הבעת עמדה של דיין בבית דין לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבעת עמדה של דיין בבית דין לעבודה: הנשיא (גולדברג) .1בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שגיא ונציג הציבור אפינסקי; תב"ע נא/1644-3) חייב את המערערת (להלן: החברה) לשלם למשיבה (להלן: העובדת) פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והוצאות משפט, ועל פסיקתו זו ערעור זה שלפנינו. .2מסכת טענותיו הראשונה של ב"כ החברה מתייחסת להליכים בבית הדין קמא. א. כך נאמר לענין זה בהודעת הערעור: " .6המערערת תטען, כי ניהול ההליך המשפטי בבית הדין קמא היה פגום, באופן שמצד אחד לא נתאפשר למערערת לברר את האמת ומצד שני, באופן שבו קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים, בין היתר, מחמת הטעמים הבאים: א. עוד בטרם החלו החקירות, כבוד אב בית הדין הנכבד הביע את עמדתו באורח נחרץ, בשעה שציין מלכתחילה, כי לפניו שתי גרסאות, וכי הוא תומך בגרסת המשיבה, מבלי ליתן נימוק כלשהו. ב. בחלוף כעשר דקות מראשית החקירה של ב"כ המערערת הופסקה חקירתו של ב"כ המערערת, בתוך שנאמר לו כי קו החקירה שלו אינו במקום, ותוך הגבלה בזמן קצוב להמשך החקירה. הפצרות ב"כ המערערת, כי מדובר רק בתחילת החקירה, ולאחר שחלפו רק כעשר דקות לא נסתייעו. ג. במהלך המשך הדיון התערב אב בית הדין הנכבד פעם נוספת והחל לחקור בעצמו תחת חקירת ב"כ המערערת. ד. אף לאחר חקירת המשיבה, הבהיר בית הדין הנכבד את עמדתו הנחרצת - ועוד בטרם נשמעו עדויות המערערת - כי הגרסה של המשיבה היא הנכונה. ה. עמדה זו של אב בית הדין הנכבד הובעה פעם נוספת מספר ימים לאחר הגשת סיכומי ב"כ המערערת, ובטרם נמסרה לבית הדין תגובת המשיבה - (וכמובן בטרם ניתן פסק דין), וזאת במסגרת דיון אחד בו הופיע החתו"מ בפני כב' אב בית הדין (השופט שגיא) (במסגרת תיק נד/ 35/280גוטליב נ' אשד). .7המערעת תטען, כי המתואר לעיל פוסל את ההליך השיפוטי ו/או את היושב על המדין." על טענה זו, "הבעת עמדה חד צדדית מלכתחילה עובר לשמיעת הראיות ובמהלך הדיון עצמו", חזר ב"כ החברה אף בעקרי הטיעון, ובטיענו לפנינו. ב. ב"כ העובדת כפר, בעיקרי הטיעון, ובפנינו, בטענה זו של החברה. ג. בשבתנו בערעור, אין לפנינו אלא תיקו של בית הדין האזורי וטענות הצדדים בערעור. בתיק בית הדין האזורי לא מצאנו קצה רמז לטענות ב"כ החברה, לרבות בסיכומים, ולמותר לציין כי טענות בערעור חייבות להיות מבוססות על חומר הראיות וטיעונים משפטיים. ד. סביר להניח, כי לו היה ממש בטענות החברה, היה בא-כוחה מבקש לפסול את אב בית הדין. לו היתה בקשתו נדחית, היה רשאי לערער, ולצרף לערעורו תצהיר לאימות העובדות. משלא עשה כן, אינו רשאי להטיח בערעור טענות שמקומן לא יכירן באותו שלב. ה. אין לראות פסול בהגבלת חקירה נגדית של העובדת. כאמור בפרוטוקול (עמ' 2), אחרי מחצית השעה של חקירה, הודע לב"כ החברה כי לרשותו 20דקות נוספות לסיום החקירה, בפרק זמן זה היה די והותר, בשים לב לעובדות שבמחלוקת. ו. טענות החברה בנושא זה נדחות מכל וכל. .3בדיון בבית הדין האזורי טענה החברה כי לא קיימת רציפות בין שתי תקופות עבודה בהן עבדה המשיבה; בית הדין האזורי העדיף את גירסת העובדת ועל כך אין לפנינו ערעור. .4המחלוקת העקרית, בית הדין האזורי ולפנינו, היתה בשאלת זכאות העובדת לפיצויי פיטורים. א. העובדת השתיתה תביעתה על שתי עילות חלופיות - האחת: כי פוטרה והשניה כי הובטחו לה פיצויי פיטורים תמורת הסכמתה להמשיך ולעבוד אחרי פיטוריה פרק זמן של כשבועיים. ב. החברה טענה כי העובדת התפטרה, ולא פוטרה, וכי מעולם לא הובטחו לה פיצויי פיטורים. ג. בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע שהעובדת התפטרה, אולם היא זכאית לפיצויי פיטורים, מאחר והחברה, באמצעות מנהלה, הבטיחה אותם לעובדת. ד. קביעתו של בית הדין האזורי בסוגיה זו מבוססת הן על אמינות דברי העובדת, והעובדה כי העלתה טענתה, במכתב לחברה, סמוך ביותר להפסקת העבודה, וכי לא נחקרה כלל, בחקירתה הנגדית, על אותו מכתב. .5א. כל כולן של טענות החברה הן במישור העובדתי, ואין לנו אלא לחזור על אשר אמרו כל הערכאות השיפוטיות חזור, שנה ושלש - אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, אלא במקרים חריגים. האם מקרה זה שלפנינו מצדיק סטיה מהכלל? ב. עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי מראה כי בית הדין ניתח היטב את חומר הראיות, והעדיף את עדות העובדת על עדויות החברה. קביעת מהימנות היא בתחום סמכותה של הערכאה הדיונית, ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם. ג. בית הדין אף ניתח את העדויות, והגיע למסקנה כי עדות העובדת סבירה יותר, לאור העובדה שאחרי התקרית בינה לבין מנהל המשיבה הסכימה לסיים עבודות בהן עסקה. ד. אין אנו רואים מקום, לאחר עיון בפרוטוקול להתערב בקביעות העובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין, שהעדיף את דברי העובדת על דברי מנהל החברה. .6א. בית הדין חייב את החברה במלוא פיצויי ההלנה בקובעו: "החוק והפסיקה קובעים כי גם פיצויי פיטורים המגיעים לעובד מכוח הסכם נושאים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. משקבענו כי דברי מנהל הנתבעת אינם אמינים עלינו וכי תשלום פיצויי הפיטורין לתובעת - אין בפנינו כל עילה שבדין להפחתת או ביטול פיצויי ההלנה. לא נטענה ולא הוכחה כל טעות כנה או מחלוקת של ממש. לפיכך ישא סכום פיצויי הפיטורים המגיע לתובעת פיצויי הלנה מלאים." ב. ב"כ החברה, העלה, כלפי קביעה זו של בית הדין, טענות בדבר המחלוקת שהיתה בין הצדדים, וטענות בדבר אנלוגיה מחמת דיני העונשין ("אחידות בענישה") ודיני החוזים ("הפחתת פיצויי ההלנה, אם אלו נקבעו ללא יתד סביר"). ג. ב"כ העובדת תמך בפסק הדין, תוך שהוא מדגיש את העובדה שבית הדין לא האמין למנהל החברה. ד. אין מקום, בכל הנוגע והמתייחס לפיצויי הלנה, לגזור גזירה שווה מדיני העונשין. אלה האחרונים מטילים קנסות כספיים (או מאסר) לטובת אוצר המדינה, בענייננו: "פיצוי הלנה מכוח חוק הגנת השכר בא להרתיע מעביד מהלנת שכר עובד; הוא בא לעשות את ההלנה לבלתי-כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית. הוא למעשה פיצויים .in terorem (דב"ע מד/73-3 דינה טל - שירותי כמאויר, אג' שיתופית חקלאית בע"מ (בפירוק) פד"ע טז, 203, 207), וראה גם דב"ע מח/18-3, 13המועצה המקומית ירוחם - מרק וילנסקי פד"ע יט 353). ה. אין גם ללמוד דבר לעניננו מדיני החוזים, ולו לאור הוראת סעיף 22(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970, בו נאמר: (ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק המסדיר יחסי-עבודה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון. ו. נתייחס אפוא לאפשרות הפחתת פיצויי ההלנה מכח חוק הגנת השכר התשי"ח-.1958 שעה שבית הדין לא קיבל את טענתה העיקרית של העובדת, על פיה פוטרה, יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לנו לפי סעיפים 18ו- 20לחוק הגנת השכר. בהתחשב בעובדה שבית הדין לא האמין לעדי המעביד בדבר ההבטחה לעובדת לשלם לה פיצויי פיטורים אנו מחליטים כי לסכום פיצויי הפיטורים, יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בצרוף % 10מסכום הכולל וההפרשים כאמור בגין כל חודש של הלנה וחלק יחסי של חלקי חודש. ז חלופית טען ב"כ החברה כי יש לחייב בפיצויי הלנה אך ורק ממועד הגשת כתב ההגנה. טענה זו לא תוכל לעמוד; החברה נזקקה לייעוץ משפטי סמוך ביותר לניתוקם של יחסי עובד-מעביד, כעולה מתגובת בא-כוח החברה לפניית בא-כוח העובדת. .7סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה, בהתחשב בעובדה שחלק בלבד מערעורה התקבל, הוצאות המשפט בסך של 500, 2ש"ח בצרוף מע"מ.שופטיםבית הדין לעבודה