קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות קיבוץ על שריפה: רקע ותמצית טענות הצדדים לפני תביעה ותביעה שכנגד. התביעה העיקרית הינה תביעה כספית על סך 191,718 שהוגשה נגד קיבוץ הרדוף (להלן: "הנתבע" או "הקיבוץ") ונגד ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (להלן: "הנתבעת") אשר ביטחה את הקיבוץ במועדים הרלוונטיים. במסגרת כתב התביעה טוען התובע, כי ביום 18.7.08 בין השעה 11:30 לשעה 12:00 ארעה שריפה תוך כדי העמסת חבילות קש על משאיתו בקיבוץ על ידי שופל מטעם הקיבוץ ומספר פועלים מטעם הקיבוץ. עוד טוען, כי השריפה התפשטה במהלך נסיעה קצרה ממקום ההעמסה ועד לעצירת המשאית וגרמה לשריפת המשאית כולה. למשאית נגרם נזק של אובדן כללי אשר הוערך על ידי שמאי בסך של 124,200 ₪. לטענת התובע, מדו"ח מכבי אש עולה, כי השריפה אירעה עקב התלקחות איטית בעת ההעמסה. לטענתו, השריפה אירעה במהלך ההעמסה, אשר הייתה בשליטתו המלאה ובאחריותו של הקיבוץ ואין הוא יודע בוודאות ואין בידו לדעת את נסיבות התאונה שנגרמה על ידי נכס שלקיבוץ שליטה מלאה עליו. התובע טוען, כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהקיבוץ לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה. בנסיבות אלו על הקיבוץ להוכיח, כי לא הייתה מצידו רשלנות אשר בגינה הוא חב בקשר לתאונה. התובע מוסיף, כי הקיבוץ הפר חובות חקוקות שנועדו להגן עליו וכי התאונה הינה תוצאה של רשלנותו הבלעדית או המכרעת. הקיבוץ התרשל בין היתר שעה שלא הנהיג שיטת ההעמסה בטוחה למניעת הסיכון, לא הדריך את פועליו בכלל או בצורה מספקת או נאותה, לא העסיק מפקחים ו/או קציני בטיחות שינהיגו שיטת עבודה בטוחה ולא צפה את הסכנה על אף שאדם או ארגון סביר היה צופה אותה בנסיבות העניין. הנתבעים מכחישים את נסיבות התאונה. לטענתם, עובדים מטעם הקיבוץ עסקו בהעמסת חבילות על המשאית של התובע אולם האחריות והאשמה לשריפה מוטלות על התובע. לטענתם, המשאית בה עסקינן הינה בעלת מפלט גזים הקבוע ליד הקבינה צמוד למשטח המשא. הם טוענים, כי המפלט היה מוגבה מעל הקבינה כלפי מעלה ולא היה עליו קולט גיצים כנדרש לביצוע עבודות הובלה של חומר דליק כקש וחציר. לטענתם, השופל מצויד בקולט גצים ואינו יכול לגרום לשריפה בעת העמסת השחת. הנתבעים טוענים, כי לאחר שהסתיימה ההעמסה של הבלות על גבי המשאית החלה המשאית בתנועה לכיוון הרפת בקיבוץ. לטענתם, לאחר שהמשאית נסעה כשלושה ק"מ הבחין נהג הטרקטור, אשר נסע מאחורי המשאית, כי ערמת השחת אשר הייתה בקדמת המשאית החלה לבעור. לטענתם, נהג המשאית ביקש מנהג השופל. כי יוריד את הבלות הבוערות מהמשאית אולם עד שהוא הגיע לשם ביצוע המשימה האמורה הבחין, כי כל הבלות בקדמת המשאית בוערות ולא היה בידו להורידן ועל כן זז הצידה. לטענת הנתבעים, האש התלקחה מדוד המפלט שחימם את השחת היבשה שהייתה בסמוך לו והדליק אותה על ידי גץ או על ידי חימום יתר כתוצאה מנגיעה של חבילת השחת באזור המפלט. לטענתם, גרסת התובע אינה הגיונית, שכן, ככל שהייתה מתלקחת אש בחלק האחורי של השחת הרי שלאור כיוון הרוח, האש לא הייתה מתפשטת במהירות לכיוון הנסיעה אלא לכיוון המנוגד וניתן היה לזרוק את הבלות מארגז המטען. עוד טוענים, כי מומחה לבחינת שריפות, מר אלי היינה, קבע על פי הממצאים בשטח, כי השריפה פרצה מהמפלט המוגבה של המשאית שחימם והצית את הקש אשר היה בקרבתו. הם טוענים, כי בעל משאית אשר מוביל חציר יבש חייב ליצור חיץ מהמפלט בכדי שלא יגרם נזק כפי שקרה בענייננו. הנתבעים מכחישים את האמור בדו"ח מכבי אש וטוענים, כי הוא הוכן לאחר שהמשאית והקש אשר היה עליה היו שרופים כליל וקרוב לוודאי שהחוקר מטעם כיבוי אש רשם את גרסת התובע. לטענתם, מכבי אש בודקים האם הייתה הצתה מכוונת ופחות מתעניינים בשאלה האם האש נגרמה בשל רשלנותו של גורם אחד או אחר. הנתבעים טוענים, כי תוך כדי ההעמסה לא נראתה כל שריפה אלא רק לאחר נסיעה של כ- 3-4 ק"מ. עוד טוענים, כי התובע עמד מחוץ למשאית בעת ההעמסה והדריך את המעמיס באשר לאופן הנחת הבלות על המשאית. לטענתם, הנתבע אינו אשם שכן התאונה התבצעה תוך כדי ביצוע שוטף של עבודה כאשר התובע היה מעורב ומפקח על ההעמסה. הם טוענים, כי הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו אינו רלוונטי לענייננו ואין להפוך את נטל הראיה. הנתבעים מכחישים טענה לפיה התרשלו או הפרו חובות חקוקות. לטענתם, תקנות שרותי הובלה מטילות חובה דווקא על הנהג ו/או בעל הרכב. בנוסף, מכחישים את הנזק הנטען. התובע הגיש כתב תשובה במסגרתו טען, כי העביר בלות עבור הנתבעים למעלה מעשר פעמים ואף למרחקים גדולים יותר והנתבע מעולם לא התלונן על אי התאמת המשאית להובלת שחת. עוד טוען, כי בערב לפני ההובלה התקיימה במקום חגיגת חתונה וככל הנראה הבלות שימשו כדקורציה. לטענתו, במקום היו שרידי מדורות. כן טען, כי תיאור הנתבעים את אירוע התאונה מטעה והלכה למעשה המקרה אירע במרחק של חצי קילומטר-קילומטר מהמקום בו בוצעה ההעמסה, לאחר שעברו פחות משתי דקות מתחילת הנסיעה. לפיכך טוען, כי האגזוז טרם הספיק להתחמם וזו לא הייתה הסיבה לפרוץ השריפה. לטענתו, גרסת הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם העובדות בשטח ועם האמור בדו"ח שירותי הכבאות וההצלה, ממנו עולה, כי ההשערה היא שהשריפה החלה בחלק האחורי של המשאית באזור הבלות האחוריות. הנתבע הגיש תביעה שכנגד נגד התובע במסגרתה עתר לפיצוי בסך 15,600 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל שריפת החציר. לטענתו, עסקינן בחציר אורגני אשר מחירו יקר ועומד על 1,300 ₪ לטון ועל המשאית היו כ- 12 טון חציר אורגני שנשרף. במסגרת התביעה שכנגד, שב הנתבע על הטענות המפורטות בכתב הגנתו וטען, כי הנתבע שכנגד התרשל בביצוע עבודות העברת המטען שעה שלא התקין מחיצה בין מפלט הגזים ליד הקבינה לבין המטען, לא התקין קולט גצים על המשאית בכדי שלא לסכן מטען דליק, לא השגיח על הטענת המטען בפי שנהג סביר היה נוהג, לא דאג להרחיק את המטען הדליק מהמפלט כאשר הוא יודע או חייב לדעת שהמפלט חם ועלול לחמם ו/או להצית את המטען והפר את חוק שירותי תובלה תשנ"ז-1997 והתקנות כאשר נכח במקום ופיקח על ההעמסה ולא נקט באמצעי זהירות בעת העמסת החציר על המשאית. לטענת התובע, דין התביעה שכנגד להדחות. לטענתו, המרחק מאזור ההובלה ועד לפירוקה היה כחצי קילומטר בלבד ואין ממש בטענת הנתבע כאילו המקרה קרה לאחר נסיעה של שלושה קילומטר. לטענתו, האגזוז טרם הספיק להתחמם וזו אינה הסיבה בגינה פרצה השריפה. עוד ציין, כי השריפה לא החלה בחלק הקדמי של המשא וכי בפירוט ממצאי שרותי הכאות וההצלה נרשם, כי לאור תבניות הבערה על עגלת הנגרר ועל מרכב תא הנוסעים ההשערה היא שהשריפה החלה בחלק האחורי של המשאית באזור הבלות האחוריות וכי בעזרת הרוח באזור השריפה הייתה התפשטות מהירה כלפי קדמת הרכב. התובע מכחיש את נזקיו הנטענים של הנתבע ומכחיש טענה לפיה התרשל. לטענתו, מדוח שירות הכבאות וההצלה עולה, כי נסיבות הדלקה המשוערות הינן, כי האירוע ארע בעת ההעמסה ומכאן שלהתחממות המפלט בעת הנסיעה אין קשר לאירוע. לטענתו, האירוע ארע בשל רשלנות הבלעדית או המכרעת של הנתבע, כפי שפירט בכתב תביעתו. הראיות מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וחוות דעת של מר חן גרסיאני רפאל. