ביטול מכתב התפטרות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מכתב התפטרות: 1. בפנינו תובענה, במסגרתה עולה השאלה אם יש להתיר לתובע לבטל את הודעת ההתפטרות שמסר לנתבעת 1. התובע שימש כמבקר המועצה בנתבעת 1, ואחיו היה מועמד להתמנות כמ"מ ראש המועצה וכסגן בשכר. הוועדה לניגוד עניינים במשרד הפנים קבעה, כי השניים לא יוכלו לכהן במקביל בתפקידים אלה, מאחר והתובע, בתפקידו כמבקר, אמור לבקר גם את מ"מ ראש המועצה. לאור זאת, מסר התובע מכתב התפטרות. לאחר שהתפטרותו נתקבלה, ולאחר שהסתיים הליך המינוי של אחי התובע לתפקיד מ"מ ראש המועצה וסגן בשכר, פנה התובע למועצה במכתב, ובו ביקש לבטל את התפטרותו. המועצה סירבה, והתובע הגיש תובענה זו, בה הוא עותר להשיבו לתפקידו. טענות התובע 2. לטענת התובע, יש לשאול אם התפטרותו היתה מרצונו החופשי, ללא לחץ וכפייה, ומתוך גמירות דעת מלאה. התובע טוען, כי התפטרותו מבוטלת עקב הטעייה, מאחר והוסתרו ממנו הנחיות המופיעות בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים, ביחס לוועדה מיוחדת אשר אמורה לטפל במקרים של קירבת משפחה ברשות מקומית. לפיכך, מדובר בטעות או בהטעייה. כמו כן, מדובר בטעות מצד התובע, שהתפטר בשל קיומה של חוות דעת משפטית מטעם הוועדה לניגוד עניינים, אשר אין לה כלפיו שום מעמד. אמנם, החלטת ועדה זו מחייבת את המועצה וכן את אחיו של התובע, אולם אינה מחייבת את התובע עצמו. לפיכך, מדובר בטעות בחוק מצד התובע. בנוסף, מדובר בכפייה או בעושק, מאחר ונתבעת 1 (להלן:"המועצה") ניצלה את מצוקתו של התובע. התובע לא התכוון בגמירות דעת מלאה להתפטר מתפקידו. סמיכות הזמנים שבין שיגור הודעת ההתפטרות ובין ביטולה מלמדת, כי התובע פעל תחת לחץ ומתוך מצוקה. 3. לאור האמור לעיל, יש לבטל את התפטרות התובע ולהורות על חזרתו לתפקידו כמבקר פנימי של המועצה. בסיכומי התובע הוסיף התובע סעד חדש, שלא נזכר עד אז, ובמסגרתו עותר התובע כי לחילופין, יש להורות על תשלום כל זכויותיו עקב התפטרותו המאולצת. טענות הנתבעת 1 - המועצה 4. לטענת המועצה, התובע התפטר באופן יזום וחד צדדי. הוועדה לניגוד עניינים קבעה פעמיים, כי קיים חשש ממשי לניגוד עניינים אם התובע יהיה מבקר המועצה ואחיו יהיה מ"מ ראש המועצה וסגן בשכר. התובע התפטר, ולאחר שהושלמו ההליכים למינוי אחיו לתפקיד מ"מ ראש המועצה החליט התובע לחזור בו מהתפטרותו. החלק הארי של התובענה דן בחוקיות ההחלטה של הוועדה לניגוד עניינים, והתובענה הינה נסיון לעקוף את הצורך בעתירה מנהלית כנגד החלטת הוועדה. למעשה מדובר ב"תרגיל", שמטרתו לעקוף את הצורך לתקוף את החלטת הוועדה בבית המשפט המתאים. אין מדובר במעשה של עידנא דריתחא, אלא במעשה מושכל של תובע שבחן את חלופותיו, ועשה יד אחת עם אחיו לעקוף את החלטות הרגולטור. התובע היה שותף עם אחיו לכל המהלכים, ואפילו פנה ללשכת המבקרים הפנימיים, אשר קבעה אף היא כי יש להמנע מניגוד עניינים זה. והנה, למרות זאת, לא נקט התובע בכל הליך מזה למעלה משנה. התובע ידע זמן רב אודות החלטת הוועדה לניגוד עניינים, ולמרות זאת לא עשה דבר במשך כל אותם חודשים. גם אחי התובע הצהיר, כי יפעל לביטול החלטת הוועדה לניגוד עניינים, אולם לא עשה דבר. פניית המועצה לוועדה לניגוד עניינים היתה ההליך הנכון, והמועצה נהגה כך בהתאם להנחיית משרד הפנים. לא היה מקום לפנות לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים, מאחר והנסיבות לא התאימו לכך, מה גם שלמועצה יש שיקול דעת שלא לפנות לוועדת מינהל השירות. טענות העושק והכפייה אינן מתאימות לנסיבות שלפנינו, ולא נתקיימו הדרישות לשם החלתן. התובע פועל בחוסר תום לב, ויש לזכור כי מדובר במי שהיה מבקר המועצה, האמון על התנהלות ללא רבב. המדינה צורפה כצד להליך, הן משרד הפנים והן משרד המשפטים, ועמדתה הברורה הינה כי יש לדחות את התובענה. לא ניתן להחזיר את התובע לעבודתו כמבקר מועצה, בזמן שאחיו מכהן כמ"מ ראש המועצה, מאחר וניגוד העניינים קיים. 5. לאור האמור לעיל, מבקשת הנתבעת לדחות את התובענה, ולא לאלצה לקבל את התובע לעבודה וליצור מצב של ניגוד עניינים; שהוא אסור עפ"י הדין, שוועדה הפועלת עפ"י חוק קבעה כך במפורש, ושמשרד הפנים אף הוא אוסר קיומו של מצב זה. עמדת המדינה 6. המדינה צורפה כצד להליך, והיתה שותפה לו מראשיתו, עת הגישה את עמדתה, ועד סופו, לרבות שלב הסיכומים. 