אישור על החמרת מצב מרופא תעסוקתי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור על החמרת מצב מרופא תעסוקתי:

.1המערערת נפגעה ביום 10/4/92בארוע שהוכר ע"י המשיב כתאונת עבודה.
בעקבות זאת נקבעו לה % 27נכות צמיתה בתוקף מיום .9/6/94
מטעמה של המערערת הוגשה בקשה להחמרת מצב ואליה צורף אישור לפי תקנה 36
ערוך ע"י ד"ר מליבובסקי מהמחלקה לרפואה תעסוקתית.
ועדה רפואית בדרג ראשון שדנה בבקשה להחמרת המצב קבעה שאין החמרה כנטען. על
החלטה זו הוגש ערר אשר נדון ע"י ועדה רפואית לעררים וזו קבעה ביום 11/11/97, גם היא, שאין החמרה במצב ובכך דחתה את הערר שהוגש.
מכאן הערעור שבפני.
.2להלן עיקר טענות ב"כ המערערת בתמצית:ב
א) בפני הועדה לעררים היה מידע שלא ברור מנין בא, ולא צויין כיצד
הומצא לה ואם הומצא באמצעות מסמך הדבר נעשה מבלי שהדבר נרשם בפרוטוקול ומבלי שזה הובא לידיעת הנפגעת.
בהקשר זה מפנה ב"כ המערערת לרישום בפרוטוקול של הועדה מדרג ראשון מיום 1/4/97אשר כאשר התייחסה לפגימות הקשורות לצוואר או לכתף הימנית ציינה "רופא המוסד לא הכיר בפגימות אלו כקשורות לתאונה הנדונה".
מצד המערערת נטען שלא נרשם בפרוטוקול הועדה לעררים קיומו של מסמך של רופא המוסד או איזושהי החלטה של המוסד הקובעת שאין קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה בצוואר או בכתף הימנית ולמרות זאת נרשם בפרוטוקול של הועדה כי "זה דבר חדש ולא מוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה".
לטענת המערערת, בהשתלשלות הענינים שתוארה לעיל יש כדי להוות העברת אינפורמציה שלא בגלוי דבר שיש בו כדי להוות פגם חמור.
ב) הועדה לא התייחסה לאישור ד"ר מליבובסקי שקבעה קשר סיבתי לפגימות
מרובות של המערערת לתאונה הנדונה.
ג) יצויין כי ב"כ המערערת מבקשת שביה"ד ייקבע שבגין הפגם שנפל
בהסתמכות על מידע "נסתר" נפל פסול הן בהחלטת הועדה מהדרג הראשון והן בהכרעת הועדה לעררים.
.3להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית:ו
א) בעקבות תאונת העבודה נבדקה המערערת ע"י ועדת רפואית שישבה
בתאריכים 30/10/94ו-.16/7/95
באותה ועדה נכלל אורתופד שבדק את המערערת בתחום האורתופדי וקבע העדר קשר סיבתי בין הפגימות בצוואר וכתף ימין לבין התאונה.
ב) הועדה בדרג הראשון שדנה בתאריכים 1/4/97ו- 3/6/97בטענת המערערת
בדבר החמרת מצב, ציינה שעיינה בפרוטוקול הועדה הראשונה מיום .30/10/94
ג) ברור שהועדה הרפואית מיום 1/4/97באמירתה "רופא המוסד" מתייחסת
לרופא האורתופד שבדק את המערערת ביום 30/10/94וגם ברור שהועדה לעררים נשוא הערעור מתייחסת לועדה הרפואית מיום 30/10/94בציינה שהקשר הסיבתי לא הוכר ע"י המל"ל.
בהקשר זה מפנה ב"כ המשיב לכך שהועדות השתמשו באותה לשון בה השתמש המומחה, פרופ' רייס, שחוות דעתו מטעם המערערת היתה בפני הועדה.
ד) חברי הועדות הם רופאים שמעמדם כמומחים יועצים וחזקה שהם יודעים
שהם עצמאיים ואינם סבורים שהם כפופים להוראות רופא המוסד.
ה) הועדה לא היתה צריכה להתייחס לאישור ההחמרה של ד"ר מליבובסקי אלא
לחוות הדעת שהונחה בפניה וזאת עשתה במפורש ובמנומק.
ו) אין הליך של "פסילת ועדות" כפי שמבקשת ב"כ המערערת מביה"ד אלא
רק ערעור על קביעת ועדה רפואית לעררים.
ז) אין בטענות המערערת כדי להצביע על טעות משפטית מסויימת של הועדה.
.4ב"כ המערערת קיבלה רשות להשיב לסיכום טענות המשיב והשיבה כדלקמן:נ
א) אי אפשר לפרש בשום פנים את מה שנכתב בפרוטקול כ"רופא המוסד"
כהתייחסות להחלטה רפואית קודמת.
הרישום "רופא המוסד" ברור ביותר ואין לתת לרישום פרושים.
ב) יש להבדל בין מה שכתב פרופ' רייס בחוות דעתו לבין הרישום "רופא
המוסד".
ג) אין חזקה לפיה רופאים בועדות רפואיות יודעים שהם עצמאיים וגם אם
קיימת חזקה כזו הרי שנסתרה ברישומים בפרוטוקולים.
עצם הרישום "רופא המוסד" יש בו כדי להעיד על תפיסה לקויה של חברי הועדות את תפקידם ותפקיד הרופאים האחרים.
ד) הועדה היתה חייבת להתייחס לאישור ההחמרה של ד"ר מליבובסקי כמנהלת
המחלקה לרפואה תעסוקתית.
ה) במסגרת הליך של ערעור על ועדה רפואית לעררים אפשרי להתייחס גם
להליך של הועדה מהדרג הראשון ואם שתי הועדות פסולות מהטעמים שהוסברו בסיכום טענות המערערת, הרי שיש להתחיל מההתחלה כלומר מהדרג הראשון.
.5אשר לטענה לפיה מוסמך ביה"ד "לפסול" החלטת ועדה רפואית בדרג ראשון -
א) סעיף 122(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, קובע
כי "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה בפני הועדה הרפואית לעררים".
סעיף 123לחוק קובע כי "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד בפני ביה"ד האזורי לעבודה בלבד".
