קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בחירות מוקדמות לוועד הרופאים בבית חולים: 1. בתביעה זו עותר התובע לקבלת סעדים שיאפשרו קיומן של בחירות מוקדמות לוועד הרופאים בבית החולים שיבא תל השומר וזאת על פי הפירוט הבא: "א. ליתן צו הצהרתי המורה, כי ועד שיבא במתכונתו הנוכחית מונה בפועל שני חברים בלבד, בניגוד להוראות תקנון אר"מ ועל כן, הינו ועד בלתי חוקי; ב. ליתן צו המורה על קיום בחירות לועד שיבא לאלתר לאור הוראות תקנון אר"מ ו/או לאור בקשתם של כ-47% מרופאי בית החולים שיבא; ג. לחילופין מתבקש בית הדין הנכבד להורות על קיום בחירות למינוי שישה מתוך שמונה חברי ועד שיבא הנוכחי על מנת למלא את מקומם של החברים אשר התפטרו ו/או שיש לראותם כמתפטרים; ד. ליתן צו המורה על ביטול החלטות הוועד הארצי של אר"מ מיום 2.4.12 בשל השיקולים הזרים והבלתי עניינים אשר עמדו בבסיס החלטתו, בשל העובדה כי החלטתו התקבלה שלא ברוב הדרוש על פי התקנון ובשל ניגוד העניינים בו היו נגועים חלק מחבריו; ה. ליתן צו המורה על ביטול החלטת ועדת הביקורת של אר"מ מיום 30.5.12 בשל השיקולים הזרים והבלתי עניינים אשר עמדו בבסיס החלטתו ולאור העובדה, כי לא דן ולא החליט בנושאים מהותיים אשר הובאו להכרעתו ואשר שומה היה עליה לבחון ולקבל החלטתה בהם". הצדדים לתביעה 2. התובע 1 ד"ר ג'קי אור הוא מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שיבא, המבקש להקדים את מועד קיום הבחירות לוועד המקומי בבית החולים ואשר עומד בראש קבוצה של רופאים אשר יכונו בהמשך "ועד הפעולה". 3. הנתבעת 1 (להלן - הר"י), היא ארגון העובדים היציג של רופאי מדינת ישראל שהוקם בשנת 1912. הר"י פועלת כארגון עובדים וכארגון מקצועי- פרופסיונאלי, עצמאי, בלתי תלוי ובלתי מפלגתי, לקידום הרופאים והרפואה בישראל. פעילותה של הר"י ומוסדותיה, קבועים בתקנון. 4. הנתבע 2 (להלן - אר"מ) הוא ארגון פרופסיונאלי של הר"י, והנציגות ובא כוחם של הרופאים במוסדות שבבעלות או בניהול המדינה ובמוסדות ציבוריים אחרים שהצטרפו לארגון. פעילותו של אר"מ ומוסדותיו מוסדרת בתקנון אר"מ. 5. הנתבע 3 ד"ר זאב פלדמן, הוא רופא מומחה בנוירוכירורגיה ומנהל היחידה לנוירוכירורגיה של הילד בשיבא. מאז מרץ 2009 מכהן כיו"ר ועד רופאי שיבא, וכן מכהן כסגן יו"ר אר"מ, חבר מזכירות הר"י וחבר בוועד המרכזי של הר"י. 6. הנתבע 4 (להלן - ועד שיבא) ועד רופאי שיבא, הוא ועד שנבחר כדין בשנת 2009 לקדנציה של 4 שנים. 7. הנתבע 5 הוועד הארצי של אר"מ, הוא הגוף העליון של אר"מ ומי שקיבל ביום 2.4.12 החלטה שלא לאפשר את הקדמת הבחירות בשיבא בהיותה מנוגדת לתקנון. 8. הנתבעת 6 ועדת הביקורת של אר"מ, היא הגוף המבקר של אר"מ ומי שדחתה ביום 30.5.12 את הערעור שהגיש התובע על החלטת הוועד הארצי מיום 2.4.12. רקע עובדתי ודיוני 9. הסכסוך שבפנינו מקורו בחתימת ההסכם הקיבוצי מיום 25.8.11 שבין הר"י לבין המדינה והמעסיקים הציבוריים, שהיה תוצאת מאבק ארוך שניהל ציבור הרופאים בישראל על תנאי עבודתו, שכרו ועל דמותה של הרפואה הציבורית בישראל. 10. בחודש אוקטובר 2011 נפגשו ד"ר פלדמן והתובע לשיחה לפי בקשת התובע. באותה פגישה הביע התובע את חוסר השביעות השורר בקרב רופאים שונים בבית החולים מההסכם הקיבוצי. בהמשך ביום 19.11.11, פנה התובע לחברי ועד שיבא. במכתבו ביקש התובע לערוך הצבעת אמון חוזרת בוועד; קרא לוועד להתפטר בטענה שלא עמד בחובתו לכנס ישיבה לפחות אחת ל- 3 חודשים ודרש לצרף חבר ועד נוסף במקומו של ד"ר אורן שהתפטר מהוועד. (נספח 3 לכתב התביעה). בהמשך להתפטרותו של ד"ר אורן, התפטרו שני חברי וועד נוספים מוועד שיבא, פרופ' שרעבי וד"ר לבקוביץ-ורבין. 11. בסוף חודש ינואר 2012 נפגשו התובע וד"ר פלדמן בשנית. בפגישה זו חזר התובע ודרש כי וועד שיבא יתפטר מתפקידו ויתקיימו בחירות מוקדמות. ביום 7.2.12 פנה התובע לד"ר פלדמן בכתב ודרש פעם נוספת לערוך בחירות מוקדמות לוועד. במכתב זה ציין התובע כי פנייתו נעשית בשם "ועד הפעולה" שהוקם על ידו וכי בידיו חתימותיהם של 393 רופאים המצדדים בהקדמת הבחירות לוועד. (נספח 4 לכתב התביעה). 12. ביום 13.2.12 נשלחה הודעת דוא"ל מטעם ועד הפעולה לכל רופאי בית החולים שיבא. בהודעה זו נכתב כי ביום 7.2.12 הועברו למשרדי ועד שיבא חתימותיהם של 393 מרופאי בית החולים אשר קוראים לעריכתן של בחירות מוקדמות. בהודעה צוין כי היות ולא נתקבלה תשובת הוועד, תתכנס ישיבה של רופאי בית החולים ביום 19.2.12 (במכתב צוין בטעות התאריך 19.3.12) על מנת לבחור ועדת בחירות ומועד לקיומן של הבחירות. בהודעה זו הוצע לרופאים אשר רוצים להגיש מועמדותם לוועד לעשות כן (כנספח 5 לכתב התביעה). 13. ביום 15.2.12 פנה התובע בדוא"ל לכלל הרופאים בתזכורת על קיום אסיפת הרופאים ביום 19.2.12 (נספח 11 לכתב ההגנה). ביום 16.2.12 פנה ד"ר פלדמן לרופאי שיבא בדוא"ל, בו התייחס לפעילות הוועד לקידום האינטרסים של הרופאים. ד"ר פלדמן ציין שגם אם ההסכם הקיבוצי מעורר מחלוקת אסור לנהוג בניגוד לכללים ולקיים בחירות בלתי חוקיות. ד"ר פלדמן הבהיר כי תקנון אר"מ, להבדיל מתקנון ארק"ח, הוא ארגון רופאי שירותי בריאות כללית, איננו מאפשר לקיים בחירות על ידי איסוף חתימות של רופאים, וכי בכוונתו לפנות לכל אחד מהרופאים באופן אישי כדי לשמוע את אשר על לבו. (נספח 7 לכתב התביעה). 14. ביום 19.2.12 פנה ד"ר פלדמן לרופאי שיבא בדוא"ל, מסר להם עדכונים על פעילות הוועד והודיע כי בכוונתו לכנס אסיפת רופאים ביום 5.3.12. (נספח 14 לכתב ההגנה). באותו היום התקיימה אסיפת הרופאים שזימן התובע. באסיפה נכחו כ- 100-120 רופאים. מסיכום האסיפה עולה כי באספה הוחלט על קיומן של בחירות ביום 2.4.12 בשעה 14:00 וכן נבחרה ועדת בחירות המונה 3 רופאים. (נספח 8 לכתב התביעה). 