קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקעה לפי פקודת הדרכים: א. מהות התובענה זו תובענה לפיצוי כספי מכוח הוראות סעיפים 8(3)(א) ו-9 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"), בגין הפקעת זכויות המבקשים ע"י המשיבה במקרקעין הידועים כחלקה 26 בגוש 3632 בעיר ראשון לציון (להלן: "המקרקעין"). ב. עובדות רלבנטיות המבקשים הינם הבעלים הרשומים של המקרקעין ששטחם הרשום 9,088 מ"ר, המצויים לאורך תוואי כביש 431 בדרום ראשון לציון (נספח א' לבקשה). המשיבה הינה חברה ממשלתית שתפקידה לתכנן, לתחזק ולהקים את מערכת הדרכים הראשיות במדינת ישראל. ביום 26.9.2000 פורסם בק"ת 6057 צו הפקעה (להלן: "צו ההפקעה") על פי פקודת הדרכים, במסגרתו אישר שר התחבורה לתפוס שטח מקרקעין, לרבות חלק ניכר מן המקרקעין שבבעלות המבקשים (נספח ב' לבקשה). יוער שפקודת הדרכים בוטלה עם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 3 לחוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (סע' 22) שפורסם ביום 15.2.2010 (ס"ח 2228, עמ' 346). עם זאת, הוראות הפקודה חלות על ההפקעה נשוא התובענה דנן (ר' סע' 27 לחוק). על-פי הנטען בתובענה, ההפקעה היתה חלק בלתי נפרד מהליך מתואם בין צו ההפקעה לבין תוכנית מתאר מחוזית למחוז המרכז, תמ"מ 3 - שינוי מס' 6 א' (להלן: "תוכנית הדרך"), אשר אושרה לפרסום למתן תוקף זמן קצר לאחר פרסום צו ההפקעה, במטרה לתכנן תוואי משותף לדרך פרברית מהירה מס' 431, למסילות ברזל ולמעבר קווי חשמל ראשיים. ביום 21.8.01 תפסה המשיבה חזקה במקרקעין על-פי צו ההפקעה. לטענת המבקשים, בעקבות צו ההפקעה ותוכנית הדרך שייעדו את המקרקעין ל"דרך", ירד במידה ניכרת שווי השוק של המקרקעין, שאמנם ייעודם התכנוני המקורי היה לחקלאות, אולם על-פי התוכניות שאושרו ו/או שהיו בהכנה ערב פרסום צו ההפקעה, החלה מגמה לשינוי ייעודם לבניה למגורים ולתעסוקה. המבקשים צירפו לתובענה חוות דעת שנערכה ביום 14.6.07 ע"י שמאי המקרקעין גלעד המאירי (נספח ג' לבקשה - סומן "ו'" בעמ' 9 לפרוטוקול), אשר העריך את סכום הפיצוי למבקשת 1 בסך של 3,032,694 ₪ + מע"מ; ואת סכום הפיצוי למבקש 2 בסך של 1,516,347 ₪ + מע"מ. לפיכך עותרים המבקשים לסעדים כדלקמן: לחייב את המשיבה לשלם להם פיצוי כספי בגין הפקעת המקרקעין, בשיעור שנקבע בחוות דעת שמאי המקרקעין מטעמם, בצירוף הוצאות העברה ומסים; לחלופין, למנות שמאי מקרקעין מטעמו של בית המשפט לקביעת שיעור הפיצוי לו זכאים המבקשים. מכאן התובענה, שהוגשה לבית המשפט בתאריך 25.6.07. בתשובתה לבקשה, כופרת המשיבה בכל טענות המבקשים וגורסת, בתמצית, ששולם להם מלוא הפיצוי בגין הפקעת המקרקעין, בהתאם לחוות דעת מיום 15.4.02 שנערכה ע"י שמאי המקרקעין דורון חבקין ורוני גוילי (נספח ב' לתשובה), בה נקבע שבגין המחוברים במקרקעין זכאים המבקשים לפיצוי בסך 150,773 ₪ (עבור העצים), ו-12,120 ₪ (עבור מבנה הבטון). ביום 26.6.06 שילמה המשיבה למבקשים את סכום הפיצוי הנ"ל כ"סכום שאינו שנוי במחלוקת". להשלמת התמונה יצוין שעובר להגשת התובענה דנן הגישו המבקשים תביעת פיצויים לוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון, מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), בגין הפגיעה התכנונית שנגרמה למקרקעין ע"י תוכנית הדרך. לאחר שתביעתם נדחתה, הגישו המבקשים ערר לועדת הערר של מחוז מרכז, אשר קבעה בהחלטה מיום 21.5.06 (נספח ד' לבקשה), כי נגרמה למקרקעין פגיעה כתוצאה מאישור תוכנית הדרך.ועדת הערר מינתה את אדר' נורית ג'רביכשמאית מכריעה לצורך קביעת ירידת הערך של המקרקעין. ביהמ"ש התבקש מספר פעמים להמתין לחוות דעת זו, במגמה שהיא תייתר את הדיון בפניו. ביום 28.12.2010 ניתנה חוות דעתה של אדר' ג'רבי (סומנה "ח'" בעמ' 9 לפרוטוקול), בה נקבע, בין היתר, שנגרמה פגיעה מלאה בשיעור של 100% למקרקעין שיועדו להפקעה לדרך. כמו כן נקבע, ששווי החלקה עובר לאישור התוכנית היה 502,296 $, ולאחר אישור התוכנית נקבע שווי בסך 126,464 $. בסיכום חוות הדעת קבעה אדר' ג'רבי שירידת הערך במקרקעין מסתכמת בסך של 1,539,032 ₪. יצוין, שבתשובתה לתובענה העלתה המשיבה טענה מקדמית לפיה אין לאפשר למבקשים לנהל שני הליכים משפטיים במקביל, האחד- התובענה דנן, והשני - תביעה בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. לטענת המשיבה, בכך מבצעים המבקשים Forum Shopping ומנסים לתבוע בגין אותו הנזק בשתי ערכאות שונות במטרה להשיג את הפיצוי המירבי. עוד יצוין, שבהתאם להחלטתי מיום 3.1.12, ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, לפיו הם מוותרים על חקירת בעלי הדין מטעמם אשר נתנו תצהיר, ותחת זאת הוגש לבית המשפט כתב מוסכמות (סומן "א'" בעמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן, בהתאם להסכמות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 30.1.12 (עמ' 8 שורות 23-21), לא נחקרו השמאים על חוות הדעת שניתנו על ידם. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: היש לדחות את התובענה בשל ניהול הליך משפטי מקביל? היש רלבנטיות לחוות הדעת של השמאית המכריעה לצורך הכרעה בהליך דנן? האם זכאים המבקשים לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין ומה שיעורם? ד. היש לדחות את התובענה בשל ניהול הליך משפטי מקביל? לטענת המשיבה, אין כל מקום לנהל את התובענה דנן, זאת בשל ניהולו של הליך משפטי מקביל (תביעת ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה), במסגרתו זכו המבקשים, בהתאם לקביעת השמאית המכריעה אדר' ג'רבי, בפיצוי מלא של 100% בגין ירידת ערך המקרקעין שייעודם שונה לדרך, וכן זכו בפיצוי בגין ירידת הערך ביתרת המקרקעין, שלא הופקעו. לעמדת המשיבה, הפיצוי שקיבלו המבקשים הינו פיצוי מלא וכולל בגין כל הפגיעה שאירעה במקרקעין, הן כתוצאה מהתוכנית והן כתוצאה מצו ההפקעה. מוסיפה המשיבה וטוענת, שאין לאפשר למבקשים לבצע Forum Shopping במטרה לנסות ולהשיג פיצוי גבוה יותר בהליך דנן, משנוכחו לדעת שהשמאית המכריעה קבעה שווי מקרקעין נמוך מזה שנתבע על ידם. אליבא דגרסת המשיבה,טענת המבקשים לפיה חוות הדעת שניתנה ע"י השמאית המכריעה לצורך הליך הפיצויים לפי סעיף 197 אינה רלבנטית להליך דנן, לוקה בחוסר תום לב ועומדת בסתירה לבקשות מוסכמות שהגישו הצדדים למותב זה, לדחיית מועדי הדיונים עד לקבלת החלטת ועדת הערר וחוות דעת השמאית המכריעה, תוך שהם מציינים, כאמור לעיל, כי ייתכן ויהיה בה בכדי לייתר את הדיון בתובענה דנן. מנגד