ביטוח גניבת חלקים מרכב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח גניבת חלקים מרכב: בפניי תביעת התובעת נגד הנתבעת שהינה חברת ביטוח, לתשלום תגמולי ביטוח בסך 38,811 ₪ בגין גניבת "מחלק כוח", ממשאית התובעת שהייתה מבוטחת על ידי הנתבעת. פתח דבר מבוטח רוכש לעצמו ביטוח כדי לזכות בשלוות נפש, הוא משלם פרמיית ביטוח, לעיתים שנים הרבה, בתקווה כי מקרה הביטוח לא יתרחש, אולם מאמין הוא כי בבוא יום פקודה, תשפה אותו חברת הביטוח על נזקיו וכי הוא לא ימצא עצמו עומד מול שוקת שבורה כשהוא נאלץ לחזר על פיתחה של חברת הביטוח שגבתה ממנו פרמיה כל השנים, עת מתברר לו לתדהמתו, כי אין חוזה הביטוח מכסה את הנזק, וכי "נסתחפה שדהו, ואין לו ממי לתבוע פיצויים על-פי החוק" (כדברי השופט י' כהן בע"א 595/80 מרי בן איון נ' רסמי חסונה בעמ' 466), לאחר שחברת הביטוח שבה תלה את יהבו, מפנה לו כתף קרה והמבוטח נאלץ להתמודד בטובי עורכי הדין העומדים לשירותה והמעלים נגדו טענות משפטיות מפולפלות, שכל תכליתן להתחמק מתשלום המגיע לו. בע"א 4819/92 כרמי עוז נ' ישר מנשה, נקבע ע"י כב' הנשיא שמגר בעמ' 770: "לא ייתכן שכל מעייניהם של חברת הביטוח או של הסוכן הפועל בשמה יוקדשו להגדלת היקף המבוטחים המתקשרים עמם, לקביעת גובה הפרמיה ולגבייתה, לצמצום חבויותיה במסמך החוזי ולניסיונות להשתחרר מעול קיומן, משאלו התגבשו עקב התרחשות האירוע הביטוחי.........חברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת חוזה וגובה פרמיה, ושמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה" . טענות התובעת משאית התובעת בוטחה על ידי הנתבעת, באמצעות פוליסה המכסה נזקי גניבה. ביום 29.9.11 אירע מקרה ביטוח לפיו נגנב מהרכב "מחלק כוח" המהווה חלק בלתי נפרד מהרכב, הקשור להנעת משאית. אין ולא ניתן לרכוש משאית ו/או להשתמש בה ללא חלק זה והוא מהווה חלק ממערכת ההינע של המשאית. התובעת הופנתה ע"י הנתבעת לשמאי העובד עמה מתוך רשימת שמאי הנתבעת והוא העריך את הנזק בסך של 37,825 ₪ וזאת על בסיס תיקון המשאית בפועל במוסך המרכזי של וולבו בדרום. התובעת שילמה מכיסה את עלות התיקון. למרבה התדהמה, דחתה הנתבעת את תביעת ההשבה על פי הפוליסה בטענה לפיה הפוליסה לא מכסה גניבת חלקים. לטענת התובעת, מדובר בהתחמקות של חברת הביטוח שמקנה לתובעת זכות לקבלת "ריבית מיוחדת" בהתאם לסעיף 28 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן : "חוק חוזה הביטוח"). אין מדובר בחלק שהיה מורכב על המשאית והיה אמור להיות רשום בפוליסה אלא בחלק ממערכת הנעת המשאית. טענות הנתבעת לרכב ו/או לתובע לא היה ביטוח בר תוקף בגין הגניבה הנטענת והמוכחשת- גניבת חלקי רכב, כדלקמן: אירוע הגניבה לא אירע או לא הוכח אירוע ביטוחי כהגדרתו בפוליסה. אי הפעלת מיגון ברכב עובר לגניבה בהתאם לתנאי הפוליסה ו/או אי מילוי אחרי תנאי הפוליסה בדבר מיגון. אי מניעת גניבת חלקי הרכב. הנתבעת הכחישה את השמאות שהוגשה ע"י התובעת וטענה כי סכומי הנזק אינם יחסיים. הטענה המקדמית בעניין מחיקת טענות מתצהיר הנתבעת בדיון המקדמי שנערך בפניי ביום 21.5.12, ביקש ב"כ התובעת למחוק מתצהיר הנתבעת טענות שלא פורטו במכתב הדחיה של חברת הביטוח, כאשר במכתב הדחיה של חברת הביטוח הנימוק היחיד שניתן הוא: "בהמשך לבדיקת המקרה ונסיבותיו, התביעה נדחית, פוליסת רכב מיוחד משאית, אינה מכסה גניבת חלקים במקרה הנדון, פורקה ונגנבה מערכת הנעת המשאית, פרק 1 מקרה ביטוח, לצערנו אנו דוחים את התביעה". בתצהיר הנתבעת ובהתנגדות מטעמה, הועלו טענות נוספות על טענת הדחיה כפי שפורטה במכתב כגון- אי הפעלת המיגון ואי הוכחת מקרה הביטוח. ב"כ הנתבעת שנתבקשה להגיב על טענות אלה, ביקשה שהות של 3 ימים כדי ליתן את תגובתה וזאת בנימוק שלפיו לא הייתה ערוכה לטענות התובעת שהינן טענות מפתיעות מבחינתה. לא נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבעת וקבעתי על אתר כי הנתבעת לא תורשה לטעון כל טענה שלא נטענה במכתב הדחייה. על החלטתי זו הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי ובית המשפט המחוזי בפסק דינו החזיר את הדיון בפניי כדי לאפשר לנתבעת להגיב בכתב לבקשת המחיקה שהעלתה התובעת ולצרף פסיקה. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה תגובת הנתבעת וניתנה על ידי החלטה מנומקת בה קבעתי כי אין הנתבעת רשאית להעלות את הטענה בעניין המיגון, אשר לא נכללה במכתב הדחייה. גם על החלטה זו הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי ובמקרה זה הסכימו שני הצדדים כי החלטתי בעניין זה תבוטל וכי הנושא ידון על ידי במשפט והחלטה לגביו תינתן בתום הדיון העיקרי בתיק. גם לאחר הדיון בתיק אינני רואה מקום לשינוי החלטתי בעניין זה ולפיה אין להתיר לנתבעת להעלות את טענותיה בעניין המיגון. הצדדים לא העלו כל טענות חדשות בנושא, ואינני רואה מקום לחזור על הנימוקים שפירטתי בהרחבה בהחלטתי מיום 31.8.12 ויש לראות נימוקים אלו כחלק מפסק דיני. לפיכך, כאמור בהחלטתי, יש למחוק את הטענה בעניין המיגון מכתבי הטענות של הנתבעת, אולם לא אסתפק בקביעה זו ואתייחס בהמשך פסק הדין גם לטענת הנתבעת לעניין המיגון למקרה שדעתי בעניין זה לא תתקבל. ראיות התובעת התובעת הגישה את תצהירו של מר דניאל ארג'ואן, (להלן : "דניאל") מנהל התובעת, אליו צורפו חוות דעת מומחה של מר טולדאנו אלי ושל "מיימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ" ובנוסף הגישה תצהירים משלימים של מר ארגו'אן ושל נהג המשאית- מר רפי זגורי בעניין הפעלת המיגון. דניאל טען בתצהירו כי הוא בעל החברה התובעת, כי ביום 29.9.11 התרחש מקרה הביטוח לפיו נגנב מהרכב "מחלק הכוח", מדובר בחלק בלתי נפרד מהרכב הקשור להנעת