קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדת עררים לשירותים מיוחדים: .1על פי החלטת כב' השופט הראשי, מיום 25/9/96, הועבר ערעור זה אלי, למתן פסק דין, לאחר שהצדדים טענו טענותיהם בכתב, בהתאם להחלטתה של כב' הרשמת שפר (כתוארה אז). .2המערער, יליד שנת 1934, סובל מסכרת שפגעה קשה בראייתו, ואשר גרמה לו לכך שיהיה צורך לכרות את שוק רגלו השמאלית (מתחת לברך) ולהרכיב לו פרוטזה. המערער נזקק להזרקת אינסולין, באופן קבוע, פעמיים ביום. ליקויים אלה, פוגעים בתפקודו של המערער, והוא פנה למשיב בתביעה לשלם לו קיצבה מיוחדת על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט- 1979(שתיקראנה להלן: "התקנות"). המשיב הסתמך על הערכה תפקודית שבוצעה למערער ביום 15/2/96ע"י אחות מלשכת הבריאות (שבה נקבעו למערער 2נקודות על פי שיטת הניקוד הנהוגה אצל המשיב) והחליט לדחות את התביעה. .3המערער ערר על ההחלטה האמורה בפני ועדה לעררים לשירותים מיוחדים, בהרכב של שניים - רופא ואחות (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר דנה בעררו ביום 15/1/97והחליטה לדחותו. על החלטה זו של הועדה הוגש הערעור שבפני. .4תמצית טענות ב"כ המערער: א. המערער איננו יכול להרכיב ולהסיר את הפרוטזה באופן עצמאי, בניגוד לאמור בהחלטת הועדה. ב. המערער נזקק לסיוע במידה רבה בניידותו. ג. המערער זקוק לעזרה פעילה במידה רבה לצורך הרחצה, ואין זה הגיוני לקבוע כי הוא זקוק לסיוע במידה מועטה בלבד. ד. גם בענין האכילה זקוק המערער לעזרה רבה, הוא איננו מסוגל לאכול בעצמו מזון שאיננו מוצק, איננו יכול להכין את האוכל ולהגיש אותו. ה. המערער איננו מסוגל לבצע את הפעולות הנלוות לפעולות היומיום, אשר אמורות להילקח בחשבון לצורך גימלת השירותים המיוחדים. אילו הועדה היתה מתחשבת גם בפעולות הנלוות, היא היתה מעריכה את מצבו באופן שונה מזה שהעריכה. .5תמצית טענות ב"כ המשיב: א. טענות ב"כ המערער הן במישור העובדתי ולא המשפטי. ב. עוורון בלבד איננו מקנה קצבה מיוחדת והזכאות נקבעת על פי ההערכה התפקודית. ג. נכון שיש להתחשב גם בפעולות הקשורות לפעולות היומיום, ובשיטת הניקוד יש התייחסות רחבה למגוון של פעולות נלוות. ד. הועדה שמעה את תלונות המערער, היתה מודעת למצבו ופירטה את ממצאיה, שלפיהם המערער אינו תלוי בעזרת הזולת במידה רבה ברוב שעות היממה. .6בתקנה 1לתקנות, מוגדר המונח "פעולות-יומיום" כך: "פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן" זו לשונה של תקנה 3לתקנות: "(א) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-% 50מקיצבת יחיד מלאה. (ב) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה לקיצבת יחיד מלאה. (ג) נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל % 150מקיצבת יחיד מלאה." על כן, היתה הועדה אמורה לדון בשאלה האם המערער תלוי (לפחות) בעזרה רבה מהזולת בביצוע (לפחות) רוב פעולות היומיום (לפחות) ברוב שעות היממה או אם הוא זקוק להשגחה מתמדת. .7עיון בפרוטוקול הועדה מעלה כי כנטען על ידי ב"כ המערער, מסקנותיה אינן יכולות להתיישב עם הממצאים שהיו בפניה, כמפורט בסעיפים 10- 8להלן. .8ניידות עצמית בבית א. הועדה קבעה כי המערער עצמאי בפעולת הניידות, אלא שלא היה בפני הועדה כל ממצא המספיק לשם קביעה זו. הועדה ראתה את המערער מובל אליה בכסא גלגלים המונע על ידי בנו של המערער. הועדה לא