זכויות כבאים לפנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות כבאים לפנסיה:

1. התובעים הינם 19 כבאים, עובדים קבועים באיגוד ערים יזרעאל שירותי כבאות והצלה שהוא הנתבע מס' 1 (להלן: "האיגוד").

מושא תביעתם של התובעים הינה הסדרת זכויותיהם הפנסיוניות, והשאלה העיקרית שטעונה הכרעה בענייננו הינה האם התובעים זכאים לפנסיה תקציבית בגין עבודתם באיגוד.

2. נפרט, תחילה, את העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שרובן ככולן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים:

א. התובעים מס' 1-19 החלו לעבוד באיגוד בין השנים 1998-1995 ומועדי תחילת עבודתם פורטו ברשימה שצורפה לכתב התביעה ואינם שנויים במחלוקת.
התובע מס' 20 הינו ועד העובדים של האיגוד.

ב. הנתבע מס' 1, האיגוד כהגדרתו לעיל, הינו תאגיד שהוקם מכוח חוק איגודי ערים, תשט"ו-1955 והינו מוגדר, על פי חוק שירותי כבאות, תשי"ט-1959 כ"רשות כבאות", ותחום פעולתו הינו עמק יזרעאל.

ג. אחדים מהתובעים בוטחו בפנסיה צוברת במבטחים בשנת עבודתם הראשונה, כפי שהיה מקובל באיגוד לגבי עובדים זמניים.
בתום שנת הניסיון הראשונה קיבלו התובעים קביעות, והם עובדים, גם נכון להיום, בשירות האיגוד, למעט התובע מס' 9, דני חייט ז"ל, אשר נספה במסגרת מילוי תפקידו בשריפה הגדולה שהשתוללה בכרמל בשנת 2010, ועזבונו הודיע ביום 27/12/12 כי אינו מעוניין להמשיך בתביעה ככל שהיא נוגעת לפנסיה תקציבית.

ד. לאחר שנת עבודה אחת הודע למבטחים, לגבי מקצת התובעים, כי הם יועברו לפנסיה תקציבית. לגבי אותם תובעים הועברו הכספים שנצברו במבטחים לאיגוד וזה העביר אותם לקופת הגמל "גדיש" ומשם הועברו חלק מהכספים לקופת תגמולים בחברת מגדל.

ה. למעשה, למעט בכל הנוגע לתובעים שהוזכרו לעיל, הרי שעד חודש יוני 1997 לא הופרשו בעבור התובעים כספים כלשהם לפנסיה צוברת או לביטוח מנהלים.
לגבי אותם תובעים שהחלו לעבוד עוד בשנת 1997 החל האיגוד להפריש בחודש יולי 1997 הפרשות לקופת גמל בחברת מגדל, במסגרת פוליסות שאופיין ונסיבות הוצאתן שנויים במחלוקת ולכך עוד נידרש בהרחבה בהמשך.
האיגוד המשיך להפריש בגין התובעים כספים בשיעורים כאלה ואחרים לחברת מגדל, עד לחודש פברואר 2005, שאז הופסקו ההפרשות כליל, ובהמשך סולקו הפוליסות ע"י חברת מגדל.
ו. חברת מגדל הגישה תביעה כנגד האיגוד לתשלום ההפרשות שלא הופרשו (תיק עב' 2377/05) וזו התבררה במקביל ובחלק מהזמנים במאוחד עם תביעותיהם של התובעים שבפנינו, והוסכם כי ההכרעה בה תידחה עד למתן הכרעה בשאלת זכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית, אשר תהא לה נפקות מכרעת על תביעתה.

פניות מצד התובעים או מטעמם בנוגע לזכויותיהם הפנסיוניות –

נפרט להלן שורה של פניות כאמור, אשר מוצאים אנו שיכול שתהא להם נפקות לקביעת הלך רוחם של הצדדים וזכויות התובעים -

ז. ביום 30/4/00 פנה מר שלום בן אבי, מזכיר ארצי בהסתדרות הפקידים, אל ועדי העובדים בשירותי הכיבוי, וזאת בדברים הבאים –
"הובא לידיעתי שבמספר איגודי ערים לכבאות מפרשים באופן מוטעה את הסכם הפנסיה שנחתם בין הממשלה, השלטון המקומי והסתדרות הפקידים בנושא הנהגת פנסיה צבורה לעובדים חדשים.
אי לכך הנני להבהיר כדלקמן:
א. כל העובדים בשירותי הכיבוי זכאים לפנסיה תקציבית בלבד.
ב. כאשר יוסכם על המועד לגבי החלת פנסיה צבורה לעובדים חדשים נודיעכם על כך בחוזר מיוחד שיהיה חתום ע"י הח"מ ומרכז השלטון המקומי.
ג. אנו נראה בכל "תוכנית פנסיה" שאינה פנסיה תקציבית ושאינה מוסכמת עלינו – תוכנית חסכון נוספת לעובדים.
ד. על הוועדים לבדוק את תלושי העובדים ולוודא שלא מנכים מהעובדים השתתפות לפנסיה צבורה.
ה. כאשר תונהג פנסיה צבורה לגבי עובדים חדשים תונהג פנסיה צבורה לשעות נוספות לא פנסיוניות לגבי כלל העובדים".

ח. ביום 12/3/01 פנה מר זאב ליברמן, מזכיר איגוד מקצועי מרחב העמקים, למר שלום בן אבי, וציין, כי הובא לידיעתו עניינם של התובעים, וביקש את חוות דעתו של מר בן אבי, וכי יורה לו כיצד לפעול. ביום 24/6/01 השיב מר בן אבי, כי על התובעים חל חוק שירות המדינה (גימלאות) ומשכך הם זכאים לפנסיה תקציבית. בעקבות התשובה פנה מר ליברמן למר זלמן יוסף, יו"ר ועד עובדי איגוד ערים יזרעאל דאז, וציין כי המהלך בו נקט האיגוד – ביטוח התובעים בפנסיה צוברת – אינו חוקי וכי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית, וכך ציין –
"רצ"ב תשובתו של מר שלום בן אבי מזכיר ארצי בהסתדרות הפקידים, המדבר בעד עצמו –
ברור כי המהלך אותו נקטה הנהלת איגוד ערים יזרעאל, בו ביטחה את העובדים החדשים בפנסיה בחברת ביטוח אינה חוקית והיה עליה לבטח את העובדים בפנסיה תקציבית.
עליך להודיע על כך להנהלת האיגוד, לדרוש ביטוח פנסיוני תקציבי רטרואקטיבי לכל הכבאים שבוטחו בפנסיה אחרת".

