קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחוזי נכות פגיעה באוזן: 1. וועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 08.06.97, כי נכותו הרפואית היציבה של המערער (להבדיל מנכותו הזמנית), בגין פגיעה בעבודה מתאריך 09.06.94, הינה %10, וזאת החל מיום 01.11.94. בכך, קיבלה הוועדה, בחלקו, ערר של המערער על החלטת הדרג הראשון (שני פוסקים), אשר קבעה % 0 נכות יציבה, החל מיום 01.01.95. יצויין כי, הוועדה החליטה להימנע מלהפעיל את תקנה 15. 2. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] קובע כי: "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה...". יש לבדוק אם כן, האם נפלה טעות משפטית או יש למצוא פגם משפטי בפעולות הוועדה או מסקנותיה. 3. להלן בתמצית עיקר טענות המערער כנגד החלטת הוועדה: א) המערער צירף לעררו חוו"ד של ד"ר בן דוד, לפיה סובל המערער מפגיעה בחלק הוסטיבולרי בצורה בינונית עם סימנים אוביקטיביים (בגינה יש לקבוע % 20 נכות צמיתה), וטנטון תמידי (בגינו יש לקבוע % 10 נכות צמיתה). ב) לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לחוו"ד ד"ר בן דוד. ג) לטענת המערער, הוועדה שגתה בכך שמצאה, בניגוד לד"ר בן דוד, פגיעה קלה בחלק הוסטיבולרי בעוד שהמומחה מצא פגיעה בינונית. ד) לטענתו, הוועדה התעלמה מתוצאות בדיקת שמיעה, בדיקת אלקטרונסטיגמוגרפיה ובדיקת יציבה ממוחשבת שכולם היו בפניה. ה) תלונותיו של המערער בדבר הטנטון ממנו הוא סובל, מצדיקות קביעה בדבר טנטון תמידי ופסיקת % 10 נכות, בעוד שהוועדה טעתה וקבעה טנטון לא תמידי ולא פסקה נכות בהקשר זה. ו) לטענת המערער, קיימת אצלו הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי בצורה קלה המזכה אותו ב- % 10 נכות. ז) הוועדה טעתה בכך שלא הפעילה את תקנה 15, והתעלמה בהקשר זה מכך שהמערער צמצם את עבודתו והעסיק נהג במקומו מה שגרם לירידה בהכנסות תוך שהיא מתעלמת גם בגילו וסוג עבודתו. ח) הוועדה טעתה בכך שלא נימקה את החלטתה לגבי אי הפעלת תקנה 15. 4. להלן בתמצית עיקר טענות ב"כ המשיב: א) הוועדה פעלה כראוי ולא היה בהחלטתה כל פגם משפטי. ב) הוועדה התייחסה כראוי ובפירוט לחוו"ד ד"ר בן דוד. ג) הטענות שפורטו בסע' 3, ג' ד' ו- ו' לעיל, הינן טענות רפואיות ולא משפטיות. ד) הוועדה קבעה מסקנות אחרות מאלו של ד"ר בן דוד, מאחר וממצאיה, בכלהנוגע לפגיעה בחלק הוסטיבולרי שונים מאלה של ד"ר בן דוד. ה) הוועדה לא התעלמה מהבדיקות שהמערער טוען שלא התייחסה אליהן, אלא שלעניין הענקת נכות יש לפעול עפ"י הממצאים הנדרשים ברשימת הליקויים. ו) הוועדה לא טעתה בכך שלא הפעילה את תקנה 15. הוועדה מצאה שהמערער מסוגל לחזור לעבודתו, וגם אם חל צמצום בהיקף העבודה, כטענת ב"כ המערער, הרי שלאור ממצאי הוועדה צמצום כאמור אינו קשור לתאונה. .5א) הוועדה התכנסה לראשונה ביום 04.05.97. הוועדה רשמה את תלונות המערער, לפיהן בזמן נסיעה באוטו ובזמן סיבוב ראש מרגיש סחרחורת. בזמן שקט, שומע רעשים באוזניים. כאבים בצוואר. בזמן ישיבה ממושכת, כאבים בגב. ב) הוועדה, אשר הורכבה מומחה א.א.ג, אורטופד ונוירולוג, ערכה בישיבתה הראשונה האמורה, למערער, בדיקה קלינית בתחומים א.א.ג, אורטופדי ונוירולוגי. הוועדה מצאה שמבחינה נוירולוגית לא נותרה נכות. מבחינת א.א.ג - צויין כי "הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר בן דוד מ- 05.02.97: לגבי סחרחורת, היות והיא קלה מאוד והמבדקים האוביקטיביים מראים סימני בדיקה שאין למקדה, הוועדה מקבלת חלקית של חוו"ד וקובעת נכות של % 10 לפי 72(4)(ב)(.I) לגבי הטנטון היות ובבדיקת שמיעה אמינה, שמיעתו תקינה, לא מוענקת נכות בגין טנטון ובנקודה זאת דוחה הוועדה את מסקנתו של ד"ר בן דוד". מבחינה אורטופדית:בהוועדה הזמינה צילומי גב ועמ"ש מותני. הוועדה התכנסה שוב על מנת לעיין בצילומים ביום 08.06.97, ולאחר שעיינה בהם קבעה שלאור הממצאים הקלינים והרנטגניים לא נותרה נכות מהבחינה האורטופדית והנוירולוגית. ב) אשר לטענות שפורטו בסע' ב'ג', לסע' 3 