15. ביום 8.3.12 פנה התובע לכלל הרופאים והודיעם כי ביום 13.3.12 מתוכננת ישיבת רופאים מטעם ד"ר פלדמן, וביקש מהרופאים להגיע לישיבה על מנת שיהיה יצוג למגוון דעות (נספח 10 לכתב התביעה). ביום 13.3.12 התקיימה ישיבת הרופאים שכינס ד"ר פלדמן. במהלך הישיבה שב ד"ר פלדמן והסביר על ההסכם הקיבוצי והציג את הקשיים ביישומו. התקיים דיון פתוח ונשמעו מגוון דעות. 16. למחרת ביום 14.3.12, נשלחה הודעת עדכון מטעם ד"ר פלדמן, בה הוא סקר בקצרה את האסיפה, הבהיר שמופצים מכתבים רצופים אי דיוקים שכוללים בקשות וציטוטים שמעולם לא נאמרו על ידו וחזר והתחייב לקיים פגישות אישיות עם רופאי בית החולים. (נספח 18 לכתב ההגנה). באותו היום נשלח מכתב בשם ועד הפעולה לכלל הרופאים בו פורטו תמצית ההחלטות שנתקבלו באסיפה שנערכה ביום 19.2.12 . במכתב צוין כי לבקשת ד"ר פלדמן יידחה מועד הבחירות ליום 2.5.12 וכן פורטו שמות חברי וועדת הבחירות וועדת הביקורת והוצע לרופאים להגיש מועמדותם לחברות בוועד. (נספח 9 לכתב התביעה). 17. יצוין כי בין לבין, פנה התובע לד"ר פלדמן בבקשה כי הלה יעביר לו את מועדי ישיבות הוועד שנערכו בשנת 2011. ואכן ביום 13.3 שלח ד"ר פלדמן לתובע את רשימת תאריכי ישיבות הוועד לשנת 2011 . (נספחים 11, 12 לכתב התביעה). 18. ביום 16.3.12 נשלח מכתב מטעם ועד הפעולה לד"ר זיו-נר יו"ר אר"מ, בו התבקש האחרון לכנס את הוועד הארצי של אר"מ על מנת שיורה על פיזור ועד שיבא ועל עריכת בחירות חדשות ביום 2.5.12. במכתב פורטו הטעמים שבגינם סבור ועד הפעולה כי מוטלת חובה על חברי הוועד המרכזי של אר"מ להורות על פירוק הוועד המכהן בשיבא ועל קיומן של בחירות מוקדמות (נספח 19 לכתב ההגנה). ביום 20.3.12 השיב ד"ר זיו-נר שתשובה לגופו של עניין תימסר לאחר בחינת הטענות לעומקן. ד"ר זיו נר אף הוסיף כי התובע מנסה לקבוע עובדות בשטח ולהכריז על עריכת בחירות, וכי התנהגות זו מנוגדת לתקנון אר"מ. לפיכך קרא לתובע להודיע על ביטול הבחירות (נספח 15 לכתב התביעה). באותו יום השיב התובע לד"ר זיו-נר והודיע לו בשם ועד הפעולה כי אין מקום לבקשתו בדבר ביטול הבחירות. (נספח 16 לכתב תביעה). ביום 22.3.12 שלח ד"ר זיו-נר מכתב נוסף בו ציין כי הוא עומד מאחורי כל האמור במכתבו מיום 20.3.12 וכי בכוונתו להעלות את הנושא לדיון בישיבת הוועד הארצי של אר"מ בהקדם האפשרי (נספח 17 לכתב התביעה). 19. ביום 2.4.12 התקיימה ישיבת הוועד הארצי של אר"מ . כעולה מפרוטוקול הישיבה (נספח 23 לכתב ההגנה) התקיים דיון מקיף ופתוח בשאלה האם יש להקדים את הבחירות בשיבא. את הישיבה פתח ד"ר פלדמן שציין שכ- 30% מרופאי שיבא חתמו על בקשה להקדמת בחירות, אך הבהיר שבתקנון אר"מ, אין סעיף שמאפשר הקדמת בחירות על בסיס דרישה כזו, להבדיל מתקנון ארק"ח. בעקבות הדברים הללו התקיים דיון ער במהלכו נשמעו דעותיהם של מספר חברים וביניהם ד"ר כץ אשר סבר כי על הוועד בשיבא להעמיד עצמו להצבעה מחודשת אחרת יווצרו בפועל שני וועדים. ד"ר כץ אף ציין כי קיימת בעיה היות ולא קיים מנגנון להחלפת ועד מקומי עקב דרישת הציבור. בסיום הדיון התקבלה ההחלטה (ללא מתנגדים ובהימנעותו של ד"ר כץ) בנוסח הבא: "הוועד הארצי איננו רואה קיום בחירות לוועד המקומי בשיבא או בכל בי"ח משום שלא התקיימו הנסיבות ע"פ התקנון המאפשרות קיום בחירות מהסוג הזה". 20. ביום 19.4.12 נשלחה הודעה בשם ועד הפעולה לרופאי שיבא. בהודעה צוין כי הבחירות תיערכנה ביום 6.5.12 בשעה 14:00. (נספח 19 לכתב התביעה). ביום 29.4.12 הודיע ד"ר זיו-נר במכתב לרופאי שיבא, שהוועד הארצי בישיבתו מיום 2.4.12 קיבל החלטה גורפת שאין לקיים בחירות לוועד שיבא מאחר והתקנון אינו מאפשר קיומן בנסיבות הקיימות. (נספח 25 לכתב ההגנה). ביום 2.5.12 נשלחה הודעת דוא"ל מטעם ועד הפעולה ובו הובהר כי הבחירות לוועד תתקיימנה ביום 6.5.12 וזאת מאחר וועד שיבא, אשר נותר לאחר התפטרות שלושה מחבריו, פועל בניגוד לתקנון אר"מ, לא עמד בהתחייבותו לשוחח עם ציבור הרופאים ולא השכיל להתפטר מתפקידו על מנת לבחון את רצון ציבור הרופאים. 21. ביום 4.5.12 הגישו חלק מהנתבעים בתביעה דנן, תובענה לבית דין זה ( ס"ע 8412-05-12 ) למניעת הבחירות אשר הוגדרו על ידם כבחירות "פראיות ובלתי חוקיות". במסגרת תביעה זו התבקש בית הדין ליתן צו ארעי במעמד צד אחד וצווים זמניים. יצוין כי בתיק זה הוגשה התביעה כנגד 10 נתבעים- חברי ועד הפעולה. בו ביום נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 6.5.12. בדיון שהתקיים ביום 6.5.12, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה הבחירות שנקבעו לאותו יום לא תתקיימנה על מנת לאפשר מיצוי הליכים פנימיים והגשת ערעור על ההחלטה, לוועדת הביקורת של אר"מ, שתתכנס ותיתן החלטתה בתוך חודש ימים. כמו כן נקבעו מועדים להגשת תביעה וכתב הגנה בתיק העיקרי ככל שיהיה בכך צורך. 22. כאמור בהסכם בין הצדדים מיום 6.5.12 הוגש ביום 13.5.12 לוועדת הביקורת של אר"מ היא הנתבעת 6, ערעור מטעם התובעים על החלטת הוועד הארצי של אר"מ מיום 2.4.12 (העתק מכתב הערעור, נספח 28 לכתב התביעה). ביום 23.5.12 הגישו הנתבעים את כתב תשובתם לערעור. 23. ביום 30.5.12 התקבלה החלטת ועדת הביקורת שדחתה את הערעור ובין היתר קבעה: " .... 6. ועדת הביקורת, בהמשך לדיוניה, החליטה לפנות ולהציע לועד הארצי של אר"מ, לקבוע תאריך לועידת אר"מ שלא יותר מאוחר מתאריך 1.6.13. 7. ועדת הביקורת דורשת מועדת התקנון, להציע ולבצע תיקון לסעיפים בתקנון אר"מ בנושאים הקשורים "לתפקוד הוועדים המקומיים" באופן שייקבע נוהל להחלפת ועד מקומי במקרה של "אי התפטרות" הוועד המכהן, כאשר קיימת דרישה מצוות רופאי ביה"ח לקיים בחירות על בסיס חוסר אימון או כל סיבה אחרת, ובאילו תנאים, בוועד המכהן [ שלא התפטר מרצונו]. סעיף הדן באפשרות הנדונה שלא קיים בתקנון אר"מ. 8. ועדת הביקורת פונה אל שני הצדדים להגיע לתהליך של גישור חברי ולא משפטי... 9. ועדת הביקורת החליטה לדחות את בקשת "ועד הפעולה" של תה"ש לערוך בחירות בחודש יולי או אוגוסט 2012, על ידי רוב של ארבע נגד שניים, בהצבעה בסופית חסויה אשר התקיימה בגמר דיוני הוועדה". (נספח 32 לכתב התביעה). 24. יש לציין כי בין לבין, הוחלפו תכתובות בין הצדדים שעסקו בעיקרן בקבלת מידע אודות שמות חברי ועד שיבא שנכחו בכל אחת מישיבות הוועד. 