גורסים המבקשים, שהשמאית המכריעה אדר' ג'רבי אשר מונתה ע"י ועדת הערר בהליך תביעת ירידת הערך לפי סע' 197 לחוק התכנון והבניה, הכינה את חוות דעתה בהתאם להנחיות ועדת הערר, וקבעה את השווי הבסיסי של המקרקעין תוך נטרול אלמנטים שאינם בני פיצוי בתביעות לפי סעיף 197, אולם רלבנטיים לחישוב פיצויי הפקעה. לטענתם, רק לאחר קבלת חוות הדעת של השמאית המכריעה נתחוור להם כי חרף ניסיונם לקבל את מלוא הפיצויים במסגרת הליך אחד ולייתר את הצורך בניהול ההליך דנן, הם לא קיבלו את הפיצוי המשקף את מלוא ראשי הנזק. על-פי ההלכה הפסוקה, הפקעת מקרקעין עשויה לזכות את בעליהם בפיצוי דו-שלבי, כדלקמן: "בשלב הראשון - טרם מתן תוקף לתוכנית המייעדת את הקרקע לצורכי ציבור - ניתנת הודעה לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות ולחלופין מוצא צו המחיל את פקודת הדרכים על הקרקע. בשלב זה, כאמור, אין בעל הקרקע זכאי לפיצוי, וזאת על אף שערכה של הקרקע שעתידה להיות מופקעת פוחת. בשלב השני מפורסמת תוכנית המייעדת את הקרקע האמורה לצורכי ציבור. או-אז קמה זכותו של בעליה לפיצוי בגין פגיעה תכנונית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בשלב השלישי הרשות המפקיעה נוטלת חזקה בקרקע ובכך משלימה את הליך ההפקעה. בשלב זה זכאי בעליה לפיצוי בגין ההפקעה עצמה, כמו גם בגין ירידת הערך שארעה כתוצאה מההודעה או החלת הצו, לפי העניין. ודוק: ירידת הערך שנובעת מההודעה או פרסום הצו נפרדת מירידת הערך הנובעת מפרסום התוכנית, ופיצוי בגינה ניתן רק במסגרת תביעה לפיצויי הפקעה(ההדגשה אינה במקור-ד.פ.). הפיצוי יכול להינתן אפוא בשני שלבים - בשלב פרסום התוכנית ובשלב נטילת החזקה". (ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ [ ב-14.5.12]). כך נפסק גם ב-ע"א 474/83 הוועדה המקומית לבניה ולתכנון ערים, ראשון לציון נ' חממי, [פ"ד מ"א (3) 379 (10.8.87)]: "רשאים היו המשיבים לזכות בפיצויים בשני מישורים: האחד - לפי סעיף 197 (א), והאחר - בגין ההפקעה העתידה לכשתקום. [...] תכנית [...] אשר שינתה ייעודם של מקרקעין [...], עשויה לזכות את בעליהם של המקרקעין בפיצויים מכוח האמור בסעיף 197(א) לחוק האמור, אם יוכח, למשל,כי המקרקעין נפגעו על-ידי התכנית, מאחר שערכם פחת בשל שינוי הייעוד [...]. הפגיעה בנכס היא מיידית ואינה קשורה לביצועה של ההפקעה העתידה (אשרלעתים אין לדעת בוודאות אימתי תבוצע), שהרי כל קונה פוטנציאלי ייתן דעתו לייעוד החדש ולהגבלות הנובעות ממנו ולא ישלם תמורת המקרקעין אלא את המחיר התואם את הייעוד הנוכחי והמעודכן, כפי שהוא הוגדר על-פי התכנית החדשה. אין בכך כדי לגרוע מן הזכות לקבל בעתיד גם פיצויים עבור ההפקעה לכשתבוצע, כי כאשר תבוצע ההפקעה תהיה בזו משום שלילת הבעלות, המזכה בפיצויים מכוח הוראותיו של החוק. [...] מכאן, כי שינוי ייעוד מכוח תכנית, הפוגע בשוויים של מקרקעין, עשוי לזכות את הבעלים בפיצוי דו-שלבי, הפעם האחת בשל שינוי הייעוד והפעם השנייה בשל ההפקעה". בע"א 7959/00 עזר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, [פ"ד נו (2) 365, 371 (2001)], פסק בית המשפט העליון: "לפי תפיסתו של בית משפט זה, הפגיעה בבעל מקרקעין בעקבות מתן תוקף לתכנית חדשה, המייעדת את המקרקעין להפקעה, היא דו-שלבית: פעם אחת הוא נפגע מעצם שינוי הייעוד של הקרקע על-פי התכנית החדשה, ופעם נוספת הוא נפגע כאשר מבוצעת ההפקעה בפועל (...) במילים אחרות, בשלב הראשון זכאי בעל הקרקע לפיצויים על ירידת ערך הקרקע בשל התכנית הקובעת את שינוי הייעוד; בשלב השני, מגיעים לו פיצויים על עצם שלילת הבעלות שבאה כתוצאה מביצוע ההפקעה בפועל (ראו גם ע"א 511/88 מנדלבאום נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשל"צ, פ"ד מד (3) 522 (1990)). הלכה זו הכתה שורש בפסיקת בית משפט זה ואין עליה עוררין (ראו עע"ם 1975/01 ועדה מקומית לתכנון ולבניה נ' רובינשטיין, פ"ד נו (6), 638, 653 (2002))". וראה גם ע"א 8863/07 ב.מ.כפריס דדו בע"מ נ' מנהל מע"מ חיפה, [ ב-28.3.10 (סעיף 10 לפסה"ד)]: "מדובר, אם-כן, בשני שלבים שונים: שלב תכנוני, שבו ישונה ייעוד הקרקע לייעוד לצרכי ציבור, ושלב קנייני, שבו יופקעו המקרקעין לפי ייעודם החדש". ולפיכך: "בעל הקרקע יוכל לקבל פיצויים הן בשלב בו פורסמה התוכנית המייעדת את המקרקעין כמקרקעי ציבור, ובכך מפחיתה משוויה של הקרקע בבעלותו, וזאת לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה; והן בשלב בו מתבצעת ההפקעה עצמה, שאז יוכל הבעלים לקבל פיצוי בגין החלק של הקרקע שהופקעה ממנו. הפיצוי הדו-שלבי נובע מהפגיעה השלטונית הדו-שלבית בבעל המקרקעין המופקעים (בג"ץ 62/61 זקס נ' הוועדה המקומית לבניה ולתכנון עיר, ירושלים, פ"ד טו (3) 1516 (1961))". [ר' עע"ם 4955/07‏ הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' קרן תורה ועבודה ( ב-26.10.10)]. לאור האמור לעיל, עצם ניהולו של הליך משפטי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בגין הנזקים שמקורם בפגיעה התכנונית במקרקעין, אינו שולל את זכותם של המבקשים לנהל הליך משפטי מכוח סעיף 8 לפקודת הדרכים בגין הפגיעה הקניינית שנגרמה עקב ההפקעה עצמה, שזהו נושא התובענה דנן. לפיכך דין טענת המשיבה בהקשר זה, - להידחות. ה. היש רלבנטיות לחוות הדעת של השמאית המכריעה לצורך הכרעה בהליך דנן? לטענת המבקשים, השמאית המכריעה אדר' ג'רבי ערכה את חוות דעתה על-פי עקרונות הרלבנטיים רק לקביעת פיצוי בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בהתאם לכך קבעה אדר' ג'רבי את השווי הבסיסי של המקרקעין תוך נטרול אלמנטים שאינם בני פיצוי בתביעה לפי סעיף 197, אולם רלבנטיים לחישוב פיצויי הפקעה. כך לטענתם, על-פי סעיף 12 לפקודת הקרקעות, לצורך שומת פיצויי הפקעה יש לבדוק מהו שווי השוק של המקרקעין, קרי מהו הסכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע כאילו נמכרה בשוק ע"י המוכר מרצונו הטוב. לעומת זאת, שווי הקרקע לצורך קביעת פיצוי בגין הפגיעה התכנונית אינו מוערך על-פי שווי שוק אלא על-פי מרכיבים תכנוניים מובהקים. המבקשים גורסים שהשמאית המכריעה כן התייחסה בחוות דעתה לשווי השוק של המקרקעין בנטרול שאר האלמנטים שאינם רלבנטיים בתביעה לפי סע' 197, והעריכה את שוויים בסכום של 91 $ למ"ר (עמ' 157 לנספח ח'). לעמדתם, ירידת הערך בשיעור של 100% שנקבעה על ידה בגין הפגיעה חושבה, בסופו של דבר, לפי שווי של 56$, כאשר הפער של 35$ הוא תמצית ההבדל שבין שווי שוק ריאלי במסגרת פיצויי