קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות גמלאי משרד החוץ: 1. התובעים בתביעות אלה שלפנינו הינם גימלאים של משרד החוץ, אשר שירתו את המדינה במשך שנים רבות, וכיהנו בתפקידים שונים בשירות החוץ של מדינת ישראל, ובהם ציר, קונסול שגריר ועוד. בתביעותיהם אלה הם עותרים למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היו זכאים במועד פרישתם לגמלאות לדרג שגריר ב', ולסעדים הנובעים מפסק דין הצהרתי זה: הפרשי גמלה, פדיון חופשה, דמי מחלה וכד'. בעקבות טענת הנתבעת (להלן - המדינה) כי תביעתם התיישנה, שכן חלפו למעלה מ-7 ממועד פרישתם, צמצמו התובעים את התביעות הכספיות שהינן תוצאת פסק הדין ההצהרתי המבוקש ל-7 השנים שקדמו למועד הגשת תביעותיהם לבית הדין. 2. תביעותיהם של התובעים לא אוחדו, אולם נדונו בצוותא לפני המותב שבכותרת. בכל התיקים מתעוררות שאלות עקרוניות המשותפות לכולם, ושאלות פרטניות הנוגעות לכל תובע ותובע. אנו נדון תחילה בשאלות המשותפות העומדות על הפרק, ולאחר מכן נדון בעניינו של כל תובע ותובע. 3. תחילה נפרט את העובדות המשותפות לכלל התובעים, ואת המצב הנורמטיבי לאורו נדון בתביעותיהם: א. כאמור לעיל התובעים הינם גמלאים של משרד החוץ. כל התובעים פרט למר משה ליזמר, פרשו למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעות לבית הדין. ב. ביום 23.11.93 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד (להלן - הסכם 93) בין המדינה לבין ההסתדרות הכללית, הסתדרות עובדי המח"ר והסתדרות עובדי המדינה, אשר הוחל רטרואקטיבית מיום 1.7.93. בהסכמת הצדדים הוחלפו סולמות השכר שהיו נהוגים עד כה בחטיבה החוץ-מינהלית ובחטיבה המדינית בשירות החוץ, ונקבע סולם שכר חדש, אשר התבסס על דירוגו המקצועי של העובד, ובו שהיה מקסימאלית בכל דרגה. כמו כן נקבעו שתי רמות לכל דרג עד לדרג ציר, לפי הוותק בדרג: שנתיים ללשכן, 3 שנים למזכיר שני, 4 שנים למזכיר ראשון ו-5 שנים ליועץ, ציר יועץ וציר (נספח ב' להסכם). ג. דרג שגריר פוצל לדרג שגריר א' ודרג שגריר ב' במהלך שנת 1994, בתוקף מ-1.1.1995. ד. ביום 21.3.1994 הודיע הממונה על השכר באוצר כי יש להחיל את הוראות הסכם 93 על גמלאי משרד החוץ, ולשלם להם מיום 1.7.1993 קצבה על פי האמור בסעיף 5 להסכם הנ"ל, ובהתאם לדרג האישי של כל גמלאי ערב פרישתו. כמו כן נעשתה פניה לועדת השירות לעריכת תיאומים על פי חוק הגמלאות (נספח א' לתצהיר מר בן דוב ז"ל). ה. לוח התיאומים לגמלאי משרד החוץ אושר בישיבת ועדת השירות מיום 6.12.1994 (לוח התיאומים והפרוטוקול צורפו לתצהירו של מר בן דוב ז"ל). ו. ביום 11.7.1994 פורסם חוזר מינהל מס' 3 ובו נקבע, בין היתר, כי: "עובדים בשירות החוץ המינהלי ובשירות החוץ המדיני יהיו זכאים לדרג פרישה על פי הכללים הנהוגים בדרגות פרישה לכלל עובדי המדינה. כל מקרה יובא, כנדרש, לדיון בנש"מ לקראת פרישה" (נספח B לתצהיר מר בן דב ז"ל, ההדגשות במקור ד.פ.). ז. ביום 5.9.95 החליטה ועדת המעקב כי גמלאים שפרשו עד ליום 31.12.92, המדורגים בדרגות המפורטות בתוספת, יקודמו בדרגת פרישה מלאה. גמלאים שפרשו בין שנת 1993 לשנת 1995 יקודמו בדרגת פרישה רק אם לא קודמו בהתאם להסכמים שנערכו בשנים אלו (נספח ח' לכתב התביעה בתיקו של מר דוד מורג). ח. בשנת 2000 פרסם נציב שירות המדינה הודעה בדבר תנאי הזכאות לדרגת פרישה (להלן - שס/19). תחולת ההודעה מיום 1.1.2000, ונקבע בה בין היתר כי לעובדים פורשים תינתן דרגת פרישה חודש לפני פרישתם. 4. תמצית טענות התובעים: התובעים טוענים כי יש להעניק להם דרג שגריר ב' ממועד פרישתם בהסתמך על כללי הפרישה הנהוגים בשירות המדינה, ועל ההסכם הקיבוצי. לטענתם הופלו לרעה לעומת חלק מחבריהם, אשר קיבלו עם פרישתם דרגת פרישה של שגריר ב'. התובעים מסתמכים גם על פסקי דין שניתנו בבית דין זה, ובהם הוכרה זכאות התובעים לדרג שגריר ב' כדרגת פרישה (עב 1066/05 מיכאל פדיה נ' מדינת ישראל- משרד החוץ, מיום 15.10.07, תעא 2835/05 אשר נעים נגד מדינת ישראל משרד החוץ, ניתן ביום 01.12.2011). מוסיפים התובעים כי היה על הנתבעת ליידע אותם בדבר זכויותיהם עם פרישתם, שכן עבדו מרבית שנותיהם בחו"ל, ולא ידעו את הפרטים המלאים הנוגעים לזכויותיהם במועד פרישתם. היה על הנתבעת לוודא כי הם מקבלים את מלוא הזכויות, וכי קידומם בדרגות נעשה באופן ההולם את תרומתם למדינה, ואת שנות שירותם הרבות בשירות החוץ. 5. מנגד טוענת המדינה בתמצית כי: תביעותיהם של התובעים, פרט לתביעתו של מר משה ליזמר, התיישנו שכן חלפו למעלה מ-7 שנים ממועד פרישתם ועד למועד הגשת התביעות. בנוסף כלל התביעות מעלות טענות בדבר קידום איטי במהלך שנות עבודת התובעים בסולם הדרגות. אף טענות אלו התיישנו שכן מדובר בקידום שנעשה או שלא נעשה לפני למעלה משבע שנים. יתר על כן, התביעות הוגשו בשיהוי ניכר. על כן יש לדחות את התביעות על הסף. גם לגופן דין התביעות להידחות. התובעים לא הוכיחו מכוח אילו כללים, תקנות או נהלים הם זכאים לדרגת הפרישה הנתבעת. באשר לטענה כי הופלו לרעה ביחס לעובדים אחרים, טוענת המדינה כי מדובר בנסיבות שונות לגבי כל עובד ועובד, ולא ניתן להקיש מהן לעניינם של התובעים. המדינה מוסיפה עוד התביעות לתשלום ההפרשים (הפרשי פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי מחלה), פרט לכך שהתיישנו, לא כומתו, על כן יש לדחותן גם מטעם זה. 6. התיישנות ושיהוי נפנה תחילה לדון בטענות הסף של המדינה. כאמור לעיל טוענת המדינה בכל התיקים להתיישנות ושיהוי, שכן כל התובעים, פרט למר משה ליזמר, פרשו למעלה משבע שנים לפני שהוגשו כתבי התביעה. התובעים טוענים כי משהודיעו כי הסעדים נתבעים לתקופה של 7 שנים לאחור בלבד, אין בסיס לטענת ההתיישנות שהעלתה המדינה. בהסכמת הצדדים הוחלט כי טענות ההתיישנות והשיהוי ידונו במסגרת פסק הדין (דיון מיום 16.12.08). 