25. ביום 4.6.12 הגישו התובעים בתיק ס"ע 8412-05-12 (כמצויין בסעיף 21 לעיל) הודעת עדכון לבית הדין בדבר החלטת ועדת הביקורת. כבר בהודעה זו ציינו התובעים שלהחלטת ועדת הביקורת נפקות להמשך ההליך שכן משמעה שהחלטת הוועד הארצי מיום 2.4.12 עומדת על כנה וכי בכוונתם להתייחס לנפקות זו בדיון שנקבע ליום 10.6.12. (נספח 32 לכתב ההגנה). בדיון שהתקיים ביום 10.6.12 הודיעה ב"כ התובעים בתיק הנ"ל, שלנוכח החלטת ועדת הביקורת ששוללת את הקדמת הבחירות בשיבא, ומאחר ולא נפתח הליך שתוקף את החלטת ועדת הביקורת, הבקשה והתביעה מיצו עצמם שכן התובעים בתיק הנ"ל קיבלו את מבוקשם והבחירות נמנעו. לאור האמור בתביעה נמחקה אותה תביעה כאשר בית הדין מוסיף וקובע כי אם יוגש הליך נוסף מטעם ד"ר אור ו"ועד הפעולה" שקשור לאותן מחלוקות, ייעשה מאמץ לקיימו בהקדם. בהתאם לכך הגיש התובע ביום 17.6.12 את תביעתו בהליך שבפנינו (יש לציין כי בתחילה הוגשה התביעה על ידי התובע ומספר תובעים נוספים אשר בהמשך ביקשו למחוק עצמם מכתב התביעה). 26. הצדדים ויתרו על קיום הליך הוכחות וזאת הואיל ולא קיימת מחלוקת עובדתית, והגישו סיכומיהם בכתב. טיעוני התובע 27. ראשית טוען התובע כי החלטת הנתבעים למחוק את תביעתם נגועה בחוסר תום לב, שכן בדיון שהתקיים ביום 10.6.12 הסכימו הצדדים כי יתקיים דיון בתיק העיקרי ככל שיהיה בכך צורך, ורק על בסיס הסכמה זו , הסכימו התובעים (בתיק דנן) שלא לקיים את הבחירות לוועד שיבא ביום 6.5.12 ולפנות לערעור לועדת הביקורת של אר"מ, על אף שמדובר בעניין חוקתי מובהק. 28. לגופו של עניין טוען התובע כי על פי הוראותיו המפורשות של תקנון אר"מ (סעיפים 5 ו- 16 לתת פרק ד' לפרק ח'), חובה היא לקיים בחירות לוועד המקומי, וזאת מהטעם כי הוועד המכהן פועל למעשה רק באמצעות שני חברי ועד, בעוד שהתקנון מחייב כי ועד מקומי ימנה לא פחות משלושה חברים. התובע מוסיף כי היעדרותם של שלושה מחברי הוועד משלוש ישיבות רצופות או יותר, המהווה, בהתאם להוראות התקנון, את התפטרותם בפועל, בנוסף להתפטרותם האקטיבית של שלושה חברי ועד נוספים- מביאה לתוצאה כי לכל היותר רק שני חברי ועד מכהנים בהתאם לתקנון. 29. התובע מציין כי כמו הוועד הארצי של אר"מ, גם וועדת הביקורת לא התייחסה בדיוניה ו/או בהחלטתה למשמעויות הנגזרות מהיעדרותם של שלושה מבין חברי ועד שיבא הנוכחי מישיבות הוועד. התובע טוען עוד כי בהחלטת הוועד הארצי וכן בהחלטת ועדת הביקורת, כמו גם בהתנהלות ועד שיבא הנוכחי, נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, המחייבים את בית הדין להתערב ולבטל את ההחלטה ולהורות על קיומן של בחירות מוקדמות. בעניין זה טוען התובע כי יש לבחון את התנהלות הנתבעים בזהירות יתר כיוון שהחברות באר"מ אינה וולונטרית וכי כל רופא המועסק בבי"ח ממשלתי הופך אוטומטית לחבר באר"מ. עוד לטענתו, הונחתה ועדת הביקורת על ידי הנתבעים לבחון את החלטת הוועד הארצי רק מן הבחינה הפרוצדוראלית ומבחינת תקינות ההליך - הנחיה אשר ניתנה בניגוד להסכמת הצדדים בדיון מיום 6.5.12 ואשר יש בה להצר את שיקול דעתה של הוועדה שלא כדין. 30. לטענת התובע קיימת לאקונה בתקנון אר"מ שיש לצקת לתוכה תוכן לאור עקרונות יסוד ופרשנות תכליתית. התעלמות מרצון ציבור כה רחב של רופאים, יש בה שרירות לב ושיקולים פסולים אשר התערבותו של בית הדין נדרשת בהם. התובע מדגיש כי בתקנון האיגוד הפרופסיונאלי המקביל לאר"מ, תקנון ארק"ח, קבועה הוראה מפורשת המחייבת את קיומן של בחירות חוזרות לוועד המקומי לפי דרישת אחוז מסוים מקרב ציבור החברים בארק"ח. כך גם בתקנון לדוגמה שמציע תקנון הר"י קיים סעיף דומה. 31. החלטת הוועד הארצי מיום 2.4.12 נגועה בשיקולים זרים. התובע טוען כי עיון בפרוטוקול הוועד הארצי כמו גם בכתב התביעה שהגישו הנתבעים מעלה, כי הנתבעים פועלים מתוך חשש קיומי להחלפתם ומתוך פחד מאובדן סמכות ומרות. לפיכך הדיון שהתקיים בוועד הארצי התקיים מבלי להתחשב בנתון מרכזי והוא השתקפות רצון ציבור הרופאים הקורא לעריכתן של בחירות. 32. לשיטת התובע רבים מחברי הוועד הארצי של אר"מ אשר היו שותפים בקבלת ההחלטה למנוע את קיום הבחירות, נמצאים במצב של ניגוד עניינים שכן הם משמשים גם כחברי ועדים מקומיים ועל כן יש בהחלטה מיום 2.4.12 להשפיע עליהם באופן אישי וישיר. בנוסף, החלטת הוועד הארצי של אר"מ התקבלה בפועל על ידי 11 חברים כשרים מתוך 29 חברי ועד ואינם מהווים רוב של 2/3 מהקולות כנדרש בסעיף 14(א) לתת פרק ב' לפרק ח' בתקנון. 33. עוד מוסיף התובע כי גם בהתאם לסעיף 14(א) לתת פרק ב' לפרק ח' הקובע כי הוועד הארצי רשאי לפרק ועד מקומי ו/או לדרוש בחירות חדשות לאחר שימצא שפעולות הוועד המקומי עומדות בסתירה לתקנון או עלולות לגרום לאר"מ נזק מוסרי ו/או אחר - היה על הוועד הארצי לקבוע כי יש להקדים את הבחירות. זאת בסיטואציה בה יש לראות בשלושה מחברי הוועד כמי שהתפטרו מתפקידם כך שהלכה למעשה נותרו שני חברי ועד בלבד ולאור העובדה כי אחוז מכריע מקרב רופאי ביה"ח הביע רצונו בבחירות מוקדמות. 34. על כן מבקש התובע כי בית הדין יתערב בהחלטת ועדת הביקורת ויורה על קיום בחירות לועד שיבא לאלתר לאור הוראות תקנון אר"מ ו/או לאור בקשתם של 47% מרופאי בית החולים. לחילופין מתבקש בית הדין להורות על קיום בחירות למינוי שישה מתוך שמונה חברי הוועד. כמו כן מתבקש בית הדין ליתן צו המורה על בטלותם של החלטות הוועד הארצי מיום 2.4.12 ושל ועדת הביקורת מיום 30.5.12. טיעוני הנתבעים 35. בהתאם לתקנון אר"מ הקדנציה של ועדי רופאים מקומיים היא בת 4 שנים. עריכת בחירות במהלך הקדנציה של ועד מכהן אפשרית על פי התקנון באחת משתי דרכים בלבד, כאשר אף אחת מן החלופות לא התקיימה במקרה זה. הטענה בדבר לאקונה הקיימת בתקנון אין מקומה בהליך זה, שכן מי שמוסמך לנסח ולהציע שינויים בתקנון היא ועדת התקנון שהמלצותיה יובאו בפני הועידה הארצית של אר"מ. מעבר לכך שלשיטת הנתבעים אין בתקנון אר"מ לאקונה מאחר שלא מדובר במצב של העדר הסדר, בתקנון קיים הסדר להחלפת הוועד והעובדה שאף אחת מהחלופות לא מתקימות ביחס לועד שיבא, אין משמעותה שקיימת לאקונה. 