קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח שוד יהלומים: השופט יצחק ענבר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת י' הניג), אשר ניתן ביום 22.1.12 בת.א. 26075-08, שבו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום תגמולי ביטוח בגין שוד יהלומים מבלדר של המערערת, בעת ששהה בארה"ב. במוקד הדיון שתי שאלות: האחת, מהם כללי הפרשנות החלים על חוזים לביטוח יהלומים, אשר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 אינו חל עליהם; השנייה, מה דינה של נשיאת יהלומים במגרש חניה חיצוני ופתוח לכל של בית מלון - האם מדובר ב-" "outdoor carrying, כפי שטוענת המשיבה וכפי שקבע בית משפט קמא; או שמא מדובר בנשיאתם בתוך חצרי המלון -"Hotel Premises", כפי שטוענת המערערת בערעורה. רקע עובדתי ודיוני 2. המערערת היא חברה העוסקת בין השאר בשיווק והפצת יהלומים בישראל ובחו"ל. המשיבה היא חברת ביטוח, אשר בעת הרלוונטית ביטחה את המערערת בפוליסת ביטוח Jewllers' Block מס' 106/2206 (מוצג ב' למוצגי המשיבה; להלן - "הפוליסה" או "פוליסת הביטוח"). 3. ביום 25.10.2006, שהה סוכן של המערערת, פלוני (להלן - "הסוכן") עם סחורת יהלומים בשווי של 257,037$ במלון COMFORT INN, סמוך לסיאטל, וושינגטון (להלן - "המלון" או "בית המלון"). בפוליסה קיים סעיף Hotel/Motel הקובע, כי הביטוח מורחב לכסוי מקרה של אובדן בחצרי בית מלון - Hotel Premises - ובלבד שהיהלומים נמצאים בהשגחה צמודה של הסוכן הנושא אותם, ובלשון הפוליסה: Close Personal Custody And Control. משמעותה של השגחה צמודה היא: החזקתם של היהלומים בידיו של הסוכן, או כשהם מחוברים אליו, או במרחק ראיה שלו ובטווח ידו. עם זאת, ניתן בה בעת להפקיד את היהלומים בחדר הכספות Vault))של המלון, או בכספת החדר (Room safe) שבו מתאכסן הסוכן או במקום מסתור בחדר (בהעדר כספת) - ובלבד שבמקרים האחרונים חייב הסוכן להימצא לבדו בחדרו כשהדלת נעולה מבפנים (להלן - "תנאי ההשגחה הצמודה"). בהתאם לתנאי ההשגחה הצמודה, עם הגעתו של הסוכן למלון, הפקיד את היהלומים בחדר הכספות שבמלון. 4. עם תחילתו של יום העבודה אסף הסוכן את היהלומים בקבלה של המלון, הכניס אותם לתיק גב נישא על גופו ויצא מבניין המלון אל רכבו, אשר חנה במגרש החנייה שמחוץ למלון. המדובר במגרש חניה חיצוני הנמצא תחת כיפת השמיים. המגרש צמוד פיזית למלון, אך הוא פתוח לכל. בהתאם לתנאי הפוליסה העוסקים בנשיאת יהלומים בחוץ, המכונה בפוליסה:outdoor carrying - חובה על המבוטח לשאת יהלומים בשווי העולה על 100,000$ על גופו, כשהם מוסתרים מפני צד שלישי כלשהו, מתחת לבגדיו בחגורת בטחון, או בנרתיק או בכיס מכנסיים פנימי (להלן - "תנאי הנשיאה על הגוף"). את ארגון היהלומים לצורך קיום תנאי הנשיאה על הגוף התכוון הסוכן לבצע כשהוא יושב בתוך רכבו, זאת בהתאם לנהליה הפנימיים של המערערת, אשר אסרו על הסוכנים לחזור לחדריהם לצורך ארגון היהלומים, עקב שוד של סוכן שאירע בעבר בעת שעשה כן. לאחר שהסוכן פתח את רכבו חזר למלון על מנת לקחת את הז'קט שלו שנשכח שם, כשהיהלומים עדיין בתיק הגב. כאשר חזר לרכב והיהלומים עדיין בתיק הגב, נחסם רכבו על ידי רכב זר, והוא נשדד באיומי אקדח: הוא נדרש על ידי אחד מיושבי הרכב הזר שלא לזוז, ולנוכח איומי האקדח, השליך את תיק הגב ובו היהלומים וסב על עקבותיו להתרחק מהשודדים (להלן: "השוד"). 5. על אף שהמשיבה לא חלקה על קרות השוד, פיצתה היא את המערערת באופן חלקי כדי 100,000$ בלבד בניכוי 2,500$ בגין השתתפות עצמית, ודחתה את תביעת המערערת לתשלום מלוא תגמולי הביטוח בטענה, כי הסוכן הפר את תנאי הנשיאה על הגוף. מכאן תביעתה של המערערת בבית משפט קמא. ההליך בבית משפט קמא 6. המערערת חלקה בתביעתה על עמדתה של המשיבה לפיה השוד אירע במהלך outdoor carrying , שבו יש לקיים את תנאי הנשיאה על הגוף. להשקפתה, בהינתן שמגרש החניה שאליו יצא הסוכן צמוד למלון ונמצא בבעלותו של המלון, הוא מהווה חלק מה- ,Hotel Premises על אף היותו מגרש חניה חיצוני הנמצא תחת כיפת השמיים, ולכן - בהתאם לסעיף Hotel/Motel - די היה בקיומו באותה השעה של תנאי ההשגחה הצמודה. בקדם משפט שקיים בית משפט קמא ביום 3/12/08 (מוצג יא' למוצגי המשיבה) צומצמה המחלוקת לשאלה אחת ויחידה, לאמור: האם מגרש החניה החיצוני של המלון, שבו אירע השוד, הנו .Hotel Premises וכך הוצהר באותה ישיבה על ידי ב"כ המשיבה: המחלוקת בינינו מאד מצומצמת. אם אכן מדובר בחצרי מלון אכן חל הסעיף של Hotel/Motel. אנו טוענים שלא רלוונטי הבעלות מבחינת רישום גוש וחלקה...