קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם רכישת זכויות פנסיה: 1. בתביעה שבפנינו מבקש התובע כי נקבע שהוא זכאי לאכיפת הסכם לרכישת זכויות פנסיה שנחתם עימו, כלשונו. לחלופין, עתר לפיצוי נזיקי עקב אי עמידת מבטחים בהוראות הסכם הרכישה ובגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. 2. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 17/3/10 לבית משפט השלום בתל אביב. בעקבות טענת הנתבעת להיעדר סמכות עניינית ובהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על העברת התיק לבית הדין באזורי לעבודה. 3. ביום 17/8/10 הוגש כתב תביעה מתוקן, שכותרתו "סעד הצהרתי, פיצוי בנזיקין ובגין הפרת חוזה". 4. התובע הגיש תצהיר מטעמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של גב' אסנת שושני, מנהלת מחלקת מידע בחטיבת הפנסיה של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר. 5. רקע עובדתי: א. הנתבעת היא חברה בע"מ המנהלת קרן פנסיה לעמיתים ותיקים, אשר מונה לה מנהל מיוחד בהתאם להוראות סעיף 78א לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א - 1981 (להלן: "הקרן"). ב. התובע יליד 1949, עבד בקונצרן "תדיראן" החל מ- 10/74 עד 12/99. התובע עמית בנתבעת החל מתחילת עבודתו בתדיראן. עד חודש 12/99 צבר התובע 303 חודשי ותק פנסיוני בגין עבודתו בתדיראן. ג. לקראת סיום עבודתו בתדיראן ניהל התובע משא ומתן עם גורמים בנתבעת לרכישת זכויות פנסיה והמשך חברותו בקרן, תמורת הפקדה חד פעמית. בסיומו של המשא ומתן נחתם בין הצדדים הסכם המשכת חברות בקרן פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים (להלן: "הסכם רכישת זכויות" או "הסכם הרכישה") הנושא תאריך 1/11/99, אשר נכנס לתוקף ביום 1/1/00 (נספח א' לכתב התביעה). ד. בסעיף 4 להסכם הרכישה נקבע: "להבטחת זכויות החבר בקרן הפנסיה בהתאם לתקנות והסכם זה ישולם לחברה במעמד הסכם זה: א. סכום חד פעמי בסך 331,903 ₪ להבטחת זכויות החבר בגין תקופה 1/1/2000 עד 30/9/2009 (להלן ההפקדה החד פעמית). ב. סכום נוסף חד פעמי בסך 31,510 ₪ שיועבר ע"י החבר במעמד חתימת הסכם זה (להלן סכום הרכישה). ג. סכום נוסף בסך 350,000 ₪ שיועבר למבטחים במעמד חתימת הסכם זה מחשבון תשושים עפ"י הסכם בין מבטחים לבין תדיראן - תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ, המינהלה מיום 29.3.1981." בסעיף 5 להסכם הרכישה נקבע: "מתאריך 1/10/2009 יהיה זכאי החבר: א. תמורת הפקדה חד פעמית, לפרוש לפנסיה מוקדמת בהתאם לתקנה 27 לתקנות(להלן פנסיה מוקדמת) ולקבל פנסיה מוקדמת בסכום 10,348.65 ₪ לפי ערך 15/12/99. סכום זה צמוד לשכר הממוצע הקובע במשק בגין תשעת החודשים העוקבים האחרונים הידועים במועד הקובע, מחולק בממוצע המדדים שפורסמו בגין תשעת החודשים האחרונים הנ"ל ומוכפל במדד שפורסם בחודש שקדם לאירוע המזכה בפנסיה, מפרסום 15.12.1999 ועד 1.10.2009. ב. בנוסף תמורת הסכומים המפורטים בסעיפים 4ב' ו-ג' תשלם מבטחים לחבר סכום פנסיה נוספת בסך 2,996.25 ₪. סכום הפנסיה הנוספת כמפורט בטור ב' שבנספח א' צמודה למדד מ- 15.12.1999 ועד 1.10.2009". ה. בסעיף 11 להסכם הרכישה נקבע: "למען הסר ספק מוסכם כי בכל מקרה של סתירה בין התקנות לבין הסכם זה יחייבו את הצדדים הוראות הסכם זה" ו. בחודש 3/09 נשלח לתובע על ידי הקרן דו"ח שנתי לשנת 2008. ז. בעקבות קבלת הדו"ח, פנה התובע במכתב לקרן בבקשה לקבל פרטים לגבי סכום הפנסיה המשוערך אותו הוא צפוי לקבל במועד פרישתו המוקדמת. ח. לאחר פניית התובע התנהלה התכתבות בין הצדדים. ב"כ התובע דרש כי שיעור הפנסיה ייקבע בהתאם להסכם הרכישה בעוד שנציגת הקרן הודיעה לתובע כי זכויותיו ייקבעו בהתאם להוראות התקנון האחיד. ט. ביום 8/6/10 פנה התובע למשרד האוצר בבקשה להחיל עליו את המלצות ועדת גולדברג בדבר השתתפות האוצר במימון פנסיה בגין דחיית גיל הפרישה בשנתיים. בתשובה שהתקבלה מהלשכה המשפטית במשרד האוצר, נאמר שהמלצות ועדת גולדברג וההסכם שגובש מכוחן, אינם כוללים התייחסות להסכמי פרישה מוקדמת שהתבצעו ברכישת זכויות ולפיכך אינם חלים על התובע. עוד נאמר במכתב כי הסכם הרכישה בעניינו של התובע אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוזר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, בדבר רכישת זכויות לפרישה מוקדמת בסכום חד פעמי מחודש 11/99. י. התובע יצא לפרישה מוקדמת ביום 1/10/09, בהיותו בגיל 60.5 ולאחר שצבר 420 חודשי ותק, בהתאם להסכם הרכישה. יא. על פי דף פירוט חשבון לחודשים 10/09 - 1/10 (נספח מ/25 לתצהיר התובע), החל ממועד פרישתו משולמת לתובע קצבה חודשית בסך של 13,496.90 ₪. 6. טענות התובע: א. יש לאכוף את הוראות הסכם הרכישה כלשונו ולחשב את זכויותיו הפנסיוניות על פי הקבוע בהסכם. ב. הקרן התרשלה כלפי התובע ויצרה כלפיו מצג שווא בחתימתה על הסכם שאינו אכיף ואף אינו חוקי, כבר במועד חתימתו. ג. הקרן התרשלה עת נמנעה מלעדכן את התובע בדבר הפגיעה בזכויותיו בעקבות התקנת התקנון האחיד והעלאת גיל הפרישה. ד. הקרן לא שלחה לתובע דו"חות שנתיים עד לשנת 2009, בסמוך למועד פרישתו הצפוי. ה. מחדלי הקרן מנעו מהתובע את האפשרות להקטין את נזקיו ולהשקיע באפיקים אחרים. ו. התובע זכאי לפיצוי נזיקי בגין רשלנות הקרן, בשיעור ההפרש החודשי בין סכום הקצבה המשולם לו בפועל לבין הקצבה המגיעה לו על פי הסכם הרכישה. 