36. התביעה הנוכחית היא חזרה ומחזור של כל הטענות שהתובע טען זה מכבר בפני ועדת הביקורת במסגרת הערעור. הלכה מושרשת היא שבית המשפט ימנע מלהתערב בהחלטותיהם של טריבונאלים פנימיים אלא במקרים חריגים בלבד. בענייננו אין כל עילה שתצדיק חריגה מכלל אי ההתערבות שכן החלטת ועדת הביקורת התקבלה על פי סמכותה ובהתאם לתקנון. 37. החלטת ועדת הביקורת מייתרת את המשך ההליכים. ניסיונו של התובע להציג את הדברים כאילו הדיון בוועד ת הביקורת הוא רק "תחנה" לקראת המשך הדיון בבית הדין מתעלמת ממהותו של ההליך. 38. כפי שעולה מפרוטוקולי דיוני ועדת הביקורת, הוועדה בחנה לעומק את כל טענות התובע ו"ועד הפעולה" ולא התמקדה רק בבדיקה פרוצדוראלית של החלטת הוועד הארצי. בדיוני הוועדה ניתן מקום לכל הצדדים להביע את עמדותיהם ולהשמיע טיעוניהם. ועדת הביקורת לא הסתפקה בדחיית הערעור אלא המליצה על תיקון התקנון ועל קביעת מועד לכינוסה של ועידת אר"מ והצעות אלה יבחנו וישקלו בכובד ראש. 39. הנתבעים מתנגדים בתוקף לטענת התובע כאילו בבסיס החלטות הוועד הארצי וועדת הביקורת עמדו שיקולים זרים וכי נפלו פגמים מהותיים בהחלטות הנ"ל. שני הגופים פעלו בהתאם לתקנון ויישמו את הוראותיו ועל כן החלטותיהן אינן יכולות בשום אופן להיחשב כשרירותיות. כך גם אין מקום לטענה בדבר ניגוד עניינים. מבנה הסמכויות באר"מ מייצר אפשרות שהחלטות בעלי תפקידים ישליכו על תפקידיהם ומכאן כי אין בכך ניגוד עניינים בגינו יש לבטל את ההחלטה. התשתית התקנונית 40. הר"י מאגדת בתוכה איגודים וחברות מכל תחומי ההתמחות הרפואית. תחת הר"י פועלים ארגונים פרופסיונאלים שנקבעים לפי זהות המעסיק, ומהווים חלק בלתי נפרד מהר"י (כדוגמת אר"מ - ארגון רופאי המדינה, וארק"ח- ארגון רופאי שירותי בריאות כללית). פעילותם מוסדרת בסעיפים 241-254 לתקנון הר"י. 41. על פי תקנון הר"י (סעיף 253), רשאים הארגונים לקבוע בעצמם במסגרת תקנוניהם את ההסדרים הפנימיים שלהם, ובפרט את אופן עריכת הבחירות למוסדותיו של כל ארגון. כל זאת בכפוף להוראות תקנון הר"י וכל עוד אין סתירה. בהתאם לכך הותקן תקנון אר"מ, המסדיר את פעילות ומוסדות הארגון והוא עומד בתוקפו מאז ייסוד אר"מ בשנות ה- 60. 42. על פי פרק ח' לתקנון, מוסדות אר"מ כוללים את: הועידה הארצית, הוועד הארצי, יו"ר הארגון, ועדים מקומיים ( דוגמת ועד רופאי שיבא ), ועדת ביקורת וועדת תקנון. הועידה הארצית של אר"מ מתכנסת אחת ל- 4 שנים ותפקידה להחליט בנושאים עקרוניים ובנושאי מדיניות, לבחור את נציגי מוסדות הארגון השונים, ולערוך שינויים בתקנון (סעיף 1 לפרק ח(א) לתקנון אר"מ). בשנת 2009 הורכבה ועדה שבחנה ביסודיות את התקנון, קיבלה הצעות לשינויים בו מחברים בארגון ואכן בוצעו בתקנון שינויים שונים. הוועד הארצי הוא המוסד המבצע העליון של הארגון, ובראשו עומד יו"ר הארגון- ד"ר זיו-נר. הוועד מונה 29 חברים: 26 + 2 נציגי גמלאים + יו"ר. חברי הוועד הם נציגי הוועדים המקומיים כפי שנבחרו ביחידות השונות ובהם יושבי הראש של הוועדים המקומיים. 25 מחברי הוועד הארצי של אר"מ מכהנים במקביל כחברי הוועד המרכזי של הר"י. 43. תקנון אר"מ קובע הוראות מפורשות באשר לחובה של כל חבר לפעול על פי התקנון והחלטות הארגון. כך בסעיף 2 לתקנון: " על חברי אר"מ לפעול לפי הכללים הבאים: למלא אחר התקנון והוראות המוסדות המנהליים. לא לנהוג באופן העלול לפגוע באר"מ ומטרותיה. .... ". בסעיף 13 לפרק ח(ב) לתקנון נקבע: "החלטות הוועד הארצי מחייבות את כל חברי הארגון כפרט ובכלל, ואת הוועדים המקומיים והאסיפות הכלליות של היחידות כל עוד לא הוחלט אחרת בוועידה". בסעיף 23 לפרק ד' לתקנון נקבע: "לא תעמוד לדיון ו/או תתקבל החלטה של יחידה ו/או ועד מקומי, המתנגדת ו/או הסותרת ו/או אינה מתיישבת עם החלטות הוועד הארצי ו/או הועידה של אר"מ". 44. באשר לזכות הבחירה למוסדות הארגון, קובע סעיף 1(ג) לפרק ה' לתקנון שחברי אר"מ זכאים: "לבחור ולהיבחר למוסדות הארגון, בכפוף לתקנון". כאשר לפי סעיף (א) הזכות להיבחר לכל תפקיד בארגון נתונה לכל חבר שמילא חובותיו לארגון. 45. ועדי הרופאים המקומיים, כדוגמת ועד רופאי שיבא, מוקמים ופועלים מכוח פרק ח(ד) לתקנון אר"מ. סעיף 4 לפרק זה מסדיר את המועדים לעריכת בחירות לוועדים המקומיים וקובע כדלקמן: "בכל יחידה המונה לפחות 10 חברי אר"מ, יתקיימו בחירות, לא מוקדם משנה ולא יאוחר מחודשיים טרם הועידה שבה מתקיימות בחירות למוסדות הארגון, ובה יבחרו ועד מקומי וצירים לועידה, כולל ממלאי מקום, ובלבד שחברי הוועד המקומי יהיו גם צירים לוועידה מטעם היחידה". 46. התקנון אף מאפשר עריכת בחירות במהלך קדנציה של ועד מקומי מכהן באחת משתי חלופות: האחת - במקרה שהוועד המכהן הגיש התפטרותו בפני האסיפה הכללית המקומית בבית החולים ( סעיף 21 בפרק ח(ד) ) והשנייה - כאשר ניתן לכך אישור הוועד הארצי ( סעיף 10 בפרק ח(ד) ). בנוסף, סעיף 14 (א) בפרק ח(ב) קובע את סמכות הוועד הארצי להורות ברוב של 2/3 מחבריו על ביטול בחירות, פירוק ועדים קיימים ודרישת בחירות חדשות, וזאת אם נמצא שפעילות הוועד המקומי עומדת בסתירה לתקנון, או עלולות לגרום לאר"מ נזק מוסרי ו/או אחר : "מבלי לפגוע בכלליות סמכויות הוועד הארצי, רשאי הוועד הארצי ברוב של 2/3 לפחות מבין חבריו, לבטל בחירות לוועדים המקומיים, לפרק וועדים מקומיים שנבחרו ואושרו על ידו, לדרוש בחירות חדשות של וועדים מקומיים. הוועד הארצי יפעל לפי סעיף זה לאחר שימצא שפעולות הוועד המקומי עומדות בסתירה לתקנון, או עלולות לגרום לאר"מ נזק מוסרי ו/או אחר, ולאחר שניתן לוועד המקומי הרלוונטי לטעון את טענותיו בפניו". דיון והכרעה 47. לא אחת עמד בית המשפט העליון על חשיבותו של תקנון ככלי המסדיר את עבודת הארגון: "ארגון של קבע צריך תקנון שיקבע את מטרות הארגון, את המוסדות ואת התפקיד של כל מוסד, את התנאים לקבלת חברים, את היחסים שבין החברים לבין הארגון ועוד. התקנון נדרש כדי להבטיח פעולה תקינה ויציבה של הארגון לאורך זמן. הוא נדרש גם כדי שהארגון, כגוף, וכל אחד ממוסדות הארגון, יפעל בנאמנות למילוי תפקידו ובמסגרת תפקידו. בנוסף לכך, התקנון מסייע לקיום פיקוח על פעילות הארגון, כדי שיפעל כשורה, הן מצד חברי הארגון והן, במסגרת הדין, מצד גורמים שמחוץ לארגון . על כך עמדה פרופ' בן-ישראל: "חשיבותו של התקנון היא לא רק כלפי חוץ, שהמתקשרים עם הארגון ידעו מי מוסמך לחתום איתם על ההסכם, אלא גם כלפי פנים. כל הארגונים הפועלים מכוח התקנון כפופים לתקנון ואינם חופשיים לעשות כבשלהם. התקנון מקנה זכויות וכוחות ומטיל חובות לא רק על החברים בארגון, אלא גם על האורגנים שלו"... לכן קבע בית-הדין בפסקי-דין אחדים כי תנאי הוא להכרה בארגון עובדים שיהיה לו תקנון ... וכך הוא הדין". (בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נגד בית הדין הארצי לעבודה ואח', מיום 27.2.97). 