נטען כי בפני הוועדה הרפואית נשוא הערעור, לא עמדו צילומי רנטגן שהעידו על מצבו של עמ"ש מותני לפני התאונה, צילומים שהיו בפניה בישיבתה ביום .27/11/96לפיכך, לא נתנה הוועדה את הדעת על השאלה, האם העובדה שסבל מפגיעה בעמ"ש מותני לפני הפגיעה השפיעה על מצבו כיום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר צילומי רנטגן בועדה רפואית: .1המערער נפגע ביום 19/06/94, פגיעה שהוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה. בעקבות זאת פנה וביקש שתקבע נכותו בגין תאונת העבודה. פוסק רפואי קבע ביום 11/01/95כי מצבו זמני ועל כן נקבעו לו שיעורים שונים של נכות זמנית. המערער הגיש ערר על החלטת הפוסק הרפואי, וועדה לעררים התכנסה לדון בו ביום .27/11/96 הוועדה קבעה למערער % 20נכות צמיתה מיום 01/03/96, לפי פריט ליקוי 48(ו)(2), וכן קבעה שאין מקום להפעיל את תקנה .15 בעקבות זאת הוגש ערעור לבי"ד זה, אשר נדון במסגרת תיק נז-.138/01 ביה"ד נתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים, ועניינו של המערער הוחזר לוועדה, על מנת שתסביר את הערתה לפיה בעיותיו בגב התחתון אינן רלוונטיות. הוועדה הוסמכה לבדוק שוב את המערער ובמידה ותמצא לנכון לקבוע אחוזי נכות בגין הגב התחתון - לדון בהפעלת תקנה 15לאורם. בהתאם לפסה"ד הוועדה התכנסה ביום 08/09/97, וחזרה על קביעתה הקודמת. מכאן הערעור שבפני. .2להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמצית: א) הוועדה לא נדרשה לקבוע אם בממצאי הבדיקה יש נזק בגבו של המערער, אלא נדרשה לצאת לקבוע מדוע הנזק בגבו אשר עליו לא היתה מחלוקת לא רלוונטי, (שהנחת היסוד הינה כי קיים נזק כאמור). ב) בפני הוועדה נשוא הערעור, לא עמדו צילומי רנטגן שהעידו על מצבו של עמ"ש מותני לפני התאונה, צילומים שהיו בפניה בישיבתה ביום .27/11/96לפיכך, לא נתנה הוועדה את הדעת על השאלה, האם העובדה שסבל מפגיעה בעמ"ש מותני לפני הפגיעה השפיעה על מצבו כיום. הדבר חשוב, מאחר והוועדה מצאה כי פרק הזמן שחלף מיום התאונה והנתוח שבעקבותיו לא ארוך דיו כדי לפתח שינויים נווניים מואצים. ג) בפני הוועדה לא עמדו צילומי רנטגן של עמ"ש מותני לאחר התאונה והעובדה שהוועדה הקדישה לעניין זה 4שורות תמימות, מעידה על החשיבות שיחסה לכך. היה על הוועדה להפנות את המערער לצילומי רנטגן ולו היתה עושה כן, היו מבוצעים מיד. ב"כ המערער מפנה בעניין זה לחוו"ד שהוכנה בהתבסס על צילומים עדכניים של עמ"ש מותני, ע"י ד"ר פינקלשטיין. ד) הוועדה טעתה בכך שלא קבעה כי אין קצור של הרגל ב- 2ס"מ הדבר השפיע גם על החלטתה בעניין עמ"ש מותני. אין זה הגיוני גם שהוועדה לא מצאה את הממצא האמור בעוד שוועדה לעניין גמלת ניידות, כן מצאה אותו. ה) ההחלטה שלא להפעיל תקנה 15מבוססת על טעויות עובדתיות. בניגוד למה שנרשם בפרוטוקול הוועדה - המערער אינו שכיר אלא עצמאי, והוא אינו מנהל שווק אלא חקלאי, וגם החברה שהיתה בבעלותו מחייבת עבודה חקלאית בעיקרה ובאופיה. לפיכך, בעקבות התאונה המערער נפגע גם במקצועו וגם בכושר עבודתו, והכנסתו צומצמה באופן ניכר. .3להלן עיקר טענות ב"כ המשיב בתמצית: א) מאחר והוועדה דנה בעניינו של המערער מכח פס"ד, הרי שהיה על הוועדה לפעול אך ורק עפ"י הנדרש מכח פסה"ד וכך עשתה הוועדה. ב) הוועדה הזמינה את המערער ובדקה אותו. הוועדה הסבירה מדוע אין היא מעניקה נכות בגין גב תחתון. ג) עיקר טענות המערער בסיכומים, אינן לעניין. .4א) כפי שכבר תואר לעיל, הוועדה לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 08/09/97מכח פס"ד לאחר שכבר התכנסה פעמיים קודם לכן. בהסכמת הצדדים, (לרבות הסכמת ב"כ המערער, שהיה מיוצג ע"י עו"ד), הועבר עניינו בחזרה אליה, על מנת שתפעל בהתאם להנחיות מוגדרות, הן ולא אחרות. משכך - אין להלין על הוועדה באם נמנעה מלדון או להכריע בנושאים או ליקויים אשר לא היו בגדר העניינים שהיה עליה לעסוק בהם בהתאם להנחיות. לפיכך, אין מקום לדון בטענה שהוועדה נמנעה מלעסוק בקצור ברגל של המערער (מה גם שהטענה בעניין חוסר ההגיון שבקביעות שונות של וועדות שונות, דינה להדחות לגופה לאור