הגדרת ''השפעה על כושר התנועות'' - אחוזי נכות

נטען כי הוועדה הרפואית טעתה בפרשנות וביישום של פריט ליקוי 47(4)(ב) לרשימת הליקויים. פריט ליקוי זה מתייחס לתוצאות של פציעה בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות, ויש לפרש את המונח "השפעה על כושר התנועות" לא רק לתנועות הקרסול, אלא גם למכלול התנועה של הנבדק, לרבות בהליכה, בעמידה ובתפקודו כעובד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדרת "השפעה על כושר התנועות" - אחוזי נכות: .1המערער נפגע ביום 26/11/96, ברגלו השמאלית, והארוע הוכר ע"י המשיב כתאונת עבודה. המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין תאונת העבודה וביום 30/07/97, נבדק ע"י פוסק רפואי אשר קבע כי נותרה למערער מהתאונה נכות יציבה בשיעור %.0 בעקבות זאת הוגש ערר אשר נדון ע"י וועדה רפואית לעררים ביום .05/11/97 הוועדה לעררים דחתה את עררו של המערער וקבעה גם היא כי נותרו לו % 0נכות מתאונת העבודה. מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) הוועדה לעררים דחתה את הערר, מבלי שנימקה דחייתה כראוי. ב) הוועדה לא התייחסה לכל תלונות המערער כגון, קושי לעמוד על סולם וכאבים וקשיים בעת הליכה על עקבים וקצות אצבעות. הוועדה לא שקלה את הגורמים לכאבים מעבר לאלו אותם שללה בפרוטוקול. ג) הוועדה לא נימקה כראוי את דחית מסקנות ד"ר לב-אל, המומחה שחוות דעתו היתה בפניה. הוועדה לא התייחסה לכל העניינים שהועלו ע"י ד"ר לב-אל, ולא התייחסה לסברת המומחה לפיה יתכן ש"סיבת מחושיו כיום יכולה להיות הצטלקות בעקבות דמומת מקומית שנוצרה בעת החבלה". ד) התבטאויות הוועדה לא ברורות. לא ברור מה כוונת הוועדה באומרה "אין הוועדה מקבלת שכתוצאה מיצירת אוסטאופיט אין למערער לחץ על העצבים". ה) היה על הוועדה להפנות את המערער לבדיקת "מהירות הולכה עצבית". המערער פנה לאחר שנבדק ע"י הוועדה, ובצע את הבדיקה האמורה ביוזמתו הפרטית, ביום 04/01/98, ותוצאותיה מעידות על פגיעה בעצבי הקרסול. הוועדה צריכה היתה למצות את כל הבדיקות האפשריות ובכך שלא הפנתה את המערער לבדיקה האמורה - התרשלה. ו) הוועדה טעתה בפרשנות וביישום של פריט ליקוי 47(4)(ב) לרשימת הליקויים. פריט ליקוי זה מתייחס לתוצאות של פציעה בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות, ויש לפרש את המונח "השפעה על כושר התנועות" לא רק לתנועות הקרסול, אלא גם למכלול התנועה של הנבדק, לרבות בהליכה, בעמידה ובתפקודו כעובד. ז) לחילופין, היה על הוועדה ליישם את פריט ליקוי 47(4)(ב) בהתאמה לאור הוראות תקנות 14(א) ו-(ב), וגם 15(ב). ח) טענת ב"כ המשיב לפיה "אין מעניקים נכות על כאב", הינה טענה מרושעת. לו היה המשיב מתייעץ עם מומחים, היה מוצא שהכאב הוא אנדיקאציה לבעיה רפואית ואת הסיבה לכך יש למצוא על בדיקות רפואיות. ט) הוועדה שגתה בכך שלא בדקה את המערער על סולם במקום על שולחן. .3להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו ומצאה כי אינו צולע והבדיקה על השולחן היתה תקינה וללא הבעת כאב. ב) הוועדה חלקה על מסקנות ד"ר לב-אל, בהיות דעתה המקצועית שונה משלו. ג) הוועדה לא צריכה היתה להתייחס לאפשרות לסיבת מחושיו של המערער, הן משום שאינה עוסקת בניחושים והן משום שקבעה כי ירידת האוסטאופיטים לא גרמה להרחבת הקלקניאוס וללחץ על העצבים. ד) השאלה אם היה מקום להפנות את המערער לבדיקת "מהירות הולכה עצבית", הינה שאלה רפואית ולא משפטית. ה) הוועדה לא מצאה הבעת כאב, ומכל מקום אין מעניקים נכות בגין כאב. ו) הואיל ולא נמצאה כל נכות תפקודית, אין מקום להפעלת תקנה .15 .4עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מראה שהוועדה רשמה מפי המערער תלונות בדבר "כאבים בכף רגל שמאל, יותר בעקב, מתקשה לעמוד על סולם, משתמש במדרסים, כאבים בשינוי מזג אוויר". הוועדה, שהרכבה התאים לתלונות המערער וכלל גם אורטופד ונוירוכרורג ערכה למערער בדיקה קלינית. בפרק הממצאים נרשם כדלקמן: "התובע נכנס לחדר ללא שום צליעה, טוען על קושי בהליכה על בהונות ועקבים. בבדיקת רגל שמאל על שולחן, יש לראות דורסיפלקסיה, פלוטרפלקסיה, אינברסיה ואיברסיה מלאות וחופשיות ללא שום הגבלה, אין תפיחות, אין הבעת כאב בעת הבדיקה. מצילומים מ- 05/97, אין לראות הפרעות במשטח הפירקי... יש לראות יצירת אוסטאופיטים שרואים גם ב-. 10/07/97-c.t". בפרק הסיכום והמסקנות נרשם כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר לב-אל, מ-11/04/97, הוועדה רואה שכל התנועות מלאות, לא היתה שום הבעת כאב בזמן הבדיקה, לא היתה התרחבות של הקלקניוס, אין הוועדה מקבלת שכתוצאה מיצירת אוסטאופיט אין לראות לחץ על העצבים". .5א) עיון בחוו"ד ד"ר לב-אל שעמדה בפני הועדה מראה שמומחה קבע % 10נכות רפואית לפי פריט ליקוי 47(ב), שעניינו אי התאחות של עצמות הטראסוס, או המטאטראסוס או תוצאות אחרות של פציעות בכף הרגל המשפיעות על כושר התנועות בצורה בינונית. המומחה הסיק מסקנתו מתוך ההנחה לפיה מחמת המקום של הכאב המקומי שנגרם באזור העקב של המערער, נגרמת הפרעה תפקודית ניכרת בפעולות מסויימות. ב) הועדה, כפי שצוטט לעיל, מצאה שכל התנועות מלאות ושגם לא היתה שום הבעת כאב בזמן הבדיקה, וגם אינה מקבלת את ההשערה של המומחה מבחינת הסיבה לכאבים. לשון אחרת - לדעת הועדה אין השפעה על כושר התנועות, התלונות בדבר ההגבלה בתנועות אם של כף הרגל ואם הכלליות - אינן מתאימות למצב לאשורו, וגם הסיבה האפשרית (להשקפת המומחה) לכאבים הנטענים - איננה נכונה. מוצאת אני, אם כן, שהועדה נימקה באופן מניח את הדעת את הסטיה ממסקנות ד"ר לב-אל, והבהירה הבהר היטב את השוני בין ממצאיה לאלו של המומחה כבסיס לשוני במסקנות. ג) אשר לטענה בדבר הצורך בהפנית המערער לבדיקת מהירות הולכה עצבית, טענה זו הינה טענה רפואית. כבר נפסק כי השאלה אילו בדיקות יש לערוך לנבדק ועל אילו בדיקות יש להסתמך לצורך מסקנות אלו או אחרות הינה שאלה שבמומחיות רפואית וביה"ד אינו מוסמך להתערב בה. לפיכך, יש לדחות גם את הטענה לפיה היה על הועדה לבדוק את מחושי המערער באופן אוטנטי כשהוא עומד על סולם ולא על שולחן הבדיקה. לביה"ד אין את הכלים ואין הוא מוסמך להתערב בשיקול דעתה של הועדה כיצד יש לבדוק תלונות אילו או אחרות. ד) אין גם לקבל את הטענה לפיה אמירת ב"כ המשיב שלא מעניקים נכות בגין כאב היא מרושעת. את הנכות יש לקבוע בהתאם לתנאים הנקובים בפרטי הליקוי הרלוונטיים. כך למשל, פריט ליקוי 47(4)(ב) אליו מפנה ב"כ המערער מחייב ממצא בדבר השפעה בינונית על כושר התנועות, וכאב כשלעצמו אין די בו. אין פריט ליקוי אשר מקנה נכות מכוח כאב בלבד בהתעלם מהמבחנים שבתוספת, ובכל מקרה על הועדה לקבוע תחילה אם קיים מום, אם קיימת נכות, אלא שהועדה לא מצאה מום או נכות. ה) משלא נקבעה נכות - לא היה מקום לדיון בהפעלת תק' .15 .6סיכומו של דבר, לא מצאתי כל פגם משפטי בפעולות או מסקנות הועדה. דין הערעור אם כן, להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. .7במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.אחוזי נכותהגדרות משפטיותנכות