המשאית, אין ולא ניתן לרכוש משאית או להשתמש בה ללא חלק זה והוא מהווה חלק ממערכת ההינע של המשאית, עובדות אלה הצהיר דניאל בהיותו מכונאי רכב. בהתאם לתצהירו, לאחר מקרה הביטוח התובעת הופנתה ע"י הנתבעת לשמאי העובד עימה מתוך רשימת שמאי הנתבעת והשמאי העריך את הנזק בסך של 37,825 ₪ וזאת על בסיס תיקון המשאית בפועל במוסך המרכזי של וולבו בדרום. התובעת שילמה מכיסה את עלות תיקון המשאית שכן ללא התיקון לא ניתן היה להשתמש במשאית ולדברי דניאל, לאחר גניבת "מחלק הכוח" המשאית נגררה למוסך לעיני השמאי. אין מדובר בחלק המורכב על המשאית ושהיה אמור להיות רשום בפוליסה, אלא בחלק ממערכת הנעת המשאית. התביעה הוגשה על בסיס התשלום בפועל למוסך כנגד חשבונית. עוד יצוין כי התובעת הקטינה את נזקי חברת הביטוח שכן החלק שהותקן היה משומש ולא חדש. בחקירתו הנגדית של העד, הוא אישר כי התלונה למשטרה הוגשה על ידי הנהג. דניאל אישר כי המשאית נגנבה שנה לאחר גניבת "מחלק הכוח" וכי במקרה זה שילמה הנתבעת לתובעת תגמולי ביטוח בסך של 562,000 ₪. העד חזר על גרסתו לפיה החלק שנגנב מניע את המשאית וכי בלעדיו המשאית אינה זזה, כפי שנקבע גם בחוות דעת שמאי מטעמו. כשנחקר העד על מערכות המיגון, השיב כי במשאית הותקנו כל מערכות המיגון שהתבקשו ולדבריו בעמוד 5 לפרוטוקול מול שורה 22, השיב : ש. "מציג לך את רשימת הפוליסה .... תסכים איתי שברכב הזה המערכות שנדרשו זה סה"כ 3 מערכות גיבוי ? ת. ישנה, כן. יש גם אישור מהאיתוראן לזה. כל מערכות המיגון שבפוליסה קיימות ויש אישור מחברת איתוראן. הם לא מבטחים את האוטו אם אין את האישור של איתוראן. ש. כשאתה מדבר על אישור של איתוראן זה האישור שאתה מתכוון אליו? (מציג לעד) ? ת. כן. ש. האם יש לך את האישור המקורי? ת. בטח. ש. יש לך איזה שהיא אסמכתא שהאישור הזה של איתוראן, עבר לכלל ? ת. למה שילמו לנו את הרכב אחרת הרי אתם מתחמקים לא לשלם. יש לי את המקורי, הוא נמצא אצל האיתוראן. אתה בא עם הטופס הזה, והם בודקים ולוקחים את האורגינלי, הם מצלמים ונותנים לך את הצילום. המקורי נמצא באיתוראן. הצילום העברנו לחברת "שדמה" שאנו מבטחים ב"שדמה" ו"שדמה" העבירה את זה לכלל. הפוליסה לא תיכנס לתוקף בלי שיש את האישור הזה. ש. האם יש לך אישור שזה התקבל בכלל ? ת. אני לא עובד עם כלל אני עובד עם "שדמה". ש. אני חוזר על השאלה בפעם שלישית ? ת. כן, עובדה שהם פיקססו את זה ל"שדמה", אני לא שלחתי לכלל אני לא אמור לשלוח להם. "שדמה" פקססה לי ו"שדמה" העבירה את זה לכלל." דניאל חזר על גרסתו לפיה המשאית הועמסה על גרר מול עיניו של השמאי של הנתבעת וחזר על גרסתו לפיה לא ניתן להזיז את המשאית בלא החלק שנגנב. בתצהירו המשלים הצהיר דניאל כי טענת הנתבעת בעניין המגונים הינה טענת סרק. לדבריו, לפני כניסת הביטוח לתוקף היה אישור מיגונים חתום. עוד הוסיף וטען, כי לא ברורה טענת הנתבעת שלא פירטה על איזה מיגון היא מדברת בכלל, כאשר לתצהירו צירף דניאל אישור מיגונים מטעם חברת איתוראן. בהתאם לתצהירו, יש למשאית "איתוראן" ולא ניתן היה לבטח אותה כלל ללא איתוראן. אין יכולת לצאת מהמשאית מבלי להפעיל את המיגון וזה מופעל אוטומטית עם נעילת המשאית. עוד הצהיר כי גם אם הנהג שכח לנעול את המשאית, המערכת נדרכת מעצמה. עדות השמאי מר אלי טולדאנו מר טולדאנו הגיש חוות דעת מומחה שהסתמכה על חוות דעתו של השמאי- מר שטיבי יעקב ממשרד "מיימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ". בהתאם לחוות דעתו של השמאי, "החלקים שנגנבו מהרכב הינם חלקים הקשורים לרכב והם חלק בלתי נפרד ממנו, לא ניתן לנסוע עם הרכב ללא חלק זה ואין מדובר בחלקים שהינם תוספות אישור מוסך מצורף לחיזוק טענה זו". בחקירתו הנגדית השיב מר טולדאנו כי הוזמן להעיד כי החלק שנגנב הוא חלק אינטגרלי בלתי נפרד מהרכב ואי אפשר להזיז את הרכב בלעדיו. העד העיד כי הוא אמנם אינו איש ביטוח אבל עסק בביטוח והיה שמאי של הנתבעת עצמה במשך הרבה שנים וכי יש לו מושג נרחב מאוד בביטוח. כן אישר השמאי כי הוא לא התייחס לגובה הנזק בחוות דעתו. עדותו של מר רפי זגורי מר זגורי העיד כי הוא נהג אצל התובעת. לדבריו, הוא נהג על המשאית הרלבנטית שהייתה מתחת לביתו בשעה ש"מחלק הכוח " נגנב. לדבריו לא ברורה לו הטענה על אי הפעלת המיגון. מר זגורי העיד כי הוא נעל את המשאית עם השלט ובצורה אוטומטית האיתוראן נדרך. לדבריו, האיתוראן זה המיגון היחיד במשאית והוא פועל אוטומטית עם הנעילה. בחקירתו הנגדית השיב מר זגורי כי הוא זה שמסר תלונה למשטרה. הוא אישר כי האישור שהוצג בפניו על ידי ב"כ הנתבעת הינו האישור על הגשת התלונה. העד אישר כי הוא יודע כי בעת שהוא יורד מהמשאית הוא לוחץ על האיתוראן ומפעיל אותו ומוודא כי הדלת סגורה וזה כל מה שהוא יודע. ראיות הנתבעת מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר סימן טוב וכן חוות דעת של "מיימון חברה לשמאות וסקרים בע"מ" שהינה אותה חוות דעת שהוגשה ע"י התובעת. בתצהירו של מר סימן טוב שמשמש כסגן מנהל ב"כלל וסע" נטען כי דין התביעה להידחות על הסף שכן אין מדובר במקרה ביטוח, מאחר ומדובר בגניבת חלק מהרכב שאינו מכוסה בפוליסה הואיל ופוליסת רכב מיוחד- משאית, אינה מכסה גניבת חלקים. לטענתו, התובע לא הוכיח את מקרה הגניבה ולא הוכיח את מקרה הביטוח. בנוסף טוענת הנתבעת לאי הפעלת המיגון ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה. בחקירתו הנגדית השיב מר סימן טוב כי הנתבעת היא זו ששילמה את שכרו של השמאי מיימון, אם כי לא היא שבחרה אותו. לדבריו, מיימון שייך לרשימת שמאי החוץ של כלל והמבוטח רשאי לבחור מתוך רשימת השמאים. העד שלל את הטענה לפיה טרם כניסת הביטוח צריך המבוטח להציג אישור מיגונים ולדבריו, יש הרבה פוליסות