קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הכרה בתקופת אי כושר ביטוח לאומי: השאלה שנותרה במחלוקת, רפואית יותר מאשר עובדתית: האם יש או אין קשר בין הפגיעה בעבודה מיום 25.5.94, פגיעה אשר הוכרה על ידי הנתבע, ראה מכתב הדחיה מ - 7.3.95, לבין תקופת אי הכושר כנטען על ידי התובע, בין 17.8.9411.10.94? כעולה ממכתב הדחיה של המשרד הראשי/ענף ביטוח נפגעי עבודה, מ - 7.3.95: "הרינו מאשרים קבלת הודעתך לפיה אירעה לך פגיעה בעבודה ביום .25.5.94התביעה אושרה עקרונית בלבד (הדגשה לא במקור)... הואיל ולא נגרם לך אי כושר לעבודה כתוצאה מהפגיעה הנ"ל , לא נוצרה עילה לתשלום דמי פגיעה. ועלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה. התעודות הנוספות שהמצאת לתקופה 7.10.94- 19.8.94לא קשורות לתאונה". ב - 14.6.95הוצא מכתב דחיה נוסף , הפעם מאת סניף המל"ל ברמת גן. התביעה הוגשה על טופס הלישכה לסיוע משפטי ללא נימוקים ב - 26.6.95, משנענתה בקשתו של התובע לסיוע משפטי הוגש כתב תביעה מפורט ואח"כ כתב הגנה מתוקן, בטרם זומנו והופיעו ב"כ הצדדים לדיון מוקדם נוסף ב - .26.12.96 כפי שהבהיר ב"כ הנתבע לפרוטוקול: "אין מניעה מלעבור במישרין לשלב של בדיקת מומחה רפואי מטעם ביה"ד, כאשר אם הפגיעה בעבודה מוגדרת כ "נפילה מתיקרת גבס בגובה 2מ' ביום 25.5.94", כאשר לטענת התובע הוא נחבל בגב, אך המשיך בעבודה עד 16.8.94ומאז מתחילה תקופת אי כושר מ - 19.8.94עד 7.10.94, התביעה לסניף המל"ל הוגשה ב - .3.10.94". ההחלטה מ - 1.5.97, בדבר מינויו של דר' י. אנגל, מומחה בתחום כירורגיה אורטופדית, לשמש כיועץ רפואי לבית הדין בתיק זה - מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה; פרק "עובדות המקרה" בהחלטה זו כלל את הפרטים כמוסכם במהלך הדיון המוקדם כנ"ל בין הצדדים. תשובותיו של המומחה הרפואי הומצאו לתיק ב - 10.9.97, עותק הועבר לידיעת ב"כ הצדדים , כאשר ב - 29.9.97, הוגשה בקשה מאת ב"כ התובע למנות מומחה רפואי נוסף, כמודגש בסיפא לבקשה: "רק מומחה רפואי יועץ נוסף יוכל לפתור את "הסבך הרפואי" שיצר פרופ' אנגל בתשובותיו לשאלת בית הדין הנכבד". מתגובתו/התנגדותו של ב"כ הנתבע, הודעה מ - 13.11.97: "במידה והתובע סובר כי חוות דעתו של המומחה הרפאי אינה ברורה דיה, תשובותיו סותרות ו/או נוצר "סבך רפואי" בתשובותיו פתוחה הדרך בפניו לבקש להציג לרופא המומחה שאלות הבהרה. התובע האמור לא נקט בהליך של בקשה להפניית שאלות הבהרה ולכן בקשתו למינוי רופא נוסף הינה מוקמדת ויש לדחותה". ב - 1.12.97ניתנה החלטה, לפיה: "לאחר עיון בחילופי ההודעות - אין מקום למנות מומחה רפואי נוסף, ניתנת אפשרות לב"כ תובע לבקש שאלות הבהרה, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו , במידת הצורך". ב - 16.12.97אכן הוגשה בקשה מאת ב"כ התובע לשאלות הבהרה , עותק הועבר לב"כ הנתבע, אשר הגיב בהתנגדות, ראה הודעתו מ - .24.12.97 ראוי לצטט מההחלטה שניתנה ב - 22.1.98, לאפשר שאלת הבהרה מאת ב"כ התובע, בהמשך לבקשתו: "מכאן להחלטתנו - אין מניעה מלהענות לבקשתו של ב"כ התובע ויש אכן לאפשר כבקשתו את הפניית שאלת ההבהרה למומחה הרפואי. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת, אלא מוסכמות, כפי שפורט בהחלטה בדבר מינויו של המומחה הרפואי: הפגיעה בעבודה אושרה, כעולה ממכתב המל"ל מ - 7.3.95, אין מחלוקת כי התובע המשיך בעבודתו ורק לאחר מכן הוגשו תעודות אי כושר לגבי התקופה מ - 17.8.94ועד 11.10.94, כאשר דמי הפגיעה לא שולמו בנימוק כי "התעודות הרפואיות שהמצאת לא קשורות לתאונה", ראה לענין זה שאלת 4בהחלטה הראשונה שהופנתה למומחה הרפואי. תשובתו של המומחה הרפואי, אשר גם מצא לנכון לבדוק את המערער, קובעת כפי שקובעת אולם אינה מתייחסת במישרין לשאלה אם אכן יכול היה, כן או לא, להיווצר כתוצאה מהפגיעה בעבודה אי כושר עבודה זמני גם לאחר המשך עבודה בעקבות הפגיעה בעבודה. יתר על כן, בתשובה לשאלה 3, היתה תשובתו: "כאבי גב יכולים להתפתוח בהדרגה כך שחבלה במועד מסויים יכולה לגרום להפסקת עבודה במועד מאוחר יותר". יש לכן מקום להענות לבקשתו של ב"כ התובע ולאפשר את שאלת ההבהרה כדלקמן: "מדובר באי כושר לעבודה מ - 16.8.94ואילך. בחו"ד מיום 3.9.97הינך מציין כי "כאבי גב יכולים להתפתח בהדרגה כך שחבלה במועד מסויים יכולה לגרום להפסקת עבודה במועד מאוחר יותר". בבדיקתך הרפואית את הנפגע הינך מציין כי "לא מצאתי בבדיקתי את הנפגע מימצאים כלשהם שיעידו על מימצא כלשהו בזמן הבדיקה בין שהוא פוסטראומטי או אחר..". האין אפשרות כי מדובר במימצא זמני וחולף?".תינתן החלטה בנפרד לענין שאלת ההבהרה שתופנה למומחה כנ"ל". ב - 9.3.98הופנתה, בהחלטה נפרדת, שאלת ההבהרה כנ"ל למומחה-יועץ רפואי לבית הדין בתיק זה , ב - 30.3.98הומצאה לתיק תשובתו של פרופ' אנגל. התשובה לשאלת ההבהרה:ו"יתכן ומדובר במימצא זמני וחולף". עותק הועבר לידיעת ב"כ הצדדים, "לידיעתם ו/או תגובתם ו/או שמא הסכמתם", כאשר בהמשך הוגשה הודעתו של ב"כ התובע ב - 24.5.98, רק לאחר שב"כ התובע חזר והבהיר כי יש לראות בהודעתו כנ"ל את סיכומיו (הודעה מ - 1.7.98) הוגשו בהמשך ב - 15.7.98, סיכומי ב"כ הנתבע , ניתנה אפשרות תגובה לב"כ התובע, אולם כפי שעלה מהודעתו מ - 27.9.98: " אין הוא סבור שיש להוסיף דבר על סיכומיו לאור סיכומי ב"כ המל"ל". הדגיש ב"כ התובע בסיכומיו: "מן הראוי שלאחר שהכיר המ.ל.ל. בעבר באירוע מיום 25.5.94כפגיעה בעבודה "עקרונית בלבד", ולאחר שהמומחה קבע כי "כאבי גב יכולים להתפתח בהדרגה כך שחבלה במועד מסויים יכולה לגרום להפסקת עבודה במועד מאוחר יותר (חוו"ד מיום 3.9.97), ומאחר ובחוו"ד מיום 20.3.98ציין המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה כי "מדובר במימצא זמני וחולף" ואם נוסיף לכך את העובדה שעסקינן בתיק דנן בתעודות אי כושר לתקופה 7.10.94- 16.8.94בלבד הרי מן הראוי שב"כ הנתבע יכיר בתקופה זו וישלם לתובע את המגיע לו בגין כך סוף סוף וללא שהיות נוספות". מנגד טען /הדגיש ב"כ הנתבע :ו"בתשובה לשאלה 2של כב' בית הדין, היינו, האם נגרם אי כושר בעבודה כתוצאה מהפגיעה שהוכרה כנ"ל, השיב המומחה הרפואי בשלילה. די בקביעה זו כדי לדחות את התביעה. בהמשך משיב המומחה הרפואי לשאלה 4של כב' בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע שהוכר כפגיעה ובין תקופת אי הכושר המאוחרת כי "לא מצאתי בבדיקתי את הנפגע מימצאים כלשהם שיעידו על מימצא כלשהו בזמן הבדיקה בין שהוא פוסטראומטי או אחר. מכיוון שכך אינני יכול לאתר סיבה שתגרום למימצא (שלא יכולתי למצוא)". מהאמור לעיל עולה בבירור כי נטל ההוכחה המוטל על התובע לא הורם שכן על התובע להוכיח קשר סיבתי רפואי בין האירוע בעבודה ותקופת אי הכושר.זאת אף זאת, כאשר מדובר בתקופת אי כושר שמופיע 3חודשים ויותר לאחר האירוע הרי שיש להוכיח קשר סיבתי רפואי משמעותי. במקרה דנן לא הוכח כל קשר סיבתי פוזטיבי ולכן דין התביעה להדחות". מכאן להחלטתנו - אין דעתנו שונה מעמדתו של ב"כ התובע - יש לקבוע כבקשתו/תביעתו כי על הנתבע להכיר בתקופת אי הכושר נשוא המחלוקת, כמפורט בתעודות הרפואיות שהוגשו, גם אם נתרחשה כפי שנתרחשה בחלוף כמה חודשים מאז נפילתו, שאיננה שנויה במחלוקת, ב - 25.5.94, עקב התמוטטות תיקרת הגבס. לשאלת ההבהרה , היתה תשובתו של המומחה הרפואי: "יתכן ומדובר במימצא זמני וחולף", וזאת בהמשך ולאחר תשובותיו/ חוו"ד הדעת הראשונה לפיה "כאבי גב יכולים להתפתח בהדרגה כך שחבלה במועד מסויים יכולה לגרום להפסקת עבודה במועד מאוחר יותר". (הדגשה לא במקור). אם לצטט מחוו"ד של דר' פ. קריס מ - 4.2.96, מטעם התובע: "(עמ' 3) הודות לגילו הצעיר, רוח ספורטיבית והתחייבויות מצפוניות כלפי המעביד (הקבלן דוד הרוש) - המשיך בעבודתו כחשמלאי, אך כעבור שלושה חודשים החל לסבול בכאבים בגב המותני. היות ומר אלון אף פעם לא סבל מכאבים דומים ולא היה בטיפול באף מקום בגלל אלו שהם כאבים במותן - היה ברור שהכאבים הם תוצאה ישירה מהנפילה והחבלה בגב". משהוכרה כפי שהוכרה הפגיעה בעבודה ועצם הנפילה בגלל התמוטטות תיקרת הגבס איננה שנויה במחלוקת , גם אם חלף פרק זמן מתאריך הנפילה ועד למחושים בגבו של התובע, כמפורט בתעודות הרפואיות - משהבהיר כפי שהבהיר המומחה הרפואי מטעם בית הדין כי כאבי גב אכן יכולים להתפתח בהדרגה, כך שחבלה במועד מסויים יכולה לגרום להפסקת עבודה במועד מאוחר יותר, תוך הבהרה בהמשך לשאלה נוספת כי אכן "יתכן ומדובר במימצא זמני וחולף", שלא ניתן לכן לאבחון/איתור בבדיקה מאוחרת יותר - אין סיבה של ממש לדחות את התביעה , אלא היפוכו של דבר , כעמדת ב"כ התובע. משלא נשלל לחלוטין הקשר הסיבתי האפשרי בין הפגיעה לתלונה המאוחרת, ראוי ונכון להטות את הכף, בנסיבות כנ"ל , לטובתו של התובע ולחייב את הנתבע בתשלום דמי הפגיעה, כתביעתו. אין צו להוצאות.אי כושר עבודהביטוח לאומי