קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת בקשה לדמי תאונה: .1הגב' התובעת הגישה תובענה זו לאחר שהמוסד לביטוח לאומי (להלן:נ"המל"ל) החליט לדחות את תביעתה לתשלום דמי תאונה. נימוק המל"ל לשלילת זכאותה של התובעת נשען על הוראת סעיף 90ט' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשכ"ח - 1968- להלן:ב"החוק") ועל כך שהתאונה נשוא תביעת התובעת אירעה ביום 22.12.93, בעוד שתביעתה הוגשה למל"ל רק בום 26.5.94(ראה מכתב הדחיה, שצורף לתביעת התובעת). .2בטרם נכנס לראיות שבפנינו נקדים ונבהיר את השדה המשפטי הרלוונטי לעניננו: א. בפרק ג' 2לחוק שכותרתו "ביטוח נפגעי תאונות" (תיקון תש"ם) נקבעה זכותו של מבוטח, שאיבד את כושר תפקודו כתוצאה מתאונה לדמי תאונה (ראה סעיפים 90ב' עד 90ד' לחוק, אשר בהם מוגדרים המונחים: מבוטח; תאונה; אבדן כושר תפקוד; ונקבעת הזכות ותחומיה. סעיף 90ט' לחוק הרלוונטי לשאלה שבמחלוקת שבפנינו קובע כדלקמן: " 90ט. מועד להגשת התביעה (תיקון תש"ם). על אף האמור בסעיף 128תוגש תביעה לגימלה לפי פרק זה למוסד תוך 90ימים מיום התאונה, אולם המוסד יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, ליתן את הגימלה אם נתבעה אחרי המועד האמור בגלל סיבה שמנעה מהמבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90ימים מהיום שחדלה להתקיים הסיבה האמורה". ב. כלומר עפ"י הוראת החוק, תביעה לגימלה עפ"י פרק זה: (1) יש להגיש תוך 90ימים מיום התאונה, ובכך החמרה מהכלל שנקבע בס' 128 לחוק המאפשר הגשת תביעה לגימלת כסף תוך שנים עשר חודשים מיום הזכאות; או (2) המוסד לפי שיקול דעתו רשאי ליתן את הגימלה אם נתבעה אחרי המועד הנ"ל: בגלל סיבה שמנעה מהבוטח הגשת התביעה במועד, ובלבד שהתביעה הוגשה תוך 90ימים מהיום שחדלה הסיבה להתקיים. (ההדגשה נוספה). ג. כלומר, בחינתו של ביה"ד, את התביעה - במקרה דנן משהוגשה תביעת התובע לאחר שחלפו 90ימים מיום האירוע - צריכה להעשות עפ"י ההלכה ש"ככלל לא יעמיד בית הדין לעבודה את "שיקולו במקום שיקוליו של מי שהמחוקק קבע כי לו שיקול הדעת להפעיל סמכות או לא להפעילה" (דב"ע לח/60-0 אנג'ל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ט, 353, 364). עם זאת, כאשר מכלול העובדות "מגלה צירוף נסיבות בלתי רגילות המצדיקות התייחסות לא שגרתית " יתערב בית הדין בשיקוליו של פקיד התביעות" (צוטט בדב"ע נב/83-0 מרים שי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 237, 239). עוד יש לזכור את ההלכה הקובעת (בענין תאונות) ש"כך מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה למימוש זכותו. למעבר הזמן, משקל סגולי משלו המחייב דחיפות ושקידה בכל שמדובר במועד הפניה למוסד, בבירור הנתונים והפרטים הדרושים למתן גימלה בתהליך קבלת ההחלטה - כולל הפעלת שיקול הדעת" (ראה ציטוט בדב"ע נא/31-0 המוסד לביטוח לאומי נ' אהרון ציון, פד"ע כג' 367, 372). בנוסף לאמור לעיל ובהשוואת הוראת סעיף 128לחוק לסעיף 90ט' דנן, נראה שבסעיף האחרון שהמחוקק הגביל את תחום הפעלת שיקול של פקיד התביעה רק למקרה