אי הגשת ערר בזמן - ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת ערר בזמן - ביטוח לאומי: .1התובע נפגע בתאונה ביום 05.6.91והנתבע הכיר בתאונה זו כבתאונת עבודה. .2התובע פנה לנתבע בתביעה לגימלת נכות מעבודה, ועניינו נדון בפני ועדה רפואית בדרג ראשון, בהרכב של שני פוסקים רפואיים, ביום 05.9.93, אשר קבעה כי נכותו היציבה של המערער עקב התאונה הינה בשיעור % 0החל מיום .93.7.1 נתבע הודיע לתובע על החלטתה של הועדה הרפואית, במכתב מיום .08.9.93 .3לטענת התובע, חלו טעויות בהחלטתה של הועדה הרפואית ולפיכך, רצה התובע לערור על החלטתה בפני ועדה רפואית לעררים. .4ביום 22.9.93פנה ב"כ התובע אל מחלקת נפגעי עבודה בסניף חיפה של הנתבע, וביקש את דו"ח הועדה הרפואית וכן ביקש באותו מכתב להאריך את המועד להגשת "ערעור" על ההחלטה - עד שדו"ח הועדה יתקבל אצל ב"כ התובע. על פי בקשת ב"כ התובע, שלח אליו הנתבע את פרוטוקול הועדה, ביום 14.10.93 והפרוטוקול הגיע לידי ב"כ התובע ביום .19.10.93 .5לצורך ביסוס הערר, היה ברצון ב"כ התובע לקבל מסמכים רפואיים נוספים ממוסדות שונים. אותם מסמכים הגיעו לידיו רק במהלך חודש דצמבר 1993אלא שאז זומן ב"כ התובע לשרות מילואים פעיל לתקופה שמיום 19.12.93ועד יום .20.1.94 .6לבסוף הוכן הערר ונשלח אל הנתבע ביום 16.1.94(לטענת הנתבע - הערר התקבל אצלו ביום 20.1.94). .7בתגובה, השיב הנתבע, במכתבו של מנהל מחלקת הגימלאות בסניף עפולה של הנתבע, מיום 02.2.94, כי מאחר שחלפו למעלה מ- 60יום מהמועד שבו נמסרה החלטת הועדה - הרי שהוא "דוחה את בקשתך לערעור על החלטת הועדה הרפואית". .8ב"כ התובע פנה אל הנתבע במכתב תגובה, מיום 11.2.94, בו תיאר את הגורמים לעיכוב בהגשת הערר, אלא שהנתבע לא שינה את עמדתו, כפי שהודיע במכתבו מיום .27.2.94 .9תובענה זו מופנית כנגד החלטתו האמורה של הנתבע שלא לאפשר את הגשת הערר. תמצית טענות התובע .10בכתב התביעה ובסיכומים האריך ב"כ התובע עד מאד בפירוט טענותיו כנגד החלטתה של הועדה הרפואית מיום 05.9.93, אשר קבעה קביעות בלא שבוססו כראוי, לדעת ב"כ התובע, על מסמכים רפואיים שניתן היה להשיגם בנקל. .1לטענת ב"כ התובע, החלטתה של הועדה לוקה בפגם משפטי חמור והיא מנוגדת לכללי הצדק הטבעי ולמינהל התקין. .12סרובו של הנתבע לאפשר לתובע לערור על החלטתה של הועדה הרפואית נובע, לטענת ב"כ התובע, משרירות לב אשר יוצרת חשש לפגימה בהליכי הצדק ולסיכול מטרתו של החוק. .13לענין הסמכות טען ב"כ התובע כי סמכותו של בית הדין להתערב בקביעה נתונה לו מאחר שזו היתה קביעה שרירותית שלא נבדקה ואף לא נשאלה, זוהי טעות בולטת המצדיקה את התערבותו של בית הדין. .14אי-ההתאמה הבולטת בין ממצאי הועדה הרפואית לבין המציאות הינה לדעת ב"כ התובע טעות המצדיקה את התערבותו של בית הדין. .15סירובו של מנהל מחלקת הגימלאות לאשר את הגשת הערר באיחור היה לטענת ב"כ התובע, בלתי סביר. החלטתו היא החלטה שיפוטית שמן הצדק והדין להרשות לערער עליה. תמצית טענות הנתבע .16לטענת ב"כ הנתבע אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערר. .17מאחר שאין חולק כי המועד של 30הימים להגשת הערר חלף וכן כי חלף גם המועד של ה- 30הימים הנוספים שבהם רשאי היה התובע לערור בהסכמת הנתבע, הרי שיש לדחות את התביעה, על פי טענת ב"כ הנתבע. החיקוקים .18סעיף 61(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968(להלן: "החוק"), קובע כי רופא או ועדה רפואית יקבעו אם נכות נוסעת מפגיעה בעבודה ואת דרגת הנכות "הכל כפי שנקבע בתקנות" ו"לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע בתקנות". .19סעיף 61(ב) לחוק מורה כי סדרי עבודתן של ועדות רפואיות ואופן מינויים של רופאים - ייקבעו בתקנות. .20סעיף 64לחוק קובע כי מי שרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רופא או ועדה רפואית רשאי לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים "בתנאים שנקבעו בתקנות". .21תקנה 27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956(להלן: "התקנות"), קובעת שהמועד להגשת