7. טענות הנתבעת: א. לא ניתן לאכוף את הוראות הסכם הרכישה לגבי שיעור הפנסיה, שכן זכויותיו הפנסיוניות של התובע כעמית בקרן נקבעות אך ורק על פי התקנון. ב. הסכם רכישת הזכויות הוא הסכם לבר תקנוני. אכיפתו מנוגדת לעקרון ההדדיות ועקרון הביטוח הדינאמי לפיהם פועלות קרנות הפנסיה החברתיות. ג. השינויים בזכויותיו הפנסיוניות של התובע נבעו משינויי חקיקה במסגרת חוק הפיקוח על שירותים פיננסים, מכוחו הותקן התקנון האחיד וכן חוק גיל פרישה מכוחו הועלה גיל הפרישה. ד. בעת חתימת ההסכם, הוראותיו תאמו את הוראות תקנות הקרן שהיו בתוקף באותו מועד ואת מדיניות הקרן בדבר עריכת הסכמים אישיים. ה. הקרן לא יצרה מצג שווא כלפי התובע ולא התרשלה כלפיו. במועד חתימת ההסכם לא ניתן היה לצפות את שינויי החקיקה העתידיים. ו. לתובע נשלחו דו"חות שנתיים באופן סדיר. ז. הקרן אינה מחויבת להודיע לתובע על שינויי חקיקה. ח. התובע לא פעל להקטנת נזקיו. ט. מתן פיצוי לתובע בשיעור ההפרש בין הקצבה המשולמת לקצבה שנקבעה בהסכם - כמוהו כאכיפת הסכם הרכישה כלשונו. י. מתן זכויות לתובע מכוח הסכם רכישת הזכויות ובניגוד להוראות התקנון יהיה בבחינת מתן זכויות יתר והעדפת התובע על פני עמיתים אחרים בקרן, בניגוד לדין. יא. התובע כימת את התביעה רק בשלב הסיכומים, מבלי שניתנה לנתבעת הזדמנות להתייחס לתחשיב ואף לא שולמה אגרה בהתאם לסכום התביעה הנטען בסיכומים. המסגרת הנורמאטיבית: 8. קרנות הפנסיה החברתיות, מהוות חלק ממערך הביטוח הפנסיוני, שנועד להבטיח הכנסה לעובד או בני משפחתו לאחר פרישתו עקב זיקנה, נכות או פטירה, תוך שמירה על רמת החיים שהיתה לו לפני הפרישה (עע 600013/96 אברהם לייבוביץ נ' קרן הגמלאות המכרזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע לג 32). הביטוח הפנסיוני בקרנות פנסיה הוא ביטוח שיתופי המבוסס על עקרונות השוויון, ההדדיות והמטרה הסוציאלית. לעניין זה נפסק: "שיטת הפנסיה הצוברת, שביסוד קרנות הפנסיה החברתיות, מקורה בהסכמה חברתית עתיקת יומין בין העובדים, ההסתדרות, ארגוני המעסיקים, קרנות הפנסיה והמדינה. העקרונות המנחים של השיטה הם עיקרון ההדדיות, עקרון הביטוח הקבוצתי שיתופי, שאושיותיו עקרון השוויון ועקרון הביטוח הדינמי, והגשמת המטרה הסוציאלית של מתן פנסיה, תוך התחשבות בטובת כלל חברי הקרן. הקרנות החברתיות נחשבות ל 'נאמן' בתחום הביטחון הסוציאלי, במובן זה שעליהם לנהוג בכספי העמיתים לטובתם לאמור, הקרן גובה כספים במטרה לממן תוכנית פנסיה שיתופית לטובת כלל עמיתיה והיא איננה ביטוח מסחרי המיועד לבטח את הפרט." (ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 621) בהמשך פסק הדין שם נקבע: "בין העמיתים בקרנות הפנסיה קיימת ערבות הדדית לגבי כלל המבוטחים. כל מבוטח יקבל, כשיארע אירוע ביטוחי, את המגיע לו מהקרן - מהקופה הכללית - לפי תקנות הקרן כפי שיהיה בתוקף אותה שעה, ללא קשר לשאלה כמה הפריש או כמה הופרש על-ידי מעבידו בגינו לקופת קרן הפנסיה." 9. היחסים בין קרן הפנסיה לחבריה מוסדרים בתקנון הקרן. מדובר ביחסים חוזיים במהותם, כאשר להוראות התקנון מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לכל אחד לחבריה. תקנה 41כו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1964, קובעת: "(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לענין זה, "זכויות העמיתים" - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה. (ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם...." בהתאם לכך נפסק לא אחת כי הוראות התקנון בהתייחס לזכויות העמיתים בקרן פנסיה, גוברות על כל הסכם לבר תקנוני המעניק זכויות עודפות בניגוד לתקנון. כך נפסק: "המקור והמפתח לקיומו של שוויון בקרן פנסיה הוא תקנות הקרן. לתקנות אלה מעמד של חוזה מחייב בין הקרן לבין כל אחד מחבריה. זכויות החבר נגזרות מהוראות התקנות ומכוחן בלבד וכל סטייה מהוראות התקנות היא לא רק בבחינת הפרת חוזה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה בעקרון השוויון המונח בבסיס השיטה. על רקע עקרונות אלה, קבע בית-הדין הארצי בפרשת אליאב האמורה כי הסדר חוזי שמכוחו מעניקה קרן פנסיה זכויות יתר לקבוצה מסוימת, נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות היסוד של קרן הפנסיה, הוא נערך בחוסר סמכות לפיכך הוא בטל". ע"ע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע"מ נ' מרק פיורסט, פד"ע לט 831. ר' גם ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע לו 621; בג"ץ 6460/02 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, (ניתן ביום 8/2/06); ע"ע 448/06 מקורות חב' מים בע"מ ואח' נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ נקבע כי הזכות לפנסיה מתגבשת במועד הפרישה לפנסיה ובהתאם להוראות תקנון הקרן באותו המועד (ר' לעיל פס"ד בעניין לייבוביץ; פס"ד אליאב בארצי; ע"ע 467/09 גדעון קרוליק נ' הסתדרות מדיצינית הדסה). 