48. להתנהלות ארגונית מוקפדת בהתאם לתקנון חשיבות רבה הן בהיבט הפנימי והן בהיבט החוקתי. התקנון הוא כלי הנועד להגן ולשמור בין השאר גם על הדמוקרטיה של הארגון. ככזה הוא מסדיר את מבנה מוסדותיו, אופן פעולתם, מנגנוני הערעור על החלטותיו ודרכי הבחירה למוסדות השונים. אף פסיקת בתי הדין לעבודה עיגנה את מעמדו המחייב של תקנון ארגון עובדים והכירה בחשיבות ההגנה עליו. (ראה למשל ע"ע 1586/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' תמר זסלנסקי, מיום 25.7.08; עב' 1316/07 גולדברג שרה נ' ארגון המורים, מיום 18.11.07). 49. חשיבות התקנון והפעולה על פי הוראותיו אף גדלה שעה שמתייחסים אנו לזכות הבחירות למוסדות הארגון. הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד חוקתית שדרושה להבטחתו והגשמת עקרונות היסוד הדמוקרטיים של כל משטר וארגון. התקנון קובע מנגנונים שמטרתם להבטיח את קיום הזכות המהותית ושמירה עליה מפני פגיעה או ניצול לרעה. לשם כך מוסדרים הליכי הבחירות בהוראות מפורטות ומפורשות במסגרת התקנון. כדי להגן על זכות הבחירה ועל הזכות להיבחר, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיום הבחירות במועדן שאם לא כן וכל אימת שקבוצה כזו או אחרת לא תהייה שבעת רצון מההנהגה הקיימת תוכל היא לבקש בכל מועד שהוא את החלפתה, יביא הדבר לפגיעה מהותית בסדרי הארגון, וביעילות ותקינות פעילותו. הרציונל העומד מאחורי קביעת מועדי בחירות מוסדרים, הוא האפשרות להבטיח לבוחר כי נבחר הציבור יכהן בתפקידו בכל התקופה כפי שנקבע בתקנון. (ראה לעניין זה בג"צ 10466/08 דוד אלחייני נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, מיום 19.1.09). בנוסף, קביעת אורך תקופת הקדנציה של הגוף הנבחר נועדה לקבוע מחד תקופה ארוכה דיה כדי לאפשר לנבחר הציבור הזדמנות ליישם את מדיניותו מבלי שהבוחר נושף בעורפו, ומאידך לא ארוכה מדי כך שאינטרס הנבחר לרצות את הבוחר ולהקשיב לצרכיו, לא ייפגע. 50. על חשיבות עריכת הבחירות במועדן, עמד בית המשפט העליון בקובעו: "העיקרון הראשון - הוא העיקרון המורה אותנו על עריכתן של בחירות לאחר תקופת כהונה הקצובה מראש ובמועדים הקבועים מראש- הוא עקרון התשתית, וכוחו נעלה על כל שאר עקרונות והוראות במשפט הבחירות... " (דנג"צ 1913/97 מואסי ואח' נ' שר הפנים ואח', מיום 24.3.98). וכן נאמר בעניין אחר כי: "הקפדה על לוח זמנים זה מהווה נדבך חיוני לשם קיומו של הליך דמוקרטי תקין ולשם הבטחת השוויון בין המתמודדים השונים" (ע"ב 2573/99 בא גד נ' ועדת הכנסת, פ"ד נג(3) 193). 51. ומן הכלל אל הפרט. אר"מ הוא ארגון דמוקרטי שמוסדותיו ובהם הוועדים המקומיים נבחרים על ידי חבריו בבחירות אחת לארבע שנים. התקנון כולל מנגנון שמאפשר את החלפת הוועד במהלך תקופת הקדנציה באחת משתי דרכים - בעת התפטרות חבריו ( סעיף 21 בפרק ח'(ד) ) או בהחלטת הוועד הארצי שעליה יש זכות ערעור לועדת הביקורת (סעיף 10 בפרק ח(ד) ). במקרה דנן לא התקיימה אף לא אחת משתי החלופות, ועל כן מטעם זה בלבד יש לכאורה לדחות את התביעה. 52. תקנון אר"מ קובע הסדר מאוזן ומידתי לעניין בחירתם, כהונתם והחלפתם של הוועדים המקומיים. העובדה כי זכות הבחירה לוועד כבולה למועדים ופרוצדורות, אין בה לפגוע בכשרות התקנון אלא להיפך - הזכות לבחור ולהיבחר אינה זכות מוחלטת הנתונה לחבר הארגון או לקבוצת חברים כל אימת שיחפצו בכך. קביעת המועדים וההסדרים, כאמור לעיל, דרושה לשמירה על מנהל תקין, יציבות ומתן אפשרות לבסס מדיניות ארוכת טווח. 53. כפי שעולה מחומר הראיות שעמד בפנינו, הזרז שגרם לתובע ול"ועד הפעולה" בהמשך, לדרוש קיומן של בחירות מוקדמות, הוא אי שביעות רצון מההסכם הקיבוצי שנחתם בעניין תנאי עבודתם של הרופאים. סיבה זו אין בה די בכדי להביא לחריגה מהוראות התקנון ובכלל זה להקדמתן של הבחירות ולהחלפתו של וועד מכהן שנבחר כדין ושאין חולק שבתקופת כהונתו פעל רבות למען ציבור הרופאים בבית החולים. בהקשר זה יצוין, שתקופת הכהונה של הוועדים המקומיים באר"מ שהיא בת 4 שנים, היא פרק זמן סביר, מידתי ומקובל הן בוועדי עובדים והן בגופים אחרים. 54. בעניין זה לא נוכל לקבל טענת התובע בדבר קיומה של לאקונה בתקנון. לאקונה משמעה היעדר הסדר. קיומו של הסדר, בין אם הוא הסדר שלילי ובין אם הוא הסדר חיובי, שולל קיומה של לאקונה. לאחר שעברנו על הוראות תקנון אר"מ, הגענו למסקנה כי אין בתקנון לאקונה הואיל ולא מדובר במצב של העדר הסדר. העובדה כי התקנון אינו מקים אפשרות להחלפת הוועד לאור דרישת אחוז מסוים מקרב ציבור הרופאים, אינו מצביע על לאקונה. בתקנון קיים הסדר מפורש להחלפת ועד מקומי מכהן במהלך תקופת הקדנציה בהתקיימה של אחת משתי חלופות. העובדה שאף אחת מהן לא מתקיימת ביחס לועד שיבא וכי התובע מעדיף הסדר אחר, לא מביאה למסקנה שמדובר בלאקונה. אף בעובדה כי ועדת הביקורת המליצה לשקול הוספת נוהל נוסף להחלפת ועד מכהן, אין להעיד על לאקונה בתקנון. הוועדה המליצה להוסיף מצב שלישי על ההסדר הקיים כיום והכולל שני מצבים קיימים. מכל מקום יש לזכור כי הפורום שבסמכותו להשלים את החסר (אם אכן בחסר מדובר), הוא ועדת התקנון שתביא המלצותיה בפני הוועידה הארצית של אר"מ. טענתו של התובע כנגד ההסדר התקנוני, אינה נוגעת לאופן הפעלת שיקול הדעת של הוועד הארצי או של ועדת הביקורת , ואין מקומה בדיון בפנינו. 