החלקה על חתיכת חרסינה - תאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלקה על חתיכת חרסינה - תאונת עבודה: .1 התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), בגין תאונת עבודה שארעה לו, לטענתו, ביום 8/10/92, עת "החליק על חתיכת חרסינה שפגעה בברך הימני(ת)". הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובע, מיום 14/9/93וכנגד זאת הגיש התובע את התובענה שבפני. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע קיומו של ארוע תאונתי ביום 8/10/92וכן הכחיש את הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצב ברכו הימנית של התובע. .2 לאחר שמיעת חלק מן הראיות בתיק ובטרם שמיעת עד הנתבע, הגיש ב"כ התובע בקשה למינוי מומחה רפואי, אך בקשתו נדחתה, כאמור בהחלטה מיום .12/12/94 .3 המחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה בשאלה האם אכן ארע בעבודתו של התובע ביום 8/10/92, הארוע התאונתי הנטען על ידיו. כשהצדדים חלוקים בשאלה מעין זו, הנטל להוכיחה מוטל על התובע. לטעמי, לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו, וזאת הן לאור אי-ההתאמה בגירסאות השונות שהובאו על ידי התובע והן לאור אי-סבירות הגירסה עליה העיד, הכל כפי שיפורט להלן. בחינת הראיות .4 טופס התביעה - נ/1 כמצוטט בסעיף 1לעיל, נאמר בנ/ 1כי התובע החליק על חתיכת חרסינה שפגעה בברכו הימנית. כן נאמר בטופס התביעה כי הארוע היה בזמן עבודת שבירת חרסינה, כי התובע הפסיק לעבוד מייד לאחר הפגיעה וכי לא נכחו אנשים אחרים בעת הפגיעה. על פי האמור בטופס, קיבל התובע עזרה ראשונה ביום 3/11/92מאת ד"ר ראול גלוסמן והוא שב לעבודה ביום 20/12/92(הערת המעביד בחלק ט' של הטופס). ראוי לציין כי האמור בנ/ 1אומץ על ידי התובע כחלק מעדותו הראשית (סעיף 12לתצהירו). .5 המזכר שנגבה מפי התובע - נ/6 ביום 26/7/93, בעת שהיה התובע בסניף הנתבע בנצרת, הוא מסר הודעה לפקיד התביעות, מר ח'דר דראושה, מנהל מדור גימלאות במחלקת נפגעי עבודה של הסניף. אין מחלוקת כי מר דראושה רשם בנ/ 6את הודעתו של התובע, בכללותה, אך התובע טוען כי עניין אחד הרשום בהודעה נ/6, לא נאמר על ידיו באופן בו נרשם. בענין זה מסר התובע בעדותו שתי גירסאות על הדברים שנאמרו לפקיד התביעות (שורות 18- 16לעמ' 7לפרוטוקול). מאחר שאיני רואה צורך לקבוע ממצא לענין הדברים המדוייקים שנאמרו על ידי התובע למר דראושה, אניח, לטובת התובע, כי התובע אמר למר דראושה את אשר נאמר בגירסה האחרונה שמסר בעדותו (שורה 18בעמ' 7), ולא כפי שנרשם. לפיכך, הגירסה העולה מנ/ 6היא כי התובע עמד על כסא, וכאשר ירד ממנו, החליקה רגלו הימנית, התובע קיבל מכה ברגל ימין ונחבל בברכו. התובע היה לבדו באתר העבודה, נח שעה בערך והמשיך לעבוד עד סוף היום. באותו יום הוא הודיע על כך למעביד ולמחרת הוא פנה לקופת חולים. הרופא בדק אותו ונתן לו כדורים. התובע נעדר מספר ימים ושב לעבודה ביום .22/12/92לפני התאונה, על פי האמור בנ/6, לא סבל התובע כאבים בברך ימין. .6כתב התביעה בסעיף 3לכתב התביעה נאמר כי התובע נפגע בקרסולו כאשר חלק של חרסינה שבורה גרמה לו נפיחות בפרק רגל ימין. התובע הרגיש כאבים אך סבר שהפגיעה תחלוף מייד והמשיך בעבודתו. שבועיים לאחר מכן, ביום 3/11/92, הוא הובהל במצב קשה לחדר המיון בבית החולים בנהריה. גם האמור בכתב התביעה אומץ על ידי התובע להיות חלק מעדותו הראשית, כעולה מסעיף 12לתצהירו של התובע. כאן מן הראוי לציין שבעת הדיון המוקדם, טען ב"כ התובע כי המילה "קרסול" נרשמה בטעות בכתב התביעה וכי למעשה היה צריך לרשום שם "ברך". (בד בבד טען ב"כ התובע כי היו עדים לתאונה - בעלי הבית שבו היא ארעה, טענה שלא נטענה מפי התובע בשום מקום אחר, כך שלא ברור עד כמה יש ליתן משקל להודעת ב"כ התובע בעת הדיון המוקדם). .7תצהיר התובע ועדותו א. בסעיף 4לתצהירו של התובע, נמסר כי הוא נפגע בפרק רגלו הימנית (לא נאמר איזה פרק) כתוצאה מהחלקה על חלק של חרסינה שבורה. התובע לא הרגיש כאבים ביום התאונה (סעיף 5לתצהיר) ולכן המשיך בעבודה כרגיל עד לסיומה, אך בסוף היום הודיע התובע למעבידו על האירוע והמעביד ביקש ממנו ללכת לטיפול רפואי כדי לא להסתבך בריאותית. ב. למחרת, חש התובע "בכאבים נוראים" בפרק הרגל הימנית (שוב, לא נאמר באיזה פרק של הרגל) והוא הובהל על ידי אשתו לקופת חולים, שם הודיע הן על הכאבים והן על התאונה. (סעיף 6לתצהיר). מצבו של התובע הלך והחמיר עד אשר הובהל בדחיפות לבית החולים בנהריה ביום 4/2/93(סעיף 9לתצהיר). ג. בחקירתו הנגדית, התבקש התובע לספר מה בדיוק קרה לו ואמר כי הוא ירד מכיסא, החל להתכופף בעוד רגלו השמאלית נשארת על הכיסא וכאשר רגלו הימנית דרכה על הריצפה שהיתה עם "פוליש חדש" התובע החליק ונפל על שתי הברכיים, שכן אחרי נפילתו גם הברך השניה (השמאלית) נפלה (שורות 12- 5לעמ' 5לפרוטוקול). ד. על פי המשך עדותו בחקירתו הנגדית, חש התובע כאבים עזים כבר בזמן התאונה, ולאחר כשעה הם נחלשו (שורה 26בעמ' 5ושורה 27בעמ' 6לפרוטוקול), ולפיכך הודיע התובע למעבידו כי כמעט אין לו כאבים. התובע אמר למעביד שאם יהיו לו כאבים הוא יצטרך ללכת לקופת חולים והמעביד הציע לתובע הצעה בת משמעות דומה. ה. בעבר, על פי החקירה הנגדית, היו לתובע כאבים ברגליים, לאחר שעבד יומיים רצוף על הברכיים, אך הכאבים לא היו בברכיים. ו. על פי הדגמת התובע בעת חקירתו החוזרת (שורות 18- 17בעמ' 8לפרוטוקול) היתה התאונה בחלק הפנימי העליון של הברך הימנית. .8גירסת המעביד המעביד, מר קלדרון, מסר תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו. אין חולק כי המעביד לא היה עד לתאונה הנטענת כך שמשקל עדותו בענין זה אינו רב. עם זאת, מן הראוי לציין שהמעביד אישר שהתובע מסר לו עוד ביום התאונה הנטענת על כך שהוא נפגע בברך, כי לא זכור למר קלדרון אם התובע אמר שהוא נפגע מחרסינה או נפגע במהלך עבודה עם חרסינה. על פי עדותו של מר קלדרון, נמסרה לו ההודעה על ידי התובע באמצעות מכשיר קשר ומר קלדרון ביקש מהתובע להמשיך לעבוד (מכאן, שסביר שעל פי גירסה זו, נמסרה ההודעה למר קלדרון עוד במהלך יום העבודה). .9המסמכים הרפואיים בכרטיס קופ"ח של התובע מופיעים הרישומים הבאים: ביום 4/12/91וגם ביום 23/7/92- נרשם "כאבים בברך ימין" (על כך, כזכור, העיד התובע כי התלונן על כאבים ברגל ימין ולא בברך ימין). ביום 9/10/92- נרשם "מאתמול כאבים בברך ימין. בעקב" ונרשמה המלצה למנוחה ביום .9/10/92לא נרשם מאומה על מכה או חבלה כלשהי. ביום 11/10/92- נרשם שהתובע עדיין סובל מאותם הכאבים. נרשמה שוב המלצה למנוחה עד .14/10/92 ביום 20/10/92- נרשם כי התובע עדיין סובל כאבים דומים והמנוחה הוארכה עד ליום .18/10/92 ביום 23/10/92- הוארכה המנוחה המאושרת עד ליום .24/10/92 ביום 26/10/92- נרשם: "התברר שבתריך (כך!) 8.10.92נפגע בברך ימים בזמן עבודה. הבאי (כך!) אישור ממקום עבודתו". בהמשך מתוארים הטיפולים הרפואיים הנוספים. .10הראיות האמורות אינן מאפשרות, לדעתי, קבלת גירסה מגובשת כלשהי של התובע, שכן הן משאירות תמיהות מרובות. להלן מדגם של התמיהות שלא ניתן לקבל עליהן תשובה חד-משמעית מניחה את הדעת: א. האם רגלו של התובע החליקה על שבר חרסינה או שמא המכה בברך נגרמה משבר חרסינה או ששבר החרסינה כלל לא מילא תפקיד בארוע התאונה והתובע החליק בשל ה"פוליש" ? ב. האם התובע רקיבל מכה ברגלו הימנית או שקיבל מכה בשתי ברכיו? ג. האם התובע הפסיק לעבוד מייד לאחר הפגיעה או המשיך לעבוד כרגיל עד סוף היום ? ד. האם התובע קיבל עזרה ראשונה מהרופא בחדר המיון ביום 3/11/92או שמא העזרה ניתנה כבר למחרת התאונה בקופת החולים? .11 תיאור התובע את התאונה בעת עדותו בבית הדין, אינו סביר כלל. מי שמחליק על רגל ימין כאשר רגל שמאל עדיין על הכיסא, קשה לו מאד ליפול דווקא על שתי ברכיו ואם אכן הוא נופל לבסוף על שתי הברכיים, אין זה סביר שהמכה היא דווקא בחלק הפנימי של הברך הימנית. כן אין סבירות בכך ששום רישום רפואי עד ליום 26/10/92אינו מזכיר את התאונה שהתובע טוען כי סיפר עליה לכל רופא. (היו 4ביקורים בקופת חולים מיום 9/10/92ועד 23/10/92). .12 לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח את הארוע התאונתי הנטען על ידיו. .13 אשר על כן, דין התביעה להידחות. .14 אני מוצא לנכון לנצל הזדמנות זו כדי להעיר שאין כל מקום לטענת ב"כ התובע בססעיף 2לסיכומיו, המתיימרת להסתמך על פסק דין שפורסם בעיתון "טלגרף" ולפיו, כביכול, הנתבע אחראי, אחריות שילוחית, לאחריותו של המעביד. תשומת לבו של ב"כ התובע מופנית להוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995כדי להיווכח שאין כל קשר בין אחריותו של המעביד לתאונה לאחריותו של הנתבע. בנוסף לכך העובדה (המעציבה לכשעצמה) שגם ב"כ התובע נפגע בעבר (כאמור בסעיף 3לסיכומים), אין לה כל קשר עם התאונה הנטענת על ידי התובע, במיוחד נוכח העובדה שהתובע, בניגוד לבא כחו, טען כי חש כאבים חזקים מייד לאחר הפגיעה. .15 צר לי על העיכוב הרב במתן פסק דין זה. .16 לסיכום, כאמור לעיל, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. .17 כל צד זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30יום מיום שפסק דין זה יומצא לו. תאונות נפילהתאונות החלקהתאונת עבודה