התובע איים על הנתבע ברצח והוגשה תלונה למשטרה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איום על המעביד ברצח: .1 בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבע הוא עתר לתשלום הרכיבים הבאים כפי שצויינו בכתב התביעה: א. פיצויי פיטורים בסך 125, 10ש"ח. ב. זכויות סוציאליות 200, 3ש"ח. ג. 22ימי עבודה שלא שולמו 320, 1ש"ח. ד. משכורת אחרונה בחודש חלקי 400ש"ח. לגירסת התובע הוא עבד אצל הנתבע מדצמבר 85עד מרץ 93ופוטר על אתר. הפיטורים באו לאחר שהתובע שיגר באמצעות בא כוחו מכתב לנתבע (מיום 7.2.93) בו דרש ממנו לקיים סיכום שהושג בין הצדדים, לעניין עובדי שטחים. .2 בכתב ההגנה נטען כדלקמן: א. התובע החל לעבוד אצל הנתבע בשנת 85ולאחר שנתיים עזב את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת ושב אליה רק במאי .91במהלך עבודתו של התובע אצל הנתבע שולמו לו כל הזכויות המגיעות לו על פי דין. בתקופה האחרונה לעבודתו החל ממאי 92שינה התובע נוהגיו, לא נשמע להוראות שקיבל, ובהתנהגות זו גרם לנתבע נזקים, כל זאת על מנת לגרום לפיטוריו, ובשל התנהגות זו הנתבע שיגר אליו מכתב נושא תאריך .12.7.92 בסופו של דבר התובע היה זה שהתפטר ויום לאחר התפטרותו החל לעבוד אצל מעביד אחר. התובע איים על הנתבע ברצח והוגשה תלונה למשטרה. לאור האמור לעיל אין התובע זכאי לכל תשלום הן מהטעם שהתפטר והן נוכח העובדה שבתקופה בין 87ל- 91חל נתק בקשר שבין הצדדים. .3 הצדדים הסכימו ביניהם ששכרו של התובע שולם באמצעות שירות התעסוקה בכפוף לפלוגתא האם מלוא השכר שולם לו. .4 בדיון שהתקיים ביום 17.3.94בפני כבוד הרשמת בן יוסף (כתוארה אז) ניתן צו המורה לב"כ התובע להמציא פרטים נוספים לתיק ביה"ד. כן ניתן צו המורה על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים (לאחר קבלת הסכמת ב"כ התובע). "בפירוט" שניתן על ידי בא כוח התובע ושנשא תאריך 15.8.94ציין ב"כ התובע בסעיף ה' כדלקמן: " 50ימי חופשה (שלא שייכים לתביעה זו ואסביר בסוף המכתב מדוע) מהווים % 50מהחופשה השנתית, כי הנתבע נהג (וכנראה ממשיך....) לדווח לשירות התעסוקה רק חלקים וחצאים של חודשים וימי עבודה של התובע. מה קורה כאשר התובע מקבל חופשה משירות התעסוקה ? שירות התעסוקה משלם לו רק מה שהמעביד הפריש והעביר בדיווחים שלו, שהם כאמור חלקיים. לכן, המעביד חייב בתשלום השלמת דמי חופשה". עוד התייחס ב"כ התובע במסמך הנ"ל לרכיבים אחרים שנתבעו בתביעה. .5 בתצהיר עדות ראשית ציין התובע הפרטים הבאים: התובע עבד ברציפות מדצמבר 85ועד מרץ .93התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע, שלא קיים את הסיכום שהיה בינו לבין נציג ההסתדרות לפיו ישולמו לו הזכויות הסוציאליות בהתאם למכתב שנשלח אל הנתבע ב- .7.2.93 .6 הנתבע בתצהירו חזר על הנטען בכתב ההגנה. .7 הצדדים נחקרו על תצהיריהם, וכן העיד עד נוסף מר חג'ג רפאל מטעם הנתבע. .8 לאחר ששמעתי העדויות ועיינתי בכל החומר המצוי בתיק הנני פוסקת כדלקמן: א. נטל הראיה לעניין נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וטענת התובע כי פוטר - מוטל על שכם התובע. התובע לא הרים נטל זה ולא די בגירסתו בסע' 5לתצהיר כי פוטר בצעקות ואיומים מבלי לשלם לו מאומה. יצויין שהתובע בסע' 7לתצהירו ציין שהוא מוכן להביא