קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אוטם שריר הלב ועדה רפואית: .1המערער לקה באוטם שריר הלב ביום .26/3/93 המשיב הכיר באוטם זה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמיום 1/4/93ועד יום .31/8/93 .2המערער הגיש למשיב בקשה לקביעת נכות מעבודה, בקשה שבעקבותיה הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי שהחליט, ביום 5/6/95, כי למערער היתה נכות זמנית בשיעור % 50מיום 1/9/93עד יום .30/11/93 באשר לתקופה החל מיום 1/12/93, קבע הפוסק הרפואי כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור %25, אך משיעור זה יש לנכות % 10בגין "מצב קודם", כך שהנכות היציבה עקב התאונה היא בשיעור %.15 הפוסק החליט עוד כי אין להפעיל את תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(להלן: "התקנות"), מאחר שהמערער חזר לעבודתו. .3המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר החליטה, ביום 4/9/95, לקבל את הערר, וקבעה כי החל מיום 1/9/93נכותו היציבה של המערער הינה בשיעור %75, אך ממנה יש לנכות שיעור של % 25בגין "מצב קודם", כך שהנכות היציבה עקב התאונה הינה בשיעור % .50גם הועדה החליטה שלא להפעיל את תקנה 15, עקב סברתה שהמערער שב לעבודתו. .4ערעור זה מופנה כנגד החלטתה האמורה של הועדה. .5תמצית נימוקי המערער א. לא ניתן להפחית בגין מצב קודם מעבר ל-%10, באשר לפני האוטם מיום 26/3/93, היה המערער מסוגל לעבוד וניהל אורח חיים רגיל, כמתואר בחוות דעתו של ד"ר עמיקם שהוגשה לתיק. ב. עבודתו של המערער דרשה מאמצים פיזיים והיום המערער אינו מסוגל לבצע אותה. ג. הועדה לא התייחסה לכל הממצאים שהביא המערער בפניה. ד. האוטם מיום 26/3/93פגע במערכות גוף נוספות; בכבד, בקרישת הדם ובעצבים. ה. יש להשיב את עניינו של המערער לועדה בהרכב שונה. .6תמצית טענות ב"כ המשיב א. המשיב מסכים להשבת עניינו של המערער אל הועדה כדי שתנמק מדוע ניכתה % 25בגין מצב קודם ולא % 10בלבד לפי פריט 9(1)(ג)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות. ב. המשיב מסכים אף להשבת עניינו של המערער אל הועדה כדי שתסביר את ההבדל בין הרשום בסעיף 20לפרוטוקול שערכה, לפיו המערער "מנסה להגיע לעבודה" לבין הרשום בסעיף 29לפרוטוקול, לפיו המערער "חזר לעבודתו הקודמת". אם יתברר שהמערער עדיין מנסה לחזור לעבודה, מסכים המשיב גם לכך שהועדה תהיה חייבת לקבל את המלצתה של הרשות (האמורה בתקנות 16א ו18א) לענין הפעלת תקנה .15 ג. חוות דעתו של ד"ר עמיקם לא היתה בפני הועדה ואין להתייחס אליה. מצב קודם .10ה"מצב הקודם" הוסבר על ידי הועדה באירוע כלילי שעבר המערער בחודש ינואר 1990, שהתבטא באיסכמיה מיוקרדיאלית. הועדה ציינה את ממצאי הצינתור מחודש אפריל 1990וסברה שתרומת המצב הקודם למצב הקרדיאלי הנוכחי היא בשיעור %.25 עם זאת, בסעיף 17לפרוטוקול הועדה, המיועד לרישום "מצב קודם" לא נרשם מאומה. נראה לי כי אכן (כפי שסברה אף ב"כ המשיב), הסברה של הועדה את הניכוי בגין המצב הקודם לוקה בחסר. .11הועדה לא קבעה כי טרם האוטם מיום 93/3/26היה מוצדק לקבוע למערער נכות בשיעור % 25לפי פריט 9(1)(ג)(ii) למבחנים שבתוספת לתקנות. המערער טען כי טרם האירוע מיום 26/3/93, היה מסוגל לעבוד כרגיל ולא היה מוגבל בעבודתו, ואם אכן כך - היה מוצדק לקבוע לו, בגין המצב הקודם רק שיעור של % 10לפי פריט: 9(1)(ג)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות. הועדה עצמה, לא התייחסה לכושרו של המערער לעבוד לאחר האירוע מחודש ינואר 1990וטרם האירוע מיום 6/3/93, כך שלא ניתן להבין מדוע ניכתה דווקא %.25 ניכוי מעין זה יכול להיעשות רק אם הועדה משוכנעת ואם היא מבססת את דעתה על מסמכים שבפניה, שאף אם היה המערער נבדק טרם התאונה (משנת 1993) היתה נקבעת לו דרגת הנכות המנוכית. הניכוי שעשתה הועדה היה מתאים לפריט 9(1)(ג)(ii) למבחנים, כלומר, בהנחה שהמערער עוד טרם האוטם משנת 1993לא היה מסוגל לעבודה הדורשת מאמץ גופני מיוחד, מבלי שקבעה כי אכן כך והאם מתיישבת קביעה זו עם ממצאי הצינתור. .12לפיכך, יש לקבל את הערעור בענין זה, כפי שמוסכם אף