איחור המעביד בתשלום לקופת גמל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור המעביד בתשלום לקופת גמל: התובעת היא קרן השתלמות למהנדסים (להלן: "הקרן"), והנתבעת היא חברה ממשלתית (להלן: "המעביד"). המעביד, תוך הפסקת הסכם העבודה שבינו לבין עובדיו, איחר לשלם לקרן כספים שניכה מתוך שכרם של עובדיו ובעיקר כספים שלו עצמו; שהיה צריך להעבירם לקרן לכל היאוחר בחלוף 21יום ממועד מתן השכר לעובדיו. מדובר בכספים הנוגעים לשכר ששולם לעובדים מחודש יוני 93ועד אוקטובר של אותה שנה; והאיחור בהעברתם לקרן התמשך (במלואו או בחלקו) עד ליום 13.4.94(עמ' 5שורה 16). האיחור בהעברת הספים לקרן נבע מקשיים כלכליים אצל הנתבעת, ובמיוחד מקושי בתזרים המזומנים שלה. בתצהירו של מר משה ריטוב יו"ר הדירקטוריון של הקרן, פורטו הכספים ששולמו בפיגור, ומועדי הפיגור. התביעה הנוכחית עניינה פיצויי הלנה, אותם מבקשת לעצמה הקרן מהמעביד, בגין האיחור בהעברת הכספים. ב"כ הנתבעת לא כפר בהיות התובעת "קופת גמל" כהגדרתה בסע' 1לחוק הגנת השכר, וגם לא בעובדה כי הכספים שהיו צריכים להיות מופקדים בקרן הם "סכום שהמעביד חייב לקופת גמל", כמשמעותו בסעיף 19א' (א) לחוק הנ"ל (לענין היותה של קרן השתלמות "קופת גמל", ראה לאחרונה: דב"ע נו/35- 3אס. סי. פי תעשיות תוכנה בע"מ נ' דני רווה, סעיף 8לפס"ד מיום 22.2.96). לטענת ב"כ הנתבעת יש מקום לבטל את פיצויי ההלנה או להפחיתם משמעותית, בהתחשב בעובדה כי הקרן הסכימה לפחות "הסכמה שבשתיקה" לדחיית העברת התשלומים (כנגד פיצוי בגובה התשואה בקרן), או שלפחות טעתה הנתבעת בכנות לחשוב כי הקרן מסכימה לדחייה כזו, תוך התחשבות בקשייו הכספיים של המעביד. ב"כ התובעת מצידה הציגה לפני את פסק דינו (החלקי) של בי"ד זה מפי מותב בראשות כב' השופטת וירט - ליבנה (תב"ע נד/892-6). שם בעת הכרעה בסיכסוך דומה שהתגלה בין אותם הצדדים, הדגיש ביה"ד האזורי את מחוייבותו לפסיקתו של ביה"ד הארצי, לפיה: "קשיים כלכליים אינם נכנסים בגדר סעיף 18לחוק הגנת השכר" (סע' ב' לפסה"ד מיום 6.9.95). למותר לציין, כי מכח הדין וגם מתוך תחושת הכבוד שרוכש בי"ד זה לערכאה גבוהה ממנו, אני דבק בפסיקת ביה"ד הארצי ככתבה וכלשונה. דא עקא, דבקות זו מלווה בחובה להביא לידי ביטוי את מכלול הפסיקה הרלבנטית, תוך יישומה לפרטי המקרה הנוכחי. לא בכדי, פסק ביה"ד הארצי עצמו כי: ".... השיקול בשאלה האם היה מקום לחייב את המשיבה בתשלום פיצויי הלנה ... מסור בראש ובראשונה לערכאה הדיונית..." (דב"ע נד/43- 3אריה ארגוב נ. שחף חב' ישראלית לפיתוח, סע' 22לפס"ד מיום 15.6.94). הנסיבות השוקלות בעת הפעלת שיקול הדעת בקשר לפסיקת פיצויי הלנה ושיעורם, הן הנסיבות שהיו: "... קיימות במועד שבו היה על המעביד לבצע את התשלום" (דב"ע נד/127- 3חברת סאט סמינר לימודים בע"מ נ. אסתר גלר, סע' 5ב' לפסה"ד מיום 7.2.95). לעתים קיים מצב משפטי שאינו ברור דיו, ואז כל התנהגות סבירה ובתום לב תאפשר הפחתת פיצויי ההלנה. בדב"ע נה/13- 2פנחס פינס נ. אלדד המכבי, קבע ביה"ד הארצי: "כאשר המצב המשפטי אינו ברור... אך (המעביד) פועל בתום לב, ניתן לקבוע שקיימת סבירות או ממשות בהתנהגות המעביד, וכך להפחית את פיצויי ההלנה ..." (סעיף 5לפסה"ד מיום 10.7.95). במשפט הנוכחי הסתבר כי גם במקרים קודמים פיגרה הנתבעת בהעברת הכספים לקרן, ופיצתה את העובדים לאחר זמן במלוא נזקם. כך פיגרה הנתבעת בהעברה הכספים בשנת 1992והודיעה לקרן ביום 6.12.92כי העיכוב נבע מ"אילוצים וקשיים בתזרים המזומנים", תוך הבטחה שהנתבעת תפצה את העובדים על "אובדן רווחים" (נ/2). הקרן מצידה לא מצאה לענות על מכתבה של הנתבעת נ/ 2מיום 6.12.92(עמ' 7 שורה 4); ובמקום זאת פנתה (באמצעות הבנק הבינלאומי) אל הנתבעת בבקשה לזכות את העובדים ב"רווחי הקופה בתקופת הפיגור בתשלום" (עמ' 7, שורה 18). משקיבלה הקרן את הפיצוי בפועל (עבור ההפקדות החסרות בשנת 1992), פיצוי שאינו פיצויי הלנה, היא הסכימה לקבלו ללא אומר ודברים, ואפילו