ט. ביום 1/1/02 פנו התובעים באמצעות עו"ד סיגל דוידוב-מוטולה (כתוארה אז), ליו"ר האיגוד דאז, מר דני עטר, וביקשו להסדיר את נושא הפנסיה התקציבית לאלתר. כמו כן, ביקשו כי ישיבו להם את הכספים שנוכו ממשכורתם במשך השנים.
ואלה הדברים שנאמרו במכתבה –
"בשם מרשי, ועד העובדים באיגוד ערים לשירותי כבאות אזור יזרעאל, הריני לפנות אליך כדלקמן:-

  1. מרשי מסר לי כי 19 עובדים קבועים של האיגוד, המועסקים בו מזה 4-7 שנים, מבוטחים מאז תחילת עבודתם ב"מבטחים" ו/או ביטוח מנהלים, זאת בניגוד מוחלט לסעיף 79 לחוקת העבודה אשר קבע בזמנו פנסיה תקציבית קוגנטית לכל עובד לאחר חלוף 12 חודשים.
  2. מטעמים שאינם ברורים, ומהווים הפרה בוטה של מחויבויותיכם הקיבוציות, לא העברתם את 19 העובדים הנ"ל לפנסיה תקציבית כנדרש עם קבלת הקביעות, אלא המשכתם לבטחם בפנסיה צוברת שיש בה משום פגיעה ממשית בזכויותיהם.
  3. למותר לציין כי עובד אינו יכול לוותר על זכויות המוקנות לו בהסכמים קיבוציים, זאת אף אם היו העובדים מסכימים להסדר שנעשה עמם (דבר המוכחש כשלעצמו).
  4. כידוע, הסכם המעבר לפנסיה צוברת נועד לשפר את מצבם הפנסיוני של העובדים הקבועים תוך השארתם בפנסיה תקציבית והגדלת הבסיס הפנסיוני, וודאי שאין לראות בו משום השלמה ו/או מתן "פרס" לאותם מעבידים שהפרו בגלוי את חוקת העבודה ללא כל הצדקה.
  5. הנכם נדרשים לפיכך להסדיר נושא זה לאלתר, ולדאוג להעברת 19 העובדים לפנסיה תקציבית, רטרואקטיבית ממועד קבלתם לאיגוד.

במקביל יש להסדיר, בהבנה הדדית, החזר של הכספים ההדדיים שהופרשו משך השנים".

ביום 4/6/02 פנתה שוב עו"ד דוידוב-מוטולה ליועמ"ש האיגוד, וציינה כי ביטוח המנהלים בו הם מבוטחים, אינו מהווה תחליף לפנסיה תקציבית.
עוד נאמר בפנייה זו, כי על האיגוד להפריש בגין התובעים הפרשה בגובה 1% לקופת גמל בהתאם לסעיף 80 לחוקת העבודה.

י. ביום 20/1/03 פנו התובעים בשלישית באמצעות בא כוחם עו"ד בועז בן צור, ליו"ר האיגוד, וביקשו כי יועברו מפנסיה צוברת לפנסיה תקציבית בהתאם לחוק.

יא. במהלך חודש ינואר 2005 הוכנה טיוטת הסכם בין האיגוד לבין ההסתדרות, בעניין הכרת האיגוד בזכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית. אין חולק כי ההסכם האמור לא נחתם בסופו של דבר.

יב. בתאריך 28/12/05 ניתנה לוועד העובדים, לפי בקשתו של יו"ר האיגוד, חוות דעת של עו"ד רועי פוליאק לעניין זכויותיהם הפנסיוניות של התובעים, כשמסקנתו בחוות הדעת היתה כי התובעים זכאים לקבל פנסיה תקציבית, וכי אין לראות בביטוחי המנהלים בהם בוטחו כְּבָּאים במקומה וכמקיימים את זכותם של התובעים.
כפי שצויין לעיל, הרי שהחל מחודש מרץ 2005 עד חודש אוקטובר 2005, האיגוד לא העביר את תשלומי הביטוח למגדל, למרות זאת נוכו התשלומים של "חלק העובד", ממשכורותיהם של התובעים.

החל מחודש דצמבר 2005 החל האיגוד לנכות 2% ממשכורותיהם של התובעים, תחת הכותרת "דמי ניהול – פנסיה", וזאת במקום הסכומים שהעביר האיגוד עד חודש פברואר 2005 לחברת מגדל, ואף הודיע לוועד כי מאותו מועד מבוטחים התובעים בפנסיה תקציבית.
לגישת התובעים נעשה הדבר בעקבות חוות דעתו של עו"ד פוליאק.

יג. בחודש דצמבר 2007 צירף האיגוד את התובעים לפנסיה צוברת ב"מנורה מבטחים", לטענתם הדבר נעשה ללא הסכמתם וללא ידיעתם.

3. הרקע המשפטי -

א. בהתאם לסעיף 35(3) לחוק שירותי הכבאות, תשי"ט-1959, רשאי שר הפנים להתקין תקנות לביצוע החוק , ובגדרן להסדיר גם את קביעת שכרם וזכויותיהם של כבאים לקצבאות ולפיצויים.
בהתאם לסעיף 1 לתקנות שירותי הכבאות (שכר כבאים), תש"ם-1980 שכרם ותנאי עבודתם של כבאים בכל רשויות הכבאות יקבעו בהתאם להסכם הקיבוצי שנחתם ביום 20 לאפריל 1979 בין מרכז השלטון המקומי לבין מרכז הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים, כמפורט בתוספת (להלן: "ההסכם הקיבוצי").

ב. בהתאם לסעיף טז לתוספת ההסכם הקיבוצי, "על הכבאים חלים ההסכמים הקיבוציים הנחתמים ושנחתמו, הכל לפי העניין, בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הפקידים לגבי כלל העובדים המדורגים בדירוג האחיד".

ג. הואיל והאיגוד הינו חלק ממרכז השלטון המקומי וחלים עליו ההסכמים הקיבוציים בעניין העובדים בדרוג המנהלי (הדרוג האחיד, כשמו אז) עליהם חתום מרכז השלטון המקומי, חלה על התובעים חוקת העבודה של מרכז השלטון המקומי (להלן: "חוקת העבודה") וההסכם הקיבוצי, כפי שפורסם בתוספת לתקנות.

ד. ההוראות הרלבנטיות לעניין פנסיה בחוקת העבודה נקבעו בסעיף 79 ובסעיף 80, כהאי לישנא -
"79. תשלום פנסיה –
בעניין פנסיה לעת זקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גמלאות מיוחד לעובדי הרשויות.

80. קופת תגמולים –
הרשות והעובדים יקיימו קופת תגמולים של עובדי הרשות. העובדים יפרישו לקופה 2% (שני אחוזים) ממשכורתם המלאה, והרשות תפריש לקופה 1% (אחוז אחד) ממשכורתם המלאה של העובדים. אין סעיף זה מונע מרשות זו או אחרת לקיים קופת תגמולים על מנת להבטיח לעובדים פנסיה מצטברת כפי שיוסכם בין הרשות המקומית וועד העובדים".

(הוראות אלה שונו לאחר חתימת הסכם המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, מיום 3/3/99 והותאמו להוראות ההסכם החדש).

ה. בתאריך 10/8/95 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי, שלוש העיריות הגדולות ואח' לבין הסתדרות העובדים החדשה, בדבר הסדר ביניים להפרשות לקופת גמל לפי מרכיבי השכר והתשלומים האחרים שאינם פנסיוניים (להלן: "הסכם 95"). על פי הסכם זה, על המרכיבים הלא פנסיוניים של העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית ובפנסיה צוברת יופרשו כספים לקופת גמל הן של העובדים והן של המעבידים כדלקמן:

(1) החל מיום 1/1/95 יופרשו 5% ע"י המעביד ו- 5% ינוכו מהעובד לגבי הרכיבים הבאים – א. שעות נוספות; ב. עבודה נוספת – כולל: כוננויות, תורנויות, משמרות וכל תשלום בגין עבודה נוספת אחרת; ג. פרמיות; ד. החזר הוצאות רכב קבועות ומשתנות; ה. החזר הוצאות נסיעה; ו. אש"ל וכלכלה.

(2) החל מיום 1/1/96 יופרשו 5% ע"י המעביד וינוכו 5% מהעובד, גם מהרכיבים הבאים: א. ביטוח חובה; ב. ביטוח מקיף; ג. אגרות רישוי רכב.