על ידי ב"כ המשיב. תקנה 15 .13בענין תקנה 15לתקנות, הסכימה ב"כ המשיב, כאמור לעיל, להשבת הענין לועדה על מנת שתסביר את ההבדל בין האמור בסעיף 20לבין האמור בסעיף 29לפרוטוקול הועדה (האם המערער חזר לעבודתו או שמא הוא רק מנסה לעשות כן). .14בענין ההיוועצות ב"רשות", הסכימה ב"כ המשיב כי הועדה תהיה חייבת לקבל את המלצתה של הרשות אם יתברר שהמערער רק מנסה לחזור לעבודתו. באותו ענין אמרה הועדה שהיא אינה מבקשת המלצה של הרשות שכן המערער חזר לעבודתו הקודמת. בנוסף לבעייתיות של הקביעה שהמערער, כביכול, חזר לעבודתו הקודמת, בניגוד לאמור בסעיף 20לפרוטוקול הועדה, הרי שגישתה של הועדה בשאלת ההיוועצות ברשות היתה מוטעית. הלכה פסוקה היא שלאור הוראות תקנה 16א לתקנות, הרי הועדה חייבת להיוועץ ב"רשות" כל אימת שהנכות הנקבעת (טרם הפעלת תקנה 15) הינה בשיעור % 20ומעלה, בין אם לדעת הועדה יש להגדיל את הנכות ובין אם לאו (דב"ע נג/25- 01גזמאוי המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 70). לפיכך, טעתה הועדה כשהחליטה שלא לקבל חוות דעת מאת ה"רשות", לאחר שמבחינה רפואית קבעה למערער נכות בשיעור % 50עקב התאונה. .15מעבר לענין האמור בסעיף 14לעיל, הרי שהועדה טעתה גם בכך שסברה ששאלת חזרתו של המערער לעבודה היא השאלה היחידה שיש לדון בה מכח תקנה 15לתקנות. הועדה היתה חייבת להידרש לשאלת השפעת גילו, מינו ומקצועו של המערער על הסטייה מדרגת הנכות שיש לקבוע לפי המבחנים. עיון בפרוטוקול שערכה מעלה כי היא לא הביאה בחשבון ולו גם אחד מפרמטרים אלה המוזכרים בתקנה 15(א) לתקנות. הרכב הועדה .16המערער ביקש להורות על העברת עניינו לועדה בהרכב אחר. הכלל הוא שגם כאשר מתקבל ערעור ועניינו של מבוטח מוחזר לועדה רפואית לעררים - מוחזר הענין לועדה באותו הרכב. סטיה מכלל זה אפשרית רק כאשר יש פגם בהרכב הועדה או כאשר יש חשש שהועדה "נעולה" על החלטה קודמת שלה ותתקשה לקבוע אחרת. לא נראה לי שניתן לקבל במקרה זה את בקשת המערער. הרכבה של הועדה כלל רופא פנימאי, אשר על פי הפסיקה די במומחיותו כדי לדון בנושאי קרדיולוגיה. העובדה שהיו לועדה טעויות, אין בה כדי ללמד שהועדה תהיה "נעולה" על החלטותיה. להנחת דעתו של המערער מובהר בזאת במפורש כי הועדה, לכשתדון מחדש בעניינו של המערער, תהיה זכאית לסטות מקביעותיה הקודמות הן בענין המצב הקודם והן בענין הפעלת תקנה .15 לסיכום .17אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער לועדה, על מנת שתפעל על פי ההנחיות הבאות: א. הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה (לרבות הבאת מסמכים) בכל הנוגע לענין כושרו לעבודתו הרגילה בתקופה שלאחר החלמתו מהאירוע הכלילי בשנת 1990ועד לאוטם ביום .26/3/93 ב. אם לא תמצא הועדה שהמערער היה מוגבל בעבודתו בתקופה שטרם יום 26/3/93, לא תוכל הועדה לנכות, בגין "מצב קודם", מעבר לשיעור של % 10על פי פריט 9(1)(ג)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות, אלא אם תבהיר כיצד היה מוצדק לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור גבוה יותר בתקופה שטרם יום .26/3/93 ג. הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה (לרבות הבאת מסמכים) בכל הנוגע להשפעה שיש לגילו, למינו ולמקצועו של המערער על סטיה אפשרית מדרגת הנכות שנקבעה לפי תקנה 11לתקנות. הועדה תפנה לקבל חוות דעת של "הרשות" בענין הפעלת תקנה 15ותאפשר למערער לטעון בפניה, לאחר קבלת חוות הדעת, את טענותיו בענין המלצתה של "הרשות". ד. לאחר מכן תקבע הועדה האם יש להפעיל את תקנה 15לתקנות ובאיזו מידה, תוך התייחסות לטענות המערער ולכל אחד מהפרמטרים האמורים בתקנה (גיל, מין ומקצוע). .18על המשיב לשלם למערער את הוצאות הערעור בסך -. 300ש"ח, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/7/96, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/6/96ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שב"כ המשיב הסכימה (ובצדק) לקבלת חלק ניכר מן הערעור. .19כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו.רפואההתקף לב / אוטם שריר הלבועדה רפואית