החמרה במחלת סכרת בגלל העבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרה במחלת סכרת בגלל העבודה: .1לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי החמרת מחלת הסכרת של התובע היא בגדר פגיעה בעבודה על פי סעיף 79לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995(להלן - החוק). .2העובדות שטוען להן התובע (כעולה מתצהירו) הן: א. התובע יליד .1935התובע עבד והיה שותף בחברה ליבוא ומסחר בנעליים בשם "שוז" והשקיע בחברה סכום של 000, 450$ כדמי שכירות רכישת ציוד, רכב והון חוזר. במסגרת עבודתו בחברה היה מגיע מידי יום בשעה 00: 16לערך ושימש כקופאי וכן עסק בשמירה מפני גניבות. מדובר בעסק גדול, בשטח של כ- 500מ"ר, ו"לקוחות" היו לעיתים מודדים זוג נעלים, מכניסים את הישנות לקופסא ועוזבים עם החדשות את החנות - על כן נדרשה שמירה ופיקוח הדוק על הנעשה בחנות. ב. לעיתים עסק התובע בהדרכת הלקוחות (בעסק היו כ- 12- 10עובדים חלקם בבוקר וחלקם אחה"צ) ולעיתים בוויסות העובדים. בימי חול עבד התובע עד השעה 30: 21- 00: 21ובמוצאי שבת, מצאת השבת ועד 00:23, והכל בהתחשב בעומס העבודה. מידי יום התובע היה סוגר את הקופה, סופר את הכסף ומשווה לנתונים בקופה, ולמחרת היה מפקיד את הכסף בחשבון הבנק. ג. כשעזב התובע את החברה במאי 1991נאלץ להסתפק בסכום של 000, 280$, זאת במקום לקבל את שכר עבודתו ורווחי השקעתו. ד. הסכום האמור של 000, 280$ אמור היה להשתלם בכ- 100תשלומים שבועיים באמצעות שיקים דחויים שהועברו לידיו של התובע, לתדהמתו החלו השיקים לחזור אחד לאחד. בנסיון לגבות את החוב פנה לשותפו לשעבר, מר מרדכי בן שבת אולם נדחה במשך חודשים רבים בלך ושוב עד אשר הוברר לו שאין שום סיכוי כי השיקים יכובדו. ה. ארבעה חמישה שיקים ראשונים נפדו ואחרי כחודש החלו השיקים לחזור, ואז פנה התובע ליעקוב בסן אשר הכיר בינו לבין בן שבת מרדכי מלכתחילה. התובע עשה נסיונות שונים לגבות את החוב במשך תקופה של כשנה. בתחילה התחייב מרדכי בן שבת לפדות את השיקים מידי שבועיים ואח"כ מידי חודש אולם לא עמד בכך. בשלב מסויים הבטיח למכור מכונות ממפעלו ולתת לו את הכסף ואח"כ היו מקרים בהם קיבל שיקים של לקוחות של בן שבת אשר גם הם לא כובדו על ידי הבנק. אחר כך הציע לשלם סכום חד פעמי אולם גם בהצעתו זו לא הצליח לעמוד. הניסיונות להסדיר את הענין התנהלו במשך תקופה של כשנה. ו. במשך כל אותה תקופה ניהל התובע עם בן שבת שיחות טלפון אין סופיות (מספר פעמים בשבוע), ובפעמים אחרות נדחה בטענה שאינו נמצא וכשיבוא יתקשר אליו, דבר שכמובן לא עשה. לאחר שהתובע שמע מאנשים נוספים שצ'קים שלו חוזרים לכולם, נואש מניסיונותיו. במקביל להפסקת עבודתו ב"שוז" ולחזרת השיקים ולכל הכרוך בכך חלה הרעה חמורה במצבו הבריאותי, והתובע התחיל יוצא ובא במרפאות ובבתי חולים, אשר איבד את כושר הראיה כמעט לחלוטין. ז. התובע סבל ממחלת סוכרת סוג ב' שנים קודם להפסקת עבודתו ב"שוז" אך המחלה היתה רגועה. בסמוך להופעת הסיבוכים לא היו אירועים חריגים נוספים אשר חרגו משגרת יומו. ח. במשך כל תקופת חזרת השיקים וניהול המגעים עם בן שבת היה התובע מתוח, לחוץ, מסוגר ונתון למצבי רוח ולדכאון שכן לא יכול להירגע מהמקרה באשר הצ'קים לא כובדו מעולם, ומצבו הכלכלי התדרדר בשל כך, ואין הוא מצליח עד היום לגבות את תמורת השיקים והנושא ממשיך להטרידו עקב הבעיות הכספיות שנגרמו ועדיין נגרמות לו בעקבות כך. ט. התובע טוען כי לדעת רופאו, החמירה מחלת הסכרת כתוצאה מהלחץ הנפשי שנגרם לו מהאירועים דלעיל, והופיעו סיבוכים אשר הצריכו אישפוזים חוזרים, טיפולים באינסולין וגרמו לירידה בכושר הראיה. ההחמרה במצב הסכרת אירעה בספטמבר 93'. .3הנתבע מכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטוען כי החמרת מחלת הסכרת אצל התובע אירעה על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. לחילופין טוען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1העובדות בתיק זה לא היו למעשה שנויות במחלוקת בין הצדדים. השאלה העומדת לדיון היא - האם אירע לתובע אירוע תאונתי כלשהו, שניתן לקשור אותו סיבתית עם הופעת המחלה. .2התובע טוען כי מחלת הסכרת, ממנה סבל שנים רבות קודם לכן, החמירה בספטמבר 93'. מהאירועים שהוא טוען להם, עולה כי כבר במאי 91' עזב התובע את עבודתו ומאז היה נתון במתח מתמשך בשל אי היכולת לגבות את הכספים שנותרו חייבים לו. .3בסיכומיה טענה ב"כ התובע כי עזיבת העבודה במאי 91' היתה בגדר "אירוע חריג". גם אם אקבל טענה זו, הרי החמרת הסכרת אירעה ב- 9/93, למעלה משנתיים לאחר אותו אירוע, ולפיכך - נותק הקשר הסיבתי המשפטי בין עזיבת העבודה לבין החמרת מחלת הסכרת. .4בתקופה שבין מאי 91' לספטמבר 93' היה התובע נתון במתח נפשי מתמשך, אשר לטענתו יצר מצב דחק שהביא להחמרת המחלה. כבר נפסק כי "מתח מתמשך אינו יכול להיות "תאונה" ואין לקשור בינו לבין הופעת אוטם שריר הלב (דב"ע לה/60-0 יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 332; דב"ע לח/118-0 פומרוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יג', 117 113; דב"ע שן/42-0 מישורי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא' 436; דב"ע נא/82-0 קירשנבוים - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן 28.10.1991). עוד נפסק כי "מתח המתמשך על פני שלושה ימים אינו "אירוע חריג", משום שחסר המימד של "פתאומיות" הדרוש ל"תאונה" (דב"ע שם/96-0 המוסד לביטוח לאומי וייל פד"ע יב' 226, 231)". .5לגבי "אירוע תאונתי" נפסק כי "המבחן היסודי להיותו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'. קיומו של מבחן הפתאומיות "חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים'. ופתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. כשמדובר במחלה, הרי שאת ראשיתה ניתן לייחס לגורם מוגדר או בודד המזוהה בזמן או במקום, אך תוצאתה באה מהתפתחות הדרגתית (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי נ' המוסד פד"ע ב' 200), במילים אחרות - 'אם הפגימה באה בדרך הדרגתית ואם היא תוצאה של התפתחות איטית - מדובר; מאידך, אם לפגימה מקור ומועד שיאפשר לאתרם - הרי זאת תאונה" (דב"ע שם/96-0 המוסד נ' אמנון וייל פד"ע יב' 225וראה גם דב"ע לה/26-0 המוסד נ' מרסל טנג'ו פד"ע ו' 382)". .6העולה מכל האמור לעיל הוא כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי כמשמעותו בחוק ובפסיקה, אותו ניתן לקשור סיבתית עם החמרת מחלת הסכרת במועד בו החמירה. לפיכך - אני דוחה את התביעה. התביעה - נדחית. אין צו להוצאות.רפואההכרה בתאונת עבודהסוכרת