טרחה להחזיר ביוזמתה למעביד, כספים שעלו על "רווחי הקופה" בתקופה הרלוונטית (עמ' 7, שורה 24- נ/5). לאור התנהגות הקרן בהתייחס לפיגורים של שנת 1992סבר המעביד, כך לטענת פרקליטו, שגם הפיגורים של שנת 1993יזכו ליחס דומה מצד הקרן, שתסתפק בפיצוי על "אובדן רווחים" בלבד. לנתבעת היה על מה לסמוך באותה סברה. כך במכתבה של הקרן אל הנתבעת מיום 12.10.93, לא דיברה התובעת על דרישה לפיצויי הלנה והסתפקה ב: "פיצוי ... בגין הפסד התשואה שנגרם עקב הפיגור..." (סע' 3א' למכתב נ/6). הנתבעת מצידה ענתה למכתב נ/6, תוך שהיא מסבירה את ה"קשיים בתזרים המזומנים" ומבטיחה לפצות את עמיתי הקרן (העובדים) בגין "אובדן הרווחים" (נ/ 7מיום 21.10.93). התובעת לא מצאה להשיב על המכתב נ/7, ובמקום זאת היא הגישה כחודשיים לאחר מכן את התביעה הנוכחית (עמ' 8, שורה 3). אני מסכים עם פסיקתה של כב' השופטת ליבנה (והמותב של תב"ע נד/892-6 שהוזכר לעיל), לפיה: "חשוב שעובד לא יהפוך למממנו של המעביד ולספק ה'אשראי' שלו... וחשוב שמעביד לא יקל ראש ב... חוק הגנת השכר..." (שם, בסע' ג' של פסה"ד). יחד עם זאת, הנסיבות הנוכחיות מלמדות על התנהגות בתום לב של המעביד, אשר סבר כי הקרן נכונה להתחשב במצבו הכלכלי הרעוע ולקבל את הכספים המגיעים לה באיחור, כפי שנהגה בעבר; ובלבד שיפוצו העובדים על "אובדן הרווחים". הקרן עצמה דיברה ב- נ/ 7על פיצוי בגין "אובדן רווחים"; ולאור התנהגות הצדדים הלכה למעשה בעבר, ניתן לקבל את טענת הנתבעת שהיא טעתה בכנות לחשוב שקיימת הסכמה לפיגור בתשלום, בכפוף לפיצוי על "אובדן רווחים". יתכן וטעותה של הנתבעת היא "טעות רשלנית", אולם על פי פסיקת ביה"ד הארצי גם טעות שהורתה ברשלנות מאפשרת הפחתת פיצויי הלנה. אפילו "רשלנות מובהקת" מאפשרת את הפחתת פיצויי ההלנה, ובתנאי ש"מחירה" של הרלשנות יהא מעבר לשיערוך הסכום לערכו הריאלי. בדב"ע נג/35- 3(זוהר שוסטק נ. חרות בע"מ), נפסק: "גם טעות רשלנית עשויה להחשב לטעות כנה בנסיבות מסויימות, המתירה הפחתת פיצויי הלנה. אולם, כל אימת שרובצת רשלנות מובהקת לפתחו של המעביד, אין די להטיל עליו פיצויי הלנה בגובה ריבית והפרשי הצמדה, שהרי יש מחיר לרשלנותו מעבר לשיערוך הסכום לערכו הריאלי...". (פס"ד מיום 29.6.93). המסקנה היא כי השוקל בעניין הנוכחי אינן "הקשיים הכלכליים" (שקיומם אינו מהווה טעם להפחתת פיצויי ההלנה), אלא ה"טעות הכנה"; בין אם מקורה ברשלנות ובין אם לאו. טעות כזו שתרמה לפיגור בתשלום, יכולה גם יכולה להוות טעם להפחתת פיצויי ההלנה. שיעור ההפחתה של פיצויי ההלנה צריך להיות במקרה הנוכחי תוך הפעלת שיקול דעת, המאזן בין מטרת החקיקה לנסיבות המיוחדות של המקרה. יש לציין כי הפסד הרווחים של העובדים היה קטן, לאחר שהתשואה של הקרן בתקופה הרלבנטית היתה "תשואה שלילית" (עמ' 8, שורה 18). פיצוי בגובה של הפרשי הצמדה וריבית חוקית הוא גבוה מסכום הנזק שנגרם בפועל; ואם יוענק פיצוי שיעלה על הפרשי הצמדה וריבית, לא רק שהוא יהא גבוה באורח ניכר מהנזק הממשי, אלא גם יהא בכך כדי ליקח בחשבון את רשלנותה של הנתבעת בטעותה. ב"כ הנתבעת חישב ומצא כי סכום הפרשי ההצמדה בתוספת של % 1לכל חודש של איחור, מסתכם בסכום כולל של 977, 984ש"ח נכון ליום 13.4.94; וב"כ התובעת מצידה לא חלקה על כך (עמ' 8, שורה 18). נראה לי כי הפחתת פיצויי ההלנה בנסיבות המיוחדות של המקרה תוך העמדתם על הסכום האמור, היא לא רק תוצאה משפטית נכונה אלא גם ובעיקר תוצאה שיפוטית צודקת. התביעה מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעת תשלם לתובעת סך של 977, 984ש"ח כפיצויי הלנה מופחתים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 13.4.94ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת גם תשא בהוצאות משפט בסך של 000, 10ש"ח (אגרת ביה"ד בחלק שבו זכתה התובעת), וכן בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 500, 3ש"ח בצירוף מע"מ. זכות ערעור: תוך 30יום. קופות גמל