קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוזה עבודה לפני תחילת העבודה: הקדמה - 1. בין התובע, לבין הנתבעת, ידיעות אחרונות בע"מ (להלן: "ידיעות" או "הנתבעת") נחתם ביום 13.9.04 חוזה עבודה. תוקפו של החוזה הינו מיום 15.10.04 (סעיף 7 לחוזה), כאשר נקבע כי התובע רשאי לדחות את מועד תחילת העבודה לתאריך שיהא לא מאוחר מ- 15.11.04 במידה ויחולו עיכובים בלתי צפויים במקום העבודה הקודם (סעיף 14 לחוזה). 2. ביום 11.10.04 הודיעה ידיעות לתובע כי לא יוכל להיות מועסק בידיעות. ביום 14.11.04 נשלחה אל התובע הודעה בכתב, לפיה נאלצת ידיעות להודיע על גמר תוקפו של החוזה. 3. תביעת התובע הינה לדמי הודעה מוקדמת של 3 חודשים בהתאם לחוזה העבודה, פיצוי בגין הפסד השתכרות, פיצוי בגין נזקים לא ממוניים ופיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב. 4. העובדות - א. התובע עבד כעיתונאי בעיתון "מעריב" (להלן: "מעריב") החל משנת 1986 ועד 15.11.04. ב. התובע מילא במעריב מספר תפקידים וביניהם כתב משטרה, כתב צבאי, כתב משפטי, ראש מערכת מעריב בירושלים וכתב מגזין. ג. בקיץ 2004 פנה אל התובע מר משה ורדי (להלן: "ורדי") עורך ידיעות דאז והציע לו לשמש רכז כתבים בעיתון. ד. ביום 8.8.04 סיכמו התובע וורדי בלחיצת יד את מעברו של התובע לעבודה בידיעות ואת תנאי העבודה של התובע בידיעות. ה. ביום 13.9.04 נחתם חוזה עבודה בין התובע לידיעות, לפיו יכנס חוזה העבודה לתוקף ביום 15.10.04, כאשר התובע רשאי לדחות את מועד התייצבותו לעבודה עד ליום 15.11.04 בשל הצורך לסיים ולהסדיר את פרטי סיום העבודה במעריב. ו. ביום 2.9.04 הוצא לתובע מכתב סיום עבודה במעריב על פיו יחסי עבודה מסתיימים ביום 15.11.04. ז. ביום 11.10.04 התקשר ורדי לתובע והודיע לו כי ידיעות לא תוכל להעסיק אותו. ח. ביום 14.11.04 נשלח מכתב הפסקת עבודה שזו לשונו: "1. בהמשך לשיחה שקיימנו וכפי שהבהרנו לך, מאחר ובזמן שנוצר נוכח העיכוב שחל מצידך בתחילת עבודתך השתנו הנסיבות, והעובד שמילא את תפקיד רכז הכתבים במשך תקופה ארוכה ונאלץ להודיע על עזיבתו עקב סיבות אישיות, הודיע כי הנסיבות האישיות השתנו ועל כן רצונו לחזור לתפקידו, ומאחר ולמרות רצוננו הטוב אין באפשרותנו להציע לך עתה תפקיד אחר הולם, אנו נאלצים להודיעך על גמר תוקפו של החוזה בינינו החל מהיום. 2. בהתאם לחוזה אנו נשלם לך חלף הודעה מוקדמת בת 90 יום. 3. אנו מאחלים לך הצלחה בכל אשר תפנה". 5. מטעם התובע העידו עו"ד שרה כץ, אשר נתנה לתובע יעוץ וליווי משפטי בקשר עם פרישתו ממעריב ותחילת עבודתו בידיעות; מר משה הנגבי, אשר עבד בעיתונים "חדשות" ומעריב; גב' חנה לוי, אשתו של התובע והתובע. מטעם הנתבעת העידו מר רון לשם, אשר שימש בתקופה הרלבנטית סגן עורך עיתון מעריב וראש אגף החדשות; מר רון ירון, אשר שימש כראש מערכת חדשות בידיעות בתקופה הרלבנטית; מר משה ורדי, אשר שימש בתקופה הרלבנטית כעורך ידיעות אחרונות ומר יעקב כפיר, משנה למנכ"ל בידיעות. 6. טענות התובע - א. התפקיד אשר הוצע לתובע היה למעשה תפקיד זמני של מילוי מקום של מר ערן טיפנבורן (להלן: "ערן") והנתבעת לא גילתה זאת לתובע. מדובר בחוסר תום לב הן בהצעה והן בניהול המשא ומתן לקראת החתימה על חוזה העבודה. יש לדחות את טענת הנתבעת כי על התובע היה לגלות לנתבעת את מצבו האמיתי במעריב, שכן בידיעות ידעו שמצבו אינו טוב ולפיכך הוא פנוי להצעות של ידיעות. ב. באותה תקופה מעריב עשתה פעמים רבות שימוע לפני פיטורים, וזאת על מנת להביא לתוצאה של ניוד עובדים ו/או הפחתת שכר. מדובר בכלי לחץ על העובד להסכים למעבר לתפקיד אחר או להפחתה בשכר. לפיכך קיים סיכוי ריאלי שאם התובע לא היה מסכם את מעברו לידיעות, היה נותר לעבוד במעריב כשהדבר היה תלוי בהסכמה שלו להפחתת שכר נוספת או למעבר לתפקיד אחר. ג. הביטחון שהעניק לו חוזה העבודה עם ידיעות הביא את התובע לדחוף לכיוון סיום עבודתו במעריב במתווה של פרישה, תוך ויתור על תנאי פרישה מיטיבים. ד. מכתב הפיטורים מיום 14.11.04 סותר את הסיכום שבין הצדדים. על פי מכתב הפיטורים נוצר עיכוב שחל מצידו של העובד בתחילת עבודתו, עיכוב שגרם לשינוי הנסיבות. אלא שטענה זו סותרת את האמור בהסכם ההעסקה לפיה מועד תחילת ההעסקה הינו 15.10.04, מועד שניתן להארכה על ידי התובע עד ליום 15.11.04. לא היתה כל פניה ממר ורדי לתובע על מנת להקדים את מועד התחילה. ה. התובע איבד את מקצועו כעיתונאי. במהלך שנת 2005 לא עבד כלל, מחודש ינואר 2006 החל לעבוד ב"ידיעות תקשורת" בשכר של 9,000 ₪, הנמוך ב- 15,000 ₪ מהשכר שהובטח לו על ידי ידיעות, ומאמצע שנת 2006 החל לעבוד כיועץ תקשורת לשר המדע התרבות והספורט בשכר של 16,757 ₪. ו. התובע לא קיבל חבילת פרישה ממעריב. התובע קיבל פיצויי פיטורים בגין 18 שנות עבודתו לפי שכר של 24,000 ₪ (לפני ההפחתה). 7. טענות הנתבעת - א. התובע לא הוכיח את טענתו לפיה החליט לעזוב את מעריב רק לאחר שנחתם הסכם עם ידיעות. הראיות אשר הובאו מוכיחות כי התובע פוטר ממעריב, ניהל מו"מ על פרישתו ורק לאחר שסוכמו תנאי הפרישה והובטחו לו תנאי פרישה משופרים, חתם על הסכם ההעסקה בידיעות. ב. ביום 6.6.04 הוזמן התובע לשימוע שהתקיים ביום 10.6.04 בפני מר אמנון דנקנר והתקבלה החלטה לפטר אותו לאחר שמוצו כל האפשרויות. ביום 2.9.04 הוצא לתובע מכתב הפסקת עבודה ממעריב, בו נקבע כי עבודתו תופסק ביום 15.11.04. אין לקבל את טענת התובע כי יכול היה להמשיך לעבוד במעריב אם לא היה מגיע להסכמה על תנאי הפרישה. ג. התובע קיבל בסופו של דבר מענק פרישה בסך של 450,000 ₪. סכום זה הוא למעלה מ- 100% של פיצויי פיטורים. השכר הקובע לפיצויי פיטורים לא היה 24,000 ₪ כפי שטען התובע, אלא 15,155.90 ₪ ולפיכך 100% פיצויי פיטורים הגיע לסכום של 272,806 ₪. לפיכך יש לדחות את טענת התובע כי הוא ניזוק בתנאי פרישתו ממעריב עקב החלטת ידיעות שלא לקלוט אותו. ד. התובע ניהל עם ידיעות משא ומתן שלא בתום לב, תוך שהוא מסתיר את העובדה כי הוא מועמד לפיטורים וכי הוא עבר לתפקיד זוטר של כתב מגזין. ה. הנתבעת ניהלה עם התובע משא ומתן בתום לב. הצורך של ידיעות ברכז כתבים התעורר כאשר ערן הודיע לורדי על כך שהוא חייב לנסוע לגרמניה. ורדי, אשר לא רצה לוותר על ערן, הציע לו לקחת חופשה, כך שלא נותקו יחסי עובד ומעביד. יחד עם זאת ערן נסע לתקופה בלתי ידועה ואיש בידיעות לא צפה את האפשרות שהוא יחזור אחרי תקופה קצרה יחסית. לשני הצדדים היה רצוןן להתקשרות ארוכת טווח. ו. באותה תקופה עיתונאים רבים ובכירים עברו מעיתון לעיתון ואיש לא הילך עליהם אימים וכמו כן לא נשרפו גשרים. על מעברים אלה העיד מר רון ירון. ז. ביטול ההתקשרות עם התובע על ידי ידיעות נעשה בתום לב, תוך כדי ניסיון למזער את הפגיעה בתובע. בין התובע לנתבעת סוכם כי התובע יתחיל את עבודתו תוך שבועיים, אך התובע ביקש במעמד חתימת ההסכם להוסיף בכתב ידו על גבי הסכם את האפשרות כי יוכל לדחות את תחילת עבודתו ליום 15.11.04. במועד זה כבר החזיק התובע בידו את מכתב הפיטורים ממעריב, בו צויין כי יחסי העבודה בינו לבין מעריב יסתיימו ביום 15.11.04. כלומר, בעת חתימת ההסכם עם ידיעות ידע התובע כי לא יוכל להתייצב לעבודה ביום 15.10.04 מאחר והוא חייב לעבוד במעריב עד 15.11.04. ח. התובע דחה את תחילת עבודתו ולא התייצב כעבור שבועיים. חלוף הזמן עורר אצל ורדי ספקות בקשר לאמינותו של התובע. יחד עם זאת, לולא חזרתו הבלתי צפויה של ערן מגרמניה יש להניח שהתובע היה מתחיל לעבוד בידיעות ב- 15.11.04. ורדי בדק בתחילה אפשרות להחזיר את ערן לתפקיד אחר, עורך המוסף הפוליטי בשבת, וזאת על מנת שהתובע ישתלב בתפקיד שהוצע לו, רכז הכתבים, אך משראה כי התובע אינו מגיע לעבודה, בניגוד להבטחותיו, לא נותרה לו ברירה אלא להציע את התפקיד לערן. ערן הסכים לקבל עליו את התפקיד ולפיכך נאלץ ורדי להודיע לתובע כי לא יוכל לממש את החוזה שנחתם עמו. לתובע אחריות גדולה מאוד לכך שהעסקתו בידיעות לא התממשה. אלמלא פעל בחוסר תום לב ועיכב את תחילת עבודתו תוך ניצול הזמן למשא ומתן במעריב ניתן להניח בסבירות גבוהה, כי התובע היה נקלט לעבודה בידיעות. ט. התובע לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו ואת הקשר בין הנזקים לבין פעולותיה של ידיעות. י. ידיעות ניסתה לצמצם את הפגיעה בתובע וורדי המשיך לבדוק אפשרות להעסיק את התובע בתפקיד אחר, גם לאחר שהודיע לו על ביטול ההסכם, אך לא נמצא כל תפקיד. ההכרעה 8. האם ניהלה הנתבעת מו"מ עם התובע שלא בתום לב? התובע טוען כי ערן נותר עובד הנתבעת אשר ציפתה לחזרתו, כך שלמעשה הוצע לו תפקיד זמני של מילוי מקום. עובדה זאת הוסתרה ולא גולתה לו. אין בידינו לקבל טענה זאת. 9. הצורך של הנתבעת ברכז כתבים התעורר כאשר ערן הודיע לורדי כי עליו לנסוע לגרמניה מסיבות אישיות. ערן נסע לתקופה בלתי ידועה. מעמדו של ערן בנתבעת בעת שנסע לא הובהר ומוכנים אנו להניח כי ערן שהה בחופשה ללא תשלום. אלא שבנסיבות העניין לא ניתנה לערן כל התחייבות כי תפקידו כרכז הכתבים יישמר עד שובו. הראיה היא שכאשר ערן חזר נבדקה אפשרות לשלבו בתפקיד עורך המוסף הפוליטי בשבת. 10. מר רון ירון העיד כי: "אני כן יכול להגיד שלאור הנסיבות המיוחדות שבהם ערן נאלץ לנסוע לגרמניה, ולאור העובדה שערן היה ועודנו, הוא עובד בקבוצת ידיעות אחרונות היה אדם מאוד מוכשר שהעיתון הצטער על כך שהוא נאלץ לנסוע, היה ברור שברגע שהוא יחזור יימצא לו תפקיד ושהוא היה הבחירה הראשונה שלנו לתפקיד הזה. והוא עזב מסיבות אישיות" (פרוטוקול עמ' 18 ש' 6-9). לעומת זאת ורדי העיד כי: "הוא חזר ארצה בהפתעה. אני לא ידעתי בכלל שהוא חוזר, ובשיחות שלי איתו דובר על זה שיהיה עורך המוסף הפוליטי בשבת. מה שקרה, שהיינו זקוקים באופן בהול לרכז כתבים מהימן ואני עבדתי עליו קשה כדי שיסכים להתמנות מחדש כרכז כתבים". (פרוטוקול עמ' 22 ש' 2-4). 11. המסקנה איפוא כי ערן נסע לתקופה לא ידועה והנתבעת נזקקה לרכז כתבים. ערן ביצע את תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו. יחד עם זאת לא ניתנה לו הבטחה כי התפקיד שמור לו. בעת שהוצע התפקיד לתובע לא צפתה הנתבעת את שובו של ערן ובוודאי לא בעת שחזר. חזרתו של ערן לתפקיד אותו ביצע טרם הנסיעה נעשתה לאחר בקשות של ורדי ולא כתוצאה מבקשה של ערן. 12. המסקנה איפוא כי ההצעה אשר הוצעה לתובע והמו"מ אשר נוהל איתו בקשר לתפקיד אשר הוצע לו לא היו נגועים בחוסר תום לב. 13. הנתבעת טוענת מנגד כי היה זה התובע אשר ניהל איתה את המו"מ בחוסר תום לב, עת הסתיר את עובדת פיטוריו ממעריב או לכל הפחות את היותו מועמד לפיטורים. גם טענה זו דינה להידחות. 14. הנתבעת ידעה כי מצבו של התובע במעריב אינו טוב ולהערכתה לא יחזיק שם מעמד. כך העיד מר רון ירון: "אנחנו פנינו ליוסי כי היה ברור לנו וידענו מרכילות וממה שאודי שלמעשה היה חבר של יוסי, שיוסי במצב לא טוב במעריב ולא ישאר שם לעבוד ולכן הוא פנוי להצעה כזאת. היה ברור שלאור השינויים שמתרחשים במעריב הוא לא יחזיק שם הרבה זמן מעמד". (פרוטוקול עמ' 17 ש' 30-32). בעת שנוהל המו"מ היה התובע עובד מעריב ולא היתה עליו כל חובה לגלות את העובדה כי עבר מספר שימועים במעריב, מה גם שעובדה זאת היתה ידועה לנתבעת. 15. שוכנענו מחומר הראיות כי קיים קשר ישיר והדוק בין ההצעה מידיעות, שהבשילה לידי הסכם עבודה, לבין הפסקת עבודתו של התובע במעריב במועד ההפסקה. התובע סיכם את תנאי העסקתו בידיעות ביום 8.8.04. עובדה זאת נלמדת הן מיומנו האישי, בו נרשמו פרטי הפגישה והן מתרשומת שערכה עו"ד כץ ביום 9.8.04, בה נרשם כי יוסי סגר בלחיצת יד בשכר של 24. בהמשך התרשומת נרשם "לבקש פגישה עם עופר" (הכוונה לעופר נמרודי - ח.ט.). מתרשומת זאת עולה הקשר הישיר שבין סיכום תנאי העבודה בידיעות לפתיחת ההליך לסיום יחסי העבודה במעריב. ביום 29.8.04 קיבל התובע יעוץ בכתב לגבי ההסכם עם הנתבעת, לרבות הוספת סעיף המאפשר לדחות את תחילת העבודה אם יהיה עיכוב לא צפוי עם מעריב (ת/1). ביום 2.9.04 הוצא לתובע מכתב סיום עבודה ממעריב וביום 13.9.04 נחתם חוזה העבודה עם הנתבעת. 16. הנתבעת טוענת כי עבודתו של התובע במעריב היתה מסתיימת בין כך ובין כך והראיה לכך היא הזמנה לשימוע מיום 6.6.04 לפיה הוזמן התובע לשימוע ביום 10.6.04 בה נרשם: "עקב צרכי העיתון ונוכח חוסר שביעות רצון מתפקודך המקצועי, נשקלת האפשרות להפסיק את ההתקשרות עמך" (ת/2). אלא שבכך אין ללמוד את שמבקשת הנתבעת ללמוד. על פי עדותה של עו"ד כץ, באותו זמן היו שולחים במעריב כל הזמן מכתבים שיש צמצומים ושיורידו במשכורת. שנה קודם לכן, ביום 23.6.03, הוזמן התובע לישיבת שימוע לפיה קיימת מחשבה לכלול אותו ברשימת המפוטרים (ת/3). בעקבות זאת הוצא לתובע ביום 2.7.03 מכתב הפסקת עבודה (ת/5). למרות זאת המשיך התובע לעבוד. ביום 12.8.03 הוחלט על קיצוץ השכר ב- 7,000 ₪ (ת/4). כמו כן הועבר התובע מתפקיד של ראש מערכת לתפקיד של כתב מגזין. ביום 6.6.04 הוזמן התובע לשימוע נוסף. התובע העיד על דרך ההתנהלות במעריב באותה עת: "אחת הדרכים גם לגמד את קומתם של אנשים וגם להחזיק אותם תחת איזה דמוקלי שמתנופפת מעל ראשם, היה לזמן לשימוע, גם כדרך לקיצוץ שכר וגם כדרך הפחדה לאנשים. באותה תקופה עשרות עיתונאים נערך להם שימוע. בודדים העיתונאים באותה תקופה לא נערך להם שימוע. יש עיתונאים שקוצץ להם מהשכר גם בגלל מצב כלכלי של העיתון". (פרוטוקול עמ' 10 ש' 15-19). 17. מהעדויות ומהמסמכים עולה כי על רקע המצב הכלכלי הקשה של העיתון נוצרה חוסר שביעות רצון הדדית בין מעריב לתובע, וכדברי התובע: "אדם לא עוזב מקום עבודה כי טוב לו" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 3). ובהמשך: "אמרתי למר ורדי שהעיתון שהיה לי בית כבר לא מהווה בית עבורי ושנעשים שם דברים שהם לא לרוחי, ושכנראה חוסר הכימיה הוא הדדי". (פרוטוקול עמ' 10 ש' 9-11). יחד עם זאת, לא הוכח כי עבודת התובע במעריב היתה מופסקת באותו שלב או בכלל. קיימת אפשרות ריאלית שעל אף חוסר שביעות הרצון ההדדי היה התובע נשאר לעבוד במעריב בכפוף אולי להפחתה נוספת בשכר או למעבר לתפקיד נוסף. המסקנה איפוא כי התובע פעל למען קידום סיום עבודתו במעריב לאחר שסיכם את תנאי העבודה בידיעות וכפועל יוצא מכך. 18. האם הפרה הנתבעת את הסכם העבודה? לטעמנו אין ספק כי התשובה על שאלה זו הינה חיובית. בין התובע לנתבעת נכרת הסכם מחייב. אין בעובדה כי על פי ההסכם תחילת העבודה הינה ביום 15.10.04, עם אפשרות שהוענקה לתובע להאריך את התקופה עד ליום 15.11.04, כדי לאיין את מחוייבות הצדדים על פיו בטרם הגיע מועד זה. הנתבעת הודיעה לתובע ביום 11.10.04 על ביטול החוזה ובכך למעשה הפרה אותו. 19. באשר לסיבה לביטול החוזה, נרשם בהודעה מיום 14.11.04 כך: "בהמשך לשיחה שקיימנו וכפי שהבהרנו לך, מאחר ובזמן שנוצר נוכח העיכוב שחל מצידך בתחילת עבודתך השתנו הנסיבות, והעובד שמילא את תפקיד רכז הכתבים במשך תקופה ארוכה ונאלץ להודיע על עזיבתו עקב סיבות אישיות, הודיע כי הנסיבות האישיות השתנו ועל כן רצונו לחזור לתפקידו, ומאחר ולמרות רצוננו הטוב אין באפשרותנו להציע לך עתה תפקיד אחר הולם, אנו נאלצים להודיעך על גמר תוקפו של החוזה בינינו החל מהיום". בעדותו בבית הדין טען ורדי כי הבהיר לתובע כי הוא צריך להיכנס מייד לעבודה: "...ולכן מייד כשהתחלתי במגעים עם יוסי לוי הסברתי לו שזה בהול, ואני זוכר שדיברנו על זה עוד לפני שזה הגיע לחתימות, דיברנו על שבועיים" (פרוטוקול עמ' 21 ש' 12-13). ובהמשך: "היו לי סימנים לא טובים בשבועות האלה. העניין עם יוסי לוי לא נגמר, זה עוד שבוע, זה עוד יומיים, ועופר נמרודי בחו"ל, והם לא גומרים איתי. ועבר עוד יום ועוד יום". (פרוטוקול עמ' 21 ש' 25-26). 20. הנתבעת טוענת כי לתובע אשר דחה את תחילת עבודתו היה אשם תורם בביטול החוזה. אנו דוחים טענה זו מכל וכל. לא הוכח כי תנאי מתנאי ההסכם כי התובע יתחיל לעבוד תוך שבועיים. התובע וורדי סיכמו בעל פה את תנאי העבודה ביום 8.8.04. חוזה העבודה ביניהם נחתם למעלה מחודש לאחר מכן, כאשר תחילת העבודה נקבעה ליום 15.10.04, כאשר התובע רשאי לדחות את המועד עד ליום 15.11.04. אם לנתבעת אצה הדרך כי התובע יתחיל לעבוד מיידית, לא היתה דוחה את חתימת ההסכם לחודש ימים, קל וחומר את מועד תחילת העבודה. יתירה מכך. מועד תחילת העבודה - 15.10.04 סוכם בין הצדדים עוד בחודש אוגוסט. הדבר עולה ממכתבה של עו"ד כץ לתובע - ת/1 מיום 29.8.04, בו נרשם כי מועד תחילת העבודה הוא 15.10.04 ונרשמה הערה להעניק לתובע זכות לדחות בחודש נוסף אם לא יגמור עם מעריב. כלומר בחודש אוגוסט ובטרם החתימה על ההסכם היה מוסכם על הצדדים כי תחילת העבודה תהיה ב- 15.10.04 כשלאחר מכן ניתנה לתובע אפשרות להאריך את התקופה בחודש. עובדה זאת סותרת את טענת הנתבעת כי התובע דחה את תחילת העבודה המוסכמת. זאת ועוד, לא הוכח כי נעשתה פניה כלשהי אל התובע להקדים את תחילת העבודה. 21. הנתבעת הפרה את ההסכם משיקוליה שלה. כאשר ערן חזר לארץ העדיפה לשבץ עובד ותיק, אשר הוכיח את עצמו, מאשר את התובע אשר טרם החל לעבוד. התנהלות הצדדים לאחר הפרת ההסכם - 22. התובע העיד בתצהירו על ניסיונותיו הרבים לשנות את רוע הגזירה. הניסיונות מתוארים בסעיפים 12-30 לכתב התביעה. התובע התקשר לורדי, נפגש עם בכיר מידיעות, ביקש להיפגש עם מר ארנון (נוני) מוזס ועם מר רפי גינת. בשיחותיו עם ורדי ביקש התובע לנסות ולמצוא לו תפקיד אחר. כן הציע ביום 14.11.04 לורדי לדחות את יישום החוזה בחודשיים (סעיף 22 לתצהיר). טענות אלה של התובע לא נסתרו. אין חולק כי הנתבעת לא הציעה לתובע כל תפקיד אחר. לטענת הנתבעת לא היה באותה עת כל תפקיד פנוי אותו יכולה היתה להציע לתובע. 23. התובע מוסיף כי הפרת ההסכם על ידי ידיעות גדעה למעשה את הקריירה שלו כעיתונאי. "ההפרה הבוטה של החוזה הותירה אותי במצב קשה ביותר: "נשרפתי" בשני העיתונים הגדולים במדינה ונפלטתי מעולם העיתונות והתקשורת, שהיה לא רק מטה לחמי, פרנסתי ומקצועי, אלא בעצם תמצית חיי וכל עולמי!". דברים אלה אושרו גם בעדותו של משה הנגבי: "אני חושב שכל מי שעבד בעיתונות באותה תקופה ידע שמעבר ממעריב לידיעות או ההפך זה בבחינת חציית קווים ונתפס כבגידה..." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 20-22). הנתבעת טענה כי היו מקרים של מעברים בין העיתונים (עדותו של מר רון ירון עמ' 18 ש' 17-27). יחד עם זאת, משנשאל מר ירון אם באותה תקופה ניתן היה לעבור ממעריב לידיעות ולחזור למעריב השיב: "זה תלוי בבן אדם. ותלוי כמה העיתון רואה בו עיתונאי ראוי, ארחיב ואגיד במקצוע הזה יש ליכולת האישית והכשרון ואין מספיק עורכים כתבים מוכשרים ולכן גם הרבה פעמים עיתון מוחל על כבודו ומקבל חזרה גם את מי שעזב כי הוא צריך אותו". (פרוטוקול עמ' 19 ש' 1-3). העדפנו בעניין זה את עדותם של התובע ומר הנגבי על פני העדות של מר רון ירון, כי מעבר של עיתונאי ממעריב לידיעות נחשב לבגידה. כך או כך, כאשר מעמדו של התובע היה רעוע במעריב, הגם שהיתה קיימת אפשרות ריאלית כאמור כי ימשיך לעבוד, הרי ברור היה לנתבעת כי עם הפרת ההסכם חוסמת היא את דרכו של התובע הן אצלה והן במעריב ולמעשה בשני העיתונים הנקראים ביותר במדינה (עדותו של מר רון ירון, פרוטוקול עמ' 18 ש' 16). 24. התובע טוען, ועדותו לא נסתרה, כי בעקבות הפרת ההסכם נותר ללא כל מקור תעסוקה ופרנסה עד לחודש ינואר 2006, למעט דמי אבטלה אותם קיבל לתקופה דצמבר 2004 ועד יולי 2005. התובע התחיל לעבוד בידיעות תקשורת החל מחודש ינואר 2006 בשכר כולל של 9,000 ₪. באמצע שנת 2006 החל התובע לעבוד בתפקיד יועץ לשר המדע התרבות והספורט וכעוזר מנכ"ל המשרד בשכר של 16,757 ₪. מאז שעזב התובע את מעריב לא חזר להיות עיתונאי. מר ירון הודה כי למעשה התובע לא חזר להיות עיתונאי וכי יועץ תקשורת ועיתונאי אלה מקצועות שונים. (פרוטוקול עמ' 19 ש' 31-32). הפיצוי הראוי - 25. על פי סעיף 7 ב. להסכם העבודה: "כל צד רשאי בכל עת להביא לגמר תוקפו של חוזה זה ולהפסקת עבודתו של העובד בעיתון בהודעה מוקדמת של 90 יום". במכתב הפסקת העבודה מיום 14.11.04 נרשם: "בהתאם לחוזה אנו נשלם לך חלף הודעה מוקדמת בת 90 יום" סכום זה לא שולם לתובע עד היום והנתבעת טוענת כי מדובר בהצעה לפנים משורת הדין כיוון שההסכם טרם נכנס לתוקף. טענה זו דינה להידחות. בין הצדדים נכרת הסכם עבודה מחייב ובר תוקף אשר בוטל שלא כדין על ידי הנתבעת ועוד בטרם ניתנה לתובע הזדמנות להתחיל בעבודתו. לפיכך על פי ההסכם זכאי התובע להודעה מוקדמת בת 90 יום. 26. פיצוי בגין הפרת הסכם - העובדה כי הנתבעת הפרה את ההסכם מזכה את התובע בנסיבות העניין בפיצוי מעבר להודעה המוקדמת. בקביעת גובה הפיצוי הבאנו בחשבון את השיקולים הבאים: מחד, אין מדובר בחוזה לתקופה קצובה ועל התובע, אשר הביא לסיום עבודתו במעריב, היה להביא בחשבון אפשרות כי הנתבעת לא תהא שבעת רצון מעבודתו והוא יפוטר תוך פרק זמן קצר. כמו כן מוטלת עליו חובה לעשות למען הקטנת הנזק. מאידך, הנתבעת לא נתנה לתובע כל הזדמנות להתחיל בעבודה ולהוכיח את עצמו. בפסיקה נקבע לא אחת כי מעביד מחוייב במתן הזדמנות אמיתית בתום לב לעובד חדש, מבלי שניתן לפטרו תוך זמן קצר ללא סיבה נראית לעין. בעניין זה גם הבאנו בחשבון כי לא הוצע לתובע כל תפקיד חלופי אחר למרות תחינותיו של התובע וכי הנתבעת הסתפקה באמירה כללית כי לא היתה באותה עת כל משרה פנויה. כמו כן לקחנו בחשבון כי בהפרת ההסכם גרמה הנתבעת לגדיעת הקריירה העיתונאית של התובע וכי התובע חזר למעגל העבודה רק בחודש ינואר 2006. בהערכת הנזקים של התובע הבאנו בחשבון מחד את הנזק הממשי שנגרם לתובע, אשר כאמור חזר למעגל העבודה רק בחודש ינואר 2006 ובשכר מופחת, אך מאידך גם את העובדה כי לא היה לו מלכתחילה כל ביטחון לגבי תקופת ההעסקה. דחינו את טענת הנתבעת כי התובע קיבל חבילת פרישה מכובדת ממעריב, שכן טענה זאת לא הוכחה ואף נסתרה בעדות התובע ועדותה של עו"ד כץ. יחד עם זאת שקלנו את העובדה כי הנתבעת לא מסרה לתובע בהודעה הראשונית מיום 11.10.04 את הסיבה לביטול החוזה ואף במכתב מיום 14.11.04 ניסתה להטיל, שלא כדין, את האשם על הפרת ההסכם על התובע. קיבלנו את גרסת התובע כי העובדה שערן חזר לתפקידו לא הודעה לו בעת מסירת הודעת הביטול בשיחת הטלפון. כמו כן במכתב הפסקת העבודה נרשם כי נוצר עיכוב מצדו של התובע בתחילת העבודה ובעקבות עיכוב זה השתנו הנסיבות. כבר קבענו כי הצדדים הסכימו מראש, עוד בחודש אוגוסט, כי תחילת העבודה תהיה ביום 15.10.04 עם זכות לתובע להאריך את תחילת העבודה. ההודעה על ביטול החוזה נמסרה לתובע ביום 11.10.04, כך שלא חל כל עיכוב בהתנהלות התובע. 