7. לעת פרישתו של אדם לגמלאות מתגבשים נתוניו האישיים, המהווים בסיס לעצם זכאותו לגמלה ולקביעת שיעורה. נתונים אלה (כגון גיל, תקופת שירות, דירוג ודרגה) נקבעים, מעצם טיבם, בעת הפרישה. נתונים אלה מתגבשים באותו מועד והם מתיישנים בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. בצידם של אלה קיימות זכויות רבות ומגוונות העולות מהוראות החוק החל (אם חל) או מתקנות קרן הפנסיה, והעומדות לגמלאי לאורך תקופת זכאותו. הוראות אלה מעניקות לזכאי לגמלה זכות תביעה המתחדשת מעת לעת. כך, למשל, אם טוען הזכאי לגמלה כי רכיב שכר מסוים לא נכלל בשכר הקובע או כי רכיב השכר משולם לו שלא בשיעור הנכון, קמה לגמלאי עילת תביעה המתחדשת מידי חודש, והמוגבלת בתחילתה למפרע לתקופת ההתיישנות ((דב"ע תש"ן/3-146 מנדלבאום - עירית ראשון לציון, פד"ע כב 363;  עע 14761-09-11 חיים דורי נ' פסגות פנסיה (ה.ע.ל) בע"מ, ניתן ביום 8.5.12). עיון ב-7 התביעות המונחות לפנינו מעלה כי אינן אחידות. על פי הטענות המועלות בתיקים השונים בחלקן אכן מדובר בתביעות לחישוב הגמלה, המתחדשות מידי חודש והן חישוביות במהותן, ואילו בתביעות האחרות מועלות טענות הנוגעות לעצם הזכאות ולמהותה או לנושאים אחרים שהתיישנו זה מכבר. בעניינם של של ה"ה בן יוחנן, אביליאה מתעוררת השאלה האם קיבלו דרגת פרישה, שכן לטענתם הדרגה שקיבלו משר החוץ אינה בגדר דרגת פרישה. שאלה זו נוגעת ישירות לחישוב גמלתם, והתעוררה רק בסמוך למועד פרישתם. לפיכך תביעתם לא התיישנה, אם כי אם תתקבל תביעתם ייפסקו לזכותם לכל היותר הפרשי גמלה עבור 7 שנים רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה, ותשלום הגמלה מכאן ואילך. לגבי ה"ה אפרתי ומורג למשל נטען כי היה על המדינה לקדמם בדרגה בתקופת עבודתם, ולו אכן כך היה נעשה היו התובעים זכאים לדרג שגריר ב'. אין מדובר, לטעמנו, בשאלה הנוגעת לחישוב דרגת הפרישה של תובעים אלה, והקישור לשאלה זו הינו מלאכותי ביותר, ומבוסס על אירועים שהתרחשו זמן רב לפני פרישת התובעים לגמלאות. לפיכך טענותיהם אלה של התובעים התיישנו כפי שיפורט בהרחבה בפרק הנוגע לכל תובע ותובע. 8. התיישנות שלא מדעת גם טענת התובעים בדבר התיישנות שלא מדעת דינה להידחות. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה " (ההדגשה הוספה ד.פ.). כך נפסק לגבי הסעיף הנ"ל: "הטוען להתיישנות שלא מדעת חייב להראות כי העובדות העומדות בבסיס התביעה שנעלמו מעיניו, לא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלו" (עע (ארצי) 303/07 אליהו אוחנה נגד מבטחים קרנות פנסיה בע"מ, ניתן ביום 30/12/2007, ההדגשה הוספה- ד.פ.) התובעים הינם כולם אנשים משכילים, ויכלו בלא כל קושי לברר את דרגתם הן בעת הפרישה והן קודם. התובעים אמנם שירתו את המדינה בחוץ לארץ במשך תקופות ארוכות, אולם שבו לארץ מעת לעת. התובעים גם ניהלו התכתבויות שונות עם משרד החוץ בעת שהותם בחו"ל (ראו למשל התכתבות שצורפה לתצהירו של מר גנאור בעניינו של מר דוד מורג). על כן יש לדחות טענה כי בשל היותם בחו"ל לא עלה בידם לברר מה הן זכויותיהם. 9. אפליה בכל התיקים נטענה טענת אפליה. ב"כ התובע חשף פרטים של עובדים רבים במשרד החוץ כדי להוכיח את טענתו זו, מבלי לקבל את רשותם של העובדים, ובכך פגע בצנעת הפרט של עובדים אלה. די היה בכך כדי לדחות טענותיו. אולם גם לגופן דין טענת האפליה להידחות. "החובה לנהוג בשוויון משמעה מתן יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים (ראו בג"ץ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון, פ"ד מט(4) 94, 111-110 (1995); בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, 508 (1989)). זהו אחד הכללים הבסיסיים בשיטת המשפט שלנו. אכן, לא כל הבחנה מהווה הפליה. יש מצבים בהם עקרון השוויון מכיר בשוני רלוונטי המצדיק התייחסות נפרדת לפרטים או קבוצות. במצבים כאלה ההבחנה אינה עולה כדי הפליה פסולה (ראו, למשל, ק.א.ל קוי אויר למטען בע"מ, פסקי הדין של השופטים מ' חשין ות' אור). טענת הפליה תתעורר רק מקום בו ניתן יחס שונה ובלתי הוגן לשווים (ראו, למשל: בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם, 27.2.2006); להלן: ועדת המעקב העליונה)" (בג"צ (עליון) 4124/00 ארנן יקותיאלי ז"ל ואח' נגד השר לעניני דתות ואח', ניתן ביום 14/06/2010, ההדגשה הוספה- ד.