלום כפל.

ר' האמור במכתב סיכום ממצאי ביניים ובקשה לבחינת העברת העניין לחקירת מצ"ח מיום 10.7.02, שנערך ע"י קבו"ד חיים אנקונה, בסעיפים ט' ו-י' לפרק "ממצאים":

"ט. לאחר חתימת ההזמנה עם הספק החלו ק. המחסנים, המחסנאי ומנהל עבודה חשמל "לסגור חובות" ולאשר תעודות משלוח בהן רשומים פריטים שסופקו במסגרת ה-241 תעודות משלוח שלעיל. המחסנאי הראשי הזין למחשב קליטת פריטים על סמך אישורו בחתימה של מנהל עבודה חשמל ולאחר שהפריטים נקלטו במלאי הוזנו עליהם תעודת הוצאה מהמלאי. כמובן שפיזית, הפריטים נכנסו ויצאו מהמלאי מספר חודשים קודם לכן.
י. את ההתחשבנות ניהל ק. המחסנים תוך ציון ע"ג טבלאות ריכוז שהספק הגיש לו אילו פריטים שולמו "ע"ח חוב"."

ר' גם האמור בסעיף ד' בפרק "מסקנות":
"התרשמתי, כי מנהל העבודה בתחום החשמל, למרות שהעיד שלא פנה לספק להזמנת פריטים, לא דייק בדבריו בעדותו, שכן בפועל קיבל פריטים ע"ג טפסים לא חוקיים (דפי פוליו לבנים), אישר קבלת סחורה עם תאריכים פיקטיביים ע"מ לאפשר תשלום לספק, אישר שבדק את הסחורה והיא תואמת למה שביקש/הזמין למרות שסופקה מספר חודשים לפני כן ואין ביכולתו לזכור מה בדיוק סופק – קיימים פריטים דומים בתפקודם עם הפרשי מחירים גבוהים ביניהם."

(כלל ההדגשות אינן במקור – י.ש.)

15. הקושי הראייתי בקבלת עמדת התובעת הן באשר לעצם האספקה והן באשר לכימות החוב, מתחדד נוכח בדיקות שנעשו בניסיון לאמת את רשימות הפריטים שנמסרו ע"י התובעת ככאלה שסופקו לכאורה.

עדותה של המהנדסת דינה כץ, אשר בדקה את הנתונים שנמסרו ע"י הנתבעת, בעניין הימצאותם ברשימה של מוצרים שכלל לא נדרשו או שבפועל לא סופקו, אלא סופק מוצר אחר, לא נסתרה.

העדר יכולת להצביע על הפריטים ככאלה שסופקו, במסויימות הנדרשת, באה לידי ביטוי ברור בעדותו במצ"ח של אע"צ בן אהרון, החל מעמ' 3 ש' 25:

"שאלה: כיצד אתה מסביר את העובדה כי קיימים מוצרים שאתה חתום עליהם שקיבלת אך מוצרים אלו לא יוצרו מעולם?
תשובה: אני לא מתעמק בתיאור ופירוט המק"ט של המוצר. מי שאמור היה לבדוק את הסחורה המתקבלת אמור היה להיות (מחוק) אך לא היה נוהל מסודר. בנוסף ברוב המקרים מנה"ע קיבלו את הסחורה ישירות מהספק והם ידעו על מה הם חותמים ורק בדיעבד אני קיבלתי את הסחורה ואם הם חתמו עליה והשתמשו בה אז סימן שהיא התקבלה."
(ההדגשה אינה במקור – י.ש.)

16. בנסיבות אלה, בהן ישנו חוסר וודאות בנוגע לזהות המוצרים עצמם, מטיל הדבר ספק באמיתות הדרישה כולה ולא ברור כיצד ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום. אין חובה על הנתבעת אלא לשלם עבור מה שקיבלה בפועל, לפי פריט. עם זאת, לא ניתן להטיל עליה חיוב כאמור, כאשר נותרה בערפל מוחלט השאלה, האם ניתן לבודד כעת את אותם פריטים ככל שהוכח כי סופקו אך טרם שולם עבורם.

במובן זה, מצאתי כי אין בחוו"ד המומחים כדי לסייע בהכרעה, שכן חוות הדעת עוסקות בהערכת סבירות הטענה כי אמנם מכרה התובעת סחורה (ובהיקפים הנטענים) למשהב"ט, בעוד שאין בכך כדי להוות התייחסות מסוימת דיה לשאלת הוכחת אספקת הפריטים הספציפיים והתשלום בגינם.