עימו עדים שעבדו עימו אצל הנתבע. דא-עקא שהתובע לא הביא עדים לתמיכה בגירסתו ועדותו לעניין פיטוריו לא היתה אמינה בעיני. מכיוון שכך הנני דוחה אותה ומעדיפה את גירסת הנתבע לעניין זה לרבות גירסתו כי התובע שינה נוהגיו, לא התייחס להוראות שקיבל ובהתנהגותו זו רצה שהנתבע יפטר אותו. לאור התנהגות זו נשלח אליו מכתב עוד ב- .12.7.92אני מקבלת גירסת הנתבע שהתובע היה זה שלא שב לעבודה ונסיבות סיום העבודה היו כמפורט בסעיפים 12- 9לתצהיר הנתבע. כאמור התובע לא הוכיח כי פוטר והנני מעדיפה את גירסת הנתבע על גירסתו של התובע לעניין זה ומכיוון שכך נדחית תביעתו. באשר לרכיבים האחרים הנתבעים: .1 הוצאות נסיעה: לרכיב זה לא הביא התובע פרטים כלשהם בתצהירו, ומכתב מועצת הפועלים מיום 7.2.93אל הנתבע - דן בשני פועלים מבלי לפרט הסכומים הרלוונטיים לתובע, המועדים הנטענים לנסיעות וכו'. מכאן שבהעדר נתונים כלשהם בתביעה, בתצהיר ובעדות התובע, לא הוכח דבר ותביעתו לתשלום הוצאות נסיעה - נדחית. .2 תשלום עבור 22ימי עבודה : התובע לא מסר פירוט בעניין זה, לא מסר תאריכים ואף לא העיד על כך: אין ביה"ד יכול לפסוק לתובע סכום כלשהו בגין רכיב שלא בא עליו פירוט וביאור כנדרש, ולפיכך תביעתו זו נדחית. .3 תביעה לתשלום 400ש"ח "בגין חודש אחרון": גם כאן לא טרח התובע למסור פרטים כלשהם עבור איזו תקופה, אילו מועדים ועל פי איזה תחשיב נתבע הסכום האמור - ותביעה זו נדחית. .4 תביעה "לדמי ביגוד": גם כאן לא הובאה בפני ביה"ד עדות או ראיה כלשהי להוכחת תביעה בעניין זה. ממילא מדובר בזכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד ולפיכך תביעה זו נדחית. .5 תביעה להפרשי חופשה : למעשה לא תבע התובע רכיב זה בכתב התביעה שכן בכתב התביעה הוא מפנה לנספח שצורף לו מיום 7.2.93- שם רכיב זה כלל לא נתבע. אף "בפירוט" שהגיש התובע לתיק ביה"ד הוא מציין בסעיף 2ה שאין הוא תובע בגין רכיב זה. התובע לא ציין בתצהירו מאומה לעניין זה, ולא העיד על כך. יחד עם זאת, מאחר שלתביעה צורפו מכתבים מיום 21.3.93ומיום 19.4.93ומאחר שברשימת הפלוגתאות מופיעה פלוגתא מס' 2"האם זכאי התובע ל.... תוספת השלמת חופשה" אתייחס לטענה זו: ב"כ התובע ציין במסמך נושא כותרת "החלטת כבוד בית הדין (בן יוסף) מ-7.8.94" כי הנתבע לא דיווח לשירות התעסוקה על מלוא הימים שעבד התובע. משלא ציין התובע מאומה לעניין זה בתצהירו ולא העיד על כך דבר הרי שלא הונחה כל תשתית ראייתית לטענה שתלושי השכר לא משקפים את כל הימים שעבד התובע - ודין טענה זו להדחות. משהעיד המעביד כי שילם לתובע בגין רכיב זה על פי ימי העבודה שעבד ומשלא נסתרה גירסה זו דין התביעה בעניין זה - להדחות. .6 התביעה לדמי הבראה: התובע עתר לתשלום דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות לעבודתו. לא הוכח כי שולמו לתובע דמי הבראה, וגירסת הנתבע בעדותו, כאילו שילם לתובע "כל שבוע על חשבון דמי ההבראה" (עמוד 3שורה 19לפרוטוקול) - אינה אמינה בעיני והיא נדחית על ידי. לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 650, 1ש"ח וסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.93ועד לתשלום בפועל. .7 לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות. .8 זכות ערעור תוך 30יום.משפט פלילירצח