קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אירוע לב בגלל ביקורת מע''מ: .1א. התובע יליד 1938, עבד כמתווך עצמאי בתווך "בזק", משנת 90' עד אוגוסט 92'. בהודעתו לחוקר של הביטוח הלאומי - מוצג נ/2, אמר התובע שבשנים האחרונות הוא היה במתח גדול מאוד כי היתה לו ביקורת ממע"מ. היו לו ויכוחים משפטיים עם שלטונות מע"מ ועד למתן ההודעה ב- 20.12.92 הויכוחים טרם הסתיימו. ב. בתאריך 6.8.92התובע ניגש למשרדי מע"מ ביפו כדי לבדוק מדוע על אף שהסדיר את חובו למע"מ, בהתאם לפסק דין שקיבל, על ידי מתן שיקים שחלקם נפרעו, עדיין הוא מקבל הודעות ממע"מ שהוא חייב להם כספים. לטענתו של התובע אחרי דין ודברים קצר עם הפקיד התלהטו הרוחות הוא התרגז מאוד והיה שם ויכוח עם צעקות רמות ואלימות מילולית. בהתאם לכתב התביעה תוך כדי הויכוח התובע חש בכאבים בחזה ובהרגשה כללית רעה מאוד, הפקיד נתן לו מים והושיב אותו על כיסא. במשך היום הרגיש רע אולם לא עלה בדעתו שיש לו משהו שקשור ללב. למחרת ב- 7.8.92התובע הרגיש רע ואושפז בבית חולים וולפסון בגלל כאבים חזקים בחזה. לאחר שחרורו של התובע מבית החולים, שם נערכו לו בדיקות שונות, ניגש לבדיקת מיפוי לב ובעקבות תוצאות הבדיקה נשלח לעשות צינתור בבית חולים תל השומר. תוצאות הצינתור הצביעו על אוטם בשריר הלב, כשעל פי כתב התביעה טוען התובע שהאוטם נבע כפי הנראה מהמתח הרב שבו היה שרוי בעקבות הויכוח במשרדי מע"מ. ג. בתביעתו התובע טוען, שאוטם שריר הלב אותו עבר נגרם עקב העבודה, ועל כן הוא עותר להכיר בו כבתאונה בעבודה. .2הנתבע דחה את התביעה של התובע מהטעם שהתובע לא הוכיח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עבודתו ואשר הביא להתפתחות האוטם. המחלה נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. גם בבית הדין התגונן הנתבע באותם הנימוקים. הנתבע כופר בכך שאוטם שריר הלב נגרם כתוצאה מהויכוח במשרדי מע"מ, וטוען לחוסר קשר סיבתי בין עבודת התובע והמחלה שבגינה אושפז ב- .7.8.92כן נטען לכך שלא ארע לתובע ארוע תאונתי כמשמעותו בחוק ובפסיקה. .3בכתב התביעה שהגיש התובע לביטוח הלאומי-מוצג נ/3, הסתפק התובע וכתב ברובריקה המורה לפרק את הפגיעה: "קיבלתי התקף לב". בעדותו בבית הדין טען התובע שהוא לא ידע איך מגישים תביעה לביטוח הלאומי והוא לא ידע שצריך לפרט שם כל מה שקרה לו, משום שאף פעם לא חלה וזו לו הפעם הראשונה שקיבל התקף לב. בעדותו התובע פירט את הויכוח שהיה לו ביום 6.8.92במשרדי מע"מ וטען שהיה שם ריב גדול מאוד ולכן התעצבן והתחיל לחוש ברע. התובע בעדותו הודע שהויכוח במע"מ היה יום לפני התקף הלב. ביום חמישי 6.8.92הרגיש רע ואילו ביום שישי 7.8.92החלו הכאבים החזקים בחזה ואז הלך לבית החולים לאישפוז. התובע בעדותו טען שהרופא שאל אותו והוא סיפר לו שהיו לו בעיות במס הכנסה, והרופא אמר לו שחשוב לדעת מה קרה סמוך לארוע. התובע הודה שהוא היה במתח תקופה ארוכה, ברם ציין שהמתח המתמשך אף פעם לא נתן לו התקף לב. .4א. בסיכום המחלה של בית חולים וולפסון-מוצג נ/ 1נרשם שהתובע אושפז בגלל כאבים בחזה שהופיעו לראשונה בחייו בבוקר יום האישפוז, וכי הכאבים לא נילוו למאמץ פיזי. בעמוד השני לסיכום המחלה נרשם "במשך אישפוזו התרשמנו ממתח נפשי רב כרקע לתלונותיו הנוכחיות..." ב. בגיליון בדיקה ומעקב נרשם שהתובע "בריא בדרך כלל ולאחרונה מצוי בקשיים כלכליים ואינו עובד. הבוקר, ללא מאמץ חש בכאב לוחץ במרכז החזה ללא הקרנה הכאב נמשך 15דקות וחלף מעצמו... בערב תוך כדי הליכה חזר הכאב בעוצמה גדולה יותר.. ." התובע בעדותו הכחיש שהוא היה מצוי בקשיים כלכליים וטען שהוא איננו מבין מניין הרופא לקח את המידע בענין זה. גם בגיליון