אלא הפרשנות המהותית וההגיונית שמלון זה כל מה שמהדלת פנימה. כל מה שמדלת המלון והחוצה בין שהוא בבעלות אותם בעלים ובין שלא אינו חלק מהמלון, הסיכון שם עולה ולכן במצב כזה לא חל הסעיף של Hotel/Motel אלא הסעיף המיוחד שמדבר על שמירה על הגוף. 7. בית משפט קמא אימץ בפסק דינו את עמדתה הפרשנית של המשיבה. להלן עיקר נימוקיו: א. המדובר בפוליסה ובכיסויים שהוזמנו ו"נתפרו" למידותיה של המערערת, ומעידים על ניהול משא ומתן קונקרטי ושוויוני בין הצדדים, מה עוד שהמערערת היא חברה גדולה ומנוסה המלווה בייעוץ מקצועי. "אין ולו רמז... כי קיים אי שוויון מקצועי, כלכלי או מסוג אחר, ביחסי הכוחות, בפערי המידע והשליטה, בין המבוטחת לבין המבטחת [בניגוד למצב הרגיל בחוזי ביטוח צרכניים]". אף יש להביא בחשבון, כי תחום הסחר ביהלומים וביטוחם הוא "תחום ייחודי הן מבחינת הצדדים לו [שני גופים גדולים וחזקים] והן מבחינת הסיכונים הכרוכים בו, לאור העובדה שמדובר בסחורה יקרת ערך, הנמצאת לעיתים חשופה ב"מעבר"." נוכח כוחם המצטבר של שיקולים אלה, "נקודת המוצא הפרשנית, ככל שעולות שאלות פרשנות, היא כי מדובר בחוזה בין שווים". כך מתחייב גם מאי תחולתו של חוק חוזה הביטוח על חוזה לביטוח יהלומים. כנגזרת מכך, "אין להחיל על המקרה את כללי הפרשנות שהתפתחו בפסיקה ביחס לחוזי ביטוח צרכניים", וביניהם הכלל כי במקרה של מספר אופציות פרשניות יש לפרש את הפוליסה לרעתו של המנסח. ב. הצדדים הגדירו בפוליסה Premises של מקומות ידועים ונקובים, כגון: בנייני בורסת היהלומים בישראל, אשר רמת האבטחה בכולם מוכרת למשיבה. כך נקבע, לדוגמא, כי החניון הצמוד לבנייני הבורסה לא מהווה חלק מה- .Premisesלעומת זאת, בפוליסה לא הוגדר באיזה בתי מלון רשאים הסוכנים ללון, ולכן נבצר מעם המשיבה לבדוק מראש את רמת האבטחה בהם ולתת דעתה האם מגרשי החניה שלהם הם חלק מה- Premises אם לאו. בנסיבות אלה, יש קושי לראות במגרש החניה דנן כ- Hotel Premises, וזאת על אף שמבחינה מילולית גרידא הדבר אפשרי. ג. האפשרות, לפיה מגרש החניה הצמוד למלון יראה כחלק מחצריו, נשללה בעדותו של חתם המשיבה, אשר הסביר כי Premises הינו "תמיד בניין מסוים, תחום הבניין", וזאת מן הטעם שהבניין הנו מקום מאובטח, בעוד שהשטחים החיצוניים אינם כאלה והסיכון הביטוחי בהם עולה. זאת ועוד: בהתייחסו לפרשנות המונח דנן ציין החתם, כי "ההקשר כאן הוא הקשר של יהלומנים, של אנשי מכירות שנושאים על עצמם הרבה מאוד יהלומים, הרבה מאד ערך כספי". עדות זו תואמת את ההיגיון המסחרי העומד מאחורי חוזה הביטוח דנן, הבא לכלל ביטוי גם בהוראות הפוליסה, שבהן יצרו הצדדים "מדרג סיכונים-כיסויים", באופן המלמד כי "אומד דעת הצדדים הוא כיסוי ביטוחי בהתאם לרמת האבטחה והפיקוח המקום הספציפי". ד. בענייננו, מגרש החניה של בית המלון הוא "שטח עצום ללא השגחה וללא פיקוח שכל אדם מהציבור הרחב יכול לשהות בה ללא הפרעה וללא השגחה". אין בו שומר, שער כניסה מאובטח או מצלמות אבטחה. נוכח אומד דעתם של הצדדים במקרה דנן ותכליתה של הפוליסה, אין מגרש החניה מהווה חלק מה- Hotel Premisesאלא מדובר ב- outdoor. מאחר שהסוכן נשא יהלומים בשווי של כ- 257,000$ בתיק חיצוני, לא קיים את תנאי הנשיאה על הגוף החל על outdoor carrying. ה. המערערת אמנם קבעה בנהליה הפנימיים, כי על סידור חבילות היהלומים מתחת לבגדי הסוכנים, כמתחייב מתנאי הנשיאה על הגוף, להיעשות עם תחילת יום העבודה במכונית החונה בחניית המלון, ולא בחדר שבו לן הסוכן. אולם, נוהל זה לא הובא לפני המשיבה ולא אושר על ידה, ואין הוא עולה בקנה אחד עם לשון הפוליסה ותכליתה. "כל עוד הנהלים לא צורפו לפוליסה... היה על המבוטחת לפעול בהתאם לתנאי הפוליסה ולבצע חלוקת סחורות בחדר המלון ואם סבורה היא שחדר המלון אינו בטיחותי מספיק לכך, היה עליה למצוא את הדרך לעמוד בתנאי הפוליסה. כך למשל יכולה הייתה לשכן את סוכניה במלונות ברמת בטיחות גבוהה יותר...". נוכח האמור לעיל דחה בית משפט קמא את תביעתה של המערערת, תוך חיובה בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ ומע"מ. מכאן הערעור. טענות המערערת 8. בעיקרי הטיעון ובהשלמת הטיעון בעל-פה פרש ב"כ המערערת יריעה רחבה, שזה עיקרה: א. הנחת המוצא לפסק דינו של בית משפט קמא, לפיה אין להחיל על פוליסת ביטוח יהלומים את כללי הפרשנות המסורתיים הנוהגים בתחום הביטוח, היא שגויה. בניגוד לסברתו של בית משפט קמא, מאזן הכוחות שבין מבטח ומבוטח אינו מכריע לעניין פרשנות הפוליסה, מה עוד שבכתב ההגנה לא נטענה כל טענה בנושא זה ולא הובאו לגביו ראיות. קביעתו הנוספת של בית משפט קמא, לפיה הפוליסה "נתפרה" לצרכיה הספציפיים של המערערת, נטולת אחיזה בחומר הראיות, שכן הפריטים הספציפיים היחידים הנוגעים למערערת אשר הופיעו בפוליסה הם שמות הסוכנים, ולא הייתה מחלוקת של ממש כי מדובר בפוליסה מקובלת ושגרתית בענף היהלומים. ב. בית משפט קמא קבע, ובצדק, כי המונח: Premises יכול להכיל כפשוטו גם מגרש חניה הצמוד למלון והנמצא בבעלותו, וכי הפוליסה אינה כוללת הגדרה באיזה בתי מלון רשאים הסוכנים ללון ומהם בדיוק תחומיהם של Hotel Premises. נהליה הפנימיים של המערערת - לפיהם ארגון חבילות היהלומים מתחת לבגדי הסוכן, לצורך