לעיל, טענות אלה דינן להדחות. הוועדה התייחסה בהחלט, כפי שצוטט לעיל מישיבת יום 04.05.97, לחווה"ד, תוך שהיא מבהירה מהם ממצאיה השונים מאלה של ד"ר בן דוד, שעל בסיסם מסקנותיה שונות. מאחר שהוועדה מצאה שלמערער סחרחורת קלה שאין למקדה, מצאה היא לנכון ליישם את פריט הליקוי 72(4)(ב)(,I) אשר מתאים לממצאיה. גם לעניין הטנטון הוועדה העדיפה בדיקה אחרת מזו שעליה הסתמך ד"ר בן דוד, ומסקנתה הייתה שלא יתכן טנטון תמידי יחד עם שמיעה תקינה. ג) אשר לטענה בדבר בדיקות שהוועדה התעלמה מהן - טענה זו מהבחינה העובדתית אינה נכונה. בפרוטוקול ישיבת יום 04.05.97, בסע' 27 לפרוטוקול, התייחסה הוועדה בפירוט לבדיקות שמיעה מ- 11.05.96 ו- 26.12.96, ובדיקת היציבה מיום 05.02.97, וכן לבדיקת , e.n.g מיום 05.02.97, (מעיון בחומר הרפואי וחוו"ד ד"ר בן דוד, לעומת פרוטוקול הוועדה ברור לחלוטין ש e.n.g שווה אלקטרונסטגמוגרפיה). ד) הטענות שפורטו בסע' ה' ו- ו' וסע' 3 לעיל, דינן להדחות שכן הינן טענות רפואיות מובהקות ואין בהן משום טענה משפטית שבית הדין מוסמך ובעל הכלים להתערב בהן. ה) אשר לטענות הקשורות להפעלת תקנה 15- לשונה של התקנה הינו כדלקמן: "א- הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה קטנה או גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח התקנות 14או 31ב', בשים לב למקצועו, לגילו או למינו של הנפגע.... ב- הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה נכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ג- הוועדה לא תתחשב בגילו ובמינו ובכושר העבודה של הנפגע, אם הם כבר הובאו בחשבון במבחנים. ד- הוועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה זו, רק לגבי אותם הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות לאותה פגיעה בעבודה". הוועדה, בענייננו, קבעה שאין להפעיל את תקנה 15 מאחר ו"מסוגל לעבודתו ואף עובד". נשאלת השאלה, האם יש לראות בכך הנמקה מספקת. ברור מנסיבות המקרה שאין מקום להפעיל את התקנה מכוח גילו או מינו של המערער וכנראה שלא בכדי הטענה שנטענה בעניין זה לא פורטה ולא פורשה. (המערער בן כ- 42, זכר, עצמאי). אשר למקצועו - אמנם, כהדיוט שואלת אני את עצמי האם סחרחורות (ולו קלות), הנובעות מסיבוב הראש, טנטונים (ולו בלתי תמידיים), ופגיעה (ולו קלה), בחלק הוסטיבולרי - אין בהם כדי להשפיע השפעה נכרת על תפקוד של נהג, ובעיקר נהג מונית, אולם משהצהירה הוועדה שהמערער יכול לחזור לעבודתו חזקה שתשובתה לשאלה זו - חיובית. אמנם, נוח היה אם הוועדה הייתה מרחיבה בהקשר זה, אך אינני רואה בכך העדר הנמקה או פגם משפטי. יחד עם זאת, הוועדה לא נתנה את דעתה לטענה בדבר צמצום בעבודה והירידה בהכנסות, אשר אמנם לא נרשמה כתלונה מפיו של המערער, אך הופיעה בהודעת הערר ונימוקיו שאין חולק שהיו בפני הוועדה. בהקשר זה, כפי שכבר צוטט, אומר ב"כ המשיב שהירידה בהכנסות הינה חולפת ואינה נובעת מהתאונה. דע-עקא שראשית, אינני סבורה שניתן ללמוד תשובה זו מהחומר שבתיק או מפרוטוקולי הוועדה ושנית, התשובה צריכה לעלות בברור מדברי הוועדה ולא מפרשנויות שבדיעבד של ב"כ המשיב. שהרי אין להתעלם מכך, שמקום בו מובאת בפני וועדה טענה לפיה מערער עבר לעבוד מספר שעות קטן יותר, שומא על הוועדה לתת דעתה בהקשר זה לתקנה 15. (ר' דב"ע נה/5- 01 חדוה גולץ נ. המל"ל, פס"ד מ- 30.04.95 לא פורסם). 6. סיכומו של דבר, דינן של כל טענות המערער להדחות, למעט זו הנוגעת להתעלמות הוועדה מהטענות בדבר צמצום בהכנסות עקב הורדת היקף העבודה. לפיכך, אני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתפעל כדלקמן: א) תתייחס לטענותיו העובדתיות בדבר צמצום העבודה וצמצום ההכנסות. ב) לאור התרשמותה בהקשר זה, תענה על השאלה האם אין מקום, בשל הירידה בהכנסות - להפעיל את תקנה 15. 7. בהתחשב באמור לעיל, הנני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 700 ש"ח בצירוף מע"מ. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.נכותאוזנייםשמיעהאחוזי נכות