בחוק המזונות (הבטחת תשלום) תשל"ב-1972 נקבע הסדר מפורט להבטחת תשלום מזונות שנפסקו על ידי בית משפט או בית דין מוסמך, לזכות בן זוגו של החייב, ילדו הקטין או הורהו. על פי הוראות החוק, ישלם המוסד לביטוח לאומי תשלומי מזונות על פי פסק הדין ל"זוכה" שהוא "מי שפסק דין למזונות ניתן לזכותו ואינו מתגורר עם החייב, לרבות הורה שאינו מתגורר עם החייב שפסק דין למזונות ניתן לזכות ילדו הקטין הנמצא בהחזקתו אף אם אינו עמו" (סעיף 1 לחוק). לפי הקבוע בחוק, אם הגיש הזוכה בקשה לתשלום המזונות מן המוסד לביטוח לאומי, ואין הוא נוקט בעצמו בהליכים לביצוע פסק הדין (סעיף 9 לחוק), נכנס המוסד לביטוח לאומי בנעלי החייב, באופן ש"הזוכה" זכאי לתשלום מן המוסד בגובה המזונות שנפסקו בפסק הדין למזונות, או בגובה התשלום שנקבע בתקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ג-1972, לפי הסכום הנמוך מביניהם (סעיף 3 לחוק). בסעיף 2 לחוק נקבע תנאי בדבר "תושבות" ולפיו: "זוכה שהוא תושב ישראל, זכאי לבקש מאת המוסד תשלום חדשי לפי הוראות חוק זה, ובלבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות" (ההדגשות שלי, ר.ר). משמע, רק "זוכה" שהוא תושב ישראל זכאי לבקש תשלום מזונות מן המוסד לביטוח לאומי. בסעיף 9א לחוק נמצא תנאים לתשלום מזונות ל"זוכה שיצא את הארץ"; בסעיף 12 מוטלת על "הזוכה" חובה להודיע למוסד על קבלת כספים מן החייב, ובסעיף 13 לחוק קבועה זכותו של הזוכה הסבור כי קופח בזכותו לתשלום לפי החוק, להגיש תובענה לבית דין אזורי לעבודה. סעיף 20 לחוק מקנה לשר המשפטים סמכות ביצוע בהתקנת תקנות, בתנאים הקבועים באותו סעיף, ובסעיף 21 נקבעו "הוראות מָעֲבָר לענין הפעלת החוק" ולפיו, החוק יוחל בהדרגה "על סוגי הזוכים" ולפי התנאים ששר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר "קבע מזמן לזמן בתקנות". בתקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ג-1972 (להלן: תקנות המזונות או התקנות), נקבעה תחולת החוק על "סוגי הזוכים הזכאים לתשלום לפי תקנות אלה" (תקנה 2); "סוגי הזכאים לבקש תשלום" על פי הוראות החוק (תקנה 3), ושיעורי התשלום על פי רמת ההכנסה, ובהתאם להרכב התא המשפחתי של סוגי הזוכים (תקנה 4 ותקנה 6). וכך נקבע בתקנות: " 3. סוגי הזוכים הזכאים לבקש תשלום מאת המוסד הם - (1) אשה שמלאו לה 60 שנה וכן אשה שבהחזקתה לפחות ילד אחד, בין אם פסק הדין למזונות ניתן לזכותה, בין אם ניתן לזכות הילד בלבד ובין אם ניתן לזכות שניהם; (2) אשה שפסק דין למזונות ניתן לזכותה ואינה מסוגלת לכלכל את עצמה, אף שאין בהחזקתה ילד; (3) ילד שפסק דין למזונות ניתן לזכותו ואינו בהחזקתה של אמו ואף אינו עמה, למעט ילד שעיקר פרנסתו על חשבון אוצר המדינה או רשות מקומית. 4. (א) בכפוף לתקנה 6, שיעורי התשלום הם כשיעור הסכומים המחושבים לפי השיעור המוגדל שבתוספת לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - התוספת), כדלקמן: (1) לאשה שאין בהחזקתה ילד - לפי פרט 1 לתוספת; (2) לאשה שבהחזקתה ילד אחד - לפי פרט 7 לתוספת; (3) לאשה שבהחזקתה שני ילדים לפחות - לפי פרט 8 לתוספת; (4) לאשה הנשואה למי שאינו החייב ושבהחזקתה ילד אחד - לפי תקנה 8(ב)(1) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 (להלן - תקנות הבטחת הכנסה); (5) לאשה הנשואה למי שאינו החייב ושבהחזקתה שני ילדים לפחות - לפי תקנה 8(ב)(2) לתקנות הבטחת הכנסה; (6) לילד כאמור בתקנה 3(3) - לפי תקנה 8(ב) לתקנות הבטחת הכנסה" 6. (א) בתקנה זו, "הכנסה" - הכנסה המחושבת לפי סעיפים 9, 10 ו-12 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. (ב) התשלום לזוכה שיש לו הכנסה יהיה בסכום השווה להפרש שבין שיעור התשלום החל לגביו לפי תקנה 4 לולא ההכנסה, לבין ההכנסה...". מזונות