55. זאת ועוד. התובע מבקש להשוות בין תקנון אר"מ לתקנון ארק"ח הוא תקנון ארגון רופאי שירותי בריאות כללית, כהוכחה לקיומה של לאקונה בתקנון אר"מ. אך גם בכך אין לשנות את התוצאה. המוסדות והמנגנונים של הארגונים הפרופסיונאלים אינם בהכרח זהים. כל ארגון קובע באופן נפרד את תקנונו לפי צרכיו ומאפיניו. כך למשל בעוד שבתקנון אר"מ ניתן לפרק או לבטל ועד קיים בהחלטת הוועד הארצי, אין בתקנון ארק"ח הסדר דומה. בעניין זה מציינים הנתבעים שלקראת כל ועידה ארצית נערך תהליך ממושך ומובנה של בחינת התקנונים והצורך בעריכת שינויים בהם, תוך שכל ארגון פרופסיונאלי רואה את התקנונים של הארגונים האחרים. מכאן שהעדרו של סעיף דומה לזה שבתקנון ארק"ח, נעשה מתוך מודעות ובהתחשב במאפיינים היחודיים לאר"מ. באשר לסעיף אליו מפנה התובע בתקנון לדוגמה המצוי בתקנון הר"י - סעיף 5 (ג) לתוספת ו' - הרי שמדובר בתקנון לדוגמה המתייחס לאיגודים מקצועיים מדעיים וחברות ולא לוועדים מקומיים (שהתקנון לדוגמא ביחס אליהם מצוי בתוספת ד' לתקנון ושם לא קיים סעיף דומה). 56. לטענת התובע הפר הוועד המקומי את סעיפים 16 ו- 20 בפרק ח(ד) לתקנון אר"מ. סעיף 16 לתת פרק ד, לפרק ח' לתקנון קובע כדלקמן: "היעדרות של חבר ועד מ- 3 ישיבות רצופות תיחשב כהתפטרות, והחבר הבא אחריו במניין הקולות יכנס לכהן כחבר ועד. באם אין חבר כזה, יבחר חבר ועד אחר ". סעיף 20 קובע לאמור: "במקרה וחבר ועד מקומי פורש, או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, ימלא את מקומו החבר הבא אחריו במניין הקולות". סעיף 5א קובע: "הוועד המקומי שייבחר יהיה בן 3 חברים לפחות ויכלול: יו"ר, סגן וגזבר. ביחידות גדלות יבחרו גם חברי ועד נוספים". 57. כמובא לעיל, שלושה מחברי ועד שיבא התפטרו מתפקידם במהלך שנת 2011. לבקשת ב"כ התובע העביר ב"כ הנתבעים את פירוט שמות חברי ועד שיבא אשר נכחו בישיבות הוועד בין השנים 2010-2012. לטענת התובע מהנתונים שהתקבלו, עולה בבירור כי יש לראות בשלושה חברי ועד שיבא מתוך חמשת חברי הוועד שנותרו (לאחר התפטרות השלושה), כמי שהתפטרו מתפקידם. כך שבפועל מספר חברי הוועד המקומי נמוך מ- 3 ולכן קיימת חובה לערוך בחירות מוקדמות, ולכל הפחות יש לערוך בחירות על מנת למלא את מקומם של שישה חברי ועד אשר התפטרו מתפקידם ואו אשר רואים אותם כמתפטרים. 58. לצורך הכרעה בטענות התובע, יש להבחין בין סעיפי התקנון השונים המוזכרים על ידו. סעיף 20 בפרק ח (ד) מתייחס למקרה שבו חבר ועד פרש או נבצר ממנו למלא את תפקידו. אין חולק כי בבחירות לועד שיבא שנערכו בשנת 2009 נבחרו כל שמונת המועמדים, ולא קיים מועמד שזכה בפחות קולות ויכול להיכנס במקומם. במצב כזה על פי סעיף 20, אין חובה לערוך בחירות על מנת למלא את מקומו של החבר שפרש, וכל עוד הוועד מונה 3 חברים הוא כשיר לכהן אף בהרכב חסר. עניינו של סעיף 16 בפרק ח(ד) שונה. על פי סעיף זה היעדרו של חבר ועד מ- 3 ישיבות רצופות תיחשב כהתפטרות, והחבר הבא אחריו במניין הקולות יכנס לכהן כחבר ועד. באין חבר כזה, יש לבחור חבר ועד אחר. התובע מסתמך על סעיף זה ומבקש לראות בשלושה חברי ועד: ד"ר זיו-נר, ד"ר שם דוד וד"ר גורן כמי שהתפטרו מתפקידם מאחר שלא השתתפו בשלוש ישיבות רצופות. בסעיפים 161-163 לכתב התביעה מפרט התובע באילו ישיבות לא נכח כל אחד מהשלושה. 59. הגם שבמישור העקרוני צודק התובע בטענתו, סבורים אנו כי במקרה הנדון לפנינו אין בכך להצדיק קבלת דרישתו לקיומן של בחירות מוקדמות לוועד, ונבהיר. הנתונים אשר אליהם מתייחס התובע בכתב התביעה באשר להיעדרותם של חברי הוועד ד"ר שם דוד וד"ר גורן משלוש ישיבות רצופות, מתייחסים לשנים 2010-2011. כפי הנראה (כך נטען בכתב ההגנה ולא נסתר), לא נעדרו השנים משלוש ישיבות רצופות בשנת 2012 . בכך למעשה יש לרפא בדיעבד את הפגם שנפל ואין הצדקה לבחירות מוקדמות מהטעם הזה בשלב זה. 60. חיזוק למסקנתנו מוצאים אנו אף בסעיף 15 לתקנון אר"מ. לפי סעיף זה מחויב ועד מקומי לקיים ארבע ישיבות מדי שנה. כפי שעולה מהנתונים שהוצגו בפנינו קיים ועד שיבא מספר רב יותר של ישיבות מדי שנה. כך למשל בשנת 2011 קיים 11 ישיבות. נמצא איפוא, כי על פי פרוש דווקני של התקנון חובה על חבר ועד להיות נוכח בארבע ישיבות שנתיות, מבלי להחסיר שלוש ישיבות רצופות מתוכן. מקום בו התקיימו מספר גדול יותר של ישיבות וחבר הוועד נכח לפחות בארבע מהן, אין זה סביר כי יראו בו כמי שהתפטר. מקובלת עלינו עמדת הנתבעים בסיכומיהם כי קביעה לפיה כל חבר ועד שלא השתתף ב- 3 ישיבות רצופות נחשב כמתפטר גם במקרה שהוועד כינס מספר רב של ישיבות, תוביל למצב אבסורדי ולתמריץ שלילי מפני פעילות ענפה וקיום ישיבות ועד תכופות. שכן יש לזכור כי חברי ועד שיבא הינם רופאים בכירים, אשר מטבע הדברים, נאלצים לא אחת להיעדר מישיבות עקב מקרים דחופים בהם נדרשו לקחת חלק. 61. בהתאם לסעיף 1 לפרק ד' לתקנון אר"מ, תנאי לחברות באר"מ היא חברות בהר"י שהיא וולנטרית (כקבוע בסעיפים 18-19 לתקנון הר"י) ומכאן שהחברות באר"מ אינה "אוטומטית שלא מדעת", כפי שטוען התובע, אלא נגזרת מהחברות בהר"י. בהתאם לתקנון אר"מ רופא שהצטרף להר"י ומועסק בשירות המדינה הוא חבר אר"מ אך עומדת לו האפשרות להודיע שהוא אינו מעוניין בחברות. 62. כגוף וולנטרי , מהווה תקנון אר"מ מסמך הסכמי פרי ניסוחם של חבריו. התקנון הוא אמצעי מרכזי להגשמת תכליותיו של הארגון. מגמת הערכאות השיפוטיות, במהלך השנים, הינה להימנע מהתערבות בהסדרים פנימיים של איגודים וגופים וולונטריים. אחד הטעמים, נובע מכך שסמכותו של הטריבונאל הפנימי נובעת מהרצון החופשי של חברי אותם גופים. ובלשונו של בית המשפט העליון: "הסכמת החברים להתאגד במסגרתה של האגודה ולקבל על עצמם את כלליה היא הבסיס המשפטי להכפפת חברי האגודה למסגרת הדין המשמעתי שנקבע בתקנונה". (רע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית, פ"ד מט' (2) 793). לפיכך, הצטמצמה ההתערבות השיפוטית אך ורק למקרים חריגים וקיצוניים שבהם הייתה חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, וכפי שקבע בית המשפט העליון: "הלכה מכבר היא, כי בית המשפט אינו נחפז להתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות. חזקה על חברי אותן אגודות, כי סברו וקיבלו עליהם מראש הכרעות של אותם טריבונאלים, ובהכריע טריבונאל שלא לרצונם, אל להם לבוא לבית המשפט ולבקש כי יתערב בהחלטות שנעשו. לפיכך, הלכה מכבר היא כי בית-משפט לא יתערב בהחלטות טריבונאלים פנימיים של אגודות וולנטאריות, אלא במקרים מוגדרים ומצומצמים הנופלים במסגרת קטיגוריות אלו: אחת, במקום שבו חרג טריבונאל פנימי מסמכותו, ושתיים, במקום שבו פגע טריבונאל בעיקרי הצדק הטבעי. ואולם בתי המשפט סירבו להכניס עצמם בסד שתי עילות מוגבלות אלו, בהדגישם כי ייתכנו מקרים נוספים שבהם יראה בית המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונאל פנימי. מקרים נוספים אלה הינם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכול מסכימים כי המדובר הוא בחריגים לכלל אי ההתערבות ". (ע"א 2211/96 כהן נ' כהן , פ"ד נ(1) 629). בע"ע 1586/04 ארגון המורים נ. תמר זסלנסקי ואח' (מיום 25.7.08) חזר בית הדין הארצי לעבודה על מושכלות יסוד בדבר מיצוי הליכים במנגנונים פנימיים ובין היתר נאמר באותו עניין: "מכאן ככל שקיימת "תחרות" בין סמכות בית הדין לדון בעניין פלוני לבין סמכות של אורגן של הארגון לדון באותו עניין, יכבד בית הדין את ההסדרים הפנימיים של הארגון ויפנה את הצדדים להתדיין בערכאה הפנימית של הארגון. "טעם נוסף לכיבוד ההסדר שבתקנון הארגון נעוץ בכך שלמערכת השיפוט יש עניין שסכסוכים יתבררו במסגרות חילופיות. כך, תמנע ערכאת השיפוט מלדון בעניין לגביו קיימת הסכמה לבררו בבוררות (סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968) וכך מן הראוי לנהוג בכל מקרה בו קיימת ערכאת בירור פנימית של ארגון, קל וחומר של ארגון עובדים". לעניין הכלל בדבר אי התערבותו של בית הדין בהסדרים פנימיים ובהחלטות טריבונאלים פנימיים ראה גם ע"א 9899/05 שר התשתיות הלאומיות נ' מזכ"ל מפלגת העבודה הישראלית, (מיום 26.10.05). 63. הנה כי כן, החריגים לכלל אי ההתערבות הם מצומצמים ביותר כשעילות ההתערבות הן ספורות: חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ומקרים ספורים נוספים. אף לא אחד מהחריגים הללו מתקיים בענייננו ביחס להחלטת הוועד הארצי או ועדת הביקורת. החלטותיהם ניתנו בהתאם לסמכות שמסורה להם בתקנון אר"מ ועל כן ברור שלא מדובר בחריגה מסמכות. התובע טוען אמנם כי בהחלטות נפלו פגמים מהותיים וכי בהתנהלותם של הוועד הארצי וועדת הביקורת יש כדי ניגוד עניינים, שקילת שיקולים זרים והעדר ניקיון כפיים אך לא שוכנענו כי כך הם פני הדברים. נדון להלן בטענות התובע בעניין זה. 64. לטענת התובע ועדת הביקורת לא דנה בנושאים מהותיים ששומה היה עליה לדון בהם אלא צמצמה שיקול דעתה לשאלות פרוצדוראליות בלבד ובכך רוקנה מתוכן הסכמת הצדדים והניסיון למצות את ההליך הפנימי (סעיפים 100-119 לתביעה). התובע טוען כי בהחלטת הוועד הארצי וכן בהחלטת ועדת הביקורת, כמו גם בהתנהלות ועד שיבא, נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש העניין, המחייבים את התערבות בית הדין, ביטול ההחלטות ומתן הוראה בדבר קיומן של בחירות מוקדמות. בעניין זה מציין התובע כי ועדת הביקורת כלל לא דנה בעובדה כי בוועד שיבא נותרו דה-פקטו שני חברי ועד, מספר אשר מחייב עריכת בחירות. ועדת הביקורת הסתפקה בהחלטה לאקונית כי לא קיים סעיף בתקנון המאפשר החלפת ועד מכהן במהלך קדנציה, וזאת מבלי שהתייחסה לטענה כי קיימת לאקונה בתקנון (סעיפים 202- 204 לתביעה). 65. עוד טוען התובע כי החלטת הוועד הארצי מיום 2.4.12 נגועה בשיקולים זרים. עיון בפרוטוקול דיוני הוועד הארצי מעיד על חששם של בעלי התפקידים מהחלפתם. ההחלטה שנתקבלה נובעת מפחד ואובדן הסמכות והמרות של מקבלי ההחלטה כתוצאה מהליך בחירות אפשרי בבית חולים זה או אחר. הפחד והחשש הללו מגובים באצטלה תקנונית תוך התעלמות בוטה מקולות הרופאים (סעיפים 205-226 לתביעה). בנוסף טוען התובע, כי רבים מחברי הוועד הארצי של אר"מ, נמצאים במצב של ניגוד עניינים. כך ד"ר זיו -נר יו"ר אר"מ, המשמש כחבר וועד שיבא נדרש לקבל החלטה אשר תשפיע באופן ישיר ואישי על המשך תפקידו בוועד . ד"ר פלדמן אשר מכהן כיו"ר ועד שיבא וכחבר בוועד הארצי נדרש גם הוא לקבל החלטה שתשפיע על המשך תפקידו בוועד המקומי ובדומה ד"ר אשרוב שהינו חבר הן בוועד הארצי והן בוועד ביה"ח וולפסון. התובע מוסיף כי אם ינוטרלו קולותיהם של שלושה חברים אלה, הרי שהחלטת הוועד הארצי התקבלה ברוב של 12 חברים וזאת מתוך 29 חברי הוועד הארצי של אר"מ- קרי ההחלטה נתקבלה שלא ברוב הנדרש של 2/3 מהקולות. 66. באשר לטענתו העיקרית של התובע , מצאנו כי אין יסוד לטענה כאילו שיקול דעתה של וועדת הביקורת הוצר לדיון פרוצדוראלי בלבד. אכן בפתח דיוניה, נדרשה הוועדה לבחינת גדרי סמכותה (נספח 35 לכתב ההכנה עמ' 26 וכן עמ' 32-34) אך בסופו של דבר ובפועל, חברי הוועדה לא התמקדו רק בבחינה טכנית של החלטת הוועד הארצי אלא שמעו בכובד ראש את טענות "ועד הפעולה". עיון בפרוטוקולי ועדת הביקורת מראה כי לדיון הוועדה שהתקיים ביום 28.5.12 הוזמן ד"ר שמואל צור נציג "ועד הפעולה", ששטח טענותיו בפני הוועדה. כך למשל נדונה הטענה בעניין חובת מילוי השורות בוועד (נספח 35 עמ' 43 ש' 13 עמ' 46 ש' 26 וכן נספח 36 עמ' 34 ש' 16-26 וכן עמ' 39 ש' 17- עמ' 41 ש' 1). 67. כך גם מהחלטת ועדת הביקורת עולה כי זו לא הסתפקה רק בדחיית הערעור על הוועד הארצי, אלא הוסיפה וקבעה הוראות מהותיות, לרבות המלצה לוועדת התקנון להציע תיקונים לסעיפים בתקנון אר"מ (בהתייחס לטענה בדבר לאקונה בתקנון) ואף הצעה לקיים גישור. העובדה שבהחלטה אין ביטוי מפורש לדחיית כל אחת מטענות התובע, אין משמעה שהוועדה לא דנה בהן ובוודאי אין בכך הצדקה להתערבות בהחלטה. ההחלטה מנומקת באופן הולם והעובדה כי נתקבלה ברוב של 4 נגד 2 חברים מלמדת כשלעצמה על כך שחברי הוועדה לא היו נעולים בעמדותיהם. 