(3) החל מיום 1/6/97 יופרשו האחוזים האמורים על כל הרכיבים הלא פנסיוניים הנוספים, כולל תוספות שכר ותוספות שאינן שכר.

ו. הסכם המעבר לפנסיה צוברת -
ביום 3/3/99 נחתם הסכם קיבוצי לגבי העברת עובדי המגזר הציבורי מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת (להלן: "הסכם המעבר"). עיקריו של הסכם זה בכך שעובדים קבועים שבוטחו עד למועד חתימת ההסכם בפנסיה תקציבית ימשיכו להיות מבוטחים בתוכנית פנסיה זו, ומנגד, עובדים שבמועד הקובע היו מבוטחים בפנסיה צוברת (לרבות ביטוח מנהלים ) – ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צוברת.
אין חולק כי איגוד הערים לכבאות הינם צד להסכם המעבר, ולפיכך הוא חל בענייננו.

בשל חשיבותו של הסכם המעבר בנסיבות המקרה דנן, נביא להלן את ההוראות שהינן בעלות נפקות לענייננו, וזו לשונן –

(1) הגדרות "עובד קבוע" ו"עובד קיים" במרכז השלטון המקומי (אשר מכוח ההסכם חלות גם על עובדי איגוד הערים לכבאות) קבועות בפרק ב' להסכם, סעיף 1(ב):
"עובד קבוע – עובד... המועסק במועד הקובע... למעט "עובד קיים" כהגדרתו להלן.
עובד קיים – עובד כהגדרתו לעיל, המועסק במועד הקובע... וזכויותיו הפנסיוניות מבוטחות במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת...".

(2) הגדרת "הסדר פנסיה צוברת" החלה לצורך העניין של עובדי האיגוד קבועה בפרק ב' להסכם, סעיף 3ב:
"לגבי עובד קיים אשר ערב חתימת הסכם זה היה מבוטח פעיל בקופת גמל לקצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 שהינה קופת ביטוח (להלן: "ביטוח מנהלים")... – קופת גמל לקצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 (שהינה קופת ביטוח או שאינה קופת ביטוח).
לעניין זה יראו עובד קיים כמבוטח פעיל אם בוצעו הפרשות לגביו לביטוח מנהלים בשלושת החודשים האחרונים שלפני המועד הקובע".

על פי ההגדרה של תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל) תשכ"ד 1964, הגדרת "קופת גמל לקצבה" היא – "קופת גמל שנועדה לתשלום קצבה".

(3) פרק ד' להסכם המעבר עוסק בעובדים קבועים, לגביהם נקבע בסעיף 1 לפרק זה כי "עובדים קבועים ימשיכו להיות במסלול פנסיה תקציבית".

(4) פרק ה' להסכם המעבר עוסק בעובדים קיימים והוא קובע בסעיף 1 כי "עובדים קיימים ימשיכו להיות מבוטחים בקרן פנסיה צוברת", וסעיף 3(א) מוסיף כי "עובד קיים אשר ערב חתימת ההסכם היה מבוטח פעיל בקופת גמל לקצבה שהינה קופת ביטוח (להלן: "ביטוח מנהלים") כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964... ימשיך להיות מבוטח באותה קופת ביטוח...".



4. להלן תמצית טענותיהם העיקריות של התובעים –

א. עד למועד שבו פנה מזכיר הסתדרות הפקידים בשנת 2000 אל ועדי העובדים בשרותי הכיבוי והפנה לכך שלגבי חלק מהעובדים מספר איגודי ערים אינו פועל כראוי, לא ידעו התובעים כי אינם מבוטחים לפנסיה תקציבית, ככל שהדבר מתחייב מחוקת העבודה, שכן פנסיה תקציבית אינה באה לידי ביטוי בתלושי השכר.

ב. למעשה, נכון למועד הגשת התביעה וגם נכון להיום, לתובעים אין פנסיה צוברת וגם לא פנסיה תקציבית.

ג. הפוליסות שנפתחו בגין התובעים בחברת מגדל פגומות במובן זה שרק הפוליסות הראשונות שנפתחו חתומות ע"י התובעים כמו גם הצהרות הבריאות שנלוו אליהן, בעוד שהפוליסות המאוחרות שנפתחו – לא נעשו בידיעת התובעים והם גם אינם חתומים עליהן, ולא כולן אף חתומות כדבעי ע"י האיגוד (ס' 42 לסיכומי התובעים).

כך או כך, כיום הפוליסות מצויות במצב של חסכון בלבד, ללא מרכיב פנסיוני.
גם ההפרשות שנעשו מכוח הפוליסות, נטולות כל קשר לשכר הקובע של התובעים.

ד. לא ניתן לראות בפוליסות שנפתחו בחברת מגדל ככאלה המהוות הסדר נאות ולכל היותר היו בגדר הסדר פנסיוני חלקי, ובתור שכאלה – אין לראות את התובעים כמי שבוטחו בפנסיה צוברת נכון למועד הקובע בהתאם להסכם המעבר, ועל כן יש לראותם כעובדים קבועים כהגדרתם בהסכם המעבר ולא כעובדים קיימים, ומכאן שהם זכאים לפנסיה תקציבית.

ה. צירופם של התובעים לביטוח מנהלים אינו שקול לפנסיה צוברת, שכן הלכה למעשה ביטוח מנהלים זה לא הקנה להם הסדר פנסיוני מלא. על מנת להקנות לתובעים פנסיה צוברת מלאה, אמור היה האיגוד להפריש בגין התובעים 5% תגמולים, 6% לפיצויים והשלמת פיצויים של 2.33%, וכן להעביר לקופת הגמל את חלקו של העובד בגובה 5% מהשכר. אולם בפועל, הפריש האיגוד באופן חלקי בלבד.

ו. פרשנות נכונה של הסכם המעבר מחייבת לקרוא לתוכו תנאי מכללא לפיו כוונת הצדדים שלא להעביר לפנסיה תקציבית עובדים שהיו מבוטחים נכון למועד הקובע בפנסיה צוברת, מתייחסת אך ורק למקרים בהם העובדים בוטחו בהסדר פנסיוני מלא.
הסכם המעבר שותק בכל הנוגע לעובדים שלא בוטחו בפנסיה צוברת, ובכך קיימת למעשה לקונה, שיש למלאה בהתאם לתכלית ההסכם ועקרונות הצדק, וחזקה שלאור הכללים האמורים לא הייתה כוונת ההסכם להכשיר אפשרות של הקפאת מצב בו עובדים לא נהנו מהסדר פנסיוני תקין כלשהו, ומטרת ההסכם לא היתה להכשיר כשלים וליקויים דוגמת אלה שהיו בנסיבות המקרה דנן.

ז. החלופה של פנסיה צוברת מקימה, בכל הנוגע לתובעים, זכויות הנופלות בהרבה מאלה מהן ייהנו ככל שיקבע שהם במסלול של פנסיה תקציבית, והעברתם לפנסיה צוברת תפגע בזכויותיהם באופן משמעותי.

ח. התובעים הינם כבאים, שבחרו במקצוע הכולל סיכון ברור לחייהם, וזאת על מנת לשרת את טובתם של כלל אזרחי ותושבי ישראל. הם עובדים בעבודה פיזית קשה אשר גם גובה מהם מחיר נפשי ורגשי לא מועט. הם מבצעים את עבודתם בנאמנות, במסירות, כשהם מעמידים את בטיחותם של אחרים נגד עיניהם. לא יעלה על הדעת, שמצופה מהם לבצע עבודה כה מסוכנת ותובענית, מבלי שיוענק להם ביטוח פנסיוני מלא המגיע להם על פי חוק. לא יעלה על הדעת, כי משפחותיהם יישארו ללא מלוא הזכויות המגיעות להם, אם חלילה לא יחזרו לביתם בשלום.

ט. שאר הכבאים המועסקים על ידי האיגוד ואשר היו עובדים קבועים טרם כניסתו של הסכם המעבר לתוקף, מבוטחים בפנסיה תקציבית. משמעות הדבר, הלכה למעשה, היא שהתובעים בענייננו עובדים כתף אל כתף עם חבריהם המבוטחים בפנסיה תקציבית, בעוד הם מבוטחים בביטוח פנסיוני פחות ערך, ובכך נוצר למעשה מדרג בקרב הכבאים, מדרג אשר אין לו בסיס משפטי, אשר יוצר בפועל אבחנה מקוממת וחסרת צדק.

5. להלן תמצית טענותיה העיקריות של המדינה -

א. הסכם המעבר קבע באופן גורף וחד משמעי כי עובדים שבמועד הקובע היו מבוטחים בפנסיה צוברת ימשיכו להיות מבוטחים בהסדר זה.
אחת ממטרותיו המוצהרות של הסכם המעבר היתה מניעת אפשרות לעובדים שהיו מבוטחים במועד הקובע בהסדר פנסיה צוברת – לעבור בדיעבד להסדר של פנסיה תקציבית, כאשר לגישת המדינה אין נפקא מינה באשר לסיבה לביטוחם בפנסיה צוברת.

ההסכם נועד, על פי האמור במבוא לו, לחול גם על עובדים אשר לגביהם היתה אפשרות להיקלט במסלול של פנסיה תקציבית ערב חתימת ההסכם, אך בפועל בוטחו בפנסיה צוברת , ואלה ימשיכו להיות מבוטחים בפנסיה צוברת.

ב. המדינה ביקשה לטעון כי כנגד ההוראה לפיה לא יתווספו עובדים למעגל מקבלי הפנסיה התקציבית, נקבעה הרחבת בסיס הפנסיה כך שרכיבים שלא הוכרו קודם כרכיבים פנסיוניים מהוים היום בסיס לצורך הפרשה לפנסיה צוברת.

ג. על פי סעיף 48 (א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) מי שזכאי לגימלה אינו יכול לקבל תשלום רטרואקטיבי מעבר למקסימום של שנתיים.
בענייננו, התובעים הגישו את התובענה בשיהוי רב, והדבר יוצר קושי עצום ואף ייצור מצב של עלויות אקטואריות כבדות על האיגוד.

מעבר לכך, אם תתקבל התביעה, ייפגע האיגוד פגיעה כפולה, שכן לא רק זאת שהוא יאלץ לשאת בתשלום פנסיה תקציבית, שעלותה עולה בהרבה על שווי פדיון ההסדר הפסיוני הצובר, אלא שאם יבוטל ההסכם עם הקרנות יושבו הכספים שהופקדו בהן רק בחלקם.

ד. יש לייחס משקל לעובדה שההסתדרות נמנעה מלהתייצב בתיק והדבר מעיד שהיא אינה רואה לנכון להתייצב לימינם של התובעים.

ה. הבחירה בין ביטוח מנהלים לבין פנסיה תקציבית אין בה כדי להרע או להיטיב את מצבו של העובד, שכן לכל אחד מהמסלולים יתרונות וחסרונות.

ו. יש לראות את התובעים, אשר חתמו על ההצעות לביטוחם בפנסיה צוברת, כמי שבחרו ביטוחם במסגרת כזו והם מושתקים כעת מלטעון כנגד הסכמתם זו.

ז. נראה לכאורה כי רק ביחס לשלושה מבין התובעים, אלה שהחלו לעבוד לפני שנת 1996, נמסר למבטחים שהם יועברו לפנסיה תקציבית, אולם בפועל גם הם נותרו בהסדר של פנסיה צוברת.
התובעים לא הוכיחו, ביחס למי מהם, כי עם תום שנת הנסיון, במהלכה גם לטענתם בוטחו בפנסיה צוברת, הם הועברו להסדר של פנסיה תקציבית.

ח. יש לראות התובעים כמי שבוטחו, באמצעות חברת מגדל, החל מחודש יוני 1997 ולכל היאוחר מרס 1998 בפנסיה צוברת כאשר הפוליסות הראשונות שהוצאו – נעשו על סמך הצעות הביטוח והצהרות בריאות עליהן חתמו התובעים .
פוליסות אלה היו, כעולה מגרסת העד מטעם האיגוד, בגדר קופות גמל לקיצבה ויסדו הסדר פנסיוני.
כך עלה גם מגרסת העדה מטעם חברת מגדל.

ט. התובעים גם לא הוכיחו שביטוחם בפנסיה צוברת נעשה שלא בהסכמת ועד העובדים אלא להפך, טענו כי ועד העובדים בעת הרלבנטית הסכים ליצירת ההסדר הפנסיוני החלופי ובכך הוליך שולל ורימה את העובדים.

י. יש להבחין בין הפרשה לקופה שאיננה בגדר קופת גמל לקיצבה (מה שלא הוכח בנסיבות המקרה דנן) לבין הפרשה חסרה לקופה שעונה על ההגדרה האמורה.
במקרה האחרון ניתן להשלים את ההפרשות החסרות או לשלם פיצוי כספי, ואין בעובדה שההפרשות לא היו מלאות כדי להצדיק קביעה לפיה העובד לא בוטח בפנסיה צוברת כלל.

זאת ועוד – התובעים מנועים מלטעון שביטוח המנהלים שנעשה להם במגדל אינו בגדר הסדר פנסיוני, שכן בתכתובת שהוצגה מטעם התובעים עצמם נטען כנגד העובדה שבוטחו בפנסיה צוברת, ולא נאמר שההפרשות לא היו פנסיוניות כלל.

יא. האיגוד לא היה מוסמך להעביר את העובדים בשנת 2005 או בכל שלב לאחר המועד הקובע לפי הסכם המעבר לפנסיה תקציבית, וגם אם התכוון לעשות כך – הדבר נעשה תוך חריגה מסמכות ובניגוד הוראות ס' 29 לחוק יסודות התקציב.



6. אשר לעמדת האיגוד -

יוער כי האיגוד, לאחר שחלף הזמן שהוקצב לו להגשת סיכומים ואף נתבקשו מצידו ארכות לעניין זה, הודיע שהוא מסכים לשלם לתובעים פנסיה תקציבית בכפוף לאישור המדינה, וכי הוא מבקש לראות בהודעה זו סיכומים מטעמו.

מהלכו של הדיון בתביעה, והעדויות והראיות שהובאו בפנינו –

7. נפתח ונאמר, כי בירור התביעה שלפנינו סבל עיכובים רבים, ממגוון גדול של סיבות וגורמים.
ראשית, הצדדים עשו כל נסיון אפשרי לבוא לידי הסדר שייתר הכרעה שיפוטית, ובתקופה שלאחר אסון הכרמל , שאף בין הקורבנות שגבה נספה, כאמור, אחד התובעים, גברה התקווה שמעורבות ממשלתית תאפשר מאמץ תקציבי מיוחד כזה או אחר לקידום עניינם של הכבאים שמצאו עצמם ללא כיסוי פנסיוני ראוי.
שנית, באי כוח האיגוד התחלפו ובאת כוח העובדים התפטרה מהיצוג ואח"כ שבה לייצג את התובעים, וגם שביתת עובדי המדינה ובגדרם שביתת הפרקליטים, כולם יחד הביאו לדחיות חוזרות ונשנות במועדי ישיבות שנקבעו בתיק, כמו גם לבקשות רבות לארכות בהגשת הודעות, כתבי טענות, וחוות דעת.