ראתה את המערער מניע בעצמו את הכסא. אמנם, הועדה התרשמה כי המערער חופשי בתנועת ידיו, וייתכן כי הסיקה מכך שהוא מסוגל להניע את כסא הגלגלים, אולם, הועדה לא קבעה ולא פורט בפניה ממצא כלשהו על כך שהמערער מסוגל להגיע בעצמו אל כסא הגלגלים ולצאת ממנו בעצמו. יתרה מכך, גם אם היה המערער מצליח לנוע בכוחות עצמו בכסא גלגלים ומצליח להגיע לכסא בעצמו ולצאת ממנו - היה הדבר מקנה לו נקודה על פי שיטת הניקוד של הנתבע, ואין על כן לראותו כעצמאי. ב. ואם תועלה הטענה כי הועדה איננה יכולה לקבוע את אופן ניידותו של המערער בביתו על סמך שימושו בכסא הגלגלים, שכן הודע לועדה כי בביתו - נעזר המערער בהליכון, ועל כן לא היה לועדה מנוס אלא מלהסתמך על הדו"ח שערכה אחות בריאות הציבור, הרי שעל טענה זו יש להשיב כי גם עיון בדו"ח הערכת התלות מלמד כי המערער איננו עצמאי בניידותו בתוך הבית, כמוסבר להלן. אמנם, בחלק הדו"ח המתייחס לניידות, רשמה האחות כי המערער הינו עצמאי בהליכתו בבית בעזרת ההליכון, אלא שסמוך לאחר מכן, בחלק הדו"ח המתייחס לרחצה, מתברר כי המערער איננו עצמאי כלל וכלל בניידותו בתוך הבית, שכן שם רשמה האחות שהמערער היה זקוק לכך שבנו יעלה אותו במדרגות אל השרותים, כאשר המערער יושב על כסא גלגלים, שכן המערער איננו מסוגל לעלות במדרגות. מכאן, שהממצאים שהיו בפני הועדה על ניידותו של המערער בתוך הבית, היו כאלה שמהם עולה בבירור שהמערער איננו עצמאי בניידותו בביתו, חלק מהבית (כולל השירותים) חסום בפניו, אם איננו מקבל עזרה מהזולת, ועזרה זו איננה סתם עזרה של תמיכה רגעית אלא עזרה רבה של נשיאה על כסא הגלגלים. ג. בנוסף לאמור לעיל, הועדה לא התייחסה כלל לשאלת השפעת עוורונו של המערער על אופן ניידותו בבית. ד. המסקנה איפוא היא כי על סמך הממצאים שהיו בפני הועדה, הן אלה שהתגלו בעת הדיון בפניה והן אלה שפורטו בדו"ח הערכת התלות, לא היה מקום לקבוע כי המערער "עצמאי" בניידותו בתוך הבית. אדרבא, ממצאים אלה מוכיחים כי המערער נזקק לעזרה רבה מהזולת לצורך הניידות העצמית בבית. ה. במאמר מוסגר אעיר כי יש לתמוה על המשיב, שדחה את תביעת המערער לקצבה מיוחדת, בהסתמך על דו"ח הערכת התלות, המוכיח את תלותו של המערער בעזרה רבה מהזולת לצורך הניידות בבית, שכן היזקקות כזו, היתה מזכה את המערער לפחות בהנקודה הנוספת שהיתה חסרה לו לצורך קבלת התביעה. תמיהה נוספת עולה מעמדתו הנוכחית של המשיב, המבקש לדחות את הערעור, למרות הממצאים הברורים שבפניו. .9הלבשה א. הועדה קבעה כי המערער מסוגל ללבוש ולפשוט את בגדיו העליונים, אך לא הסבירה על מה היא מבססת קביעה זו. הניסוח שנקטה הועדה בענין המכנסיים, "מגיע ללבישת מכנסיו לכפות הרגליים", מעלה לכאורה כי המערער איננו מסוגל ללבוש את מכנסיו מעבר לכפות הרגליים, ולא ברור כיצד קבעה הועדה בד בבד עם ניסוח זה כי הוא מסוגל ללבוש את בגדיו העליונים. ב. קביעתה של הועדה על מסוגלות המערער ללבוש את בגדיו העליונים מנוגדת לממצאי האחות כפי שפורטו בדו"ח הערכת התלות, ולפיהם המערער לא הצליח ללבוש את מכנסיו מעל הפרוטזה והיה זקוק לעזרת אשתו בכך. (על סמך ממצאיה, קבעה האחות למערער את הניקוד המקסימלי בהלבשה). ג. גם קביעתה של הועדה כי המערער מסוגל להרכיב ולהסיר את הפרוטזה בעצמו, איננה מבוססת והועדה לא הסבירה על סמך מה הגיעה לקביעה כזו. (מסעיף 10לדו"ח הערכת התלות עולה שהמערער נעזר באשתו לצורך הרכבת