הפקעה, לבין שווי שוק "מנוטרל" הנובע מפגיעה תכנונית בלבד. השמאית המכריעה אדר' ג'רבי קבעה בחוות דעתה (עמ' 157-156 לנספח ח'): "לצורך הערכת שווי הקרקע במצב קודם ובמצב חדש נבחנו עסקאות שדווחו ופורסמו במערכת מס שבח [...] הנתונים שנסקרו לתקופה הרלוונטית בשומה כוללים מעל 140 עסקאות (רצ"ב נספח 1). חלק מהעסקאות נמצאו בלתי רלוונטיות או בעלות נתונים חריגים". ובהמשך (שם, בעמ' 157): "הבאתי בחשבון כי הקרקע מהווה קרקע חקלאית, ברובה בלתי מתוכננת. שווי מ"ר ברוב העסקאות [...] כולל ברוב המקרים ייעוד קרקע לדרך ומגבלות בנייה בהתאם למצב התכנוני החל במקום. בהתאם לכך, קבעתי לצורך התחשיב מקדם התאמה בשיעור של 40% לשווי מ"ר קרקע...". כמו כן ציינה השמאית המכריעה ג'רבי בחוות דעתה (עמ' 163 לנספח ח'): "שווי השוק של נכס מקרקעין, כדוגמת הנכס נשוא השומה, אמור לבטא את התמורה הסבירה הצפויה בעת מכירתו של הנכס ממוכר ברצון לקונה ברצון. בתנאי השוק החופשי לצורך הערכת שווי השוק של נכס קיימות שלוש גישות עיקריות: גישת ההשוואה (או גישת השוק) [...].בהתאם למהות הנכסים ולאור מטרת השומה, בשומה זו נקטתי בגישת ההשוואה, שהיא הרלבנטית ביותר, והמבטאת בצורה הטובה ביותר את שווי המקרקעין". בהתאם לכך אמנם קבעה אדר' ג'רבי שווי של 91$ למ"ר מקרקעין, אולם בעת עריכת התחשיב חושב שווי הקרקע "בהתאם לייעודי הקרקע ומגבלות הבנייה כעולה מהתכניות במדרגים השונים תוך התחשבות בהסתברות להתווית דרכים ומסילות ברזל בסביבה על פי הוראות התכניות במדרגים השונים" (סע' 13 בעמ' 163 לנספח ח'). כעולה מחוות הדעת של אדר' ג'רבי, שווי המקרקעין בסך 502,296 $ שנקבע על ידה ב-"מצב קודם" (עמ' 171 לנספח "ח'"), מבוסס על כל התוכניות שהיו בתוקף לפני אישורה של תמ"מ/6/3א', לרבות צו ההפקעה שפורסם כ-3 חודשים לפני אישור התוכנית (שם בעמ' 27). אף המבקשים מאשרים, שהשמאית המכריעה "נטרלה" בחישובה את השפעת התוכנית הפוגעת עצמה על שווי המקרקעין (סע' 7 לסיכומי המבקשים), אולם טענתם (שתידון להלן בהמשך) היא, שהשמאית ביצעה התאמות שיש לנטרלן בפיצויי הפקעה. כך לדידם: "גם אם יש להיזקק לחווה"ד, הרי שיש לבצע בה ההתאמות הנדרשות להשוותם לפיצוי הפקעה" (סע' 11 לסיכומי התשובה). כפועל יוצא מהאמור לעיל, משהתייחסה השמאית המכריעה לשווי המקרקעין במצבם הקודם (מבלי להכריע בשלב זה בשאלת רלבנטיות ההתאמות וההפחתות שנערכו על ידה, לתביעת פיצויי הפקעה), אני דוחה את טענת המבקשים לאי רלבנטיות השומה המכריעה בהקשר זה. טענה נוספת שהועלתה ע"י המבקשים היא, שהיה על השמאית המכריעה ל"נטרל" בחישובה לא רק את השפעת התוכנית הפוגעת, אלא גם את השפעת התוכניות שהיוו בסיס לה, כגון תמ"א 3, שכבר בהן נקבע המתווה לכביש מושא צו ההפקעה. לעמדת המבקשים, התוכניות החלות על המקרקעין החל ממועד אישורה של תמ"א 3, מהוות רצף תכנוני אשר מהווה חלק מהליכי התכנון שיש לנטרלם בעת קביעת שווי המקרקעין. המשיבה מצידה גורסת, שבבחינת שווי מקרקעין במועד הקובע, הן לעניין תביעת פיצויי הפקעה והן לעניין תביעת ירידת ערך, יש לנטרל את השפעות התוכנית או צו ההפקעה נשוא התביעה בלבד, ולא תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות. בחוות דעת השמאי מטעם המבקשים, גלעד המאירי (נספח ב' לבקשה בעמ' 9), שניתנה לצורך הערכת פיצויי ההפקעה צוין: "תכניות המתאר הארציות החלות על המקרקעין הנידונים (וכן תכנית המתאר המחוזית תמ"מ/3), מצויינות על ידנו בנספח 1 לחוות הדעת לשם הגילוי הנאות, אולם, כפי שמפורט בהרחבה בנספח, אין בתכניות אלו משום נפקות ורלבנטיות לצורך הגדרת שווי זכויות הבעלים במקרקעין "ערב" פרסום צו ההפקעה ואישור תכנית הדרך". בנספח 1 לחווה"ד צוין לגבי תוכנית המתאר המחוזית למחוז מרכז - תמ"מ/3 כי: "בהתאם לסעיף 5.14.2 לתכנית ניתן להסיק כי תוכנית זו מהווה קווים תיכנוניים כלליים בלבד". בנוגע לתמ"א 3 - תוכנית מתאר ארצית לדרכים, צוין: "תשריט התכנית ערוך בקנ"מ 1:250,000 ולא ניתן לזהות בתכנית את החלקה הנידונה וסביבתה הקרובה [...]התכנית מסמנת על גבי מפת ישראל את רשת הדרכים בקווים כלליים". לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת המבקשים לאי רלבנטיות חוות הדעת של השמאית המכריעה מאחר ש"נטרלה" רק את השפעת התוכנית הפוגעת ולא את השפעת תוכניות מתאר ארציות ו/או מחוזיות. אני ערה לכך שבחווה"ד מטעמה ערכה את מלוא החישובים לענין סעיף 197; אבל ברקע היו הנחות עבודה "סביבתיות" שבחלקן ניתן להיעזר כמפורט להלן. ו. האם זכאים המבקשים לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין ומה שיעורם? 1. המסגרת הנורמטיבית ההוראות הרלבנטיות לענייננו הן הוראות סעיפים 8(1) ו -9 לפקודת הדרכים שמכוחה נעשתה ההפקעה, ואשר קובעות לעניין תשלום פיצוי, בזו הלשון: "8.(1)היה גודל השטח שנלקח עולה על רבע החלקה שממנה נלקח, ישולמו לבעל הקרקע שנרכשה פיצויים בעד השטח העודף על הרבע". "9.בבוא בית המשפט להעריך את סכום הפיצויים שיש לפסוק לכל בעל קרקע בהתאם לסעיף 8, ינהג לפי התקנות דלקמן: (א)בית המשפט לא יביא בחשבון את העובדה שהקרקע נרכשה בכפיה; (ב)בהתחשב עם המותנה לקמן יקובל כשוויה של הקרקע, אותו סכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע"י מוכר מרצונו הטוב...". הלכה פסוקה היא כי פיצויי הפקעה נועדו: "להעמיד את בעל הזכות או טובת ההנאה במקרקעין, שהופקעה, באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה, כך שבכספי הפיצויים שיקבל מהרשות המפקיעה יוכל לשוב ולרכוש זכות דומה לזו שהופקעה מידיו". (ע"א 589/87 משרד השיכון נ' בירנבוים, פ"ד מט (1) 625). ב-ע"א 8825/07 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נ' י.פ.ה.ר פרדסים לפרי הדר בע"מ ( ב- 22.8.12), קבע בית המשפט העליון: "...