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר צביקה רובין (להלן: "רובין")- נהג הטרקטור שהעמיס את הבלות על גבי המשאית ומר ארז סרלין (להלן: "סרלין") - רכז ענף הגד"ש וחוות דעת של מר אלי היינה. המצהירים והמומחה מטעם התובע נחקרו על האמור בתצהיריהם ובחוות הדעת, בהתאמה. בנוסף העיד מטעם התובע מר חיים פנחס (להלן: "פנחס")- אשר ערך את דו"ח הכבאות הרלוונטי. כאמור, מטעם התובע הוגשה חוות דעת של המומחה מר חן גרסיאני רפאל ומטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של מר אלי היינה. בהתאם להחלטה מיום 17.6.10 מונה מר שלמה מאור כמומחה מטעם בית המשפט. על פי חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, הסבירות הגבוהה ביותר להתפתחות השריפה בחבילות השחת שהועמסו על גבי המשאית, היא כתוצאה מקרינת חום/גץ/אויר חם שיצא מהמפלט העילי של המשאית אל עבר חביות השחת. לפיכך מציין המומחה, כי הסיבה להתפתחות השריפה היא באשמת בעל המשאית. דיון ומסקנות אין מחלוקת, כי משאית התובע שימשה להובלת בלות חציר של הקיבוץ. כן אין מחלוקת, כי ביום המקרה פרצה שריפה וכי המשאית והבלות אשר הובילה נשרפו. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה באשר לנסיבות בגינן פרצה השריפה ועל מי מוטל האחריות לכך. התובע גורס, כי הדליקה נגרמה בעקבות הליך בקטריאלי שגרם להתחמצנות ושבעקבותיו נאגר חום בחבילות החציר ופרצה דליקה. אפשרות נוספת אשר טוען לה הינה פליטת גץ ממפלט הטרקטורון המעמיס או גץ בעקבות חיכוך בין מזלג הטרקטור והמשאית בעת ההעמסה. עוד טוען, כי ייתכן שהדליקה נגרמה בגין גורם מעשן. לטענתו, קיימת אפשרות שמישהו זרק סיגריה בוערת לאחת מחבילות החציר ובעקבות זאת החלה בעירה עוממת ובהמשך פרצה הדליקה. מנגד טוענים הנתבעים, כי הדליקה נגרמה בשל פליטת חום או גץ ממפלט המשאית לעבר חבילות החציר אשר הועמסו על גבי המשאית. הנה כי כן, הצדדים העלו מספר אפשרויות באשר לנסיבות בגינן פרצה הדליקה בה עסקינן. אציין, כי איני מקבלת טענת התובע לפיה יש להחיל בענייננו את הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו. לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות בהן פרצה האש ועל כל אחד מהם מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. בשלב זה אדון בכל אחת מהאפשרויות אשר העלו הצדדים ואבחן את הסתברותה. דליקה בעקבות הליך בקטריאלי והתחמצנות המומחה מטעם התובע קבע, כי הדליקה החלה לפני או בעת העמסת המשאית וכי הקיבוץ הינו הגוף האחראי לדליקה מאחר והוא לא בדק את מצב החבילות טרם העמסתן על גבי המשאית. לטענתו, כאשר חבילות חציר נשארות מחוץ למתבן הן סופגות לחות ולעיתים קרובות מתחיל תהליך בקטריולוגי. המומחה טען, שהלחות אשר נכלאת בחבילה החציר גורמת לתהליך התחמצנות אשר גורם לחום והחום מגביר את התהליך הבקטריולוגי וכל האמור עלול לגרום להתלקחות החציר. המומחה מטעם התובע ציין, כי בענייננו יש סבירות גבוהה שהתרחש תהליך כאמור. לטענתו, העובדה שהאש נדלקה לאחר נסיעה קצרה מלמדת שהאש הייתה קיימת כבר בתחילת הנסיעה ויש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי הדליקה נגרמה בעקבות תהליך בקטריאלי. עוד טוען, כי העובדה שבעת שהטרקטור ניסה להוריד את חבילות החציר פרצה אש חזקה והכל נדלק בבת אחת מלמדת שהאש העוממת הייתה קיימת בחבילות זמן רב יחסית לפני ניסיון ההורדה ויש בכך בכדי לתמוך בטענה, כי הדליקה פרצה בעקבות תהליך בקטריולוגי והתחמצנות. בעת עדותו הוצגה לפנחס אפשרות שהשריפה נגרמה הזמן ההעמסה וכי זה תהליך של התחמצנות שכן הבאלות היו חשופות בשדה במשך חודש והוא נשאל האם תהליך ההתחמצנות של הבאלות יכול להביא לבערה של הבאלות מבפנים והוא השיב, כי בכבאות מכירים מצב של ריקבון וחמצון אולם מניסיונו יש יותר משקל אם היו במקום מדורה או גחלים (עמ' 11 ש' 27-31). במסגרת חוות דעתו התייחס המומחה מטעם בית המשפט לחוות דעת המומחה מטעם התובע. המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי אכן שריפות חבילות קש כתוצאה מהליך בקטריולוגי של התחמצנות בעקבות השארת החבילות בשדה הינה תופעה מוכרת. סרלין העיד, כי הבלות היו מונחות בשטח במשך כשלושה חודשים. לטענתו, הן נקצרו באפריל, השתמשו בהן בשבועות והותירו אותן בשטח בשביל חתונה שנערכה ביולי. הוא נשאל, האם הבלות היו מכוסות והשיב בשלילה (עמ' 31 ש' 8-14). סרלין נשאל, האם ידוע לו על תהליך חמצון של בלות במקרה בו הן נשארות במקום זמן רב והאם ידע שתהליך של ריקבון עלול לגרום לשריפה והשיב, כי שנים הם שומרים חבילות במתבן ללא כיסוי. לטענתו, הם אף פעם לא מכסים את הבלות. סרלין הוסיף, כי חלקן נמצאות בסככה וחלקן לא. סרלין טען, כי אם הם מכסים את הבלות זה רק נגד גשם. עוד טען, כי הוא אינו יודע על בלות שנדלקו בעקבות חמצון (עמ' 33 ש' 2-6). הנה כי כן, במסגרת חוות דעתו תמך המומחה מטעם בית המשפט בטענתו של המומחה מטעם התובע לפיה השארת חבילות בשדה עלולה לגרום להליך בקטריולוגי אשר בגינו עלולות להישרף חבילות קש. ברי, כי עדותו של סרלין לפיה לא נתקל בתופעה כאמור אין בה בכדי להוריד או לעלות בענייננו. כמו כן, מעדות סרלין עולה, כי הבלות עמדו בחוץ במשך כשלושה חודשים וכי לא היו מכוסות ומכאן שהתקיימו התנאים במסגרתם עלול היה להיגרם הליך בקטריולוגי כאמור. עם זאת, המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי אם תתקבל גרסת המומחה מטעם התובע באשר לרוח אשר הייתה במקום במועד האירוע והטענה, כי החלה בעירה עוממת באחת החבילות הרי שסביר שהרוח הייתה גורמת להתפתחות השריפה טרם ההעמסה על המשאית. בעת עדותו הופנה המומחה מטעם התובע לסעיפים 5.2.1 ו- 5.2.2 לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ובתגובה טען, כי הקביעה שהבאלות שכבו ולא התלקחו ומכאן שלא יכול להיות שהן התלקחו בגלל התחמצנות אינה נכונה. הוא טען, כי 85%-90% מהדליקות של באלות חציר נגרמו בשל תהליך התחמצנות. המומחה מטעם התובע העיד, כי התחמצנות הינה תהליך טבעי וכי כאשר חבילת חציר נרטבת, בין היתר בגלל טל בוקר, אזי מתחיל ריקבון וזהו תהליך התחמצנות. לטענתו, בלב ליבן של הבאלות מתחיל תהליך התחממות. המומחה מטעם התובע הוסיף, כי עסקינן בתהליך מעגלי מאחר וההתחמצנות מגבירה את החום והחום מגביר את ההתחמצנות (עמ' 21 ש' 21-22, 27-33, עמ' 22 ש' 1). לטענתו, מאחר והבאלות בדרך כלל דחוסות אז התהליך מתגבר לאט לאט והופך למעין בערה עוממת וכשזה מגיע לטמפרטורה של כ- 170 מעלות הדליקה העוממת מתחילה לטפס כלפי מעלה עד שהחום מוצא נתיב לקצה הבאלה ואז הוא נדלק (עמ' 22 ש' 2-5). הוא טען, כי התהליך האמור קורה בהרבה מקרים כשיש קש בתוך מתבנים (עמ' 22 ש' 6-7). לטענתו, אם הבאלות שכבו בשדה חודשיים ולא התלקחו אין זה אומר שהן לא יתלקחו לעולם. עוד טען, כי התהליך לוקח בערך בין שבוע לעשרה ימים והוסיף, כי התהליך לא התחיל בהכרח מהרגע שהבאלות החלו להיות בחוץ וכי הוא התחיל כשהן הגיעו לרמת התחמצנות, רטיבות או ריקבון מסוימת (עמ' 22 ש' 9-13). כאמור, הן המומחה מטעם התובע והן המומחה