שקיימות ללא אישור מיגון שכן פוליסה מכסה הרבה סיכונים למעט גניבה. אישור המגונים שצורף לתצהיר התובעת הוצג בפני מר סימן טוב והוא נשאל האם מדובר באישור המגונים של המשאית הספציפית הזו והעד השיב בע"מ 15 לפרוטוקול מול שורה 3- "נראה שכן". לדברי העד, הנתבעת אומרת כי לא הוכח מקרה הביטוח שכן באישור המשטרה לא פורט איזה חלק נגנב והנתבעת לא יודעת איזה מיגונים היו ברכב ואם הופעלו. אין זה מספיק שיהיו מיגונים לרכב, צריך גם שיופעלו. באשר לקרות מקרה הביטוח, נשאל העד בע"מ 16 שורה 13: ש. האם על פי הבדיקה שביצעת בתיק לפני שהגעת לביהמ"ש, אתם חולקים על המקרה שאכן נגנב "מחלק כוח" ? ת. לא שלחנו מומחים, חוקרים מטעמנו לבדוק את אמיתות המקרה, אז אנו לא חולקים על המקרה". לשאלת בית המשפט "אם גנבו את המנוע של הרכב, האם זה מכוסה או לא. אני משיב - שלדעתנו לא.". דיון והכרעה השאלות שבהן עלי להכריע בתביעה זו הינן : האם גניבת המכלול שנגנב מהמשאית מהווה "מקרה ביטוח" לפי הפוליסה. האם התובעת הוכיחה את הגניבה. האם התובעת הוכיחה את הנזק. האם התובעת הוכיחה את קיום והפעלת המגונים. האם גניבת המכלול שנגנב "מחלק כוח" מהווה מקרה ביטוח בתנאים הכלליים של הפוליסה מוגדר "מקרה הביטוח": "מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק פיזי שנגרם בתקופת הביטוח לכלי הרכב המבוטח, כתוצאה מאירוע תאונתי ובלתי צפוי שנגרם ע"י אחד או יותר מן הסיכונים המפורטים להלן: 1.4 גניבת כלי הרכב אשר בעקבותיה לא נמצא כלי הרכב בתוך 30 ימים. בסעיף 2 לתנאים הכלליים מוגדר "כלי הרכב המבוטח": "כלי רכב מנועי כפי שהוא מתואר בדף הרשימה לרבות אמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח וכן אביזרים, נגררים, מכשירים, מנופים, ציוד, חלקים או תוספות המותקנים בכלי הרכב ואשר נרשם במפורש "בדף הרשימה" כי הם מבוטחים". בסעיף 3 לתנאים הכלליים- "פריטים לא מכוסים", נרשם: "המבטח לא ישפה את המבוטח בשל אובדן או נזק ל - 3.1 מקלט רדיו, רשם קול, דיסקמן, מכשיר קשר, אנטנה, טלפון, מוצרי מולטימדיה, כלי רכב ובכלל זה טלוויזיה, וידאו, DVD, נגנים, מחשב כף יד, מכשירי ניווט והנחייה המותקנים ברכב אלא אם נרכש במפורש כיסוי עפ"י פרק ג'. 3.2 צמיגים, אלא אם ניזוקו חלקים נוספים מכלי הרכב עקב מקרה הביטוח. 3.3 אביזרים, נגררים, מכשירים, מנופים, ציוד, חלקים או תוספות המותקנים בכלי הרכב אלא אם נרשם במפורש ב"דף הרשימה" כי הם מבוטחים. 3.4 כל רכוש המובל על כלי הרכב או מחוצה לו או בתוכו לרבות כלי עבודה. סעיף 4 לתנאים הכלליים- "נזקים לא מכוסים": 4.2 גניבה של כלי הרכב או חלקים ממנו ע"י עובד המבוטח. התובעת טוענת כי גניבת "מחלק הכוח" נכלל במסגרת ההגדרה "גניבת כלי הרכב" שכן מדובר בחלק אינטגרלי של הרכב, המהווה חלק מהנעת הרכב שבלעדיו הרכב אינו יכול לנוע וכי לפיכך, גניבת חלק זה מהווה מקרה ביטוח המכוסה עפ"י הפוליסה. בעניין זה אציין כי הוכח על ידי התובעת כי "מחלק הכוח" מהווה חלק אינטגרלי מהרכב וזאת בעדויות עדי התובעת, אישור המוסך שצורף לתצהיר התובעת וחוות דעת המומחה מטעמה שלא נסתרו, כאשר עדי התובעת כלל לא נחקרו בשאלה זו. כאמור, בהתאם לחוות דעתו של השמאי אלי טולדנו מטעם התובעת: "החלקים שנגנבו מהרכב הינם חלקים הקשורים לרכב והם חלק בלתי נפרד ממנו, לא ניתן לנסוע עם הרכב ללא חלק זה ואין מדובר בחלקים שהינם תוספות אישור מוסך מצורף לחיזוק טענה זו". הנתבעת טוענת כי הביטוח אינו מכסה גניבת חלקי הרכב וכי רק גניבת כלי הרכב בשלמותו מהווה מקרה ביטוח, כאשר בהתאם לתשובת המצהיר מטעמה, לשאלה שנשאל על ידי, גם גניבת מנוע כלי הרכב איננו נכלל במקרה הביטוח במסגרת הפוליסה. עקרונות פרשנות הפוליסה מושכלות יסוד בפרשנות חוזי ביטוח דרך כלל, נקבעו על ידי כב' השופט ריבלין ב-ע"א 5775/02 נוה גן (א.כ.) בנייה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ: "פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי - באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח - 'הממכר הביטוחי' - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, 'פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח' קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסויימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי 'במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח'" (עמ' 316-315). זכאותה של התובעת לתגמולי ביטוח נובעת בראש ובראשונה מחובת תום הלב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 קובע "בקיום של חיוב הנובע מחוזה, יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא עדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". בע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, נקבע: "הוראותיו של חוק החוזים (חלק כללי) הן דו צדדיות, והן דורשות תום לב במו"מ לקראת כריתת חוזה (סעיף 12), הימנעות מהטעייה, כפי שהיא מוגדרת בסעיף 15, ותום לב בביצוע החוזה (סעיף 39) משני הצדדים. וחברת הביטוח אינה יכולה לנהוג בדרך של ימין מקרבת, קרי כורתת את החוזה וגובה פרמיה, ומשמאל דוחה, קרי, כוללת בפוליסה תנאי המרוקנים אותה מראש מתוכנה וממטרתה הגלויה." עוד נקבע באותו פס"ד בע"מ' 17 כדלקמן: "אינני רואה מקום להיסוס כלשהו בקשר לכך, כי סעיף 39 חל על חוזה ביטוח ומשמחליטים שהוא חל, הרי סעיף 39 לחוק החוזים עשוי להטיל על בעלי החוזה חובות נוספות שזכרן אינו בא בחוזה עצמו, אך המבקשות מהצורך להביא להנשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום לב....