חווה"ד אינן מסתמכות על נתונים שיש בהם כדי להוות הרמת נטל ברמת ההוכחה הנדרשת, ולכל היותר יש בהן כדי להצביע על נסיבות המצטרפות או עשויות להצביע על מגמה כזו או אחרת.

עדיין, נותרה אי בהירות בשאלה האם ניתן לייחס את התשלומים שאכן שולמו לתובעת לאותם הפריטים הנטענים כי לא שולם עבורם? במקרה כזה, עלולה כאמור הנתבעת להימצא כשהיא משלמת פעמיים.

טענות התובעת לקיומו של חוב כלפיה, והיקפו הנטען, הובאו בסופו של יום לבירור בפני מנהל ההרכשה (מנה"ר), המחלקה לציוד וחומרים. אולם, גם בירור שנעשה במנה"ר העלה חרס, כעולה מסיכום פגישה מיום 6.5.02, עליו חתומה העדה גריל יעל, ראש מערכת ציוד וחומרים במנה"ר (נספח ל"א לתיק מוצגים משלים מטעם התובעת).

בסיכום הפגישה צוין כי נותרו מספר עניינים פתוחים, המעלים תמיהות ללא מענה, וביניהם החשש לתשלום כפל בשל הצגת תעודות משלוח (ממוכנות), ומכאן כי תשלום בגינן בוצע, כנגד אותן תעודות משלוח ידניות שתמורתן נטען כי לא שולמה:

"6. בסיום הפגישה נותרו מספר נושאים פתוחים:
א) לא ברור מדוע חתמה היחידה על תעודות משלוח ללא תאריך, וקיימת השאלה האם ייתכן כי הועברו תעודות משלוח ממוכנות כנגד אותן תעודות משלוח ידניות .
ב) לא ברור מדוע הוזמנו פריטים מחב' מזוז בהם החב' לא זכתה, למרות שהיו בידי היחידה רשימות של הספקים הזוכים ובמה הם זכו.
ג) לא ברור מדוע החברה סיפקה פריטים בהם לא זכתה ושלא היו במסגרת ההזמנה שלה.
ד) לא ברור כיצד נעשתה חריגה כה גדולה מתקציב ההזמנה, למרות שעל החברה להתריע על ניצול של 80% מההזמנה, ולהפסיק לספק פריטים לאחר שהיא סיפקה במלוא ערך ההזמנה."

הקושי בפניו ניצב הגורם המשלם באין תעודות המשלוח אותנטיות (מקוריות ומצורפות יחד ידנית וממוחשבת), הובהר גם בשיחה המוקלטת שהתנהלה בין איציק מזוז כנציג התובעת לבין הגב' נחמה שכנר ממנהל ההרכשה (נספח א' לתצהיר המשלים מטעם איציק מזוז, קלטת מס' 3, שיחה מס' 13):

"דוברת: אה, מה מונע מ-אה, כל ספק, אה, אחר, להגיש לנו שתי חשבוניות על, או תעודות משלוח שהמספרים שלהם שונים? אחת ידנית ואחת ממוחשבת."
(עמ' 30 לתמלול, ש' 26-27)

"דוברת: אבל אני מסבירה לך, אני לא עושה מעקב אחר מספרי הזמנות, אני עושה, הדבר היחיד שיש אצלי מעקב זה תעודות משלוח, ואם אתה נותן לי שני תעודות משלוח על אותו משלוח אז אתה יכול לקחת תעודה אחת ולהביא חשבון ותעודה, ומקור שני ש-, אה, תעודה שנייה ולהביא חשבון אחר, ואני לא יודעת."
(עמ' 31 לתמלול ש' 21-24)

לעניין זה התייחס גם הקצין הבודק חיים אנקונה בחקירתו הנגדית, בעמ' 189 לפרוט' ש' 14-18:

"ש. הציגו לך את המסמכים ותעודות משלוח שקדמו ל-241 התעודות המרוכזות?
ת. לא הייתה תעודות משלוח, כלום, היו דפים בכתב יד, מבחינת רישום ביחידה. כששאלתי למה הם לא הכניסו את זה למלאי צה"ל, הסבירו לי שאי אפשר, כי צריך להזין ספק ומקור תקציבי, מס' הזמנה ומס' תעודה, הם רשמו את זה בצד, עד שביום מן הימים תהיה הזמנה ואפשר יהיה להכניס את הכל."
(ההדגשה אינה במקור – י.ש.)