פ.) עיון בטבלה שצירפה המדינה לתצהירו של מר גנאור, ובה הושחרו שמות העובדים, מעלה כי מדובר בטענה כוללנית, ובלתי ממוקדת. כאשר מדובר במתן דרגות יש להשוות בין כל הנתונים הנוגעים לכל עובד, כגון תפקיד, תקופת עבודה, דרגה קודמת ועוד. רק אם כל הנתונים שווים, תיבחן השאלה האם ניתן יחס שונה לשווים. בענייננו אחדים מן העובדים אשר נטען כי התובעים הופלו לרעה לעומתם פרשו מרצון במסגרת תכנית מיוחדת של עידוד פרישה (כפי שקרה לגבי העובדים י. ק., ד. ג. ואחרים). לא ניתן להשוות בין עובדים שפרשו במהלך הרגיל של הדברים ומחמת גיל לבין מי שפרש במסגרת תכנית מיוחדת, המעניקה לעובדים בדרך כלל הטבות נוספות. במקרים אחרים לא הוכחה טענת האפליה שכן התברר כי מסלול הקידום של העובדים האחרים היה שונה מזה של התובעים, או משום שבעת פרישתם היה המצב המשפטי שונה מזה שהיה קיים בעת פרישת התובעים (בין היתר בשל פרסום שס/19). לפיכך יש לדחות את טענת האפליה לגבי כל התובעים שכן זו לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת לגבי כל תובע ותובע. נפנה עתה לדון בעניינו של כל אחד מן התובעים. 10. בנימין אבילאה מר אבילאה, יליד 4.12.1930, עבד במשרד החוץ מיום 8.4.62 ועד ליום 31.1.96, ופרש כחודש לאחר הגיעו לגיל פרישה. מר אבילאה קיבל דרג ציר ביום 1.4.1986 (נספח 2 לתצהיר מר גנאור). על פי תלושי השכר מחודש דצמבר 1993 שולם שכרו של מר אבילאה על פי דרג ציר ב (152) רטרואקטיבית מחודש 7/1993. ביום 16.8.1995 הודיע שר החוץ מר שמעון פרס למר אביליאה בכתב כי החליט להעניק לו דרג שגריר בתוקף מ-1.12.1995 (נספח 3 לתצהיר מר גנאור). ביום 8.2.1996 הודיע שר החוץ מר אהוד ברק למר אבילאה כי החליט להעניק לו דרג שגריר בתוקף מיום 1.10.1995 (נספח 5 לתצהיר מר גנאור). מר אבילאה טוען כי הוא זכאי לדרגת שגריר ב' מיום 1.1.96. לטענתו, במשך שנים לא קודם בדרגה: משנת 1986 ועד לשנת 1995 שהה בדרגת ציר, בעוד שעובדים אחרים קודמו לדרגת שגריר בתוך פרק זמן קצר בהרבה. משכך, היה על הנתבעת להעניק לו דרגת שגריר עוד ביום 1.4.91, נוכח שנות שירותו הרבות והתפקידים שמילא. לו היתה מוענקת לו אז דרגת שגריר הרי שביום 1.1.96, עם פרישתו היה זכאי לדרג שגריר ב'. מוסיף מר אבילאה כי אף בהתאם להחלטת ועדת המעקב מיום 5.9.95, היה זכאי לדרגת פרישה נוספת, שגריר ב'. ייאמר כבר עתה כי טענה זו דינה להידחות. כאמור בהחלטת ועדת המעקב, החלטה זו אינה חלה על מי שפרש לאחר 31.12.95. מאחר שמר אבילאה פרש ביום 31.1.96, אין ההחלטה חלה עליו. הנתבעת טוענת מנגד כי לפני פרישתו קיבל מר אבילאה דרגת פרישה מלאה, והוא אינו זכאי לדרגת פרישה נוספת, וכי מכתב שר החוץ אהוד ברק נשלח למר אבילאה בטעות לאחר פרישתו, והוא מבוטל. מוסיפה המדינה כי למרות שעל פי תלושי השכר קיבל מר אלבילאה שכר על פי דרג ציר ב', לא הוענקה לו דרגה זו. התובע לא טען זאת, לא ניתנה כל החלטה בעניין זה בדרגים המתאימים, ולא הוצג מסמך כלשהו המאשר זאת. 11. אמנון בן יוחנן מר בן יוחנן, יליד 21.10.1929, עבד בשירות החוץ של מדינת ישראל מ-26.9.48 עד 31.10.94. ביום 1.12.1981 הוענק למר בן יוחנן דרג ציר. על פי תלושי השכר, החל מחודש 7/1994 שכרו שולם שכרו של מר בן יוחנן על פי דרג ציר ב' (152). ביום 19.9.1994 העניק שר החוץ דאז. מר שמעון פרס, דרג שגריר למר בן יוחנן (נספח 2 לתצהיר מר גנאור). מר בן יוחנן טוען כי היה על הנתבעת להעניק לו דרג שגריר ב' מיום פרישתו, או לכל המאוחר מיום 1.1.95, עת נכנס לתוקף דרג זה. מוסיף מר בן יוחנן כי במשך 13 שנים שהה בדרגת ציר, בעוד שעובדים אחרים קודמו לדרגת שגריר אף לאחר שהיה קצרה בהרבה. משכך, היה על הנתבעת לקדם אף אותו, לכל המאוחר בשנת 1990 אז כיהן כשגריר בשטוקהולם. לו היה מקבל דרג שגריר בשנת 1990, הרי שביום 1.1.95 היה זכאי לדרג שגריר ב'. כמו כן על פי הוראות התקשי"ר, ההסכם הקיבוצי וכללי הפרישה הנהוגים אצל הנתבעת הוא זכאי לדרגת שגריר ב'. שכן, להבדיל מעובדים אחרים, לא קיבל דרגת פרישה. מוסיף מר בן יוחנן כי כבר במהלך שנת 1994, ידעה הנתבעת על הכוונה להוסיף דרג שגריר ב'. לו היתה המדינה מיידעת אותו על כך במועד, הרי שבעודו בשירות יכול היה לפעול על מנת לקבל את הדרגה המיוחלת. כמו כן, לנוכח התפקידים שמילא, שנות עבודתו הרבות, ולאור הישגיו סבור מר בן יוחנן כי הוא זכאי לדרגה הנכספת. עוד טוען מר בן יוחנן כי אף בהתאם להחלטת ועדת המעקב היה זכאי לדרגת פרישה. הנתבעת טוענת כי חודש ימים לפני פרישתו הוענקה למר בן יוחנן דרגת שגריר. במועד פרישתו של מר בן יוחנן כלל לא היתה קיימת דרגת שגריר ב'. מכאן שמר בן יוחנן קיבל דרגה נוספת עם פרישתו, והוא אינו זכאי לדרגה נוספת. מוסיפה המדינה כי למרות האמור בתלושי השכר של מר בן יוחנן ובכתב ההגנה, מר בן יוחנן לא קיבל מעולם דרג ציר ב'. מאחר שבעניינם של ה"ה אבילאה ובן יוחנן מתעוררות שאלות דומות, נדון בשאלות אלה להלן ובצוותא. 12. האם קיבלו התובעים בנימין אבילאה ואמנון בן יוחנן דרגת פרישה? כאמור לעיל לה"ה בן יוחנן ואבילאה הוענקה דרגת שגריר על ידי שר החוץ במועד סמוך לפרישתם. מתעוררת השאלה מה טיבה של דרגה זו, והאם מדובר בדרגת פרישה. מן האמור בסעיף 3 לעיל עולה כי רק בשנת 2000 פורסמה הודעת נציב שירות המדינה בדבר זכאות לדרגת פרישה (סעיף 3.