חובות נוספות אלו חלות על מבטחים כמו על כל מתקשר אחר בחוזה. יתרה מזאת, מן הראוי שיחולו על מבטחים במידה רבה משום שהללו מנסחים חוזים ותניות פטור לא אחת ללא ידיעתן מראש של המבוטחים ובלי שיש לאלו היכולות המעשית להתנגד לכך". ובאשר לפרשנות חוזה הביטוח נקבע בע"א 11081/02 דולב חב' לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש (להלן: "עניין דולב"): "התכלית האובייקטיבית של חוזה ביטוח נמדדת, כעניין נורמטיבי על פי הערכים, המטרות והציפיות החברתיות מהסדר חוזי מסוג זה. יש לבחון את תכליתה של הפוליסה מנקודת מבטם של אנשים סבירים והוגנים, בבואם לקיים את התכליות שפוליסות מסוג זה נועדו להגשים, בהתחשב בין היתר, בדין ובנוהג.. פירושו של חוזה הביטוח יעשה בזיקה למטרתו בעיני הצדדים, לסבירות ולהגיון העסקי שבו, מתוך התחשבות בנוהג המקובל ותוך חתירה להגשמה יעילה וצודקת של המטרות שההסדר נועד להשיג." בע"א 608/70 החברה הלאומית לביטוח ולאחריות בע"מ נ' חמנייה לבן ואח' נקבע ע"י כב' השופט ויתקון: "כלל ראשון הוא בפרשנות מסמך כגון פוליסת ביטוח שיש לתת לו פירוש מתקבל על הלב ושווה לכל נפש ומתיישב בצרכי החיים היום יומיים. על כן, עלינו לתת להגבלה האמורה פירוש, שאינו עלול להכשיל מבוטחים תמימים, ועמו את הציבור הרחב, ולעשות את הביטוח פלסתר.. ". באמצו דברים אלה בע"א 732/72 צבי דינרי נ' חתמי לויידס לונדון ואח', קובע השופט עציוני כי: "בבואנו להחליט מהו הפירוש הנכון שיש לתת למסמך המתפרש לכאן ולכאן, עלינו לאמץ את הפירוש ההגיוני, וזה המתקבל על דעתו של כל אדם סביר." בע"א 163/76 אוירום נתיבי אוויר בע"מ נ' הסינדיקט הישראלי לביטוי תעופה באמצעות פלתרוס בע"מ נקבע: "שבכל מקרה שביטוי בפוליסה הוא דו משמעי ואפשר לתת לו שני פירושים סבירים, יש להעדיף את הפירוש שלטובת המבוטח." ראה גם ע"א 349/74 בנקרס אנד טריידרס חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח עאבד אל רחמן מחמוד חאדר,. לא אוכל להסכים עם פרשנות הנתבעת של הפוליסה שכן פרשנות זו אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ציפייתו הסבירה של המבוטח הסביר העורך ביטוח לכלי הרכב שבבעלותו. הפרשנות הסבירה של "גניבת כלי הרכב" בפוליסה כוללת בחובה גם גניבת כל חלק אינטגרלי של הרכב כגון מנוע, חלקי המנוע, וכל מערכות אחרות שהרכב אינו יכול לפעול בלעדיהן ושאינן חלקים אופציונאליים או אביזרים הניתנים להרכבה לפי רצונו של בעל הרכב. הפירוש ההגיוני המתפרש ע"י כל אדם סביר הוא זה לפיו אם מבוטח מבטח את משאיתו נגד גניבה, הרי שהוא יהיה מכוסה גם אם נגנב ממשאיתו אחד מחלקיה המכניים המהווה חלק בלתי נפרד מהמשאית, למעט אם נקבע במפורש אחרת בפוליסה. פרשנות נגד המנסח גם אם היה ניתן לפרש את הפוליסה לכאן ולכאן הרי גם אז יש לאמץ את הפירוש ההגיוני, זה המתקבל על דעתו של כל אדם סביר ולהעדיף פירוש זה על פרשנותה של חברת הביטוח שניסחה את חוזה הביטוח. יש לזכור כי שעה שבפני בית המשפט עומדות שתי פרשנויות אפשריות של תניה בחוזה ביטוח ששתיהן גם יחד סבירות, הרי שיש תחולה בנסיבות העניין לכלל בעניין הפרשנות נגד המנסח (לרציונלים שבבסיס הכלל ולדרכי הפעלתו ראו דניאל פרידמן, נילי כהן חוזים (הוצאת אבירם, תשנ"א, כרך א') 135; איל זמיר פירוש והשלמה של חוזים (ירושלים, תשנ"ו) 30-32; ע"א 631/83 המגן חברה לביטוח נ' "מדינת הילדים", פ"ד לט(4) 561, 573-572 (1985); רע"א 3577/93 הפניקס נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 77 (1994); ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81, 86-87 (1997); ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות נ' רשות שדות, פ"ד נה(1) 1, 10 - 11 (1999); ע"א 2016/00 רוזנצוויג נ' רוזנבליט, פ"ד נו(4) 511, 527 (2002); ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קק"ל, מיום 12.11.09, בפסקה 16(ב) לפסק-הדין). לכלל זה נודע משקל יתר כיום, לאחר שלחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 נוספה הוראת סעיף 25(ב1) הקובעת כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". (ראו גם ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 2.3.11, בפסקה 19 לפסק-הדין). כלל זה חל במסגרת היחסים שבין מבוטח למבטח הן מכוח כלל פרשני זה, והן על רקע מתן ההעדפה לפרשנות שיש בה כדי להביא למימוש ציפיתו הסבירה של המבוטח. לכל אלה ניתן להוסיף את הכלל לפיו יפורש חוזה כנגד "הצד החזק" (להיקפו ותחולתו של כלל זה על חוזים ממינים שונים ראו ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' מועצה מקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81, 87 (1997); ע"א 650/98 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נג(4) 433 (1999); ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 137-134 (2004); ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קק"ל, מיום 12.11.09, בפסקה 16(ג) לפסק-הדין; ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, מיום 7.12.09, בפסקאות 12 - 15 לפסק-הדין). לעניין זה יובהר שאין כל ספק כי במסגרת היחסים שבין המבוטח למבטחת יש לראות את המבטחת כצד החזק שלו השליטה המלאה בניסוח הפוליסה ותניותיה. מכוח כללים אלה ובוודאי שמכוחם המצטבר, יש לקבוע שיש לאמץ את הפרשנות המוצעת ע"י התובעת. דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח ברע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח, אומצה במשפטנו דוקטרינת הציפיות הסבירות של המבוטח באופן חלקי. כב' השופט בך קובע בע"מ' 299 לפסה"ד: "כשלעצמי הייתי לוקח בחשבון גם את הדוקטרינות האמריקניות שתוארו לעיל, אך הייתי מצמצם את תחולתן לאותם מקרים שבהם אין הפוליסה מכילה פיתרון חד משמעי למצב שהתהווה או למקרים שבהם מוביל הכתוב לתוצאה אבסורדית אשר