17. התובעת לא הרימה אם כן את הנטל המוטל עליה להוכחת רכיבי האספקה הנטענים אשר עשויים לזכותה בתשלום, ולא מצאתי ממש בטענות לקיומן של הודאות בעל דין או בטענה כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת.

עמדת הנתבעת כי לא ניתן להשיב מוצרים מאחר והם הותקנו - ברורה, שכן אמנם אין היא מכחישה התקשרות עם התובעת בעסקאות לאספקת מוצרים, אותם מוצרים שנתקבלו, אמנם הותקנו. אין בכך כל הודאה שהיא.

כפי שצוין לעיל, אין להודאה לכאורה בקיומו של חוב בשיעור מופחת על מה לסמוך. לכך מתווספת העובדה כי ההודאה המיוחסת למפקד המרחב כפי שהיא באה לידי ביטוי בסיכום הפגישה מיום 21.6.01 באמירה כי "מפקד המרחב מציין כי יעשה הכל לשלם לספק עבור כל החומר שנרכש ממנו", לאו הודאה היא, שכן בפתח הישיבה נרשם מפורשות כי המפקד מציין כי הנתונים איתם הגיע הספק אינם מספיקים ולא מאפשרים קבלת החלטות, לפיכך סוכם כי הספק יגיע עם הנתונים המתאימים לקראת תחילת יולי, יתואם דיון בנדון.

למעשה, הסבה התובעת במו ידיה נזק ראייתי לעצמה ואף לנתבעת, אשר תוצאתו הבלתי נמנעת הינה שלילת כל אפשרות לתשלום. בכך שלא דאגה לכל הפחות לקיום תיעוד אותנטי, הכניסה התובעת את עצמה למצב של סיכון לפיו תתקשה לבוא אל הנתבעת בעתיד בדרישה, והביאה לכך שבנזקה שלה נושאת היא בעצמה (בבחינת "הסתכנות מרצון"). התנהלות תקינה מצופה מהתובעת בכל התקשרות שלה, גם עם גורמים אחרים, ובמובן זה, אין לה על מי להלין מלבד על עצמה.

18. כאמור, לא מצאתי בנסיבות העניין הצדקה להטיל את נטל הוכחת רכיב מרכיבי עילת התביעה על הנתבעת, אף לא בנושא בדיקת טופסי 1003 ותיקי הפרויקטים, אשר באמצעותם, כך נטען, ניתן היה להוכיח קבלת הסחורה (באמצעות הוכחת יציאתה מהמחסנים). התובעת, עליה הנטל, יכולה היתה לדרוש להביא לעיונה את התיעוד האמור ולהסתייע בו ככל שחפצה, ומשלא עשתה כן, רובץ מחדל זה לפתחה.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת עוד בכתב הגנתה, כי החומרים שנטען כי התקבלו, לא נרשמו במערכת המחשב של היחידה כנדרש וכמקובל לגבי חומרים שמתקבלים במחסן, באופן שאינו מאפשר לאחזר מידע זה במערכת המחשב (ר' ס' 26 לכתב ההגנה).

על כך העיד גם אע"צ בן אהרון בעדות ברורה לפיה חלק מהסחורה כלל לא עבר דרך המחסן, ומכאן שחוסר הוודאות באשר לעצם האספקה ולאפשרות כי תמורתה שולמה בדיעבד, נותר בעינו.

ר' עדותו של בן אהרון בחקירתו הנגדית, בעמ' 293 לפרוט' ש' 17-20:

"ש. היו הרבה מקרים שציוד יצא והונפק לפרויקט כזה או אחר, לפני שעדכנתם את הכניסה למחסן?
ת. בחשמל בלבד."

באותו עמ' ש' 24-26:

"ש. אם היינו בודקים בטפסי 1003, טפסי הניפוק ותיקי העבודות, לא היתה בעיה לבדוק לאיזה פרויקט הלכו המוצרים של מזוז?
ת. זו בעיה, כי המוצרים של מזוז לא עודכנו במחשב.
ש. גם אם זה לא נרשם בכניסה, הם נרשמו ביציאה, כלומר היינו יכולים לאתר לאיזה פרויקט הם הלכו ואיך נעשה בהם שימוש?
ת. הכנו שוברים, אבל היה קשה להתגבר על זה. לא היה מלאי נכנס ויוצא, היה מצב שהחומר שהגיע... ברגע שאין חשבונית למלאי שנכנס למחסנים, לא ניתן לעדכן מלאי במחשב והניפוק נעשה כטיוטה בלבד."