שהוא שוכנע שהיתה סיבה שמנעה את המבוטח הגשת תביעתו במועד, וכן עליו (על פקיד התביעות) לקבוע עד מתי היתה מניעות זאת, שממנה והלאה שוב יש למנות רק 90ימים להגשת התביעה. ד. אם נסכם את השדה המשפטי, לעניננו, נוכל לקבוע שהמחוקק מצא לנכון לקבוע לוח זמנים קצר מאד להגשת תביעה עפ"י פרק זה,, ואף הגביל את שיקול דעתו של פקיד המוסמך רק לקביעה האם היתה מניעות להגשת התביעה תוך 90יום מיום אירוע התאונה, וכן לקבוע את משך זמן המניעות. עפ"י התכלית החקיקתית הזו - של מועד קצר להגשת תביעה - יש לבחון את התביעה דנן. .3א. מוסכם, כאמור, בין הצדדים שהתובעת נפגעה בראשה ביום 22.12.93(להלן:ב"יום האירוע") ואת תביעתה למל"ל הגישה ביום 26.5.94(ראה מוסכמות עמ' 1לפרוטוקול). ב. אין כל ספק, איפוא, שעלינו לבחון האם היתה מניעות להגשת התביעה, ועד מתי, כדי להשיב על השאלה האם הפעיל פקיד התביעות של המל"ל את שיקול דעתו כדין, או שמא נתגלה צירוף נסיבות בלתי רגילות המצדיקות התייחסות לא שגרתית לתביעה זו. .4מעידה התובעת שהתאונה בה נפגעה ביום האירועה אירעה כך: "תוך כדי הליכתי ברחוב... הרגשתי לפתע מכה איומה עצומה בראש מעצם קשה שלא ידעתי באותו שלב מהו. הסתבר שזה היה מחסום של מגרש חניה שירד לי על הראש". מיד לאחר שקיבלתי את המכה המשכתי ללכת כמה צעדים, נפלתי הקאתי ומאז אני לא זוכרת כלום" (פ: 2ש: 5-10). בהמשך עדותה מעידה התובעת שהיא היתה בביה"ח יום או משהוא כזה ולאחר מכן לא היתה יכולה להתרכז ואיבדה את הרצון לעשות דברים. כמו כן הציגה בפנינו אישורים רפואיים של ד"ר קידרון, נוירולוג של קופ"ח שנתן לה אישורים בימים 13.1.94ו- 13.3.94(ת/1) וכן אישור של נוירולוג נוסף, ד"ר טייטלר, אליו פנתה התובעת, לעדותה כיוון שד"ר קדרון היה עמוס, והוא אשר נתן לה תעודה רפואית לנפגע בעבודה (ת/3). בחקירתה הנגדית מאשרת התובעת שלא היו לה תעודות מחלה לאחר יום 30.4.94, והיא אף לא ביקשה תעודות נוספות. (פ: 3ש: 22-18). .5כיוון שמעדות התובעת לא ניתן היה ללמוד את הסיבה שמנעה מהתובעת להגיש תביעתה, תוך 90ימים מיום האירוע. כאשר כל עדותה נתמצתה בתיאור האירוע שבעקבותיו היתה בבית חולים יום או משהו כזה והמסמכים שהציגה לא סייעו באיתור סיבה זו ועד מתי נמשכה - הציע ביה"ד לזמן כעד את ד"ר טיטלר, שנתן לתובעת את התעודה הראשונה לנפגע בעבודה (ת/3). העד טייטלר זומן להעיד ובמועד שנקבע לשמיעת עדותו היתה התובעת מיוצגת ע"י עורכי דין, אשר נשאלו ע"י ביה"ד והשיבו שאינם מבקשים להשלים חקירתה של התובעת בביה"ד (פ: 6ש: 17-16). .6מעדותו של ד"ר טייטלר, בחקירה ע"י ב"כ התובעת, עולה שהוא בדק את התובעת פעמיים ב- 18.4.94וב - 23.5.94ובבדיקתו את התובעת באפריל 1994היא טענה (באמצעות אמה) שמאז החבלה בראש יש לה הפרעות קשות בזכרון ובהתמצאות, והוא מצא את הפרעות הללו בשאלות שהוא שאל אותה והיא לא היתה מסוגלת לענות עליהן (פ: 6ש: 30-23). בהמשך עדותו מסביר ד"ר טייטלר שתיאורה של התובעת את התאונה יכול להצביע על אחד מ- 3אפשרויות: נזק תוך גולגולתי; מצב נפשי- תסמונת פוסט חבלתית או התחזות (פ: 7ש: 8-4). ולפיכך, כיוון שהוא לא היה הרופא הראשון שראה אותה הוא הפנה אותה לבדיקה חוזרת של סי.טי. של המוח. מששבה אליו עם תוצאות הבדיקה הוא מצא שהבדיקה תקינה, ואף שבמהלך החודש הזה חלה הטבה משמעותית במצבה באופן עצמוני (ספונטני ללא טיפול) וזה נראה לו מוזר שבפרק זמן קצר חלה הטבה ניכרת ללא טיפול (פ: 7כולו). בהמשך חקירתו שב הד"ר טייטלר ומציין שה"שיפור" במצבה של התובעת נראה לו מוזר על רקע התיאורים בפגישה הראשונה, וזאת כיוון שלא יתכן שהתובעת תבריא תוך חודש או חודשיים, ולכן הוא סבור שאבחנתו בפגישתם הראשונה היתה מוטעית (פ: 10). אם נסכם את עדותו של ד"ר טייטלר נוכל לקבוע שהוא בספק אם אכן התיאורים שתיארה אמה של התובעת בפגישתו הראשונה היו מדוייקים, וזתא לאור "התפתחות" או ההחלמה המהירה של התובעת ממחלתה. .7בשלב זה ביקשו ב"כ התובעת אפשרות להעיד עדים נוספים וזו ניתנה להם (פ: 11) אולם לאחר מכן הודיעה התובעת, ביום 27.8.95, שהיא סיימה הבאת ראיות ומבקשת לסכם טיעוניה בכתב. גם לבקשה זו נעתרנו (ראה החלטתנו מיום 29.8.95). לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ואף נתקבלה תגובת התובעת לסיכומי המל"ל, ביקשה התובעת - ששוב לא היתה מיוצגת - לאפשר לה לזמן לעדות את ד"ר קדרון, הנוירולוג אליו פנתה לראשונה לאחר יום האירוע. ביה"ד נעתר לבקשתה ונקבע מועד לשמיעת עדותו (ראה החלטת ביה"ד מיום 17.12.95). בבוקר שנקבע לדיון, הוגשה ע"י התובעת בקשה לדחיית מועד הדיון, ולמרות שהעד ד"ר קידרון התייצב לדיון, קבענו מועד נוסף לשמיעת עדותו (פ: 13). בשלב זה, הודיעה התובעת שאינה מבקשת להזמין את ד"ר קדרון להעיד ומבקשת פס"ד על סמך כל החומר שבתיק (פ: 15). עד כאן השתלשלות הדברים והראיות שבאו בפנינו. .8לא זו בלבד, משמסור שיקול הדעת להגשת תביעה מסוג זה לאחר תום 90ימים מיום האירוע, לפקיד התביעות - לא ימהר ביה"ד להתערב בשיקול הדעת הזה ויחליפו בשיקול דעת הוא - אלא, שכאמור לעיל, מתוך עדות הת ובעת והמסמכים שהגישה לא ניתן היה לקבוע אם היתה לה סיבה שמנעה הגשת התביעה במועד, ומתי נסתיימה היא. נסיוננו ללמוד על כך מעדות הנוירולוג, שנתן לתובעת את התעודה הראשונה לנפגע בעבודה - הביאנו למסקנה שרופא זה סבור שהתובעת בעצם התחזתה בפניו בעת הביקור הראשון, זאת כיוון שלא תתכן החלמה מטראומה אותה תיארה אימה בפניו, במהירות כה עצומה וללא כל טיפול. עדות אחרת - שהסכמנו שתובא בפנינו, לא באה. לפיכך, גם אם היה על ביה"ד לקבוע בעצמו (ולא רק תוך בחינת הפעלת שיקול הדעת של פקיד התביעות) - היה מקום לקבוע שלא רק שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח אם ועד מתי היתה סיבה לא הגשת תביעתה תוך 90יום מיום האירוע, אלא שהוכח היפוכו של דבר, שלא היתה סיבה רפואית לאי הגשת התביעה במועד זה. .9סוף דבר: לצערנו, עקב נסיבותיה האישיות של התובעת ומצוקתה, עלינו לדחות את התביעה, כיוון שלא מצאנו שיש מקום להתערב בשיקול הדעת של המל"ל בדחותו את התביעה שהוגשה כ- 6חודשים לאחר יום האירוע. .10אין צו להוצאות. עותק פסק הדין יומצא בדואר לצדדים.דמי תאונה