הדעת אינה סובלתה." כב' השופט חשין קובע באותו פס"ד, בע"מ' 305: "בצד טכניקות אלו שפיתחו, יצרו בתי המשפט גם עקרונות מהות דינמיים להגנתם של מבוטחים. כך למשל, נולד העיקרון - שהתפתח בעיקר בארה"ב ואשר על פיו יש ושראוי לפרש חוזה ביטוח עפ"י ציפיותיו הסבירות של המבוטח.... חברת הביטוח היא שכתבה את החוזה והטביעה את ציפיותיה בנוסחו, ועתה - לעת פירושו של החוזה - כמו הגיעה שעתו של המבוטח, שגם ציפיותיו תזכנה לביטוי ביחסי הזכות - חובה שנוצרו בין חברת הביטוח לבינו". כב' השופט קדמי גם הוא קובע בע"מ' 307 לפס"ד: "נכון וראוי לפרש את הוראות הפוליסה על בסיס העיקרון של 'כיבוד ציפיתו הסבירה של המבוטח'.. תוכנה של 'ציפיתו הסבירה של המבוטח' מחוזה ביטוח שהוא חותם עם מבטח מושפע במידה רבה מתוכנה של 'הציפייה הסבירה' של המבטח". בעניין דולב נקבע עוד: "דוקטרינה זו מאפשרת לביהמ"ש להתרחק מן האמור בחוזה עצמו, ולקבוע כי ציפיותיו הסבירות של המבוטח יזכו להגנה אף כנגד התנאה נוגדת בחוזה, כל עוד לא הוכח כי תנייה זו הובאה במפורש לידיעתו של המובטח.. אין צורך לנקוט עמדה בשאלה האם יש לאמץ תיאוריה זו במקומותינו ובאילו סייגים ומגבלות. די בצורך עניינו בהצבעה על קיומה המשתלב במגמה הכללית של המשפט להביא לאיזון ערכים ראוי בתחום חוזה הביטוח, החותר לכיבוד האינטרסים ההדדיים של הצדדים, כדי להביא לתוצאה צודקת והוגנת במסגרת איזון זה". בהתאם לעיקרון האמור, אין ספק כי לא עלה על דעתו של המבוטח שגניבת חלק אינטגרלי מכלי הרכב- חלק שבלעדיו הרכב אינו יכול לפעול, אינו מכוסה במסגרת הפוליסה ואין ספק כי במסגרת ציפייתו הסבירה של המבוטח נכללת האמונה כי גניבת חלק מסוג זה מכוסה במסגרת הפוליסה. חובה להבליט הגבלות ב"כ המלומד של הנתבעת ניסה לשכנע אותי בנכונות הפרשנות שהנתבעת מייחסת לפוליסה וזאת באמצעות השוואה בין נוסח התנאים הכלליים בפוליסה שבפניי למשאית מעל 4 טון, לבין נוסח הפוליסה התקנית של רכב פרטי או מסחרי עד 4 טון. לטענת ב"כ הנתבעת, בהגדרת "מקרה הביטוח" בפוליסה התקנית נקבע: "מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאביזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין (להלן - הרכב)". לטענתו, מאחר וההגדרה בסעיף 1.4 לתנאים הכלליים של הפוליסה שבפני הינה: "גניבת כלי הרכב כאשר לא נמצא כלי הרכב תוך 30 יום", השוני בניסוחים וההגדרה הרחבה יותר בפוליסה התקנית מלמדים כי גניבת חלקי המשאית אינם מכוסים בפוליסה שבפני, בעוד שבפוליסה התקנית הם מכוסים. לטענתו, בהתאם לסעיף 2 לתנאים הכלליים בפוליסה שבפני, חלקי הרכב מכוסים הם רק כאשר נרשם במפורש ברשימת הביטוח כי הם מכוסים. אינני מקבל את פרשנותו של ב"כ הנתבעת. החלקים והאביזרים המפורטים בסעיף 2 לפוליסה שכיסוי ביטוחי ביחס אליהם יש לרכוש בנפרד ולציין במפורש ב"רשימת הפוליסה" כדי שיהיו מבוטחים, הינם חלקים אופציונליים שניתנים להתקנה או להוספה וולונטרית לכלי הרכב, כגון- "אביזרים, נגררים, מכשירים, מנופים, ציוד חלקים או תוספות המותקנים בכלי הרכב". חלקים אלו אינם מהווים חלק אינטגרלי מהרכב או ממערכת ההנעה המכנית של הרכב. עיננו הרואות כי אין סעיף 3 לתנאים הכלליים של הפוליסה מפרט חלקים כגון מנוע הרכב, מערכות תמסורת, תיבת הילוכים, מערכת בלימה, מערכת היגוי, פנסים וכו' או כל חלק אחר המהווה חלק אינטגרלי של מכלולי המשאית וזאת לא בכדי, אלא משום שחלקים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מ"כלי הרכב" ונכללים בהגדרת "כלי הרכב" בפוליסה ולא יעלה על הדעת כי צריך יהיה לרכוש לחלקים או מכלולים אלו ביטוח בנפרד. כאשר רצתה חברת הביטוח להחריג פריטים שאינם מכוסים בפוליסה, היא ידעה לעשות זאת במפורש בסעיף 3 לתנאים הכלליים של הפוליסה בארבעה תתי סעיפים מפורטים להפליא. הפירוט הרב שבסעיף 3 לתנאים הכלליים מלמד גם הוא על אופי החלקים שביקשה הפוליסה להחריג, כחלקים או אביזרים וולונטריים שניתן להוסיף ולהתקין לרכב. עוד ראינו כי בסעיף 4.2 לתנאים הכלליים, מנתה הנתבעת בין הנזקים הלא מכוסים- "גניבה של כלי רכב או חלקים ממנו ע"י עובד". מכאן יוצא כי חברת הביטוח יודעת להחריג גניבת חלקי רכב במפורש כאשר היא מעוניינת בכך. אילו חפצה הנתבעת לקבוע כי גם חלקים מכניים כגון מנוע, חלקי מנוע או חלקי הרכב הקשורים בהנעת הרכב לא יהיו מבוטחים, הייתה צריכה לציין זאת במפורש במסגרת סעיף 3 לתנאים הכלליים של הפוליסה. סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן:"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". הוראתו הקוגנטית של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח נותנת בידי המבטח את הברירה לפרט את התנאים או הסייגים לחבותו "בסמוך לנושא שהם נוגעים לו" או להדגישם על ידי "הבלטה מיוחדת". על חברת ביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בע"א 4819/92 כרמי עוז נ' ישר מנשה פ"ד מט (2), 749 (להלן:"פס"ד ישר מנשה") נקבע: "לאור הנסיבות המיוחדות המאפינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להשען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת ליבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים בהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי". בע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , קבע כב' השופט ברק: "בטרם אסיים ברצוני לציין, כי מצב הדברים הקיים אינו מניח את הדעת. נהג הרוכש פוליסה סבור, לתומו, כי הוא מקבל כיסוי מלא לכל נזק שייגרם בתאונת דרכים. הנהג אינו מעלה על דעתו, כי הכיסוי שבידו הוא חלקי בלבד. .......... משמתרחשת תאונת דרכים, מתברר להם לתדהמתם, כי אין חוזה הביטוח מכסה את הנזק, וכי "נסתחפה שדהו, ואין לו