מטעם בית המשפט טענו, כי דליקה עלולה לפרוץ בשל הליך בקטריולוגי הנגרם בעקבות השארת הבלות בחוץ וחשיפתן ללחות. מעדותו של סרלין עולה, כי התקיימו התנאים הפיזיים אשר בגינן עלול היה להתקיים הליך בקטריולוגי שיביא לשריפה. עם זאת, אמינה בעיניי עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה אם הייתה בעירה עוממת באחת החבילות בעקבות הליך כאמור הרי שסביר שהרוח הייתה גורמת להתפתחות השריפה טרם ההעמסה של הבלות על גבי המשאית. לא עלה בידי התובע והמומחה מטעמו לסתור טענה זו. לא שוכנעתי, כי הדליקה פרצה בנסיבות האמורות. מדובר בהשערה שלא נתמכה בכל ראיה. דליקה בעקבות גץ מהטרקטור המעמיס המומחה מטעם התובע ציין בחוות דעתו, כי גורם נוסף לדליקה יכול להיות גץ שנפלט ממפלט הטרקטור אשר העמיס את חבילות החציר על משאית התובע. לטענתו, לטרקטור האמור אין קולט גיצים וצינור הפליטה שלו קצר מאוד. לטענתו, הטרקטור האמור לא נועד לעבודה עם חציר. לטענת המומחה מטעם התובע קיימת סבירות גבוהה לכך שבעת העמסת חבילות החציר מזלג הטרקטור התחכך עם תחתית תא המטען של המשאית וגרם לגיצים. הנה כי כן, התובע והמומחה מטעמו טוענים, כי גץ שמקורו בטרקטור הוא הגורם לשריפה. בעניין זה טוענים התובע והמומחה מטעמו לשתי אפשרויות. לטענתם, ייתכן, כי גץ ממפלט הטרקטור גרם לדליקה או שמזלג הטרקטור התחכך עם תחתית תא המטען של המשאית וגרם לגיצים. המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי בין צינור המפלט של הטרקטור לחלקו הקדמי של הטרקטור מפריד תא המפעיל וכן פתחו של צינור המפלט פונה לחלקו האחורי של הכלי, הכיוון ההפוך ממיקום מזלג ההעמסה המותקן בחלקו הקדמי של הכלי. עוד ציין, כי אף אם גץ מהמפלט של הטרקטור היה מגיע לאחת מחבילות החציר הרי שסביר שההתלקחות הייתה נגרמת במהירות עקב משבי הרוח החזקים אשר היו גורמים לליבוי האש טרם העמסת החבילות על גבי המשאית. לאור האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר למבנה צינור המפלט של הטרקטור הרי שלא סבירה טענה לפיה הדליקה פרצה בעקבות גץ ממפלט הטרקטור. לכך מתווספת טענתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה אם היה מגיע לחבילות גץ כאמור בעת ההעמסה סביר, כי ההתלקחות הייתה נגרמת במהירות ובטרם העמסת החבילות על גבי המשאית. המומחה מטעם בית המשפט התייחס לאפשרות שהעלה המומחה מטעם התובע ואשר לפיה בעת ההעמסה נוצר ניצוץ כתוצאה מחיכוך של מזלג הטרקטור עם ארגז המשאית והניצוץ האמור הדליק את אחת החבילות בבעירה עוממת שהתפתחה עם תחילת הנסיעה. המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי לדעתו ולאור פרק הזמן בו הועמסה המשאית הרי שהשריפה הייתה מתרחשת בטרם החלה המשאית בנסיעתה שכן משבי הרוח החזקים היו גורמים לליבוי האש והתפתחותה. רובין נשאל האם בשיני הטרקטור נוצר גץ אשר גרם לדליקה והשיב, כי חבילה נדלקת בשנייה בעיקר אם היא יבשה. הוא הוסיף, כי לא נגע עם השיניים. רובין טען שהוא מרים חבילות חציר מהאמצע בכדי שהחבילה לא תתפרק. לטענתו, אם ירים את החבילות בדרך שעורך הדין טען אז החוטים שעוטפים את החבילה יקרעו והיא תתפרק. לטענתו, הוא דוקר באמצע חבילה ומרים (עמ' 29 ש' 4-5, 7-9) עדות רובין באשר לאופן בו ביצע את ההעמסה הותירה עליי רושם אמין. עדותו לפיה חבילת חציר נדלקת בן רגע עולה עם האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אשר ציין, כי אם הדליקה הייתה בעקבות גץ אשר נוצר בשל חיכוך של מזלג הטרקטור וארגז המשאית אזי השריפה הייתה מתחילה טרם החלה המשאית בנסיעתה. לא שוכנעתי, כי האפשרות הסבירה הינה, כי הדליקה פרצה בעקבות גץ ממפלט הטרקטור המעמיס או בעקבות גץ אשר נוצר בשל חיכוך מזלג הטרקטור בעת ההעמסה. דליקה בעקבות גורם מעשן אפשרות נוספת שציין המומחה מטעם התובע הינה, כי הדליקה נגרמה עקב גורם מעשן. לטענתו, בשדה ממנו העמיסו את חבילות החציר הסתובבו אנשים ונערכו מסיבות. עוד טוען, כי המומחה מטעם הנתבעים לא בדק האם מפעיל הטרקטור מעשן. בעניין זה אציין, כי אין ממש בטענה זו וכי מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים עולה, כי שאל את רובין האם מעשן ורובין השיב בשלילה (עמ' 7 לחוות הדעת). המומחה מטעם התובע טען, כי קיימת סבירות, אף אם נמוכה, שמישהו זרק במקום סיגריה שגרמה לתחילתה של בעירה עוממת באחת מחבילות החציר אשר בהמשך הועמסה על המשאית וממנה פרצה הדליקה. בגיליון החקירה ציין פנחס, כי ככל הנראה הדליקה נגרמה בעת ההעמסה. פנחס העיד, כי לא קבע כתוצאה ממה נוצרה ההתלקחות והוסיף, כי זה יכול להיות ממספר דברים כגון גחל שנשאר בשטח ואשר לא כובה סופית. לטענתו, יכול להיות שברגע שהעמיסו נוצר כר נוח לגחל להתחמם שוב עם הרוח והחמצן במהלך הנסיעה (עמ' 10 ש' 10-15). בהמשך העיד, כי לא קבע חד משמעית שמדובר בגחל וטען, כי בשל ההרס בעקבות השריפה לא ניתן היה להצביע מבחינה עובדתית על דבר מסוים. פנחס טען, כי יכול להיות שבמהלך ההעמסה של המלגזה היו גיצים, יכול להיות שהרימו אדמה שמתחת לה הייתה מדורה. לטענתו, הוא חשד שדבר כזה אפשרי (עמ' 10 ש' 16-19). פנחס נשאל מה מכל הדברים שהוא מנה סביר יותר בעיניו והשיב, כי היו מדורות בלילה הקודם ונשארו שם שרידי מדורות וגחלים. הוא טען, כי לא היה כיבוי סופי וסביר להניח שזה יכול היה לגרום לבערה . הוא נשאל מה הייתה הסיבה לדליקה ככל שלא היו מדורות במקום והשיב, כי יכול להיות שבמהלך ההעמסה של ערמות החציר נוצרו ניצוצות כתוצאה מהחיכוך. לטענתו, הדבר ההגיוני ביותר בעיניו זה שאם יש אש גלויה היא לא כובתה ואם לא היו גחלים הסבירות הזו יורדת. פנחס הוסיף וטען, כי יכול להיות שבמהלך פעולת המלגזה נוצרו גיצים והוסיף, כי זו סבירות נמוכה יותר מאשר הסבירות שהדליקה פרצה בעקבות גחלים שהיו במקום, לאור דברי התובע (עמ' 10 ש' 20-28). במסגרת תצהירו טען סרלין, כי בחתונה אשר נערכה במקום יום לפני האירוע בו עסקינן חבילות החציר עמדו במרחק של כ- 200 מטר מהמוזמנים. לטענתו, המזון אשר הוגש בחתונה היה צמחוני ולא נצלה במקום בשר על האש. הוא טען, כי נכח בחתונה וכי לא הודלקה כלל אש בשטח (סעיף 4 לנ/3). בעדותו הופנה סרלין לטענתו לפיה לא הודלקה אש בשטח והעיד, כי היה במקום עד הלילה וכי לא הודלקה שם אש. סרלין הוסיף, כי הטקס והאוכל היו באזור מרוחק וכי עד שהלך לא הייתה שום מדורה. הוא נשאל באיזו שעה הלך והשיב, כי הוא מניח שקצת אחרי האוכל וכי אינו זוכר. סרלין נשאל האם היו שם מעשנים והשיב, כי יש בשדה מקום שנקרא פינת עישון אולם הוא אינו יודע האם עישנו רק שם (עמ' 31 ש' 21-27). פנחס נשאל האם במידה שהייתה מסיבה במקום ערב קודם ואנשים עישנו במקום האם השריפה יכולה הייתה להיגרם מבדל סיגריה והשיב בשלילה. פנחס העיד, כי לדעתו אין מספיק חום בכדי ליצור את זה ובנוסף עברו מספיק שעות מהערב ועד להעמסה. הוא נשאל, האם לא יכול להיות שהסיגריה הדליקה משהו ועשתה גחל שלא כובה והשיב, כי הסיכוי שתיווצר דליקה מסיגריה מאוד קטן וצריך את כל הנתונים האופטימאליים בכדי שזה יקרה. הוא שב וטען, כי לדעתו הסיכוי לכך מאוד נמוך (עמ' 12 ש' 3-11). בהמשך נשאל, האם יכול להיות שתפרוץ דליקה תוך כדי ההעמסה כתוצאה מסיגריה שמישהו