ח לעיל, להלן - שס/19). עם זאת אין מחלוקת בין הצדדים כי גם לפני פרסום שס/19 היה נהוג ומקובל במשרדי הממשלה השונים, ובכלל זה במשרד החוץ, להעניק דרגת פרישה לעובדים הפורשים לפני פרישתם על פי ההוראות שהיו נהוגות אז (ראו סעיף 59 לסיכומי המדינה, עדות מר איתן בנצור בע' 2 ש' 22-24). התובעים טוענים כי אין מדובר בדרגת פרישה, אלא בדרגה שניתנה לאות הערכה והוקרה על פעילות ממושכת ואיכותית בשירות החוץ של מדינת ישראל. מנגד טוענת המדינה כי דרגת שגריר הוענקה לתובעים אלה במועד סמוך לפרישתם, ומדובר בדרגת פרישה לכל דבר ועניין. הענקת הדרגה במועד סמוך לפרישת התובעים נעשתה משום שהמשרד צפה את מועד הפרישה. לא כך עולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו. מר איתן בנצור, שהיה מנכ"ל משרד החוץ במשך תקופה ארוכה, וכיהן תחת 5 שרי חוץ, אמר בעדותו כי מתן דרג שגריר על ידי שר החוץ אינו אקט פרוצדורלי-מינהלי, היינו מתן דרגה לפני פרישה, אלא הצהרת כוונות, והבעת כבוד והוקרה שנועדה להשלים חסרים בכל הנוגע להענקת ההכרה הראויה במשך השנים (ע' 6 ש' 22). כך אמר מר בנצור גם בעניינו של מר אביליאה (ע' 9 ש' 21-26, וראו לגבי שני התובעים בע' 10 ש' 1-11). בעדותו התייחס מר בנצור לדברי מר גנאור, והבהיר, כפי שאכן עולה מחומר הראיות שהוצג לפנינו, כי מר גנאור לא כיהן בתפקידו בתקופה הרלבנטית לענייננו, ולמד על הדברים מכלי שני. דבריו אלה מקובלים עלינו במלואם. מר גנאור הינו מנהל מחלקת עובדים - פנים במשרד החוץ משנת 2008 (סעיף 2 לתצהיריו). משמע, שהחל למלא תפקיד זה זמן רב לאחר שהתובעים פרשו לגמלאות. ובשאלה זו שלפנינו יש ליתן לעדותו משקל זעיר בלבד. על כן יש להעדיף את דבריו של מר בנצור על פני אלה של מר גנאור. לא זו בלבד שמר גנאור אינו יודע מה טיבה של הדרגה שהוענקה על ידי שר החוץ מידיעה אישית, אלא שאין בידיו מסמכים המבססים את דבריו. לא הובא לידיעתנו כי בעניינם של ה"ה בן יוחנן ואביליאה ננקטו ההליכים המקובלים לגבי מתן דרגת פרישה. במכתבים שבהם הודע לתובעים על הענקת הדרגה לא מצויין כי מדובר בדרגת פרישה, ולא נעשתה פניה לנציבות בעניין זה. אף על פי כן, ולמרות שלא התקיימו בעניינם של ה"ה אבילאה ובן יוחנן ההליכים הנדרשים לקבלת דרגת פרישה, טוענת המדינה כי מדובר בדרגת פרישה לכל דבר ועניין. כלומר, למרות העדר ראיה כלשהי בכתב על מתן דרגת פרישה לה"ה בן יוחנן ואבילאה, גורסת המדינה כי דרגת פרישה אכן הוענקה להם בשל סמיכות הזמנים שבין מתן הדרגה לפרישתם. בניגוד לעמדתה זו גורסת המדינה כי התובעים לא קיבלו דרג ציר ב' למרות האמור בתלושי השכר, שכן לא התקיימו בעניינם ההליכים הנדרשים לקבלת הדרג, ובכלל זה קבלת החלטה בדבר מתן הדרגה, הודעה לעובד, ושינוי סטטוס העובד המערכות השונות. לפיכך, ובהסתמך על חומר הראיות שהוצג לפנינו אנו קובעים כי הדרגה שהוענקה לה"ה אבילאה ובן יוחנן על ידי שר החוץ אינה דרגת פרישה. 13. מה היתה דרגתם של תובעים אלה לפני קבלת דרגת שגריר משר החוץ? כאמור אין מחלוקת כי על פי האמור בתלושי השכר של ה"ה אבילאה ובן יוחנן שולם להם שכר על פי דרג ציר ב' מחודש דצמבר 1993, רטרואקטיבית מחודש 7/1993 (ראו עדות מר גנאור בע' 70 ובע' 79). תלוש שכר הינו מסמך שהמעביד חייב ליתן לעובד על-פי הוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. בתלוש השכר יש לכלול את הפרטים שנקבעו בתוספת ל"הודעה בדבר קביעת סוגי המעבידים החייבים לנהל פנקס שכר" (ילקוט הפרסומים תשל"ז, עמ' 748). פרטים אלה מתייחסים, על-פי מהותם, לסכומים המשולמים לעובד בעד התקופה שאליה מתייחס התלוש. על כן, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, חזקה שהוא משקף את המציאות, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל ואח', פד"ע כ 19, 27, מול האות א'). בענייננו מדובר בתלושי שכר שניתנו במשך תקופה ארוכה. המדינה טוענת כי מדובר בטעות. לא הובאו לפנינו ראיות כלשהן שיש בהן כדי להשיב על השאלות מי טעה, מה גרם לטעות וכו'. בנסיבות אלה, וכאשר מדובר במסמך שהונפק על ידי המדינה, האמור בתלושי השכר הינו בגדר "הודאת בעל דין". לא עלה בידי המדינה לסתור את האמור בהם. על כן אנו קובעים כי מר אבילאה קיבל דרג ציר ב' בחודש דצמבר 1993, ואילו מר בן יוחנן קיבל דרג זה בחודש יולי 1994. משהוכח כי בתקופה הרלבנטית לענייננו היה קיים נוהג של מתן דרגת פרישה לעובד לפני פרישתו, ונקבע כי הדרגה שקיבלו ה"ה אבילאה ובן יוחנן לא היתה דרגת פרישה, נשאלת השאלה האם זכאים תובעים אלה לדרג שגריר ב' על פי ההוראות הרלבנטיות לעניין. 14. על פי קביעתנו דלעיל שהה מר אביליאה בדרג ציר ב' כשנתיים ומר בן יוחנן שהה בו כ-3 חודשים. מחוזר מינהל מס' 3 מיום 11.7.94 (סעיף 3ו') עולה כי גם קודם לכניסת שס/19 לתוקף בשנת 2000, היו נהוגים כללי פרישה, וכי דרגת הפרישה לא ניתנה באופן גורף. מכאן שלמעשה שס/19 עיגן את הנוהג הקיים. על פי סעיף 185.125 לתקשי"ר והוראות שס/19, תנאי לקידומו של עובד בדרגת פרישה מלאה הוא כי העובד שהה שלוש שנים בדרגתו, או אם שהה מעל שנה בדרגתו והוא מקבל תוספת שהייה. לחלופין, עובד אשר השלים מעל 40 שנות שירות יהא זכאי לדרגת פרישה אם שהה מעל שנה בדרגתו, או אם שהה פחות משנה בדרגתו אך הוא מקבל תוספת שהיה. מר אביליאה שהה חודשיים בדרג שגריר, וקודם לכן שהה שנתיים בדרג ציר ב'. על כן על פי הוראות שס/ 19, שכאמור לעיל חלו גם בעת פרישתו, אין הוא זכאי לדרגה נוספת. מר בן יוחנן שהה כשלושה חודשים בלבד בדרג ציר ב' וכחודש בדרג שגריר לפני פרישתו. על כן לכאורה אין הוא זכאי לדרגה נוספת. עם זאת, בהתאם להחלטת ועדת המעקב, מאחר שמר בן יוחנן פרש בתקופה הרלבנטית, הוא זכאי לדרגת פרישה מלאה, זאת משום שכאמור לעיל, לא קיבל דרגת פרישה. לא הובא בפנינו כי יש מניעה להחיל את ההחלטה, הגם שמר בן יוחנן קיבל דרגת ציר ב' בשכר כשלושה חודשים קודם פרישתו ודרג שגריר חודש וחצי קודם פרישתו. משכך, יש להעניק למר בן יוחנן דרגת שגריר ב' מיום 1.1.1995. למר בן יוחנן ישולמו הפרשי גמלה עבור 7 השנים שקדמו להגשת תביעתו. 