הוצאת עובד לפנסיה מוקדמת באישור נציגות העובדים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת עובד לפנסיה מוקדמת באישור נציגות העובדים: השאלה העיקרית העומדת לדיון בהליך זה היא: האם די בכך שנציגות העובדים והמעביד הסכימו ביניהם על הוצאת עובד ל"פנסיה מוקדמת", או שמא חייב המעביד לקבל את הסכמת העובד או לפחות ליתן לו "זכות שימוע" מלאה, קודם להפסקת עבודתו בפועל. עובדות יסוד: התובעת עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת (להלן גם: "מקורות"), במשך כ- 25שנים, עד פרישתה לגימלאות ביום 31.3.93, פרישה שנעשתה לפי יוזמת המעביד ושלא בהסכמתה של העובדת. הפרישה נעשתה על דעת נציגות העובדים, וסיכום דברים בין הנהלת מקורות לנציגות העובדים הועלה על הכתב ביום 9.3.93(נ/1). מדובר בפרישה מוקדמת של שנים ארוכות קודם לגיל הפרישה החוקי. לתובעת נמסרה הודעה על החלטת הנתבעת, לפיה עליה לצאת לגמלאות (נ/2). הסכם הפרישה לפנסיה מוקדמת (מיום 25.3.93- נ/3), נעשה על דעת ההנהלה ונציגות העובדים, מבלי שהתובעת צרפה את חתימתה. יצויין כי על פי טענת הנתבעת הפסקת עבודתה של התובעת נעשתה על פי "עקרונות לשינויים במבנה המשרד הראשי", שהועלו על הכתב בין הנתבעת לנציגות העובדים (נ/4). בתובענה הנוכחית מבקשת התובעת מביה"ד סעד הצהרתי, המבטל את "הסכמי הפרישה" שנעשו שלא על דעתה, ובעיקר נ/3, ולחלופין להצהיר על זכאותה לזכויות ממוניות בפרישתה, מעבר למה שזכתה בפועל (עמ' 8, שורה 13לפרוטוקול) לרבות זכות לקידום בדרגות, זכות שנמנעה ממנה בעבר. לטענת מקורות התובעת זומנה לדיון שקוים ביום 9.3.93לצורך "דיון בפרישה לפנסיה מוקדמת" והיא לא הופיעה (נ/ 2שסומן גם כ- נ/6). מכיוון שכך, סבורה הנתבעת כי הסכמת נציגות העובדים להפסקת עבודת התובעת ופרישתה של זו לגמלאות קודם לגיל הפרישה החוקית, מכשירה את "הסכם הפרישה" נ/ .3הנתבעת גם הדגישה כי התובעת פרשה לפנסיה, ותנאי פרישתה היו טובים במיוחד. ביום 9.3.93קוים דיון בעניינה של התובעת ובו השתתפו נציגות מטעם ההנהלה ומטעם ארגון העובדים. התובעת מצידה לא הופיעה לדיון ולפיכך גם אינה חתומה על הפרוטוקול שנערך באותו המעמד (נ/1), המקנה לתובעת תנאי "פרישה מוקדמת", לרבות הטבות שונות כמו פיצויי פיטורים חלקיים ודרגת פרישה גבוהה מדרגתה הקודמת. לדברי התובעת היא לא הופיעה לדיון של 9.3.93שבו נקבע גורלה, מאחר וחלתה בסמוך למועד קיומו. היא הדגישה כי הזמנה לדיון היא קיבלה רק יום אחד לפני קיומו בפועל. לדברי התובעת, שלא נסתרו, היא הודיעה על מחלתה לאחת בשם גב' בר טל המועסקת כמזכירה בהנהלת החשבונות, אך לא למי שזימן אותה לדיון (עמ' 19, שורה 25לפרוטוקול). התובעת העידה בקשר לכך, לאמור: "זומנתי ב- 8.3.93ע"י מכתב שנשלח אלי ממר דקל מנהל כח אדם. כנהוג בזמן שעובד נפגש עם איזה אירוע או שקורה לו משהו, חייב להודיע למזכירת האגף אליו הוא משתייך, לכן אמרתי (שאני חולה) לגב' בר טל שהיתה מזכירת האגף בהנה"ח". התובעת גם מלינה על כך שקידומה בדרגות במהלך עבודתה, לא היה כמצופה על ידה וכמתחייב מהמקובל במקורות. עוד היא טוענת שתנאי פרישתה המוקדמת הם "מקפחים" ובלתי הוגנים. נציג ארגון העובדים שהיה שותף להסכמה הנוגעת לפרישת התובעת (עד הגנה מס' 1, מר