האם מותר לפטר בתקופת מחלה ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם מותר לפטר בתקופת מחלה: התביעה בתיק זה היא לתשלום פ"פ (פיצויי פיטורים) בסך 424, 12ש"ח, זאת לתקופה מ/2- 69עד 1/95, כאשר התובע טוען כי מנהל הנתבעת פיטר אותו בתקופת מחלה לאחר שנפגע בתאונת עבודה, אך סירב לשלם לו את פ"פ. בכתב ההגנה הוכחשה טענת התובע כי פוטר בעת מחלה או בשל מחלה, ונטען כי התובע הוא זה שזנח את העבודה לאחר שהודיע שאיננו מעוניין להמשיך בה ולאחר שהתרשל בעבודתו וחדל להופיע בלא הודעה מוקדמת. הנתבעת מציינת כי ביום 12.1.95התקיימה פגישה בין התובע למנהל הנתבעת לבקשת התובע, ובעקבות הערה שקיבל ממנהל הנתבעת על התרשלותו בעבודה - התובע הודיע באותה פגישה כי הוא מעוניין להתפטר ודרש לקבל פ"פ בטענה שכך מקובל בחברה אחרת. מנהל הנתבעת הודיע לתובע כי הוא מוכן לקבל את התפטרותו, אך הודיע שלא ישלם לו פ"פ והתובע הביע, בעקבות זאת, את כוונתו שלא לבצע את העבודה בצורה רצויה כדי לאלץ את מנהל הנתבעת לפטרו. למחרת, תוך כדי ביצוע עבודה אליה נשלח התובע, התרשל התובע ולא השלים את העבודה ואף לא טרח להודיע לממונים בנתבעת על כך. בהמשך הוא גם לא הופיע לעבודה ורק ביום 18.1.95, משלא הופיע עד אז לעבודה, נשלח לו מכתב הנתבעת ובו מודיעים לו כי התנהגותו היא פגיעה בסדרי העבודה. התובע שלח בעקבות זאת ביום 24.1.95מכתב דרישה לקבלת פ"פ, כאשר רק ביום 1.2.95הופיע במשרדי הנתבעת עם אישור רפואי שהוצא ביום 22.1.95ומתייחס לתקופה מ- 15.1.95ועד .31.1.95הנתבעת מעלה ספקות לגבי אמיתות מחלתו של התובע; וטוענת כי הוא נהג להעדר בתואנות של מחלה ונעדר כ- 41יום במהלך תקופת עבודתו ופגע בהתרשלותו במהלך התקין של העבודה, תוך גרימת דמורליזציה בקרב העובדים. התובע אינו זכאי בכל מקרה לסכום הנתבע בגין פ"פ, זאת מששכרו עמד על הסך 659, 4ש"ח, אלא שתקופת עבודתו היתה שנתיים 6חודשים ו- 3שבועות בלבד. התובע גם קיבל שכר עודף בגין שבועיים מעבר למה שמגיע לו, זאת בגין הודעה מוקדמת בסך 330, 2ש"ח, לזאת יש להוסיף 4ימי עבודה בהם לא עבד וקיבל שכר בסך 745.44ש"ח, כך שיש לנכות מסכום הפיצויים את הסך 075.44, 3ש"ח. בדיון במעמד הצדדים טען התובע כי ביום שישי ה- 13.1.95לא הצליח לסיים את העבודה משלא היה מסוגל להרים את המדחס וכי הודיע על כך למשרדי הנתבעת, ואילו ביום ראשון 15.1.95התקשר למשרדי הנתבעת והודיע כי הוא סובל מכאבי גב עקב כך שניסה להרים את המדחס ביום שישי, וגם לאחר מועד זה התקשר והודיע על כך שקיבל חופשת מחלה. בעקבות מכתב הפיטורין שקיבל מהנתבעת כתב את מכתבו לנתבעת. התובע הכחיש כי ביקש להתפטר קודם ליום 13.1.95, וטען כי באותה פגישה רק ביקש יחס הוגן נוכח מצבו הרפואי. התובע אישר כי קיבל את חלק התגמולים בביטוח-המנהלים. התובע אישר בח.נ. כי באותה פגישה במשרד מנהל הנתבעת ב- 12.1.95אמר שיש לו חבר שהתפטר מחברת דיגיטל וקיבל פ"פ, אך טען כי אמר זאת בהקשר לכך שאם מנהל הנתבעת לא מרוצה ממנו שיפטר אותו ויתן לו את המגיע לו. מנהל הנתבעת בעדותו חזר על האמור בכתב ההגנה. עוד טען כי התובע לא ביצע ביום 13.1.95את העבודה הרגילה שנשלח לבצע, וכי היה מדובר במדחס של 8כח סוס שהתובע היה יכול בכוחות עצמו להרים ובוודאי עם העוזר שנשלח איתו ומשהיו לו אמצעי הרמה, ולא היה צורך במקרה זה לשלוח סבלים, כך שלא היה צריך להרים את המדחס בידיים אלא צריך היה להכניס מוט שישמש כמנוף. מנהל הנתבעת טען כי באותו יום התובע לא הודיע כל הודעה למשרדי הנתבעת ואף שחיפשו אותו בשעה 30: 12לא מצאו אותו אצל הלקוח. התובע לא הופיע ביום ראשון לעבודה ורק לאחר שמטעם הנתבעת התקשרו אליו - הודיע שאינו חש בטוב, ומנהל הנתבעת החליט שהתובע מקיים את הבטחתו לפגוע במהלך התקין של העבודה כדי שיפוטר ובעקבות זאת שלח את המכתב מיום .17.1.95התובע לא הציג עד אותו שלב אישורים רפואיים, ואין זה נכון כי פוטר על רקע מצבו הבריאותי. להלן החלטתנו:ו- המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה - האם כטענת התובע פוטר מהעבודה, או שמא כטענת הנתבעת, התובע נעדר ללא הודעה ויש לראות באי רצונו להמשיך בעבודה כהתפטרות ונטישת העבודה על ידו? העובדות כפי שהוצגו בפנינו הן שהתובע עבד בפועל עד יום 12.1.95וביום 15.1.95לא הופיע לעבודה, כאשר לתיק ביה"ד הציג אישור של רופא אורטופד לפיו לא היה מסוגל לעבוד מיום 15.1.95ועד יום .22.1.95הנתבעת שלחה לתובע מכתב הפסקת עבודה ביום .17.1.95 התובע טוען כי פוטר תוך כדי תקופת מחלה ומבסס את טענתו לענין הפיטורין גם על תלוש משכורת חודש 1/95אשר כולל תשלום בגין הודעה מוקדמת לפיטורין בשיעור שכר שבועיים. מנהל הנתבעת טען בעדותו כי רק ביום 22.1.95הגיע התובע עם האישור הרפואי בדיעבד וכי גם קודם לכן הנתבעת היא זו שהתקשרה ביום ראשון (15.1.95) להתעניין בסיבת העדרו של התובע ואז ציין שלא חש בטוב, ולמחרת התקשרו אליו מטעם הנתבעת כדי לבקש את הרכב שהיה ברשותו ואילו התובע לא התקשר ובעקבות זאת נשלח לו מכתב כי רואים אותו כמתפטר. עיון במכתב שנשלח לתובע ע"י הנתבעת נושא תאריך 17.1.95מלמד כי מנהל הנתבעת מודיע לתובע כי עבודתו מופסקת מאותו יום, וזאת לאור בקשתו מיום 12.1.95כי ברצונו להתפטר ולקבל פ"פ והכרזתו בנוכחות עדים כי משבקשתו לפ"פ לא נענתה, יעבוד בלי מוטיבציה כדי לגרום לפיטורין תוך קבלת פ"פ. גם אם נקבל את גירסת מנהל נתבעת שהתובע ציין בפגישה כי חברו במפעל אחר התפטר וקיבל פ"פ, וזאת כתמיכה לטענתו כי התובע אכן ביקש להתפטר, הרי שלא היתה באותו מעמד התפטרות בפועל, אלא בקשה להתפטר תוך קבלת פ"פ; משאלה לא הובטחו, הרי שאין לראות את התובע כמי שהתפטר. לגירסת מנהל הנתבעת, היה בהתנהגות התובע משום חבלה בעבודה ורק משהתקשרו לתובע ביום 15.1.95, הודיע כי הוא אינו חש בטוב. מתוך האישור הרפואי ת/ 3עולה שבאותו יום קיבל התובע חופשת מחלה של 7ימים; ולכן גם אם לא התקשר מיוזמתו להודיע על כך, הרי שהנתבעת ידעה על מחלתו באותו יום או יום לאחר מכן בעת שנתבקש רכב החברה מהתובע. גם אם נקבל את גירסת מנהל הנתבעת כי התובע אמר בנוכחות עדים כי יעבוד בלא מוטיבציה, עדיין משלגבי הימים מ- 15.1.95ועד 22.1.95היה בידי התובע אישור רפואי הקובע כי אינו כשיר לעבודה - יש לקבל קביעה זו כאמיתית משאין בפנינו כל ראיה סותרת. חשדו של מנהל הנתבעת כי המדובר בהתחלות - לא הוכח; והחזקה היא כי הרשום באישור רפואי הוא הנכון. אשר על כן, יש לראות במכתב מיום 17.1.95מכתב פיטורין. לא הוצגה בפנינו תשתית עובדתית המבססת את הטענה החלופית של מנהל הנתבעת, כי התובע פוטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפ"פ. מנהל הנתבעת אומנם פירט בפנינו את התנהגותו של התובע בעבודה ביום 12.1.95, יום השישי האחרון לעבודתו, כעבודה רשלנית וכגורמת נזק, אך בפועל במכתב הפיטורין אין זכר לאותו מקרה, אלא ההתייחסות היא לכוונתו של התובע להתפטר תוך קבלת פ"פ עפ"י דרישתו מיום .12.1.95 בפועל, התובע יצא לעבודה באותו יום, לא הודיע על יום התפטרותו גם לגירסת מנהל הנתבעת; והחל מיום ראשון (15.1.95) היה בידו אישור רפואי הקובע כי אינו מסוגל לעבוד במשך ימים מספר. מכל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי התובע פוטר מהעבודה וזכאי על כן לפ"פ בהתאם לחוק. התובע הועסק כאמור בשכר של 659, 4ש"ח ועל כן אין מחלוקת. תקופת עבודתו היא מ- 8.6.92עד 17.1.95ובגין תקופה זו זכאי הוא לפ"פ בסך 938.68, 11ש"ח. משקבענו שהתובע פוטר, הרי שממילא אין מקום לנכות את ההודעה המוקדמת ששולמה לו מסכום הפיצויים. כמו כן אין לנכות את שכר 4ימי העבודה שתמורתם קיבל שכר משמדובר בימים שלגביהם היה לו אישור רפואי המאשר כי אינו כשיר לעבודה. לכן, הנתבעת תשלם לתובע פ"פ בסך 938.68, 11בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.2.95ועד הפרעון. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין מששוכנענו שהיתה מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי השאלה אם התובע התפטר כטענת מנהל הנתבעת, או שמא יש לראות במכתב הפסקת העבודה משום מכתב פיטורין. היה וסכום זה לא ישולם תוך 30יום ממועד קבלת פס"ד זה, ישא פיצויי הלנת פ"פ כחוק מיום מתן פס"ד ועד הפרעון. הוצאות משפט בסך 300ש"ח ישולמו לתובע ע"י הנתבעת. רפואהשאלות משפטיותפיטורים