כשמדובר בהפקעה מכוח פקודת הדרכים, כבמקרה דנן, פיצויי ההפקעה מחושבים לפי שווי הקרקע במועד פרסום הצו שהחיל את הפקודה על הקרקע כתנאי מקדים להפקעה, שאליו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (ראו עניין רוטמן, פס' 23 סיפא ו-27)". בספרו דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שביעית-2008 כרך שני בעמ' 513), כותב עו"דא' קמר: "שווי השוק מושפע הן מאפשרויות הניצול הנוכחיות של המקרקעין והן מהפוטנציאל לשינוי ייעודם של המקרקעין בעתיד. הפוטנציאל התכנוני של מקרקעין איננו מגולם אך ורק בתוכניות בנין העיר, החלות על המקרקעין במועד הקובע לשומת הפיצויים. אינפורמציה תכנונית רלבנטית מצויה גם בתוכניות צפויות, המיועדות לחול על המקרקעין. המדובר בסיכוי להרחבת אפשרויות הניצול של המקרקעין, על דרך של שינוי הייעוד ליעוד כלכלי יותר או הגדלת אחוזי הבנייה". עם זאת נקבע, שהתחשבות בפוטנציאל תכנוני של מקרקעין לצורך הערכת שוויים תעשה רק כאשר הסיכוי להרחבת אפשרויות הניצול של המקרקעין איננו קלוש ורחוק, אלא ודאי או לפחות בגדר צפיה סבירה בנסיבות העניין (ר' ע"א 483/86 בירנבך נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב יפו, פ"ד מב (3) 228, 233; רע"א 4487/01 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רחובות נ' מ. לוסטרניק ובנו חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נז (5) 529, 537; א' נמדר הפקעת מקרקעין (תשע"א-2011, בעמ' 542-541). 2. יישום הדין בענייננו שמאי המקרקעין גלעד המאירי שהגיש חוות דעת מטעם המבקשים (נספח ג' לבקשה) ציין בחוות דעתו שהתאריך הקובע לשומה הינו 26.9.00 בו פורסם צו ההפקעה עפ"י פקודת הדרכים. לפי קביעתו (עמ' 14 לחווה"ד): "בהתאם לסקירת התוכניות המאושרות והתוכניות המתוכננות על השטחים הסמוכים לחלקה הנדונה, ניתן להיווכח בנקל כי במתחם בו מצויים המקרקעין היתה קיימת מגמת פיתוח ותיכנון של הקרקעות החקלאיות ושינוי יעודן לבניה למגורים ותעסוקה. [...] אלמלא ביצוע הליכי ההפקעה ושלבי הכנתה ואישורה של תמ"מ 6/3 א' (תכנית הדרך), שווי הקרקע מושא שומה זו, היה נגזר ממגמות התכנון הברורות של האזור, כאשר הקרקע האמורה היתה עתידה להיכלל בתכנית חדשה לשינוי יעוד לבניה". השמאי המאירי ערך את תחשיבו עפ"י גישת ההשוואה, באמצעות ניתוח עסקאות לצורך קביעת ערך שווי בסיסי למ"ר קרקע והכפלתו בשטח הקרקע. להערכתו של השמאי המאירי, שווי השוק של זכויות המבקשים במקרקעין במועד הקובע הינו 125 $ למ"ר (לא כולל מע"מ). שמאי המקרקעין דורון חבקין שהגיש חוות דעת מטעם המשיבה (נספח ז') ציין בחוות דעתו שהתאריך הקובע לשומה הינו 26.9.00 בו פורסם צו ההפקעה עפ"י פקודת הדרכים. בהתייחס לפוטנציאל העתידי של בנייה במקרקעין, ציין השמאי חבקין (עמ' 31 לחווה"ד): "...לאורך כל השנים, החל משנת 1942 בתוכנית R2 ועד היום, אושרו לגבי המקרקעין הנ"ל תוכניות רבות, מקומיות, מחוזיות וארציות אשר שמרו באופן עקבי על ייעודם החקלאי של המקרקעין, זאת לצד הבטחת רצועת התשתיות לכבישים, מסילת ברזל וקווי חשמל. לאורך כל השנים, נאסרה כל בניה במקרקעין הנדונים ולכן לא ברור מנין באה הקביעה כי המקרקעין מהווה קרקע לבניה בעתיד. אף תוכנית תמ"מ 21/3 אשר היתה מופקדת במועד הקובע, העניקה זכויות בניה מצומצמות (15%) בייעוד לאזור נופש מטרופולינים, בכפוף לתוואי כביש מס' 431 המוגדר בה והחופף לתוואי המוגדר בתמ"מ 6/3 א'. העולה מכך הוא, שגם אלמלא ביצוע הליכי ההפקעה שווי הקרקע מושא שומה זו היה נגזר מיעודה החקלאי המוגבל, כפי שפורט לעיל, ללא כל סיכוי לבניה". להערכתו של השמאי חבקין, שעשה אף הוא שימוש בגישת ההשוואה לעסקאות דומות באזור, שווי השוק של זכויות המבקשים במקרקעין במועד הקובע הינו 65 $ למ"ר(לא כולל מע"מ). בהחלטתה מיום 21.5.06 בערר שהוגש, בין היתר, על ידי המבקשים (נספח ד' לבקשה), התייחסה ועדת הערר לטענת המבקשים לקיומו של פוטנציאל עתידי לשינוי יעוד המקרקעין לבניה וקבעה: "אין חולק כי העוררים, שעליהם נטל הראיה, לא הצביעו על כל תכנית קונקרטית ומסוימת מופקדת או בשלבי הכנה כלשהם, החלה או מתיימרת לחול על המקרקעין שבבעלותם. העוררים הביאו את תמ"מ 21/3 שהיתה מופקדת במועד הקובע, כמצביעה על מגמות תכנון ומצביעה על פוטנציאל. לטעמנו אין בתכנית זו כדי להקנות ציפייה שיש בה משום העלאת ערכם של המקרקעין הנפגעים שכן הכביש מהווה חלק מתכנית זו ומוטמע בהוראותיה [...]. התכניות האחרות, המאושרות והמופקדות, בהן הופשרו קרקעות חקלאיות למגורים ושימושים אחרים עליהן הצביעו העוררים, הן תכניות שלטעמנו מצביעות על פוטנציאל שיכול להילקח בחשבון ע"י השמאי המכריע, אך בזהירות מרבית תוך אבחנה בין החלקות השונות שבפנינו, שכן השפעתן אינה מרחיקת לכת על ענייננו משתי סיבות, האחת כי תכניות אלה אינן חלות על המקרקעין נשוא הערר והשנייה כי תכניות אלה, רובן ככולן, חלות במתחם המקרקעין שמצפון לשד' מינסטר ונים ומצפון לתחום התכנית, אזור שמצבו הפוטנציאלי שונה מהותית ממקרקעין המצויים מדרום". כאמור לעיל, גם השמאית המכריעה (לענין סעיף 197) אדר' ג'רבי קבעה בחוות דעתה שווי מ"ר קרקע מתואם, לפני ביצוע התאמות והפחתות, בסך של 91 $ למ"ר (לא כולל מע"מ), גם היא עשתה זאת תוך היעזרות בגישת ההשוואה לעסקאות דומות באזור. בלוקחי בחשבון את השיקולים כדלקמן: ועדת הערר קבעה שקיים פוטנציאל עתידי לשינוי ייעוד המקרקעין לבניה, אולם יש לנקוט זהירות מרבית בהערכתו. בנסיבות אלה נראה שהערכת השווי של השמאי המאירי מטעם המבקשים נמצאת ברף המקסימאלי, ואילו הערכת השמאי חבקין מטעם המשיבה נמצאת ברף המינימאלי; כל צד העלה בסיכומיו טענות לקיומם של פגמים מהותיים בשומת הצד שכנגד, ברם השמאים כלל לא נחקרו בבית המשפט; חוות הדעת של השמאית המכריעה אמנם ניתנה לצורך תביעת פיצויים לפי סע' 197 לחוק התכנון והבניה (כשהמועד הקובע לצורך תביעה זו הוא 14.12.00 בו פורסמה ברשומות תמ"מ 6/3 א'), אולם נקבע בה ששווי קרקע חקלאית, לפני ביצוע התאמות והפחתות, הינו 91 $ למ"ר; השמאית המכריעה אדר' ג'רבי ערכה את תחשיב שווי המקרקעין ב"מצב קודם" תוך שהיא לוקחת בחשבון את כל התוכניות שהיו בתוקף עובר לאישורה של תמ"מ 6/3 א' ביום 14.12.00, לרבות השפעת צו ההפקעה שפורסם ביום 26.9.00. אולם, בהערכת שווי המקרקעין לצורך תביעת פיצויי הפקעה, אין להביא בחשבון את השפעת צו ההפקעה, אלא ישלהעמיד את בעל הזכות במקרקעין שהופקעו, באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה. הצדדים ויתרו על חקירתה של השמאית המכריעה. כדי להגיע לשווי הנקוב אצל הגב' ג'רבי, היא ערכה, בין היתר, השוואה של פיצויי הפקעה מחלקות סמוכות שהיו רלבנטיות למועד מתן חוות דעתה (10.3.11). בעמ' 160 שם היא מאזכרת את הנתונים שעמדו לפניה: חוו"ד השמאי וירניק - 78 $ למ"ר לא כולל מע"מ (בחווה"ד ננקב 94 $ למ"ר כולל מע"מ). חוו"ד השמאי דיין - 76 $ למ"ר לא כולל מע"מ (בחווה"ד ננקב 91 $ למ"ר כולל מע"מ). חוו"ד השמאית בוגין - 70 $ למ"ר לא כולל מע"מ. המע"מ נוכה לצורך החישוב הבא על-פי ממוצע של 16.5%. לפני ביהמ"ש עמדו חוות הדעת כדלקמן: חוו"ד השמאי המאירי - 125 $ למ"ר (ללא מע"מ). חוו"ד השמאי חבקין - 65 $ למ"ר (ללא מע"מ). חוו"ד השמאית ג'רבי - 91 $ למ"ר (ללא מע"מ). מאחר והנושא נבחן כבר ע"י שלושה שמאים, ומאחר והמדובר בשומות, שהינן הערכה ולא מתמטיקה, לא מצאתי לנכון למנות שמאי נוסף, אלא ערכתי שקלול הסכומים לעיל, כשהתוצאה היא 84 $ למ"ר, וכך אני קובעת. סטיות מה מהתחשיב יכולות להיות עקב שוני בתאריך הקובע לעניין חישוב פיצויי ההפקעה, או ייחודיות ברמה כזו או אחרת (לטוב ולרע) של חלקה מסוימת. לפיכך אני קובעת שלצורך תביעת פיצויי ההפקעה, שווי מ"ר מקרקעין הינו 84 $ למ"ר, שהוא הערך הממוצע כמפורט לעיל. החישוב המלא של שווי המקרקעין המופקעים ייערך להלן, נוכח הצורך להכריע במחלוקת בין הצדדים בשאלת גודל השטח המופקע בגינו ייפסק הפיצוי. 3. פיצוי בגין הפגיעה ביתרת המקרקעין בהתאם לסעיפים 1 ו- 3 לכתב המוסכמות בין הצדדים, שטח המקרקעין הינו 9,088 מ"ר, והסך הכולל של השטח המופקע במצטבר הינו 5,136 מ"ר מתוכם 731 מ"ר הפקעת עבר ו-4,405 מ"ר ההפקעה נשוא התובענה. המבקשים טוענים שיתרת המקרקעין שלא הופקעו בשטח של 3,952 מ"ר נותרו כלואים במחלף בין שני כבישים ללא גישה, עוברים בהם קווי בניין ופרוזדור חשמל ואין אפשרות לפיתוח עתידי שלהם למטרות כלכליות, ואף השימושים החקלאיים מוגבלים ביותר. לפיכך עותרים המבקשים לפיצוי כספי נוסף מכוח סעיף 9 (ד) (1) לפקודת הדרכים, בגין הנזק שנגרם עקב ניתוקם של המקרקעין שהופקעו מהמקרקעין שנותרו בידיהם. לעמדתם, השטח הנותר אינו ניתן לניצול כלל ועל כן יש לקחת בחשבון את ירידת ערך המקרקעין הנותרים בעת קביעת הפיצוי. המבקשים טוענים שהנזק שנגרם ליתרת המקרקעין כפי שנקבע על-ידי השמאית המכריעה, אינו חופף לנזק ליתרה שנגרם בשל צו ההפקעה, מאחר שצו ההפקעה הוא שגרם לפגיעה ביתרת המקרקעין, בכך שקבע את מיקומה המדויק של הדרך וכפועל יוצא מכך את מיקומם של קווי הבניין בחלקה, וזוהי הפגיעה שנוצרה עקב ההפקעה. לפיכך עסקינן באלמנט בר פיצוי שלא נכלל בפיצוי לפי סע' 197, מכיוון שהוא תוצאה של צו ההפקעה ולא של תוכנית תמ"מ/6/3 א'. בתגובה גורסת המשיבה, שסוגיית הפגיעה ביתרת המקרקעין באה על פתרונה במסגרת הערר ובמסגרת חוות דעתה של השמאית המכריעה שפסקה פיצוי בגין יתרת המקרקעין, מאחר שרכיבי הפגיעה כתוצאה מקו הבניין וממסדרון החשמל, אינם קשורים כלל לצו ההפקעה אלא הם נקבעו בתוכנית הדרך בלבד. סעיף 9 (ד) (1) לפקודת הדרכים קובע לאמור: "(ד)כמו כן יביא בית המשפט בחשבון - (I)את הנזק, אם יש נזק, שנגרם מחמת ניתוקה של הקרקע מקרקע אחרת השייכת לבעל". בסעיף 9.3.4 לכתב המוסכמות שנחתם ע"י הצדדים (נספח א') צוין שבחוות הדעת של השמאית המכריעה: "נקבע כי נגרמה פגיעה ביתרת החלקה שלא יועדה לדרך ושלא הופקעה בגין יעוד ל"שטח חקלאי במגבלת קו בניין ופרוזדור חשמל". בחוות הדעת של השמאית המכריעה (ואני ערה לכך שהמינוי היה לעניין סעיף 197) (נספח ח' בעמ' 179) חושב שווי יתרת המקרקעין בסך של 126,464 $ לפי 32 $ למ"ר בגין שטח של 3,952 מ"ר שהוגדר כ"שטח מעבר - שטח חקלאי במגבלת קו בניין ופרוזדור חשמל". שמאי המקרקעין מטעם המבקשים, גלעד המאירי, קבע בחוות דעתו (עמ' 4 לנספח ג' לבקשה): "יתרת שטח המקרקעין נותק מסביבתו ונותר מדרום לדרך בתוך קו בניין לדרך ובתחום מעבר מסדרון חשמל, כך ששטח החלקה הנותר נפגע כמעט לחלוטין ואיבד מתכונותיו כקרקע לפיתוח עתידי בשלמות כתוצאה מההפקעה". לפי קביעתו, שיעור הפגיעה ביתרת החלקה כתוצאה מההפקעה הינו 98%, ולפיכך חושבה על ידו הפגיעה ביתרת המקרקעין כדלקמן (שם, בעמ' 26): שווי קרקע "ערב" ההפקעה - 125 $ למ"ר x 3,952 מ"ר = 494,000 $ שווי קרקע לאחר ההפקעה - 2.5 $ למ"ר x 3,952 מ"ר = 9,880 $ (עמ' 4 לחווה"ד). מכאן שגובה הפגיעה מסתכם בסכום בסך של 484,000 $ (במעוגל). שמאי המקרקעין מטעם המשיבה, דורון חבקין, קבע בחוות דעתו (עמ' 30 לנספח ז'): "לאחר ההפקעה נותרת חלקה בשטח של 3,950 מ"ר. ערב ההפקעה, היתה החלקה בצורה דמוית מלבן גובלת ומהווה חלק מכביש קיים ומוגבלת במגבלות בניה שונות הנובעות מהתוכניות השונות שהוחלו על החלקה במהלך השנים. צורת החלקה נותרה כפי שהיתה ולמעשה לא חל שינוי כל שהוא במאפייני החלקה הנובע מההפקעה ומחייב פיצוי לפי ס' 9 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל [...]. יתרת החלקה תוכלל להיכלל בתוכנית איחוד וחלוקה עתידית במסגרת הייעוד לאזור נופש מטרופולינים עפ"י תמ"מ 21/3 המאפשרת הרחבת השימושים בחלקות, וכן קובעת זכויות בניה מסוימות, כפי שקבעה ועדת הערר. טענות בדבר הפגיעה הנובעת לכאורה מתוכנית הדרך תמ"מ 6/3 א' אינן רלוונטיות לתביעה דנן ומקומן בתביעה לפי ס' 197 לחוק התכנון והבניה אשר הוגשה בפועל ע"י המבקשת לועדת הערר המחוזית. לפיכך, לא נגרם כל נזק ליתרת המקרקעין עקב ביצוע ההפקעה". עיון בסיכום השומה שנערכה על ידי השמאית הגב' ג'רבי מעלה, שהפיצוי בגין תביעת ירידת ערך המקרקעין נקבע על ידה כדלקמן: 375,832 $ = 126,464 $ (שווי המקרקעין במצב חדש) - 502,296 $ (שוויה מקרקעין במצב קודם). אולם, סכום הפיצוי שנקבע לעיל אינו כולל פיצוי בגין יתרת המקרקעין בשטח של 3,952 מ"ר אשר שוויים אמנם הוערך על ידי השמאית המכריעה כ-126,464 $ (לפי 32 $ למ"ר), אולם סכום זה הופחת משווי המקרקעין במצב קודם, במטרה לקבוע את סכום הפיצוי בגין ירידת הערך. מכאן שלמעשה, המבקשים כלל לא קיבלו פיצוי בגין הפגיעה ביתרת המקרקעין שלא הופקעו. אני מעדיפה להסתמך על חוות הדעת מטעמה, לאור היותה נייטרלית, ומכיוון שההפרש של 125$ למ"ר שהוא הפער בין שמאי שני הצדדים, לא ניתן לגישור. לפיכך ולאור הוראת סעיף 9 (ד) (1) לפקודת הדרכים, אני קובעת שחישוב הפיצוי המגיע למבקשים בגין יתרת המקרקעין ייערך כדלקמן: שוויהקרקע "ערב" ההפקעה - 84 $ למ"רx 3,952 מ"ר (יתרת המקרקעין) = 331,968 $. שווי הקרקע לאחר ההפקעה ייקבע כ-32 $ למ"ר בהתאם לקביעה המקצועית והאובייקטיבית של השמאית הגב' ג'רבי, ועל כן החישוב הינו - 32 $ x 3,952 מ"ר = 126,464 $. מכאן, שגובה הפגיעה ביתרת המקרקעין מסתכם בסך של 205,504 $ שהם 835,990₪ (לפי שער דולר של 4.068 ₪ ל-1 $ שהוא השער הממוצע בין שער של 4.0410 ₪ל-1 $ נכון למועד 26.9.00- עפ"י חוו"ד השמאים המאירי וחבקין, לבין שער של 4.095 ₪ ל-1 $ נכון למועד 14.12.00 - עפ"י חוו"ד השמאית ג'רבי). 4. פיצוי בגין 25% הראשונים של השטח שהופקע סעיף 7 לפקודת הדרכים קובע לאמור: "לא יהא בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח: בתנאי שאם הוכח כי אם לא ישולמו לו פיצויים יהא נגרם לו סבל, רשאי שר העבודה או שר התחבורה לפי שיקול דעתו ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות בכל מסיבות הענין". לטענת המבקשים, הם זכאים לקבל פיצוי מלא, החל מהמטר הראשון של השטח שהופקע, לרבות פיצוי בגין ה-25% הראשונים, שהמשיבה נמנעה מלשלמו. עמדת המשיבה היא, שבהתאם לסעיף 7 לפקודת הדרכים, הסמכות הבלעדית לפסוק פיצוי בגין ה-25% הראשונים של השטח המופקע, נתונה לשר התחבורה בלבד. בנוסף טוענת המשיבה, שהדיון בסוגיה זו הינו תיאורטי מאחר שבמסגרת תביעת המבקשים לפי סעיף 197, נפסק לזכותם פיצוי מלא בגין אותם 25% ראשונים שהופקעו מהם. השמאית המכריעה קבעה בחוות דעתה (עמ' 155 לנספח ח'): "הערר נשוא חוות הדעת הנו בגין פגיעה תכנונית ולא בגין פיצויי הפקעה. הוראת הקיזוז מהפיצוי איננה קיימת בתביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. בהתאם לכך חושבה מלוא ירידת הערך ללא קיזוז". יצוין שבתאריך 15.10.12 הגישו המבקשים לבית המשפט הודעה בדבר פנייתם לשר התחבורה בתאריך 23.9.12, בבקשה להפעיל את סמכותו ולהורות למשיבה לשאת בתשלום "פיצויי הפקעה מן החסד" בגין 25% הראשונים משטח המקרקעין. ב-ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, ( ב- 14.5.12, פיסקאות 115-114 לפסה"ד) קבע בית המשפט העליון: "סעיפים 7 רישה ו-8(1) לפקודת הדרכים מורים לרשות המפקיעה שלא לשלם פיצוי בגין רבע (או פחות) מחלקת מקרקעין המופקעת לצורכי ציבור. סעיף 7 סיפה לפקודה מסמיך את שר התחבורה לשלם לבעל הקרקע פיצוי מקום שנגרם לו "סבל". המונח "סבל" משמעו בהקשר זה כל פגיעה שאינה מידתית בזכות הקניין של הפרט. נטילת חלקת מקרקעין או חלק ממנה ללא פיצוי מלא, מקום שהחלק שנותר בידי ושל בעל המקרקעין לא הושבח, גורמת "סבל" לבעל המקרקעין. "סבל" זה מחייב את השר להפעיל את סמכותו ולשלם לבעל הקרקע פיצוי מלא בגין ההפקעה. [...] הסמכות לקבוע אם ישולמו פיצויי "סבל" נתונה לשר התחבורה (סעיף 7 לפקודת הדרכים; ראו למשל ע"א 462/86 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה, פ"ד מב(2) 353, 355 (1988)), בעוד שהסמכות לקבוע את סכום פיצויי ההפקעה נתונה לבית המשפט המחוזי (סעיפים 9-8 לפקודת הדרכים). מהו אפוא המסלול הדיוני הראוי לברר מחלוקת בדבר פיצויי סבל? הפרשנות שאימצנו מורה כי הסמכות להפחית את שיעור הפיצוי העומדת לרשות המפקיעה לפי סעיפים 7 רישה ו-8(1) לפקודת הדרכים היא סמכות חובה. מכאן שבכל הפקעה שלקרקע לפי פקודת הדרכים לא ישולם פיצוי בגין ה-25% הראשונים מהשטח המופקע (וככל שמופקעת קרקע שגודלה אינו מגיע כדי 25% מגודל החלקה, לא ישולם פיצוי כלל). לפיכך ככל שבעל הקרקע מבקש פיצוי בגין ה-25% הראשונים, יהא עליו להקדים פנייה לשר התחבורה בבקשה לתשלום פיצויי "סבל" [...] לאחר שתינתן החלטת השר, וככל שיבקש בעל הקרקע להשיג על החלטתו, יוכל בעל הקרקע לפנות לבית המשפט המחוזי בתביעה לפיצויי הפקעה שאליה יצורף גם השר כנתבע. בגדר תביעה זו יידרש בית המשפט, מכוח סמכות והנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, גם לטענות המכוונות לאופן הפעלת סמכותו של השר לשלם פיצויי "סבל", כמו גם לכל מחלוקת אחרת הנוגעת לסכום פיצויי ההפקעה שישולמו. (כל ההדגשות אינן במקור - ד.פ.). יתרונו של מסלול דיוני זה בכך שהוא מונע את הצורך בפנייה כפולה לבית המשפט: פעם אחת בהליך מינהלי המכוון להחלטתה שרב "תקיפה ישירה"; ופעם שנייה בתביעה אזרחית לפיצויי הפקעה כל אימת שמתעוררת מחלוקת אחרת לגביהם". בענייננו, מאחר שטרם ניתנה החלטת שר התחבורה בבקשת המבקשים מיום 23.9.12 לתשלום פיצויי "סבל", אני דוחה את טענתם לתשלום פיצויי הפקעה בגין 25% הראשונים של המקרקעין. כפועל יוצא מהאמור לעיל, יחושב סכום הפיצוי בגין שטח המקרקעין המופקע כדלקמן: השטח הפטור מתשלום פיצויים המהווה 25% משטח המקרקעין הינו 2,272 מ"ר. השטח בגינו תפצה המשיבה את המבקשים הינו 2,864 מ"ר (2,272 מ"ר- 5,136 מ"ר). שווי הקרקע במועד הקובע הינו 84 $ למ"ר. שער הדולר במועד הקובע הינו 4.068 ₪ ל-1 $. סה"כ הפיצוי שתשלם המשיבה למבקשים בגין המקרקעין שהופקעו הינו 978,663₪ (2,864 מ"ר x84 $ למ"ר x4.068 ₪ ל-1 $). לסכום זה יתווסף הסך של 835,990₪שנקבע לעיל כפיצוי בגין יתרת המקרקעין שלא הופקעו. יצוין, כי כפי שקבעה השמאית המכריעה בחוות דעתה (עמ' 156 לנספח ח'): "במקום בו שולמו פיצויי הפקעה לפי השווי החקלאי, יש לקזז הפיצוי ששולם מסך הפיצוי ככל שנקבע בחוות דעתי". השמאי מטעם המבקשים, גלעד המאירי קבע בחוות דעתו (סע' 9.8 בעמ' 26 לנספח ג' לבקשה): "הבהרה: אם שולמו לתובעים סכומים כלשהם ע"ח פיצויי הפקעה ו/או פיצויים לפי ס' 197 עקב אישורה של תכנית תמא/6/3 א' יש להפחיתם מסכום הפיצויים הנ"ל". אשר על כן, מסכום הפיצוי שנקבע לעיל יקוזז סכום הפיצוי, ככל ששולם למבקשים על ידי המשיבה, מכוח תביעת הפיצויים לפי סעיף 197. יפים לעניין זה, בשינויים המחויבים, דבריו של השופט בינימיני ב-ת.א. (ת"א) 844/94 י.פ.ה.ר פרדסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת גן (פסקה 107 לפסה"ד, ב- 28.8.07): "...אם מתברר שבעל מקרקעין קיבל פיצויי הפקעה בטרם זכה לקבל פיצויים בגין הפגיעה הנובעת מהתוכנית, וכי פיצויי ההפקעה שולמו לו על פי שוויים הגבוה של המקרקעין ערב התוכנית הפוגעת, ולא בהתאם לשוויים המופחת עקב שינוי היעוד שנקבע בתוכנית הפוגעת, כי אז יש להפחית מפיצויי הפגיעה לפי סעיף 197 לחוק אותו סכום שהתקבל כפיצויי הפקעה. במקרה מעין זה, הפגיעה הנובעת מהתוכנית (שינוי היעוד) "נבלעת" בפיצויי ההפקעה ששולמו על-פי השווי המלא של המקרקעין כייעודם ערב התוכנית הפוגעת". כעולה מחוות הדעת של השמאית המכריעה, ירידת הערך שנקבעה על ידה מסתכמת בסך של 375,832 $ שהם 1,539,032 ₪ נכון ליום 14.12.00 (לפי שער דולר של 4.095 ₪ ל-1 $) (עמ' 185 לנספח ח'). 5. פיצוי בגין הוצאות נלוות לטענת המבקשים, מגמת בתי המשפט היא לפצות את מי שהופקעו ממנו מקרקעין, גם בגין הוצאות סבירות הנובעות במישרין מן ההפקעה. לטענתם, הסכום ששילמה להם המשיבה כפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, אינו מאפשר להם לרכוש קרקע חלופית, אולם ברור שבעת רכישת קרקע חלופית הם יידרשו לשאת בעלויות שונות לרבות מס רכישה, שכ"ט עו"ד, דמי תיווך ועוד. לפיכך עותרים המבקשים להוסיף לסכום הפיצוי גם את הסכום שהם עתידים לשלם בגין מס רכישה, או לכל הפחות להורות כי ההוצאות כאמור לעיל ישולמו כנגד הצגת אסמכתא על רכישת מקרקעין. המשיבה גורסת שאין בסיס לדרישת המבקשים לקבל פיצוי בגין הוצאות נלוות ותשלומי מסים שכן מטרת פיצויי ההפקעה אינה להעמיד את בעל הזכויות המופקעות באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה, אלא יש לקבוע את סכום הפיצוי ככזה שהיה נקבע בין מוכר מרצון לקונה מרצון. ב-ע"א 9396/07 כסלו נ' חברת רכבת ישראל בע"מ ( ב-4.11.10), קבע בית המשפט העליון: "מטרתם העיקרית של פיצויי הפקעה היא להעמיד את בעל הזכויות במקרקעין המופקעים באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה. לכן, הפיצויים אינם יכולים להרע או להיטיב עם בעל הזכויות בהשוואה למצב בו היה ערב ההפקעה (ראו: ע"א 589/87 משרד השיכון נ' בירנבוים, פ"ד מט (1) 625, 632 (1995); אריה קמר דיני הפקעת מקרקעין 479-480 (2008)). על כן, בקביעת הפיצויים יש אכן להתחשב בעקרון גם בהוצאות נלוות של בעל הזכויות כתוצאה מההפקעה. הוצאות העברת העסק מהמקרקעין המופקעים, הפסד רווחים בתקופת המעבר, הפסד מוניטין של עסק עקב מעבר למקום חלופי וכדומה. בענייננו המערערים תובעים גם הפסדי רווחים בתקופת העברת העסק למקום חלופי. על אף שאין הוראה בפקודת הדרכים המקנה פיצויים עבור ראשי נזק מסוג זה, הקנייתם מתיישבת עם העיקרון לפיו יש לפצות על נזק שנגרם במישרין מההפקעה וכי יש להשיב את בעל הזכויות למקום בו היה נמצא אילולא בוצעה ההפקעה. כך, מושג האיזון הנדרש בהפקעה בין זכות הקניין של בעל הזכויות לבין צורכי הציבור שההפקעה באה למלאם (ראו: ע"א 740/75 דוידוביץ' נ' אתרים בחוף תל-אביב, פ"ד לא (3) 3, 10 (1977)). לפיכך, עקרונית אין מניעה לפצות את המערערים על הפסדי רווחים עסקיים שנגרמו להם עקב ההפקעה". ב-ע"א 10873/06 בכר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נקבעה הלכה מעט שונה, כדלקמן: "כפי שעמדנו על כךבעבר, הפקעה היא רכישה כפויה של זכויות במקרקעין על ידי הרשות, לשם הגשמתה של מטרה ציבורית, וכנגד תשלום פיצויים. אין היא האידיאל, אך היא מחויבת המציאות [...]. צודק המערער בטענתו, כי פיצויי הפקעה באים להעמיד את בעל הזכות במקרקעין באותו מצב כספי שבו היה עומד אלמלא ההפקעה [..]. עםזאת, עקרון השבת המצב לקדמותו המדריך את בית המשפט בקביעת שיעור הפיצוי ההולם, מעניק לנפקע את שווי הנכס שהופקע ולא את שוויו של הנכס החלופי. מילים אחרות, לאחר הפיצוי, יועמד הנפקע במצב בו היה נתון אילו היה מוכר את הנכס מרצונו. זהו "מבחן השוק החופשי" [...]. בדרך זו פסעה הפסיקה בכל אותם מקרים בהם נדרש אומדנו של פיצוי הולם. המבחן שהדריכהּ, בהעניקו לנפקע את שוויין של הזכויות שהופקעו ממנו במועד ההפקעה ותו לא, הוא בעיקר וצופה פני עבר. אין הוא נדרש, בכפוף לחריג עליו נעמוד להלן, לבחינתה אפשרות לרכישת נכס חלופי דומה [...]. ובמילותיו של המלומד א' נמדר: "הפיצוי בגין ההפקעה נועד לרפא את הפגיעה בזכות ושל בעל המקרקעין אך לא להעמידו במצב טוב יותר. לפי כך, בעל הזכות המופקעת לא יהיה זכאי לקבל פיצויים בסכום גבוה יותר משווי המקרקעין שהופקעו" [אהרן נמדר הפקעת מקרקעין - שומה, תובענות וסדרי דין, 50 (2006) (להלן - נמדר)]". בספרו הפקעת מקרקעין (תשע"א-2011) בעמ' 422-421, כותב א' נמדר: "הפקעת מקרקעין גוררת בעקבותיה לא רק את שלילת המקרקעין מאת בעליהם אלא הוצאות נוספות שעל הבעלים לשאת בהם, כגון הוצאות רכישה של מקרקעין אחרים, הוצאות העברה למקום אחר, או בדן מוניטין לעסק, והוצאות לתשלומי מיסים שונים הנגרמים בעקבות מכירת המקרקעין לרשות המפקיעה ורכישת קרקע אחרת [...]. לפי עקרון החזרת המצב לקדמותו על הרשות המפקיעה לשאת בכל ההוצאות הנ"ל שנגרמו לבעלי הקרקע עקב ההפקעה. תרגומו המעשי של כלל זההינוכייש לפצות את הבעלים לא רק בגין שוויה של הקרקע שנלקח המהם, אלא גם בגין הוצאות ההעברה למקום אחר והוצאות נלוות אחרות כגון שכר טירחת עורך דין ומתווך וכדומה. שכן רק בצורה כזו ניתן יהיה לו מרכי בעלי הקרקע יעמדו במצב כאילו ההפקעה לא התרחשה כלל". בענייננו, המבקשים לא פירטו בבקשה ו/או בחוות דעת השמאי מטעמם, מהם סכומי הוצאות ההעברה ו/או המסים אותם הם עותרים לקבל מהמשיבה, ואין חולק שעסקינן בהוצאות תיאורטיות, שלא נגרמו למבקשים בפועל, למרות שההפקעה בוצעה לפני 11 שנה. בנסיבות אלה ומשלא הוכחו עלויותיהן של הוצאות נלוות קיימות ו/או מתוכננות בהן נשאו בפועל המבקשים, או מתעתדים לשאת,אני דוחה את טענתם לפיצוי בגין רכיב זה. 6. תשלום מע"מ לטענת המבקשים, יש לקבוע להם פיצוי על-פי שווי השוק של המקרקעין, הכולל את מרכיב המע"מ. לטענתם, איןב הפקעת מקרקעין מאדם פרטי כדי לחייב את המוכר במע"מ, אלא החיוב יוטל על כתפי הרשות המפקיעה. לפיכך, מאחר שהמבקשים אינם מוגדרים כ"עוסקים" לעניין חוק מע"מ, יש להורות למשיבה להעביר את המע"מ, ככל שיחול חיוב מעין זה, לשלטונות מע"מ. המשיבה טוענת שבעת ביצוע רכישה כפויה, קרי הפקעה, החובה לשלם מע"מ חלה על הקונה ככל שהמדובר במוכר שאינו מוגדר כעוסק. לפיכך הסכום ששולם למבקשים הינו הסכום נטו, ללא הפחתת מע"מ, והמשיבה נשאה בשווי רכיב זה. ב-ת.א. (ת"א) 464/96 טחורש נ' עיריית ראשון לציון (ב-18.8.03), קבעה כב' השופטת לבהר-שרון: "השאלה היא מה מחיר הקרקע, דהיינו כמה ישלם הקונה אם ירצה לקנות קרקע זו מחדש. אין ספק שהמחיר הוא שווי הקרקע + מע"מ כי זה המחיר שיידרש קונה מרצון לשלם למוכר מרצון. חוק מס ערך מוסף, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") קובע בסעיף 2 שדן בהטלת מס ערך מוסף ושיעורו, כדלקמן: "2. על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף בשיעור אחד ממחירה עסקה או הטובין, כפי שקבע שר האוצר בצו לאחר התייעצות עם ועדת הכספים של הכנסת." "עסקה" ו"עסקת אקראי" מוגדרות בסעיף 1 לחוק כדלקמן: "עסקה"- כל אחת מאלה (1) מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו, לרבות מכירת ציוד; (2) מכירת נכסאשר נוכה מס התשומות שהוטל על מכירתו למוכר או על יבוא ובידי המוכר; (3) עסקת אקראי; "עסקת אקראי" - (1) מכירת טובין או מתן שירות באקראי, כשהמכירה או השירות הם בעלי אופי מסחרי; (2) מכירת מקרקעין לעוסק בידי אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין, וכן מכירת מקרקעין בידי אדם כאמור, למעט מכירת דירת מגורים, למלכ"ר או למוסד כספי;" סעיף 27 לחוק מתייחס באופן ספציפי להפקעה וקובע כדלקמן: "27. בהפקעה, חילוט או החרמה חלה חיוב במס על תשלוםה פיצוי או התמורה." בעניין זה נכתב על ידי פרופ' נמדר בספרו "מיסוי הפקעת מקרקעין", חושן למשפט, תלאביב תשנ"ט - 1999 בעמ' 235: "גם לעניין הפקעה יש לעסקת אקראי נפקות. יש לזכור כי הרשות המפקיעה הינה מלכ"ר כך שהפקעה מאדם פרטי וכן הפקעה ממלכ"ר או מוסד כספי תחוייב במע"מ כעסקת אקראי..." לגבי הפקעה מאדם פרטי קובע סעיף 21 לחוק כי שר האוצר מוסמך לקבוע כי בעסקאות מקרקעין מסוימות המס יוטל על הקונה. שר האוצר השתמש בסמכותו זו וקבע בתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976, במפורש כיב עסקאות אקראי במקרקעין המס מוטל על הקונה. כאשר הקונה הוא מוסד כספי או מלכ"ר קיימת לגביו חבות במס והוא יצטרך לדווח על העסקה בטופס עסקת אקראי ולשלם את המס עליה. ראה לעניין זה פרופ' נמדר בספרו לעיל, עמ' 241: "בהפקעה של מקרקעין מאדם פרטי, למרות שההפקעה תיחשב למכירה, לאיחויי בה מוכר במס ערך מוסף משום שאין המכירה נחשבת ל"עסקה" לעניין המע"מ... בהפקעה היות והרשות המפקיעה נחשבת למלכ"ר, אין הפקעת מקרקעין מאדם פרטי כדי לחייב את המוכר במע"מ אלא החיוב יוטל על כתפי הרשות...(ההדגשה במקור -ד.פ.)". ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל, נמחק בהמלצת בית המשפט (ע"א 5982/04). וכך נקבע בפסק דינה של כב' השופטת ד' קרת מאיר ב-ת.א (ת"א) 1495/00 שינברגר נ' רשות הנמלים והרכבות, רכבתי שראל ( ב- 26.10.03): "אין כל מקום לדרישתה של התובעת כי סכום המע"מ יצורף לסכום הפיצוי. אין מחלוקת כי על הנתבעת לשאת בתשלום המע"מ ולהעבירו לשלטונות המס. עם זאת, אין כל מקום להוסיף את סכום המע"מ פעם נוספת ולצרפו לפיצוי בגין ההפקעה. מסקנה זו עולה במפורש גם מפס"ד טחורש לעיל אותו ביקשו התובעים לצרף כאסמכתא. בסעיף 5 לפסה"ד נקבע ע"י כב' השופטת לבהר שרון כי מחיר הקרקע בהפקעה הוא שוויה קרקע + מע"מ, שכן זה המחיר שיידרש קונה מרצון לשלם למוכר מרצון. לאור זאת נקבע כי על הנתבעים באותו מקרה לשאת גם בתשלום המע"מ והפיצוי צריך להקבע לפי מחיר הקרקע כלומר, שווי הקרקע בתוספת מע"מ. הבסיס לקביעה זו במסגרת פסה"ד הוא כי אין כל הצדקה לקפח את בעל הקרקע ולחייבו לשלם את המע"מ, שכן אם ירצה לשוב ולרכוש קרקע דומה יחויב כמובן לשלם את המע"מ מכיסו ובכך ישנה את מצבו לרעה. כלומר, אין לחייב את בעל הקרקע לשלם פעמיים את המע"מ - גם בעת קבלת הפיצוי וגם בעת רכישת קרקע דומה. לכן, אין להפחית את סכום המע"מ מסכום הפיצוי שנקבע. אולם, אין בקביעה זו כדי לקבוע שעל הנתבעת לשלם את המע"מ הנדרש בגין הפיצוי ולשלמו פעם נוספת לתובעים בנוסף לשווי הקרקע. קבלת דרישתם של התובעים היתה גורמת לתשלום מע"מ כפול ודין הדרישה להדחות". גישת בית המשפט בפסקי הדין שנסקרו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. אשר על כן אני קובעת שאין להפחית מע"מ מסכום הפיצוי שנפסק לזכות המבקשים בפסק הדין לעיל. בהתאם לכך, החיוב בתשלום מע"מ בגין הפקעת המקרקעין, במידת הצורך, יחול על המשיבה. 7. תשלום הפרשי ריבית והצמדה המבקשים טוענים שיש לחייב את המשיבה לשלם להם הפרשי ריבית והצמדה על סכום הפיצויים, החל מיום פרסום צו ההפקעה ועד למועד התשלום בפועל. לגרסתם, הפרה המשיבה את חובתה החקוקה על פי סעיף 9(א)(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: "החוק לתיקון דיני הרכישה"), בכך שלא העבירה להם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת תוך 90 יום מיום תפיסת החזקה במקרקעין, אלא רק כעבור כשש שנים מיום פרסום צו ההפקעה. לעמדת המשיבה, בתאריך 22.8.01 למחרת תפיסת החזקה במקרקעין, היא הודיעה למבקשים על זכאותם לקבל פיצויי הפקעה (נספחים ה'-1, ה'-2 לתשובה). למרות זאת, העברת הסכום שאינו שנוי במחלוקת בוצעה רק לאחר שביום 5.3.06 קיבלה המשיבה מכתב מב"כ המבקשים, בו נתבקשה לשלם את הסכום הנ"ל (נספחה'-3 לתשובה). לטענת המשיבה, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק לתיקון דיני הרכישה, יש להחיל ריבית מיוחדת מיום פרסום צו ההפקעה ועד ליום התשלום בפועל, ללא הבחנה אם בפועל שילמה הרשות את הפיצויים במועד התשלום קבוע בחוק. סעיף 1 לחוק לתיקון דיני הרכישה מחיל את הוראותיו, בין היתר, על הפקעות מכוח פקודת הדרכים. סעיף 8 (א) לחוק לתיקון דיני הרכישה קובע את אופן חישוב הפרשי הריבית וההצמדה, לאמור: "נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום ט' בניסן תשנ"ג (31 במרס 1993), על שווי הזכויות בלבד, בתוספת ריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן תשנ"ג (1 באפריל 1993עד ערב תחילתו של חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן - תיקון מס' 3), ובתוספת ריבית צמודה בשיעור שנקבע, לעניין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית", לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום תחילתו של תיקון מס' 3 ואילך, לפי זה: (תיקון מס' 3) תשל"ח-1978 (1)הריבית תחושב ממועד הרכישה עד יום התשלום בפועל או הפקדת הסכום לזכות בעלזכויות לפי האמור בסעיף קטן (ב); (תיקון מס' 3) תשל"ח-1978 (2) ההצמדה תחושב על פי עליית מדד המחירים לצרכן כפי שפורסם לאחרונה לפני תשלום הפיצויים או הפקדתם לעומת המדד שפורסם לחודש שבו חל מועד הרכישה". וכך נקבע בסעיף 9 א' (א) לחוק הנ"ל: "תוך תשעים יום מיום שקיבל רוכש הזכויות את ההחזקה במקרקעין או מיום איתור בעל הזכויות, לפי המאוחר ביניהם, רוכש הזכויות ישלם לבעל הזכויות שנרכשו, על חשבון פיצויים המגיעים בשל רכישת שווי הזכויות, את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת". מאחר שנושאת שלום הפרשי ההצמדה והרי בית על סכום פיצויים המשולמים בגין הפקעת מקרקעין מכוח פקודת הדרכים הוסדר מפורשות בחוק לתיקון דיני רכישה, יש לפעול על-פי הוראות חוק זה ואשר על כן אני קובעת שהפרשי ההצמדה והריבית בגין סכום הפיצוי שתשלם המשיבה למבקשים, יחוש בו על פיו, עד למתן פסק הדין. מאותו יום ואילך ישא הסכום ריבית והצמדה כדין. ז. סוף דבר לאור כל האמור לעיל התובענה מתקבלת, חלקית. המשיבה תשלם למבקשים פיצוי כספי בגין הפקעת המקרקעין בסך של 1,814,653 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על-פי הקבוע בחוק לתיקון דיני רכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964, עד למועד מתן פסק הדין. התשלום של סכום זה יהיה לפי החלוקה כדלקמן: 4/6 למבקשת 1 ו-2/6 למבקש 2. מסכום זה יופחת הסכום ששולם למבקשים על-ידי המשיבה כ"סכום שאינו שנוי במחלוקת", בערכו, נכון ליום ההפחתה. כמו כן תישא המשיבה בשכ"ט עו"ד המבקשים בסך של 40,000 ₪, וכן בהוצאותיהם אותן ישום הרשם. כל הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. קרקעותפיצוייםפקודת הדרכיםהפקעה