בדיקה ומעקב מתאריך 12.8.92כתוב שהתובע אינו עובד כחודש ומתוח. ג. במכתב השחרור בבית חולים וולפסון נרשם בשורה הרביעית "ברקע קיים מתח נפשי רב על רקע בעיית עבודה". בעמוד 2למכתב השחרור גם כן נרשם "במשך אשפוזו התרשמנו ממתח נפשי רב כרקע לתלונותיו הנוכחיות". .5בהודעתו של התובע נ/ 2אמר התובע שכל הזמן היה במתח, והמתח לא נגמר כי עדיין יש לו דיונים ומשפטים עם מע"מ. על אף שהתובע קושר את התקף הלב עם הויכוח שהיה לו ב- 6.8.92במע"מ ענה לחוקר בעמוד 4להודעתו נ/ 2כי לא היה לו ארוע או ויכוח או מקרה חריג באותה תקופה שקיבל את התקף הלב. גם בחייו הפרטיים לא היה לו ויכוחים או ארועים חריגים. בהמשך הודעתו נ/ 2טוען התובע שלפני הויכוח במע"מ לא היה לו שום דבר חריג. .6במסמכים הרפואיים לא נרשם שום רמז לכך שהיה לתובע ויכוח כלשהו עובר לאישפוזו. לעומת זאת הרישום בדבר המתח שבו היה התובע שרוי בתקופה האחרונה לפני אוטם שריר הלב בו הוא לקה, חוזרת ועולה פעמים מספר במסמכים הרפואיים הנמצאים בפני והתובע אף אישר בעדותו שבשנים האחרונות היה נתון במתח נפשי קשה, וסיפר על כך לרופא (עמוד 1שורה 28, עמוד 3שורה 8). .7א. הפסיקה קבעה כי מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של שבועות, אינם יוצרים את הקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי "עקב העבודה" שבהגדרת תאונת עבודה, בסעיף 35של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(דב"ע תשן/42-0 נתן מישורי-המוסד לביטוח לאומי פד"ע עמוד 436ועמוד 438). ב. בענייננו התובע היה שרוי במתח נפשי קשה לאורך שנים, על פי עדותו, והאוטם בו לקה לא ארע בסמוך לויכוח במע"מ. אומנם התובע הרגיש, לטענתו, רע מיד בזמן הויכוח, ברם רק למחרת הרגיש כאבים בחזה. ג. המסמכים הרפואיים מצביעים על כך, שרק ביום שהתובע אושפז בבית החולים נתקף בכאבי חזה שלא נילוו למאמץ פיזי. בכתב התביעה טוען התובע שכבר תוך כדי הויכוח במע"מ חש בכאב בחזה, דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם האמור במסמכים הרפואיים. הפסיקה קבעה, שחזקה על הרישומים הרפואיים שהם משקפים את המציאות, משום שכאשר החולה נמצא בבית חולים, ועוד איננו חושב על תביעה משפטית, הדברים שהוא אומר לרופאים משקפים את האמת לאמיתה. על כן אמונים עלי הדברים הרשומים במסמכים הרפואיים, ואני קובעת שכאבי החזה מהם סבל התובע הופיעו אצלו רק ביום שבו אושפז בבית החולים דהיינו ביום .7.8.92 ד. הואיל והתובע סבל ממתח נפשי קשה בשנים האחרונות, אינני רואה את הקשר הסיבתי שבין עבודתו לבין האוטם. אילו אכן היה לתובע ויכוח כל כך חריף במע"מ כפי שהוא מתאר בכתב התביעה, הוא היה מצביע על כך גם בתביעה שהוא הגיש לביטוח הלאומי מוצג נ/3, וגם היה מספר על כך לרופאים בבית החולים. הוא היה מאושפז בבית החולים שבועיים, ואין לי ספק שבמשך אותם שבועיים היו לו מספיק הזדמנויות לציין בפני הרופאים שהיה לו ויכוח קשה במס הכנסה, שאותו הוא קושר להתקף הלב שבגינו אושפז ב-.7.8.92 ה. על מנת שהתאונה תהיה גם תאונה בעבודה צריך שהיא תהיה קשורה סיבתית לארוע שבעבודה, את הארוע מעצם מהותו ניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע לה/60-0 דוד יצחקי- המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז עמוד 332ועמוד 335). המציאות כפי שמתקבלת מהמסמכים הרפואיים המונחים בפני היא, שהאוטם בו לקה התובע הינו תוצאה של מתח נפשי רב בשנים האחרונות, ועל כן אין קשר בין האוטם לבין עבודתו של התובע. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את תביעתו של התובע כבר בשלב זה. .8אין צו להוצאות.מיסיםהתקף לב / אוטם שריר הלבמע"מ (מס ערך מוסף)