מהעובדים זרק באותו רגע והשיב, כי לא ניתן לשלול זאת לחלוטין אולם לטענתו הסבירות בעיניו נמוכה מאוד (עמ' 12 ש' 12-18). מעדות פנחס עולה, כי הסבירות שהשריפה נגרמה בשל סיגריה שנזרקה במקום במהלך המסיבה אשר נערכה במקום ערב קודם לכן או על ידי אחד העובדים בעת ההעמסה הינה נמוכה מאוד. כפי שיפורט בהמשך, פנחס שמע את גרסתו של התובע ולא שמע את גרסת הקיבוץ או מי מהעובדים אשר נכחו במקום. טענת התובע לפיה היו גחלים במקום לא הוכחה. אף אם אין בידי סרלין להעיד, כי לא הדליקו אש במהלך האירוע, אחרי שהוא עזב את המקום, הרי שהנטל להוכחת הטענה, כי היו גחלים במקום מוטל על כתפי התובע אשר לא הוכיח טענה זו. כמו כן, אין מחלוקת, כי פנחס לא קבע, כי הדליקה פרצה בעקבות גחל ומעדותו עולה, כי קיים סיכוי נמוך כי סיגריה תגרום לדליקה. מצאתי, כי הטענה לפיה הדליקה נגרמה בעקבות גורם מעשן הינה ספקולטיבית בלבד ולא הוכח, כי התקיימו הגורמים הרלוונטיים להתפרצות דליקה באופן האמור. דליקה בעת ההעמסה לתיק בית המשפט הוגש גיליון חקירה של איגוד ערים במסגרתו צוינה מסקנה לפיה לאור העדות והממצאים ההשערה היא "חשד להתלקחות איטית בעת ההעמסה". התובע גורס, כי יש באמור לתמוך בגרסתו באשר לנסיבות הדליקה ושולל את גרסת הנתבעים לפיה השריפה נגרמה בשל פליטת גץ או חום ממפלט המשאית, טענה בה אדון בהמשך בנפרד. פנחס טען, כי מחקירתו נראה שהדליקה נגרמה בעגלת המשאית שהובילה את החציר. לטענתו, הדליקה פרצה שם ורצה קדימה. הוא העיד, כי זה מה שראה בעיניו וכי יכולים להיות כל מיני דברים אולם הוא ראה שהדליקה התחילה מאחורה והתפשטה קדימה (עמ' 11 ש' 32-33, עמ' 12 ש' 1-2). פנחס נשאל האם עריכת הדוח הסתמכה על אנשים אשר הגיעו ראשונים לכבות את האש והשיב, כי חלק הוא אמור לשאול את אנשי הצוות שפעלו במקום. הוא טען, כי הוא בירר עמם מה ראו באירוע וכי הם אמרו לו שהם ראו את המשאית והעגלה שהובילה את ערימות החציר בוערת וכי ראו את הדליקה באזור העגלה וגם באזור הקבינה של המשאית. פנחס נשאל מה היה מצב הדליקה בעת שהגיעו והשיב, כי שאל אותם מה ראו והם אמרו שראו את הדליקה אשר תפסה את המשאית כולל העגלה והדליקה גם את ערמות החציר וגם את תא הנהג. פנחס טען, כי השריפה הייתה בעגלה עם ערמות החציר וגם באזור תא הנהג וכי הם לא הגיעו למצב שהם ראו רק את העגלה בוערת ולא את ההתפשטות לתוך תא הנהג אלא הגיעו לסיטואציה שבה המשאית כולה בערה (עמ' 9 ש' 17-28). פנחס נשאל מה הייתה תבנית הבעירה ומה הייתה מסקנתו והפנה לדיסק ובו תמונות שצילם (ת/2). הוא הוסיף, כי הגיע בסוף האירוע (עמ' 9 ש' 29-30). פנחס העיד, כי כאשר הגיע למקום האירוע ראה את ההרס הרב של המשאית וערמות החציר. הוא העיד, כי ראה את תא הנהג שרוף כליל ואת הצמיגים חרוכים ושרופים. לטענתו, מהנקודה הזו הוא החל לחקור ולחפש את המוקד וכתוצאה ממה פרצה הדליקה (עמ' 10 ש' 1-6). פנחס העיד, כי בחן את המשאית ולאחר כמה ימים חקר את בעל המשאית והמסקנה שאליה הגיע הייתה שבמהלך העמסת החציר נוצרה התלקחות איטית כתוצאה ממשהו (עמ' 10 ש' 8-10). פנחס נשאל, האם יש חשיבות רבה לעובדה שהם הגיעו ראשונים למקום וראו אותו תוך כדי שריפה בעוד שהמומחה הגיע כעבור שנתיים והשיב, כי יש משמעות בחקירת שריפות. פנחס הוסיף, כי הם משתדלים להגיע באופן די מיידי לחקור כל דליקה משום שיש דברים אשר יכולים להשתנות במהלך הזמן (עמ' 12 ש' 31-32, עמ' 13 ש' 1-2). הוא טען, כי צוותי הכיבוי באים לטפל בדליקה ולעזור לחוקר הדליקות עם הנתונים שרואים במקום. לטענתו, העין המקצועית היא של חוקר הדליקות אשר צריך לחבר בין כל הגורמים, העדויות והממצאים שהוא רואה בדליקה (עמ' 13 ש' 2-4). פנחס טען, כי יש חשיבות להגיע כמה שיותר מוקדם לחקור דליקה לאחר שפרצה שכן הממצאים נשמרים יותר (עמ' 13 ש' 5-6). טענתו האמורה של פנחס סבירה והגיונית אלא שאין להתעלם מהעובדה שהוא העיד, כי הם הגיעו לסיטואציה בה המשאית כולה בערה. פנחס אישר, כי הגיע למקום בשעה 15:50 כי השריפה הייתה בשעה 11:49 (עמ' 13 ש' 9-12) וכי הוא הגיע בסוף האירוע (עמ' 9 ש' 29-30). פנחס העיד, כי במקרה בו עסקינן השריפה הייתה דינאמית ובעת שהמשאית בערה צוותי הכיבוי עבדו באזור והטרקטור פינה את הערמות ולכן קשה לאתר את מרכז המוקד (עמ' עמ' 14 ש' 1-2). פנחס טען, כי מספר ימים לאחר הדליקה הוא נפגש עם בעל המשאית אשר הגיע לתחנת הכיבוי לתת עדות (עמ' 13 ש' 15-18). הוא נשאל, האם הוא יודע שהיו במקום לפחות עוד אדם אחד או שניים שעזרו או פינו מהמשאית או עזרו לפנות את הערמות או ניסו לעשות פעולות עזרה והשיב, כי אינו יודע לגבי כל מי שהיה בשטח. פנחס הוסיף, כי צוותי הכיבוי היו בשטח. פנחס נשאל, האם הסתמך רק על צוותי הכיבוי והשיב בחיוב. בהמשך טען, כי הסתמך גם על מה שראה ועל דברי התובע (עמ' 13 ש' 19-23). פנחס אישר, שהתובע אמר שהשריפה התחילה מאחורה. הוא נשאל, האם התובע עזר לו לקבוע את הסיבה לפרוץ הדליקה והשיב, כי הוא עזר לו לחבר את המסקנה שלו (עמ' 13 ש' 24-27). פנחס נשאל, האם לא גבה עדות מנהג הטרקטור אשר ניסה לעזור בכיבוי השריפה והשיב בשלילה (עמ' 14 ש' 17-18). הוא נשאל, האם בעל המשאית לא סיפר לו על הטרקטור אשר ניסה לעזור בכיבוי השריפה והשיב, כי ידע עליו. פנחס נשאל מדוע לא קרא לנהג הטרקטור לעדות והשיב, כי לא מצא לנכון לעשות כן אחרי כל מה שראה וחקירת צוותי הכיבוי והנהג (עמ' 14 ש' 21-24). פנחס העיד, כי השריפה התחילה מאזור הגלגלים ורצה קדימה. נטען בפניו, כי בתמונה אשר הוצגה לו (נ/1) רואים שנשארו ערמות חציר לא שרופות מאחור בעוד שמקדימה הכל שרוף והוא השיב, כי אינו מסכים עם זה (עמ' 14 ש' 5-7). נטען בפני התובע שרובין טוען שהוא הגיע אליו וראה את שתי הבאלות הקרובות. בטרם נשאלה השאלה הוא טען, כי "זה לא נכון". בהמשך נטען בפניו, שרובין ראה שהייתה אש קטנה על שתי הבאלות הקרובות וכי הוא אמר לרובין להוריד אותן מהר בכדי שלא ישרפו את הקבינה. התובע שלל טענה זו (עמ' 19 ש' 15-19). התובע נשאל מה הוא אמר לרובין והשיב שרובין החל לפרק הכל. הוא נשאל פעם נוספת מה הוא אמר לרובין והשיב, כי הוא אמר לו לפרק את כל הבאלות מהמשאית (עמ' 19 ש' 20-23). התובע אישר, כי לטענתו האש הייתה רק מאחורה כאשר רובין הגיע. נטען בפניו, כי בכדי להציל את הקבינה כדאי היה שרובין יתחיל להוריד את הבאלות שליד הקבינה והוא השיב, כי הבאלות היו דחוסות ולא היה בידי רובין להוציא תחילה את הבאלות שהיו מקדימה והיה עליו להתחיל עם הבאלות שהיו מאחורה. נטען בפניו, כי רובין טוען שהוא אמר לו להוציא את הבאלות שנשרפו ליד הקבינה והוא שלל טענה זו והוסיף, כי הבאלות מקדימה לא נשרפו (עמ' 20 ש' 7-16). רובין העיד, כי החבילות שהיו קרובות לקבינה נדלקו. לטענתו, הוא נסע אחרי המשאית וכאשר היא הייתה בצידי הדרך התובע אמר לו לדחוף את החבילות ונתן לו הוראה. רובין טען, כי עשה מה שהתובע אמר. הוא העיד, כי דחף את שתי החבילות הקדמיות בכדי להציל את המשאית וברגע שדחף אותן הוא ראה שהאש מתחילה להתגבר (עמ' 28 ש' 4-8). רובין אישר, כי ראה את החלק הקדמי של המשאית בוער וכי לא ראה בערה בחלק האחורי. רובין טען, כי ראה רק בחלק שהכי צמוד לאגזוז (עמ' 28 ש' 24-27). רובין