קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות לא מוצדקת מהעבודה: הנשיא (גולדברג) .1המערערת התפטרה מעבודתה, ופנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה. המוסד דחה את תביעתה לתקופת שלושת החודשים שלאחר ההתפטרות, מהטעם שהתפטרה מרצונה מבלי שהיתה הצדקה לכך. .2המערערת, אשר טענה כי התפטרה מעבודתה עקב הרעת תנאים מוחשית, הגישה תובענה נגד המוסד לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין, לאחר שניתח את מסכת העובדות, קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן התפטרותה היתה עקב הרעת תנאים מוחשית, ודחה את תביעתה (השופט הראשי רבינוביץ ונציג הציבור קדוש; תב"ע נד/207-02). על פסק דין זה הערעור שלפנינו. .3א. סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995(להלן - החוק). סעיף 127ח(א) לנוסח המשולב, התשכ"ח-1968) קובע: (ב) "מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 30הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בתקנות מה ייחשב כהצדקה לענין סעיף קטן זה". לוח יג' לחוק, הקובע "הוראת שעה" שהיתה בתוקף בתקופה הרלוונטית (ושהיא בתוקף אף היום), קובע כי במקום "שלושים" יבוא "תשעים". מכאן שהתקופה שבמחלוקת לענייננו היא תשעים הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה. ב. תקנה 8לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג- 1972קובעת: "לענין סעיף 127ח(א) לחוק [כיום - סעיף 166(ב) לחוק] יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח". .4עלינו לבחון אפוא, אם נסיבות התפטרותה של המערערת נופלות לגדר הוראותיו של סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, דהיינו - האם המערערת התפטרה מחמת הרעת תנאים מוחשית או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו. .5מספר גורמים מנתה המערערת להתפטרותה: העברת חצריו של מקום העבודה מהרצליה לתל-אביב, דבר שהאריך את זמן הנסיעה של המערערת, תושבת רעננה, מביתה למקום עבודתה; "שנויים פיזיים" במקום העבודה, קרי מעבר ממשרד עם חלונות למשרד ללא חלונות, צפיפות יתר במשרדים, הצורך לעזוב את המשרד לצורך ביצוע חלק מהעבודות, וביצוע חלק מהעבודה בשעות הערב המאוחרות. המוסד טען בבית הדין האזורי כי אין בגורמים אלה כדי להביא את ההתפטרות בגדר התפטרות מחמת הרעת תנאים מוחשית. .6בית הדין האזורי קבע, לאחר ניתוח העובדות שהתבססו כל כולן ביחוד על עדות המערערת עצמה, ש"הגורם הדומיננטי להתפטרות התובעת הוא רצונה לעבוד בסמוך לבית". יצויין כי בית הדין האזורי התייחס באמון לכל העובדות שהוצגו על ידי המערערת, והסיק מהן את מסקנתו. .7בהודעת הערעור אנו מוצאים: "המערערת אינה חולקת על הקביעה כי מרחק המקום החדש מביתה היווה גורם משמעותי בהחלטתה להתפטר, אך אין להתעלם מהגורמים הנוספים אותם מנתה המערערת בעיקר בעדותה הראשית, אשר הצטברו וגדשו את הסאה, ביחד עם נושא המרחק מהבית". (ההדגשה במקור). ב"כ המוסד תמכה במסקנתו ובנימוקיו של בית הדין האזורי. .8על מטרתו של ביטוח האבטלה נאמר: " .7אשר למטרתו של סעיף 127ח לחוק. מטרת ביטוח האבטלה - לאפשר לעובדים, אשר נפלטו ממעגל העבודה, קיום בכבוד עד שייקלטו במקום העבודה החדש. מטרתו של סעיף 127ח היא לקבוע את מסגרת הזכאות, ולהעניקה רק למי שנפלט בעל כורחו מהעבודה, דהיינו פוטר, ותהא הסיבה לפיטוריו אשר תהא, וכן למי ש'היתה הצדקה' להפסקת עבודתו מרצונו, דהיינו התפטר. רבים המקרים שבהם קיימת הצדקה אובייקטיבית להפסקת עבודה מרצונו של אדם, ולעניין זה אין להקיש במלא מהוראות חוק פיצויי פיטורים, והתקנות מכוחו. לא כל מקרה המזכה בפיצויי פיטורים עקב התפטרות טומן בחובו אף את הזכאות לדמי אבטלה ב- 30הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה. אולם יכולים אנו להצביע על שורה של מקרים שבהם יראו התפטרות כמוצדקת אף לעניין סעיף 127ח(א) לחוק". (דב"ע תשן/140-02 המוסד לביטוח לאומי - אוחנה, פד"ע כב 34 37,). האם היתה "הצדקה" להפסקת עבודה של המערערת, לאור מטרתו של ביטוח האבטלה? נראה לנו כי בבוחננו את "המכלול" של הנסיבות, ניתן לקבוע כי היתה "הצדקה" להפסקת עבודתה של המערערת. לאחרונה נפסק כי בבחינת השאלה אם היתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה אם לאו, יש לבחון את מכלול העובדות. וכך נאמר שם: "העברה לאתר רחוק יותר באופן משמעותי ממעונו, אתר שבו תנאי השמירה היו קשים יותר ובעבר המערער לא הסתדר עם החברה המזמינה את עבודת השמירה, ובעיקר - מקום שבו הוא יקבל פחות שכר ממה שקיבל במקום עבודתו הקודם, הינם, כמכלול, הרעה מוחשית, כפי שנדרש בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים " (דב"ע נד/248-3, נד/31- 2שוניה רוזנטל - שמירה ובטחון בע"מ (לא פורסם)). כך בענייננו - העברה לאתר עבודה רחוק יותר באופן משמעותי, ממעונה של המערערת, השינויים "הפיזיים" בתנאי העבודה והצורך לבצע חלק מהעבודה בשעות הערב המאוחרות, כל אלה מביאים למסקנה כי כמכלול, יש לראות, לעניין הזכאות לדמי אבטלה, את המערערת כמי שהתפטרה מחמת הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה. .9כבר נפסק כי קביעה עובדתית של בית הדין לעבודה, בהליך בין עובד ומעבידו, כי עובד התפטר ולא פוטר, מהווה מעשה בית דין מחמת השתק (דב"ע נג/155-02 מאג'ד ראזק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 219). מאחר והמערערת קיבלה ממעבידה פיצויי פיטורים, אין לנו צורך בהליך זה להתייחס לשאלה אם קביעה, בהליך בין עובד למוסד, על פיה התפטר עובד מחמת הרעת תנאים מוחשית, מהווה מעשה בית דין גם כלפי המעביד. .10סוף דבר - הערעור מתקבל. המוסד ישלם למערערת הוצאותיה בשתי הערכאות בסך של -. 2500ש"ח בצרוף מע"מ.השעיההתפטרות