ממי לתבוע פיצויים על-פי החוק" (כדברי השופט י' כהן בע"א 595/80 [8], בעמ' 466) ..... נראה לי כי יש למנוע מצב דברים קשה זה בקטגוריה זו של המקרים. לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה, נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 12לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת." הראציונל באותו מקרה יפה גם למקרה דנן, למרות שכאן מדובר בגניבה ושם בתאונת דרכים. באם התכוונה חברת הביטוח להחריג גניבת חלקי רכב המהווים חלק אינטגרלי מהרכב וממערכת ההנעה שלו מהפוליסה, מהווה הדבר "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה", חריג הטעון הדגשה מפורשת עפ"י סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח ולפיכך משחברת הביטוח לא רשמה תנאי זה במפורש או במודגש הרי- "תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". האם התובעת הוכיחה את הגניבה: אקדים ואומר כי מלכתחילה לא חלקה הנתבעת על עצם הגניבה. היא לא טענה במכתב הדחיה ששלחה לנתבעת כי החלק לא נגנב והיא העלתה את טענתה בעניין זה לראשונה בכתבי הטענות מטעמה. יתר על כן, למרות שהמצהיר מטעם הנתבעת אישר בחקירתו הנגדית במפורש בע"מ 16 שורה 15- "לא שלחנו מומחים, חוקרים, מטעמנו לבדוק את אמיתות המקרה, אז אנו לא חולקים על המקרה", לא מנע הדבר מב"כ הנתבעת לדבוק בטענה זו גם בסיכומיו. התובעת הוכיחה כי "מחלק הכוח" נגנב מתוך הרכב וזאת בהתאם לאמור בתצהירו של מנהלה וכן בהתאם לאמור בתצהירו של הנהג מטעמה- מר רפי זגורי, כאשר עדותם של שני העדים לא נסתרה ונתמכה בתלונה למשטרה שהוגשה ע"י מר זגורי מטעם התובעת ביום 01.10.2011 בסמוך לאחר הגניבה. בנוסף נתמך האמור בתצהירי התובעת גם ב"הודעה על מקרה ביטוח" שניתנה ע"י מנהל התובעת לנתבעת ביום 04.10.2011 ובה נרשם- "נהג הרכב החנה את המשאית ליד ביתו בדימונה בערב החג, כשהגיע ביום א' להתניע את הרכב, התברר לו כי נגנבו מהרכב מחלקי כח. די באמור לעיל לצורך הוכחת הגניבה ומשעדויות עדי התובעת בעניין זה לא נסתרו בכל צורה שהיא ומשלא הועלתה כל טענה נגדית ע"י הנתבעת, יצאה התובעת כדי חובתה בעניין זה והיא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכחת הגניבה. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת ולפיה אין באישור המשטרה כדי לתמוך בטענת הגניבה מאחר ו"באישור המשטרה אין אסמכתא שאותו חלק נגנב, אלא שחלקים נגנבו" וכי "גם למשטרה לא אמרו שנגנב מחלק הכוח". גם טענה זו טוב היה שלא תטען ואין ספק כי די באישור המשטרה כפי שהוא שכן "מחלק כוח" הוא גם חלק מהרכב ודי בכך. אין התובעת אחראית על כך שהשוטר לא ציטט במדויק את שנאמר לו. האם התובעת הוכיחה את הנזק: הנזק הוכח באמצעות חוות דעתו של השמאי שטובי מ"מימון חב' לשמאות וסקרים בע"מ". חוות דעת זו הוגשה לתיק בית המשפט ע"י שני הצדדים ולא קיבלתי את בקשתו של ב"כ הנתבעת "למשוך" את חוות הדעת שהגיש או להתעלם מאותה חוות דעת שהוגשה ע"י התובעת. רואה אני לנכון לחזור ולהתייחס לטענת ב"כ הנתבעת לפיה יש למשוך את חוות דעתו של משרד השמאים מיימון מהטעם לפיו השמאי לא הובא להיחקר על חוות דעתו על ידי התובעת. כפי שהבעתי את דעתי כבר בשלב הדיון, בטענת ב"כ הנתבעת בעניין זה יש חוסר תום לב שלצערי אפיין את ניהול ההגנה מצד הנתבעת מלכתחילה. מדובר בחוות דעת שמאי שהוכנה על ידי משרד שמאות מטעם הנתבעת, אחד מתוך רשימה של שמאי חוץ שמציגה הנתבעת בפני מבוטחיה. חוסר תום הלב בהתנגדות הנתבעת לחוות הדעת שנערכה ע"י שמאי מטעמה מתעצם עוד יותר שכן חוות דעת זו לא הוגשה רק על ידי התובעת כנספח לתצהירה, אלא שהיא הוגשה גם כראיה עצמאית מטעם הנתבעת עצמה ביום 24.5.12, תחת הכותרת: "הודעה בדבר הגשת חוות דעת מטעם הנתבעת". משמדובר בחוות דעת שהוכנה ע"י אחד משמאי הנתבעת ומשהנתבעת עצמה הגישה כראיה את חוות הדעת, היא מנועה ומושתקת מלטעון נגד חוות דעת זו והיא מנועה "מלמשוך" את חוות הדעת לאחר שזו הוגשה על ידה. זאת ועוד, בהתאם לתקנה 130 א' לתסד"א- "ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לביהמ"ש ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך 7 ימים מקבלת חוות הדעת לפי המאוחר". ב"כ הנתבעת טען כי הודיע לב"כ התובעת כי ברצונו לחקור את המומחה והתרתי לו להגיש את המסמך שסומן נ/1 שהינו מכתב כללי ששלח ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת ובו ביקש ממנו לחקור את המומחים והמצהירים מטעמו. אין במכתב זה כדי לענות על דרישות התקנות שכן הנתבעת לא הודיעה לבית המשפט על רצונה לחקור את המומחה ולפיכך התובעת לא הייתה חייבת לזמן את השמאי לחקירה על חוות דעתו נימוק זה בעניין הצורך לזמן את המומחה לחקירה, הובא על ידי למעלה מן הצורך לאור קביעתי לפיה מדובר בחוות דעת מומחה של הנתבעת, שהנתבעת מעולם לא חלקה עליה, כאשר חוות הדעת הוגשה לתיק בית המשפט גם ע"י הנתבעת כך שאין היא יכולה להתנגד להגשתה לאחר שהיא זו שהגישה אותה. עצם הגשת חוות הדעת כראיה מטעמה משתיקה אותה מלהתנגד לאמור בה . בחוות דעת השמאי נקבע כי הנזק שנגרם למשאית בגין הגניבה מסתכם בסך של 37,825 ₪ ללא מע"מ. בנוסף לאמור בחוות דעת השמאי, מר ארג'ואן הצהיר כי הסכום בו העריך השמאי את הנזק, 37,825 ₪ נקבע על בסיס חשבונית מוסך מרכזי "מאיר" דרום שבו בוצע תיקון המשאית בפועל. מנהל התובעת הצהיר כי התובעת שילמה את הסכום האמור וצירף חשבונית מס של מוסך וולבו בדבר התשלום. יש לציין כי מנהל הנתבעת לא נחקר כלל בעניין זה. באמצעות חוות דעתו של השמאי מימון, עדותו של מנהל התובעת וחשבונית המס של המוסך הוכיחה התובעת את הנזק שנגרם לה במידה הנדרשת. האם התובעת הוכיחה את קיום והפעלת המגונים כפי שקבעתי אין