ערר, על ידי הנפגע, על החלטת ועדה רפואית הוא בתוך 30יום מהתאריך בו נמסרה ההחלטה לנפגע. .22תקנה 28לתקנות קובעת: "לא הגיש הנפגע ערעור במועד הנקוב בתקנה 27, רשאי הנפגע, בהסכמת המוסד, לערער תוך שלושים יום מהיום האחרון להגשת הערעור כאמור בתקנה 27". המועד להגשת הערר .23מהחיקוקים המוזכרים לעיל עולה כי המחוקק הראשי העביר למחוקק המשנה את המסכות לקבוע את סדרי עבודתן של הועדות ואף כי הזכות להגשת ערר על החלטתה של ועדה רפואית מותנית בתנאים שייקבעו בתקנות. מכח סמכותו זו תיקן השר תקנות המאפשרות הגשת ערר לועדה רפואית לעררים, אלא שמועד ההגשה הוגבל ל- 30יום מיום שההחלטה נמסרה לנפגע. .24בענייננו, הביא הנתבע בחשבון לא את מועד מסירת ההחלטה של הועדה אלא את מועד משלוח העתק פרוטוקול הועדה לב"כ התובע (יום 14.10.93) ויפה שכך עשה. (אם כי על פי ההלכה הפסוקה אין הוא חייב לעשות כן). אף אם נלך מעבר לכך, לטובתו של התובע ונראה את היום בו התקבל פרוטוקול הועדה אצל ב"כ התובע, הרי שהמועד הקובע יהיה יום .19.10.93 .25מכאן, שהמועד להגשת הערר על פי תקנה 27(א) לתקנות היה עד ליום .18.11.93 .26תקנה 28לתקנות מאפשרת את הארכת המועד עד ל- 30יום נוספים, ובענייננו - עד ליום .18.12.93 סמכות בית הדין .27החלטתו של הנתבע (ובמקרה של התובע החלטתו של מנהל מחלקת הגימלאות), האם להסכים להארכת מועד להגשת ערר הינה מעשה מינהלי וככזה - הינה כפופה לביקורתו השיפוטית של בית הדין. כאן, שבית הדין מוסמך לפסול החלטה של הנתבע שלא להסכים להגשת ערר באיחור על פי תקנה 28, אם התברר כי החלטה זו ניתנה משיקולים זרים, בחוסר סבירות או בשל כל סיבה אחרת שמכחה ניתן לפסול החלטה של רשות מינהלית. .28האם ניתן לאמר כי בהחלטת הנתבע שלא להסכים להגשת הערר באיחור נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית הדין? לדעתנו, התשובה לכך היא שלילית. אם הערר היה מוגש במועד המאוחר מיום 18.11.93(שהוא המועד להגשתו לפי תקנה 27(א)) אך שאינו מאוחר מיום 18.12.93(שהוא המועד המוארך על פי תקנה 28), היה מקום לבחון את סבירות החלטתו של מנהל מחלקת הגימלאות, את השיקולים שהנחו אותו וכיו"ב. אולם, משהערר הוגש רק במועד מאוחר יותר (ביום 20.1.94), הרי שלא נוכל לקבוע שטעה הנתבע בסרבו להגשת הערר במועד כזה. דרבא, אף אילו היה הנתבע מסכים להגשת הערר ביום 20.1.94, לא היה בכך כדי להביא לזכאותו של התובע להגיש את הערר באותו מועד, המאוחר לזה שבו עוסקת תקנה 28לתקנות. .29לפיכך, אף אם היינו מחליטים לפסול את החלטתו של מנהל מחלקת הגימלאות (ולא מצאנו סיבה לעשות כן) לא היה הדבר מביא תועלת לתובע, שכן על פי תקנה 28, הסכמתו של הנתבע מועילה רק להארכת מועד ב- 30יום נוספים מעבר למועד שנקבע בתקנה 27(א) ולאחר מכן, אף המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי "להכשיר" איחור בהגשת הערר. .30האם מוסמך בית הדין להאריך את המועד להגשת הערר? בית הדין אינו יכול ליטול לעצמו סמכויות שלא הוקנו לו בדין. אין כל חיקוק המסמיך את בית הדין להאריך את המועד להגשת ערר על החלטתה של ועדה רפואית ולפיכך אין אנו רואים עצמנו מוסמכים להורות על הארכת מועד מעין זו, אף אם לתובע טיעונים טובים כנגד החלטתה של הועדה הרפואית. סמכותו של בית הדין אינה מספיקה לו אפילו כדי להאריך את המועד להגשת תובענות לבית הדין על החלטותיו של המוסד לביטוח לאומי וניתן ללמוד מכך אף קל וחומר לענייננו, שאין בסמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת ערר לועדה רפואית לעררים. .31לפיכך, לא נוכל לדון בטענות התובע על הזמן שהוקדש להשגת המסמכים הרפואיים והשפעת שרות המילואים של ב"כ התובע על המועד שבו הוגש הערר. לסיכום .32ניתן להבין את טרונייתו של התובע החש כי עניינו לא נדון רק בשל חלוף המועד להגשת הערר. אולם, גם הזכות להגשת ערר אינה זכות מוחלטת והיא כפופה לתנאים שנקבעו בה, כגון המועד להגשתו. משחלף המועד האחרון ובהעדר סמכות בדין להאריך מועד זה, אין בידינו לסייע לתובע. .33אשר על כן, התביעה נדחית. .34אין צו להוצאות.ביטוח לאומיערר