7. המדינה הביעה עמדתה, לפיה יש לדחות את התובענה, וזאת לאור ניגוד העניינים הקיים, שאינו ניתן להסדרה. לעמדת המדינה, יש לכבד את החלטת הוועדה לניגוד עניינים, אשר קבעה כי התובע ואחיו לא יוכלו לכהן במקביל. המדינה הוסיפה, כי במצב שכזה, של ניגוד עניינים שלא ניתן להסדרה, המועצה רשאית היתה שלא לפנות לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים ולבקש את הסדר ניגוד העניינים. לאור החלטת הוועדה לניגוד עניינים, ולאור הנסיבות, היו קיימות שתי אפשרויות: האחת - כי אחיו של התובע יוותר על תפקיד הסגן בשכר ומ"מ ראש המועצה, והשניה - התפטרות התובע. התובע ואחיו בחרו באפשרות השנייה, וזאת משיקוליהם. לאור אלה, ביקשה המדינה להיות צד להליך, כדי להבטיח שהחוק והדין אכן מתקיימים. דיון והכרעה 8. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה דין התובענה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן. סדר הילוכו של פסק הדין יהיה כדלקמן: ראשית, נפרט את התשתית העובדתית אשר הוכחה, ואח"כ נדון בטענות המשפטיות. 9. במהלך מסכת הראיות העידו 4 עדים, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית, ונחקרו עליהם בבית הדין: התובע, אחיו - מר חאלד אבו עג'אג', מר אלדדה אברהים וראש המועצה - מר סאלם אבו רביע. לאור התרשמותנו מאופן מתן העדויות, אנו מעדיפים את עדות ראש המועצה על פני העדויות האחרות. התרשמנו, כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויות התובע ואחיו, אשר לא העידו דברים כהווייתם, אלא הסתירו עובדות, טשטשו עובדות אחרות, והציגו מצג עובדתי שאינו נכון, וזאת כדי לשפר את סיכויי התובענה. בהמשך פסק הדין נפרט יותר בנושא זה. מנגד, ראש המועצה העיד עדות אמיתית וכנה, בלא לייפות את הדברים, גם אם התשובות שמסר לא היו תמיד נוחות מבחינתו. לפיכך, יש לקבוע את העובדות בהסתמך על עדות ראש המועצה, הנתמכת במסמכים, כפי שיפורט להלן. יצויין, כי מר אלדדה אברהים העיד אף הוא, כפי שפורט לעיל; דא עקא, עדותו לא תרמה להבנת הדברים, מה גם שהסתבר כי הוא שייך לסיעתו של אחי התובע, ועדותו אינה אובייקטיבית. התשתית העובדתית 10. כפי שפורט לעיל, התובע טוען כי יש לאפשר לו לבטל את התפטרותו. לפיכך, יש לבחון את העובדות והנסיבות אשר קדמו להודעת ההתפטרות שהגיש, וכן את התנהלות התובע והנסיבות לאחר שהגיש את דבר ההתפטרות. 11. התובע הועסק כ - 10 שנים בתפקיד מבקר פנימי של המועצה הנתבעת 1. אחיו של התובע מכהן מזה שנים כחבר המועצה, ובחודש 11/08 נבחר לכהונתו פעם נוספת. ביום 4.12.08 הונח על שולחן מליאת המועצה הסכם רוטציה, לפיו אחי התובע ימונה לסגן בשכר ומ"מ ראש המועצה החל מחודש 5/11, במחצית השנייה של הקדנציה. עד אז, יכהן אחי התובע כסגן בתואר של ראש המועצה. ואכן, בפועל כך התנהלו הדברים, כשהכל יודעים כיצד צפויים הדברים לקרות. 12. בשלב מסויים, במהלך שנת 2010, בעקבות תלונה אנונימית שהוגשה, הורה משרד הפנים למועצה לפנות לוועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים, על מנת שזו תבדוק אם קיים ניגוד עניינים בין התפקיד הצפוי של אחי התובע ובין תפקידו של התובע כמבקר המועצה. הוועדה לניגוד עניינים הגישה שתי חוות דעת. חוות הדעת הראשונה ניתנה ביום 11.7.10. מאוחר יותר, משטען אחי התובע כי לא היה צד להליך, התאפשר לאחי התובע לפנות לוועדה באמצעות בא כוחו, והוועדה התכנסה בשנית וכתבה חוות דעת נוספת, שניתנה ביום 2.1.11. בחוות דעת זו, שהיתה מפורטת ומנומקת, קבעה הוועדה כי כל עוד התובע משמש כמבקר המועצה, על אחיו להמנע מלכהן בתפקיד סגן ראש המועצה ומ"מ ראש המועצה, וכן עליו להמנע מלהחזיק כל תיק שהוא במועצה, ועליו להמנע מלשמש כיו"ר של וועדה מוועדות המועצה. הוועדה קבעה כי מבקר הרשות הוא אחד התפקידים העיקריים והחשובים ברשות, הנחוץ לשם הבטחת פעילותה התקינה. הוועדה קבעה, לאחר שסקרה את תפקידי המבקר, כי מתעורר חשש שייפגע מנגנון הפיקוח והבקרה של הביקורת הפנימית במועצה. הוועדה הסבירה, כי מתעורר חשש ממשי, לפיו המבקר לא יוכל לקיים ביקורת אמיתית ואמינה על פעולותיו של אחיו, וכך עלול להפגע באופן קשה אמון הציבור בתקינות פעולתן של הביקורת ושל הרשות המקומית. הוועדה התייחסה לסמכויותיו של מ"מ ראש המועצה, וקבעה כי אלה הופכות אותו ליעד עיקרי לביקורת מצד מבקר המועצה: בהיותו חבר בוועדת ההנהלה ובוועדת הכספים; בהיותו חבר במועצה, המעורבת במינויו של המבקר ובפיטוריו, ואשר דנה בתקציב המבקר; מאחר והמבקר רשאי לדרוש מגורמים שונים במועצה, לרבות מ"מ ראש המועצה, מידע ומסמכים, ועוד. הוועדה קבעה, כי בנושאים רבים ישנם ממשקי עבודה בין השניים, וכי הדבר מעורר חשש לניגוד עניינים אישי. אחי התובע יידע שאחיו המבקר מנוע מלבקר את פעולותיו, ואז יחוש משוחרר מכבלי הביקורת, והוא עלול לפעול בהתאם, מצב שיש למנוע. הוועדה קבעה כי "לטעמה של הוועדה, מקרה בו שני אחים ממלאים במקביל תפקידי מבקר ומבוקר הינו מקרה של ניגוד עניינים מובהק שאינו ניתן לניטרול, אלא בדרך של פסילתו של אחד מהם ממילוי היבטים מסויימים בתפקידו". לפיכך, קבעה הוועדה ביחס לאחי התובע כדלקמן: "ראוי כי הוא יימנע מלכהן בתפקידים הבאים, אשר כהונתו בהם עלולה לעורר חשש מהותי לניגוד עניינים אינטנסיבי, שאינו ניתן לניטרול באמצעות הטלת חובת המנעות נקודתית: א. סגן וממלא מקום ראש המועצה... ב. מחזיק תיק, לרבות תיק הרווחה, תברואה ומתנ"ס. ג. ...