19. באשר להכרח בהוכחת החוב הנטען נשוא נושאים 2-6, אין די בטענת התובעת כי הבאת הראיות מטעם הנתבעת, לרבות חקירת העדים, התמקדה בפרשיית התעודות החדשות בלבד. על התובעת מוטל נטל ההוכחה גם בנוגע לחובות נטענים אלה, בבחינת "המוציא מחברו", ועליה להרים נטל זה על מנת שתוכל לזכות בתשלום בגינו.

כפי שצוין לעיל, אין לחייב את הנתבעת בתשלום, אלא מקום שהוכח החיוב, במיוחד נוכח הזהירות הנדרשת בהתנהלות הכרוכה בנגיסה בקופה הציבורית.

טענת הנתבעת בדבר העדר רישום של חוב בספרי משהב"ט הקיים לכאורה לזכות התובעת, לא נסתרה, והתובעת אינה מכחישה כי קיבלה תשלומים, לאחר זכייתה במכרז, בסכומים התואמים את סכומי הזמנת המשיכה (התקציב המקסימאלי).

התובעת לא הציגה אסמכתאות מספקות לתמיכה בטענתה לרכישות שנעשו ממנה, אף באמצעות ספקים מוכרים. כך, לא הוצג הסכם בדבר אספקה באופן האמור, לרבות העמלה המוסכמת.

לא זו אף זו, לא ניתן לדעת האם תמורת האספקות שולמה לספקים המוכרים, באופן המציב את הנתבעת שוב בסיכון של כפל תשלום. ר' לעניין זה הודאתו של יעקב מזוז בעמ' 105 לפרוט' ש' 8-11:

"ש. אני אומר לך שכל הפריטים שניצן פרידברג העביר ליחידה, הגיעו עם תעודות משלוח של ניצן פרידברג, ואין כל חוב לניצן פרידברג?
ת. אני לא מתווכח איתך על זה. אם ניצן פרידברג לקח את הכסף כדי לשלם לי, הוא לא שילם לי. מכתב על כך נשלח לדוד יפרח, מישל לוי וניצן פרידברג."

מכל מקום, לאור התנהלותה שלא בהתאם לנהלים, אף לאחר זכייתה במכרז, כמפורט בהרחבה לעיל, מטה האנדרלמוסיה בעניין זה, ולמצער אי הוודאות שנותרה, את כף המאזניים לחובת התובעת.

20. סיכומם של דברים, ואף כי לא התרשמתי שהמדובר בפעולות בזדון מצד מי מהמעורבים, אלא להיפך, נותרה בי תחושה מסוימת של אי נוחות בהיבט המוסרי, בשל האפשרות שנותרה עלומה לפיה אמנם קיבלה יחידת הבינוי מוצרים מהתובעת שתמורתם לא שולמה, הרי שהחריגה הבוטה מנהלי התקשרות תקינים, בשילוב עם העובדה כי המדובר בכספי ציבור, אינם מאפשרים בנסיבות העניין הטלת המחדל לפתחה של הנתבעת. מסקנה זו מקבלת משנֶה תוקף נוכח כל המפורט לעיל בדבר אי הרמת נטל ההוכחה בדבר קיומו של חוב, והתוצאה המתבקשת היא כי לא הוכחו יסודותיה של עילת עשיית העושר.

ההיבט המוסרי בעניין זה נוגע גם לסוגיית ההקפדה מקום שמדובר בכספי ציבור, ועל כן ישנו יסוד גם לעמדת המדינה לפיה לא ניתן לאשר סטייה מנהלים, וודאי לא בדיעבד, ודווקא משום כך מצופה היה מן הצדדים למצוא פתרון למצב מיוחד זה.

עמדת הפסיקה בדבר ההקפדה הנדרשת מקום שעסקינן בהתקשרות עם גוף ציבורי, האמון על כספים שהינם כספי ציבור, ידועה.


ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' המועצה המקומית חבל מודיעין (ניתן ביום 20.12.10, לא פורסם), עמד כב' השופט א' רובינשטיין על הרציונל והמשמעויות הקשורים עם שמירה על סדר התנהלות תקינה:

"מטרת הערותי אלה היא להוסיף ולחדד את נושא הזהירות שבה על בית המשפט לנהוג בכגון דא בבואו להכריע, מקום שבו יש - בהיעדר מילוין של דרישות המחוקק כראוי - חשש למדרון חלקלק ולמניפולציות כיצר לב האדם והפוליטיקה. חפצנו הוא לנעול ככל האפשר את הדלת בפני צעדים (לעתים ערמומיים) הנובעים מסוג של קרבה אישית ורצון לתגמל את פלוני או אלמוני, או בפני עמימות מכוונת בהסכמה בעל פה כדי שייקל להשיג סכומים גבוהים, ומנגד לא לגרום עוול למי שעשה מלאכתו, גם אם בבירור לא יוכל לצאת מלפנינו ומלוא חפצו בידו...
ברור גם כי לאחר אי קיומן של דרישות פורמליות, משמתחילה התדיינות, הנטל על התובע כבד, ובית המשפט, האמון על כספי הציבור, חשדן כלפי מי שפועלים שלא כדין (וכמובן בתוכם גם הרשות עצמה). חשוב לומר זאת ברחל בתך הקטנה, כדי שלא ישמשו דברינו יתד ופינה למי שיתקשרו באופן בלתי ראוי ויבקשו ליהנות מתשלום על יסוד שכר ראוי ועשיית עושר שלא במשפט, בחינת ההפרת וגם קיבלת. אדרבה, עלולים הם להיות כמי ששם עבודתו על קרן הצבי...
השופטת נאור בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עירית ירושלים הטעימה את תכלית דרישת הצו שבסעיף 203, ובלשונה העדינה דיברה על הצורך בבקרה כי המתקשר נהג בזהירות הראויה, והרצון להבטיח חוקיות. אוסיף לכך בלי כחל ושרק את המאבק בשחיתות, שכן כל מה שאינו נעשה "על השולחן" באופן גלוי, שקוף, כתוב וחתום בשניים ומוחתם כדרישת הדין, עלול - ואיננו מדברים דווקא בענייננו - להדיף ניחוח של שחיתות, ואולי יש במקרים מסוימים מאחורי הניחוח גם שחיתות בפועל. על כן, ככל שהופרו הוראות הדין, הפירוש יהיה לרעת המתקשר...


המסר מדברינו הוא ברור: המתקשר שלא כדין נוטל סיכון; הרשות אינה יכולה, גם כדי שלא תעשה עושר שלא במשפט, להתנער כליל מן התשלום. אך  התשלום יפחת בהרבה מן המצופה, שכן אין ליתן פרס למי שלא פעל כדין, ואין לחייב את כיס הציבור במלוא גחמות שלוחיו ומחדליהם."

(באותו עניין אושר תשלום חלקי בגין החוזה נשוא התובענה, כשכר ראוי, עפ"י ממצאים עובדתיים שאישרו את קיומו של הנזק הנטען, ואשר לא הוטל לכתחילה בספק בהעדר קושי ראייתי בעניין).

ר' גם האמור בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עירית ירושלים, מפי כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור, (ניתן ביום 22.1.09, לא פורסם), שם נדון חוזה שנכרת עם רשות באופן שאינו תואם את הוראות פקודת העיריות (ואף במקרה זה לא התעוררה שאלה של הוכחת הנזק).

21. על אף כל האמור, אין לי ספק כי התובעת נתנה אמון במערכת הצהלי"ת. הרושם שהתקבל אצלי בעת שהעיד בפני מנהל התובעת הוא, של אדם תם לב שלא פעל מתוך כוונת זדון או מירמה חלילה, והעזרה שניתנה על ידי התובעת ליחידת הבינוי בהיענותה המיידית להזמנות הדחופות שנתבקשה לבצע, היתה בסופו של יום בעוכריה – אף כי המחדלים וההתנהלות הקלוקלת היתה גם מנת חלקם של גורמי היחידה.

בנסיבות אלה, צר לי שכל המאמצים הרבים שנעשו על ידי להבאת הצדדים לכלל הסדר, שייתן ביטוי למתח הקיים בתיק זה, בין ההיבט המוסרי להיבט המשפטי, עלו בתוהו, וכפועל יוצא אף הושחת זמן שיפוטי רב שהביא בסופו של יום לתוצאה האמורה, המשאירה כאמור תחושה מסוימת של אי נוחות.

נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, כמו גם התנהלותם הבלתי ראויה של שני הצדדים לעסקה, ושיקולי המוסר המצוינים לעיל, מצדיקים בעיני, על אף דחיית התביעה, שלא לחייב בהוצאות.

22. בנסיבות אלה נדחית התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו.

23. המזכירות מתבקשת להמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון