קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בבלט דיסק כתאונת מעבודה: .1בפני תביעה להכיר בארוע בו לקה התובע בגבו, ביום 14.3.95, כ"תאונת עבודה" על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995, (להלן "החוק"). תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב אותה תאונה נדחתה ע"י הנתבע. לפיכך, הוגשה לבית הדין התביעה נשוא פסק הדין. .2העובדות המוסכמות הן: א. התובע עבד כפועל תברואה ובין היתר עסק בטאטוא רחובות. ב. ב- 14.3.95בשעה 08: 30תוך כדי כיפוף והרמת שקי פסולת בניה, כולל שברי בלוקים שמשקלם כ- 20ק"ג, לקה התובע בגבו. (להלן - "הארוע") ג. התובע המשיך את עבודתו באותו יום וכן 10ימים לאחר מכן עד שפנה לראשונה לטפול רפואי וזאת ב- .23.3.95 ד. התובע פנה עוד לפני ה- 14.3.95לקבלת טפול רפואי, עקב כאבי גב כמפורט בתיקו הרפואי בקופ"ח. .3ב- 30.7.98ניתנה החלטה על מנוי מומחה, יועץ רפואי, ד"ר דוד אנגל, (להלן - "המומחה"),לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות כדלקמן: א. ממה סובל התובע, מהי מחלתו ? ב. האם יש קשר סיבתי בין התאונה שארעה לתובע ב- 14.3.95לבין המחלה ממנה הוא סובל אם בכלל ? לצורך מתן חוות דעתו עיין המומחה בכל החומר הרפואי המתייחס לתובע וכן צויינו בפניו כל העובדות המוסכמות, כאמור לעיל. ביום 24.8.98ניתנה חוות דעתו של המומחה ובה נקבע כדלקמן: "א. התובע סובל מכאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק 5- 4lובלטיסק 1S.5l ב. אין קשר סיבתי בין הארוע בעבודה בתאריך 14.3.95לבין מחלתו וזאת מהסיבות הבאות: התובע סבל מכאבי גב קודם לתאונה. ב- 93רשום על כאב גב חריף. ב 2.4.95נרשם כי התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה כשנה. כלומר בתקופת הארוע כבר סבל התובע מכאבי גב תחתון, גם בדיקת ה-. E.m.gשבוצעה ב- 22.3.95הוזמנה כבר בינואר 95כלומר, לפני הארוע. בלט ופריצת דיסק כפי שנמצאו בבדיקת ה- . C.tלו היו קורים בארוע חריף היו גורמים כאב חזק ביותר שלא היה מאפשר להמשיך לעבוד באותו יום ו- 10ימים לאחריו. גם החמרה של מצב קודם לא היתה כאן. החמרה כזו היתה גורמת אי כושר בימים הראשונים לאחר הארוע אולם במקרה הנדון עבד התובע בעבודתו במשך 10ימים . להערכתי, לכן קדמה מחלתו לארוע, והארוע לא תרם להופעתה או החמרה בה." .4עפ"י בקשת התובע נתבקש המומחה להשיב על שאלת הבהרה בקשר לחוות דעתו כדלקמן: "התובע העיד כי: '... אחרי מה שקרה לי המשכתי לעבוד באותו יום ועד 10ימים אח"כ, הפסקתי לעבוד ב- 23.3.95כשכבר לא יכולתי יותר. יש לי כוח סבל ואני חזק, לא רציתי שיעשו לי בעיות ואז המשכתי לעבוד למרות הכאבים רק אחרי 10ימים הלכתי לרופא...'. האם נכון שלאור עדותו ישנה סבירות כי בלט הדיסק ו/או פריצת הדיסק שהחלו בארוע מיום 14.3.98באו לידי ביטוי מלא רק כעבור 10ימים ?" בתשובתו מיום 15.11.98השיב המומחה לשאלת ההבהרה כדלקמן: "בלט דיסק יכול להגרם בצורה חריפה בתאונה ברורה כמו נפילה מגבוה או הרמת משא כבד. במקרה כזה הכאב חזק ביותר, ואי הכושר הוא בימים הראשונים לאחר הארוע. לא סביר שהכאב יבוא לידי ביטוי מלא אחרי 10ימים, גם אם תאורטית זה אפשרי. בתשובתי ציינתי סיבה חשובה נוספת מדוע לדעתי אין קשר סיבתי בין הארוע בתאריך 14.3.95לבין מחלתו, הרישומים בתיקו הרפואי מראים; כי מחלתו קדמה לארוע כפי שפרטתי בתשובתי ". .5עקרי טענות התובע: א. אין לשלול באופן גורף כל קשר סיבתי בין הארוע לבין הפגיעה בגבו של התובע רק בשל כך שלתובע יש " עבר" רפואי מסויים של כאבי גב, יש להתרכז בשינוי החד לרעה במצבו הרפואי של התובע לאחר קרות הארוע. ב. העובדה שהתובע נאלץ לצאת לחופשת מחלה רק 10ימים אחרי הארוע נבעה מחששו לאבד את עבודתו, ואין בה כדי לפגום בקשר הסיבתי בין הארוע לבין מחלתו. .6עיקרי טענות הנתבע: א. התובע לא העלה כל סיבה ממשית, שבעטיה אין מקום להסתמך על חוות הדעת הרפואית של המומחה. ב. המומחה קבע בחוות דעתו באופן חד משמעי על העדר קשר סיבתי בין מחלת התובע לעבודתו ועל כן יש לדחות את התביעה. .7לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם וכן בחוות הדעת הרפואית של המומחה, בתשובתו לשאלת ההבהרה ובסכומי הצדדים, להלן פסק הדין: במקרה דנן, שלל המומחה בחוות דעתו את קיומו של קשר סיבתי "רפואי" בין עבודת התובע לבין מחלתו. המומחה הסתמך על רשומים רפואיים קודמים שהוצגו בפניו, מהם עולה, לטענתו, כי התובע סבל עוד קודם לארוע מכאבי גב תחתון. כן מסתמך המומחה על העובדה שהתובע המשיך לעבוד 10ימים לאחר הארוע בעוד שלו מחלתו נגרמה ע"י הארוע כאביו היו אמורים להיות עזים באופן שהוא לא היה מסוגל לעבוד כלל. לאור זאת, העריך המומחה כי מחלת התובע קדמה לארוע והארוע לא תרם להופעתה או להחמרתה. כבר נפסק כי: "אמנם קיימות חוות דעת רפואיות של מומחים רפואיים מטעם בית הדין השוללות באופן מלא או חלקי את קיומו של קשר סיבתי בין הארוע לאוטם, אולם מדובר בקשר סיבתי רפואי. בית הדין צריך להכריע בדבר קשר סיבתי משפטי ובהכרעתו זו עליו לקחת בחשבון גורמים כגון עיתוי וספק". (דב"ע נ"א/104-0 המוסד לביטוח לאומי נ' דניאל חיים פד"ע כ"ג 360). (הדגשה שלי - א.ל.). למרות האמור בחוות דעת המומחה, קיימת תמיכה לגירסת התובע לענין הקשר הסיבתי בעובדות הבאות: א. עבודתו הרצופה של התובע במשך כשנתיים עד לארוע ללא כל מיגבלה מבחינתו, למרות תלונתו על כאבי גב משנת .1993זאת, לעומת העובדה שלאחר הארוע הוא לא יכל לשוב לעבודתו כלל ושהה מספר חודשים בחופשת מחלה. ב. העובדה כי התובע נשלח לראשונה לרופא תעסוקתי רק לאחר הארוע והוא אישר לו לחזור לעבודה רק ב- 18.10.95, (כ- 7חודשים לאחר הארוע), וגם זאת לא לעבודתו הרגילה אלא במיגבלות: "הנ"ל יעבוד בעבודה שאינה כרוכה בהרמת משאות כבדים מעל 7ק"ג, לתקופת נסיון של חודש ימים מיום שובו לעבודה מחופשת המחלה". ג. גם המומחה בתשובתו לשאלת ההבהרה כמצוטט לעיל, לא שלל לחלוטין את האפשרות, שיתכן מצב לפיו רק אחרי 10ימים, הכאב יבוא לידי ביטוי והוא הודה כי "תאורטית" מצב שכזה אפשרי . לאור האמור בסעיף 7(א) (ב) לעיל, נראה, כי יש ליישם תאוריה זו בנסיבות דנן. כבר נפסק, כי במקרה שקיים ספק לענין הקשר הסיבתי, אין לקבל מסקנות מומחה מטעם בית הדין ששלל כל קשר סיבתי ויש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה". (דב"ע נו/277-0 נתן מור נ' המוסד לביטוח לאומי . פסה"ד מיום 25.11.98טרם פורסם). במקרה דנן, לאור כל האמור לעיל, ולו מחמת הספק לענין הקשר הסיבתי, מצאתי שלא לקבל את מסקנת המומחה והנני קובעת כי יש להכיר בארוע כ"תאונת עבודה" על פי החוק, ולפיכך, התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בהוצאות התובע ובשכר טירחת עורך דינו בסך כולל של -. 700ש"ח בצרוף מע"מ כדין. עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהבלט דיסק