קיום תנאי הנשיאה על הגוף, נעשה עם תחילת יום העבודה במכונית החונה בחניית המלון - ביטאו את הבנתה ואומד דעתה של המערערת, כי בכך היא מקיימת את הוראות הפוליסה. המשיבה, מנגד, לא התעניינה בשגרת הפעילות בבתי המלון ולא טרחה להבהיר למערערת את עמדתה. בנסיבות אלו, שגה בית משפט קמא כאשר ביסס את ממצאיו בדבר אומד דעתם של הצדדים על עדותו החד-צדדית של חתם המשיבה. נוכח עמימותה של הפוליסה בכל הקשור להגדרת המונח: Hotel Premises, ובהינתן שהמערערת גיבשה את נהליה הפנימיים בסברה בתום לב שהם הולמים את הוראות הפוליסה, חייב היה בית משפט קמא לקבל את התביעה לתגמולי הביטוח, שכן לפי כללי הפרשנות המקובלים בתחום הביטוח, מן הראוי היה לבחור בפירוש שהוא לטובת המבוטח, ומכבד את ציפיותיו הסבירות. טענות המשיבה 9. ב"כ המשיבה תמכה בפסק דינה של הערכאה הראשונה ובקשה להטעים כדלקמן: א. המשיבה אינה טוענת כי ביטוח יהלומים אינו כפוף להלכות הביטוח שמקורן בדין הכללי (פרוטוקול הדיון בערעור מיום 13.5.13, עמ' 5), אך להשקפתה, במסגרת פרשנות הפוליסה יש להתחשב באופיו המיוחד של הסיכון הכרוך בטלטולם של יהלומים יקרי ערך, בפרט מחוץ לישראל. ב. תנאי הנשיאה על הגוף מופיע בפוליסה מספר פעמים, בבהירות, בשפה פשוטה ברורה ומפורטת, שאינה מותירה עמימות פרשנית כלשהי. את הפוליסה יש לקרוא כמסמך אחד, מבלי לנתק מונח אחד מהקשרו הכולל ולפרשו בניגוד להיגיון העסקי ולשכל הישר. שאלת הבעלות הקניינית על מגרש החניה אינה רלבנטית כלל לעניין פרשנות הפוליסה, שהרי תחולתו של תנאי הנשיאה על הגוף תלויה במהות הסיכון, ולא בזהותם של בעלי החניה הרשומים בפנקסי המקרקעין. קריאת הפוליסה כמכלול על רקע מהותו של הסיכון המבוטח ואופיו מחייבת את המסקנה, כי על נשיאת יהלומים במגרש חניה פתוח הנמצא מחוץ למלון חל תנאי הנשיאה על הגוף, אם משום ש- Hotel Premises כמשמעם בפוליסה אינם אלא חלקיו הסגורים של המלון (Indoor), אם משום שגם לפי סעיף ה- Hotel/ Motel שבפוליסה חובה על הסוכן לשאת יהלומים ששווים מעל 100,000$ כשהם מוסתרים, אלא אם היהלומים נמצאים בכספת המלון או בתוך החדר הנעול. ג. על פי ההלכה הפסוקה, כלל הפרשנות נגד המנסח, כמו גם דוקטרינת כיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח, יפים רק כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי אופציות פרשניות שוות פחות או יותר, מה שאין כן בענייננו. פרשנותה של המערערת אינה סבירה ומשמעות קבלתה הנה חיוב המשיבה לכסות סיכון שאותו לא התכוונה לכסות כלל. דיון והכרעה (1) מהלך הדיון 10. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי דין הערעור להידחות, אם כי נימוקיי לכך שונים במשהו מאלו של בית משפט קמא. וזה יהיה מהלכה של חוות דעתי: בפתח הדברים אתחקה אחר המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה בערעור. בניגוד לעמדתו של בית משפט קמא עמדתי היא, כי כללי הפרשנות המקובלים, הנוהגים בתחום הביטוח בדרך כלל, חלים גם על ביטוח יהלומים. בהמשך אסקור ביתר פירוט את הוראות הפוליסה הרלבנטיות להכרעה. בחינת הוראות הפוליסה כמכלול אחד והתחקות אחר תכליתן והגיונן יובילו למסקנה, כי בעוד שעמדתה הפרשנית של המשיבה הנה אופציה פרשנית סבירה, הרי שעמדתה הפרשנית של המערערת אינה כזו. במצב דברים זה - ובהתאם להלכות המסורתיות הנוהגות בתחום הביטוח - אין מנוס מהעדפת עמדתה הפרשנית של המשיבה. (2) המסגרת הנורמטיבית - כללי הפרשנות החלים על חוזי ביטוח יהלומים 11. בשלב זה של הדיון אין עוד מחלוקת, כי היעדר התחולה של חוק חוזה הביטוח על חוזה לביטוח יהלומים, שיסודו בצו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986, אינו מוציא את חוזה הביטוח מתחולתם של דיני הפרשנות הכלליים הנוהגים בתחום הביטוח (הצהרת ב"כ המשיבה בדיון בערעור, עמ' 5 לפרוטוקול). נקודת מוצא פרשנית זו לבחינתם של חוזי ביטוח יהלומים מוצעת על ידי המלומד ירון אליאס, בספרו: דיני ביטוח (מהדורה שניה 2009) כרך א, עמ' 58 (להלן - "אליאס"): ...היעדר התחולה של חוק חוזה הביטוח על חוזה לביטוח יהלומים, אין פירושו היעדר תחולה של הדין הישראלי. שחרור מוחלט של החוזה מהדין הישראלי והחלתו של דין זר מותנים בקיומה של הוראה מתאימה בחוזה (סעיף ברירת דין). באין הוראה כזו, יחול על החוזה הדין הישראלי, ובכלל זה, כללי הפרשנות המיוחדים החלים על חוזה הביטוח. באופן דומה באין הוראה נוגדת בחוזה, כפוף ביטוח היהלומים להכלות הביטוח שמקורן בדין הכללי. עמדה זו יושמה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 270/00 סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנות פלתורס ביטוח בע"מ (20.4.09) , והיא מקובלת, בכל הכבוד, אף עלי. 12. בענייננו, לא הוסכם שעל הפוליסה יחול דין זר כלשהו. ההיפך מזה, בסעיף 8.15 לפוליסה הותנה מפורשות, כי יחול עליה הדין הישראלי. בגדרו של הדין הישראלי החל על