15. שלמה אזן יליד שנת 1934, עבד במשרד החוץ משנת 1948 ועד ליום 31.12.97. מר אזן פרש משירות החוץ במסגרת תכנית עידוד פרישה מרצון, ובעקבות פרישתו בוטלה משרתו (נספח ו' לכתב ההגנה). מר אזן קיבל דרג קצין מנהלה אזורי בכיר א' מיום 1.4.1997 (נספח 1 לכתב ההגנה המתוקן). מחודש אפריל 1994 שולם למר אזן שכר לפי דרג ציר ב' (סמל 352, סעיף 7)ג לתצהיר מר גנאור). במסגרת תנאי הפרישה שאושרו למר אזן עם פרישתו מרצון, ניתן לו דרג פרישה שגריר (מנהלה) א' (נספחים ג-ה לכתב ההגנה). מר אזן טוען כי הוא זכאי לדרג שגריר ב' מיום 1.12.97 שכן על פי הסדרי הפרישה הנהוגים אצל הנתבעת, והוראות הסכם 93, ובשל הסכם הפרישה שנחתם עמו, הוא זכאי לדרגת פרישה מלאה, היינו לדרג שגריר ב'. ואולם בפועל ניתנה לו רק חצי דרגה בלבד. מוסיף מר אזן כי הוא זכאי לדרג זה גם על סמך נתוניו האישיים, שנות עבודתו הרבות והישגיו. עוד טוען מר אזן כי אילולי מצג השווא שהציגה לו הנתבעת, ולפיו הוא יהיה זכאי לדרגת פרישה שגריר ב' עם פרישתו המוקדמת, היה נשאר בתפקידו עד לגיל פרישה ואז ממילא היה זכאי לדרגת פרישה של שגריר ב'. 16. המדינה טוענת מנגד כי ביום 1.4.94 שהה מר אזן בדרגת ציר א, ביום 1.10.97 הוענקה לו דרגת ציר ב'. משמע שעד לפרישתו שהה בדרג זה כחודשיים בלבד. עם פרישתו ובמסגרת התנאים שסוכמו עמו ניתנה למר אזן דרגת פרישה נוספת ביום 1.12.97 - שגריר א'. מכאן, שמר אזן קיבל דרגת פרישה מלאה. יתרה מזאת, אף דרגה זו ניתנה לו לפנים משורת הדין, שכן על פי כללי הפרישה בשירות המדינה יקבל עובד שפרש דרגת פרישה מלאה רק אם שהה בדרגתו קודם לפרישה לפחות 6 חודשים. בכתב ההגנה המתוקן נטען כי בירור נוסף שערכה הנתבעת העלה כי התובע מעולם לא קודם לדרגת ציר ב', וכי השכר ששולם לו כציר ב' נעשה בטעות. הנתבעת מדגישה כי מר אזן פרש במסגרת הסדר עידוד פרישה מרצון ומשכך לא ניתן לטעון להטעיה או הפליה בתנאי הפרישה. 17. גם בעניינו של מר אזן טוענת המדינה כי מר אזן שהה בדרג דרג ציר א' עד לקבלת דרגת הפרישה, וכי האמור בתלושי השכר ובכתב ההגנה (סעיפים 11.א ו-16.א) בטעות יסודו. משכך קודם מר אזן בדרגה מלאה לקראת פרישתו אף לפנים משורת הדין. לטענה בדבר טעות בתלושי השכר התייחסנו בהרחבה (ראו סעיף 13 לעיל). משכך יש לראות את מר אזן כמי ששהה בדרג ציר ב' מחודש אפריל 1997. על פי כללי ההיערכות המיוחדת לפרישת עובדים בגין צמצומים, עובד השוהה בדרגתו יותר מ-6 חודשים, אך פחות משנה, זכאי לדרגת פרישה מלאה (נספח ו' לכתב ההגנה, נספח 10 לתצהיר מר גנאור בעניינו של מר אזן). מאחר שמר אזן שהה בדרג ציר ב' מאפריל 1997, היינו במשך למעלה מ-6 חודשים, הוא זכאי לדרגת פרישה מלאה, היינו לדרג שגריר ב'. נוסיף עוד כי אמנם במסמך הנ"ל נכתב כי תחולתו מוגבלת ליום 30.9.1997. ואולם מר גנאור הצהיר בתצהירו כי כללים אלה חלים על מר אזן (סעיף 9 לתצהירו). לנוכח קביעתנו זו זכאי מר אזן לדרג שגריר ב' ממועד פרישתו. כמו כן זכאי מר אזן לתשלום בגין הפרשי גמלה למשך 7 שנים רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה. 18. דוד אפרתי מר אפרתי, יליד 5.10.1927, עבד בשב"כ ובמשרד החוץ מ-2.8.49 ועד 31.10.92 עת פרש בהגיעו לגיל 65. מר אפרתי היה בדרגה 11 לפי דירוג המח"ר מ-1.9.1986, וקיבל דרגה 11+ ביום 1.9.1988. ביום 1.9.1989 קיבל מר אפרתי דרגה אישית 12 בדירוג המח"ר. כחודש לפני מועד פרישתו, ביום 1.10.1992 קיבל מר אפרתי דרגה 13 בדירוג המח"ר (ראו נספחי ט' לכתב התביעה). מ-1.10.92 ועד 30.6.93 שולמה גמלתו ששל מר אפרתי על פי דרגה 13 בדירוג המח"ר. עם כניסת לוח התיאומים לתוקף קיבל מר אפרתי דרג שגריר א' רטרואקטיבית מיום 1.7.1993 (סעיף 6 לכתב התביעה, סעיף 13 לכתב ההגנה). מר אפרתי טוען כי דירוגו בדירוג המח"ר יצר פער משמעותי בין דירוגו המקצועי לבין דירוג השכר שלו, וכי על פי דירוגו המקצועי הוא זכאי לדרג שגריר ב' מיום 1.1.95 בהתאם להסכם הקיבוצי. מוסיף מר אפרתי כי הנתבעת עשתה אבחנה בין עובדי שירות החוץ בחטיבה המדינית לעובדיה בחטיבה המינהלית. בעוד שהראשונים קודמו בדרגות בתוך פרק זמן קצר יחסית, העובדים בחטיבה המינהלית קודמו לאחר פרקי זמן ארוכים. כך למשל שהה מר אפרתי בדרגת ציר 20 שנה. לפיכך, לטענתו, היה על הנתבעת לקדמו לדרגת שגריר עוד בשנת 1983 אז שימש כשגריר בצ'ילה. לו היתה הנתבעת מעניקה לו את דרגת השגריר במועד, היה זכאי התובע לדרגת פרישה של שגריר ב'. לחלופין טוען מר אפרתי, היה על הנתבעת להעניק לו במקביל למתן דרגה 13 גם לדרגה מקצועית של שגריר א'. לו היתה עושה כן הנתבעת- היה זכאי התובע לדרגת שגריר ב' עם פרישתו. בדומה לטענותיו של מר בן דב, טוען מר אפרתי כי לוח התיאומים נשען על דירוגו המקצועי של העובד ולא על סולם השכר. זאת על אף שדרגתו המקצועית הפורמאלית אינה משקפת את תרומתו, שנות עבודתו הרבות ואת הישגיו. כמו כן, לאחר שנת 1993 חל קיצור מהותי בתקופת השהייה בדרגה. 19. הנתבעת טוענת מנגד כי במהלך השנים מר אפרתי קודם בסולם הדרגות: ביום 1.9.86 הוענקה לו דרגה 11; מיום 1.9.88 קודם לדרגת 11+, וביום 1.8.89 קודם לדרגה 12 אישית. ביום 1.10.92, בסמוך לפרישתו, קודם לדרגה 13 אישית. כל זאת, כאשר מתח דרגותיו עמד על 9-11. בהתאם ללוח התיאומים, ומאחר שמר אפרתי שהה כציר א' למעלה מ-5 שנים, הוענקה לו דרגת שגריר א'. מכאן, שמר אפרתי קיבל דרגה מלאה נוספת עם פרישתו כדין. 20. מר אפרתי מעלה בתביעתו טענות בדבר פגם בלוח התיאומים, התנהלות שאינה הוגנת כלפיו, אי קידומו בדרגה בעת שכיהן כשגריר בצ'ילה ובברזיל, והעדר המלצה לשר החוץ להעניק לו דרג שגריר. כפי שהובהר לעיל טענות אילו אינן נוגעות במישרין לחישוב דרגת הפרישה שהוענקה לו, והן התיישנו זה מכבר. כך למשל טוען מר אפרתי כי היה זכאי לקידום בדרגה כאשר כיהן כשגריר שצ'ילה בשנת 1983. טענה זו היה עליו להעלות אז. הטענה כי לא ידע את זכויותיו במועד זה דינה להידחות (ראו סעיף 8 לעיל). מר אפרתי היה אמור להיות מודע לדרגתו ולדירוגו, גם אם שהה בחו"ל, מה גם שבוודאי שב מאז לארץ לא אחת. טענות אלה היה על מר אפרתי להעלות במהלך תקופת עבודתו או בסמוך לפרישתו. משלא עשה כן התיישנו טענות אלה ויש לדחותן. קשירת טענות אלה לתביעתו בעניין שיעור גמלתו הינה מלאכותית ביותר ולא תצלח. יתר על כן הטענה בדבר פגם בלוח התיאומים נדחתה זה מכבר בפסקי הדין של בית הדין הארצי ושל בית דין זה בעניינם של אבנון פוריה ואח' (עע 000357/08 אבנון פוריה ואח' - מדינת ישראל, ניתן ביום 11.3.2009; עב 001499/02 אבנון פוריה ואח' - מדינת ישראל, ניתן ביום 9.10.05). לכך יש להוסיף כי בענייננו הסתפק ב"כ התובעים בהעלאת טענה כללית בדבר פגמים בלוח התיאומים, מבלי לפרט את מהות הפגמים. 21. גם טענת מר אפרתי כי דירוגו בדירוג המח"ר גרם להפלייתו לעומת עמיתיו במשרד החוץ דינה להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופה. מר אפרתי דורג בדירוג המח"ר במשך שנים רבות, ולא הלין על כך. מוסיף מר אפרתי וטוען כי הוא זכאי לדרג שגריר ב' שכן קודם בשנת 1977 או 1987 לדרג ציר ב', ומשכך הוא זכאי לדרגת פרישה מלאה. מקובלת עלינו במלואה טענת המדינה בעניין זה כי טענתו זו של מר אפרתי לא הוכחה. לא הובא לפנינו מסמך או אסמכתא אחרת המאשרים כי מר אפרתי שהה בדרג זה עד לפרישתו. אמנם מר אפרתי אמר בעדותו כי בשנת 1977 קיבל דרג ציר ב', אולם לא ברור על מה מבוססים דבריו אלה. לדברי מר אפרתי: "היתה החלטה לגבי ציר ב' היא לא פורסמה ולא היתה הודעה לעובדים שהיו זכאים לקבל את ציר ב' על קידומם. אבל למעשה ההוראה הזאת על פי ועדת התיאומים תופסת ונכנסה לתוקף באותו המועד וב-1977 לפיכך אני הייתי בדרג ציר ב'" (ע' 19 ש' 23-26) (ההדגשה הוספה ד.פ.). אם אמנם לא הודע לעובדים על קבלת דרג ציר ב' והדבר לא פורסם, כיצד נודע הדבר למר אפרתי? מר אפרתי ציין עוד כי היה זכאי לדרג ציר ב' בשל תקופת שהותו הארוכה בדרג ציר א'. אין די בדבריו אלה של מר אפרתי כדי לבסס טענה כי אכן קיבל דרג זה, ולא ברור במה התבטאה קבלת הדרג אם הדבר לא נרשם ולא בא לידי ביטוי בדרך כלשהי. נדגיש כי לה"ה אזן, אבילאה ובן יוחנן שולם שכרם על פי דרג ציר ב', וכפי שהבהרנו לעיל, מקובלת עלינו בנסיבות אלה טענתם כי אכן שהו בדרג זה. לא כך הוא בעניינו של מר אפרתי. גם בדבריו של מר איתן בנצור אין די כדי לבסס טענה כי מר אפרתי שהה בדרג ציר ב' (דיון מיום 16.6.10, ע' 11-12) כל עוד לא הוצגה לפנינו אסמכתא כתובה כי כך אמנם היה. לכל אלה יש להוסיף דרג ציר פוצל לציר א' וציר ב' רק בעקבות הסכם 93'. על כן לא ברור כיצד קיבל מר אפרתי דרג זה כבר בשנת 1977, מה גם שבתצהירו הצהיר מר אפרתי כי קיבל דרג ציר ב' בשנת 1987, ולא בשנת 1977 כפי שטען בעדותו לפנינו. לדבריו מדובר בטעות דפוס בתצהיר (ע' 20 ש' 17). לפיכך נדחית טענתו של מר אפרתי כי שהה בדרג ציר ב' עד לפרישתו. מר אפרתי מוסיף עוד כי הוא זכאי לדרג שגריר ב' מכוח החלטת ועדת המעקב מיום 5.9.1995. כאמור לעיל, מר אפרתי פרש ביום 31.10.92. על פי ההחלטה הנ"ל, עובד אשר פרש קודם ליום 31.12.92 ואשר חוק הגמלאות וכן ההוראות המיוחדות לגמלאים בהסכמי השכר במגזר הציבורי חלות עליהם, יהיו זכאים לקידום בדרגה מלאה החל מיום 1.1.96. לא הובא בפנינו כי ההסכמים האמורים אינם חלים על מר אפרתי. משכך, שוכנענו כי מר אפרתי זכאי לדרגה מלאה. ואולם, מאחר ששהה מר אפרתי בדרגת ציר א' קודם פרישתו, הרי שאף בהתאם להחלטה הנ"ל היה זכאי לדרג שגריר א', כפי שאף ניתן לו. משכך נדחית תביעתו לקבלת דרג שגריר ב'. 22. דוד בן דב ז"ל מר בן דב ז"ל, יליד שנת 1923, עבד במשרד החוץ מיום 26.7.50 ועד ליום 31.5.89. מר בן דוב ז"ל שהה בדרגה 10 בדירוג המח"ר עד ליום 1.4.1986. במועד זה קודם לדרגת 11 אישית, וב-1.4.1987 קיבל מר בן דב ז"ל דרגה אישית 12 לפי דירוג המח"ר. ביום 1.5.89 קודם לדרגת פרישה 12+. מיום 1.8.92 שהה התובע בדרגת ציר (נספח 1 לתצהיר מר גנאור). עם פרסום לוח התיאומים ובהתאם לאמור בו הומרה דרגתו של מר בן דוב ז"ל לדרג שגריר א' רטרואקטיבית מיום 1.7.93. לדאבון הלב נפטר מר בן דב במהלך חודש 6/2012. 23. מר בן דב טוען כי היה על הנתבעת לשלם את שכרו הפנסיוני בהתאם לדרגת שגריר ב' מיום 1.1.95, שכן שהה בדרג ציר ב' בתקופת עבודתו, והיה על הנתבעת להעניק לו דרגת פרישה מלאה. מוסיף ב"כ מר בן דוב ז"ל כי במשך שנות עבודתו שולמה לו תוספת שכר, ואולם דרגתו המקצועית נותרה ללא שינוי. משכך, נוצרה אנומליה בין דירוגו המקצועי לבין דרגת השכר, כך שדרגתו המקצועית לא שיקפה את הדרגה שלה הוא זכאי. בעקבות התאמת הדרגות הישנות לדרגות על פי ההסכם הקיבוצי, כאמור בלוח התיאומים, נותר מר בן דב בדרגת ציר בלבד בעוד שלטענתו בהתאם לכישוריו, השכלתו, שנות עבודתו ותרומתו היה זכאי לדרגה גבוהה יותר. משכך, טוען מר בן דב יש ליתן משקל רב לדירוגו בשכר ולא לדרוג המקצועי. נוכח האמור סבור מר בן דב כי היה זכאי לדרגת שגריר עוד בשנת 1976. עוד טוען מר בן דב כי במהלך השנים חלו שינויים נוספים בשכרם של העובדים הפעילים ושינויים אלו מזכים אותו בביצוע תיאום נוסף בשכרו. מר בן דב ציין עוד כי ביום 5.9.95 קבעה ועדת המעקב כי גמלאים שפרשו קודם ליום 31.12.92 יקודמו בדרגה אחת מלאה. אי לכך, טוען מר בן דב, הוא זכאי לדרגה מלאה - שגריר ב'. 24. הנתבעת טוענת מנגד כי מיום 1.5.89 ולקראת פרישתו קודם מר בן דב ז"ל לדרגה 12+ בדירוג המח"ר. דירוגו המקצועי היה ציר א' שמתח הדרגות הצמוד לה הוא 9-11. מכאן, שהתובע קיבל למעלה מדרגה נוספת מעל למתח הדרגות. לפיכך, ובהתאם ללוח התיאומים מר בן דב ז"ל קיבל דרגת שגריר א'. מר בן דב קיבל, אם כן, את הדרגה שלה הוא זכאי. 25. עניינו של מר בן דוב ז"ל דומה במידה רבה לזה של מר אפרתי, ולפיכך יש לדחות את תביעתו. כפי שהבהרנו לעיל חלק מטענותיו של מר בן דוב ז"ל התיישנו. כך למשל הטענה כי היה זכאי לדרג שגריר עוד בשנת 1976. טענה זו התיישנה זה מכבר. גם בעניינו של מר בן דוב ז"ל נטענו טענות שונות ביחס ללוח התיאומים ולפגמים שנפלו בו. כפי שהובהר לעיל טענות אלה דינן להידחות. ב"כ של מר בן דוב ז"ל טוען כי מר בן דוב קיבל דרג ציר ב' רטרואקטיבית משנת 1987 על פי הוראות סעיף 11 להסכם הקיבוצי. לא הובאה לפנינו ראיה כלשהי התומכת בטענה זו. ב"כ מר בן דוב ז"ל אינו חולק על כך ששכרו של מר בן דוב ז"ל לא שולם לו על פי דרג זה, ולא הובאה לפנינו ראיה אחרת כלשהי התומכת בכך. עדות מר איתן בנצור בעניין זה לא היתה חד משמעית. תחילה אישר מר בנצור כי מר בן דב לא קיבל דרג ציר ב'. לדבריו מר בן דוב ז"ל היה צריך לקבל דרג ציר ב' בשנת 1987, אולם אח"כ אמר כי קיבל דרג ציר ב' (דיון מיום 16.6.10 ע' 8 ש' 1-17). מסקנתנו הינה איפוא כי מר בן דוב ז"ל שהה לפני שקיבל דרגת פרישה בדרג ציר א'. על כן קיבל מר בן דוב ז"ל דרגת פרישה מלאה משהוענק לו דרג שגריר א', ויש לדחות את תביעתו. הדברים נכונים אף בהתייחס להחלטת ועדת המעקב. כאמור לעיל, מר בן דוב ז"ל פרש ביום 31.5.89. מאחר שמר בן דוב שהה בדרג ציר א' קודם פרישתו, הרי שהוא קיבל דרגה מלאה אף בהתאם להחלטה הנ"ל. 26. דוד מורג מר מורג, יליד שנת 1925, החל לעבוד בשירות החוץ ביום 1.10.1962. לפני כן, ומשנת 1948 עבד מר מורג בנציגות ישראל בברזיל כעובד מקומי. מר מורג פרש לגמלאות בפרישה מוקדמת מרצון ביום 30.6.1987. תחילה דורג מר מורג בדרגה 8 בדירוג המינהלי בשירות החוץ המינהלי. בשנת 1977 הועבר לדירוג המח"ר רטרואקטיבית מיום 1.4.75. ביום 1.9.86 קיבל התובע דרגה אישית 9, וביום 1.6.87 - דרגה אישית 10. בעת פרישתו שהה מר מורג בדרגת יועץ. מר מורג טוען כי היה על הנתבעת לשבצו בדירוג המח"ר עוד בראשית העסקתו, שכן היה בעל תואר ראשון במוסיקה. אף על פי כן, הנתבעת הכירה בתאריו לצורך דירוג המח"ר רק מיום 1.4.75. לו היתה הנתבעת עושה כן, היתה דרגתו בתום השירות מקבילה לדרגת שגריר א', ומעת חתימת ההסכם הקיבוצי בדרגת שגריר א'. מר מורג מוסיף כי בנוסף לדרגת פרישה 10 שניתנה לו, היה על הנתבעת ליתן לו גם דרגה מקצועית. לטענתו נעתר לבקשה לפרוש פרישה מוקדמת, שכן סמך ידו על הנתבעת כי תדאג לסידורי פרישה נאותים. ואולם בדיעבד גילה כי לא קיבל תנאי פרישה מינימליים. כמו כן לא נאמר לו כי אם ימשיך בתפקידו עד גיל פרישה תהיה באפשרותו לפרוש בדרגה אחת נוספת. נוכח האמור טוען מר מורג כי הוא זכאי להפרשים שבין דרגה 10 לדרגת שגריר א' מיום 1.6.87 ועד ליום 1.7.93; וכן לתשלום ההפרשים שבין דרג ציר יועץ א' לבין דרג שגריר א' מיום 1.7.87, ומיום 1.7.93 לפי דרגת שגריר א'. עוד טוען מר מורג כי אף בהתאם להחלטת ועדת המעקב הוא זכאי לדרגה נוספת. הנתבעת טוענת מנגד כי מר מורג פרש מרצון, כפי שאף עולה מפניותיו לעובדי הנתבעת (צורפו לתצהיר מר גנאור). בעת פרישתו קיבל את מלוא הזכויות להן הוא זכאי. מתח הדרגות הצמוד למשרתו של מר מורג היה 7-9. מר מורג שהה בדרגה 10 אישית- יועץ- עם פרישתו. משכך, ובהתאם ללוח התיאומים ניתנה לו דרגת ציר- יועץ. דרגת שגריר כלל אינה מוזכרת בלוח התיאומים לגבי דרגתו של מר מורג. 28. רוב טענותיו של מר מורג נוגעות לתקופת עבודתו והתיישנו זה מכבר. כך למשל טוען מר מורג כי היה על המדינה לדרגו על פי דירוג המח"ר ולא על פי הדירוג המנהלי כאשר השתייך לחטיבה החוץ מנהלית של משרד החוץ בשנות ה-70, וכי היה על המדינה לשבצו בדרג ציר א' משנת 1993 (ראו למשל סעיף 26 לתגובת ב"כ התובע לסיכומי המדינה). ב"כ התובע מלין גם על כך שהמדינה לא הביאה עדים מתאימים לעניין ההסכם הקיבוצי משנת 1993, ועל עיוותים שנגרמו בשל סולם השכר החדש. טענות אלה אינן נוגעות במישרין לשאלת חישוב גמלתו של התובע, ולא ניתן לדון בהן במסגרת תביעה מסוג זה שכן התיישנו זה מכבר. זאת ועוד. כעולה מן המסמכים שצורפו לתצהירו של מר גנאור, ניהל מר מורג התכתבות בעניין תנאי פרישתו (נספחי 1). מר מורג הסכים לפרוש לאחר שהובהרו לו תנאי פרישתו. על כן אם היתה לו טענה כלשהי בעניין זה היה עליו להעלותה בסמוך לפרישתו. בנוסף לכך מר מורג פרש בדרג ציר-יועץ. על כן גם אם היינו נעתרים לבקשתו ומורים על הענקת דרגה נוספת, לא ניתן היה להעניק למר מורג דרגת שגריר א', אלא לכל היותר דרגת ציר. הדברים נכונים אף בהתייחס להחלטת ועדת המעקב. מר מורג פרש ביום 30.6.87 ומשכך לכאורה, החלטת ועדת המעקב חלה בעניינו. ואולם, לא הוכח כי החלטת ועדת המעקב, חלה גם על מי שפרש מרצונו בהתאם להסכם פרישה מוקדמת. זאת במובחן ממי שהוצא לגמלאות עם הגיעו לגיל פרישה. מכל מקום, מאחר שמר מורג שהה בדרג ציר- יועץ, הרי שאלמלא פרש מרצונו היה זכאי לדרגה נוספת. ואולם דרגה זו היא דרגת ציר ולא דרגת שגריר כאמור לעיל. סוף דבר - התביעה נדחית. 29. משה ליזמר מר ליזמר, יליד 24.12.1936, עבד בשירות החוץ מיום 15.7.53 ועד ליום 31.12.01. ביום 1.4.98 קיבל מר ליזמר דרגת ציר (מנהלה). ביום 1.4.01 ניתנה לו דרגת ציר ב', ולפני פרישתו הוענקה לו דרגת פרישה - שגריר א' בתוקף מ-1.12.2001. מר ליזמר טוען כי שהה בדרגת ציר-יועץ במשך 8 שנים ורק אז קודם לדרגת ציר. זאת בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בהן נקבע כי עובד ישהה עד 5 שנים בדרגת ציר-יועץ. משכך, היה על הנתבעת לפעול בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ולהעניק לו דרגת ציר עוד ביום 1.10.95 ולא יאוחר מיום 1.12.97, ודרגת שגריר ב' לא יאוחר מיום 1.12.00. מוסיף מר ליזמר כי נוכח שנות עבודתו הרבות והישגיו המקצועיים הוא זכאי לדרגת פרישה שגריר ב' מיום 1.12.01. הנתבעת טוענת כי מר ליזמר קודם בדרגה בהתאם לכללי הפרישה הנהוגים אצל נתבעת. בהתאם להודעת נש"מ שס/19, ומאחר שמר ליזמר שהה פחות משנה בדרגת ציר ב', ניתנה לו שגרת שגריר א' והוא אינו זכאי לדרגת שגריר ב'. 30. תביעתו של מר ליזמר לא התיישנה במובן זה שמר ליזמר פרש לגמלאות ביום 31.12.2001. תביעתו הוגשה ביום 16.3.2008. מכאן שלא חלפו 7 שנים ממועד פרישתו ועד למועד הגשת התביעה. אף על פי כן יש לדחות חלק מטענותיו של מר ליזמר בשל התיישנות. מר ליזמר טוען כי נפלה טעות בשיבוצו עקב המעבר לסולם השכר החדש, ולראיה הוא מתבסס על מכתבים שנכתבו בשנת 1995-1996. משמע שעילת התביעה לגבי הטעות הנטענת ארעו לפני כ-17 שנה והתיישנו זה מכבר. כמו כן מעלה מר ליזמר טענות לגבי שפגמים בלוח התיאומים, אשר הובהר כי נדונו כבר והוכרעו. הוא הדין בטענותיו של התובע לגבי שיבוצו בדרגת ציר א' בתוקף משנת 1993, קידומו לדרג ציר ב' בשנת 1998. גם כל טענות ההפליה שנטענו לעניין זה (סעיף 30.ב לסיכומי ב"כ מר ליזמר) דינן להידחות מחמת התיישנות. על פי דרגותיו בפועל, ולא על פי הדרגות שהיה על הנתבעת להעניק לו לטענתו, שהה התובע בדרג ציר (מנהלה) ב' 9 חודשים, היינו פחות משנה. הוראת ש"ס/19 הרלבנטית לענייננו הינה, אם כן, זו: "הקריטריונים לקידומו בדרגה של עובד הפורש מחמת גיל או מצב בריאות עובד המשתייך לאחד מהדירוגים כמפורט בסעיף 1 .ג.1) לעיל, והפורש לגימלאות מגיל 60 ומעלה, או הפורש, בכל גיל, מסיבות בריאות, דהיינו בשל אי כשירות רפואית שנקבעה ע"י ועדה רפואית לעובדי מדינה, תקבע דרגת פרישתו עפ"י אחת מן החלופות הבאות: א. ... ב. עובד אשר במועד פרישתו השלים 40 שנות שירות לפחות הנושאות זכות לגימלאות: ... 4) עובד אשר ביום פרישתו מן השירות טרם מלאה שנה אחת בדרגתו, בה מקבל תוספת שהייה, יקודם לדרגה שמעל לדרגתו, ולא תאושר לו, בדרגתו החדשה, תוספת שהייה." (ההדגשה במקור- ד.פ.) המדינה פעלה על פי הוראה זו והעניקה למר ליזמר לקראת פרישתו דרג שגריר א', כפי שהיה עליה לעשות. לפיכך נדחית תביעתו. סוף דבר - תביעותיהם של ה"ה אפרתי, בן דב ז"ל, ליזמר, מורג ואבילאה נדחות. מר בן יוחנן זכאי לדרגת שגריר ב' מיום 1.1.1995. למר בן יוחנן ישולמו הפרשי גמלה עבור 7 השנים שקדמו להגשת תביעתו, ומיום הגשת התביעה תשולם לו גמלה על פי דרג שגריר ב'. מר אזן זכאי לדרג שגריר ב' ממועד פרישתו. כמו כן זכאי מר אזן לתשלום בגין הפרשי גמלה למשך 7 שנים רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה, ולתשלום גמלה על פי דרג שגריר ב' מיום הגשת התביעה. התביעות לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי מחלה נדחות שכן התיישנו. הנתבעת תשלם הוצאות התובעים בן יוחנן ואזן בסך של 3,000 ₪ לכל אחד. מאחר שהתובעים שתביעותיהם נדחו הינם גמלאים איננו עושים צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. משרד החוץגמלאים