העיד, כי דחף את הבלות הקדמיות ואז כל המשאית בערה. לטענתו, מקדימה היו ארבע חבילות וברגע שהוא דחף את העליונות נדלקו אלו שמתחת (עמ' 28 ש' 30-32). רובין נשאל מדוע לא הציל את הבלות שהיו מאחורה והשיב, כי התובע אמר לו אילו חבילות לזרוק ואמר לו לזרוק את החבילות שקרובות לקבינה. הוא טען שזרק את החבילות האמורות בכדי שיוכל להגיע לאחרות והאש נדלקה והם לא הצליחו להציל את המשאית (עמ' 28 ש' 20-23). נטען בפני פנחס שנהג הטרקטור העמיס את החבילות וחזר למשק ואז קיבל הודעה מהמנהל שלו לנסוע למקום משום שיש שריפה וכאשר הגיע למשאית הוא ראה שהאוטו סטה מהדרך ושתי חבילות עליונות קרובות לקבינה נשרפו. פנחס נשאל, האם ככל שהיה שומע את עדות נהג הטרקטור, לפיה ניסה להוציא את החבילות האלה והאש התרוממה, האם זה היה משנה את המסקנה שלו והשיב, כי לפי כיווני הרוח במקום הסבירות נמוכה מאוד, כי הרוח שהייתה מהחלק השמאלי של המשאית לקחה את כל מה שהורידו קדימה (עמ' 14 ש' 27-31, עמ' 15 ש' 1-3). עוד נטען בפני פנחס, כי נהג הטרקטור ראה שהאש בערה מבפנים וכי הוא הרים את החבילות הקדמיות וזרק אותן וברח משום שכל האש התפרצה. בתגובה טען פנחס, כי הוא מנסה לחשוב מה נהג הטרקטור ראה. הוא הוסיף, כי יכול להיות שהייתה רוח מאוד חזקה ובחלק האחורי התחתון כבר הייתה בערה ואז אם הוא מרים הוא היה רואה אותו דבר (עמ' 15 ש' 4-7). נטען בפניו שנהג המשאית אמר לנהג הטרקטור להוריד את שתי החבילות ולהציל את המשאית וכי הוא רצה להוריד את הבאלות שבערו. פנחס השיב, כי אינו יודע מה הוא רצה להוריד ואולי רצה להוריד את הבאלות שלא בערו. הוא טען, כי יש הרבה שיטות (עמ' 15 ש' 8-14). נטען בפניו, כי נהג הטרקטור ראה באלה בוערת קצת למעלה ורצה להרחיק אותה והוא השיב, כי מה שלא בער אפשר להציל (עמ' 15 ש' 15-16). פנחס טען, כי המסקנה שלו היא שהשריפה התחילה בחלק האחורי בעגלה ויש מצב, כי אחרי שהוציאו את הבאלות הקדמיות נוצר פתח ואוויר ואז נהג הטרקטור ראה שהכל בוער (עמ' 15 ש' 16-18). במהלך עדותו נטען בפני התובע, כי בתצהירו טען שהרוח הייתה מאחורי המשאית וכי היא קידמה את האש קדימה. התובע השיב, כי אינו יודע האם קידמה את האש קדימה או לצד. נטען בפניו, כי זה מה שטען בתצהירו והוא נשאל האם זה לא נכון והשיב, כי האש הייתה מאחורה. הוא נשאל האם הרוח קידמה את האש מאחורה לקדימה והשיב בחיוב. הוא נשאל האם זאת למרות שהמשאית נסעה והייתה רוח שבאה מנגד ובתגובה טען שהאש הייתה מאחורה על האוטו והבאלות החלו להתלקח (עמ' 19 ש' 26-33). התובע העיד, כי רצה לעמוד נגד הרוח בכדי שהאש לא תגיע לקבינה עד שיגיעו מכבי אש. הוא טען, כי רצה להציל את המשאית ואת הבאלות כמה שאפשר (עמ' 20 ש' 3-5). פנחס נשאל, האם לטענתו בנסיעה מנהרת הרוח קידמה את האש קדימה והשיב, כי לא בנסיעה אלא כאשר המשאית עצרה הייתה מנהרת רוח חזקה אשר הובילה את השריפה לחלק הקדמי. הוא הוסיף, כי דבר נוסף שעזר להתפשטות הדליקה היה זה שהטרקטור הוריד את ערמות החציר (עמ' 15 ש' 22-25). נטען בפני פנחס, כי דו"ח החקירה אינו חוות דעת אלא בעיקר בדיקה האם ישנו מעשה זדון וברגע שהוא רואה שאין זדון אז הוא מפסיק את החקירה. פנחס השיב, כי החקירה זו השערה היכן התחילה השריפה וכי לפעמים מגלים שמדובר בהצתה וודאית ולפעמים מצביעים על סבירות להצתה ולא תמיד יש הוכחה חד משמעית. נטען בפניו שוב, כי החקירה הייתה לקביעה שאין מעשה זדון וכי מדובר בחקירה של כמה ימים והוא השיב, כי אם זה היה המצב אז לא היו מוציאים דוחות לגבי דברים אחרים ואחרי שהיו רואים שזה לא מעשה הצתה בזדון אז היו מפסיקים את החקירה אולם זה לא היה ככה. הוא טען, כי הם מוציאים גם מסקנות אחרות (עמ' 17 ש' 3-10). המומחה מטעם בית המשפט התייחס לגיליון החקירה של אגוד ערים אזור יזרעאל וטען, כי בגיליון יש ערבוב בין עובדות, ממצאים ומסקנות אשר מעלה חוקר השריפות. לטענתו, הממצא היחיד הינו "צמיגי המשאית נשרפו, בלות החציר על הנגרר בערו, תא הנוסעים נשרף כליל". המומחה מטעם בית המשפט שלל את מסקנתו של חוקר השריפות אשר מצא שהשריפה ארעה כתוצאה מהתלקחות איטית בעת העמסה. נטען בפני פנחס, כי המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי הסבירות הגבוהה יותר היא שהדליקה הייתה תוצאה מקרינת חום או גץ או אוויר חם שיצא מהמפלט העילי של המשאית והוא נשאל מה אם יתברר שלא היו מדורות במקום והשיב, כי עדיין הוא סבור שהבערה הייתה בחלק התחתון של רצפת העגלה וקשה לו לראות איך זה קרה כתוצאה מהמפלט הגבוה (עמ' 10 ש' 29-33, עמ' 11 ש' 1). פנחס העיד, כי צילם שיש בערה בחלק התחתון שצמוד לרצפת העגלה. פנחס טען, כי הערמות אשר נותרו על עגלת הנגרר בחלק התחתון כבר היו שחורות מבערה. פנחס הוסיף, כי הטרקטור הוריד את ערמות החציר משמאל למשאית וכיוון הרוח היה מהחלק האחורי כלפי ימינה ולכן היה יותר נוח להוריד את הערמות לצד השמאלי נגד כיוון הרוח (עמ' 11 ש' 1-8). אמינה בעיניי גרסתו של רובין לפיה בעת שהגיע למקום האירוע ראה שהדליקה החלה בבלות הקדמיות העליונות. רובין הינו עד אמין ומהימן ואינו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה. סביר בעיניי, כי ככל שהאש הייתה מתחילה בבלות האחוריות אזי התובע היה מבקש מרובין להוריד אותן מהמשאית בכדי למנוע התפשטות של האש לכיוון הקבינה. עדותו לפיה הזזת הבאלות הקדמיות העליונות הביאה להתפשטות השריפה תומכת בטענה, כי השריפה החלה בבאלות האמורות. מצאתי, כי אין בגיליון של איגוד ערים בכדי ללמד על נסיבות התפרצות הדליקה. אין מחלוקת, כי הגעה לשטח בעת האירוע יכולה לסייע בהבנת הנסיבות בגינן פרצה הדליקה עם זאת, מעדות פנחס עולה, כי הגיע לשטח כארבע שעות לאחר שפרצה האש. עוד עולה מהעדויות, כי מכבי אש הגיעו כחמישים דקות לאחר שפרצה הדליקה. פנחס העיד, כי הם לא הגיעו לשטח כאשר רק העגלה בערה ולא ראו את התפשטות האש לתוך תא הנהג אלא הגיעו לסיטואציה שבה המשאית כולה בערה. פנחס העיד, כי במקרה בו עסקינן השריפה הייתה דינאמית ובעת שהמשאית בערה צוותי הכיבוי עבדו באזור והטרקטור פינה את הערמות ולכן קשה לאתר את מרכז המוקד. עוד עולה מעדות פנחס, כי הוא לא שמע את גרסתו של רובין ותחת זאת שמע רק את גרסת התובע אשר טען שהאש החלה מאחור. פנחס העיד, כי התובע עזר לו לחבר את המסקנה שלו. התרשמתי, כי לא היה בפני פנחס מלוא המידע הרלוונטי בעת שבדק את האירוע בו עסקינן. כאמור, גרסתו של רובין באשר למקום בו החלה הדליקה אמינה ומהימנה בעיניי. ברי, כי העובדה שהמידע האמור לא היה בידי פנחס ותחת זאת הסתמך, בין היתר, על גרסתו ההפוכה של התובע, יש בה בכדי להשליך על המשקל אשר יש ליתן לממצאיו. מעדות פנחס עולה, כי לשיטתו הדליקה נגרמה בעת ההעמסה אולם הוא לא הכריע באשר לנסיבות אשר גרמו לדליקה בעת ההעמסה ותחת זאת ציין מספר אפשרויות אשר יכולות היו לגרום לדליקה כאמור. מקובלת עליי הטענה לפיה המטרה אשר הנחתה את פנחס בעיקרון הייתה בדיקה האם עסקינן בהצתה אם לאו. ברי, כי יש בכך בכדי להשליך על השאלה האם יש בגיליון החקירה בכדי ללמד על הנסיבות בהן התרחשה הדליקה אם לאו. לכך מתווסף האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לגיליון החקירה