10. אשר לסמכותה של קרן הפנסיה לשנות את תקנונה נפסק: "הנה כי כן, הסמכות לשנות את התקנון היא מאפיין הכרחי של קרנות הפנסיה אם חפצות חיים הן: אם רוצות הן לשמור על השקעות החברים בהן ולהבטיח כי תוכלנה לעמוד בהתחייבויותיהן הכספיות כלפיהם. גמישות זו מובטחת בתאגידים, כגון בחברה ובאגודה שיתופית, שלהם מנגנונים לקבלת החלטות המאפשרים בהחלטות רוב את שינויו של התקנון בכל עת... כך מושגת הגמישות הנדרשת לפעולתה של קרן הפנסיה. כנדרש מכל אלה, התניה חוזית על יכולתה של קרן פנסיה לשנות את תקנונה פוגעת קשות באחד ממאפייניה הבסיסים כקרן פנסיה חברתית. הפגיעה היא כפולה: ראשית, הקרן מאבדת מגמישותה, שכן הוראות מסוימות בתקנון הופכות להוראות נוקשות שלא ניתן לסטות מהן, מעין עורקים מסוידים שהדם אינו זורם בהם. שנית, החברים מאבדים מכוחם להשפיע על אופן ניהול ההון שאותו השקיעו. הקרן או קבוצת חברים מסוימת בקרן אינם יכולים - ואין זה ראוי כי יוכלו - להתנות על קיומו של מנגנון יסוד זה." (בג"ץ אליאב) 11. בשנת 2003, במסגרת חוק התוכנית להבראת כלכלית ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג - 2003, תוקן חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א - 1981, תוך הוספת פרק ז1 לחוק, שכותרתו "קרנות פנסיה ותיקות - מינוי מנהל מיוחד, תוכניות הבראה וסיוע ממשלתי". מטרת התיקון, כפי שנקבעה בסעיף 78א לחוק הפיקוח, היא: "... לטפל בגירעון האקטוארי של קרנות הפנסיה הוותיקות, כדי להביאן לאיזון אקטוארי באמצעות שינויים בזכויות ובחובות של העמיתים ומתן סיוע ממשלתי שיאפשר להן לשלם קצבאות לעמיתיהן, והכל בהתחשב ביכולתו של משק המדינה ותוך יצירת אחידות במערך הזכויות". התיקון לחוק ותוכנית ההבראה מכוחו, נערכו על רקע הגירעונות האקטוארים העצומים אליהם נקלעו קרנות הפנסיה הותיקות בתקופה שקדמה לתיקון, עד אשר לא היה ביכולתן לעמוד בכלל התחייבויותיהן כלפי העמיתים. עיקרי ההסדר שנקבעו במסגרת התיקון הם הענקת סיוע ממשלתי רחב היקף, מינוי מנהל מיוחד והתקנת תקנון אחיד לכלל הקרנות הוותיקות שבהסדר. עקרונות התקנון האחיד נקבעו אף הם במסגרת התיקון. 12. התקנון האחיד נכנס לתוקף ביום 1/10/03. בסעיף 78י לחוק הפיקוח נקבע: "(א) החל ביום שיקבע המפקח יחליף התקנון האחיד את התקנון שנהג בכל אחת מהקרנות הוותיקות שמונה להן מנהל מיוחד. (ב) הוראות התקנון האחיד יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר." 13. בשנת 2004 חוקק חוק גיל פרישה, תשס"ד - 2004. במסגרת החוק הועלה גיל הפרישה לגברים ל-67. בסעיף 10(א) לחוק נקבע: "הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל הסכם." טענה לאכיפת הסכם הרכישה 14. הסכם הרכישה נערך בעקבות פנית התובע לשם המשך חברותו בקרן לאחר הפסקת עבודתו בתדיראן. במסגרת ההסכם התובע רכש מראש דמי גמולים לתקופה של כ-10 שנים, עד לחודש 9/09, תוך היוון סכומי התשלומים החודשיים שאמורים היו להתפרש על כל התקופה, לתשלום חד פעמי מראש. בנוסף נרכשה על ידי התובע תוספת לפנסיה על פי חישוב אקטוארי (ר' נספחים ג'1, ג'2 לתצהיר גב' שושני). 15. הסכם הרכישה הוא הסכם אישי בין התובע לבין הקרן, אשר נערך שלא במסגרת תקנון הקרן. מדובר בהסכם לבר תקנוני כמשמעותו בפסיקה. ככזה- הוראות ההסכם נסוגות מפני הוראות תקנון הקרן כפי שהן בתוקף מעת לעת. מסקנה זו עולה מפורשות אף מהוראת סעיף 78י(ב) לחוק הפיקוח, הקובעת את עליונות הוראות התקנון האחיד על כל הסכם או הסדר אחר. 16. על פי הנפסק בבג"ץ אליאב לעיל, אין בכוחו של סעיף בהסכם הרכישה (בענייננו סעיף 11 להסכם) כדי להעניק להוראותיו עדיפות או חסינות מפני הוראות תקנון הקרן. כלל זה נקבע עוד לפני הרפורמה בקרנות הפנסיה הוותיקות בשנת 2003 וקיבל משנה תוקף לאחריה, במסגרת התיקון לחוק הפיקוח. 17. מכאן כי הוראות הסכם רכישת הזכויות לעניין שיעור הפנסיה, ככל שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות התקנון האחיד, דינן בטלות. לא ניתן לאכוף הוראות אלה, תוך הענקת זכויות לתובע מעבר לקבוע בתקנון האחיד. אכיפתן תהיה בבחינת מתן זכויות עודפות לתובע ביחס לשאר העמיתים, בניגוד לעקרון השוויון. 18. התובע מאשר בסיכומים שמדובר בהסכם: "אשר למעשה אינו אכיף ואף אינו חוקי באשר הוא מנוגד להוראות סעיף 41כו לתקנות מס הכנסה, להוראות חוזר הממונה על שוק ההון משנת 1999 ואף להוראות תקנון הקרן עצמה...". 19. לאור האמור, התביעה שעניינה אכיפת ההסכם, נדחית. 20. במסגרת הסיכומים, בחר התובע להתמקד בעילת התביעה שעניינה פיצוי בגין רשלנותה של הקרן על פי דיני הנזיקין. טענה לפיצוי בנזיקין 21. בעקבות תוכנית ההבראה בקרנות הפנסיה הותיקות משנת 2003 והרפורמה שהונהגה במסגרתה, נפגעו במידה כזו או אחרת תנאי פרישתם של חלק מעמיתי הקרנות. כפי שפורט לעיל, הרפורמה הונהגה על רקע הגירעונות האקטוארים בפניהם עמדו קרנות הפנסיה בשנים שקדמו לה, שמנעו מהן לעמוד במלוא התחייבויותיהן כלפי העמיתים. מצב זה העמיד בסכנה את זכויות הפנסיה העתידיות של כלל עמיתי הקרנות. מטרת הרפורמה היתה להביא את הקרנות לאיזון אקטוארי, בין היתר לשם הבטחת הביטוח הסוציאלי של עמיתיהן. כאמור, הביטוח בקרן פנסיה חברתית הוא ביטוח שיתופי המושתת על עקרון ההדדיות והשוויון. לכל אחד מהחברים בקרן פנסיה חברתית אינטרס אישי בשמירה על איזון אקטוארי של הקרן לאורך זמן, המבטיח את זכויותיהם הפנסיוניות בעתיד. לפיכך ניתנת לקרן הפנסיה גמישות מסוימת בעריכת שינויים בתקנונה, בעת הצורך, לשם שמירה על איזון תקציבי. לשינוי תקנון יש בהכרח השלכות רוחב על כלל העמיתים, אשר לעתים עלולות להרע את מצבם ביחס למצב שקדם לשינוי. יחד עם זאת, כחלק מעיקרון ההדדיות בביטוח שיתופי, על כל אחד מהעמיתים לתרום את חלקו להצלת הקרן - על מנת להגשים את מטרתה הסוציאלית ולאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העמיתים עצמם. הדברים נכונים ביתר שאת לגבי שינוי שנעשה במסגרת חקיקה ראשית תוך מתן בסיוע ממשלתי ומתוך מטרה מוצהרת להביא להבראתן של קרנות הפנסיה הוותיקות. 