68. בהתייחס לטענה שבבסיס ההחלטה עמדו שיקולים זרים - העובדה כי הוועדה דנה בקשר שבין הניסיון להחליף את ועד שיבא לבין ארגון ארב"ל (הארגון המתחרה בהר"י) והאינטרסים הפוליטיים שלו, אינה מצביעה על שקילת שיקולים זרים. יש לציין כי ד"ר צור בעצמו הודה כי הניסיון להקדים את הבחירות בשיבא קשור בהיבטים "פוליטיים" (ראה נספח 35 לכתב ההגנה- עמ' 6 ש' 4 עד עמ' 7 ש' 4). השיקול של יציבות הארגון היציג, מניעת פגיעה בו ובכוחו הקולקטיבי אינה מהווה שיקול זר אלא שיקול לגיטימי שנושא תפקיד במוסדות אר"מ והר"י מחוייב לשקול. כך גם הטענה שההחלטה התקבלה על יסוד חשש של הנתבעים מ"החלפתם" אין לה תימוכין, בוודאי לא כשהוועד המכהן ממילא מצוי לקראת תום הקדנציה ולקראת הבחירות שאמורות להתקיים בשנת 2013. מפרוטוקול הדיון בוועד הארצי עולה כי חברי הוועד הפעילו שיקול דעת מקצועי וענייני. מבין 15 חברי הוועד הארצי רק שניים- ד"ר זיו-נר וד"ר פלדמן הם חברי ועד שיבא. כל שאר החברים אינם חברי ועד שיבא ולכן הטענה כי הם חוששים מהחלפתם אינה רלוונטית לגביהם. התקנון מסמיך את הוועד הארצי, שבו חברים חברי ועד מקומי, לדון בסוגיות מסוג זה ולכן לא ניתן למנוע סיטואציה שכזו בה אותו חבר נדרש להכריע בסוגיה הקשורה לתפקודו בארגון. כדבר שבשגרה נציג ציבור נדרש לקבל החלטות שיש להן השפעה ישירה על תפקידו במערכת בה הוא פועל, אך אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להקים ולבסס טענה של ניגוד עניינים. מבנה הסמכויות באר"מ אכן מקים אפשרות שהחלטות בעלי תפקידים ישליכו על תפקידיהם. אולם התקנון נועד על מנת לשמור על יציבות ארגונית, ועל כן היצמדות להוראותיו והקביעה כי לא ניתן להחליף ועד כל אימת "שאינו פופולארי" - אינה בבחינת שיקול זר. 69. לעניין הטענה כי ההחלטה בוועד הארצי התקבלה שלא ברוב הנדרש - ראשית ייאמר כי אין להפחית 4 משתתפים מישיבת הוועד הארצי כפי שביקש התובע לעשות. כאמור לעיל, לא מצאנו כי קיים ניגוד עניינים לגבי שלושה מהחברים ובנוסף יש להביא בחשבון אף את קולו של ד"ר כץ אשר נמנע בהצבעה. בנוסף (סעיף 14(א) לפרק ח(ב) לתקנון קובע שהוועד הארצי רשאי לבטל בחירות, לפרק ועדים ולדרוש בחירות חדשות וזאת "ברוב של 2/3 לפחות מבין חבריו". מלשון הסעיף הנ"ל לא ברור אם הוא מתייחס להחלטות פוזיטיביות בלבד או גם להחלטה לדחות בקשות מסוג זה. אנו סבורים כי יש להבחין בין שני סוגי ההחלטות, שכן ההחלטה לבטל, לפרק ולדרוש - באה לשנות מצב קיים ועל כן יש לדרוש רוב מיוחד לשם קבלתן. לעומת זאת החלטה לדחות בקשות כאלה ולהותיר את המצב הקיים כפי שהוא , אינה מהווה מהלך חריג ודרמטי ועל כן אינה דורשת רוב מיוחד. 70. התובע אף טוען להעדר ניקיון כפיים ושרירות לב בקרב חברי ועד שיבא, המצדיקים קיומן של בחירות מוקדמות להחלפתו בהתאם לסיפא של סעיף 14(א) לפרק ח(ב). לטעמנו התובע לא הניח תשתית עובדתית להוכחת טענות אלה. לא הובאה כל ראיה לכך שהוועד המקומי בשיבא פעל בניגוד לתקנון ו/או גרם לאר"מ נזק מוסרי או אחר. ועד הפעולה פנה לראשונה באופן פורמאלי בעניין הקדמת הבחירות בחודש פברואר 2012, ופנייתו נענתה באופן מיידי על ידי ד"ר פלדמן. יתרה מכך ד"ר פלדמן פנה ושוחח עם רבים מקרב ציבור הרופאים בשיבא, על כן אין לקבל טענות התובע בדבר התעלמות הוועד מפניותיו של "ועד הפעולה" בעניין הקדמת הבחירות. 71. תיק זה כאמור הינו המשכו הישיר של ההליך בתיק 8412-05-12 נשוא בקשת הנתבעים למתן צו מניעה כנגד התובע ואחרים שלא לקיים בחירות לועד שיבא. לאור המלצת בית הדין הוסכם בין הצדדים כי בשלב ראשוני יפנה התובע לוועדת הביקורת בכדי למצות את ההליכים הפנימיים. בסיכומיו חוזר ומדגיש התובע כי הסכמה זו נעשתה תוך שמירה על טענותיו כי מדובר בהליך חוקתי המסור לסמכותו של בית דין זה, ותוך שנקבע מועד לדיון עתידי "ככל שיהא בכך צורך". לפיכך טוען התובע כי טענת הנתבעים אשר טוענים כעת כי אל לו לבית הדין להתערב בהחלטת ועדת הביקורת - נטענת בחוסר תום לב וגובלת בהטעיה של ממש. שכן בעצם מבחינת הנתבעים לא היה כל תרחיש בו הצדדים יכולים לחזור לדיון בפני בית הדין. התובע מוסיף בסיכומיו כי הסכמתם של הנתבעים בהליך הקודם, מקימה כנגדם השתק שיפוטי מלטעון טענות הפוכות כעת. 72. לאחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי לא חל "השתק שיפוטי" בענייננו. אין עוררין כי לבית הדין סמכות לדון בעניינים חוקתיים וענייני בחירות, והנתבעים אף לא טענו אחרת. אלא משהוסכם בין הצדדים למצות הליכים והסדרים פנימיים, הרי שעל בית הדין בשלב ראשון של הדיון, לבחון את הכללים בדבר התערבותו בהחלטות אותם טריבונאלים פנימיים. התערבות זו מצטמצמת לגדרי עילות התערבות שהותוו בפסיקה. לא מצאנו כאמור כי התקיימו החריגים המצדיקים התערבותו של בית דין זה. סיכום 73. בהתאם לתקנון אר"מ הקדנציה של ועדי הרופאים המקומיים ובהם ועד שיבא היא בת 4 שנים, כאשר המועד המדויק לעריכת הבחירות נגזר ממועד כינוסה של הועידה הארצית של אר"מ ושל הר"י. הבחירות לוועד רופאי שיבא התקיימו לאחרונה בספטמבר 2009, ומכאן שהוועד עתיד לסיים כהונתו במהלך שנת 2013. כפי שנוכחנו לדעת תקנון אר"מ קובע שתי חלופות בהן אפשרית החלפתו של ועד מכהן במהלך קדנציה. אף לא אחת מהחלופות הללו התקיימה בענייננו. התובע פנה לועד הארצי של אר"מ בבקשה להקדים את הבחירות. על ההחלטה לדחות את בקשתו ערער לועדת הביקורת, בהתאם למנגנון הקבוע בתקנון. ועדת הביקורת דנה בערעור, שקלה את השיקולים הרלוונטים ובסופו של יום החליטה לדחות את הערעור. לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתה. אנו סבורים כי לא נפל פגם בהליך או בהחלטה המחייב את ביטולה. אנו מוצאים לנכון לציין את שנאמר בסעיף 7 לכתב ההגנה ולפיו, בישיבת הוועד המרכזי של הר"י שקבועה ליום 20.12.12 תתקבל החלטה בדבר מועד הועידה הארצית של הר"י, ובהתאם ייגזר מועד הועידה הארצית של אר"מ ומועד הבחירות לוועדים המקומיים. 74. נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית. הואיל ומדובר בהליך מעין קיבוצי, אין אנו עושים צו להוצאות. רפואהרופאיםבית חוליםבחירות