הפרוטזה). .10הפרשות אין חולק כי המערער שולט על סוגריו וכי הוא מצליח לטפל בעצמו בהיותו בשירותים. אולם, אין גם חולק כי יש לבחון את הפעולות הנלוות ("הקשור בהן"), לרבות שאלת ההגעה לחדר השירותים. הועדה קבעה כי המערער עצמאי בטיפול בהפרשות, בין השאר, לאחר שקבעה כי הוא עצמאי "בהגעה" (לחדר השירותים). אולם, כפי שנרשם כבר לעיל, לקביעה זו אין על מה שתסמוך. הועדה לא ביקרה בביתו של המערער, ועיון בדו"ח ההערכה התפקודית מעלה בבירור שהמערער איננו יכול להגיע בכוחות עצמו לחדר השירותים, אלא הוא נזקק לכך שבנו יישא אותו לשם, כאשר הוא ישוב על כסא גלגלים. (כך נאמר במפורש בחלק המתייחס ל"רחצה" בדו"ח הערכת התלות). .11בניגוד לטענת ב"כ המשיב, טענותיה של ב"כ המערער על מסקנותיה של הועדה, אינן במישור העובדתי בלבד (שאליו אני מנוע מלהתייחס, לאור הוראות סעיף 213לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995), אלא במישור המשפטי, שכן קביעת מסקנות בלתי מבוססות על ממצאים (או סותרות אותם) וכן קביעת מסקנות בלתי סבירות על סמך הממצאים, הינן טעויות משפטיות, שבית הדין רשאי ואף חייב להתערב בהן. לסיכום .12אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה על מנת שתפעל כאמור להלן: א. תסביר על מה מבוססת קביעתה של הועדה על היותו של המערער, כביכול, עצמאי בניידותו בבית, וכיצד מתיישבת קביעה זו עם העולה מדו"ח הערכת התלות על היזקקותו של המערער לעזרה רבה בניידות בבית, עזרה המתבטאת בנשיאתו על כסא גלגלים אל חדר השירותים, בהעדר אפשרות למערער להגיע לשם במדרגות המצויות בבית. ב. תשקול כיצד משפיע ליקוי הראייה החמור של המערער על מידת עצמאותו בניידות בבית. ג. תסביר על מה מבוססת קביעת הועדה שהמערער מסוגל ללבוש ולפשוט את בגדיו העליונים וכיצד מתיישבת קביעתה זו של הועדה עם הניסוח שננקט בפרוטוקול הועדה בענין לבישת המכנסיים. (תשומת לב הועדה מופנית לאמור בענין לבישת המכנסיים בדו"ח הערכת התלות). ד. תסביר על מה מבוססת קביעת הועדה שהמערער מסוגל להרכיב ולהסיר בעצמו את הפרוטזה (תשומת לב הועדה מופנית לאמור בענים זה בסעיף 10לדו"ח הערכת התלות). ה. תשקול אם יש מקום לשינוי מסקנתה בענין העצמאות בטיפול בהפרשות לאור העובדה שמהאמור בדו"ח הערכת התלות עולה שהמערער איננו מסוגל להגיע בעצמו לחדר השירותים. ו. אם הועדה לא תצליח להסביר את שטעון הסבר, כאמור בס"ק א', ג' ו- ד' לעיל, יהיה על הועדה לשנות את מסקנותיה. .13לאור האמור בסעיף 8ה' לעיל, אני ממליץ למשיב לשקול אם אין מקום להסכים לכך שהמערער זכאי לקיצבה מיוחדת, גם מבלי להשיב את עניינו אל הועדה. אם הצדדים יגיעו ביניהם להסכמה על זכאותו של המערער ועל שיעור הזכאות, הרי שהמשיב יוכל לפעול על פי ההסכמה גם בלא השבת עניינו של המערער אל הועדה. .14על המשיב לשלם למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.750, 1ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אם לא ישולמו עד ליום 15/12/97, יישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום 16/12/97ועד התשלום בפועל. בסכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהמערער (על פי כתב הערעור) פנה ללשכה לסיוע משפטי וכן את האמור בסעיף 8ה' לעיל. .15כל אחד מן הצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30יום מיום שיומצא לו.שירותים מיוחדיםעררועדת ערר