בנוסף לאמור לעיל, נאמר כי התמונה העובדתית שהוצגה בפנינו, באמצעות מי מבין הצדדים, כפי שעוד נפרט בהמשך, היתה חלקית וחסרה, והגם שהמחלוקות העיקריות שניטשו בין הצדדים היו בשאלות משפטיות, עדיין מצאנו שבאותם עניינים בהם נדרשו תשתית או רקע עובדתיים – הובאו הם בפנינו באופן דל למדי.

מטעם התובעים – הוגשו תצהיריהם של שניים מבין הכבאים התובעים, מר אופיר בן סימון (להלן: "מר בן סימון"), ששמש גם כחבר בועד העובדים בין השנים 2000-2006, ומר טל עמרן (להלן: "מר עמרן").
העובדים לא נחקרו על האמור בתצהיריהם ע"י מי מבין הצדדים האחרים.
בנוסף, הוגש תצהיר ע"י סוכן הביטוח מר אהוד אפרימה (להלן: "מר אפרימה").
מר אפרימה, שמטפל בביטוחים הקשורים לאיגוד, ערך בדיקה של פוליסות הביטוח שהופקו בגין הכבאים התובעים בתקופה מושא התביעה ותצהירו עוסק, למעשה, בממצאי בדיקתו.
מר אפרימה נשאל בקצרה מספר שאלות הבהרה בנוגע לאמור בתצהירו.

מטעם האיגוד – הוגש, למעשה במסגרת התביעה של חברת מגדל, תצהיר עדות ראשית של מר לואי שלבי, אשר כיהן כגזבר האיגוד החל משנת 2005 ועד תחילת שנת 2009.
מר שלבי גם נחקר בפנינו בחקירה נגדית ע"י באי כוח כל הצדדים.

מטעם חברת מגדל, העידה בפנינו מנהלת מחלקת הגבייה הגב' אירנה דובוב שגם תצהירה הוגש למעשה לצורך הדיון בתביעת חברת מגדל כנגד האיגוד, וגם היא נחקרה בקצרה על האמור בתצהירה.

8. נאמר כי ממכלול הדברים שנאמרו בפנינו והמסמכים שהוצגו בפנינו עולה תמונה של אנדרלמוסיה של ממש בכל הנוגע להסדרת הזכויות הפנסיוניות של התובעים בתקופה מושא התביעה ואחריה.

העדים מטעם התובעים, מר בן סימון ומר עמרן, הצהירו כי נכון לחודש אפריל 2000, כאשר פנה מר בן אבי מזכיר הסתדרות הפקידים אל ועדי העובדים בשירותי הכיבוי כפי שהוזכר לעיל, לא ידעו התובעים כי אינם מבוטחים בפנסיה תקציבית, אשר באותה תקופה לא היה לה ביטוי בתלושי השכר.
העובדים הצהירו כי סברו שהרישום בתלושי השכר תחת הכותרת מבטחים מגדל, היה בקשר להפרשות בגין גמל.
עוד הצהירו, כי כאשר חתמו על הצעות הביטוח והצהרת הבריאות לצורך הקמת הפוליסות בחברת מגדל, לא נאמר להם כי מדובר בפוליסה פנסיונית וכי היא תחליף לפנסיה התקציבית במסגרתה סברו שהיו מבוטחים.
ויוזכר – העובדים לא נחקרו על האמור בתצהיריהם.

סוכן הביטוח מר אפרימה בתצהירו לא התייחס כמעט לאופיין ומהותן של הפוליסות שהופקו בגין התובעים, ונדרש בהרחבה לחסרים טכניים שנפלו הן בהעדר חתימות על הפוליסות שהופקו (מעבר לראשונות) והן בשיעורי ההפרשות, שלגישתו לא ניתן היה למצוא זיקה ביניהן לבין השכר הקובע של כל עובד ועובד.
דווקא בתשובותיו לשאלות שנשאל בפני בית הדין, טען כי לא ניתן לדעת מה אופיין של הפוליסות, אולם "בכל מקרה עד לשנת 2001 ההפרשות היו לתוכנית הונית ולא לקצבה".

יצויין שלתצהירו של מר אפרימה צורפו מסמכים רבים הנוגעים לפוליסות שהופקו בגין העובדים, אולם הוא לא נחקר לגביהם, וגם המצהירה מטעם חברת מגדל לא נחקרה לגביהם.

עיון במסמכים האמורים, אשר לגביהם הוצהר שהועברו ע"י חברת מגדל למר אפרימה כנציג התובעים על פי בקשתו, ואשר מתייחסים רק לחלק מהתובעים כדוגמא, כדי לא להכביד על התיק, מראה כי ביחס לתובעים שמסמכיהם הוצגו הופקה שורה של פוליסות, כאשר לכאורה עד לשנת 2000 צוינו בהן הפרשות בשיעור של 5% מהעובד ו5% מהמעביד בגין תגמולים, והחל מחודש מרס 2000 הופרשו 2.5% מצד העובד והמעביד בגין תגמולים ו- 6% מצד המעביד בגין פיצויים, ועוד ניתן לראות בפוליסות אחוזים משתנים בגין "חסכון טהור".

העד מטעם האיגוד, מר לואי שלבי, הצהיר כי האיגוד רכש עבור עובדיו ממגדל פוליסות לקופת גמל לקיצבה, אולם כבר בשנת 1997, הובן שמדובר בפוליסות שהיו בגדר קופות גמל ולא סיפקו ביטוח פנסיוני. משכך הוחלט באיגוד להעביר את עובדיו למסלול של פנסיה תקציבית.
בחקירתו של מר שלבי בפנינו, הסתבר שחלק גדול מהנתונים לגביהם הצהיר אינם ידועים לו מידיעה אישית או שאינם זכורים לו, ובכל הנוגע להפרשות של 5% חלק עובד ו- 5% חלק מעביד העולות לכאורה מתלושים שהוצגו בפניו, ציין כי מדובר בהפרשות ביחס לרכיבים שאינם פנסיוניים, הגם שמדובר בתלושים המתייחסים לשנים 2005 ו- 2006.
לעומת זאת, בתשובה לשאלת באת כוחה של חברת מגדל, שנגעה להצהרתו לפיה ההפרשות לפוליסות מתחילת הדרך לא היה בהן כדי לשמור על זכויות העובדים, השיב בחיוב לכך שכוונתו הייתה לכך שלא הופרש בגין המרכיב של פיצויי פיטורים.

אשר למצהירה מטעם חברת מגדל –
מדובר בעדה שעיקר עיסוקה בגבייה, ובתור שכזו התקשתה להשיב לחלק מהשאלות שנשאלה, בציינה שהן נוגעות לתחומים בהם אינה עוסקת.
העדה ציינה כי הפוליסות שהופקו בגין התובעים היו מסוג "יותר" שבאותה תקופה היו פוליסות לקצבה בלבד, שמכוחן יכול היה העובד לקבל אך ורק קצבה חודשית בגיל פרישה.

יוער כי איש מהצדדים לא הציג בפנינו עותקים מתלושי השכר שהופקו בגין מי מהתובעים בכל הנוגע למועד הקובע על פי הסכם המעבר, מהם ניתן היה ללמוד כיצד בדיוק הוגדרו וחושבו בתלושי השכר של העובדים הניכויים שנעשו להפרשות.

9. ההלכה הפסוקה הרלבנטית לענייננו -

בפסיקת בתי הדין שעסקו בשאלת זכאותם של עובדי הציבור לפנסיה תקציבית נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים –

"מה נקבע בחוקת העבודה לעניין הזכות לגימלאות? בחוקת העבודה נקבעו שתי הוראות משלימות: דרך המלך הינה פנסיה תקציבית (סעיף 80 לחוקת העבודה), ובהסכמת ועד העובדים, ניתן לבטח את העובדים בקרן פנסיה צוברת. למרות שדרך המלך הינה פנסיה תקציבית, חוקת העבודה מאפשרת לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים להבטיח את זכויות הפנסיה של העובדים בקרנות פנסיה, כלומר כי זכויות הפנסיה ייקבעו בשיטה הצוברת ולא רק בשיטה התקציבית".
(ראו, עסק 1007/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה,הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים - מדינת ישראל, משרד הפנים, ניתן ביום 18/03/03, פד"ע לח 795, להלן: "עניין מעלה חרמון").

ועוד נאמרו בעניין מעלה חרמון, שם עסק בית הדין הארצי בזכויותיהם הפנסיוניות של עובדי ועדה לתכנון ובנייה אשר הוצמדו לזכויות עובדי הרשויות המקומיות מכוח מה שהוגדר ע"י בית הדין כהסדר קיבוצי, הדברים הבאים -
"זאת ועוד, כאשר באים ליישם את הוראת סעיף 80 לחוקת העבודה, שהיא הסכם קיבוצי, על עובדים אשר לגביהם אותה חוקה היא רק "הסדר קיבוצי", היישום חייב להיעשות – מעצם הסיטואציה השונה – בשינויים המחויבים. ומהם אותם שינויים? דרך המלך לגבי העובדים הינה הפנסיה התקציבית, אך הצדדים לחוזה העבודה רשאים להסכים על פנסיה צוברת. וכיצד הדבר ייעשה? בוויתור מפורש על הפנסיה התקציבית. אחת הדרכים לכך היא בהתנהגות – בעצם ההצטרפות לקרן פנסיה צוברת. תוצאה זו מתיישבת הן עם הכללים לגבי ויתור על זכות אישית שנקבעה בהסדר קיבוצי הן בשינויים המחויבים, ניתן לראות את ההסכמה האישית כמחליפה את ההסכמה הקיבוצית שנקבעה בהסכם הקיבוצי (השווה: דב"ע לט/2-12 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ – רוס [10]; דב"ע לב/3-50 קנדל – מדינת ישראל [11]; בן-ישראל בספרה הנ"ל [19], בעמ' 1354 לעניין ויתור על זכות אישית שנקבעה בהסדר קיבוצי). כך נהגו כל העובדים בוועדה המקומית גליל מזרחי, אשר הצטרפו לקרן פנסיה צוברת (מקפת)"...
"המצב שונה לגבי עובדי הוועדה מעלה חרמון. עובדים אלה לא הצטרפו לקרנות פנסיה צוברת. אמנם תיאור בא-כוח המדינה את המצב העובדתי אינו זהה במדויק לתיאור שניתן על-ידי בא-כוח המשיבה 2 בבית-הדין האזורי, אולם משני התיאורים ברור הוא כי העובדים הוותיקים בוועדה זו בוטחו במהלך השנים בפוליסת ביטוח מנהלים או קופת גמל לתגמולים (תעוז או גדיש), ועמדת המדינה הינה כי די בהסדרים אלה על-מנת למלא את החובה לביטוח פנסיוני של העובדים. .....השאלה המתעוררת לגבי עובדים אלה היא אם ניתן לראות בביטוחם במסגרת פוליסת ביטוח מנהלים ובחברותם בקופת גמל לתגמולים כמילוי אחר הוראת סעיף 80 לחוקת העבודה. על-פי ההלכה הפסוקה אף אחד מהמסלולים שבהם בוטחו עובדי המשיבה 2 אינו שקול לחברות בקרן פנסיה צוברת. כך למשל נפסק כי ביטוח מנהלים אינו בא במקום ביטוח בקרן פנסיה, מאחר שקיים שוני רב בין המסלולים (דב"ע נב/3-40 פדידה – וייז (להלן – פרשת פדידה [12]); דב"ע נא/3-193 שוינגר – סונול ישראל בע"מ (להלן – פרשת סונול [13]) וראה גם: ע"ע 600029/97 אליאב – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ [14] וע"ע 600013/96 ליבוביץ – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ [15])"
..."אם כן, מה הם נימוקינו למסקנה כי המערערים 2 זכאים לפנסיה תקציבית? חזקה על המעביד כי הוא נוהג על-פי הוראות הדין החלות עליו. כאשר חוק התכנון והבניה מורה למעביד לפעול על-פי תנאי העבודה החלים על עובדי הרשויות המקומיות, המעביד אינו רשאי ליישם הוראות אלה באופן הגורע מהזכויות שנקבעו ביחס לקבוצת העובדים המוצמדים".
..."ביטוחם של עובדי המשיבה 2 בפוליסות ביטוח מנהלים או צירופם לקופות גמל בנקאיות הינה בחירה במסלול פנסיוני אשר אינו מצוין בחוקת העבודה, שהרי חוקת העבודה מתירה במפורש אך ורק חריג אחד לכלל של פנסיה תקציבית (לפי סעיף 79 לחוקת העבודה), והוא פנסיה צוברת (לפי סעיף 80 לחוקת העבודה). מכאן שצירופם לאחד מהמסלולים שנבחרו בפועל חורג מההסדרים שנקבעו בחוקת העבודה ומנוגד לתכליתו של סעיף 263 לחוק. 15. נימוק נוסף נמצא בעמדת הוועדה המקומית מעלה חרמון, המשיבה 2, כפי שהובעה בבית-דין קמא, כי יש לקבל את עמדת העובדים. מכאן נובע שהעובדים לא יכלו לדעת שעמדת המדינה תהיה שאינם זכאים לפנסיה תקציבית, גם אם היו פונים לבירור זכויותיהם אצל המעביד. מה עוד שלפנסיה תקציבית אין ביטוי בתלוש המשכורת, מאחר שמעצם טיבה היא ממומנת מתקציבו של המעביד, וללא הפרשות של העובד ממשכורתו. נוסף על כך, על-פי חוקת העבודה עובדי הרשויות המקומיות זכאים בנוסף לפנסיה התקציבית גם לקופת גמל (לפי הרישה לסעיף 79 לחוקת העבודה), כך שכאשר עובד ועדה, אשר יודע כי על-פי החוק הוא צמוד לתנאי העבודה של עובד המועצה, משווה את התלוש שלו לתלוש של עובד מועצה, הם נראים זהים, ואין כל דרך לדעת כי עובד הוועדה, בשונה מעובד המועצה, אינו זכאי לפנסיה תקציבית. ואכן על-פי טיעוני בא-כוח המשיבה 2 בערכאה קמא, כל העובדים ברשויות המקומיות המצויות בתחום השיפוט של המשיבה 2 נהנים מפנסיה תקציבית". (ההדגשות אינן במקור).

10. כבר כעת נאמר כי מוצאים אנו שיפים הדברים שנאמרו לעניין עובדי הועדה לתכנון ובניה מכוח קל וחומר ביחס לנסיבות המקרה דנן.

