קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום דמי פגיעה לעצמאי: .1לפני תביעה לקבלת דמי פגיעה כעצמאי בגין פגיעה מיום 20.12.93, על פי סעיף 79לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995(להלן - החוק). .2תביעתו של התובע נדחתה על פי ס' 77(א) לחוק, בטענה כי התובע לא היה רשום כעובד עצמאי בעת הפגיעה, ואף לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם. .3בדיון הראשון שהתקיים בפני, הוצע לתובע להגיש בקשה להענקה מטעמי צדק. התובע עשה כן, בקשתו נדחתה, והדיון שהתקיים בפני נסב על שתי הדחיות. .4התובע נפגע ביום 20.12.93, כאשר - לדבריו - הרים משא כבד וגבו נתפס. לטענת התובע, לא היה מסוגל לעבוד במשך שלושה שבועות. התובע אף הגיש תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה על תקופת אי כושר בין 20.12.93- .12.1.94 .5בעדותו, הודה התובע כי בעת הפגיעה לא היה רשום במוסד כעצמאי. התובע העיד כי הוא עצמאי כבר משנת 92', ודיווח על מעמדו כעצמאי לשלטונות מע"מ ומס הכנסה עוד ב- 92'. ההסבר שנתן התובע לאי רישומו במוסד לביטוח לאומי הוא: "אני עובד בעבודה שהניידות בה היא רבה. בענף הקולנוע. עברתי הרבה פעמים מאז שאני בתחום זה (מ- 85') ממעמד של עצמאי ללא עובד. ולא הודעתי מעולם לביטוח הלאומי על מעמדי. אפשר לייחס את זה למשובות נעורים או חוסר תשומת לב אך לא לכוונה רעה. מס הכנסה ומע"מ מעודכנים באופן שוטף בהכנסות שלי מאז שהתחלתי לעבוד. אני פתחתי תיק מע"מ בשנת 89'. מע"מ זה יותר לחוץ כי צריך לשלם ולדווח ולשלם כל חודשיים וביטוח לאומי פותרים עם הזמן". .6התובע טען כי בשנת 95', לפני שהגיש תביעה לדמי פגיעה לנתבע, קיבל הודעת תשלום מהנתבע לפיה הוא רשום כעצמאי מ- 92', בצירוף פנקס תשלומים הכולל קנסות ופיגורים. התובע טען כי עצם הדיווח למס הכנסה, כמוהו כדיווח למוסד לביטוח לאומי, והראיה - הנתבע ידע בשנת 95' על היותו עצמאי עוד לפני שהתובע הגיש תביעה. .7באשר לדחיית התביעה להענקה מטעמי צדק, טען התובע כי אין להיצמד לכללים הנוקשים שנקבעו בתקנות להענקה מטעמי צדק, ויש לקבל את תביעתו משום חובת הצדק. .8ס' 77(א) לחוק קובע: "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם". .9תקנה 2לתקנות הביטוח הלאומי (רישום) תשכ"ג - 1963קובעת: "לענין הסעיפים 24א' ו- 24ב' לחוק יראו עובד עצמאי או עובד לשעה כאמור בתקנה (2) כרשום אם עשה אחד מאלה: (1) נרשם במוסד על ידי מילוי טופס כאמור בתקנה 9; (2) הגיש דין וחשבון ממנו נובע כי המבוטח הנו עובד עצמאי או עובד לשעה, הכל לפי ענין; (3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח לפי פרטים 2ו- 6בלוח י' לחוק והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים". .10כבר נפסק כי חובת הרישום לגבי עצמאי כתנאי מוקדם לקבלת גימלה הינה הכרחית "למען תהא בידי המוסד תמונה שלמה, ככל האפשר, של ציבור המבוטחים המתווסף אליו, ולמען יוכל המוסד להבטיח כי דמי הביטוח ישולמו. אלמלא חובת הרישום צפוי המוסד להיתבע לשלם גמלאות נפגעי עבודה למי שלא שילם מעודו דמי ביטוח ואף דבר קיומו לא היה ידוע למוסד". (ראה דיון לד/268- 0אהרון פואד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' עמ' 65, 68). .11יש לציין, כי התביעה לדמי פגיעה הוגשה על ידי התובע ביום 31.7.94(ראה מוצג נ/2). אין סימוכין איפוא לטענת התובע, כי המוסד שלח אליו חשבון תשלום של דמי ביטוח עוד לפני הגשת התביעה. כעולה מת/ 1שהגיש התובע עצמו - נשלח אליו פנקס התשלומים בשנת 95', לאחר הגשת התביעה למוסד. .12ובאשר לטענה כי התובע נרשם במס הכנסה ובמע"מ, ובכך יצא ידי חובת הרישום גם כלפי המוסד לביטוח לאומי, נפסק באותו דיון: "עם זאת דאג המחוקק לרכך את הנוקשות שבחובת הרישום, כתנאי מוקדם ובל יעבור לקבלת גמלאות, ואת זאת עשה בהכירו כרשום, גם מי ש'עשה את המוטל עליו כדי להירשם'... והשאלה העומדת לבירור בערעור זה היא: באילו צעדים נקט המערער כדי להביא לידי רישומו במוסד? כפי שעולה מפסק הדין שבערעור, קנה המידה לפיו אומדים את פעלו של המבוטח (עשיית 'המוטל עליו') אינו תום הלב, או העדר כוונה להשתמט מחובת הרישום ו/או חובת התשלום ואף לא פעולה סידורית בגוף כל שהוא שאינו המוסד". רישומו של התובע במס הכנסה ובשלטונות מע"מ - אינו מהווה רישום אצל המוסד לביטוח לאומי. .13האם נבצר מהתובע לעשות את המוטל עליו כדי להרשם במוסד? התובע עצמו העיד כי אי הרישום במוסד היה פרי רשלנות והזנחה מצידו. בדיון פואד הנ"ל נפסק כי כאשר איש לא היטעה את התובע, "לא השלה אותו ולא הכשיל אותו בדבר חובתו להירשם במוסד (השווה דיון מס' לא/9- 0(1), אלא שהוא עצמו לא ידע להינתק מהשיגרה אליה הורגל במשך שנים רבות ואשר לפיה הוסדרו הסידורים הנלווים לעבודתו, על ידי מישהו אחר (המעביד). משהוצרך לדאוג בעצמו לסידור עיינו, היה טיפולו כושל ולוקה בחסר, ולא ניתן לומר שעשה את המוטל עליו כדי להירשם, ולמעשה לא עשה דבר, ביחסיו עם המוסד, לשם רישום". .14אשר על כן - אני קובעת כי לא נתקיימו בתובע תנאי ס' 77(א) לחוק והתקנות בדבר רישום, והתובע אינו זכאי לגימלה משום שלא עשה את המוטל עליו כדי להירשם במועד. .15ובאשר לתביעה להענקה מטעמי צדק - כעולה מעדות עדת הנתבע, נבחנה בקשתו של התובע בשני מישורים: מישור הצדק על פי תקנה 3לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) תשל"ה - 1975, ומישור הניזקקות לפי תקנה 4לאותן תקנות. על פי תקנה 3, יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33לחוק או לשלם דמי ביטוח... מחמת אחת העילות המנויות בתקנה 3הנ"ל. .16התובע לא הוכיח כי "נבצר" ממנו למלא את חובת הרישום או לשלם דמי ביטוח, ולפיכך - לא חלה עליו התקנה. התובע אף לא הצביע על כל סיבה שיכלה למנוע ממנו להירשם במועד. פקידת התביעות העידה כי אחד משיקוליה היה כי התובע עבד כעצמאי במשך שנתיים עד אשר נפגע, בלי להירשם במוסד כעצמאי. .17ובאשר לתקנה 4- התקנה קובעת כי ההענקה תינתן למבקש שהכנסתו הממוצעת אינה עולה על הסכום הנקוב בלוח ב' לחוק. ממוצג נ/4עולה, כי הכנסתו החודשית של התובע, עלתה בשנת המס 95' על הנקוב בלוח ב'. פקידת התביעות העידה כי על פי הנחיות הנתבע, מובאת בחשבון תקופת אי הכושר לעבודה, וכאשר עולה תקופה זו על חודש ימים - נשקלת הבקשה להענקה מטעמי צדק בחיוב. במקרה דנן, היה התובע בתקופת אי כושר של שלושה שבועות בלבד. שיקוליה של פקידת התביעות לדחיית התביעה להענקה מטעמי צדק תואמים את לשון התקנות, והם עניניים וסבירים. .18ובאשר לטענת התובע כי אין להיצמד ללשון התקנות ויש להעניק לו גימלה מכח חובת הצדק - כבר נפסק כי "הצורך במתן סמכות למוסד ליתן הענקות מטעמי צדק נובע מכך שבאין הסמכה מיוחדת, חייב המוסד לנהוג בהתאם להוראות החוק בלבד. המוסד מוסמך להפעיל את שיקול דעתו לפי שורת הצדק. רק על פי מבחנים בתקנות, ולא מעבר לכך (דב"ע מט/102-0 אסתר לרנר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כא' 270) וזאת מן הטעם שהכספים שבידי המוסד הם כספי ציבור וזה מחייבו לשניים: להשתמש בהם למטרה שהועיד להם החוק ובמקביל - לא להשתמש בהם למטרות אחרות (דב"ע לח/89-0 לאה לוי נ' המוסד לא פורסם)". אני דוחה איפוא את טענת התובע. .19ובאשר לטענת התובע כי אין איזון בין גביית דמי הביטוח משנת 92' בדיעבד, ואי תשלום הגימלה עקב אי רישום - כבר נפסק רבות, כי היחסים בין המוסד לבין מבוטחיו אינם יחסים חוזיים, בהיות הנתבע מופקד על הבטחון הסוציאלי מכח הוראות החוק והתקנות. החוק מאפשר לנתבע לגבות דמי ביטוח רטרואקטיבית, על פי הודעת המבוטח עם רישומו. מאידך - שולל החוק גימלה מעצמאי אשר לא נרשם במועד ולא עשה את המוטל עליו כדי להירשם, הכל על פ הוראת ס' 77(א). .20על פי כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם על פי החוק והתקנות, ואף אינו זכאי להענקה מטעמי צדק. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.דמי פגיעהעצמאים