הרלוונטי. הנה כי כן, לא שוכנעתי, כי הדליקה פרצה במהלך ההעמסה כפי שנטען בדו"ח החקירה של האירוע. דליקה בעקבות פליטת גץ או חום ממפלט המשאית המומחה מטעם הנתבעים ציין, כי לאור העובדות, הממצאים, העדויות, תבנית הבעירה וניתוח אפשרויות הרי שהוא הגיע למסקנה שהשריפה פרצה כתוצאה מפליטת חום או גץ ממפלט המשאית אל עבר חבילות החציר. כאמור לעיל, איני מקבלת את גרסת התובע, לפיה השריפה דלקה בבאלות האחוריות. בעניין זה עדיפה בעיניי גרסת הנתבע אשר נתמכה בעדות רובין. כפי שפורט, פנחס הגיע למקום מספר שעות לאחר שפרצה השריפה ולא היה בידו לאתר את מוקד השריפה. אמינה בעיניי גרסתו של רובין, אשר הינו עד אמין ומהימן ואינו בעל עניין אישי בתוצאות התובענה, ואשר העיד, כי הדליקה החלה בבלות הקדמיות והתפשטה כאשר הוא ניסה להורידן מהמשאית. המומחה מטעם הנתבעים ציין בחוות דעתו, כי נמצאו סימני שריפה וחריכה בשרידי שחת דגן בחלק הקדמי של ארגז המטען וכי באזור זה החריכות עמוקות במיוחד (סעיף 2.4 לחוות הדעת). טענה זו עולה בקנה אחד עם עדות רובין באשר למקום בו החלקה הדליקה. אציין, כי מחוות הדעת עולה, כי המומחה מטעם הנתבעים ביצע את בדיקתו בסמוך לאחר המקרה ובעת שהמשאית חנתה במקום האירוע (סעיף 1.3 לחוות הדעת). המומחה מטעם הנתבעים ציין בחוות דעתו, כי בין החלק הקדמי של ארגז המטען לבין גב תא הנוסעים נמשך צינור המפלט של מנוע הרכב. עוד ציין, כי הצינור עולה כלפי מעלה ומופנה אל עבר ארגז המטען וכי ממדידות אשר ערך עולה, כי גובה פתח המפלט מרצפת תא המטען בינו 210 ס"מ. המומחה טוען, כי מדד את גובהן של שתי חבילות שחת המונחות זו על גבי זו ומצא, כי הן מתנשאות לגובה של 230 ס"מ ומכאן שגובהן עולה על גובה המפלט. התובע נשאל מה היה הגובה של שתי באלות אשר הועמסו אחת מעל השנייה והשיב, כי אולי 2 מטר ואולי פחות. הוא נשאל, האם הוא חושב שזה היה פחות משני מטר והשיב, כי לא מדד. נטען בפניו, כי המומחה מטעם הנתבעים מדד את הגובה וזה הרבה יותר מגובה של בן אדם וכי מדובר בסביבות 2 מטר, 2.3 מטר, 2.4 מטר. בתגובה שב וטען, כי לא מדד אותן (עמ' 20 ש' 17-23). נטען בפניו שהמפלט של האוטו נמוך או בגובה של שתי באלות והשיב, כי הוא יותר גבוה וגם יותר רחוק. הוא נשאל האם אינו 40 ס"מ והאם הוא בסביבות 25 ס"מ והשיב, כי אולי יותר וכי אינו יודע (עמ' 20 ש' 27-30). במהלך עדותו הוצגו לפנחס תמונות של המומחה מטעם הנתבעים אשר מדד את גובה הפתח של המפלט, סביב 2.4 מטר, ונטען בפניו, כי אם שמים חבילה על חבילה מגיעים למצב שהחום נפלט וב- 20 ס"מ מקסימום מגיע לחציר עצמו. נטען בפניו, כי המומחה מטעם הנתבעים מצא שזו סיבה מאוד סבירה להתפרצות השריפה ולכן הוא קושר את זה לשתי הבאלות העליונות שהיו בחלק הקדמי וטען שאם פנחס היה מקבל את עדות הטרקטוריסט סביר שמסקנתו הייתה אחרת. הוא השיב, כי כאשר קבע את מסקנתו הוא הסתמך על כיוון הרוח אשר הייתה באותו יום. פנחס טען, כי כאנשי שטח הם רואים בדליקות רבות שכיוון הרוח בשטח פתוח הינו דבר מאוד קריטי. הוא טען שתנועת הרוח מאוד קריטית וכי קוצים שהיו בקרבת המוקד ולא היו עם כיוון הרוח לא בערו ולעומת זאת מהמוקד עם כיוון הרוח מגיעים לדלקות של קילומטרים. לטענתו, בשל כך לא היה סביר בעיניו שעם כיוון הרוח שהוא ראה באותו יום ולפי מה שחקר לא סביר שמשתי הבאלות הקדמיות תהיה התפשטות אחורה ליתר הבאלות ואל תוך התא. פנחס טען, כי סביר שזה היה מהחלק האחורי עם כיוון הרוח. עוד טען, כי מה שהא קבע זה מה שהכי סביר בעיניו (עמ' 15 ש' 27-33, עמ' 16 ש' 4-5, 9-13, 17). המומחה מטעם התובע טוען, כי המפלט במשאית בה עסקינן הינו מסוג אשר אינו פולט גיצים וכי הוא אינו מגיע למידות החום הנדרשות על מנת להדליק תבן. לטענתו, המשאית נסעה 2-3 דקות בטרם פרצה הדליקה ובמשך זמן כאמור צינור המפלט אינו מגיע לטמפרטורה גבוהה. עוד טוען, כי לאור גובה הצינור וגובה הבלות אזי אם הדליקה הייתה נגרמת מהצינור הרי שרק ה- 20 ס"מ העליונים של חבילות התבן היו נדלקים. המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי בדק את נתוניה הטכניים של המשאית ומבדיקתו עולה, כי אין לה מערכת קירור לצינור המפלט, בניגוד לאמור בחוות דעת המומחה מטעם התובע. לטענתו, הטמפרטורה המתקבלת באזור מגדש הטורבו ועד לדוד העמעם עולה על 400 מעלות צלזיוס. הוא טען, כי לדעתו אובדן החום לאורך של כ- 2.1 מטר מדוד העמעם ועד לפתח צינור המפלט בעת פעולת המנוע אמור להיות שולי ועל כן קביעתו של המומחה מטעם התובע לפיה הטמפרטורה המרבית המתקבלת בקצה צינור המפלט הינה 40 מעלות צלסיוס אינה ריאלית. המומחה מטעם בית המשפט התייחס לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים וציין, כי מהמדידות אשר ערך המומחה מטעם הנתבעים עולה, כי גובהן של שתי חבילות שחת המונחות זו על גבי זו עולה על גובה קצה המפלט. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי הטמפרטורה באזור המדגש ועד לדוד העמעם עולה על 400 מעלות וכי אובדן החום מדוד העמעם ועד לפתח צינור המפלט הינו שולי. לטענתו, טמפרטורות כל כך גבוהות הנפלטות מקצה צינור המפלט ישירות על דופן חבילת שחת יכולות בהחלט לגרום להתלקחות השחת במהלך הנסיעה הקצרה אשר נסעה המשאית. המומחה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו, כי הסבירות הגבוהה ביותר להתפתחותה של השריפה בחבילות השחת הינה, כי חום/גץ/אוויר חם יצא מהמפלט העילי של המשאית אל עבר חבילות השחת וגרם לדליקה. פנחס נשאל איזו כמות חום מעביר מפלט גזים של רכב והשיב, כי יש מקומות במפלט שיכולים להגיע ל- 340 מעלות צלזיוס וכי אינו יודע להגיד לגבי מה שיוצא מהמפלט. הוא טען, כי במהלך נסיעה עם האוויר הפתוח הוא לא מאמין שזה יכול להוציא טמפרטורות מאוד גבוהות. פנחס נשאל האם קביעתו מתחזקת אם מדובר בנסיעה של 500-1000 מטר בנסיעה של 2-3 דקות כך שהרכב לא חם מספיק והשיב, כי יכולים להיות הרבה דברים (עמ' 12 ש' 19-26). ברי, כי אין בידיו של פנחס לסתור את האמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט אשר ציין, כי הטמפרטורה המתקבלת באזור מגדש הטורבו ועד לדוד העמעם עולה על 400 מעלות צלזיוס וטענתו לפיה אובדן החום עד לפתח צינור המפלט הינו שולי. פנחס נשאל באשר למרחק בין המקום בו העמיסו את החציר לבין המקום בו קרתה השריפה והשיב, כי לא היה בשטח בו העמיסו ובעל המשאית לא היה במקום. הוא נשאל, האם בהנחה שמדובר במרחק של בין חצי קילומטר לקילומטר, 2-3 דקות נסיעה, האם זה מחזק את טענתו לפיה זה לא בא מהמפלט. בתגובה טען, כי התמונות שהביא מראות פחות או יותר את כיוון התפשטות הדליקה ואת הבעירה של החלק התחתון. פנחס טען, כי סביר בעיניו שאם הדליקה הייתה מהמפלט אז זה לא היה מגיע לחלק התחתון. הוא נשאל בשנית האם מסקנתו מתחזקת ככל שמדובר בנסיעה בת שתיים-שלוש דקות ולאור כיוון הנסיעה והעובדה שמהירות הרוח הייתה 16 קשר והאם זה שולל אפשרות שזה הגיע מהמפלט והשיב, כי אינו פוסל אפשרות שזה הגיע מהמפלט. פנחס הוסיף, כי ראה שריפות רבות במהלך 16.5 שנות ניסיונו ושריפות מהסוג הזה הרוח אינה מדאיגה אותו. לטענתו, המשקל של הרוח היה דווקא ברגע שהמשאית נעצרה בשטח בצורה שנעצרה. לטענתו, הייתה רוח חזקה מהחלק האחורי כלפי הצד הימני ושם באה לידי ביטוי ההתפשטות המהירה של הדליקה וטען, כי זה היה במקום גבוה עם רוחות חזקות שבאו לידי ביטוי כאשר המשאית עמדה ועזרו לשריפה להתקדם לחלק הקדמי (עמ' 11 ש' 10-26). לא ברורה עדותו של פנחס אשר מחד טוען, כי אינו פוסל אפשרות שזה הגיע מהמפלט ומאידך שב והעיד, כי השריפה החלה בבאלות אשר היו מונחות בחלק האחורי, הרחוק מן המפלט. התובע טוען, כי העובדה שהאש נדלקה לאחר נסיעה קצרה מלמדת שהאש הייתה קיימת כבר בתחילת הנסיעה. לטענתו, פריצת הדליקה זמן קצר כל כך לאחר תחילת הנסיעה מלמדת, כי אין ממש בטענת הנתבעים לפיה השריפה פרצה בעקבות גץ או חום ממפלט המשאית. כאמור, המומחה מטעם בית המשפט ציין, כי הטמפרטורה באיזור מדגש הטורבו ועד לדוד העמעם עולה על 400 מעלות וכי אובדן החום מדוד העמעם ועד לפתח צינור המפלט הינו שולי. עוד ציין שטמפרטורות כל כך גבוהות הנפלטות מקצה צינור המפלט ישירות על דופן חבילת שחת יכולות בהחלט לגרום להתלקחות השחת במהלך הנסיעה הקצרה אשר נסעה המשאית. המומחה מטעם התובע טוען, כי המשאית נסעה 2-3 דקות בטרם פרצה הדליקה ובמשך זמן כאמור צינור המפלט אינו מגיע לטמפרטורה גבוהה. טענה זו לא הוכחה והיא עומדת בסתירה לאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כאמור לעיל. כמו כן, קיימת סתירה בין גרסת התובע וגרסת הנתבעים באשר לשאלה, האם כאשר הבאלות הועמסו על גבי המשאית היא הייתה מונעת או כבויה. ברי, כי יש בכך בכדי ללמד על משך הזמן בו התחמם המפלט וכפועל יוצא מכך על הטמפרטורה אליה הגיע. כמו כן, ככל שהועמסו באלות בעת שהרכב היה מונע הרי שמשך הזמן שהמפלט פלט חום לכיוונן אינו משך הנסיעה בלבד אלא גם משך העמסת הבאלות על גבי המשאית. התובע העיד שהבאלות היו מפוזרות בשטח וכי עצר את המשאית והתחילו להעמיס. הוא העיד, כי המתין שעה עד שהגיע הטרקטור וכי כיבה את המנוע והמתין (עמ' 18 ש' 15-17). רובין העיד שחבילות החציר היו מפוזרות במרחק זו מזו וכי המשאית עמדה כל פעם ליד חבילה והוא בא עם מזלג והעמיס (עמ' 26 ש' 16-17). לטענתו, המשאית לא כובתה וכל פעם התקדמה לחבילה הבאה (עמ' 26 ש' 17). בהמשך עדותו נשאל האם הבלות היו מרוחקות אחת מהשנייה 5,10 מטר והשיב, כי אינו יודע וכי לא מדד. רובין טען, כי הן היו מפוזרות בשיירה וכי המשאית התקדמה והוא העמיס עליה (עמ' 29 ש' 18-20). הוא נשאל כיצד הוא זוכר שהמנוע היה מותנע ונטען בפניו, כי המנוע לא היה מותנע בכדי לחסוך בסולר והוא השיב, כי אין סיכוי. בנסיבות אלו נשאל מדוע טען בתצהירו, כי עד כמה שהוא זוכר המנוע היה דלוק ולא טען שהוא בטוח שהמנוע דלק. רובין השיב, כי אם החבילות היו במרחק של 500 מטר או ק"מ אחת מהשנייה הוא היה אומר שהוא כיבה את המנוע אולם הן לא היו רחוקות אחת מהשנייה והתובע היה צריך לעבור חבילה חבילה והוא לא יכבה את המשאית בזמן שהוא מעמיס כל אחת מהחבילות. לטענתו, המשאית לא הייתה מכובית. רובין הוסיף, כי הוא בטוח בזה (עמ' 29 ש' 21-26). סרלין נשאל, האם ביום האירוע הבלות נאספו מהאתר משום שהן פוזרו לפני כן והונחו במקום אחד ואז בא הטרקטור והעמיס על המשאית והשיב, כי לא בדיוק. הוא טען, כי בנו עם החבילות בצורה מסוימת בשביל החתונה ולמחרת הורידו את הקישוטים ורובין העמיס את החבילות לפי הנחיית התובע. לטענתו, הבלות היו מרוכזות ונשארו מהאירוע ולא היו פזורות בשדה אלא באזור אחת ליד השנייה (עמ' 31 ש' 15-20). עדות רובין לפיה חבילות החציר היו מפוזרות במרחק זו מזו וכי הן היו מפוזרות בשיירה והמשאית התקדמה בין החבילות והוא העמיס אותן על גביה אמינה בעיניי. סבורני, כי אין בעדות סרלין לפיה הבלות לא היו מפוזרות בשדה אלא אחת ליד השנייה בכדי לסתור את עדות רובין, אשר אף הוא העיד, כי הן היו מסודרות בשיירה ולא במרחקים ניכרים זו מזו. אף אם הבלות לא היו מפוזרות בשדה אלא היו בשטח בו נערכה החתונה אין בכך בכדי ללמד, כי אין ממש בטענתו של רובין לפיה הבלות עמדו במרחק מה זו מזו. התרשמתי, כי טענתו של רובין לפיה המשאית עברה ממקום למקום לשם איסוף הבלות הינה סבירה ומתקבלת על דעתי. עדות זו עומדת בסתירה לגרסת התובע אשר טען, כי הגיע לשטח, כיבה את המשאית, המתין שעה עד שהגיע הטרקטור ובעת ההעמסה המשאית עמדה מכובית. הנה כי כן, המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי לאור דרגות החום אשר נפלטות מהמפלט סביר, כי תגרם דליקה אף בנסיעה הקצרה בה עסקינן. יתרה מזאת, אף אם תתקבל טענת התובע לפיה מדובר היה בנסיעה בת שתיים-שלוש דקות ואשר במהלכה לא ייתכן שהמפלט התחמם והגיע לטמפרטורה אשר גרמה לשריפה הרי שמעדות רובין עולה, כי המשאית הייתה מותנעת במהלך העמסת הבלות. מכאן, שבזמן האמור המשיך המפלט להתחמם ואף החל לחמם את הבאלות הסמוכות לו. לאור מיקומו של מפלט המשאית, גובה הבאלות כאשר מעמידים שתי חבילות אחת על גבי השנייה, כפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים אשר לא נסתרה בעניין זה, החום הנפלט ממפלט המשאית כפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועדות רובין לפיה כאשר הגיע למקום ראה, כי הדליקה החלה בבלות הקדמיות סביר בעיניי, כי השריפה נגרמה בעקבות חום או גץ אשר יצא ממפלט המשאית וגרם לדליקה בבאלות הקדמיות אשר היו צמודות למפלט. בעניין זה מקובלות עליי חוות דעתם של המומחה מטעם הנתבעים והמומחה מטעם בית המשפט. לעניין זה אציין, כי המומחה מטעם בית משפט מונה לאור הפער במסקנות בין חוות הדעת המומחים מטעם הצדדים. מדובר במומחה מקצועי שמינה בית משפט כזרועו הארוכה על מנת לחוות דעתו בשאלה שבמומחיות. המומחה מטעם בית משפט לא נחקר על ידי מי מהצדדים ומצאתי, כי חוות דעתו לא נסתרה. אי לכך, מצאתי לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית משפט גם לאור כל המפורט לעיל. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה מי מהצדדים התרשל וגרם בהתרשלותו לפרוץ השריפה. התובע טען, כי כל ההעמסה נעשתה על ידי עובדי הקיבוץ והנתבעים טוענים שההעמסה בוצעה בהתאם להוראות התובע. רובין נשאל האם העמיס את הבלות לפי הוראות מנהל בשטח או לפי דעתו והשיב, כי העמיס לפי בקשת התובע (עמ' 26 ש' 13-14). בהמשך העיד, כי התובע הדריך אותו איך להעמיס וכי הוא לא עשה שום דבר על דעת עצמו. רובין נשאל האם ההדרכה של התובע הסתכמה בזה שהוא אמר לו לשים באלה ואחר כך עוד אחת מעליה והשיב, כי התובע אמר לו להעמיס אחת פה ואחת במקום אחר והדריך אותו לאורך כל הדרך (עמ' 26 ש' 18-21). רובין נשאל כמה באלות ניתן להעמיס על משאית והשיב, כי העמיסו 14. לאחר שנשאל שוב כמה ניתן להעמיס השיב, כי אינו נהג משאית ואינו יכול לומר כמה מותר. הוא טען, כי מבחינתו הוא עושה מה שבעל המשאית אומר (עמ' 26 ש' 22-26). רובין נשאל האם לא היה מניח באלה על באלה ככל שהתובע לא היה אומר לו לעשות כן והשיב, כי היה שואל את התובע. לטענתו, לימדו אותו שלא עושים מה שרוצים וכי כאשר מעמיסים סחורה על משאית יש לשאול את הנהג איך להעמיס (עמ' 27 ש' 15-19). רובין נשאל האם מישהו הזהיר אותו לגבי ההעמסה ולגבי זה שהמשאית ללא מגן והשיב בשלילה. לטענתו, אם היה יודע הוא לא היה מעמיס. רובין הוסיף, כי ההוראה