הדין בעניין זה). ב) בהתאם לפסה"ד היה על הוועדה להסביר את אמירתה בעניין חוסר הרלוונטיות של מצב הגב התחתון, ובמידה ותמצא שיש נכות, תדון בעניין תקנה .15 ג) עיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור מראה שהיא בדקה שוב את המערער, תוך התייחסות הן לפגיעה בירך והן לתפקוד עמה"ש המותני. הוועדה ציינה כי "ממצאי הבדיקה האוביקטיבית הראו כי לא נמצא כל נזק בגבו פונקציונלי אותו ניתן לקשור לחבלה בפרק הירך ולנתוח שבעקבותיו. נכון הוא כי לאחר שבר של פרק הירך, במידה וקיים קצור משמעותי של הרגל, ניתן לצפות כי עם השנים יתפתחו שינויים נווניים מואצים בחוליות עמ"ש מותני והן אלו שיגרמו לכאבים ומוגבלות בגב תחתון. אין המקרה שלפנינו דומה כלל למצב זה שכן, א: אין קצור באורך הרגליים, ב: פרק הזמן שחלף מיום התאונה והנתוח שבעקבותיו, אינו ארוך דיו על מנת לפתח שינויים נווניים מואצים. ג: החשוב מכל,ממצאי הבדיקה כאמור לא העלו כל נזק פונקציונלי בגבו. ניתן היה לצפות כי חולה המתלונן על כאבי גב, יבצע צילומים בהוראת רופאה במסגרת ברור כאבי הגב. במקרה שלפנינו ידע הנפגע להציג את צילומי השבר וצילומי הברכיים, אך משום מה, אין בידיו צילומי עמ"ש מותני שמן הסתם הרופא המטפל לא מצא מקום לבצעם. אי לכך הוועדה עדיין בדעה כי אחוזי הנכות כפי שנקבעו לו בדיון מיום 27/11/96משקפים את מצבו הרפואי האוביקטיבי". ד) נשאלת השאלה, האם באמור לעיל קיימה הוועדה את הנדרש ממנה לאור פסה"ד. יש לזכור, שהאמירה בדבר העדר הרלוונטיות של הבעיה בגב התחתון, בעקבותיה הוחזר עניינו של המערער לוועדה, באה בקשר להתייחסותה לחוו"ד ד"ר וייס מיום 03/08/96, שהיתה בפניה. הוועדה נימקה את דחית מסקנות ד"ר וייס, בכך של מצאה מגבלות כה רבות בפרק הירך כפי שהוא מצא, וכי נושא הגב התחתון אינו רלוונטי. דע-עקא, שד"ר וייס מצא הגבלה בינונית קלה בתנועות עמ"ש מותני (לאחר רישום של כאבים בגב תחתון מתקופת התאונה ואילך), וקבע % 10נכות לפי ס' 37(7)(א). מדבריה של הוועדה עולה, שהיא מבהירה (אם כי טוב היה אם היתה עושה זאת בלשון עוד ברורה יותר), שבעיקר אינה מוצאת "בעיה" בגב תחתון ושנית, אם היתה בעיה כזו - לא יתכן שהיא נובעת מהתאונה. יש בכך, כך סבורני, כדי להוות הסבר כפי שנדרש מהוועדה. ה) אינני מקבלת את טענת ב"כ המערער לפיה קיומם של ליקויים בגב התחתון אינו שנוי עוד במחלוקת. הוועדה רשמה בפרוטוקול ישיבת יום 96/11/27, "נושא גב תחתון אינו רלוונטי למקרה זה", וגם הסכמת הצדדים נקטה את המונח "נושא". בפסה"ד כבר חוייבה הוועדה להסביר מדוע "בעיותיו" בגב התחתון אינן רלוונטיות, והוועדה הסבירה, כאמור, שאינה מוצאת "בעיה", ושלו היתה בעיה - אין מקום לקשור אותה לתאונה. מכל מקום, אין בלשון פסה"ד כדי לקבוע שישנם ליקויים או בעיות ולהפוך קביעה זו לקביעה חלוטה. ו) עוד אינני מקבלת את טענת ב"כ המערער, בכל הנוגע להעדר צילומי רנטגן בקשר לעמ"ש מותני. ראשית, השאלה לאילו ממצאי בדיקות יש להזקק, הינה שאלה רפואית. שנית, בכל הנוגע לפרטי הליקוי אליהם מפנה המערער, ואשר יושמו, אגב, ע"י ד"ר וייס, וע"י ד"ר פינקלשטיין בחוו"ד מאוחרת, אלו מושתתים על הגבלות בתנועות עמ"ש מותני, והוועדה לא מצאה הגבלות בתנועות, כך שממצאי צילומי רנטגן לא היו מעלים ולא מורידים. ז) משמצאה הוועדה שאין מקום לקביעת נכות בקשר לעמה"ש המותני, אין היא אמורה כלל לדון בתקנה 15בהקשר האמור ועל כן, כל הטיעונים הקשורים לתקנה 15אין להם מקום. במאמר מוסגר אומר, שאמנם נרשם בפרוטוקול הוועדה מיום 27/11/96, שהמערער מנהל חב' שווק ושהוא שכיר, ברם - ההחלטה בעניין תקנה 15נלקחה לאחר עיון בהמלצת וועדת רשות, אשר קבעה כי המערער מסוגל לנהוג ולבצע עבודות חקלאיות וכן עבודות אשר נהג לבצע בחברה שנסגרה כבר. לשון אחרת, המסקנה הסופית בעניין תקנה 15, לא הושתתה על בסיס עובדתי שגוי. .5סיכומו של דבר, לא מצאתי טעות משפטית בפעולות הוועדה או מסקנותיה. לפיכך, דינו של הערעור להדחות. בנסיבות העניין בהוצאות. .7במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30יום מיום קבלת עותק פסק הדין.רפואהועדה רפואית