ב) מהוראות חוק אלה יש ללמוד כי סמכותו הענינית של ביה"ד הינה דיון
בהחלטת הועדה הרפואית לעררים ובה בלבד, להבדיל מהחלטת הדרג הראשון שהיא, לגופה, אינה ניתנת לערעור אלא על דרך הגשת ערר לועדה הרפואית לעררים.
לא אחת נשמעות בפני בתי הדין האזוריים השגות בדבר תפקוד הרופאים חברי הועדות הרפואיות הן בדרג הראשון והן לעררים אשר יש בו כדי להעיד על חריגה מאי תלותם של הרופאים במוסד לביטוח לאומי ואשר נראה כאילו הועדות רואות עצמן כנתונות למרות המוסד.
ברם, טענות אלה שהינן בדרך כלל כלליות ביותר נבחנות לגופן רק אם מבוססות הן על פגמים משפטיים בפעולות הועדות ובכל מקרה, ביה"ד בוחן אם לא נפלה טעות משפטית בפעולות הועדה לעררים ולא בפעולות הדרג הראשון אשר על פי קביעת המחוקק נבדקות ע"י הועדות לעררים.
ג) גם כאשר דן ביה"ד הארצי ב"תפקוד" הועדות בדרג הראשון, הרי שהיה
זה במישור העקרוני של בחינת סבירות התקנות שהותקנו לענין קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ולא בבדיקה של החלטות של ועדה רפואית בדרג ראשון זו או אחרת (וראה למשל דב"ע נב/01-22, חבשה המל"ל, פד"ע כה' עמ' 311).
ד) לאור האמור לעיל, במצטבר, יש לדחות את הטענות או הבקשות הקשורות
להתערבות ביה"ד בהחלטות הועדה מהדרג הראשון או בדבר מתן הוראה להחזרת עניינה של המערערת לועדה בדרג ראשון בהרכב חדש.
.6אשר לשאלה למה התכוונו חברי הועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור שבפני ברושמם בפרוטוקול "כאבים בכתף ימין אשר זה דבר חדש ולא מוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה" -
א) ראשית יש לציין כי בהקשר האמור מופיע בפרוטוקול הועדה רישום נוסף
בתיאור מהלך הבדיקה הפסיכיאטרית - "כשמפנים לה תשומת לב שהבעיות של הכתף, של היד אינן מוכרות כקשורות לתאונה מתפרצת בכעס ורוגז" (סעיף 27לפרוטוקול ישיבת יום 11/11/97).
ב) ב"כ המשיב הפנה את ביה"ד לפרוטוקול הועדה הרפואית הראשונה שקבעה
נכותה הצמיתה של המערערת, זו שישבה בתאריכים 30/10/94ו- .16/7/95בועדה זו אכן נכלל אורתופד, ד"ר בריסקין, אשר ערך למערערת בדיקה קלינית, וצויין בין היתר כי בבדיקת צוואר נמצא כי המערערת מזיזה את הצוואר בחופשיות, לא הובחנה הגבלה בתנועות הכתפיים, מבדיקת חומר רפואי קודם נמצא שסבלה שנים רבות קודם לכן מכאבים בצוואר ושינויים ספונדילוטיים קשים בצוואר, העדר תלונות על כאבים בצוואר בתאונה, העדר התייחסות לפגיעה בעמוד שידרה צווארי במכתב השחרור מביה"ח, ואי הסכמה עם מסקנות פרופ' רייס לגבי הפגיעה בצוואר.
אותה ועדה גם קבעה אחוזי נכות אך ורק בגין פריט ליקוי 37(8)(ג) בגין שבר של גוף החוליה שהתרפא.
מהאמירות והרישומים דלעיל, לגביהם, אגב, לא הוגש ערעור, אין ללמוד קביעה נחרצת בדבר העדר קשר סיבתי בין ליקויים בצוואר ובכתפיים שיש לתת להם ביטוי באחוזי נכות ולו רק משום שלדעת אותה ועדה אין הגבלה בתנועות הצוואר או הכתפיים.
ג) עיון בפרוטוקול הועדה בדרג הראשון שבערר עליה דנה הועדה לעררים
נשוא הערעור מראה שועדה זו מצאה הגבלה בתנועות צוואר ונראה שגם הכתף אך ציינה שאינה סבורה שהגבלות אלה נגרמו "עקב נכותה המוכרת" ואכן ציינה ש"רופא המוסד לא הכיר בפגימות אלו כקשורות לתאונה הנדונה".
ד) הועדה לעררים נשוא הערעור ערכה למערערת בדיקה קלינית גם בתחום
האורתופדי, ולא מצאתי התייחסות ישירה בפרק הממצאים הרפואיים לכתפיים או לצוואר.
בפרק הסיכום והמסקנות, ככל שהדבר נוגע לענינים האורתופדיים, נרשם כי "מבחינת עמוד שידרה גבי מותני לא חלה החמרה קלינית ורנטגנולוגית, גם פרופ' רייס בחוות דעתו מ- 17/10/96לא מצביע על החמרת מצב בעמוד שדרה אלא על כאבים בכתף ימין אשר זה דבר חדש ולא מוכר ע"י המוסד".
ה) עיון בחוות דעת פרופ' רייס אליה התייחסה הועדה לעררים, זו מיום
17/10/96מראה שהמומחה אכן מתייחס להגבלה בתנועות ול"עצמת הסבל" בכתף ימין, הן לאור הבדיקה הקלינית שערך, והן נוכח תוצאות בדיקת ,m.r.iמיום .16/09/96
ו) מבחינת מכלול הנתונים שפורטו לעיל, נראה לי כי יתכן שהועדה
לעררים נפלה לכלל טעות לפיה קיימת קביעה המחייבת אותה בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכתף ימין לבין התאונה, קביעה שכפי שקבעתי לעיל - אינה קיימת.
ט) בנסיבות אלה, ונוכח האמור לעיל, במצטבר, מקבלת אני את הערעור
ומורה על השבת עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים וזאת על מנת שתפעל כדלקמן:ב
א- תזמין את המערערת, ותבדוק את מצב הכתף הימנית שלה, גדר הנזק
שנגרם לה, ומידת הנכות שנובעת ממנו, אם בכלל.
ב- תעיין גם בבדיקת ,m.r.iמיום .17/10/96
ג- תקבעה בעצמה,במנומק, האם מצבה של הכתף הימנית קשור
לתאונה-אם לאו.