מאיר אלעזרה), תאר בביה"ד את השתלשלות הדברים, לאמור: "רצו לפטר מאה עובדים. התווכחנו עם ההנהלה למעלה משנה וניסינו כל מה שביכולתנו כארגון עובדים, להוציא קבוצה גדולה מאוד לפנסיה מוקדמת ולא לפיצויי פיטורים. בדין ודברים שהתנהל בינינו לבין ההנהלה הגענו לסיכום שחלק מתוך המאה יצאו לפנסיה מוקדמת ... שאלתי את מנהל כ"א כשהגעתי לחתום על ההסכם והוא אמר לי באופן חד משמעי שהיא (התובעת) מסרבת לבוא ולחתום על ההסכם, לא ידוע לי היכן היא היתה ואם היא היתה חולה. אני לא בררתי את הנושא, זה לא מתפקידי. הודעתי למר דקל (מנהל כ"א) שאם היא מסרבת לבוא לחתום אני ... כארגון העובדים הסכמתי לפרישתה, אז אני אוכל לחתום על ההסכם" (עמ' 22, שורה 9ואילך). מעדותו של מר דקל (מנהל כ"א במקורות) עולה כי טענת התובעת לפיה היא היתה באותה העת בחופשת מחלה, היא טענה סבירה (עמ' 39, שורה 13). חובת מתן "הזדמנות טיעון" קודם להפסקת העבודה: מעביד ציבורי שחלים עליו כללי הדין המינהלי, או שקיבל על עצמו הגבלה חוזית (למשל בהסכם קיבוצי) של פיטורי עובדים, מחוייב ליתן לעובד המועמד לפיטורים "הזדמנות אמיתית ונאותה להשמיע את טענותיו, ויש להקפיד על כך הקפדה מדוקדקת ומלאה" (דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה נ. שירות התעסוקה, פד"ע כו' 423, 432). לדעתנו הוצאת עובד ל"פנסיה מוקדמת", קודם לגיל הפרישה החוקי, כמוהה כ"פיטורים". זאת, לעניין זכותו של העובד להישמע, בצורה הוגנת ומלאה, קודם להפסקת עבודתו. לטעמנו דרושה מידה רבה של הקפדה לנהוג בתום לב בדרך זימונו של עובד להליך שימוע, בכך שהזימון יעשה זמן סביר מראש קודם לביצוע השימוע בפועל. הכל על מנת שיהא סיפק בידי העובד להכין את טיעוניו בהליך. הליך השימוע טרם הפסקת עבודתו של עובד, אינו הליך שנעשה על מנת "לצאת ידי חובה". זהו הליך שמטרתו לבדוק באמת ובתמים את מידת ההצדקה להפסקת עבודתו של העובד. לפיכך, קבע בית הדין הארצי לעבודה, שאפילו אם הדיון בפיטורי העובד נדון בבוררות מכח הסכם קיבוצי בין המעביד וארגון העובדים: "אין פירוש הדבר שהחלטה בענינו של עובד יכול ותיפול מבלי שישמע (העובד)" (דב"ע נה/248-3 לים חורי נ. בנק ערבי ישראלי בע"מ, סע' 6ו' לפסק דין מיום 25.3.96, פד"ע כט 514). הוא הדין בענייננו. על מקורות היה לפעול בצורה הוגנת וסבירה, על מנת ליתן לתובעת "זכות שימוע" טרם ההחלטה להוציא את התובעת לגמלאות. הודעה מוקדמת של יום אחד על "הזדמנות לטיעון", כפי שניתנה במקרה הנוכחי אינה מספקת. זאת, חרף הסכמת נציגות העובדים להפסקת עבודת התובעת במקורות. גם אם התובעת שגתה בכך שלא הודיעה על מחלתה למנהל כ"א, והסתפקה בהשארת הודעה אצל אחת מהפקידות של המעביד, אין בכך כדי לשחרר את המעביד שזימן אותה לשימוע רק יום אחד קודם, לערוך בדיקה ובירור, האם אי הופעתה של התובעת לשמיעת טענותיה נובע מויתור על "זכות השימוע" או מטעמים אחרים, המחייבים דחיית הדיון למועד אחר. מקורות וארגון העובדים לא עשו מאומה לבירור הסוגיה, אלא מיהרו והגיעו להסכמות הנוגעות לגורלה של עובדת שעבדה עשרות שנים במקום עבודה אחד. מדובר אפוא בפגם בהליך הפסקת עבודתה של התובעת. אולם, לא כל פגם בהליך הפסקת העבודה הוא פגם "היורד לשורש ההליך" (השווה: דב"ע נו/58-3 מלי ליבוביץ נ. מד"י, סעיף 7לפס"ד מיום 2.2.96). במקרה דנן, מאחר והליך הפרישה קויים במסגרת צימצומים במצבת כח האדם אצל הנתבעת, ובסופו של דבר היתה הסכמה של ארגון העובדים להפסקת עבודתה של התובעת, לא מצאנו שיש מקום להצהיר על בטלות "הסכם הפרישה". עם זאת, התובעת זכאית לפיצוי כספי בשל הפגם בהליך הוצאתה לגמלאות. משלא נתבע סכום כסף בהליך הנוכחי, והעתירה היא הצהרתית בלבד, אין אנו פוסקים סכום קצוב ומסתפקים בהצהרה לפיה הסכום הראוי הוא סכום השווה ל- 10חודשי משכורת של התובעת, עובר ליציאתה לגמלאות (על פי משכורתה החודשית הקובעת לעניין חוק "פיצויי פיטורים"). החלטנו לנקוב בגובה הפיצוי - חרף העובדה כי הבקשה ל"סעד ההצהרתי" הנוגע לכך היא מעורפלת - בהתחשב עם הוראות המשפט העברי, לפיהן: "כל בית דין בישראל מחוייב לשאוף להסדר סופי ולהשראת שלום שיש בו קיום בין הצדדים על ידי פסק דינו, ואין להשאיר נקודות פתוחות של ריב ומחלוקת להבא" (א. שוחטמן, "סדר הדין במשפט העברי", הוצ' מורשת, בעמ' 137). אנו מתחזקים בדעתנו זו, בשים לב לדברי הנשיא אהרן ברק לפיהם "המשפט הדיוני הוא השפחה ולא הגבירה. עליה להגשים את המשפט המהותי. עליה לאפשר עשיית משפט צדק" (פרופ' א. ברק בהקדמה ל"ספר ברנזון", "דן-יחיד", בעריכת א. ברק וח. ברנזון, הוצ' נבו 1997, בעמ' 27). קידום בדרגות: לטענת התובעת היא קופחה בקידומה בדרגות שכר במהלך שנות עבודתה ובעיקר משנת 90ואילך. במשפט הוברר כי קידום בדרגה במקורות מחייב "המלצה ע"י הממונה הישיר" (עמ' 23, שורה 11; עמ' 40, שורה 19). לא הוכח קיומה של המלצה שלא כובדה. ומעבר לכך, התובעת לא העלתה טענותיה אלו לפני ביה"ד במשך שנות עבודתה, "עיכוב ארוך בהעלאת טענה או תביעה לזכות ... במהלך תקופת העבודה יפעלו כנגד המשתהה" (דב"ע נו/22-3 דורית פני גיל נ. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, סע' 20לפס"ד מיום 18.4.96; י. לובוצקי "חוזה עבודה וזכויות העובד", הוצ' לשכת עוה"ד, בעמ' 275). מצאנו בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה כי העדר מחאה של עובד בתקופת העבודה, יכול שיהווה וויתור, כפי שנפסק לאמור: "כל תקופת עבודתו של המערער נמנעה המשיבה מלקיים חיוב ... בחוזה, אם היה חיוב שכזה, ולא מצאנו כי המערער מחה על כך. בהסכמתו להמשיך ולעבוד אצל המשיבה, על אף שזו לא שלמה את אשר לדעתו התחייבה לשלם בחוזה יש משום ויתור על תנאי בחוזה" (דב"ע נד/3-3 אבי כהן נ. החברה המרכזית בע"מ, סע' 7לפס"ד מיום 30.12.94, פד"ע כח' 90). לגבי טענות התובעת בקשר להתנכלויות שונות נגדה, אלו הועלו אמנם במהלך תקופת העבודה אך אין להם אחיזה במסמכים כתובים המאמתים אותן (עמ' 33, שורה 14). גם לא מצאנו תימוכין לטענתה בדבר "אפליה בתנאי הפרישה". סוף דבר: הנתבעת לא מצאה ליתן לתובעת "זכות טיעון" מלאה והוגנת קודם להחלטה על פרישתה של התובעת ל"פנסיה מוקדמת". לפיכך, נענינו לבקשת ב"כ התובע, להצהיר כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעת פיצוי כספי בגובה של 10משכורות חודשיות, כמפורט לעיל. הנתבעת תשא בהוצאות ההליך הנוכחי ותשלם לתובעת סך של 000, 5ש"ח בצרוף מע"מ, הוצאות שכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30יום.פנסיה