כלל מקום להידרש לטענה זו שלא הועלתה ע"י הנתבעת. חרף עובדה זו ומאחר והצדדים הסכימו בבית המשפט המחוזי כי הנושא ידון במהלך הדיון, הגישה התובעת שני תצהירים משלימים והוכיחה כי במשאית היו מותקנים מיגונים כנדרש וכי מיגונים אלו הופעלו ע"י נהג התובעת. מנהל הנתבעת הצהיר כי יש למשאית "איתוראן" וכי לא ניתן לצאת מהמשאית מבלי לדרוך את המערכת שכן המערכת מופעלת אוטומטית עם נעילת המשאית, גם אם הנהג שכח לנעול את המשאית. לתצהירו של מנהל התובעת צורף אישור מיגונים של איתוראן. עקב הסריקה במערכת "נט המשפט" האישור שהופק מהמערכת לא היה קריא דיו ולפיכך בסיומו של הדיון הוריתי לב"כ התובעת להמציא לבית המשפט עותק קריא כאשר לא למותר לציין כי גם לכך התנגד ב"כ הנתבעת. על טופס המגונים שנחתם ע"י חברת איתוראן מסומנים כל פרטי המיגון הנדרשים באות V- "שולל תנועה", "שולל תנועה ממוגן", "לוח מקשים", "איתור", שולל תנועה נוסף (עלוקה), "יחידת איתור נוספת לגיבוי". לדברי מנהל הנתבעת, הוא העביר את טופס המגונים לסוכנות הביטוח "שדמה" באמצעותה ערך את הביטוח וזו העבירה אותו לחברת כלל. שמה של חברת "שדמה" רשום על טופס המגונים. יש לציין כי המצהיר מטעם הנתבעת אישר כי טופס המגונים שהוצג לו הינו טופס המגונים של המשאית הספציפית. בסיכומיו העלה ב"כ הנתבעת לראשונה טענה לפיה לא הוכח מאישור המגונים שהוצג ע"י התובעת איזה מיגונים היו לרכב. עוד העלה לראשונה בסיכומים את הטענה לפיה ברשימת הפוליסה נקבע אילו מיגונים צריכים להיות למשאית ובסה"כ שלוש מערכות איתור. לדבריו שני עדי התביעה אמרו שהמערכת היחידה הייתה "איתוראן" ושלא הוכח כי במשאית הותקן "לוח מקשים". טענה זו שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו מהווה הרחבת חזית אסורה שלה התנגד ב"כ התובעת ואכן אין מקום להתייחס אליה כלל ועיקר. זאת ועוד, באישור האיתוראן מפורטים כל המגונים הנדרשים, כולל "לוח מקשים" ויתכן כי כל המגונים מופעלים ע"י דריכת האיתוראן. אולם אין כל צורך לדון בטענה זו של הנתבעת שנטענה בעלמא רק בסיכומים. זאת ועוד, אין ספק כי הנתבעת הסתפקה במגונים כפי שהיו מותקנים בפועל במשאית, וכפי שפורט באישור המגונים שהועבר אליה וראתה בהם מספיקים. לראיה, הנתבעת עצמה שילמה לתובעת כדבריה, תגמולי ביטוח מלאים עבור גניבת המשאית מהמוסך, כשנה מאוחר יותר, מה לה כי תלין עתה על העדר מיגונים. חזקה על חברת הביטוח שלא הייתה משלמת תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית אילו הייתה סבורה כי במשאית לא הותקנו מיגונים בהתאם לפוליסה ואין זה משנה כלל אם המשאית נגנבה מהמוסך כשהמפתחות היו בתוכה וכדברי ב"כ הנתבעת, בלא קשר למגונים. עוד יש לציין כי המצהיר מטעם הנתבעת אישר כי אישור המגונים שהוצג בפניו הינו אישור המגונים של המשאית הספציפית ובאישור זה מפורטים כל המגונים שנדרשה התובעת להתקין. חובת הגילוי והווידוא בת"א 20465/08 ראובן אלירן נ' חברת הביטוח שירביט בע"מ, ניתחה כב' סגנית הנשיאה השופטת דליה אבי גיא את חובת הגילוי והווידוא של חברת הביטוח בקבעה : "בע"א 420/83 אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מד(2) 627 ציין כב' השופט ברק (כתוארו אז) : "לשם כך יש לשקול, אם לא מן הראוי הוא להטיל על חברת הביטוח את החובה שתעמיד את המבוטח על כך, שאין בידו כיסוי "מלא". לכאורה נראה כי דרישת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) מחייבת זאת...". משאין כל ראיה לכך כי לתובע הובהר התנאי לעצם קיום הכיסוי הביטוחי בפוליסה, משודאי כי הנתבעת לא התקשרה ליידע את התובע שאין לו כיסוי ביטוחי, משחלפו שבעת הימים ולא השיב את טופס המיגון, סביר כי התובע יחשוב כי יש לו כיסוי ביטוחי מלא על פי הפוליסה שרכש......המלומדים דודי שוורץ וריבי שלזינגר עומדים על חובת וידוא ביצוע בספרם "דיני ביטוח" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן פרסומי הפקולטה למשפטים בעמ' 261): "ככל שמדובר בתנאים מוקדמים לכיסוי, מצאנו כי לפחות הערכאות דלמטה, מפרשות את דרישת הווידוא שנקבעה בהלכת ישר מנשה בעניין התנאים המוקדמים, כווידוא ביצוע, ולא הסתפקו בווידוא הבנה. כלומר, המבטח אשר לא התחקה על עמידה של המבוטח בביצוע התנאים המוקדמים לכיסוי, כמו ,למשל, הצגת אישור על התקנת אמצעי מיגון, נתפס כמי שלא קיים את חובות הגילוי והווידוא המוטלות עליו. (ההדגשה שלי- ד.א.ג). ובהמשך בעמ' 364: "סמוך לאחר שניתן פסק הדין בעניין ישר מנשה בבית המשפט העליון, הרחיבה פסיקת הערכאות דלמטה את חובת הווידוא כך, שהיא הטילה למעשה על המבטח לוודא שהמבוטח עומד בתנאי החוזה עמה, שאם לא כן, נחשב המבטח עצמו כמי שאינו עומד בתנאי עסקת הביטוח. כך למשל, על המבטח, וסוכן הביטוח הוטלה החובה לוודא שהמבוטח לא רק ער לתנאי המיגון של הרכוש המבוטח, אלא שאכן התקין את אמצעי המיגון בפועל. וידוא זה בא לידי ביטוי בדרישה מהמבטח ומסוכן הבטוח לבקש מהמבוטח את האישורים אשר לפיהם אמצעי המיגון שחויב להתקין על ידי המבטח אכן הותקנו על ידו הלכה למעשה. על פי אותה פסיקה, אם יתברר שהמבטח הפנה את תשומת לב המבוטח לצורך להתקין אמצעי מיגון, בלי לוודא שהמבוטח אכן התקין זאת, ייחשב המבטח למי שלא עמד בחובת הווידוא המוטלת עליו". לפיכך משהתקינה התובעת את המגונים בחברת איתוראן והמציאה את אישור המגונים מחברת איתוראן לסוכנות הביטוח "שדמה" שהינה שלוחה של חברת הביטוח לצורך קבלת הודעות, הרי משחברת הביטוח שקיבלה את ההודעה לעניין המגונים לא התריעה בפני התובעת כי אין די במגונים אלו (אם אכן הייתה סוברת כך), אין היא רשאית לעשות זאת עתה לאחר שהתובעת הייתה משוכנעת כי התקינה את כל המגונים כנדרש. אציין כי גם אם חברת הביטוח לא הייתה מקבלת את אישור