22. בהתאם, לכך בתי הדין לעבודה נהגו לדחות תביעות שהוגשו על ידי עמיתים שזכויותיהם הפנסיוניות נפגעו בעקבות תוכנית ההבראה בקרנות הפנסיה. בפסק הדין בעניין רייף, בית הדין הארצי דחה את טענת המשיבות בדבר זכאותן לפיצוי בגין הפחתת פנסיית הזקנה שלהן בעקבות השינויים בתקנון האחיד בשנת 2003, בניגוד להסכם הקיבוצי בו נקבעו תנאי פרישתן המוקדמת. על פי האמור בפסק הדין: "... בשנת 2003 נכנס לתקפו התקנון האחיד אשר חל על כלל הפורשים לגמלאות וכאמור אף הרע במידה מסוימת את תנאי פרישתם, זאת לאור המצב הגרעוני של הקרנות. שינוי זה בתקנון אינו בשליטתה של תעש ומבטחים חייבת לנהוג על פי התקנון האחיד... המשיבות לא קיבלו "חסינות" מפני שינויים בתקנוני הפנסיה החלים על כלל הגמלאים ואין בהסכמים שנחתמו עמן כדי להיטיב את מצבן על פני כלל הגמלאים שמקבלים את גמלת הפנסיה על פי הוראות התקנון האחיד". ע"ע (ארצי) 49651-01-11 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' סוניה רייף (ניתן ביום 30/10/11) בפסק הדין בעניין קורוליק נפסק: "זכותו הקנויה של עמית שהחישוב לגביו לא ישתנה קיימת רק כאשר יוצא הוא לקצבה, ועל כן גם אלמלא הסדר הקרנות הותיקות משנת 2003 מותר היה לשנות את הוראת התקנון לגבי עמיתים שטרם יצאו לגמלאות... על כן, אין לפרש מקרה של שינוי תקנון קופת הפנסיה לפני פרישה כמעשה של גרימת נזק לעמיתי קופת הפנסיה ואין בו כדי להצמיח עילה לתבוע את קופת הפנסיה או את המעביד בגין הפחתת הזכויות הנגרמות כתוצאה משינוי התקנון" (ר' ע"ע 467/09 לעיל). 23. ההלכה היא, אם כן, כי שינוי התקנון של קרנות הפנסיה הותיקות במסגרת התקנון האחיד, אינו מקים זכות לפיצוי לעמיתים שמצבם הורע בעקבות השינוי. עוולת הרשלנות 24. התובע משתית את תביעת הפיצויים על התרשלות של הקרן בנסיבות אלה: א. במועד חתימת הסכם הרכישה. ב. באי דיווח על שינויים חקיקה ובכלל זה אי מסירת דיווחים שנתיים. 25. יסודותיה של עוולת הרשלנות הוגדרו בהלכה הפסוקה כדלקמן: "בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות... מבחן זה כולל בחובו שני היבטים.... ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית"... ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" ... השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?" (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113) לגבי חובת הזהירות המושגית נפסק: "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (ought) לצפות להתרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו." (שם בעמ' 123) לגבי חובת הזהירות הקונקרטית נפסק: "במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה...כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות ­בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק." (שם בעמ' 125) 26. על מנת לבסס את טענתו בדבר התרשלותה של הקרן המקימה לו זכאות לפיצוי, על התובע להראות קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הקרן כלפיו, הפרת חובה זו על ידי הקרן וגרימת נזק כתוצאה מהפרה זו. 27. נבחן להלן האם התנהלותה של הקרן כלפי התובע מקיימת את יסודות עוולת הרשלנות כמפורט לעיל. טענה למצג שווא רשלני במועד חתימת ההסכם 28. לטענת התובע הוראות הסכם רכישת הזכויות היו מנוגדות לדין כבר במועד חתימתו. התובע מנה את הפגמים אשר לטענתו התקיימו כבר בעת חתימת ההסכם: א. סעיף 11 להסכם העניק לו עדיפות על פני הוראות תקנות הקרן, זאת בניגוד לתקנה 41כו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל). ב. חישוב השכר הקובע לצורך קביעת שיעור הפנסיה על פי ההסכם, נעשה שלא על פי שיטת החישוב הקבועה בתקנות הקרן כפי שהיו בתוקף באותה תקופה. גב' שושני העידה מטעם הקרן כי שיטת החישוב בהסכם נקבעה בהתאם להוראות הסכם קיבוצי כללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה. לגבי הסכם קיבוצי זה נקבע בפסק הדין בעניין פיורסט, כי מדובר בהסכם לבר תקנוני, אשר הוראותיו לעניין אופן חישוב השכר הקובע דינן בטלות. ג. הוראות ההסכם היו מנוגדות לחוזר הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון מחודש 11/99, אשר לא אפשר רכישת זכויות לפרישה מוקדמת באופן שנעשתה בהסכם. 29. הטענה כי הסכם הרכישה כלשונו אינו בר אכיפה בהיותו מנוגד לדין ולהוראות תקנון הקרן, מוסכמת גם על הקרן. בסעיף 10 לתצהירה של גב' שושני נטען כי שיטת חישוב השכר הקובע על פי הסכם הרכישה: לא היתה מעוגנת בתקנות הקרן במועד חתימת ההסכם ואיננה מעוגנת בתקנון התקף למועד פרישתו בפועל". בסעיף 45 לתצהירה טוענת גב' שושני: "הסטיה החמורה של הסכם הרכישה מהוראות תקנון הקרן נוגעת גם בשנים אלה: האחד: - קיבוע סכום קצבת הזקנה המוקדמת שחושבה בשנת 1999 על פי התקנות התקפות באותו מועד לתקופה של 10 שנים קדימה, תוך התעלמות מאפשרות של שינויים תקנוניים שעשויים להשפיע על חישוב זה, כפי שאירע בפועל. השני - קביעה מפורשת בסעיף 11 להסכם הרכישה לפיו במקרה של סתירה בין התקנות לבין ההסכם יחייבו את הצדדים הוראות ההסכם. קביעה זו כשלעצמה נעשתה על ידי הקרן בחריגה מוחלטת מהוראות הדין וההלכה הפסוקה לענין עליונותו של תקנון הקרן". גם בסיכומים הנתבעת מרחיבה את הדיבור על החריגות של הסכם הרכישה, אותו הסכם שהיא עצמה חתמה עליו. 30. התובע טען כי הוראות הסכם רכישת הזכויות הוכתבו על ידי הקרן. בעניין זה העידה הגב' שושני: "לטענתך שבמקרה של התובע החישובים כולם נעשו ע"י מבטחים אני משיבה שלפי המסמכים שראיתי, ראיתי שזה נעשה ע"ג מסמכים של מבטחים, טיוטות נייר" (עמ' 13 לפרוטוקול). מסקנת הדברים היא כי הסכם הרכישה נוסח על ידי הקרן והסכומים המצויינים בו הם פרי תחשיבים שנערכו על ידי הקרן. 31. בעניין ע"ע 629/97 (אליאב) נדונה שאלת מעמדו של הסכם הצטרפות לקרן פנסיה ביחס לתקנות הקרן כאשר במועד הפרישה, אופן חישוב הפנסיה כפי שנקבע בהסכם לא תאם את הוראות התקנות לעניין זה. באותו הסכם נקבעה תניה לפיה הוראותיו גוברות על הוראות תקנון הקרן (בדומה לסעיף 11 בהסכם הרכישה). בית הדין הארצי קבע כי לאור תקנה 41כו לתקנות מס הכנסה (אשר הותקנה לאחר חתימת ההסכם הנדון ולפני פרישתם של המערערים שם) אין ליתן תוקף להוראות ההסכם המעניקות לו עדיפות על פני תקנות הקרן. עוד נפסק שם כי קרן פנסיה אינה רשאית להתקשר בהסכם הסותר את עקרון השוויון. פסק הדין בבית הדין הארצי ניתן ביום 30/5/02. עתירה לבג"ץ שהוגשה נגד פסק הדין, נדחתה (בג"ץ 6460/02 מיום 8/2/06). 32. בעניין ע"ע 600027/97 (פיורסט) נדון מעמדו של הסכם קיבוצי כללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשיה, אשר שיטת חישוב השכר הקובע כפי שנקבעה בו היתה שונה מהוראות התקנון שהיו בתוקף במועד פרישת המשיבים. נפסק כי מתן זכויות יתר לעמיתים מכח הסכמים חיצוניים, בניגוד להוראות התקנון, נוגד את עקרון השוויון. לפיכך אין תוקף להוראות ההסכם הקיבוצי לעניין אופן חישוב השכר הקובע. פסק הדין בבית הדין הארצי ניתן ביום 22/1/03. 33. מפסקי הדין הנ"ל, עולה כי עד שניתנו (עד שנת 2002) היתה קיימת אי בהירות במצב המשפטי בנוגע למעמדם של הסכמים חיצוניים, ביחס לתקנון הקרן. מדברי בית הדין הארצי בעניין פיורסט עולה כי לפי הפרשנות שהעניקה הקרן להוראות תקנה 5 לתקנותיה, רשאית היתה היא להתקשר בהסכמים חיצוניים המעניקים זכויות שונות מהקבוע בתקנון. עוד ניתן ללמוד מפסק הדין בעניין פיורסט, כי בטרם ניתן פסק הדין בערעור (בשנת 2003), הקרן ראתה בהסכם התעשיינים לעניין חישוב השכר הקובע כהסכם חוקי ותקף ואף נהגה על פיו. ניתן לקבוע אם כן, כי בחתימת הסכם הרכישה כפי שנוסח על ידי הקרן, בעת שנוסח, פעלה הקרן כמקובל באותה העת ומתוך הנחה כי היא רשאית לפעול כך. 34. בנסיבות אלה, במועד חתימת ההסכם עם התובע (סוף 1999 או תחילת 2000) לא היתה לקרן יכולת צפיות סבירה לגבי אפשרות התרחשות הנזק שנגרם לתובע בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות. הקרן פעלה על פי הכללים המקובלים אצלה באותה העת, אשר על פי פרשנותה בעת חתימת ההסכם, נקבעו בהתאם לסמכות שהוקנתה לה בתקנות. 35. טענה נוספת לתובע ולפיה הסכם הרכישה נערך בניגוד להנחיות הממונה על שוק ההון, על פי החוזר מחודש 11/99. בעניין זה טען התובע כי הסכם הרכישה נחתם בתחילת שנת 2000 בעוד הקרן, באופן מגמתי, בחרה לציין את תאריך החתימה - 1/11/99, על מנת לגבור על הוראות חוזר משרד האוצר מחודש נובמבר 1999 האוסרות על רכישת תשלומי פנסיה מוקדמת החל ממועד מאוחר למועד הרכישה, כפי שנעשה בעניינו של התובע. כך עולה מהמכתב שנשלח לתובע מטעם הלשכה המשפטית במשרד האוצר ביום 7/12/10. 36. מועד עריכתו וחתימתו של הסכם הרכישה, כנקוב על גבי ההסכם הוא ה- 1/11/1999. יחד עם זאת, מצאנו תימוכין לטענת התובע לפיה ההסכם נחתם בפועל בחודש ינואר 2000, במכתב מטעם הנתבעת המעדכן את מחלקת הפנסיה בסניף מבטחים בתל אביב בדבר עריכת ההסכם, שנשלח ביום 27/1/00 (נספח מ/10ב לתצהיר התובע). מכאן כי במועד חתימת ההסכם, הנחיות הממונה על שוק ההון מחודש 11/99 היו בתוקף. 37. הנתבעת טענה לעניין זה כי על פי פרשנותה באותו מועד, לא היתה מניעה מלבצע רכישה חד פעמית של זכויות בפרישה מוקדמת גם אם אין המבוטח פורש בפועל במועד הרכישה. 38. גם אם נאמץ במלואה את גירסת התובע לפיה הנתבעת פעלה בניגוד להנחיות הממונה על שוק ההון בעצם חתימת ההסכם, הרי שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין העובדה שההסכם אינו מתיישב עם הנחיות הממונה לבין הנזק הנטען. עיקר הנזק הנטען בענייננו הוא תוצאה של שינויים בתקנון הקרן, בעקבות שינויים בחקיקה. ללא שינויים אלה ובהנחה שאופן חישוב השכר הקובע בהתאם להסכם התעשיינים היה נשאר בתוקף, הרי שלא היה נגרם לתובע נזק כלשהו, אך בשל העובדה שנערך שלא על פי הוראות החוזר. 39. למעשה לחוזר 11/99 לא היתה כל השפעה על זכויותיו הפנסיוניות של התובע. הוראות החוזר לא יושמו בעניינו של התובע, שכן רכישת הזכויות המוקדמת התבצעה בסופו של דבר (תוך הכפפת הזכויות לתקנון האחיד) ומכוחה משולמת לתובע פנסיה חודשית החל מחודש 10/09. יישום הוראות החוזר בנסיבות העניין היה מביא לביטול הסכם הרכישה במלואו ומרע עד מאד את מצבו של התובע, דבר שלא קרה. 40. כאן המקום להבהיר כי הקרן לא התנערה לחלוטין מהתחייבויותיה על פי הסכם הרכישה. עצם רכישת הזכויות הפנסיוניות על פי ההסכם לא בוטלה בעקבות התקנת התקנון האחיד. מיום פרישתו משולמת לתובע פנסיה חודשית ותוספת לפנסיה אשר נרכשו במסגרת ההסכם. אמנם נכון שהוראות ההסכם הוכפפו להוראות התקנון האחיד, כך ששיעור הפנסיה אינו עולה על הפנסיה המגיעה לתובע בהתאם להוראות התקנון, אף אם נקבע אחרת בהסכם. בתוך כך, דמי הגמולים שנרכשו על פי ההסכם חושבו לפי שיעור של 17.5%. החל משנת 2004, הועלה שיעור דמי הגמולים בהדרגה ל-20.5%. ואולם שכרו הקובע של התובע לפנסיה נקבע בהתאם לשיעור לפיו חושבו דמי הגמולים בהסכם (17.5%) (עמ' 10 לפרוטוקול). מכאן כי מצבו של התובע עקב רכישת הזכויות מראש בהתאם להסכם, הוטב ביחס לעמיתים אשר שילמו את דמי הגמולים בתשלומים חודשיים ואשר בשנים האחרונות נדרשו לשלם דמי גמולים גבוהים יותר לשם רכישת אותן הזכויות שמקבל התובע. 28. גובה הנזק כאן המקום להתייחס לנזק הנטען ושיעורו. בכתב התביעה המתוקן נוסחו הסעדים כך: "42. התובע יטען כי בנסיבות העניין זכאי הוא לאכיפת הסכם הרכישה ככתבו וכלשונו. 43 התובע יטען כי לחלופין, על הנתבעת לפצות אותו, בין מכוח דיני הנזיקין ובין מכוח דיני החוזים, פיצוי חודשי השווה להפרש שבין הפנסיה המשולמת לו בפועל, לבין הפנסיה לה היה זכאי לפי הסכם הרכישה. 44. התובע יטען כי על הנתבעת, לפצות אותו בגין עגמת הנפש שנגרמה לו והנזקים שנגרמו לו בפועל, בשיעור שייקבע על ידי בית המשפט הנכבד". 29. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו בלבד. לא הוגשה חוות דעת אקטוארית. התובע בתצהירו אינו מפרט מה סכום הנזק ואינו מציג מסמכים להוכחת סכום הנזק. בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע כי נכון לשנת 2009, שיעור הקצבה על פי הסכם הרכישה עמד על כ-18,000 ₪. זאת ללא פירוט או תחשיב כלשהו ומבלי לנקוב בסכום מדוייק. 30. הנתבעת מחתה על כך לכל אורך הדרך. בסעיף 59 לתצהיר העדות הראשית, פירטה המצהירה מטעם הנתבעת כי סכום הקצבה שנקבע בהסכם הרכישה, בהצמדה למדד למועד הפרישה בחודש 10/09, על פי חישובי הקרן, עומד על 16,251 ₪. לתצהיר צורף מסמך המפרט את אופן החישוב (נספח ה'). 31. בחקירתו הנגדית העיד התובע: "לסכום של כ-18,000 ₪ הגעתי לפי סע' 5א' להסכם כאשר לקחתי את השכר הממוצע במשק ואת המדד ומכיוון שהשכר הממוצע במשק עלה יותר מאשר עליית המדד אז לקחתי בערך את הממוצע של השכר הממוצע במשק ולכן המספר הוא עגול ולא מפורט." (עמ' 9 לפרוטוקול). בהמשך עדותו ציין התובע: "אני מאשר שהסכומים הכספיים הנוספים שתבעתי הם אומדנים ולא מדוייקים". כאשר נשאל לגבי תחשיבי הנתבעת בכתב ההגנה בתצהיר מטעמה השיב התובע: "ראיתי את התחשיבים אבל לא יודע לעשות אותם". 32. בסיכומי התובע, ייחד סעיף נפרד ל"חישוב" הנזק. בסעיפים 92 - 93 לסיכומים טען, לראשונה, כדלקמן: "... נזקו של התובע הינו למעשה ההפרש בין הפנסיה המשולמת לו בפועל לבין הפנסיה לה הוא זכאי לפי הסכם הפרישה המוקדמת. להלן יובא החישוב באשר לפיצוי החודשי: חישוב זכויות פרישה לפי הסכם הפרישה המוקדמת: פנסיה מוקדמת החל מ- 1.10.2009 לפי ערך 15.12.1999 - 10,348.67 ₪ הצמדה לשמ"ב (6,454.56/8,158.00) 1.2639 הפנסיה המוקדמת כולל הצמדה ליום החישוב - 13,079.82 ₪ תוספת לפנסיה המוקדמת נומינלי - 2,998.25 ₪ הצמדה למדד המחירים לצרכן מ- 1.10.2009 - 15.12.1999 - 1.2211 תוספת לפנסיה המוקדמת כולל הצמדה ליום החישוב - 3,661.11 ₪ סה"כ קצבה חודשית נכון ליום 1.10.2009 16,740.94 ₪ סה"כ קצבה חודשית שמקבל התובע הפועל (עפ"י תלוש 10/2009 וראה נספח יב לכתב התביעה) - 13,496 ₪ ההפרש: 16,740-13,496 = 3,244 ₪. 93. על כן, בהתאם לתוחלת חיים ממוצעת של עד גיל 80 (והחל מגיל 60.5, עת התחיל התובע לקבל הפנסיה המוקדמת בפועל), כפול הסך של 13,496 ₪, מגיע סכום הפיצוי הכולל לסך של 234 חוד' * 3,244 = 759,096 ₪." 33. פירוט זה הופיע לראשונה בסיכומים. התובע לא העיד על כך ולא הציג חוות דעת אקטוארית. 34. בתגובה טענה הנתבעת בסיכומיה להרחבת ושינוי חזית וכן לנזק שנגרם לה עקב אי היכולת לחקור את התובע או מומחה מטעמו על גובה הנזק הנטען. לנתבעת לא ניתנה אפשרות להציג חוות דעת מומחה מטעמה. במצב דברים זה יש להעדיף את גירסת הנתבעת אשר היתה אחידה ולא נסתרה על ידי התובע. בהתאם לכך, ההפרש בין הקצבה המשולמת לתובע בפועל לבין הקצבה שנקבעה בהסכם עומד על 2,755 ₪. 35. יש לציין כי המחלוקת בין הצדדים היא לגבי שיעור הפנסיה, כפי שנקבע בסעיף 5(א) להסכם הרכישה. התוספת הקבועה בסעיף 5(ב) להסכם הרכישה, נרכשה ברכישה אקטוארית והתובע מאשר כי הינו מקבל סכום זה מידי חודש כחלק מסכום הפנסיה המשולמת לו בפועל (עמ' 8 לפרוטוקול). 36. על פי כתב התביעה טענת התובע היא כי הנזק כולו נובע מחתימת הסכם הרכישה, אשר סותר את הוראות תקנות הקרן. כפי שעולה מחומר הראיות, לא כך הדבר. מרביתו של הנזק ולפחות חלק בלתי מבוטל ממנו, נובע מנסיבה חיצונית לחלוטין והיא העלאת גיל הפרישה על פי חוק. 37. שיעור הפנסיה שנקבע בהסכם הרכישה, חושב בהתאם לתקנה 27 לתקנון הקרן שהיו בתוקף באותו מועד. בתקנה זו נקבע כי במקרה של הקדמת פרישה, שיעור הפנסיה יופחת על פי מקדם הקבוע בתקנות ובהתאם למספר חודשי ההקדמה מגיל הפרישה. התובע העיד כי ידע על הפחתת שיעור הפנסיה עקב הקדמת הפרישה וכי כנגד הפחתה זו רכש את התוספת בהתאם לסעיף 5(ב) להסכם הרכישה (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע ביקש לפרוש בגיל 60.5 בעוד שגיל הפרישה עמד על 65. בעת עריכת ההסכם היה מדובר ב-55 חודשי הקדמה. 38. בעקבות העלאת גיל הפרישה ל-67, נוספו 24 חודשים לחודשי הקדמת הפרישה של התובע. בהתאם לכך שיעור הפנסיה שלו הופחת בגין 79 חודשי הקדמה ובהתאם למקדם הקבוע בתקנון האחיד (ששונה אף הוא ביחס לתקנות שהיו בתוקף בשנת 1999). כאמור, שינוי חקיקתי זה גרם לחלק הארי מהפחתת הגימלה החודשית. מכל מקום, זוהי טענתה של הנתבעת והתובע - בהעדר חוות דעת מומחה - לא סתר אותה. 39. לא יכול להיות חולק כי במועד חתימת ההסכם בין הצדדים, לא ניתן היה לצפות שינויי חקיקה עתידיים אשר ישליכו על תנאים שנקבעו בהסכם כדוגמת העלאת גיל הפרישה בחוק. בהתאם לכך אף לא ניתן היה לצפות את הנזק שייגרם לתובע כתוצאה משינויי חקיקה. 40. בהיעדר אפשרות לצפות את התרחשות הנזק הנטען, על פי מבחן הסבירות, לא הוכח קיומה של חובת זהירות של הקרן כלפי התובע אשר הפרתה יכולה להקים חבות בגין עוולת הרשלנות. 