היחידה שהוא קיבל הייתה להעמיס (עמ' 29 ש' 11-13). רובין אישר, כי למשאית לא היו דפנות וכי הבאלות מרובעות. נטען בפניו, כי סידור הבאלות בסדר מסוים אינו משימה מסובכת המצריכה הדרכה והוא השיב, כי כל ההעמסה על משאית או פריקה הינה לפי הוראות הנהג (עמ' 27 ש' 2-10). סרלין נשאל האם בזמן ההעמסה הוא נתן הוראה לתובע, לרובין או לאחרים באשר לנקיטה בזהירות מסוימת והשיב בשלילה. סרלין הוסיף, כי התובע אמר לרובין להעמיס (עמ' 32 ש' 29-31). סרלין הופנה לטענתו לפיה התובע אמר לרובין איך לשים ונשאל האם היה צמוד אליהם והשיב בשלילה. סרלין העיד, כי בהתחלה הוא היה צמוד אליהם ואחר כך הלך. הוא הוסיף, כי הוא יודע גם ממה שרובין אמר לו. סרלין טען, כי זה מופיע גם בתצהירו וכי אלו דברים שהוא כתב מיד אחרי האירוע (עמ' 33 ש' 7-10). עדות רובין לפיה העמיס בהתאם להוראות התובע אמינה ומהימנה בעיניי. סרלין טען שהתובע אמר לרובין איך לשים את הבלות על גבי המשאית. מעדותו לא ברור האם המידע האמור ידוע לו מידיעה אישית או שמא הוא מסתמך אך ורק על דברי רובין. עם זאת, כאמור לעיל, עדות רובין בעניין זה הותירה עליי רושם אמין. יתרה מזאת, מדובר היה במשאית של התובע אשר הכיר את המשאית ואמור היה להזהיר את רובין שלא להניח בלות כך שהן יהיו צמודות למפלט. רובין נשאל מדוע לא הזהיר את התובע שהעמסת באלות בגובה מעל גובה המפלט יכולה לסכן והשיב, כי לא ידע שזה יכול לגרום לסכנה. הוא הוסיף, כי אינו בעל המשאית (עמ' 27 ש' 20-21). נטען בפניו, כי בתצהירו הוא ידע להסביר לגבי הטרקטור שלו והוא נשאל האם לא אכפת לו לגבי המשאית והשיב, כי הוא עשה רישיון על טרקטור ולא על משאית וכי אולי אם היה לו רישיון על משאית הוא היה יודע. רובין הוסיף, כי זו אחריות של בעל המשאית ולא סמכות שלו. לטענתו, התובע היה צריך להגיד לו לא להעלות לגובה, כי יש שם אגזוז ואז הוא לא היה מעמיס (עמ' 27 ש' 22-25). נטען בפני סרלין, כי בתצהירו הוא מתייחס לטרקטור ומפרט שהמפלט שלו רחוק כ- 3 מטר מהבלות המורמות. נטען בפניו, כי כאדם מנוסה הוא ידע את הפרט הזה ואת חשיבותו ושצריך להיזהר והוא נשאל האם לא היה עליו להזהיר את התובע מפני העמסת הבלות ולהתריע שיש בעיה עם המפלט ושאין לו מגן. בתגובה טען, כי הסעיף האמור בתצהירו נכתב לאחר האירוע (עמ' 31 ש' 28-31, עמ' 32 ש' 1). בהמשך העיד, כי המשאית נסעה כמה דקות ונשרפה ואז הוא הגיע למשאית והבין למה היא נשרפה. לטענתו, לפני כן הוא לא היה ער לכך. סרלין העיד, כי אז הוא ראה לראשונה שהאגזוז בתוך החבילה וצמוד אליה. לטענתו, בהמשך הוא נשאל על ידי שמאי לגבי הטרקטור עמו עבדו ועד אז הוא לא היה ער לזה ולא נתן לזה את הדעת (עמ' 32 ש' 2-8). סרלין נשאל, האם לאורך התקופה בה התובע עבד במקום וביום המקרה האם הזהירו אותו בנוגע להובלת הבלות והשיב, כי לא הזהיר את התובע משום שעבדו כרגיל. הוא נשאל האם בדק, האם המשאית מתאימה להובלה כזו והשיב, כי לא עשה כן והוא גם אינו מבין בזה (עמ' 30 ש' 31-32, עמ' 31 ש' 1-5). עדויותיהם של רובין וסרלין בעניין זה מקובלות עליי. סביר בעיניי, כי לא היו מודעים לסכנה הכרוכה בהעמסת הבלות על גבי המשאית כפי שהועמסו. אינני מקבלת ניסיון להטיל עליהם את האחריות להזהיר את התובע מפני העמסת הבלות על גבי משאיתו באופן בו הועמסו, בהתאם להוראותיו. המשאית היא של התובע והוא בעל הידע לגבי מה מותר או אסור להעמיס על משאיתו ובאיזה אופן. הנתבע הזמין שירותי הובלות מהתובע של חבילות חציר. לו סבר התובע שמשאיתו אינה מתאימה לביצוע העבודה היה עליו לסרב לקחת אותה, בוודאי אין מקום שהנתבע מזמין השירות יסביר לתובע שהוא בעל הרכב ובעל הידע, כיצד עליו להעמיס את הבאלות על גבי המשאית. לא מצאתי בנסיבות, כי לנתבע או למי מטעמו יש אחריות להתרחשות התאונה או אשם תורם. הנה כי כן, לא שוכנעתי, כי טענות התובע באשר לנסיבות בהן פרצה האש הינן סבירות בנסיבות בהן עסקינן. שוכנעתי, כי האפשרות הסבירה ביותר הינה, כי הדליקה פרצה בעקבות פליטת חום או גץ ממפלט המשאית. כמו כן, כאמור לעיל, שוכנעתי, כי הבאלות הועמסו על גבי המשאית בהתאם להוראות התובע. מצאתי, כי עדות רובין לפיה העמיס בהתאם להוראות התובע הינה אמינה ומהימנה ומשקפת באופן נכון את שאירע בשטח במועד הרלוונטי. התובע הינו בעל המשאית בה עסקינן והיה עליו לנקוט באמצעים לשם מניעת הסכנה אשר התממשה בענייננו. התובע הכיר את המשאית טוב יותר מיתר הנוכחים במקום והיה עליו להתריע מפני הסכנות הכרוכות בהעמסה באופן בו הועמסו הבאלות ולמנוע העמסה מסוכנת כאמור. משכך, הרי שמחדליו, מעשיו ורשלנותו של התובע הם שגרמו לשריפה בה עסקינן. התובע לא השתמש באמצעים הרלוונטיים לשם מניעת האירוע, לא נקט בזהירות סבירה ולא עשה די לשם מניעת האירוע. אוסיף, כי התובע התרשל אף בכך שלא ערך ביטוח מתאים למשאית או לתכולה המועמסת עליה וזאת למרות שמבצע הובלות עבור צדדי ג'. בנסיבות אלו, דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. הנזק באשר לנזקיו טען הנתבע/תובע שכנגד, כי במהלך השריפה נשרפו שניים עשר טון של חציר אורגני אשר הועמס על גבי המשאית. לטענתו, שוק החציר האורגני הינו שוק מצומצם ועל כן מחיר החציר האמור יקר. הוא טען, כי טון חציר נמכר בסך של 1,300 ₪ ולפיכך העריך את נזקיו בגין שריפת החציר בסך של 15,600 ₪. סרלין, המשמש כרכז ענף הגד"ש כיום ובמועד הרלוונטי טען בתצהירו, כי החציר הרלוונטי היה מטיב מעולה וכי מדובר בחציר אורגני אשר מסופק לרפת האורגנית של הקיבוץ. לטענתו, עלויות גידולו של חציר אורגני גבוהות. עוד ציין, כי אין חציר אורגני בשוק החופשי וכי רק אצלם ניתן להשיג מוצר זה. לטענת סרלין, מחירה של חבילת חציר אורגני במועד הרלוונטי היה 1,000 ₪. סרלין הוסיף, כי המחיר האמור מתבסס על המחיר אשר היו מחייבים את הרפת בתוספת רווח של 25% שהם זכאים לו לענף הגד"ש. סרלין טען, כי למיטב זיכרונו היו על המשאית 14 חבילות ועל כן טען שהנזק הינו 14,000 ₪. גרסתו האמורה של סרלין לא נסתרה. עם זאת, טענה זו לא נתמכה בראייה כלשהי ובין היתר לא הוגש רישום התומך בטענתו של סרלין לפיה זה היה המחיר בו חייבו את הרפת במועד הרלוונטי בעבור חבילת חציר. אף לכתב התביעה שכנגד לא צורפה אסמכתא כאמור. זאת על אף שעל כתפי התובע שכנגד מוטל הנטל להוכיח את נזקיו הנטענים. בנסיבות האמורות, ועל דרך האומדנא, מצאתי להעריך את נזקי התובע שכנגד בסך של 12,000 ₪. התוצאה הנה כי כן, מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו, בהתאם לנטל ההוכחה במשפט האזרחי. מנגד עלה בידי התובע שכנגד/הנתבע להוכיח את גרסתו במסגרת התביעה שכנגד. כמו כן, מצאתי שהדליקה נגרמה בשל מחדליו ומעשיו של התובע. בנסיבות דנן, דוחה את התביעה העיקרית ונעתרת לתביעה שכנגד. מחייבת את התובע/נתבע שכנגד לשלם לנתבע/ תובע שכנגד סך של 12,000 ₪ בגין נזקיו בעקבות השריפה נשוא התובענה, כאמור לעיל. בנוסף, מחייבת את התובע לשלם לנתבע סכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לרבות בגין חוות הדעת שהוגשו בתיק הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד בסך של 25,000 ₪. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. קיבוץשריפה