המגונים מאיתוראן- טענה שהועלתה בחצי פה ע"י ב"כ הנתבעת במהלך הדיון ונזנחה על ידו בסיכומיו, גם אז לא הייתה יכולה הייתה הנתבעת להלין על התובעת משלא פנתה אליה בעניין זה. באשר להפעלת המיגון הצהיר הנהג מטעם התובעת כי הוא הפעיל את האיתוראן ונעל את המשאית וכאשר עדות זו לא נסתרה, די בעדות זו בנוסף לעדותו של מנהל התובעת ולפיה, גם אם הנהג היה שוכח להפעיל את המיגון, המערכת מופעלת מעצמה. לפיכך הנני קובע כי התובעת הוכיחה כי במשאית היו מותקנים מיגונים כנדרש בפוליסה וכי מיגונים אלו הופעלו ע"י נהג המשאית. התעמרות הנתבעת וריבית מיוחדת סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע לאמור: "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים - רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות". בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 2) התשמ"ח-1988 (הצעת חוק 1873 מיום 22/2/88) נאמר: "הסעיף המוצע יקנה סמכות לבית המשפט הדן בתביעות המבוטח נגד חברת הביטוח לפסוק פיצויים לטובת המבוטח כאשר תגמולים המגיעים לו כדין מעוכבים מעבר למותר. הסעיף נועד להרתיע את חברות הביטוח מלהשהות את חיוביהן שאינם שנויים במחלוקת על ידי אימוץ מכשיר עונשי המקובל בארצות חוץ. כשם שסעיף 25 לחוק שולל את זכאות המבוטח הנוהג במרמה, כן ראוי שיכלול החוק הוראה בדבר ריבית מיוחדת למקרה של הפרת חובות תום הלב של המבטח". כפי שנאמר בע"א (י-ם) 4440/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ר.ד משקאות גורמה בע"מ 20/1/04): "מטרת הוראת החוק הינה להגן על הצרכן בסנקציה דרסטית, מפני התנהגות חסרת תום לב מצד המבטח, שבשרירות גרם למבוטח לממש את זכויותיו בבית המשפט ולא שילם את התגמולים הנדרשים ממנו בסמוך לאירוע הביטוחי, כאשר המבחן נעוץ בחוסר תום הלב הטמון בהתנהגות. מדובר בפיצוי עונשי הנהוג בדר"כ בדיני הנזיקין שהינו לפחות פיצוי מוגבר בדיני חוזים עקב הפרת חובת תום הלב, פיצוי המשקף את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהגות הנתבע ואת הגינוי המוסרי לו היא ראויה (פרופסור נילי כהן "סטטוס חוזה וגרם הפרת חוזה" הפרקליט לט (תש"ן) 304, 308-309). עמדה זו אומצה בבית המשפט העלין ברע"א 2244/04 ר.ד משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ( 1/12/04) כדברי כבוד השופטת פרוקצ'יה: "התייחסות בית המשפט המחוזי ליחס שבין תום לבו של המבוטח בהעלאת הדרישה לתגמולי ביטוח לבין שאלת תום לבו של המבטח בהעלאת שאלת זכאות המבוטח לתגמולים מתבקשת מעיקרי ההסדר בחוק בדבר הריבית המיוחדת, המניח את מרכז כובדו של המבחן הרלבנטי על אופי התנהגותה של חברת הביטוח ........ תום לבה של החברה המבטחת נבחן על פי כלל הנסיבות האופפות את הענין, ........ הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי". חרף התוצאה אליה הגעתי ולפיה פרשנותה של הנתבעת את הפוליסה אינה סבירה, לא הייתי רואה בטענה זו כשלעצמה, חרף חוסר תום הלב שבה, משום התעמרות מצד הנתבעת. דא עקא שהנתבעת לא הסתפקה בנימוק הדחיה המקורי שהועלה על ידה במכתב הדחיה, אלא שהנתבעת העלתה בהגנתה, בדיעבד ובניגוד להנחיות המפקח על הביטוח, טענה חדשה וסתמית בעניין אי הפעלת המגונים למרות שלא היתה לה כל תשתית עובדתית או כל יסוד ולו קלוש, להעלאת טענה זו, מלבד הניסיון להקשות על התובעת ולהתחמק מתשלום תגמולי הביטוח. לא רק שהנתבעת העלתה טענתה בעניין המיגון בצורה סתמית, אלא שהיא גררה את התובעת לשתי בקשות רשות ערעור בעניין המגונים בבית המשפט המחוזי- בפעם הראשונה לאחר שב"כ של הנתבעת לא הגיעה מוכנה לדיון ולא היתה ערוכה להשיב על טענת ב"כ התובעת בעניין זה, ובפעם השנייה- לאחר שקבעתי בהחלטה מנומקת כי יש למחוק טענה זו מכתבי הטענות. ממלחמתה העיקשת של הנתבעת על העלאת הטענה בעניין המיגונים, לרבות בשני סיבובים בבית המשפט המחוזי, ניתן היה לסבור, כי אולי יש בטענה בעניין המיגונים ממש, וכי בדיון העיקרי שבפני תציג הנתבעת טיעונים או ראיות כלשהן בעניין זה, דא עקא שגם בדיון העיקרי לא הובאה בתצהיר הנתבעת כל תשתית עובדתית, למעט הכחשה סתמית שנמוגה כלא היתה, כאשר הסתבר גם בדיעבד כי לא היה בטענה זו כל ממש וכי כל תכליתה של טענה זו והעמידה העיקשת על העלאתה במועד מאוחר, הייתה לתקוע מקלות בגלגלי התובעת, להקשות ולסרבל את התביעה. לא רק טענותיה של הנתבעת התאפיינו בחוסר תום לב ובניסיון להתחמק מתשלום תגמולי הביטוח, אלא שגם ניהול הדיון ע"י ב"כ התאפיין בחוסר תום לב דיוני. כדי להכשיל את תביעת התובעת, ב"כ הנתבעת התנגד להגשת חוות דעת מומחה שהנתבעת עצמה הגישה כראיה, כאשר היה מדובר במומחה מטעם הנתבעת וזאת למרות שלא הייתה כל מחלוקת אמיתית בעניין הנזק. ב"כ הנתבעת הגדיל לעשות עת מצא לנכון להתנגד להחלטתי לפיה הוריתי לב"כ התובעת מיוזמתי, להגיש לי עותק קריא של טופס המגונים שצורף לתצהיר התובעת ונסרק במערכת נט המשפט בצורה לא ברורה. התנהלות זו של הנתבעת לא היה בה אלא להאריך את משך הדיון ולהכביד על התובעת בטענות סרק שלא כדין והתנהלות מסוג זה, יש בה משום התעמרות בתובעת המצדיקה פסיקת ריבית מיוחדת. סוף דבר אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 38,811 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של פי שתיים מהפרשי ההצמדה והריבית כחוק בצירוף אגרה ושכ"ט מומחים כפי ששולמו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד לתשלום בפועל ובנוסף תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עורך דין המביא בחשבון את התנהלות הנתבעת ואת שתי הבקשות לרשות ערעור שהוגשו בסך כולל של 25,000 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יוםביטוח פריצה / גניבה