.7בנסיבות העניין, אני מחייבת את המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 1ש"ח בצרוף מע"מ.
.8במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. החמרת מצב במחלת הפוליו

  2. תקנה 36 החמרת מצב

  3. החמרת מצב במילואים

  4. החמרת מצב נכות בברך

  5. עורך דין החמרת מצב

  6. החמרת מצב נפשי בצבא

  7. ועדה רפואית החמרת מצב

  8. החמרת מצב לפי תקנה 36

  9. החמרת מצב תאונת עבודה

  10. תאונת עבודה החמרת מצב

  11. נכות באצבעות - החמרת מצב

  12. אישור רפואי על החמרת מצב

  13. החמרת מצב רפואי קודם בצבא

  14. החמרת מצב ועדה רפואית לעררים

  15. מהי החמרה על חשבון השירות ?

  16. אישור מקופת חולים על החמרת מצב

  17. תקיפה בעבודה - החמרת מצב נכות

  18. תקנה 36 - ועדה רפואית להחמרת מצב

  19. ערעור על דחיית בקשה להחמרת מצב

  20. החמרה במצב הברך - קצין התגמולים

  21. אישור על החמרת מצב מרופא תעסוקתי

  22. ערעור על החמרת מצב בביטוח לאומי

  23. עקרון הגולגולת הדקה או החמרת מצב

  24. תביעה להחמרת מצב על התעלפויות חוזרות

  25. החמרה במצב הנפשי עקב שירות בצה''ל

  26. החמרת מצב ביטוח לאומי - תנועות צוואר

  27. החמרת מצב אחרי 47 שנים - ביטוח לאומי

  28. בדיקה מחדש בוועדה רפואית בגין החמרת מצב

  29. ערעור החמרת מצב תאונת עבודה ביטוח לאומי

  30. החמרת מצב - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  31. ערעור על החמרת מצב עקב ועדה רפואית משרד הביטחון

  32. ערעור החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שאין החמרה במצב

  33. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון