הוכחת דין זר

##הוכחת דין זר בבית המשפט בישראל## "דין זר נחשב לעובדה שאותה יש להוכיח באמצעות מומחים לדבר" (פרזנטי דיני זכויות יוצרים, מהד' שלישית, כרך שלישי, עמ' 1917, וכן ראו שאווה, שם, עמ' 736) "חוק זר, חוק אשר אינו נוהג במדינת ישראל, דינו כדין עובדה. מי שמסתמך עליו, חייב לפרש בכתב הטענות שלו, כי יש לנהוג בעניין לפי המשפט הזר ומה הן קביעותיו של אותו משפט החלות על העניין. לא נטענה הטענה, ידון השופט בעניין לפי משפט ישראל"( זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 137, עמ' 377, וכן ראו בהקשר זה מ' שאווה "טיבו והוכחתו של הדין הזר במשפט האנגלו-אמריקאי ובמשפט הישראלי" עמ' 729). הוראות דין זר בבית-משפט ישראלי הן בגדר עובדות שאותן יש להוכיח בראיות. ראו, למשל, ע"א 36/50 שור נ' ויצמן. משכך, ברי כי הדין הזר, ככל שהתובע מבקש להשתית עליו את תביעתו, מהווה חלק מן העובדות הרלוואנטיות שאותן יש להעלות בכתב-התביעה, כנדרש בתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי. זאת, על-מנת שכמקובל בהתדיינות אזרחית, העימות בין עובדות אלו לבין העובדות שיועלו בכתב-ההגנה יגבש את המחלוקות שבהן נדרשת הכרעת בית-המשפט. להקפדה על חשיפת המחלוקות בין הצדדים על דרך הטיעון האדוורסרי יש חשיבות מיוחדת בהקשר להוכחת דין זר. ראשית, מן הטעם שהוראות דין זר הן עובדות שהוכחתן כרוכה בעלויות גבוהות יחסית. הוכחת תוכן הדין הזר, במקרים רבים, נעשית על דרך של העדת מומחים למשפט זר או הגשת חוות-דעת מטעמם. שנית, ההתמודדות עם דין זר, שתכופות אינו מוכּר לבית-המשפט או אף למי מן הצדדים המתדיינים, עשויה להיות מורכבת כשלעצמה, בהצריכה היכרות עם שיטת משפט שונה. ברי איפוא, כי ראוי לצמצם ככל שניתן את הצורך לפרוש בפני בית-המשפט תכנים של הדין הזר. ##קליטת פסק דין זר למשפט הישראלי## קליטתו של פסק דין זר למשפט הישראלי עשויה להתרחש במספר מסלולים, החל מהליך לאכיפת פסק החוץ על פי חוק אכיפת פסקי חוץ, אכיפה על פי כללי המשפט המקובל כפי שנקלטו בבתי המשפט בישראל , הכרה ישירה בפסק הדין הזר או הכרה אגבית ועוד (ראו סקירה בספרה של ס' וסרשטיין פסברג משפט בין-לאומי פרטי כרך א' 489 (2013); ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ ' New Hampshire Insurance Co (15 .12.2010)). ההליך הנוכחי עוסק אך ורק במסלול קליטתו של פסק הדין הזר לצורך הוכחת מעשה בית דין. זוהי קליטה אגבית על פי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ. וכך מו רה אותנו סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי חוץ: (ב) אגב דיון בענין הנמצא בסמכותו ולצורך אותו ענין רשאי בית משפט או בית דין בישראל להכיר בפסק חוץ, אף אם סעיף קטן (א) אינו חל עליו, אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן. מבחן העל להכרה אגבית בפסק דין זר על פי סעיף 11(ב) הוא מבחן של שיקול דעת ; " אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן ". ההוראה אינה מפרטת את הכללים על פיהם יחליט בית המשפט האם להכיר בפסק הדין הזר אם לאו ואינה מבהירה מתי מן הדין או מן הצדק להכיר בפ סק החוץ. בהעדר כללים ברורים נתגלעו מחלוקות בין הפוסקים ואנשי האקדמיה עד שבסופו של יום פסק בית המש פט העליון בע"א 499/79 הנ"ל כי שיקול הדעת המוקנה לשופט אינו בלתי מוגבל והוא כפוף לכללי המשפט המקובל (שם, עמ' 105-104, וראה מאמרו של ע' שפירא "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ" עיוני משפט ד' 50 9, 513 (תשל"ה); נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 567 (1991) ). עוד נקבע בפסיקה כי ניתן לאמץ את ההגנות שנקבעו בסעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ואשר נועדו למנוע אכיפה, גם כאשר דנים בהכרה אגבית בפסקי חוץ. משמע, באותם מקרים שבהם לא יינתן צו לאכיפת פסק דין חוץ בשל תחולת הוראת סעיף 6 לחוק אכיפת פסקי חוץ, ימנע בית המשפט גם מהכרה אגבית בפסק חוץ (ראו ע"א 3294/08 Goldhar Corporate Finance Ltd נ'S.A Klepierre, פסקה 6 (6.9.2010); ע"א 587/85 שטרק נ' בירנברג; ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית; ע"א 490/88 המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה). ככלל, ניתן לומר כי הכרה בפסק דין זר מותנית בכך שניתן בסמכות וכי ההליך היה הליך הוגן (ראו ס' וסרשטיין פסברג הנ"ל, עמ' 512; רע"א 3973/10 הנ"ל, פסקאות 13,12). בתי המשפט הוסיפו וקבעו כי לעתים ימנע בית המשפט מהכרה בפסק דין זר מחמת שיקולים של תקנת הציבור (ע"א 499/79 הנ"ל עמ' 107, ע' שפירא הנ"ל עמ' 530; רע"א 3 973/10 הנ"ל פסקה 14). תקנת הציבור כוללת אינטרסים חיוניים של המדינה, פגיעה בעקרונות יסוד של המשפט המקומי ובמיוחד פגיעה בזכויות המוכרות במשפט הישראלי, פגיעה בעקרונות של מוסר, בזכות השוויון וכדומה (ע' שפירא, שם, עמ' 534-532; נ' זלצמן). עוד נזכיר, כי לצורך הכרה בפסק דין זר אין צורך ב זהות בעלי הדין או בזהות העניין (ראו: ע"א 499/79 הנ"ל עמ' 106). כמובן שבמסגרת ההליך בישראל יבחן בית המשפט האם לפסק הדין הזר נפקות ביחס לבעלי הדין שבפניו, אולם זהות בעלי הדין אינה תנאי מקדמי הכרחי. משפט בינלאומידין זר