להמנע מלשמש כיו"ר כל ועדה מוועדות המועצה". 13. החלטת הוועדה לניגוד עניינים ניתנה ביום 2.1.11, ושוגרה לתובע, לאחי התובע (באמצעות בא כוחו), לראש המועצה ולעוד גורמים רלוונטיים. לפיכך, בנקודת זמן זו ידע התובע היטב את המצב המשפטי לאשורו. ונוסיף, כי כבר בחודש 9/10 ידעו התובע ואחיו על ההחלטה הקודמת של הוועדה לניגוד עניינים, והדברים לא היו חדשים עבורם. בנסיבות אלה, יכל אחי התובע לנקוט בכל הליך מתאים כדי לתקוף את החלטת הוועדה לניגוד עניינים, והוא אכן הצהיר כי יעשה כן. למשל, ביום 27.3.11 כתב אחי התובע מכתב לראש המועצה, אשר התייחס להמלצת הוועדה לניגוד עניינים, ובו כתב: "לידיעתך, ההמלצה אינה מקובלת עליי...בכוונתי לפנות לכל גורם אפשרי בכדי לבטל את ההמלצה". דא עקא, אחי התובע לא נקט בכל צעד כדי לתקוף את החלטת הוועדה. 14. בנוסף, גם לתובע עצמו היתה אפשרות לנקוט בצעדים כאלה או אחרים. התובע פנה עוד ביום 10.3.10 אל לשכת המבקרים הפנימיים בישראל, וזו השיבה לו ביום 17.3.10, תשובה שנסתיימה בזו הלשון: "...נוצר במקרה זה מצב רגיש של אפשרות של ניגוד עניינים בין פעולותיך כמבקר פנימי ופעולותיו של אחיך כחבר מועצה מקומית, ויש להמנע מכך ככל האפשר". ודוק, תשובה זו ניתנה לתובע בהסתמך על מצג שהציג, לפיו אחיו מכהן כסגן בתואר של ראש המועצה, ולא כסגן בשכר או כמ"מ ראש המועצה. לפיכך, על דרך של קל וחומר, ידע התובע כי ניגוד העניינים חזק עוד יותר אל מול מינויו הצפוי של אחיו לסגן בשכר ולמ"מ ראש המועצה, יחד עם מינויים לראש ועדה ויחד עם תיקים בהם יחזיק. 15. לאור האמור לעיל, עולה כי כבר מחודש 3/10 ידע התובע כי קיים ניגוד עניינים בין תפקידו כמבקר המועצה לבין מינוי אחיו לסגן בשכר ולמ"מ ראש המועצה. 16. ביום 9.5.11 מסר התובע מכתב התפטרות מתפקידו כמבקר המועצה. המכתב נמסר לראש המועצה באמצעות אחי התובע, שמסר את המכתב ידנית. להלן נוסחו של מכתב ההתפטרות: "לכבוד 9.5.2011 מר סאלם אבו רביעה יו"ר המועצה המקומית כסייפה הנדון:הודעה בדבר הפסקת עבודתי כמבקר המועצה כידוע לך, לפני ימים ספורים נאלצתי לפנות בבקשה לאשר לי חל"ת וזאת בשל חוות הדעת מטעם הועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים המתייחסת לבחירתו של אחי כסגן ומ"מ ראש המועצה. אדגיש כי חוות הדעת מבחינתי הינה נטולת כל תוקף משפטי וחוקי ודאי כאשר היא מתייחסת אליי כעובד הרשות. בכל הכבוד הנני סבור כי הקביעות בחוות הדעת אינן יכולות לעמוד מול הוראות הדין ובודאי לאור חוקי היסוד המחייבים. בכל אופן - הואיל ופנייתי לחל"ת טרם נענתה ובשל צוק העיתים אליו נקלעתי, ברקע העובדה כי ביום רביעי הקרוב תיכנס כהונת אחי כסגן ומ"מ לתוקף, אני נאלץ להודיע על הפסקת עבודתי במועצה לאלתר. אין בהודעת ההתפטרות כדי לוותר או לגרוע מכל זכות ו/או טענה המוקנית לי בנסיבות העניין ואני שומר על זכויותיי הנגזרות מן המציאות אליה נקלעתי. בברכה, איוב אבו עגאג מבקר המועצה העתקים: מר אבי הלר - המונה על המחוז מר ישראל שפיצר - ממונה כ"א ברשויות". 17. ביום 11.5.11 נכתב לתובע, כי המועצה מקבלת את התפטרותו. במקביל, נקבעה ישיבת מועצה ליום 15.5.11, בין היתר לצורך מינוי אחי התובע לסגן בשכר ומ"מ ראש המועצה, והכל בהתאם להסכם הרוטציה. ואכן, המועצה התכנסה כמתוכנן, ומינתה את אחי התובע בהתאם. בתצהיר התובע נכתב כדלקמן: "משכך, כבר ביום 23.5.11, מייד לאחר שפרוטוקול ישיבת המועצה מיום 15.5.11 הגיע לידי, הודעתי באמצעות בא כוחי...כי הנני מבטל את הודעת ההתפטרות שהוצאה ממני תוך אילוץ, כפייה ושלא בתום לב" (ההדגשות במקור). 18. ביום 29.5.11 שוגר מכתב תשובה אל ב"כ התובע, ובו מצויין כי המועצה אינה מקבלת את חזרתו מהתפטרות. ביום 13.6.11 הגיש התובע לבית הדין בקשה לסעדים זמניים, הבקשה נידונה במעמד הצדדים ביום 28.6.11, ובסיום הדיון ניתן צו להגשת כתבי טענות. בהמשך ההליכים נקבע התיק להוכחות ביחס לתובענה שהוגשה, לאחר שאוחד הדיון בסעד הזמני עם התיק העיקרי. 19. עד כאן קביעת התשתית העובדתית. להלן נדון בטענות התובע, לאור העובדות שנקבעו לעיל. חזרה מהתפטרות 20. כפי שפורט לעיל, טען התובע, כי יש לאפשר לו לחזור בו מהתפטרותו. ראשית נדון בעקרונות המאפשרים לעובד לחזור בו מהתפטרותו, ואח"כ נדון בעילות שהעלה התובע באשר לטעות, הטעייה, כפייה ועושק, וכן באשר להעדר גמירות דעת. 21. משהתפטר עובד, אין הוא יכול לחזור בו מהתפטרותו ללא הסכמת המעביד. זוהי נקודת המוצא, וזהו העיקרון הגדול החל כמובן גם על התפטרות וגם על פיטורים. לפיכך, מרגע שעובד נותן הודעה על התפטרותו, ההתפטרות נכנסת לתוקף מרגע מסירתה למעביד. ראה: דב"ע שנ/103- 3 אילוז - מדינת ישראל, פד"ע כב 69. דב"ע נג/169 - 3 גאנם נגד המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מיום 7.9.93). 