הפוליסה כלולים, כאמור, גם כללי הפרשנות החלים על חוזים בכלל, ועל חוזי ביטוח בפרט. 13. בית משפט קמא נימק את העדר תחולתם של חוק חוזה הביטוח ושל כללי הפרשנות המקובלים גם בכך שמבוטחים שהם יהלומנים ניחנים בחוסן כלכלי, עובדה היוצרת, להשקפתו של בית משפט קמא, "שוויון כוחות" בינם לבין חברות הביטוח. ראיה לשוויון הכוחות במקרה דנן מצא בית משפט קמא בכך, שהפוליסה דנן "נתפרה" לצרכיה הספציפיים של המערערת, בעקבות משא ומתן שוויוני שניהלה עם המשיבה. אין בידי לקבל עמדה זו: ראשית, שחרורם של חוזי ביטוח יהלומים מעולו של חוק חוזה הביטוח לא נבע מחוסנם הכלכלי של המבוטחים, כי אם מסיבות שונות בתכלית, לאמור: החשש כי מבטחי משנה יירתעו להעניק כיסוי ביטוחי אם יוחל החוק בענף הנדון, והיותו של ענף סחר היהלומים מאופיין בנוהגים מיוחדים (ראו: אליאס, בעמ' 58); שנית, פערי הכוחות הכלכליים שבין הצדדים לחוזה ביטוח אינם אלא מאפיין אחד, מיני רבים, אשר הוביל לגיבושם של כללי פרשנות מיוחדים בתחום הביטוח. מאפיינים נוספים, חשובים לא פחות, אשר תרמו לכך הם היותו של מוצר הביטוח מוצר לא מוחשי, פערי הכוחות המקצועיים שבין הצדדים, היכולת המוגבלת של המבוטח להתחקות אחר מכלול הוראותיו של חוזה הביטוח ומשמעויותיהן, העובדה כי מדובר בדרך כלל בחוזה אחיד שלמבוטח אין השפעה של ממש על עיצובו, והאינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו: אליאס, בעמ' 77); שלישית, הנחת היסוד של בית משפט קמא, לפיה מבוטחים בביטוח יהלומים ניחנים תמיד בחוסן כלכלי, בעוד שמבוטחים בביטוחים מסוגים אחרים אינם כאלו, נראית, בכל הכבוד, פשטנית וגורפת. ניתן להעלות על הדעת יהלומנים המתקשים להוציא את פרנסתם, ומצד שני דומה כי מן המפורסמות הוא, שחלק מהמבוטחים בביטוחים מסוגים אחרים הם עתירי ממון. בהתאם לדין המצוי, חוסנם הכלכלי של המבוטחים מן הסוג האחרון אינו מוציא אותם מגדר תחולתם של דיני הביטוח הכלליים; רביעית, עמדתו של בית משפט קמא תחייב התדיינות מורכבת בסוגיית מידת חוסנם של המבוטחים השונים בהשוואה לזו של חברות הביטוח השונות, אשר סופה מי יישורנו; חמישית, הראיה שהביא בית משפט קמא לאישוש סברתו באשר לשוויון הכוחות בין הצדדים, לאמור: "תפירתה" של הפוליסה עבור המערערת במסגרת משא ומתן שוויוני שניהלה עם המשיבה - אינה ממין העניין, שכן הפרטים הייחודיים למערערת הנכללים בפוליסה אינם אלא שמות הסוכנים, תיאור משרדיה של המערערת וסכומי הכיסוי הביטוחי. מן העבר האחר אישרה המשיבה, כי "פוליסות יהלומים, מסוג הפוליסה נשוא תביעה זו, הינן פוליסות אשר משמשות מאות שנים בענף היהלומים בעולם כולו..." (סעיף 8 לסיכומי המשיבה בבית משפט קמא). נראה, אפוא, כי מידת חוסנם הכלכלי של הצדדים לחוזה ביטוח יהלומים אינה אמורה להשפיע על שאלת תחולתם של כללי הפרשנות. 14. הנה כי כן, המסקנה היא, כי במסגרת פרשנותן של פוליסות ביטוח יהלומים יש לתת את הדעת הן על כללי הפרשנות הרגילים הנוהגים בדיני החוזים, הן על ההוראות הייחודיות הנוהגות מימים ימימה באשר לפרשנותם של חוזי ביטוח. נקודת המוצא הפרשנית היא, כי "פוליסת הביטוח תפורש בראש ובראשונה על פי תכליתה הסובייקטיבית, דהיינו, על פי מחשבתם המשותפת והאמיתית של הצדדים לחוזה הביטוח", כפי שהיא נלמדת מלשון החוזה ומנסיבות כריתתו (אליאס, שם בעמ' 79). כללי פרשנות ייחודיים נוספים שפותחו בתחום דיני הביטוח, העשויים להיות רלבנטיים לענייננו, הם כלל הפרשנות נגד המנסח, הכלל לפיו יש לפרש בצמצום הגבלות על הכיסוי הביטוחי, חובות האמון ותום הלב המוגברות של המבטח, חובות הגילוי וההבלטה של הגבלות על הכיסוי הביטוחי והחובה לוודא כי הגיעו לידיעתו של המבוטח (ראו לדוגמא: ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב (2) 573 (2007); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט (2) 749 (1995)). 15. עם זאת ראוי להטעים, כי כלל הפרשנות נגד המנסח, כמו גם הכלל לפיו יש לפרש הגבלות על הכיסוי הביטוחי בצמצום, אינם חזות הכול ואין ליישמם באופן מכני. וכך נפסק בע"א 631/83 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת הילדים, פ"ד לט(4) 561, 572-573 (1985), ביחס לכלל הפרשנות לרעת המנסח (ההדגשה אינה במקור): ...אולם, גם כלל זה - כמו כללי פרשנות אחרים - אין לאמצו באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך... הקביעה כי כלל הפרשנות כנגד המנסח ישים אך ורק בהינתן שני פירושים סבירים הודגשה בפסקי דין רבים נוספים. ראו לדוגמא: רע"א 93/ 3577 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, 76 (1994); ע"א 163/76 אוירום נתיבי אוויר בע"מ נ' הסינדיקט הישראלי לביטוחי תעופה, פ"ד ל (3) 757 , 762 (1976). כך גם נפסק בע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פ"ד מו(2) 372 (1992), בעמ' 379, כי על כללי הפרשנות המנחים בתחום הביטוח - ...מאציל כלל הפרשנות הבסיסי היפה לכל מקרה, שבבוא הפרשן-השופט לפרש חוזה, לענייננו פוליסת ביטוח, ישווה נגד עיניו, מחד גיסא, את החובות החוקיות המוטלות על המבטח, ומאידך גיסא, את תכלית חוזה הביטוח המסוים, על-פי המאטריה הביטוחית שהוא בא לשקף… ולמטה מזה נקבע, כי כאשר קיימת אי-בהירות בהוראה או בפרק מסוימים של פוליסה, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על פי מכלול הוראות הפוליסה ומשמעותה הרחבה, ובהמשך לכך לבחור את האופציה הפרשנית שהיא מאוזנת וסבירה. נביא את הדברים כלשונם (שם, בעמ' 381-382): ...אפילו נראה אי-בהירות מסוימת בנוסחו של פרק זה, נצטרך לפרשו על-פי המכלול והמשמעות הרחבה של הפוליסה בכללותה. עמדנו על סוגיה זו בע"א 631/83 ..., לאמור: "כשמתייחסים לכתב הפוליסה נשוא הדיון בראייה כוללת ורחבה, ברור כי יש להתייחס למסמך כאל שלמות אחת ומתוך המכלול לדלות את מהותה של ההתקשרות ואת תכליתה."... אכן, פוליסת הביטוח היא בבחינת התקשרות חוזית, הבאה ליתן למבוטח הגנה מפני נזק מסוג מסוים, אולם, מאידך גיסא, הפוליסה גם נותנת ביטוי למידת המחויבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול על עצמה ולהיקף הסיכונים שהיא מקבלת על עצמה לכסות, הכול על-פי התנאים המפורטים באותה התקשרות חוזית. מבחינת חברת הביטוח הפוליסה מסייגת את אחריות חברת הביטוח בגבולות מסוימים, שנראים לה לחברת הביטוח כמכסים סיכונים צפויים, אשר ניתן להסתכן בהם בגדר דמי הפרמיה הנקבעים לאותו ביטוח. הפרשנות לפוליסת הביטוח צריכה איפוא לאמץ אותה אופציה פרשנית אפשרית, המלמדת על כוונתם של המתקשרים ושיש בה סבירות ואיזון. על רקע אמות מידה פרשניות אלה, נפנה ונבחן את הוראות הפוליסה השנויות במחלוקת במקרה דנן. (3) הוראות הפוליסה 16. פוליסת הביטוח במקרה דנן, מסוג "כל הסיכונים", מורכבת ממספר מסמכים: תנאים כלליים; רשימה(SCHEDULE) הכוללת, בין היתר, את שם המערערת כמבוטח, פרטי הכיסוי המבוטח, כתובות המערערת בישראל ובארה"ב, והוראות מפורטות באשר לכיסוי הביטוחי בישראל, מזה, ובארה"ב, מזה; כמו כן כוללת הפוליסה תוספת המתייחסת לנשיאתם ממקום למקום של היהלומים המבוטחים -EXTENSION TO JEWELLERS' BLOCK POLICY NO. 106/2006 PERSONAL CONVEYANCE. במאמר מוסגר יצוין, כי תחולתם של התנאים הכלליים מוגבלת לתחומם של מדינת ישראל ושל "השטחים הסמוכים" - Adajacent Territories(סעיף 4 לתנאים הכלליים). מכאן הצורך בהרחבות הכלולות ברשימה ובתוספת, זאת בהינתן שהמערערת הייתה מעוניינת בכיסוי ביטוחי לא רק בישראל, אלא גם בתחומי ארה"ב. 17. בהתאם לסעיף 6 לרשימה, שכותרתו: "תנאי מיוחד", נקבע מפורשות, בהתייחס ליהלומים המטולטלים בארה"ב, כי הכיסוי הביטוחי מותנה בכך, שיהלומים מעל לשווי של 100,000$ יינשאו על גופו של הסוכן, מתחת לבגדיו, בחגורת בטחון, נרתיק או כיס פנימי של מכנסיו, המוסתרים מעיניהם של צדדים שלישיים (לעיל ולהלן - "תנאי הנשיאה על הגוף"). וזו לשונו של התנאי: SECTION VI - SPECIAL CONDITION 1. IT IS HEREBY NOTED AND AGREED THAT THIS POLICY EXTENDS TO COVER PERSONAL CONVEYANCE AND ON-TOURS IN USA… SUBJECT TO GOODS IN EXCESS OF US$100,000 TO BE CARRIED ON THE BODY (ON THE BODY MEANS CARRIAGE OF DIAMONDS BENEATH THE OUTER GARMENT SHELL IN A SECURITY VEST, POUCH OR INNER POCKET OF TROUSERS WHICH IS FOR THIRD PARTIES INVISIBLE UNDER USUAL APPEARANCE). בהמשך הרשימה, בפרק העוסק בכיסוי הביטוחי בארה"ב, במסגרת סעיף 2 שכותרתו: OUTDOOR CARRYING, לאחר פירוט שמותיהם של סוכני המערערת המורשים לשאת יהלומים בתחומי ארה"ב ופירוט גבולות האחריות לגבי כל אחד מהם (לגבי פלוני - 300,000 $ לכל מקרה, או 500,000 $ לכל מקרה בתנאי שהסוכן מלווה על ידי שומר חמוש), מופיע תנאי הנשיאה על הגוף פעם נוספת: SECTION II - OUTDOOR CARRYING [...] SUBJECT TO GOODS IN EXCESS OF US$100,000 TO BE CARRIED ON THE BODY BENEATH CLOTHING. HOWEVER, WHENEVER MR… ARE ACCOMPANIED EACH BY ARMED GUARDS, SUBJECT TO GOODS IN EXCESS OF US$250,000 TO BE CARRIED ON THE BODY BENEATH CLOTHING (ON THE BODY MEANS CARRIAGE OF DIAMONDS BENEATH THE OUTER GARMENT SHELL IN A SECURITY VEST, POUCH OR INNER POCKET OF TROUSERS WHICH IS FOR 3RD PARTIES INVISIBLE UNDER USUAL APPEARANCE)… להשלמת התמונה יצוין, כי תנאי הנשיאה על הגוף הופיע גם בהצעת הביטוח (מוצג ד למוצגי המשיבה). כפי שכבר נאמר, עמדתה של המשיבה היא, כי תנאי זה הופר על ידי פלוני, סוכנה של המערערת, שכן עובר לשוד הוא נשא עמו, במגרש החניה החיצוני של המלון, סך של כ-257,000$ שנמצאו כולם בתיק צד שהחזיק עליו, בניגוד לנדרש בתנאי הנשיאה על הגוף. 18. המערערת, מנגד, משליכה יהבה על סעיף HOTEL/MOTEL שבפוליסה ועל תנאי ההשגחה הצמודה. להלן יובא נוסחם של תנאים אלו, הנמצאים בתוספת לפוליסה: EXTENSION TO JEWELLERS' BLOCK POLICY NO.106/2006 PERSONAL CONVEYANCE AND ON TOUR COVERAGE […] AS FAR AS NOT STIPULATED OTHERWISE HEREINAFTER THIS PERSONAL-CONVEYANCE AND ON-TOUR-COVERAGE IS SUBJECT TO THE TERMS, CONDITIONS AND LIMITATIONS OF JEWELLERS' BLOCK POLICY NO.102/2004. […] PERSONAL CONVEYANCE CLAUSE THIS POLICY ONLY COVERS THE INSURED INTEREST IN TRANSIT WHEN IN THE "CLOSE PERSONAL CUSTODY AND CONTROL" OF AN INDIVIDUAL DESIGNATED IN THIS POLICY AND SUBJECT TO THE INDIVIDUAL LIMITATIONS AS SPECIFIED IN SCHEDULE ATTACHED. FOR THE PURPOSE OF THIS CLAUSE "CLOSE PERSONAL CUSTODY AND CONTROL" MEANS THAT THE INSURED INTEREST MUST BE HELD BY, OR ATTACHED TO, OR WITHIN SIGHT AND AN ARM'S LENGTH REACH OF, THE DESIGNATED INDIVIDUAL AT ALL TIMES WHILST IN TRANSIT. […] HOTEL/MOTEL CLAUSE THIS POLICY DOES NOT COVER LOSS OR DAMAGE TO THE INSURED INTEREST WHILST ON THE PREMISES OF HOTEL/MOTEL UNLESS THE INSURED INTEREST IS IN THE CLOSE PERSONAL CUSTODY AND CONTROL (AS DEFINED ABOVE) OF THE CARRIER - OR WHILST DEPOSITED IN THE MAIN HOTEL/MOTEL VAULTS FOR SAFEKEEPING - OR WHILST LOCKED IN THE CARRIER'S ROOM SAFE AND WARRANTED THE ROOM IS ATTENDED SOLELY BY THE CARRIER AT ALL TIMES AND LOCKED FROM WITHIN. ONLY IN THE CASE THERE IS NO SAFE IN THE ROOM OR THE SAFE IS TOO SMALL TO CONTAIN THE INSURED INTEREST, THE INSURE INTEREST SHALL BE KEPT IN A HIDDEN PLACE IN THE ROOM AND WARRANTED THE ROOM IS ATTENDED SOLELY BY THE CARRIER AT ALL TIMES AND LOCKED FROM WITHIN. […] יצוין, כי הוראת HOTEL/MOTEL נמצאת גם בתנאים הכלליים (סעיף 8.12). להשקפתה של המערערת, כאשר הסוכן נמצא ב- Hotel Premisesובכלל זה במגרש החניה החיצוני של המלון הצמוד אליו, אינו חייב לקיים את תנאי הנשיאה על הגוף, אלא את תנאי ההשגחה הצמודה בלבד. בענייננו, בעת השוד נמצא הסוכן במגרש החניה של המלון, המהווה חלק מחצריו, ולפיכך יצא כדי חובתו כאשר נשא את היהלומים בתיק הצד שהיה צמוד אליו. (4) האם מגרש החניה החיצוני של המלון הנו Hotel Premises כמשמעם בפוליסה 19. הצדדים אינם חלוקים כי המונח:OUTDOOR מכוון להתרחשות הנעשית בחוץ, להבדיל מכזו הנעשית בתוך מבנה. וראו לדוגמא את הגדרת המונח במילון Cambridge Dictionaries Online : existing, happening, or done outside, rather than inside a building: an outdoor swimming pool/festival … אלא שבה בעת קיימת ביניהם מחלוקת חזיתית באשר למשמעותו המילולית של המונח Hotel Premises: המערערת טוענת, כי מונח זה אינו מצומצם רק לשטח הבנוי של בית המלון, אלא הוא חובק גם את הקרקע שעליה נבנה, את צמודותיו של המלון ואת החלקים הסמוכים אליו המשרתים אותו, אף אם מדובר בחלקים חיצוניים למלון הנמצאים תחת כיפת השמיים. לאישוש טענתה מפנה המערערת לשני מילונים: האחד,"THE OXFORD COMPACT ENGLISH DICTIONARY" - השני, BLACK'S LAW DICTIONARY עמ' 1062-1063: המשיבה טוענת, מנגד, כי פרשנות המונח Premises משתנה בהתאם לתחום המשפטי הרלבנטי, וכי פרשנותו לצרכי ביטוח אינה אלא המבנה בלבד. אף היא מסתמכת על מילון שבו נאמר: Premises- …The term is an elastic one whose meaning depends on the context in which it is used. See 97 So. 2d 828. It is generally said to include a tract of land in the context of conveyancing, or to signify the right, title, or interest conveyed. See 71 N.E. 22. For purposes of insurance on a building, or in defining the crime of burglary, the scope of the term may be restricted so as to embrace only a building. … With respect to the Workers' Compensation Acts, "premises" may include any place where the employee may go in the course of his employment. See 270 So. 2d 104. Law Dictionary, 5th edition, by Steven H. Gifis, published by Barron's Educational Series, Inc. (2003). 20. בחינת ההגדרות המילונאיות מלמדת, כי המונח Hotel Premises יכול לסבול את עמדותיהם של שני הצדדים: ההגדרה במילון אוקספורד, כמו גם החלופות הראשונות במילון בלק - תומכות בפרשנותה של המערערת. מנגד לכך, ההגדרה במילון גיפיס, וייתכן שגם החלופה האחרונה במילון בלק (מהמילים: A distinct and definite ואילך) - תומכות בפרשנותה של המשיבה. בכל מקרה יש לזכור, כי על אף שהפרשן רשאי להיזקק למילונים, הרי כל פעלו של המילון הוא סיוע בקביעת מתחם האפשרויות הלשוניות של לשון החוזה, ואין הוא קובע את משמעותו המשפטית של החוזה (ראו: ברק, פרשנות במשפט -החוזה, תשס"א, בעמ' 368 ואילך). משכך, יש לבחון מה היה אומד דעתם של הצדדים ומה הייתה תכליתה של ההתקשרות ביניהם, וזאת על סמך הוראות הפוליסה בכללותה ומשמעותה הרחבה וכלל נסיבות העניין. לבחינה זו אעבור עתה. 21. אקדים ואומר כי בחינת הוראות הפוליסה, על מסמכיה השונים, מלמדת, כי בכל מקום בו נעשה שימוש במונח Premises, התכוונו הצדדים למבנה בלבד, היינו, לשטח התחום בקירות, ולא לשטחים הצמודים אליו הפתוחים לציבור. במה דברים אמורים: א. סעיף 3.4 לתנאים הכלליים, מגדיר מה הם PREMISES בתנאים הכלליים: Premises shall mean the DEC and / or other location in which the Insured's business is conducted and as appearing in the schedule. עיון בהגדרת ה-DEC, המופיעה בסעיף 3.1 לתנאים הכלליים, מלמד, כי הביטוי PREMISES מתייחס אך ורק לשטחים המוגנים בבניין, למקומות סגורים, וזאת להבדיל משטחים הצמודים לבניינים, לרבות חניה (בין אם הם בבעלות הבורסה ובין אם לאו). הדברים מתחוורים ביתר שאת מהרשימה הנספחת לפוליסה המתארת את מקומות עסקיה של המערערת, הן בבניין הבורסה הן בניו-יורק, באמצעות אזכורן של סוויטות ספציפיות שמספריהן נקובים. ב. סעיף 3.3 לתנאים הכלליים, המגדיר מהו Outdoor carrying, קובע לאמור: Outdoor carrying shall mean the carrying of the insured interest in the ordinary course of the Insured's business outside of the premises… דומה כי גם הגדרה זו, כשלעצמה, מלמדת כי המונח PREMISES אינו אלא המבנה שבו מצויים משרדי המערערת, שהרי אם המונח כולל, לדוגמא, מגרש חניה, הממוקם ממילא מחוץ למבנה, אין ההגדרה הגיונית או עקבית. ג. סעיף 8.6 לתנאים הכלליים קובע כדלקמן: It is agreed and understood that outside business hours and whenever Premises are unattended all goods will be locked away in a safe(s)… אף מהוראה זו עולה כי המונח PREMISES יכול לכוון רק למבנה עצמו ולא למגרש חניה חיצוני, אף אם הנו צמוד למבנה. קבלת עמדתה של המערערת, כי מגרש חניה חיצוני הנו בגדר ,PREMISES תוביל לאבסורד, לפיו יוכל המבוטח להותיר במשרד את היהלומים מחוץ לכספת, ובלבד שיהיה נוכח במגרש החניה החיצוני הצמוד אליו(שהרי במקרה כזה יראו החצרים כ- (attended. מיותר להכביר מילים על כך שכוונת הצדדים בסעיף 8.6 דנן היא שיש להכניס את היהלומים לכספת כל אימת שהמבנה אינו מאויש, כאשר לעניין זה אין נפקא מינה אם המבוטח נוכח במגרש החניה החיצוני אם לאו. ד. סעיף 8.14 לתנאים הכלליים קובע, כי - It is a condition precedent to the liability of the Insurer under this policy that all keys… of safes… are removed from the Premises when the said Premises are not open for business. דומה כי גם הוראה זו אינה מכוונת, על פי הגיונה, אלא למבנה, שהרי קשה להלום שהמבוטח התכוון להשאיר את מפתחות הכספת במגרש החניה. ה. ברשימה לפוליסה, בחלק המתייחס לכיסוי הביטוחי בארה"ב, מכונה חלק הכיסוי הראשון: "SECTION I - SUM INSURED IN PREMISES". בפירוט מופיעים שני משרדים, בניו-יורק ובקליפורניה, אשר הסחורה בהם מבוטחת בגבולות הכיסוי המפורטים שם. אף כאן לא ניתן לפרש את המונח PREMISES ככולל מגרש חניה או כל שטח עזר אחר המשרת את המשרדים, שהרי לא יעלה על הדעת שהכיסוי יכלול יהלומים שיוחזקו בשטחי עזר כאלו, להבדיל מיהלומים שיוחזקו במשרד עצמו. מסקנה דומה עולה מסעיף 2.3.1 לתוספת לפוליסה. ו. גם בהצעת הביטוח של המערערת (מוצג ד) מתייחס המונח PREMISES למשרדים עצמם - סוויטות ספציפיות בבניין "מכבי" שננקבו מספריהן, ולא לחניות. 22. הנה כי כן, בחינת מכלול הוראות הפוליסה מלמדת, כי המונח Premises אינו מכוון אלא למשרדיו המבונים של המבוטח, ולא לשטחי עזר חיצוניים הצמודים להם. כאשר מדובר ב-Hotel Premises שבארה"ב - לא כל שכן, שהרי מדובר בסביבה זרה ולעיתים אף בלתי מוכרת, אשר הסיכונים בה גבוהים יותר מאשר בסביבת המשרדים הידועה. נוכח מכלול הוראות הפוליסה נראה, כי פרשנות לפיה חצרי משרדיה של המערערת אינם כוללים את השטחים הצמודים החיצוניים, בעוד שחצרי בתי מלון עלומים בארה"ב כוללים אותם - הנה בלתי עקבית וחסרת הגיון. 23. המסקנה כי Hotel Premises כוללים את המבנה בלבד להבדיל משטחים חיצוניים הצמודים לו מתחוורת גם מסעיף ה- ,HOTEL/MOTELאשר המערערת משליכה עליו את יהבה. ברירת המחדל לקיום חובת הסוכן לשמירת היהלומים על פי סעיף זה היא השגחה אישית וצמודה, לאמור: נשיאת הסחורה על הסוכן או המצאה בטווח ראייתו וידו בכל עת. אלא שבה בעת מונה הסעיף חלופות לקיום חובה זו: הפקדת הסחורה בחדר הכספות של המלון; הפקדת הסחורה בכספת חדרו של הסוכן ובלבד שהדלת נעולה ושהסוכן נמצא בחדר; בהעדרה של כספת בחדר רשאי הסוכן להצפינה במקום מסתור בחדר ובלבד שגם במקרה כזה ימצא בחדר כשדלתו נעולה. דומה, כי מקום שבו קיימת מניעה אינהרנטית לקיים חלופות אלו, כגון: מגרש חניה חיצוני הנמצא תחת כיפת השמיים והפתוח לכל - אינו יכול להוות מעיקרא Hotel Premisesלצורך סעיף זה. 24. ולא פחות חשוב: ראינו לעיל, כי תנאי הנשיאה על הגוף, אשר הסוכן חייב לקיימו כאשר הוא מבצע OUTDOOR CARRYING, שזור לכל אורכם של מסמכי הפוליסה, עובדה המעידה כמאה עדים על חשיבותו ועל המשמעות המיוחדת שייחסו לו הצדדים. התוצאה שאליה חותרת המערערת - לפיה במגרש חניה חיצוני של המלון הפתוח לכל, אשר הסיכון להתממשות שוד בו גדול לאין שיעור מהסיכון שבתוך המלון, רשאי הסוכן לנהוג ביהלומים כאילו הוא נמצא בתוך המלון - נראית בלתי הגיונית. זאת ועוד: דומה שגם המערערת לא תחלוק על כך, שאם מגרש החניה שבו נשדד סוכן המערערת במקרה דנן לא היה נמצא בבעלותו של בית המלון, כי אם בבעלותה, לדוגמא, של העירייה, לא היה הסוכן רשאי לשאת בו את היהלומים אלא בכפיפות לתנאי הנשיאה על הגוף, לאמור: כאשר יתרת היהלומים ששוויה עולה על 100,000$ מוצפנת מתחת לבגדיו ונסתרת מעיניהם של צדדים שלישיים. כלום יעלה על הדעת שהתוצאה תהיה שונה רק משום שמגרש החניה רשום במשרדי רישום המקרקעין על שמו של בית המלון? נוכח אומד דעתם המשותף של הצדדים, כפי שהוא בא לכלל ביטוי בהוראותיה של הפוליסה בכללותה - התשובה שלילית. 25. נכון הדבר שהמשיבה הייתה מיטיבה לעשות לו הגדירה במסמכי הפוליסה באופן מפורש כי Premises אינם אלא המבנים עצמם (החדרים, הלובי, חדר האוכל וכו'), להבדיל משטחים חיצוניים פתוחים הנמצאים תחת כיפת השמיים (מגרש החניה, מגרש הגולף, חוף הים וכו'). אולם גם מונחים אחרים בפוליסה, כגון: Room Safe, Vault, אוRoom - לא הוגדרו. מקובלת עלי טענתה של ב"כ המשיבה, כי "בדיוק כפי שברי כי המיני-בר בחדר המלון אינו Room Safe, למרות שלא הוגדר..., ושחדר המלון אינו כולל את הלובי המוביל לחדר למרות שלא הוגדר, כך גם ברי כי המונח מלון וחצרי מלון בהקשר הפוליסה, אינו כולל לא את מגרש המשחקים החיצוני, לא את חוף הים, לא את תל העפר, לא את מגרש החניה, לא החפירות ליד המלון ולא כל שטח אחר שנמצא מחוץ למלון, בין אם לצורך רישומי המקרקעין הם בבעלות המלון ובין אם לאו" (סעיף 40 לסיכומי המשיבה בבית משפט קמא). 26. צודק ב"כ המערערת בהטעימו, כי תכליתה העיקרית של הפוליסה הייתה להעניק כיסוי ביטוחי לשוד יהלומים. נכון גם, שסוכני המערערת נאלצים להתאכסן בבתי מלון כחלק משגרת עבודתם וכי הפוליסה נועדה להגן על פעילות זו. דא עקא, בשיקולים אלו אין כדי לגרוע כהוא זה מכל מה שנאמר לעיל, ואין בהם כדי ללמד כי דין נשיאת יהלומים במגרש חניה חיצוני של המלון, או בחוף הים הצמוד למלון, או במגרש הגולף שלו וכיוצא באלה מקומות פתוחים הנמצאים מחוץ למלון - כדין נשיאת יהלומים בתוך מבנה המלון עצמו. תנאי הנשיאה על הגוף, אשר על הסוכן לקיימו כאשר הוא נושא את היהלומים מחוץ למבנה, הינו ברור וחד-משמעי, ניתן ליישום על-נקלה ואינו טעון הסברים נוספים כלשהם. התנאי משקף את גבולות הסיכון שהייתה מוכנה המשיבה ליטול על עצמה, כפי שאלו באו לידי ביטוי במכלול הוראות הפוליסה, אשר המערערת נתנה להם את הסכמתה. בעוד שעמדתה הפרשנית של המשיבה היא מאוזנת וסבירה, עמדתה הפרשנית של המערערת אינה כזו ומובילה לתוצאות בלתי עקביות ובלתי הגיוניות. בנסיבות אלו, שבהן לא קיימות שתי אופציות פרשניות סבירות במידה שווה פחות או יותר - אין תחולה לכלל הפרשנות נגד המנסח, ועל בית המשפט להעדיף את הפירוש ההגיוני התואם את רוח הפוליסה ותכליתה, אפילו הוא נוח דווקא למשיבה. משבחרה המערערת ליישם נוהל פנימי בלתי סביר, הנוגד בעליל את הוראות הפוליסה ורוחה, אין עסקינן בציפייה סבירה של מבוטח, הראויה ככזו להגנה. אף אם נניח שבחלק מבתי המלון עלולים הסוכנים להתקשות לקיים את תנאי הנשיאה על הגוף כלשונו, הרי דבר לא מנע מהמערערת לבחור לשכנם בבתי מלון מתאימים. 27. העולה מן המקובץ הוא, כי מעת שהסוכן יצא מבין כתליו של בית המלון החל לבצע OUTDOOR CARRYING של היהלומים. נשיאתם של יהלומים בשווי של כ-257,000$ הפרה את תנאי הנשיאה על הגוף. משכך, צדק בית משפט קמא בדחותו את תביעתה של המערערת. 28. בשולי הדברים אציין כי המשיבה טענה, לחילופין, כי אף אם מגרש החניה החיצוני הנו Hotel Premises, הרי שבהתאם לסעיף ה- Hotel/Motelחייב הסוכן לקיים את תנאי הנשיאה על הגוף גם בתוך המלון, אלא אם היהלומים נמצאים בתוך כספת או בחדר מאובטח אחר. נוכח התוצאה שאליה הגעתי לעיל אין צורך לדון בטענה זו, מה עוד שהיא חורגת מגדריה של הפלוגתא היחידה כפי שהוגדרה בבית משפט קמא (כמפורט בפסקה 6 לעיל). סוף דבר 29. נוכח כל המקובץ לעיל אציע לחבריי להורות על דחיית הערעור, תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבה בסך- 20,000 ₪. העירבון יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה. יצחק ענבר, שופטאב"ד השופטת יהודית שבח: אני מסכימה. יהודית שבח, שופטת השופט שאול שוחט: אני מסכים. שאול שוחט, שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט יצחק ענבר. משפט פלילישודיהלומים