27. לאחר ששקלנו את כל הנסיבות החלטנו לפסוק לתובע פיצוי בגובה שלושה חודשי שכר, וזאת בנוסף להודעה מוקדמת בת 90 יום. 28. השכר הקובע לצורך תשלום ההודעה המוקדמת ולצורך הפיצוי בגין הפרת ההסכם הינו 24,000 ₪. על פי הסכם העבודה משכורתו החודשית של התובע הינה 16,000 ₪ (להלן: "המשכורת הבסיסית"). בנוסף למשכורת הבסיסית וכנגד התחייבותו של התובע לעבוד שעות נוספות לפי צרכי העיתון וביצוען בפועל תשולם לתובע תוספת גלובלית בסך של 8,000 ₪ לחודש (להלן: "התוספת"). עוד זכאי התובע להשתתפות בהוצאות אחזקת רכבו הפרטי בסך של 4,500 ₪ ובהשתתפות ב- 75% מהוצאות אחזקה ושימוש בטלפון שבביתו עד לסך של 600 ₪. התובע טוען כי הבסיס לחישוב ההודעה המוקדמת והפיצוי בגין הפיטורים שלא כדין הינו סך כל התשלומים בסך 29,100 ₪. הנתבעת טוענת כי הבסיס הינו 16,000 ₪. 29. סעיף 5(ב)(2) להסכם העבודה קובע: "התוספת לא תהווה חלק מן המשכורת הבסיסית לכל דבר ועניין ולא תובא בחשבון לצורך תנאים סוציאליים כלשהם לרבות לצורך הפרשות ו/או הפקדות לקרנות השונות ו/או לפיצויי פיטורים ו/או לתגמולים ו/או לזכויות פנסיוניות מכל סוג שהוא ובכל שיעור שהוא". הנתבעת טוענת כי התובע היה מודע לכך עת חתם על הסכם העבודה, והראיה היא הערותיה של עו"ד כץ להסכם במכתבה לתובע ת/1 שבו נאמר: "לסעיף 5(ב)(1) - התוספת הגלובלית עבור שעות נוספות. להשתדל שהתוספת תהיה נמוכה ככל הניתן ומשכורת הבסיס גבוהה ככל הניתן מפני שעל התוספות הגלובליות לא מפרישים זכויות סוציאליות ולא משלמים פיצויי פיטורים. הם גם כתבו סעיפים מיוחדים שנועדו למקרה שבימ"ש יקבע שהסידור הזה לא חוקי (ראה סעיף 5(ב) ס"ק 3 וראה סעיף 9 (ד'). כך שיהיה קשה מאוד לערעור בעתיד על ההסדר האמור". 30. בנושא של אי מתן הודעה מוקדמת קבע בית הדין הארצי בשורה ארוכה של פסקי דין, כי הפיצוי המגיע הוא "הפסד שכר; הפסד שכר נאמר ולא הפסד שכר ותנאים נלווים". (דיון מס מח/3-22 טלמור אלקטרוניקה בע"מ - שמואל יפה פד"ע יב' 107, 112). יחד עם זאת נקבע כי הפיצוי בגין אי הודעה מוקדמת אמור להיות בסכום השכר השווה לשכר שהעובד היה זכאי לו לו היה עובד בתקופה זו. 31. המסקנה איפוא כי אין להכליל את התנאים הנלווים של החזר הוצאות אחזקת רכב וטלפון בגדר הפיצוי בגין אי הודעה מוקדמת והפרת ההסכם. 32. אשר לרכיב השעות הנוספות הגלובליות, ככלל השכר המובא בחשבון לצורך חישוב הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת הוא זה המשמש לחישוב פיצויי פיטורים. (עב (ת"א) 32804/97 מוטי איגר - ארכה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 24.10.01). הכלל הוא כי אין לראות תשלום שעות נוספות כ"שכר יסוד" לצורך תקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964. שעה שתשלום שעות נוספות גלובליות בא כתחליף בגין שעות נוספות מדווחות, והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, לא יבוא התשלום בגין השעות הנוספות הגלובליות במסגרת "שכר היסוד" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע נו/3-224 ינקו רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 12.12.96). הקביעה אם התשלום הגלובלי בעבור שעות נוספות בענייננו משמש תחליף בעבור שעות נוספות מדווחות או מהווה פיקציה היא קביעה הטעונה ראיות. מאחר ובענייננו התובע טרם החל בעבודתו לא ניתן לקבוע אם אכן כך הדבר. אנו ערים לעדויות הנתבעת כי תפקיד רכז כתבים היא עבודה של 24 שעות ומשכך ככל הנראה כוללת עבודה בשעות נוספות. יחד עם זאת לא הוכח כי אכן היו מבוצעות שעות נוספות שהתשלום עבורן הוא 8,000 ₪. 33. בענייננו, משהנתבעת הפרה את הסכם העבודה בטרם התחיל התובע לעבוד ובהיעדר אפשרות לקבוע את אופן חישוב פיצויי הפיטורים, ולאור תכלית ההודעה המוקדמת לתת לעובד פיצוי השווה לשכר שהעובד היה זכאי לו לו היה עובד בתקופה זו ולאור העובדה כי היה זכאי לתוספת גלובלית של 8,000 ₪ בגין שעות נוספות, אנו קובעים כי הבסיס לחישוב ההודעה המוקדמת והפיצוי בגין הפרת ההסכם הינו 24,000 ₪. 34. עוגמת נפש - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תש"ל-1970 קובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין". ההלכה היא כי פיצויים בגין עוגמת נפש אינם נפסקים כדבר שבשגרה, אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (ע"ע 402/07 ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ - יאיר חודאדי, לא פורסם, ניתן ביום 19.1.10). בעב' (י-ם) ניצן גולדברג - אופנהיימר ייצור ושיווק (1998) בע"מ ואח', עבודה אזורי כרך ב' 214 נאמר: "בפסיקה נקבע כי באופן עקרוני, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש ביחסי עבודה שכן מטבעם יש בהם יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד מהצדדים לחוזה העבודה. אולם במקרה של התנהגות שלא בתום לב יש מקום לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש ויש לפיצוי זה מטרה כפולה של פיצוי הנפגע והענשת הצד שנהג לא בהגינות. פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, ועליו לנהוג בריסון במקרים כאלו. כמו כן, אין חובה לפסוק פיצויים אף במקרה בו הוכח כי נגרם נזק שאינו ממוני" (דב"ע נה/33-3 יצחק כהן - שופרסל בע"מ, עבודה ארצי כח (1) 39; דב"ע נג/39-3 משרד החינוך - דוד מצגר, פד"ע כו 563; דב"ע מד/107-3 הלפרט מלכה - סמינר לגננות ולמורות בית יעקב, עבודה ארצי יח (1) 38; תב"ע נה/307-35 (ת"א) יוסי אבו חצירה - דנדור השקעות בע"מ, עבודה אזורי א' 402)". לטעמנו בנסיבות המקרה שלפנינו נגרמה לתובע עוגמת נפש יוצאת דופן אשר נבעה בעיקר מהתנהלות הנתבעת לאחר ההודעה על הפרת החוזה. התובע פירט בתצהירו, אשר לא נסתר, את ניסיונותיו ותחינותיו לשנות את רוע הגזירה באופן שיימצא לו תפקיד חלופי. ורדי נפגש עם התובע ביום 25.10.04 לאחר לא פחות מארבע בקשות של התובע. כמו כן ניסה התובע ליצור קשר עם מר נוני מוזס ובהמשך עם מר רפי גינת, אך כל ניסיונותיו לא צלחו. התובע אף הציע לורדי לאור המצב שנוצר לדחות את יישום החוזה בחודשיים, כדבריו "לריב נוכל גם אחר כך" (ס' 22 לתצהיר). הנתבעת טענה באופן כללי כי לא נמצא כל תפקיד המתאים לכישורי התובע. לטעמנו מדובר באמירה כללית. לא הוכחו ניסיונות אמיתיים לסייע לתובע במצבו הנואש אליו נקלע ואף לא הוכח כי הנתבעת התנצלה או גילתה חמלה או הזדהות עם מצבו. לפיכך אנו פוסקים לתובע בגין רכיב זה סכום נוסף של 20,000 ₪. 35. סוף דבר - הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 72,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין החל מיום 15.11.04 ועד ליום התשלום בפועל. ב. פיצוי בגין הפרת הסכם בסך של 72,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין החל מיום 15.11.04 ועד ליום התשלום בפועל. ג. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. ד. הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבע פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. חוזה עבודהחוזהביטול חוזה