22. לעיתים יש לאפשר לעובד חזרה מהתפטרות, כמו למשל אם נאמרו הדברים מצידו בעידנא דריתחא, ובלבד שביטל את התפטרותו תוך זמן סביר. הכלל הוא כי מודדים את כוונת האיש עפ"י דיבורו, אולם דברים שנאמרו ללא כוונה וללא מחשבה, יכול העובד לבטלם מששככה חמתו. ראה: דב"ע נד/220-3 רחל גולן - אבינועם לוי, פד"ע כח 377. דב"ע לה/3 -41 יעקב היגר - דינה שווארץ, פד"ע ז 24. 23. במקרה דנן, הדברים לא נאמרו מצד התובע בעידנא דריתחא, אלא ביישוב הדעת, ולאחר תכנון מדוקדק ומחושב. ויש לזכור, כי "כשהדברים נכתבים ...אין מקום לפקפוק שאכן הכותב...התכוון לתוצאה המתבקשת". ראה: פרשת רחל גולן, שם, עמ' 381. היינו, בבואנו לבחון אם העובד התכוון להתפטר, נתייחס אחרת לאמירה בע"פ מצידו, לעומת כתיבת מכתב. עובד שכותב מכתב, יש להניח כי התכוון לדברים שכתב. במקרה דנן, התובע כתב במסגרת מכתבו את שיקוליו השונים, והדגיש מדוע הוא מתפטר, ואין מקום לקבוע כי הוא לא התכוון להתפטר, או כי עשה כן בעידנא דריתחא. 24. בנוסף לכל האמור לעיל, זה לא מכבר נפסק בבית הדין הארצי כדלקמן: "במסגרת הבחינה המהותית להתפטרות עובדים...יילקחו בחשבון, בין היתר, רכיבים אלה: האם הודעת ההתפטרות עונה על דרישות חוק הודעה מוקדמת - לאמור אם הוגשה למעביד בכתב, וצויין בה יום הוצאת ההודעה ויום הכניסה לתוקף של ההתפטרות. האם הודעת ההתפטרות נמסרה בצורה ברורה וחד משמעית, תוך שניתן בה ביטוי מפורש לכוונה ברורה וחד משמעית להביא לסיום את היחסים החוזיים בין העובד למעביד. האם מימוש ההתפטרות הותנה בתנאי". ראה: סק"כ (ארצי) 722-03-11 מדינת ישראל - משרד הבריאות ומשרד האוצר - ההסתדרות הרפואית בישראל (מיום 4.9.11, פיסקה 29). במקרה דנן, מתקיימים כל המבחנים שפורטו לעיל; הודעת ההתפטרות עונה על דרישות חוק הודעה מוקדמת, היא נמסרה בצורה ברורה וחד משמעית, והיא לא הותנתה בתנאי. לפיכך, עסקינן בהודעת התפטרות תקפה לכל דבר. תחולת חוק החוזים 25. התובע הפנה אל סעיפים שונים מפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן:"חוק החוזים"), וטען כי יש להחילם על המקרה דנן, ולאפשר לו לבטל את הודעת ההתפטרות. התובע לא הסביר כיצד יש להחיל את חוק החוזים על הודעת ההתפטרות במקרה דנן, אשר אינה מהווה חוזה. וידוע, כי רק כשנתקיימו יסודות ההצעה והקיבול ונכרת חוזה, ניתן לטעון כי תהליך הכריתה נפגם. שהרי, בעת שאין חוזה, לא ניתן לקבוע כי החוזה שנכרת הוא פגום. ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה עמ' 155. עם זאת, והגם שהתובע לא עתר לכך, סעיף 61 (ב) לחוק החוזים מחיל את הוראות החוק גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה. לפיכך, נדון להלן בטענות התובע לגופן, תוך החלת הסעיפים מחוק החוזים, הנוגעים לפגמים בחוזה, על הודעת ביטול ההתפטרות ששלח התובע. טעות והטעייה 26. חוק החוזים קובע כמפורט להלן: "14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) 'טעות', לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. 15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' - לרבות אי - גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". 27. המשותף לשני הסעיפים דלעיל הינו קיומה של טעות. וטעות, כשמה כן היא, ואין מקום להרחיב על כך דיבור. המלומדת גבריאלה שלו קובעת כי: "טעות בדיני חוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות". ראה: גבריאלה שלו, שם, עמ' 188. בנוסף, טעות יכולה להתייחס גם למצב המשפטי, כפי שמפורט בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים. 28. במקרה דנן לא היתה כל טעות מצד התובע. כפי שפורט לעיל, התובע ידע היטב את המצב העובדתי ואת המצב המשפטי, ועמדו לרשותו חודשים רבים, במהלכם יכל לבדוק את הסוגיות השונות, כפי שאכן עשה בפועל. 29. התובע טוען, כי חלה טעות בכך שהוא התפטר עקב קיומה של חוות דעת משפטית מטעם הוועדה לניגוד עניינים, אשר אין לה כלפיו כל מעמד. אין לקבל טענה זו. התובע ידע את מעמדה של הוועדה לניגוד עניינים, וכתב זאת גם במכתב ההתפטרות שלו. בנוסף, יש לזכור כי התובע התפטר כדי לסלול את הדרך למינויו של אחיו לתפקיד סגן בשכר ומ"מ ראש המועצה. לשם כך, אין צורך לסבור כי לוועדה לניגוד עניינים יש מעמד ביחס לתובע. הוועדה לניגוד עניינים דנה במצב שנוצר לאור מינויו המבוקש של אחי התובע לתפקיד, וקבעה כי קיים ניגוד עניינים בין תפקיד התובע כמבקר לבין המינוי המבוקש של אחיו. והתובע, כדי לפתור את הבעיה שנוצרה, העדיף להתפטר. זו היתה בחירתו של התובע עצמו, שבאה מיוזמתו. למעשה, מרגע שנקבע כי שני האחים אינם יכולים לכהן במקביל בשני התפקידים, אך נהיר הוא כי קיימות שתי אפשרויות בלבד: שהתובע יתפטר, או שאחיו לא ימונה. התובע בחר להתפטר, ואין עסקינן בטעות מצידו בהבנת המצב העובדתי או המשפטי. 