כפי שנבהיר, דעתנו היא כי בהינתן העובדה שהוראות חוקת העבודה חלות על הכבאים מכוח הסכם קיבוצי ולא מכוח הסדר קיבוצי בלבד, הרי שיש לפרש באופן דווקני את זכויותיהם מכוח החוקה ולקבוע בצמצום את גדרי הנסיבות בהן יראו אותם כמוותרים על זכויותיהם מכוח חוקת העבודה או הסכמים קיבוציים מאוחרים החלים עליהם, לרבות הסכם המעבר.
על פי הוראות החוקה, כפי שפורשו על ידי בתי הדין, לרבות בפסק הדין שצוטט לעיל, דרך המלך היא ביטוח עובד בפנסיה תקציבית, וביטוחו בפנסיה צוברת במקום פנסיה תקציבית יהא רק בהסכמה, שנטל הוכחתה על המעביד.

פרשנות שכזו מביאה, לגישתנו, למסקנה שלא הוכח בפנינו שהתובעים בוטחו בפנסיה צוברת וזכויותיהם הובטחו בהסדר פנסיוני כנדרש על פי הוראות חוקת העבודה, ולא הוכח כי בפעולותיהם, לרבות בחתימתם על הצעות הביטוח לפוליסות בחברת מגדל – ויתרו על זכותם לפנסיה תקציבית תוך שהם בוחרים, בחירה אמיתית מתוך מודעות והבנה - בביטוחם בפנסיה צוברת.

ונבהיר – אשר למהותן של הצעות הביטוח במגדל ואופיין של הפוליסות שהופקו לכאורה מכוחן – מוצאים אנו שלא הוכח, בין ברמת ההוכחה הנדרשת בנסיבות העניין ובין בכלל, כי מדובר בפוליסות אשר הבטיחו את זכויותיהם הפנסיוניות של הכבאים כמתחייב על פי חוקת העבודה.
איננו סבורים שלעניין זה די באמירות הכלליות והסתמיות של העדה מטעם מגדל או גזבר האיגוד, כפי שהובאו לעיל, וגם אין להסיק מסקנות מחייבות מדברי בעלי התפקיד באיגודים המקצועיים שמכתביהם צוטטו, מר בן אבי ומר ליברמן, אשר מעבר לכך שלא העידו בפנינו, הרי שלא ברור, למקרא מכתביהם, אם הם עצמם הבינו את מהותן המדויקת של ההפרשות שנעשו בגין התובעים.
אפילו עורכי הדין שהיו מעורבים בעניין בזמנו לא אמרו דברים חד משמעיים ביחס למהות המדויקת של ההפרשות שנעשו בגין התובעים, וגם עו"ד דוידוב (כתוארה אז) ציינה כי המידע אודות אופיין של ההפרשות נמסר לה ע"י האיגוד, והפנתה לעובדה שההפרשות לקופת גמל אמורות להיעשות ביחס למרכיבים שאינם פנסיוניים, להרחבת הכיסוי הפנסיוני.

בנסיבות אלה, אין תמה שהכבאים לא ידעו ולא הבינו מה מהותן ןמשמעותן של ההפרשות שנעשו בגינם, ככל שנעשו, ונזכיר כי התובעים שהצהירו על כך מפורשות לא נחקרו.
נוסיף, כי אחוזי ההפרשות כפי שנרשמו באותן הצעות ביטוח עליהן התובעים חתומים היו 5% למעביד ו- 5% לעובד, ומדובר בדיוק בשיעורים שנקבעו בהסכם 95 כהגדרתו לעיל, ולא בשעורים הרלבנטיים להפרשות לפנסיה, כך שבנקל יכול היה "העובד הסביר" לטעות גם בהקשר זה.
(ונזכיר, כפי שצויין לעיל, לא הוצגו בפנינו תלושי השכר של התובעים וגם לא דיווחים תקופתיים מחברת מגדל אשר נשלחו, ככל שנשלחו, לתובעים כעמיתים, אשר מהם ניתן ללמוד כי הודע להם אודות הכספים שהצטברו בגינם, שיעורם ומהותם).

11. נציין כי ערים אנו לשורה של פסקי דין שניתנו ע"י בתי הדין האזוריים אשר דנו בטענותיהם של עובדי רשויות מקומיות שבוטחו בפנסיה צוברת וטענו כי הם זכאים לפנסיה תקציבית, ובהם קבעו בתי הדין כי אינם זכאים לפנסיה תקציבית לאור הוראות הסכם המעבר.
[ראו, סק (ת"א) 1213/01 הסתדרות הכללית החדשה במרחב לוד - עיריית מודיעין (ניתן ביום 29/05/06, להלן: "עניין עיריית מודיעין"); עב' (ת"א) 2127/02 חיים כהן – המועצה המקומית רמת השרון, ניתן ביום 05/05/05, עבודה אזורי כרך כג' 219; עב' (ת"א) 7490/01 יגאל חן – המועצה האזורית חוף השרון, ניתן ביום 05/05/05, עבודה אזורי כרך כג' 221) ; ס"ק (ב"ש) 1003/00 הסתדרות הפקידים – המועצה האזורית שפיר, ניתן ביום 25.3.04)].

באותם פסקי דין, עליהם השליכה יהבה, ובצדק, המדינה, ניתן משקל מכריע להוראות הסכם המעבר ולעקרון הבסיסי שנטבע על ידיו, והוא הקפאת המצב הפנסיוני הקיים נכון ל"מועד הקובע" על פיו, כך שלא יצטרפו עובדים נוספים למעגל מקבלי הפנסיה התקציבית, וכך שהנתון שעל פיו תיקבענה זכויותיו של העובד הוא הוא מצב ביטוחו בפועל של כל עובד ב"מועד הקובע", ולא מועד הצטרפותו לרשות או עצם זכאותו העקרונית לפנסיה תקציבית.
גם בית הדין הארצי, בדונו בערעור שהוגש על פסק הדין בעניין עיריית מודיעין יצא מנקודת ההנחה האמורה, תוך שהוא מוסיף ומדגיש (בדעת הרוב) את החשיבות שיש לייחס לקיומו של "קו פרשת המים" שייצור עקרון פשוט כללי אחיד וחד בכל הנוגע לקביעת הזכאות הפנסיונית של העובדים, שאם לא כן "ימצא המגזר הציבורי במצב של בוקה מבוקה ומבולקה, במסגרתו נהיה עדים לגל תביעות של עובדים שיטענו כי היו זכאים להיות מבוטחים בפנסיה תקציבית במועד הקובע, וכי אי ביטוחם כאמור נעשה בניגוד לדין ולהסכמים קודמים. מצב כאמור של אי ודאות וריבוי תביעות, בא הסכם המעבר למנוע" (וראו, עסק 21/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – עיריית מודיעין, ניתן ביום 13/05/07).

ברם, עיון באותם פסקי דין מראה שבנסיבות שהיו מושא הדיון בהם, לא היתה מחלוקת שהיה מקום לראות את העובדים כמי שבוטחו בפועל בפנסיה צוברת, בהסדר כזה או אחר, ולכל היותר נטען כי הסדר הפנסיה התקציבית היה עדיף על הסדר הפנסיה הצוברת מכוחו בוטחו זכויותיהם של העובדים.
לא זאת אף זאת שבית הדין ראה לנכון להזכיר, בסיפת פסק הדין בעניין עיריית מודיעין, למשל, כי "ראוי להזכיר, כי העובדים לגביהם נסב סכסוך זה מבוטחים בפנסיה צוברת (ושלושה מהם בביטוח מנהלים), כך שקבלת עמדת המשיבה לא תותירם ללא זכויות פנסיוניות".

בענייננו, לעומת זאת, דעתנו היא כי לא ניתן לראות את התובעים כמי שהוכח לגביהם כי בוטחו בפנסיה צוברת במועד הקובע לפי הסכם המעבר, או כי הפוליסות אליהן הופרשו הכספים בגינם היו בגדר "בקופת גמל לקצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 שהינה קופת ביטוח (להלן: "ביטוח מנהלים")... – קופת גמל לקצבה כהגדרתה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופת גמל), התשכ"ד-1964 (שהינה קופת ביטוח או שאינה קופת ביטוח)".



אין מדובר, אם כן, בעובדים העונים על הגדרת "עובד קיים" לפי הסכם המעבר, אלא במי שעונים על הגדרת "עובד קבוע", ועל כן לא רלבנטית לגביהם טענת המדינה לפיה עצם זכאות העובד לפנסיה תקציבית נכון ל"מועד הקובע" אינה שוקלת משבוטח בפנסיה צוברת.

בענייננו, שנסיבותיו שונות מאלו שהתקיימו בעניינים שנדונו בפסיקת בתי הדין אליה התייחסנו וממקרים אחרים שנחשפו בפנינו ברבות השנים, ולדעתנו הינן מיוחדות ויוצאות דופן, מדובר בעובדים שאין חולק שבעת הרלבנטית היו זכאים לפנסיה תקציבית, ולכאורה לא נהנו מכיסוי פנסיוני כלשהו באותה עת, לא תקציבי ולא צובר, ולפחות לא הוכח אחרת; לעובדים שכאלה לא היתה התייחסות בהסכם המעבר, ואיננו סבורים שיש ללמוד מהוראותיו דין זהה לעובדים שנהנו מכיסוי ביטוחי של פנסיה צוברת.

12. נסכם ונאמר כי בהינתן האמור לעיל, סבורים אנו כי לאור רוח הדברים שצוטטו מתוך פסק הדין בעניין מעלה חרמון, שיפים לענייננו (חרף העובדה אליה הפנתה ב"כ המדינה שפסק הדין אינו דן מפורשות בנפקות הסכם המעבר, אולם יש לקחת בחשבון שניתן שנתיים לאחר חלות המועד הקובע הנדחה על פי הסכם זה), אין לראות את התובעים כמי שבוטחו בפנסיה צוברת מכוח הפוליסות בחברת מגדל, שמהותן לא הוכחה.
על כן אנו סבורים שהתובעים זכאים לפנסיה תקציבית, ונפנה גם לנימוק נוסף שהוזכר גם הוא בעניין מעלה חרמון, והוא שעמדת המעביד-האיגוד היתה בזמנים הרלבנטיים ועודנה – כי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית.
עוד נפנה גם לנתון נוסף, והוא העובדה שלא הוכחשה, לפיה יתר עובדי האיגוד בויתקם של התובעים, אשר עבדו ועובדים עימם כתף אל כתף – מבוטחים בפנסיה תקציבית.




13. כללו של דבר –

מוצהר בזאת כי התובעים זכאים לפנסיה תקציבית מיום שבו ביחס לכל אחד מהם הסתיימה תקופת הנסיון והוא הפך מעובד בנסיון לעובד קבוע, ועד למועד פרישתם.

14. לצורך מתן פסק דין משלים, ניתנת בזאת ארכה בת 30 יום מהיום לצדדים להודיע מה מבוקשם בכל הנוגע ליתר הנושאים העולים מכתבי התביעה שבפנינו –
א. חברת מגדל מתבקשת להודיע מה עמדתה באשר לדינה של תביעתה נוכח הקביעה לפיה התובעים זכאים לפנסיה תקציבית, ומה דינן של ההפרשות שהופרשו אליה לאור קביעה זו.
האיגוד, כנתבע בתביעה זו, והעובדים, כעמיתים בקרן, יגיבו להודעת מגדל בתוך 30 יום ממועד קבלתה.

ב. העובדים יודיעו מה מבוקשם בכל הנוגע לאותו חלק מושא כתב התביעה המתוקן, המתייחס להפרשות לפנסיה צוברת ביחס לרכיבים שאינם נכללים בשכר הקובע הרלבנטי לפנסיה התקציבית.
האיגוד והמדינה יוכלו להתייחס להודעת התובעים בתוך 30 יום ממועד קבלתם.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין פנסיה

  2. תוספת 10% לפנסיה

  3. הפסדי פנסיה לקטין

  4. חישוב פנסיית זקנה

  5. חישוב הפנסיה מקפת

  6. הקפאת זכויות פנסיה

  7. הוצאות רכב בפנסיה

  8. טעות בחישוב פנסיה

  9. קבלת פנסיה מגרמניה

  10. תשלום פנסיה לגרושה

  11. זכויות כבאים לפנסיה

  12. תאונות דרכים - הפסדי פנסיה

  13. פנסיה מוקדמת לימאים

  14. שכר קובע לפנסיית זקנה

  15. סעד הצהרתי ביטוח פנסיה

  16. הסכם רכישת זכויות פנסיה

  17. פנסיה לפי משכורת אחרונה

  18. הסכם רציפות זכויות פנסיה

  19. בקשה להגדלת אחוזי פנסיה

  20. תוספת משמרות הפרשה לפנסיה

  21. התפטרות עקב אי תשלום פנסיה

  22. ניכוי פנסיה מפיצויים בנזיקין

  23. אפליה בין נשים לגברים בפנסיה

  24. קג"מ משיכת כספי פנסיה תביעות

  25. חישוב הפסד פנסיה של הרוג בתאונת דרכים

  26. המשכורת הקובעת לפנסיה של שוטר

  27. השלמת פיצויי פיטורים - פנסיה

  28. התיישנות תביעה להפרשות לפנסיה

  29. פיטורים לפני צבירת ותק לפנסיה

  30. פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה

  31. צירוף תקופות עבודה לצורך פנסיה

  32. דרגה של עובד לצורך חישוב פנסיה

  33. הגדלת תקופת שירות לצורך פנסיה

  34. הגדלת ההפרשות לפנסיה של רופאים

  35. פיטורי עובדת קשישה אחרי גיל פנסיה

  36. הוצאת עובד לפנסיה בגין עבירת משמעת

  37. הסכם פנסיה של עובדים אדמיניסטרטיביים

  38. משכורת קובעת לפנסיה - דמי אחזקת רכב

  39. פיטורי אחיות 3 שנים לפני יציאה לפנסיה

  40. הבחירה בין אבדן פנסיה לאבדן תשלומים סוציאליים

  41. צירוף זכויות פנסיה - עבודה במשרות שונות

  42. חישוב הפנסיה של עורך דין בשירות הציבורי

  43. חישוב משכורת קובעת לפנסיה עובדי משרד החוץ

  44. בקשה לדחייה על הסף של תביעה להפרשי פנסיה

  45. פנסיה מוקדמת עובדי בנק זכאות לקבלת אופציות

  46. הוצאת עובד לפנסיה מוקדמת באישור נציגות העובדים

  47. פרישה לגמלאות: אי הכללת תוספת שכר בחישוב הפנסיה

  48. בקשה לצו מניעה זמני לאסור על הוצאת המבקשת לפנסיה במלאות לה 67 שנים

  49. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון