קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החמרת מצב ועדה רפואית לעררים: 1. המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 29/6/92, והמשיב הכיר בארוע זה כתאונת עבודה. המערער ביקש לקבוע את נכותו כתוצאה מהתאונה וועדה רפואית קבעה ביום 26/4/94 שנותרו לו % 15 נכות יציבה, בתוקף מיום 01/01/94. לאחר זמן, ביקש המערער לקבוע שחלה החמרה במצבו. ועדה רפואית בדרג ראשון (שני פוסקים), קבעה שלא חלה החמרה במצבו. על החלטתה זו הוגש ערר, וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום .26/1/98הועדה לעררים דחתה את הערר וקבעה גם היא כי לא חלה החמרה במצב. מכאן הערעור שבפני. 2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) בפני הועדה לעררים לא עמדו מסמכים שצורפו ע"י המערער לערר, והם: אישור רפואי ד"ר גטאס, כרטיס רפואי קופ"ח מאוחדת, וכן אישור רפואי של ד"ר דקואר מיום 18/12/96. (המסמך האחרון לא צורף לערר אלא נכלל בחומר שהיה מונח עוד בפני הועדה בדרג הראשון. ב) הועדה טעתה בכך שקבעה כי הסימנים שעולים מבדיקות m.r.iשהיו בפניה, אינם מתייחסים לתאונת העבודה מבלי שנימקה החלטתה ומבלי שהצביעה על מקור אחר לממצאים. ג) הועדה טעתה בכך שקבעה ממצא נוירולוגי מבלי שנכלל בה חבר נוירולוג. ד) חברי הועדה זלזלו במערער, ודיברו אנגלית בתקווה שאיננו מבין, ובכך ביישו אותו. 3. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) אישור החמרת המצב התייחס למצב ככל הנוגע לעמ"ש צווארי. ב) בבדיקה הקלינית מצאה הועדה לעררים ממצאים תקינים והגיעה למסקנה כי לפריצת הדיסק אין קורלציה קלינית. ג) הועדה העירה כי הסימנים ב- m.r.iהם בגבהים שונים מ- 3C- 6c ואין לייחס אותם לתאונה. ד) המסמכים שצויינו ככאלו שהיו בפני הועדה (ופורטו בס' 2א' לעיל), לא היו בפניה, ולראייה אי אזכורם ברשימת המסמכים שבסעיף 18 לפרוטוקול. המערער גם לא המציא את הכרטיס המקורי של קופ"ח, אלא צילום של הדף בו היו רישומים של ד"ר גטאס, בין התאריכים 14/8/92 עד 15/9/92. ה) מצבו הרפואי של המערער בתקופה שלפני טענת ההחמרה אינו רלוונטי וועדה רפואית כבר דנה במצבו ביום 26/4/94. ו) ועדה רפואית אינה צריכה להתייחס לכל פיסת נייר שמוגשת לה. ז) אשר לקביעה בדבר העדר זיקה בין הממצאים ב- m.r.i לבין התאונה, ראשית, לא כל ממצא רנטגני מקנה נכות. שנית, בתיק נכות מעבודה מופיע רישום משנת 91 בדבר בעיות אורטפדיות. שלישית, הועדה לא היתה צריכה להתייחס למצב קודם, שעה שאין ממצא המעניק נכות בעת בדיקה נוכחית. ח) הטענה לפיה נקבע ממצא נוירולוגי מבלי שהיה בוועדה נוירולוג, אינה מובנת, הואיל וב"כ המערער לא טענה שמדובר בטעות משפטית. בנוסף, אורטופד מוסמך לערוך בדיקה נוירולוגית, וגם מצד המערער הומצאו שני מסמכים שנרשמו ע"י אורטופדים ובהם ממצאים נוירולוגיים. בענייננו לא היה צורך בכלילת נוירולוג בועדה שכן, לא הומצאה חוו"ד מומחה נוירולוג ואין טענה בדבר נכות בתחום הנוירולוגי. ט) הטענה בדבר התייחסות לא נאותה למערער, הינה סתמית וגם אם חברי הועדה שוחחו בינהם באנגלית אין להסיק מכך שבכוונתם היתה לבייש את המערער. 4. ב"כ המערער קיבלה רשות להגיב לטענות המשיב לענין הרישום משנת 91, (אשר אוזכר בס' 3ז' לעיל) והגיבה שמדובר ברישום שלא נרשם שעמד בפני הועדה והועדה גם לא התייחסה אליו, והתייחסותו של ב"כ המשיב אינה יכולה לבוא במקום התייחסות הועדה. 5א) עיון בפרוטוקול הועדה לעררים נשוא הערעור מראה שהועדה, אשר התכנסה, כאמור, ביום 26/1/98, רשמה מפי המערער תלונות בדבר כאבים עזים בצוואר, קרינה לשתי הידיים, עייפות ולחץ על הידיים, כאבים בעקבות ישיבה וגם בעקבות הרמת הידיים, ונזק בכיבה בגלל תרופות. ב) הועדה, שהורכבה מאורטופד, רנטגנולוג וכירורג כלי דם, ערכה למערער בדיקה קלינית ורשמה ממצאיה כדלקמן: "מתהלך בצורה תקינה, תנועות כל הפרקים בגפיים עליונות מלאות וחופשיות, עם פיתוח מצויין של שרירי הכתף והידיים, כוח שרירים, החזרים ותחושה תקינים, תנועות הצוואר מלאות לכל הכיוונים, רגישות לדבריו סביב החוליות התחתונות של עמ"ש צווארי, אין התקבצות שרירי פרברטברליים, אין שינוי תנוחה, מתלבש ומתפשט בקלילות. בצילום m.r.i עמ"ש צווארי מ- 13/9/97, פריצת דיסקוס ,5C-4C 6C- 5c מרכזי, עם לחץ קל על חוט השדרה. אין שינוי משמעותי עם הבדיקה שבוצעה ביום 13/8/96". ג) בסעיף הסיכום והמסקנות, נרשם בפרוטוקול הועדה לעררים כדלקמן: "אין לראות באופן קליני כל סימנים המעידים על פריצת דיסק, אין לחץ על השורשים, אין סטייה נוירולוגית, התנועות טובות, והסימנים ב- m.r.iבגבהים שונים מ-6C- 3,c אין להתייחס לתאונה מ- 06/92. 6א) אשר לטענת המערער בדבר המסמכים שלא הוזכרו ע"י הועדה - ראשית, לא נטען מצד המערער מהי נפקות העדרם של מסמכים אלה מלפני הועדה, ומדוע העדר עיון ו/או התייחסות אליהם, עלול לפגום באבחון נכון של מצבו של המערער. שנית, צודק ב"כ המשיב בטענה לפיה אין הועדה צריכה לאזכר ו/או להתייחס לכל מסמך רפואי הנכלל במכלול החומר שמצוי בפניה וזאת להבדיל מדרישת ההתייחסות לחוות דעת מומחה. שלישית, ולגופם של מסמכים- לענין אישור ד"ר גטאס מיום 15/9/97- אין באישור זה כל קביעה בדבר הגבלה בתנועות או המלצה לקביעת נכות וישנה רק אבחנה של ירידה בתחושה ובכוח גס, אבחנה אשר לא נקבעה ע"י הועדה לעררים אשר לא מצאה כל סטייה נוירולוגית. אשר לכרטיס חולה - גם ממנו לא ניתן ללמוד על הגבלה בתנועות או נכות אורטופדית ולגבי מסמך זה, שהינו עמוד אחד מתוך כרטיס שמכיל שורה של עמודים, וודאי שאין לדרוש מהועדה התייחסות ישירה ומעמיקה. אשר לאישור ד"ר דקואר מיום 18/12/96- גם כאן מדובר במכתב מאורטופד לרופא המטפל שמכיל המלצות לטיפול, ואמנם קובע הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי, אלא שהועדה עצמה קבעה פוזיטיבית שתנועות הצוואר מלאות לכל הכיוונים ולכן גם אם היה מדובר בחוות דעת מומחה, הרי שמאחר והועדה מצאה ממצאים שונים בתכלית בבדיקה הקלינית - די בכך. נוכח האמור לעיל, במצטבר, אני קובעת שהועדה לא טעתה טעות משפטית בכך שלא התייחסה למסמכים שפורטו. ב) אשר לטענה בדבר ייחוס הממצאים שעלו מבדיקות ה- m.r.iלמקור שאיננו תאונת העבודה - ייתכן שהיה מקום למצוא פגם באופן התמציתי מאוד בו שללה הועדה את הקשר בין הממצאים לבין התאונה. ברם - משקבעה הועדה שממילא אין מקום לקביעת נכות אורטופדית למערער, הרי שיש לראות בהערה בדבר העדר הזיקה משום הערת אגב ולא משום קביעה מהותית בעלת זיקה לקביעת אחוזי נכות למערער. ג) אשר לטענה בדבר קביעת ממצא נוירולוגי מבלי שנכלל בועדה חבר נוירולוג - טענה זו דינה להדחות מכל וכל וזאת בדיוק מהנימוקים שהועלו בענין זה ע"י ב"כ המשיב, כפי שפורטו בס' 3ח' לעיל. ד) אשר לטענה בדבר התנהגות לא נאותה מצד חברי הועדה כלפי המערער - יש להצטער על כך שהמערער יצא מהבדיקה שערכו לו חברי הועדה בתחושת פגיעה ועלבון אלא שמדובר בתחושה סובייקטיבית שקשה לתת לה ביטוי אובייקטיבי. עצם העובדה שחברי הועדה דיברו באנגלית, איננה מעידה לא בהכרח ולא במובהק, על זלזול במערער, ומכל מקום, לא מצאתי ולו נסיון מצד המערער לטעון שהתנהגותם של חברי הועדה הביאה אותם לכדי טעות מהבחינה הרפואית או המשפטית. 7. סיכומו של דבר, ונוכח האמור לעיל, והעובדה שלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה, דין הערעור להדחות. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואההחמרת מצבעררועדה רפואית