30. התובע טען גם כי לא ידע את הוראות חוזר המנכ"ל, אשר מסדיר את סוגיית העסקת קרובי משפחה ברשות מקומית. התובע התייחס בכך לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 3/11 (להלן:"חוזר המנכ"ל"), אשר קובע בהאי לישנא: "חוזר המנהל הכללי 3/2011 ז' באייר התשע"א 11 במאי 2011 (3). העסקת קרובי משפחה ברשויות המקומיות... במקרים בהם נוצרה קרבה משפחתית בין שני עובדים המועסקים כבר ברשות המקומית, או בין עובד המועסק כבר ברשות המקומית לנבחר ציבור חדש, תשלח הרשות בקשה לאישור העניין בוועדות האמורות לעיל בצירוף כלל המסמכים האמורים לעיל בצירוף הצעה להסדרת העניין שתאושר על ידי יועמ"ש של הרשות המקומית. יש להגיש בקשה זו תוך חודש ימים מעת היווצרות יחסי הקרבה...". 31. טענה זו יש לדחות. ראשית, חוזר המנכ"ל לא היה בתוקף ביום 9.5.11, היום בו התפטר התובע, והוא פורסם רק ביום 11.5.11. לפיכך, אין מקום להסתמך עליו ביחס למועד בו הוא לא היה בתוקף. בנוסף, גם לגוף העניין יש לדחות את הטענה. משרד הפנים הורה למועצה לפנות לוועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים, מאחר ואחי התובע, שהוא נבחר ציבור, עמד להתמנות לתפקיד סגן בשכר ומ"מ ראש המועצה, ועלה חשש לניגוד עניינים. הנחייה זו של משרד הפנים אינה נשוא ההליך דנן, אולם יש לציין כי היא היתה הנחייה נכונה, וההליך אליו היא הפנתה היה ההליך הנכון. לאחר שהוועדה לניגוד עניינים דנה בנושא ומסרה חוות דעתה, גם אם חוזר המנכ"ל היה אז בתוקף (דבר שאינו נכון), לא היה כל טעם לפנות לעוד גורם על מנת שיבדוק את הנושא. שהרי, הוועדה לניגוד עניינים קבעה קביעות נחרצות ומפורטות, ועולה מהן כי לא ניתן לפתור את ניגוד העניינים בדרך של המנעות נקודתית. בנוסף, גם מלשונו של חוזר המנכ"ל עולה, כי הוועדה לניגוד עניינים היא המתאימה יותר למקרה דנן. כמו כן, כפי שהביעה המדינה את עמדתה, הרי שגם לפי חוזר המנכ"ל המועצה אינה מחוייבת לפנות לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים בכל מקרה. לדוגמה, במקרה דנן, עת נהיר כי קיים ניגוד עניינים שלא ניתן להסדירו, לא היה מקום לפנות לוועדת השירות. את זאת ניתן גם ללמוד מתוכנו של חוזר המנכ"ל, אשר קובע כי במקרה של פנייה לוועדה, תוגש בקשה לאישור בצירוף הצעה להסדרת העניין שתאושר ע"י היועמ"ש של הרשות המקומית. בנסיבות דנן, לאחר שהוועדה לניגוד עניינים קבעה כפי שקבעה, לא היה מקום כי המועצה תפנה לוועדה למינהל השירות עם הצעה להסדרת העניין, שהרי היא היתה בדיעה כי לא ניתן להסדיר את העניין. 32. לאור האמור לעיל, עולה כי לא היתה כל טעות מצד התובע, ולפיכך אין להתיר לו לחזור בו מהתפטרותו לאור סעיפים 14 ו - 15 לחוק החוזים. כפייה ועושק 33. להלן נדון במאוחד בטענות הכפייה והעושק, מאחר והן משיקות זו לזו במקרה דנן. 34. טענות אלה מעוגנות בחוק החוזים שקובע כדלקמן: "17. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. (ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה. 18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". 35. כבר מלשון סעיפי החוק עולה, כי יש להצביע על כפייה, בכוח או באיום, או על ניצול של מצוקה או של חוסר נסיון (המקרים של חולשה שכלית או גופנית אינם מתאימים לענייננו). 36. בפסיקה נדונו עילות אלה במקרים רבים, ולהלן נביא את העקרונות שנקבעו. 37. ראשית נקבע, כי כולנו נתונים בלחצים ובכפיות, ולפיכך לא כל לחץ או כפייה יביאו לביטול החוזה. נדרש שיהיו אלה כפייה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי - חברתי - כלכלי. נדרש שתהא זו כפייה שהמתקשר אינו יכול להמלט מבין מלתעותיה, לחץ השולל את חופש הבחירה, בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. בנוסף, יש לבחון אם היתה לצד התם חלופה מעשית או סבירה, כמו פנייה לבתי המשפט. ראה: ע"א 2299/99 אברהם שפיר - חברת דיור לעולה, פד"י נה (4) 213. ע"א 1569/03 יוסי מאיה - פנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מח (5) 705. ע"ע 8/88 שאול רחמים בע"מ - אקספומדיה בע"מ (מיום 9.11.89). 38. הדרישות דלעיל באות, מאחר ומדובר בצד המבקש לבטל חוזה (או הודעה, במקרה דנן), בזמן שאינו פסול דין או חסר דיעה. לפיכך, הנטל להוכיח את קיומם של תנאי העושק והכפייה מוטל על הטוען להם. ראה: ע"א 11/84 אשר רבינוביץ- שלב-הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פד"י מ (4) 533. 39. עוד נפסק בבית משפט העליון, כי אזהרה בתום לב על הפעלת זכות אינה מהווה כפייה, וכי על האמצעי הכופה להיות בלתי חוקי. חשש ולחץ כשלעצמם אין בהם כדי לגבש כפייה, ואם ההחלטה באה לאחר ניהול משא ומתן על פני תקופה ארוכה, יש להניח כי הצד לחוזה שקל את צעדיו, ולא נכנע ללחץ שאינו סביר. ראה: ע"א 2409/10 אילנה מגורי - ראובן מלאכי (מיום 23.8.12). ע"א 5806/02 ארביב - קרני, פד"י נח (5) 193. גבריאלה שלו, שם, עמ' 235 - 236. 40. החלת העקרונות דלעיל על המקרה דנן מובילה למסקנה, כי לא היתה כאן כפייה, ולא היה כאן עושק. ויפים למקרה דנן הדברים שנכתבו ע"י בית הדין הארצי בפרשת יעקב עמנואל בהאי לישנא: "ככל שתהפוך בטענות המערער...לא תמצא טענה כי הופעל על המערער כוח או איום, ובעוד אלה הם מרכיבים חיוניים לקיום כפייה כמשמעותה בחוק החוזים". ראה: דב"ע נד/101 - 3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ ׁ(מיום 30.3.95, פיסקה 45). במקרה דנן, לא היו כל כוח או איום, לא היתה מצוקה מצד התובע, וממילא לא היה ניצול המצוקה. כל שהיה הוא ניגוד עניינים בין תפקיד התובע כמבקר המועצה לבין התפקיד המיועד של אחיו. ניגוד עניינים זה הינו זועק וברור, ודומה כי לא היה צורך בקביעת הוועדה לניגוד עניינים בנושא זה. למרות זאת, נערכה פנייה לוועדה לניגוד עניינים, וזו קבעה קביעותיה בחוות דעת ברורה ונחרצת, ממנה עולה כי התובע לא יוכל לבקר את פעולותיו של אחיו באורח אובייקטיבי, וכי הדבר יפגע בהתנהלות המועצה ובאמון הציבור. לתובע ולאחיו היתה אפשרות לפנות לערכאה המתאימה, כדי לתקוף את החלטת הוועדה לניגוד עניינים. הם הצהירו כי יעשו כן, אולם החליטו שלא לעשות כן, וזאת משיקולים ששקלו, ולא מקוצר זמן; שהרי, עמדו לרשותם חודשים רבים. מינויו המיועד של אחי התובע היה ידוע מזה שנתיים וחצי, והבעייתיות היתה ידועה לכל הפחות 14 חודשים עובר למינוי המיועד, בחודש 3/10, שאז פנה התובע ללשכת המבקרים הפנימיים לישראל, וקיבל מייד תשובה ברורה, לפיה קיים ניגוד עניינים (וזאת, כפי שפורט לעיל, ביחס לכהונת אחי התובע כסגן בתואר, ולא כסגן בשכר ומ"מ, שאז ניגוד העניינים מחריף, כפי שפורט לעיל). מעדות התובע עולה כי כבר בחודש 1/10 ידע על התלונה שהוגשה בנושא. בנוסף, כבר בחודש 9/10 ידעו התובע ואחיו על החלטת הוועדה לניגוד עניינים, ובחודש 1/11 ידעו על החלטתה השנייה. מעדות התובע בפנינו עולה, כי לאחר קבלת החלטת הוועדה "התקיימו הרבה ישיבות עם ראש המועצה". עוד עולה מעדותו, כי ידע היטב אודות קיומה של הוועדה לניגוד עניינים ואודות סמכויותיה, וידע גם אודות ועדת מינהל השירות במשרד הפנים. אחי התובע כתב ביום 27.3.11, בהתייחסו להמלצת הוועדה לניגוד עניינים, כי "בכוונתי לפנות לכל גורם אפשרי בכדי לבטל את ההמלצה". בעדותו בפנינו, בנסיון להסביר מדוע לא עשה דבר, העיד אחי התובע: "לוח הזמנים היה צפוף, התכוונתי גם להמשיך לעתירה מנהלית ובגלל לוח הזמנים הצפוף זה נתקע". ומשנשאל אם לא עשה כלום, ניסה להתחמק והשיב: "אין לי תשובה". הנה כי כן, אחי התובע התכוון לנקוט בהליכים, והצהיר זאת, אולם לא עשה דבר, וזאת בלא כל הסבר. ואילו התובע אף הוא לא עשה דבר, ובעדותו בפנינו מסר: "המתנתי לערעור שעשה אחי...אני לא עשיתי כלום, רק המתנתי...". 41. בהקשר זה נציין, כי התובע ניסה להציג מצג אחר, לפיו לא ידע זמן רב אודות הבעייתיות הקיימת. לפיכך, הצהיר בתצהירו כי פנה ללשכת המבקרים הפנימיים ואת תשובתה קיבל רק ביום 17.3.11; בעוד שהוכח כי המועד הנכון היה שנה עובר לכך, 17.3.10. אנו רואים בחומרה הטעייה זו מצד התובע, בפרט מאחר ומדובר בנושא מהותי וחשוב. עוד נציין, כי התובע פנה בבקשה לאשר לו חופשה ללא תשלום, ולטענתו נועד הדבר כדי שיוכל לתקוף את החלטת הוועדה. דא עקא, התובע, כמבקר המועצה, ידע היטב כי בקשתו לחל"ת אינה עומדת בדרישות, ודחיית הבקשה לא היתה צריכה להפתיע אותו. 42. לאור כל האמור לעיל, לא מתקיימות הנסיבות להחלת עילת הכפייה או עילת העושק. למרות האמור לעיל, נדון להלן בעיתוי מסירת הודעת הביטול, למען הסדר הטוב. עיתוי מסירת הודעת הביטול 43. כפי שפורט לעיל, התובע מסר מכתב התפטרות ביום 9.5.11. ביום 15.5.11 התכנסה המועצה ואישרה את מינויו של אחיו לתפקיד סגן בשכר ומ"מ ראש המועצה. ביום 23.5.11, לאחר שקיבל את פרוטוקול ישיבת המועצה, מסר התובע באמצעות בא כוחו מכתב המבטל את הודעת ההתפטרות. 44. בסעיף 20 לחוק החוזים נקבע: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפייה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה". 45. הקביעה מהו זמן סביר משתנה מעת לעת, ונבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו. ראה: ע"ע 292/05 עלי חמיס - עיריית ירושלים (מיום 14.8.06). 46. באופן עקרוני יש לדרוש, שמכתב הביטול ישוגר מייד בסמוך לחתימת החוזה (או במקרה שלנו, בסמוך למכתב ההתפטרות). ראה: פרשת יוסי מאיה, שם. פרשת רחל גולן, שם. 47. בבואנו לבחון מהו זמן סביר בנסיבות העניין, יש לבדוק את הזמן שחלף גם לאור חובת תום הלב המוטלת על הצדדים, ואשר מעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים. בנוסף, גם אם הודעת הביטול יש בה כדי לעמוד בכל הדרישות, לעיתים לא נעניק לה תוקף אם היא מנוגדת לדרישת תום הלב. ראה: גבריאלה שלו, שם, עמ' 157. 48. במקרה דנן, יש לקבוע כי הודעת הביטול מצד התובע לא ניתנה תוך זמן סביר, ובכל מקרה נגועה בחוסר תום לב. ונבאר. התובע מסר מכתב התפטרות ביום 9.5.11. את מכתב ביטול ההתפטרות מסר ביום 23.5.11, היינו 14 ימים לאחר מכתב ההתפטרות. 14 ימים מהווים בד"כ פרק זמן ארוך, ואין לראות בהם זמן סביר. קל וחומר בנסיבות דנן; כאשר במהלך אותם 14 ימים אושר מינויו של אחי התובע לתפקיד סגן בשכר ומ"מ ראש המועצה. היינו, התובע המתין עד שמינויו של אחיו יאושר במליאת המועצה, ורק לאחר שקיבל את הפרוטוקול של המינוי כתב את מכתב הביטול. אין אנו רואים בכך מקריות. התרשמנו, כי התובע המתין בכוונת מכוון עד שמינויו של אחיו יאושר, ולמען הסדר הטוב המתין עד לקבלת הפרוטוקול של מליאת המועצה, ורק אז כתב את מכתב הביטול. כך נהג התובע ולא במקרה, אלא כדי להביא למצב שבו אחיו כבר מונה, ומכתב הביטול לא ימנע את המינוי. התרשמותנו זו באה לאור העובדה שדבר לא התחדש בפרק הזמן שחלף, למעט מינויו של אחי התובע. התובע טען, כי בפרק זמן זה "פניתי לייעוץ משפטי מסודר, הפעם ללא כל עננת לחץ מעל ראשי" (סעיף 26 לתצהירו). אין אנו מקבלים טענה זו. התובע כיהן כמבקר המועצה, והוא זה שהיה אחראי על ההתנהלות התקינה של המועצה. הוראות הדין היו נהירות לו היטב, וכך גם החובה להמנע מניגוד עניינים. בנוסף, עמדו לרשותו חודשים ארוכים לשקול את הנושא ולערוך כל בדיקה בה חפץ, לרבות קבלת ייעוץ משפטי. אין אנו מקבלים את טענת התובע כי במשך כל התקופה שחלפה לא קיבל ייעוץ משפטי "מסודר", וכי עשה כן רק לאחר שהתפטר. התובע הוא אדם משכיל ומחושב, בעל ידע ונסיון עשירים בתחום, אשר פנה מיזמתו ללשכת המבקרים הפנימיים, ויש להניח כי קיבל ייעוץ משפטי עובר להתפטרותו. אחיו של התובע היה מיוצג ע"י עו"ד כבר בשלב בו ישבה על המדוכה הוועדה לניגוד עניינים, ואין להניח כי התובע נמנע מלקבל ייעוץ משפטי במהלך כל התקופה הזו. וגם אם היה בוחר התובע שלא לקבל ייעוץ משפטי עובר להתפטרותו, הרי שלאור הנסיון והידע שהיו לו, לרבות מהות תפקידו כמבקר, אין לקבוע שהוא היה חסר נסיון במידה הפוגמת בהודעת ההתפטרות שמסר. 49. תמיכה לכל האמור לעיל ניתן למצוא בפרוטוקול של מליאת המועצה מיום 15.5.11, שאישרה את מינויו של אחי התובע לתפקידים המיוחלים. בישיבה זו מסר אחי התובע כדלקמן: "אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי היום ועל האמון וההחלטה לבחור בי לתפקיד זה. השמחה מעט מהולה בעצב, שהרי אחי מבקר פנים נאלץ להתפטר. אני מצפה שהמועצה תנהג באמות מידה שוות ומחמירות עם עובדים קרובי משפחה בניגוד עניינים במועצה ואכן לצערי קיימים כאלה. שוב אני מודה על האמון, תודה מיוחדת למר סאלם היו"ר...". לאחר שאמר אחי התובע את הדברים, השיב לו ראש המועצה (שהוא "סאלם היו"ר"): "אני חייב להבהיר נקודה, שאף משרד ממשרדי הממשלה ו/או הרשות המקומית או יו"ר הרשות לא התנה את בחירתו של חאלד בהתפטרות אחיו. חווה"ד התייחסה אך ורק לסגן היו"ר חאלד והצביעה על ניגוד עניינים מובהק כל עוד אחיו משמש מבקר פנים. ..התפטרותו היא החלטה פנים משפחתית על מנת לסלול את הדרך למינוי אחיו כסגן ראש המועצה ועל מנת להסיר את ניגוד העניינים". אחי התובע לא השיב דבר לדברי ראש המועצה, ומכך עולה כי הסכים איתם. מחילופי הדברים דלעיל עולה, כי אחי התובע הבין היטב את נסיבות ההתפטרות של התובע, התואמות את קביעותינו כמפורט לעיל. 50. לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי התובע לא מסר את הודעת הביטול תוך זמן סביר, והתנהלותו בנושא היתה נגועה בחוסר תום לב. מכאן, שגם בכך יש כדי למנוע מתן תוקף להודעת הביטול ששלח, וזאת בהתייחס לכל העילות להם טען. עמדת המדינה 51. כפי שפורט לעיל, המדינה צורפה כצד להליך, וזאת על דרך של צירוף משרד הפנים ומשרד המשפטים. בפתח ההליך הגישה המדינה עמדה, בה פירטה כי יש מקום להתייצבותה בהליך, כרגולטור, כדי להבטיח שהחוק והדין אכן מתקיימים במקרה דנן. באותה הודעה התייחסה המדינה לקביעת הוועדה לניגוד עניינים, והוסיפה כי התובע ואחיו בחרו בדרך של התפטרות התובע, וכי במקום שלדעת הרשות המצב אינו להסדרה, היא רשאית שלא לפנות לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים בבקשה לאישור ניגוד העניינים. במהלך ההליך הגישה המדינה תגובה לבקשת התובע לזימון עדים; שם פירטה כי בעת פרסום חוזר המנכ"ל התובע כבר התפטר מתפקידו, והחוזר נכנס לתוקף רק לאחר שהתובע לא היה בתפקיד. בתום ההליך, לאחר שהוגשו סיכומי התובע, הגישה המדינה הודעה, לפיה עמדת משרד הפנים נשארה בעינה. 52. היינו, משרד הפנים תומך בעמדת המועצה, ובהתאם לעמדת משרד הפנים אין להתיר את חזרת התובע מהתפטרותו. סיכום 53. לאור כל האמור לעיל עולה, כי התובע כיהן כמבקר המועצה, ואחיו שאף להתמנות למ"מ ראש המועצה וסגן בשכר. משרד הפנים הורה למועצה לפנות לוועדה לניגוד עניינים במשרד המשפטים, וזו קבעה כי מדובר בניגוד עניינים שאין לאפשר אותו. התובע ואחיו שקלו יחדיו את שיקוליהם, והתובע התפטר, כדי לאפשר לאחיו להתמנות לתפקידים להם שאף. לאחר התפטרות התובע, משהוסר ניגוד העניינים, מונה אחי התובע להיות מ"מ ראש המועצה וסגן בשכר, וכן מונה להיות ממונה על תיק הרווחה, ממונה על תיק התברואה ומורשה חתימה בהעדרו של ראש הרשות. התובע המתין עד למינוי אחיו לתפקידים דלעיל, וכן עד לקבלת פרוטוקול מליאת המועצה, ואז מסר הודעת ביטול התפטרות. המועצה לא נעתרה לבקשת התובע לבטל את התפטרותו, ובדין עשתה כן; שהרי, לו היתה נעתרת לבקשה, היתה גורמת למצב אסור של ניגוד עניינים קיצוני וזועק. שהרי, אין זה ראוי, בלשון המעטה, להביא למצב אשר בו התובע יבקר את אחיו. 54. בהקשר זה נעיר ונפרט, כי התנהלות התובע ואחיו ממחישה היטב מדוע נכונה קביעת הוועדה לניגוד עניינים, לפיה יש למנוע מצב בו התובע יבקר את התנהלות אחיו. כפי שעלה מן העדויות, התובע ואחיו תכננו את הדברים יחדיו, ואף ביצעו אותם במשותף. הדבר החל בפנייה של התובע ללשכת המבקרים הפנימיים, בחודש 3/10, הדבר נמשך בפנייה של אחי התובע לוועדה לניגוד עניינים, והדבר נמשך בעת שהתובע התפטר מתפקידו. כל פעולה שביצע אחד מהם, הצד האחר היה שותף מלא לאותה פעולה, בין באופן גלוי ובין מאחורי הקלעים. למשל, את מכתב ההתפטרות של התובע מסר לראש המועצה לא אחר מאשר אחיו. ולאחר שהמועצה דחתה את בקשת התובע לבטל את התפטרותו, גם במהלך ניהול ההליך המשפטי נמשך שיתוף הפעולה בין התובע לאחיו. שיתוף פעולה זה כלל עדות של אחי התובע, באמצעות תצהיר שהגיש, ואח"כ התייצבות לדיון שהתקיים. שיתוף פעולה זה כלל מצד שני האחים הצגה מתואמת של מצג עובדתי שאינו נכון. יצויין, כי במסגרת עדותו בפנינו ניסה אחי התובע לגמד את תפקידו ואת מעמדו במועצה, התחמק משאלות בנושא, ורק בלית ברירה נאלץ להודות בדברים. שיתוף פעולה זה מטרתו היתה להביא להשבת התובע לתפקידו כמבקר המועצה, בזמן שאחיו מכהן כמ"מ ראש המועצה, סגן בשכר, מחזיק מספר תיקים חשובים וראש ועדה. במסגרת שיתוף פעולה זה יצאו התובע ואחיו כנגד המועצה וכנגד עמדת המדינה, שהתבטאה בהחלטת הוועדה לניגוד עניינים ובהצגת העמדה מצד משרד הפנים. וכך, אחי התובע, שהוא מ"מ ראש המועצה, התייצב במסגרת ההליך המשפטי כנגד המועצה, תוך הצגת מצג עובדתי לא נכון, ותוך דרישה להשיב את אחיו לתפקיד המבקר שאמור לבקר אותו. לית מאן דפליג, כי בכך המחישו השניים מדוע אין לאפשר מצב בו התובע מבקר את אחיו. אחרית דבר 55. מכל האמור לעיל עולה, כי דין התובענה להדחות. 56. התובע ישלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 14,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום. בקביעה זו לקחנו בחשבון את התנהלות התובע כפי שפורטה לעיל. בנוסף, לקחנו בחשבון את מספר הדיונים שהתקיימו; את המלאכה המרובה שנצרכה הנתבעת 1 לבצע לאור הגשת התובענה דנן; לרבות הצורך בקביעת דיון נוסף לזה שהתקיים ביום 6.3.12, לאור אי התייצבות המצהיר מטעם התובע; לרבות הצורך בקביעת דיון נוסף לזה שהתקיים ביום 19.4.12, לאחר שהתובע נמנע מלהגיש בקשה לדחיית דיון, דבר שהביא לכך שהצדדים התייצבו לדיון, ולא ניתן היה לקיימו בעקבות בר"ע שהוגשה. בהקשר זה הענקנו משקל לדברים שפורטו בסעיף 24 בסיכומי הנתבעת 1. יצויין, כי התנהלות התובע הצריכה חיוב בסכום הוצאות גבוה יותר; דא עקא, לקחנו בחשבון כי התובע היה נכון, בתום ההליך, למצוא פתרון על דרך הפשרה, דבר שלא יצא אל הפועל. עם זאת, יש לזכור כי התובע הוא זה שיצר את המצב הבעייתי לאור התנהלותו. 57. פסק הדין ישוגר אל הצדדים בדואר. 58. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. מסמכיםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות