קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחרי כמה זמן מקבלים דמי לידה: .1התובעת ילדה את בנה ב- .5.8.97היא הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה. תביעתה נדחתה בטענה, כי לא צברה תקופת עבודה המזכה בדמי לידה כנדרש עפ"י סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- .1995(להלן: "החוק"). עקב דחיית התביעה כאמור הגישה התובעת לבית הדין את תביעתה נשוא תיק זה. .2אין מחלוקת, כי בחודשים אוקטובר 96' עד דצמבר 96', (כולל), וכן בחודשים פברואר ומרץ 97', עבדה התובעת בחברת "ב.ס.ת. פרסום" ובחברת "קוב כל עצובים בע"מ" וצברה תקופת אכשרה בהתאם, בגין תקופה זו. המחלוקת בתיק זה היא באשר לעבודת התובעת בחודשים ינואר 97', ואפריל עד יולי 97', בהם טענה התובעת, כי היא עבדה אצל אביה בנגריה. (להלן: "התקופה שבמחלוקת"). לפיכך, השאלה היחידה לדיון היא - האם נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין אביה - מעבידה בנגריה, בתקופה שבמחלוקת. יצוין, כי הנגריה היא עסק פרטי ולא חברה בע"מ, כעולה מעדות אבי התובעת (עמ' 7לפרו' שורה 16): "הנגריה זה עסק פרטי. זה לא חברה". .3התובעת טוענת, כי בתקופה שבמחלוקת יש לראותה כ"עובדת" לכל דבר וענין. היא עבדה בנגריה כמנהלת המשרד כשזה כולל קשרים עם לקוחות, משרדי פרסום, בנקים ועבודה פקידותית שוטפת. התובעת הגישה 5תלושי שכר כראיה על עבודתה אצל אביה בתקופה שבמחלוקת. מטעם התובעת העידו אביה מר אפי שרגא, (להלן: "עת/2"), מר משה מזרחי - עובד בנגריה, (להלן: "עת/3"), ומר אללוף יצחק - יועץ המס של הנגריה, (להלן: "עת/4"). אשר לעדותו של עת/ 3- במהלך חקירתו הנגדית הוא ציין בהחלטיות רבה באשר לתובעת, (עמ' 10לפרו' שורות 11-10): "אני זוכר היטב שכחודשיים לפני אפריל 97' היא עבדה במשרד ברציפות. אני מדגיש: ברציפות עד אפריל 97'". יצוין, כי מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת כלל לא עבדה בחודשים אלו בנגריה אלא בחברת "קוב כל עצובים בע"מ". (חודשים פברואר-מרץ 97'). התעורר בנו ספק באשר לאמינות עדותו. מצאנו, כי עדותו מגמתית ולפיכך, אין מקום לקבלה. .4ב"כ הנתבע טענה, כי מדובר בעסק משפחתי. כל תקופת פעילות הנגריה עבודת המשרד נעשתה בעיקר ע"י אם התובעת, הן קודם להעסקת התובעת והן לאחריה. עובדת אחרת הועסקה רק כשנה לאחר הפסקת עבודת התובעת. לטענתה, התובעת ועדיה לא הוכיחו כי אילולא עשתה היא את העבודה היתה העבודה נעשית בידי עובד אחר. הנתבע מבקש לא לראות בתובעת כ"עובדת" בתקופה שבמחלוקת ולדחות את תביעתה. .5לאחר שעיינו בכתב התביעה ובכתב ההגנה, שמענו והתרשמנו מעדות התובעת והעדים מטעמה, שמענו את סיכומי הצדדים ועיינו במוצגים שהוגשו, להלן פסק דיננו: אין מחלוקת שקירבה משפחתית כשלעצמה אין בה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד ומעביד. עם זאת, כבר נפסק שמי שעובד בעסק משפחתי וטוען, כי יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד עליו הנטל לשכנע, כי קיימת בין הצדדים מערכת חובות וזכויות מכח קשר חוזי. בנסיבות שכאלה, יש לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולנטריים התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ראלי או סמלי וכד'. (דב"ע נג/87-0 חוה פיגלשטוק נ' המוסד, פד"ע כו' 283, דב"ע נה/295-0 המוסד נ' רחל אזולאי, לא פורסם). התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה, כי נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין מעסיקה - אביה, על פי מבחני עובד-מעביד הרגילים כפי שנקבעו בפסיקה. .6מאחר וכאמור לעיל הנגריה הינה עסק פרטי ולא חברה בע"מ הרי שנפסק כבר, כי יש להחיל במקרה זה את ההגדרה המרחיבה של סעיף 1לחוק. (דב"ע נא/6-0 שורץ נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע כג' 202). סעיף 1לחוק קובע לענין הגדרת "עובד" כדלקמן: "עובד, לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר והעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד". (להלן: "הסעיף"). מהסעיף עולה, כי צריך שיתמלאו שני תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה שאין בינו לבין המפעל יחסי עובד ומעביד יחשב כעובד. האחד - עבודה במפעל באופן סדיר. השני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב היתה נעשית בידי עובד. באשר לתנאי הראשון - אפילו נניח ולו לכאורה, שתנאי זה מתמלא במקרה דנן. הקושי מתעורר באשר לתנאי השני. התובעת העידה, כי קודם לתחילת עבודתה, (קודם לינואר 97'), ואף בחודשים פברואר-מרץ 97', אמה מלאה את התפקיד נשוא הדיון. (ראה עמ' 4לפרו' שורות 29-25). כשנשאלה מי מילא תפקיד זה לאחר שהפסיקה לעבוד ענתה בצורה מגמתית ומתחמקת: "יש פקידה מאוגוסט. אם אתה אומר לי שאמי עשתה את העבודה אחרי, אני עונה שיכול להיות. אני לא זוכרת בדיוק באיזה תאריך הפקידה החדשה החלה לעבוד. אני לא זוכרת מאיזה תאריך". (עמ' 5לפרו' שורות 6-1). שאלה זו התבררה בעדויות אחרות: עת/ 2ציין בעמ' 9לפרו' שורות 11-10: "אחרי שהיא ילדה באוגוסט 97' היא עזבה ושוב אשתי, בני ואני עשינו את העבודה שלה". עת/ 4ציין בעמ' 13לפרו' שורות 14-12: "לפני התובעת ביצעה אמה את תפקידה ואחרי זה, בחלק מהזמן, החליפה אותה אמא שלה ובחצי שנה אחרונה נכון להיום, בערך, יש שם פקידה בשם לבנה שעושה את העבודה". דהיינו, רק כשנה לאחר הפסקת עבודת התובעת הועסקה עובדת אחרת במקומה. אבי התובעת לא הצליח להסביר מדוע נדרש לעבודת בתו דווקא בתקופה שבמחלוקת. האב ניסה לתרץ את הצורך בעבודת בתו בכך: "היה לנו קשה מאד להסתדר לבד", (עמ' 9לפרו' שורה 13), אך לא שכנע מדוע דווקא התקופה שבמחלוקת היתה שונה, שהרי עד תקופה זו הסתדר האב היטב ללא צורך בעבודת בתו באמצעות האם או בן משפחה אחר, וכך גם אחרי תקופה זו, לפחות במשך כשנה הוא לא נזקק לעובד אחר. לפיכך, נראה, כי התובעת לא הוכיחה את קיום התנאי השני המצטבר בסעיף 1לחוק והננו קובעים, כי התובעת אינה יכולה להחשב כ"עובדת" של אביה ויש לדחות את תביעתה לדמי לידה. יתרה מזאת, במהלך העדויות נתגלו תימוכין נוספים לקביעתנו כאמור לעיל: א. אופן תשלום התמורה לתובעת - יחסי עובד ומעביד מושתתים על ההנחה, כי בדרך כלל תשלום השכר מבוצע בתשלום אחד ובזמן קבוע. במקרה הנדון מציינת התובעת בעדותה: "אבי לא שילם לי את כל המשכורת בסוף החודש אלא מידי פעם שולמה לי מפרעה. לפעמים הוא היה נותן במזומן ולפעמים בשיקים. לא היתה דרך קבועה של תשלום שכר וגם לא בתאריכים קבועים. לפעמים קיבלתי מפרעות, לפעמים מזומן. הרוב שיקים שהופקדו לחשבון. מידי חודש שולמו השיקים בתאריך שונה, (עמ' 12לפרו' שורות 31-27). יוצא, כי אופן תשלום התמורה כאמור, תומך גם הוא בעובדה שלא מדובר ביחסי עובד ומעביד רגילים. ב. במהלך חקירתו הנגדית של עת/ 2התגלו מספר סתירות. עת/ 2מציין: "בחודשים אפריל עד יולי 97' עבדו אצלי בנגריה הישנה בערך שלושה אנשים זה חוץ ממני ואשתי. בחודש אוגוסט דווחתי על שני עובדים בנגריה. ביולי דווחתי על ארבעה עובדים, בחודש יוני ארבעה עובדים, זה חוץ ממני ואשתי". (עמ' 7לפרו' שורות 30-25). כשנשאל מי היו העובדים ענה: "בעלה של בתי זו שתובעת, הבן שלי ועוד שני עובדים יהודים ששניהם עובדים אצלי בסביבות 15שנה והם עובדים ותיקים שלי, שמם: מזרחי משה וסטלין אברהם". (עמ' 8לפרו' שורות 5-1). כשנשאל מדוע התובעת לא נכללה בדו"חות לבטוח לאומי כעובדת ענה: [ "יש תלושי משכורת. אני טוען, שהיא כן כלולה בדיווחים לבטוח לאומי. מה שציינתי לגבי מספר העובדים זה היה בערך". (עמ' 8לפרו' שורות 11-9). מקובלים עלינו טענות ב"כ הנתבע, כי מדובר בצוות עובדים ברור ומוגדר: חתן, בן ושני עובדים קבועים במשך תקופה ארוכה. רק פעם אחת בלבד היה דיווח על חמישה עובדים - במאי 97' וגם אז דובר על ארבעה בגירים ואחד קטין או פנסיונר. התובעת, לא נכללה בגדר זה. מצאנו בעובדה זו תימוכין לקביעתנו, שהרי התובעת לא נחשבה כ"עובדת" של אביה אף מבחינתו ועל כן לא דווח עליה לנתבע כאמור לעיל. אשר על כן, לאור האמור לעיל, מצאנו כי התובעת אינה יכולה להחשב כ"עובדת" של אביה בתקופה שבמחלוקת. התובעת לא צברה תקופת עבודה כנדרש על פי החוק על מנת להקים זכאות לדמי לידה ויש לדחות את תביעתה.לידהדמי לידהשאלות משפטיות