41. לתמיכה בטענתו בדבר מצג שווא רשלני, מפנה ב"כ התובע לפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב בתא (ת"א) מרים בך נ' קרן מקפת. בפסק הדין שם נדונה שאלת זכאותה של התובעת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממצג מטעה שהוצג לה על ידי קרן הפנסיה הנתבעת. באותו מקרה, התובעת פנתה לקרן הפנסיה בטרם החליטה לפרוש בפרישה מוקדמת, על מנת לברר את זכויותיה במקרה של פרישה מוקדמת. החלטתה של התובעת לפרוש התקבלה בהסתמך על מידע שנמסר לה על ידי הקרן. בדיעבד התברר כי המידע שהוצג לה היה מטעה. בית המשפט שם קיבל את התביעה וקבע כי הצגת מידע מטעה על ידי הקרן, שעה שמכלול הנתונים הרלוונטים לצורך מתן תשובה מוסמכת ונכונה היו בידיה כבר בשלב הבירורים, עולה כדי רשלנות. עוד נקבע שם כי היה על הקרן לצפות את הנזק שייגרם לתובעת כתוצאה מקבלת מידע מטעה כאמור. התובעת שם כלכלה את צעדיה בהתאם למידע השגוי שנמסר לה על ידי הקרן ובהסתמך על מידע זה בחרה לפרוש בפרישה מוקדמת. 42. בענייננו, לעומת זאת, ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם להמשכת חברות, במסגרתו נרכשו זכויות פנסיוניות עתידיות, כאשר דמי הגמולים שולמו מראש בתשלום חד פעמי. חישוב הסכומים בהסכם נעשה בהתאם לתקנות הקרן כפי שהיו בתוקף באותה תקופה. ההפרש בין הקצבה שנקבעה בהסכם לזו המשולמת לתובע בפועל, לא נבע ממידע שגוי שנמסר לתובע בסמוך לחתימת ההסכם או במסגרתו, אלא משינויים בתקנון הקרן בעקבות שינויי חקיקה, שהיו מאוחרים למועד עריכת ההסכם. זאת ועוד, בשונה מהנסיבות בעניין בך, בענייננו נודע לתובע על השינויים הצפויים עוד לפני פרישתו בפועל, בחודש 3/09. בהתאם לכך יכול היה התובע לפעול להקטנת נזקיו באופן משמעותי, למשל, תוך דחיית פרישתו בשנתיים נוספות, בהתאם לתקופת העלאת גיל הפרישה. לפיכך אין להשליך מפסק הדין שניתן בעניין בך על ענייננו. 43. בית הדין הארצי בע"ע 407/05 שמואל לם נ' מבטחים, (אשר אוזכר בפסק דין בעניין בך לעיל) לא שלל את האפשרות לפסיקת פיצוי במקרה שהקרן מתרשלת במסירת מידע לעמית ועמית מסתמך על מידע זה. במקרה שבפנינו, כפי שפורט לעיל, במועד עריכת ההסכם הקרן פעלה בהתאם לנורמות המקובלות באותה העת. הקרן ואף התובע לא היו אמורים לצפות את שינויי החקיקה העתידיים להתרחש בענף הביטוח הפנסיוני. התנהלותה של הקרן בעת חתימת ההסכם, בנסיבות העניין, אינה עולה כדי מצג שווא רשלני המזכה בפיצוי, בהיעדר יכולת צפיות סבירה בהתייחס לנזק הנטען. 44. לאור האמור, טענת התובע להתרשלות הקרן בחתימת ההסכם נדחית. הימנעות הקרן מליידע את התובע בדבר השינוי בזכויותיו 45. התובע טוען כי הקרן פעלה בניגוד לחובת האמון וחובת הגילוי המוגברת החלה עליה ביחסיה עם מבוטחים, שעה שנמנעה מלעדכן את התובע בדבר השינויים שחלו בזכויותיו הפנסיוניות. לטענתו, בכך מנעה ממנו את האפשרות למניעת הנזקים הצפויים או צמצומם. 46. לטענת התובע, הפרת חובת הגילוי באה לידי ביטוי באי משלוח דו"חות שנתיים כמתחייב על פי דין ואי הודעה לתובע בדבר התקנת התקנון האחיד ושינוי גיל הפרישה בחוק. 47. בע"ע 1341/01 רחל רפופורט נ' מבטחים, פד"ע לח 630, נפסק, כי ביחסים שבין מבטח ומבוטח חלה על שני הצדדים ובפרט על המבטח, חובת אמון מוגברת המושתת על עקרון תום הלב: "המבטח הוא בעל העוצמה, הוא בעל הידע באשר לתנאים העלולים לפגוע במבוטח. המבטח אחראי לכך שהמבוטח ידע באילו נסיבות הוא עלול להיפגע ולהפסיד את תשלומי הביטוח בקרות אירוע ביטוחי. חובת הגילוי המוגבר ביחסי מבטח-מבוטח חלה על שני הצדדים, ובעיקר על המבטח. המבטח יודע את הכללים. הוא יוצר אותם." באותו עניין נשללה זכאותה של המבוטחת לקצבת נכות בשל הפסקת הפרשות המעסיק לקרן למשך שנה בתקופת החל"ת. לאחר שנודע למבוטחת כי לא בוצעו הפרשות עבורה בתקופת החל"ת, ביקשה לשלם את הסכומים בעצמה על מנת לשמור על רציפות זכויותיה ואף חתמה על הסכם רציפות עם מבטחים. מבטחים טענה, בהסתמך על תקנונה, כי הסכם הרציפות מזכה את התובעת בקצבת זקנה אך לא בקצבת נכות. בית הדין הארצי קבע: "אדם סביר העושה הסכם רציפות מצפה שלאחר תשלום החוב לפי ההסכם תישמרנה כל זכויותיו...ברגע שהתברר למבטחים שהופסקו התשלומים עבור המערערת היה עליו ליידעה מה התוצאות העלולות לצמוח מכך. מבטחים לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת את סיבת הפסקת ההפרשות. ייתכן שהסיבה היא הפסקת העבודה לחלוטין. במקרה זה היה על מבטחים לידעה כי יש באפשרותה להמשיך ולהפריש בעצמה על-מנת שזכויותיה תישמרנה. ייתכן שההפסקה היא זמנית, כפי שהיה בעניינה של המערערת. היה על מבטחים ליידעה על הפגיעה הפוטנציאלית בה." בהסתמך על פסק הדין בעניין רפופורט, טוען התובע כי במסגרת חובת הגילוי המוגברת החלה עליה, היה על הקרן ליידעו על שינויים בדין ובתקנון אשר פגעו בזכויותיו הפנסיוניות. 48. אנו סבורים שיש לאבחן את נסיבות פסק הדין בעניין רפופורט מהנסיבות שבפנינו. בעניין רפופורט, המידע הרלוונטי בדבר הפסקת הפרשות לקרן היה מצוי בידי מבטחים ולא בידי המבוטחת, אשר גילתה על הפסקת ההפרשות בדיעבד. מאחר וההפרשות מבוצעות על ידי צד שלישי (המעסיק) ניתן היה להניח במידת סבירות גבוהה כי המבוטחת לא ידעה על הפסקתן בזמן אמת. להפסקת ההפרשות היו השלכות בעלות משמעות על זכויותיה של המבוטחת בקרן פנסיה. השלכות שניתן היה למנוע תוך המשך ביצוע ההפרשות על ידי המבוטחת עצמה. בנסיבות אלה נקבע כי היה על מבטחים לידע את המבוטחת על הפגיעה הפוטנציאלית בזכויותיה ועל האפשרות למניעתה. 