קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העסקת עובד תושב עזה: .1לפני תביעה לפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג- 1963(להלן - החוק). .2התובע טוען כי עבד אצל הנתבעים בין התאריכים 1.5.83ועד 6.9.90, ושכרו האחרון היה 47ש"ח ליום. .3התובע הינו תושב עזה. לדבריו - נפסקה עבודתו כיוון שפג תוקפו של הכרטיס המגנטי המאפשר לו כניסה לתחומי ישראל, וזאת בידיעת המעביד. התובע תובע פיצויי פיטורין בסך 893, 6ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. .4הנתבעת מס' 1טענה בתחילה כי התובע לא עבד אצלה בחברה וכי אינה מכירה אותו. ביום 6.6.91, הודיעה הנתבעת מס' 1כי התובע אכן עבד אצלה אך טענה כי עזב את מקום עבודתו מיוזמתו ולא שב אליו יותר. .5ביום 12.7.94צורף לתביעה הנתבע מס' 2כנתבע נוסף, עקב אי בהירות בזהות המעביד ולאחר ששירות התעסוקה הודיע כי המעביד אשר רשום אצלה כמעבידו של התובע הוא: נגרית צמרת - פיול שלמה. .6בכתב הגנתו טען הנתבע מס' 2כי התובע התפטר ביוזמתו, וכי הדבר אירע מספר פעמים עקב דרישות להעלאת שכר ובכל פעם קיבל אותו הנתבע בחזרה לעבודה. לפיכך - כפר הנתבע מס' 2בזכאות התובע לפיצויי פיטורין. .7בעת הדיון ביקש ב"כ התובע לתקן את התביעה בעל פה באופן שגירסת התובע היא כי ביקש לעבוד פחות שעות ובתגובה נאמר לו כי אם אינו יכול לעבוד יותר שעות - שילך. זאת - בנוסף לגירסת התובע כי ביקש לחדש את הכרטיס המגנטי אך נענה בשלילה. לאחר שמיעת העדויות, וקריאת הפרוטוקול המוצגים וטעוני הצדדים אני קובעת כדלקמן: .1כבר נפסק כי "מבחינת נטל ההוכחה - הרי 'על העובד להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים... הרוצה להוציא עובד ממסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים, עליו הראיה כי יש לשלול מהעובד פיצויי פיטורים" (דב"ע לג/58- 3האוניברסיטה העברית, ירושלים נ' בתיה מינטל פד"ע ה' 65). על התובע מוטל איפוא הנטל להוכיח כי פוטר. .2אקדים ואומר, כי עדות התובע לא היתה מהימנה עלי, והיתה רצופה סתירות, היסוסים, והתחמקות ממתן תשובות ישירות לשאלות פשוטות. יש לציין כי בכתב התביעה (אשר התובע העיד כי נכתב על ידי אנשי האיגוד המקצועי בעזה) לא ציין התובע אם פוטר או התפטר. .3התובע העיד כי עבד אצל הנתבעים בין התאריכים 1.5.83ועד 6.9.90 ברציפות. כפי עדותו, נלקח ממנו הכרטיס מגנטי עוד ביוני 90'. לאחר שנשאל התובע מספר פעמים כיצד עבד שלושה חודשים (עד ספטמבר 90') ללא כרטיס, היסס בתשובתו, ולאחר מכן העיד כי התבלבל בתאריך. .4בהמשך העדות העיד התובע, כי הכרטיס נלקח ממנו יום אחד לפני סיום תוקפו, על ידי שלטונות הצבא, וכי בא אל המעביד וביקש מכתב לצורך חידוש הכרטיס. התובע טען כי ביקש את חידוש הכרטיס באותו יום בו פוטר אך לא הצליח להסביר כיצד הגיע לעבודה ללא אותו כרטיס. בעמ' 5שורות 9- 8לפרוטוקול העיד התובע כי עבודתו נפסקה כמה ימים לפני שנלקח ממנו הכרטיס המגנטי. עדות התובע מבולבלת, ורצופה סתירות לענין מועד לקיחת הכרטיס. .5בעמ' 4לפרוטוקול ש' 15העיד התובע כי ביקש מהמעביד אישור לצורך חידוש כרטיסו המגנטי, אך לא כדי שיוכל להמשיך לעבוד אצלו אלא כדי שיוכל להכנס לישראל ולחפש עבודה. עדות זו של התובע מערערת את אמינותו ואת גירסתו לפיה לא יכול היה לשוב לעבוד בגלל שכרטיסו המגנטי לא חודש. .6בעת הדיון העלה התובע גירסה חדשה באשר לנסיבות הפסקת עבודתו. לדבריו, סבל מבעיות רפואיות (כאבי רגליים) ולא יכול היה לעבוד שעות נוספות, כפי דרישת המעביד. עקב כך, לדברי התובע - פוטר מעבודתו. גירסה זו מופיעה לראשונה בבית הדין ואין לה זכר בכתב תביעתו של התובע. התובע אף לא צירף אישור רפואי כלשהו המעיד כי בתקופה הרלבנטית סבל מכאבי רגליים. .7התובע העיד כי את התביעה מילאו עבורו באיגוד המקצועי בעזה, וכתבו זאת בנוכחותו. סביר להניח כי התובע סיפר בשפה הערבית לכותבי התביעה את סיבת הפסקת העבודה, ואילו סיפר להם כי פוטר בשל סירוב לעבוד שעות נוספות, עקב מצב בריאותו, בודאי היה הדבר נכתב בתביעה. .8בפני העיד מר שלמה פיול, הנתבע מס' .2 עד זה הינו אחד ממנהלי "צמרת גבולות" שהוא אולם תצוגה. התובע עבד בנגרית צמרת. לדברי העד, עזב התובע מספר פעמים את העבודה באיום שאם לא יתנו לו יותר הוא יתפטר. בכל פעם היה התובע משתדל באמצעות עובדים אחרים כי יחזירוהו לעבודה והנתבע מס' 2היה מחזירו מחמת מחסור בעובדים. כך היה גם בתקופה הרלבנטית לתביעה. התובע עזב את העבודה ולא שב עוד אלא הגיש תביעה. העד גם הכחיש כי דרש מהתובע לעבוד שעות נוספות, וטען כי זוהי פריבילגיה של העובד לעבוד שעות נוספות ואין מכריחים עובד לעשות כן. באשר לכרטיס המגנטי - העיד העד כי באותה תקופה לא היה כרטיס מגנטי. .9עדות הנתבע מס' 2היתה מהימנה עלי. העדות שנמסרה ביום 20.6.95, תאמה את הנכתב בת/3, שהוא מכתב של צמרת גבולות שנשלח ל"קו לעובד" עוד ביום .6.6.91 מאידך - היתה עדותו של התובע רצופת סתירות, היסוסים, ונסיון להתחמק ממתן תשובות לשאלות פשוטות. עדות התובע לא היתה מהימנה עלי ועל כן - אני קובעת כי גירסתו לא הוכחה. .10אשר על כן אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח כי פוטר, ואינו זכאי לפיצויי פיטורין. התביעה - נדחית. התובע ישלם לנתבעים סך 500, 1ש"ח + מע"מ כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת תוך 30יום ממועד קבלת פסק הדין. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.פלסטינים