קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלים של חברה שהוא גם שכיר - דמי אבטלה: .1 תביעת התובעים לקבלת דמי אבטלה נדחתה ע"י פקיד התביעות, לפיכך הוגשה התביעה בה נטען שהתובעים עבדו בחברה שבבעלותם. .2 בכתבי ההגנה הוכחשו יחסי עובד ומעביד בין התובעים לחברת מי-על בע"מ, לפיכך לא הוכרה תקופת העבודה בחברה, כתקופה, לצורך אכשרה. .3 להלן העובדות הנוגעות לענין; א. התובעים היו בעלי מניותיה של חברת מי-על פתוח ונקוז בע"מ בחלקים שווים. ב. מיכאל ירימי עבד בחברה בבצוע פרויקטים של החברה בנושאי נקוז וביוב. ג. אמליה לוי עבדה בחברה בתפקידי פקידות ועסקה ברכוז ניירת המשרד והנה"ח. ד. החברה מינתה את ירימי מיכאל ויהודה לוי כמנהלים של החברה, להם נתנו סמכויות כמפורט בפרוטוקול מיום 20.12.94שצורף כנספח א' לתצהיר התובעת. יהודה לוי לא היה בעל מניות בחברה, אך שימש כמנהל ללא שכר. ה. חלוקת העבודה בין התובעים נעשתה בתאום בין הצדדים ובהסכמה. ו. התובעים קבלו משכורת כמפורט בנספח ב' לתצהיר (בסכום של כ-000, 4כל חודש). ז. בחודש 10/95העביר מיכאל ירימי את מניותיו בחברה ליהודה לוי, וממועד זה הפסיק לעבוד בחברה, מאז החברה הפסיקה פעילותה. ח. בתחילה המל"ל אישר לירימי קבלת דמי אבטלה ואלה שולמו מספר חודשים, לאחר פרק זמן קבל הודעה כי הסכום ששולם לו, לא הגיע לו, והמוסד החל לקזז מה ששולם מקצבת הילדים. ט. לבקשת המל"ל נתן יהודה לוי מכתב פיטורין לתובעת, אם כי לגירסת התובעת אף אחד אינו מוסמך לפטרה מהחברה. י. בפועל עבדו התובעים בחברה כ- 9חודשים, עד שנסגרה כאמור, בגלל קשיים כלכליים. יא. ב"כ הנתבע אינה חולקת על כך שאין מדובר בחברת קאש, כמו כן מסכימה כי התובעים עבדו בפועל בחברה, כל אחד בתחומו (ראה עמוד 7לפרוטוקול). .4 להלן טענות ב"כ הנתבע בסיכומים: א. ב"כ הנתבע מתייחסת לעובדות שעקרן פורטו לעיל. ב. מפנה לפסיקה, לענין מעמד התובעים כדירקטורים, וככאלה, אין בינם לבין החברה יחסי עובד ומעביד, מפנה ל//75נא 3אליעזרי נ. איפריה של קולנוע בע"מ, וכן נב/ 02/33ליובין נ. המל"ל פד"ע כ"ד .367 ג. לענין משכורות שקבלו התובעים - קבלת המשכורת אינה צריכה להשקל בבואנו לבחון מערכת היחסים בין הצדדים. ד. אמנם החברה הייתה פעילה והתובעים עבדו בה, אך הם היו מנהליה ובעלי המניות בה, לפיכך, אין בינם לבין החברה יחסי עובד ומעביד. .5 מנגד טענו התובעים כדלקמן: א. הם לא היו המנהלים בפועל של החברה, זו נוהלה ע"י יהודה לוי. ב. החברה שילמה להם שכ"ע ודווחה למל"ל על היותם עובדים. ג. החברה נסגרה משקול כלכלי. ד. הפקוח על העבודה היה ע"י המנכ"ל, והוא נתן הוראות לבצוע העבודה. ה. גובה השכר נקבע ע"י המנכ"ל באופן שיאפשר פרנסה מסויימת ולא יפגע בפעילות העסקית. .6א. לפי הפסיקה, הגבול בין "עובד" לבין "חבר בתאגיד" או נושא תפקיד בו והכנסתו היא "משכורת" הנו לעתים דק וגמיש (ראה עא' 86/85דננברג ואח' נ. וולף פד"י מב (ד) 465, 471, וכן מאמרו של גולדברג "עובד" ו"מעביד" תמונת מצב עיוני משפט יז 53 19-56, וכן דב"ע נז 22/02המל"ל נ. מרדכי ארבל ואח' (לא פורסם)). ב. כעולה מהעובדות הנ"ל אין מחלוקת שהתובעים עבדו בפועל בחברה כל אחד בתחומו, תפקידו של כל אחד לא היה תפקיד אופיני לחבר בתאגיד בתוקף היותו מנהל או חבר בו, אלא הוא מתבצע באופן מעשי ע"י עובד. ג. אכן ההלכה הפסוקה הנה שדירקטור אינו נחשב עובד חברה, אך לכלל יש יוצאים מן הכלל, ועל כך נתן ללמוד מהפסיקה (ראה לדוגמא נז/ 22/02המל"ל נ. מרדכי ארבל ואח' (לא פורסם), כאן נדחה ערעור המוסד ואושר פסק דין של בית הדין האזורי שקבע, שבין החברה ובעלי המניות בה, התקיימו יחסי עובד ומעביד. ד. הפסיקה התייחסה לשימוש בדיבור "משכורת", דיבור זה אינו מלמד דבר, הואיל והקובע הנו המהות ולא השם אשר נתנו הצדדים לתשלום. לגירסת התובעים הם קבלו שכר של -.000, 4ש"ח כל חודש, אין חולק שגובה תשלום זה מבטא תמורה עבור עבודה, ולא תשלום עבור היות כל אחד מהתובעים בעל מניות או דירקטור. ה. ב"כ הנתבע התייחסה בסיכומיה לגירסת התובעת לפיה לא נתן לפטר אותם בפועל מעבודתם וכשהגישו תביעה הם נדרשו להביא מכתב פיטורין, לכן פנו למר יהודה לוי. בהודעת התובעת לחוקר (נ/3), לא נתן למצא גירסה כאמור, אך בעדותה התייחסה התובעת ליהודה המנכ"ל והוא היה אמור להוציא מכתב פיטורין, היא נשאלה אם ידוע לה שמנכ"ל אינו יכול לפטר בעל חברה, והשיבה, שהדבר לא ידוע לה (עמוד 6שורות 12-16). לעומתה, העיד העיד כי אף אחד לא היה מורשה לפטרו מהחברה (עמוד 5שורה 15). בעניננו יש להבחין בין היות התובעים בעלי החברה, וככאלה, לא נתן לפטרם לבין יחסי העבודה שנרקמו בין הצדדים, וכאן לפי עניות דעתינו יוכל מנכ"ל החברה בתוקף הסמכויות שהוקנו לו להורות על סיום העסקתם כעובדים. ו. מסקנת ב"כ הנתבעת בסיכומיה שהתובעים היו בעלי מניות ומנהלים, לפיכך, לא יתכנו בינם לבין החברה יחסי עובד ומעביד. קבלת מסקנה זאת שוללת הכרה באישיות המשפטית של החברה בשונה מחבריה, ומסקנה זאת הנה מרחיקת לכת בדיני חברות. ז. אף אם טעינו במסקנתינו הנ"ל, הרי לפחות לגבי התובעת לא נתן לומר שהייתה מנהלת, הואיל ולפי פרוטוקול החברה, היא לא מונתה כמנהלת. .7 בהתייחס לאמור לעיל הננו קובעים, כי בין התובעים לחברה התקיימו יחסי עובד ומעביד, ויש להכיר בתקופת עבודתם בחברה כתקופת אכשרה, המזכה בדמי אבטלה. .8 נתן היום 12/03/98בהעדר, לשלוח לצדדים פסק הדין בדואר. בנסיבות הענין יש לשלם לכל אחד מהתובעים -. 500ש"ח הוצאות. .9 כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30יום מקבלתו.שכיריםדמי אבטלה