49. בענייננו לעומת זאת, השינויים בזכויותיו של התובע נבעו בעיקרם משינויי חקיקה - החלת התקנון האחיד ותיקון גיל הפרישה. בהתאם לסעיף 57ב לפקודת הראיות, הדין הוא מן המפורסמות וחלה עליו חזקת ידיעת הדין. אין מדובר במידע המצוי באופן בלעדי בידי הקרן. יתירה מכך, לא מדובר בשינוי שניתן היה למנוע באמצעות פעולה כזו או אחרת מצד התובע. חוק הפיקוח קבע את עליונותן של הוראות התקנון האחיד על כל תקנון או ההסכם. באופן דומה נקבע בחוק גיל פרישה כי הוראותיו גוברות על כל הסכם קודם. בנסיבות אלה לא היתה אפשרות למניעת השינוי בזכויותיו הפנסיוניות של התובע בשל שינוי הדין כאמור. לאור חזקת ידיעת הדין, אף לא היתה חובה על הקרן ליידע את המבוטחים על החוק הקובע את העלאת גיל הפרישה. 50. התובע טוען בסיכומים כי חלה חובה על הקרן לנהוג בתום לב בשינוי תקנונה. בעניין זה יאמר כי שינוי התקנון לא נעשה על ידי הקרן ביוזמתה, אלא המדובר היה בשינוי מכח חוק. הוראות התקנון האחיד הותקנו על ידי המפקח על הביטוח, על פי סמכותו בחוק והוחלו על הקרנות הוותיקות שבהסדר במסגרת תוכנית ההבראה. מטעם זה לא ניתן לקבוע שהקרן פעלה "בחוסר תום לב" בשינוי התקנון. באשר לחובתה לדווח למבוטחים על החלטת התקנון האחיד, אנו סבורים שלא חלה על הקרן חובה ליידע את התובע בדבר שינוי התקנון בעקבות שינויים בחוק. זאת אף לא במסגרת חובת הגילוי המוגברת החלה על הקרן ביחס למבוטחים. 51. אשר על כן אין לראות באי מסירת הודעה לתובע בדבר שינויים בחוק, המשליכים על זכויותיו הפנסיוניות, כהתרשלות מצד הקרן כלפי התובע. 52. טענה נוספת לתובע שעניינה אי משלוח הדו"חות השנתיים עד שנת 2009. בהתאם להוראות תקנה 52 לתקנות מס הכנסה ולהנחיות המפקח על שוק ההון, ביטוח וחסכון (ר' למשל חוזר 2004/03, ת/1) מחוייבת הקרן למסור דיווח שנתי למבוטחיה. טענת הנתבעת לפיה לאורך השנים שלחה לתובע דו"חות שנתיים כסדרם לא הוכחה. גב' שושני העידה בחקירתה הנגדית כי לא ראתה דיווחים משנים קודמות לשנת 2008 ולמעשה לא ידעה להעיד מידיעה אישית כי הדו"חות אכן נשלחו (עמ' 13 לפרוטוקול). התובע טען שלא קיבל דו"חות שנתיים לפני הדו"ח לשנת 2008, שהתקבל אצלו בשנת 2009. בנסיבות העניין גירסת התובע לא נסתרה. 53. מסקנת האמור היא כי הקרן לא הוכיחה שמילאה אחר חובת משלוח הדו"חות השנתיים לתובע. 54. לטענת התובע הנזק שנגרם לו בשל אי מסירת דיווח שנתי, הוא מניעת אפשרות לתקן או להקטין את נזקיו בעקבות השינויים בחוק. 55. כפי שפורט לעיל, השינויים הרלוונטים נעשו בחקיקה ראשית לגביה חלה חזקת ידיעת הדין. לפיכך לא ניתן היה לצפות באופן סביר כי ללא הדיווחים, התובע לא יהיה מודע לשינויים בחוק, לרבות העלאת גיל הפרישה, ובכך תימנע ממננו האפשרות להקטין את נזקיו. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ידע על ההסדרים של קרנות הפנסיה, אך לדבריו: "לא התעמקתי בזה כי ראיתי את עצמי כמסודר" (עמ' 9 לפרוטוקול). 56. התובע מסתמך על הוראות סעיף 11 להסכם הרכישה לפיהן הוראות הסכם הרכישה יגברו על הוראות התקנות. לטענתו, לאור סעיף זה היה סמוך ובטוח כי לא יהיו שינויים בתנאים הקבועים בהסכם. סעיף 11 להסכם מעניק עדיפות להוראות ההסכם על פני הוראות התקנון במקרה של סתירה בין השניים. הסעיף אינו מקנה להסכם חסינות מפני הוראות החוק. יתר על כן, ההסכם מכפיף את עצמו במפורש לתקנות מס הכנסה (כללים לניהול ואישור קופות גמל) תשכ"ד 1964 וכן ל"תקנות הקרן כפי שיהיו מעת לעת" (הואיל ראשון להסכם). 57. בעקבות השינויים בחקיקה, במסגרתם הוצא התקנון האחיד והועלה גיל הפרישה - היה על התובע לפנות לקרן ולברר את השפעת החיקוקים על זכויותיו. התובע בחר לעצום את עיניו מתוך הנחה, או תקווה, כי לא יחולו שינויים בהסכם הרכישה. התובע נמנע מלברר את זכויותיו עד למועד הסמוך לפרישתו המיועדת על אף שידע על שינוי התקנון והחוק. התנהגות זו, כשלעצמה, מהווה התנהגות בעצימת עניים הקרובה לכדי רשלנות. גם לו קבענו כי היתה רשלנות מצד הקרן אשר לא מילאה אחר חובת הדיווח השנתי, ניתן יהיה לייחס לתובע אשם תורם בשיעור משמעותי, זאת מאחר ובפעולה פשוטה וסבירה, יכול היה לברר את מצבו אף ללא קבלת הדו"חות השנתיים. 58. מכל מקום, כפי שהובהר, היתה מוטלת על הקרן חובה לשלוח לתובע דיווחים שנתיים אודות זכויותיו בקרן. הנתבעת לא הוכיחה שעמדה בחובתה זו. פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לתובע 59. יש לתמוה על התנהלות הקרן, אשר מגינה בלהט על הוראות התקנון האחיד בעודה מודה בפה מלא, שההסכם שהיא עצמה חתמה, ניסחה וחישבה את היבטיו הכלכליים, הוא הסכם לא חוקי. 60. אנו סבורים שלאור כל הנסיבות שפורטו לעיל, אף שאינן מגיעות לכדי עמידה בתנאי עוולת הרשלנות כמשמעה בחוק, הרי שיש לזכות את התובע בפיצוי בגין התנהלות הקרן. בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו לאי משלוח עדכונים שנתיים לתובע אודות הכספים הצבורים לטובתו (כנגד אחריות תורמת של התובע באי בירור זכויותיו לאחר העלאת גיל הפרישה). נתנו דעתנו לכך ששיעור הנזק שהוא תוצאה ישירה של אי משלוח העדכונים - נמוך בהרבה מהנזק שלו טוען התובע. בנוסף, נתנו דעתנו לעוגמת הנפש שנגרמה לתובע, אשר חתם בשנת 2000 על הסכם המבטיח לו זכויות מסוימות ואילו בשנת 2009 התחוור כי הקרן אינה יכולה לעמוד בהסכם שחתמה עימו. 61. בשים לב לכל אלה, אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כולל בסך 25,000 ₪ (בהתאם לסכום שנתבע בכתב התביעה המתוקן). 62. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. חוזהפנסיה