זכויות מאבטחי אישים בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות מאבטחי אישים בחו''ל: רקע כללי 1. אלה הן השאלות המרכזיות שהובאו לפתחנו: האם חל על התובעים, כמאבטחי אישים ומשלחות, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה"), אם לאו? האם חל על העסקת התובעים צו ההרחבה בענף השמירה? האם יש לראות בכל שעות השהיה במהלכן עסקו התובעים במשימות אבטחה כ"שעות עבודה" המזכות בשכר, אם לאו? האם פעלה הנתבעת בהתאם להסכמים החלים על הצדדים ולנהליה בכל הנוגע לתוספות שכר מיוחדות הנגזרות מאפיוני הפעילות המבצעית של התובעים? 2. על רקע מחלוקות אלה הוגשה התביעה לתשלום הפרשי שכר בעבור שעות פעילות מבצעית ועבודה ב"שעות נוספות" וכן לתשלום תוספות שכר מיוחדות. על רקע המחלוקת הנוגעת לתשלום בעבור עבודה ב"שעות נוספות" הונחה בפנינו אף תביעה נגדית מותנית שהגישה הנתבעת (להלן: "המדינה") להשבת תוספות שכר שקיבלו התובעים לטענתה כפיצוי בגין עבודה ב"שעות נוספות" ובשים לב לכך שאין חלות לשיטתה על העסקתם, הוראות חוק שעות עבודה. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 3. התובעים הועסקו בתקופה הרלבנטית לתביעה, החל מסוף שנות התשעים ועד לאמצע שנות האלפיים, כמאבטחי אישים ומאבטחי משלחות לחו"ל. זאת במסגרת אגף האבטחה הפועל בשירות הביטחון הכללי (להלן: "השירות") המופקד, בין היתר, ומכח חוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב - 2002 על הגנת המדינה מפני איומי טרור. חלק מן המאבטחים (התובעים) עסק בתקופה הרלבנטית באבטחת אישים בלבד, חלק עסק באבטחת משלחות בחו"ל ויש מבין התובעים שעסקו בשתי המשימות כאחד (ר' עדותו של עד הנתבעת מר א.ח. עמ' 28 לפרוטוקול כן ראה עדות התובע ג.ס. בעמ' 7 לפרוטוקול למטה ובעמ' 8 לפרוטוקול למעלה(. התובעים הועסקו כעובדים שעתיים ושכרם נגזר משעות עבודה בפועל (ר' עדות עד הנתבעת מר א.ח עמ' 29 לפרוטוקול באמצע). 4. בין התובעים לבין המדינה נערכו שני סוגים של הסכמים בכתב: הסוג האחד - כונה על ידי המדינה "חוזה מיוחד להעסקה בשכר שעה" והוא בא להסדיר, על-פי הכתוב בו, את תנאי העבודה של אלה מבין התובעים שעסקו באבטחת אישים בארץ. בחוזה זה אף נקבע אופן חישוב התמורה לה יהיה זכאי המאבטח ובלשון החוזה לאמור: "שכרו של העובד יחושב וישולם לפי מספר שעות עבודה בפועל. שכר השעה יחושב כשכר לפי שכר הבסיס המשולם לעובד בדרגה... בדרוג... בשרות המדינה ו/או על פי תעריף מקצועי כפי שנקבע על-ידי המשרד. ... שכרו של העובד יחושב על פי דיווח שעות עבודה חודשי בפועל שיוגש למשרד כשהוא חתום ומאושר על-ידי הממונה על העובד." כן נכתב שם כי השכר כאמור כולל כל תשלום או תוספת שאינה נזכרת במפורש בחוזה ואשר העובד עשוי להיות זכאי לה. הסוג השני - כונה על ידי המדינה "חוזה מיוחד להעסקת עובד" והוא בא, על-פי הכתוב בו, להסדיר את תנאי ההעסקה של מאבטחי משלחות לחו"ל שהועסקו אף הם בשכר שעתי. זאת, במסגרת יחידה מיוחדת בשירות שהוקמה בשנת 1997 שעסקה, בין היתר, באבטחת משלחות תלמידים לפולין, אבטחת תערוכות ואבטחת משלחות של ספורטאים המייצגים את מדינת ישראל בתחרויות בינלאומיות. הסכם זה הוגדר על ידי המדינה כ"הסכם מסגרת", אשר הוראותיו תכנסנה לתוקף רק במהלך העבודה בפועל בתוך תקופת ההסכם ובלשון ההסכם לאמור: "נוכח תנאי העבודה המיוחדים על-פי הסכם זה, אין העבודה מתבצעת לפיו באופן רצוף בכל תקופת הסכם המסגרת, אלא בתקופות קצובות במהלכו. הוראות ההסכם תכנסנה לתוקף עם הגעת העובד לעבודה ותהיינה בתוקף עד לסיום אותו פרק העבודה." עוד נקבע שם כי "שכרו של העובד הינו ייחודי ויחושב בהתאם לשכר השעה המשולם לעובד מדינה בדרגה... של הדרוג...". עם זאת וחרף ההוראות דלעיל, נכללו בחוזה זה גם "הוראות מסגרת" כלליות החלות על העובד מחוץ לשעות העבודה בפועל: כך למשל, נקבע בו כי העובד מתחייב למכסת ימי עבודה בחו"ל שלא תפחת מהיקף מסוים ובתקופות מסוימות בשנה, כי העובד מתחייב להציג מסמכים רפואיים, לעבור בדיקות רפואיות על פי דרישה וכן מתחייב שלא לעשות שימוש בתיעוד ובאשרות שנמסרו לו לצורך ביצוע עבודתו לצרכים פרטיים ולהשיב לשירות כל ציוד ותיעוד שנמסר לו. חרף השוני שבין סוגי החוזים (חוזה לאבטחת אישים והחוזה לאבטחת משלחות) הרי שסוג המשימות שביצעו התובעים לא חפף ולא נגזר מסוג החוזה עליו חתמו כאמור, כאשר המדינה לא השכילה למעשה להצביע גם על שוני רלוונטי הנוגע לשאלות שבמחלוקת בין משימות של אבטחת אישים לבין אלה של אבטחת משלחות. זאת כפי שיוסבר בהמשך. 5. אין חולק על כך כי עבודתם של התובעים "מעצם טיבה וטבעה" כללה עבודה בשעות בלתי שגרתיות, לעיתים בימי מנוחה וחגים ולעיתים בתנאי מזג אויר קשים, והיא היתה כרוכה בסיכון מבצעי. במסגרת עבודתם נדרשו התובעים לבצע לעיתים משימות בארץ ובחו"ל משך ימים רצופים הרחק מביתם. אין חולק אף על כך כי על העסקת התובעים חלות גם הוראות התקשי"ר וכן הוראות הסכמים והסדרים קיבוציים ככל שאלה הוחלו על עובדי השירות. בהקשר שבפנינו נודעת חשיבות לסיכום בכתב שנערך בשנת 1997 בין משרד האוצר, נציבות שירות המדינה והנהלת השירות, במסגרתו נקבע כי שכרם של עובדי השירות יותאם לשכר המשרתים בקבע בצה"ל, לרבות הזכאות לתוספת שכר מדורגת, שנגזרה מתנאי ההעסקה הייחודיים של עובדי השירות שכללו חשיפה לסיכון, עבודה מאומצת, תנאים פיזיים סביבתיים מכבידים ואחריות מוגברת. תוספת זו כונתה "תוספת פעילות מיוחדת" (להלן: "תפ"מ") והיא שולמה לתובעים כתוספת שעתית החל משעת עבודתם הראשונה ובשיעורים משתנים בהתאם למספר השעות ולסוג המשימה (ראה - סע' 14-17 לתצהיר עד הנתבעת, מר ש.כ., ראש ענף העסקות בשירות). 6. כפי האמור, חרף העובדה שלא הייתה חפיפה בין סוג המשימות בהן עסקו התובעים (אבטחת משלחות בחו"ל או אבטחת אישים) לבין סוג ההסכם עליו חתמו כמפורט לעיל, כאשר לפחות חלק מן התובעים ביצע את שתי המשימות של אבטחת משלחות בחו"ל ואבטחת אישים כאחד - הרי שהמדינה מצידה דבקה באבחנה שבין המשימות הללו ודבקותה התבטאה לא רק בשוני בנוסח החוזים, אלא גם בתנאי התגמול שהתלוו לכל משימה וכמפורט להלן: בעבור משימות של אבטחת אישים שולם לתובעים שכר על-פי התעריף השעתי הנקוב בחוזה בעבור 18 השעות הרצופות הראשונות בתוספת תפ"מ בשיעור הגבוה ביותר (מתוך 6 דרגות התפ"מ), המכונה "תפ"מ א+" וזאת החל מן השעה הראשונה. מהשעה ה-19 ואילך ועד לשעה ה-24 (ביממה) שולם לתובעים שכר שעתי בתוספת תפ"מ בשיעור נמוך יותר, המכונה "תפ"מ ג'"(דרגת התפ"מ החמישית). בעבור אבטחת משלחות שולם לתובעים שכר על-פי התעריף השעתי הנקוב בחוזה בעבור 16 שעות עבודה, בתוספת תפ"מ ג' החל מן השעה הראשונה לעבודתם. החל מן השעה ה-17 ועד לשעה ה-24 (ביממה) לא שולם לתובעים דבר בעבור שעות שהייתם במשימה. בנוסף לכך, מעבר למכסת ימי שהייה רצופים, אשר לטענת התובעים השתרעה על פני 12 יום, שולם להם שכר שעתי בעבור 8 שעות עבודה ביממה בלבד בתוספת תפ"מ ג' החל מן השעה הראשונה לעבודתם. בעבור שעות השהיה שמעבר לכך לא שולמה לתובעים תמורה שעתית כלל. 7. על רקע הדברים הללו התגלעו בין הצדדים מספר מחלוקות אותן ניתן להמשיג באמצעות השאלות או האבחנות כדלקמן: האחת - האם היו התובעים זכאים לתשלום בעבור כל שעה ושעה משעות השהייה במשימות של אבטחת משלחות בחו"ל (קרי - בעבור 24 שעות שהייה ביממה) ובעבור כל יום מימי המשימה - "מרגע ההמראה ועד לנחיתה בארץ"? מחלוקת זו מקפלת בחובה תת-מחלוקת הנוגעת לשאלה - האם יש לראות את כל שעות השהייה של התובעים במסגרת המשימה של אבטחת משלחות כ"שעות עבודה בפועל"? השניה - האם התובעים זכאים לתשלום בעבור "שעות נוספות" מכח חוק שעות עבודה או מכח צו ההרחבה בענף השמירה. השלישית - נוגעת בעיקרה לתוספת התפ"מ וכוללת בחובה מספר מחלוקות משנה, כדלקמן: מחלוקת המשנה האחת נוגעת למהות התוספת: בעוד התובעים טוענים כי תוספת התפ"מ איננה טומנת בחובה פיצוי בעבור עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים, אלא גמול מיוחד הנגזר מדרישות התפקיד לעבודה מאומצת, בשעות בלתי שגרתיות, תוך חשיפה לסיכון ותנאים סביבתיים קשים, הרי שהמדינה טוענת - כי התוספת הנ"ל כללה בחובה גם גמול הולם בעבור עבודה ב"שעות נוספות"; קביעת עמדה בסוגיה זו רלבנטית להכרעה בשאלת בסיס "השכר הקובע" של התובעים ככל שתתקבל תביעתם לתשלום תמורה בעבור "שעות נוספות" ולהכרעה בתביעה הנגדית המותנית שהגישה המדינה, קרי - תביעת ההשבה של תוספת התפ"מ, היה ותתקבל תביעתם של התובעים לתשלום תמורה בעבור "שעות נוספות". תת המחלוקת השנייה נוגעת להיקף הזכאות לתוספת התפ"מ, קרי - לשאלת זכאותם של התובעים לתשלום התוספת עבור כל שעה משעות שהייתם במשימה: בעוד התובעים טוענים כי יש לזכותם בתוספת בעבור כל שעה משעות שהייתם במשימה של אבטחת משלחות, החל ממועד תחילת המשימה ועד לסיומה ובשים לב לכך שכל שעות השהיה היוו לטענתם "שעות עבודה בפועל", הרי שהמדינה טוענת כי נוכח עמדתה לפיה אין לראות בכל שעות המשימה "שעות עבודה בפועל" הרי שאין התובעים זכאים לתוספת תפ"מ עבור כל שעה ושעה משעות השהייה. תת המחלוקת השלישית נוגעת לשיעורה של תוספת התפ"מ: בעוד התובעים טוענים כי נוכח אופי המשימות התובעניות הם היו זכאים לתשלום תוספת התפ"מ המירבית (א+) בעבור כל שעה משעות שהייתם במשימה, בין זו של אבטחת אישים ובין זו של אבטחת משלחות, הרי שהמדינה טוענת לשוני בין המשימות המצדיק אבחנה באשר לשיעורה של תוספת התפ"מ כפי ששולמה בפועל. להלן נתייחס למחלוקות אלה אחת לאחת הכרעה שעות העבודה של התובעים בגינן הם זכאים לשכר 8. השאלה שהובאה לפתחנו בהקשר זה הייתה כאמור - האם היו התובעים זכאים לתשלום בעבור כל שעות שהייתם במשימות של אבטחת משלחות לחו"ל וזאת, בשים לב לכך שהמדינה שילמה להם בגין משימות אלה שכר שעתי בעבור 18 שעות עבודה ביממה בלבד ובגין משימות אבטחת משלחות שהשתרעו מעבר למכסה של 12 יום - שולם שכר שעתי בעבור 8 שעות עבודה ביום בלבד (אשר לזכאות לתשלום על-פי שעות העבודה בפועל ראה - חוזה העבודה של התובעים; עמ' 29 לעדותו של מר א.ח. למטה). המדינה נימקה למעשה את אי תשלום השכר בעבור חלק משעות השהיה במשימות של אבטחת אישים בטענה שהתובעים היו רשאים לנצל חלק משעות השהיה במהלך הלילה לשינה וכן בטענה כי בחלק ממשימות האבטחה עמד לרשותם זמן פנוי משך היום במהלכו היו חופשיים לעסוק בענייניהם. זאת, בניגוד למשימה של אבטחת אישים הדורשת, לשיטתה של המדינה, אבטחה צמודה לאורך כל שעות המשימה לצד האישיות המאובטחת. 9. על מנת להכריע במחלוקת זו יש להשיב כאמור על השאלה - האם שעות השהיה בגינן לא שולם לתובעים שכר היו "שעות עבודה בפועל", אם לאו. שאלה אליה נדרש להלן. עם זאת וטרם שנכנס לעובי הקורה של הניתוח הראייתי, מבקשים אנו להעיר מספר "הערות מתודיות", אשר יתוו את הנתיב לניתוח זה: ההערה האחת - נוגעת להיבט של נטל הראייה והיא נסמכת על הנחת מוצא, שיש לה אחיזה בפסיקה, לפיה הנטל להראות אילו משעות "השהיה באתר העבודה" או בענייננו "שעות השהיה במשימה" היו שעות עבודה בפועל המזכות בשכר ואילו מהן היו שעות שהייה שאינן כאלה - מוטל על המעביד ((ראה - ע"ע 211/10 ארקדי נדצקי נ' שמירה וביטחון הצפון בע"מ, ניתן ביום 11.5.12 (להלן: "עניין נדצקי"), בסעיף 20 לפסק הדין). נוסיף עוד כי בשים לב לכך שקביעת זהותו של הנושא בנטל נגזרת משיקולי מדיניות, ובכלל זאת, מזהות הגורם האוצר באמתחתו את הראיות הרלוונטיות, הרי שההלכה הנ"ל מקבלת משנה תוקף במקרה דנן שעה שמטעמי סודיות ובטחון המדינה נמנע מן התובעים לקבל לידיהם באופן שוטף ובזמן אמת את הנהלים וההנחיות שבכתב הנוגעים לאופן ביצוע המשימות. ההערה השניה - נוגעת להיבט המהותי-משפטי של הגדרת המונח "שעות עבודה בפועל", כאשר בהקשר זה נסמכים אנו, כנקודת מוצא, על ההגדרות שבחוק שעות עבודה שעניינן עמידתו של העובד "לרשות העבודה". הגדרות שכוחן יפה בעינינו מן הבחינה המהותית-תכליתית לצורך האבחנה בין שעות שהיה שאינן באות במתחמן של "שעות עבודה בפועל" לבין שעות שהיה המצויות בדלת אמותיו של מתחם זה. זאת בין אם חל על התובעים חוק שעות עבודה ובין אם לאו. ההערה השלישית - הינה צורנית במהותה והיא נוגעת לאופן הצגת המסקנות העובדתיות-משפטיות בסוגיה מושא דיוננו. מסקנות אשר תתייחסנה באופן נפרד ל"שעות שהיה" שאמורות היו לטענת המדינה לשמש "כשעות שינה" לבין "שעות השהיה" שאמורות היו לטענת המדינה לשמש "כשעות פנויות" במהלך יום העבודה ובמסגרת המשימות של אבטחת משלחות בחו"ל. 10. בפסיקה נקבע כידוע כי התשובה לשאלה אילו שעות מתוך שעות השהיה באתר העבודה יש לראות כ"שעות עבודה" נגזרת ממכלול הנסיבות, ובכלל אלה - הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה, האם שהותו של העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או שמא מהווה היא את מהות עבודתו ותפקידו וכן, האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה אם לאו (ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון (1991) בע"מ - דלאיכה נאדל, מיום 4.5.2008 (להלן: "עניין נאדל"); וכן, עניין נדצקי). עוד נקבע כי ההכרעה בשאלה המשפטית באילו נסיבות יש לראות שעת שהייה שאיננה מזכה בשכר כ"שעת עבודה" - נסמכת על ההגדרה של המונח "שעות עבודה" כפי הגדרתה בחוק שעות עבודה , הקובע לאמור: "שעות עבודה" פירושו - הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20" סעיף 20 לחוק שכותרתו - "הפסקות", קובע לאמור: "(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. (ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות. (ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה." 11. על יסוד הגדרות אלה שבחוק נפסק ביחס לעובדי שמירה כי עצם השהות במקום העבודה מהווה ביצוע בפועל של העבודה. שכן, היא מקפלת בחובה את תכלית ההעסקה והתועלת לה ציפה המעביד שעניינה - הרתעה והפחתת הסיכון של גנבות ופריצות או מילוי התחייבויות הסכמיות כלפי הלקוח (ראה - ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ - מיכאל דנילוב, מיום 31.5.2005; כן ראה - נימוקיו של בית הדין האזורי לעבודה באותו עניין, אשר אושרו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה). על עמדה זו שב וחזר בית הדין הארצי לעבודה זה מקרוב בעניין נדצקי שם נפסק כך: "בקשר לעבודתם של שומרים החייבים להיות נוכחים באתר שמירה והם רשאים ללון שם, כבר נקבע כי יש לראות את מלוא שעות הנוכחות של השומר באתר השמירה שעליו הוא מופקד כשעות עבודה" 12. לכשעצמנו, סבורים אנו כי נוכח ההגדרות שבחוק שעות עבודה ובהנחה ששכר העבודה משולם בעיקרו בעבור פעולה או מאמץ של העובד שנועד להשיא תועלת למעביד - הרי שיש למקם את מרכז הכובד (לצורך ההכרעה בשאלת ההגדרה של "שעת עבודה") לאו דווקא במבחני "עיקר העיסוק" ו"הפעילות הנלווית לעיקר" ואולי אף לא בהיקף התועלת הצומחת למעביד מעצם המצאותו של העובד באתר העבודה - אלא בעובד עצמו, במאמץ ובאחריות הנדרשים ממנו. הווה אומר: במאמץ הפיזי, האינטלקטואלי או הנפשי הנלווה לשהיה במקום העבודה הנובע לעיתים מפעולות אקטיביות להן נדרש העובד במהלך שעות השהיה ו/או מהמגבלות המוטלות על חופש התנועה שלו ומהיקף האחריות בה הוא נושא במהלך השהיה בעבודה. שכן, אין האחריות לחייהם ושלמות גופם של בני אדם דומה להיקף האחריות המוטל על זה המופקד על שמירה על נכסים והגנה מפני נזק לרכוש. זאת שעה שגם באשר להגנה על רכוש קיים מנעד רחב של אחריות הנגזרת בעיקרה משוויו הכספי של רכוש זה. מעבר לכך, אין דומה היקף האחריות המוטל על מי שמגן על חייהם ושלמות גופם של בני אדם המצויים תחת סכנה מתמדת לבין מי שמגן על בני אדם שרמת החשיפה שלהם לסכנה נמוכה היא. כפי שהוסבר לעיל, היקף אחריות זה במהלך שעות השהיה, לרבות "שעות השינה" נעדר לטעמנו "זיקה טבעית" לשאלת "עיקר העיסוק" של העובד כפי שנכתב בעניינים מסוימים. זאת בין שמדובר ברופא, אח, מדריך בפנימיה לחוסים, שומר בחניון או מאבטח. ביחס לכך אלה יש לבחון לטעמנו את משמעותה של "שעת השהייה" "כשעת עבודה" דרך הפריזמה של היקף וסוג האחריות גם במהלך "שעות השינה" ולאו דווקא דרך זו של הזיקה ל"עיקר העיסוק". בהתאם לאמור, על מנת להכריע בשאלה האם יש לראות "בשעות שינה" כ"שעות עבודה בפועל" על בית הדין לבחון האם מוטל על העובד להקיץ משנתו בנסיבות מסוימות ואם כן באילו נסיבות ומה טיבן ושכיחותן, וכן ככל שהעובד נדרש להקיץ משנתו - מהן הפעילויות אותן הוא נדרש לבצע: האם עליו להיות נכון פיזית ונפשית לכל תרחיש שיהלום בהפתעה או שמא עליו להקיץ באופן מתוכנן על מנת לבצע פעולה רוטינית ידועה מראש. כמו כן יש לבחון מה היקף האחריות המוטל או המצופה מן העובד גם במהלך השעות בהן הוא רשאי "לנוח" מעבודתו ומה עלולה להיות התוצאה במקרה בו הוא ימנע מביצוע משימה אותה הוא נדרש לבצע במהלך השעות שנועדו לשמש כשעות שינה. שכן, כפי שהוסבר לעיל, אין דומה תוצאה הכרוכה באובדן חיי אדם או בסכנה לשלמות גופם, לתוצאה הכרוכה באובדן או נזק לרכוש. 13. הבהרות דלעיל רלבנטיות לענייננו שכן - יש בהן לטעמנו ליתן טעם להכרה המתחייבת בכל "שעות השינה" המוגדרות של התובעים - שלגבי כמותן ניטשה מחלוקת עזה בין הצדדים - כ"שעות עבודה בפועל". עם זאת, נדגיש כי בין אם נאמץ את המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הגדרת שעת שהייה "כשעת עבודה בפועל" (מבחן עיקר הפעילות והתועלת למעביד) ובין אם נאמץ את המבחן המוצע לעיל של היקף האחריות והמגבלות המוטלות על העובד כפועל יוצא מכך - הרי שהתוצאה במקרה זה תהא אחת והיא - כי יש להכיר בכל "שעות השינה" המוקצות במהלך המשימות של אבטחת משלחות כ"שעות עבודה בפועל" בגינן זכאים התובעים לשכר מלא. זאת מהטעמים שיפורטו להלן תוך התייחסות לתשתית הראייתית כפי שזו הונחה בפנינו: מעדותו של העד מטעם המדינה מר א.ח. מי שהיה בתקופה הרלבנטית סגן ראש מחלקת המבצעים ביחידה לאבטחת אישים (להלן: "מר א.ח.") עולה - כי מאבטחי המשלחות נדרשו להעמיד עצמם לרשות העבודה גם במהלך שעות השינה מבחינה זו שהיה עליהם להקיץ מיידית לשמע כל התרחשות ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. האם נאמר ביציאה אל המשלחות שהתפקיד מתחיל בעליה למטוס ומסתיים בנחיתה בארץ? ת. יכול להיות שנאמר על ידי המדריך. המשימה היא משימה נמשכת השאלה כמה זמן הוא מבצע עבודה בפועל. הוא זמין לעבודה תמיד. בשעות שהוא ישן הוא גם צריך להיות מוכן להקפצה." (עמ' 22 לפרוטוקול עדותו של א. ח למטה כמו כן ר' עמ' 24 לפרוטוקול באמצע) כך גם במסגרת תצהירו העיד מר א.ח. לאמור: "הלילות מהווים זמן כוננות ומצריכים במידת הצורך תגובה מהירה" (ראה סעיף 10 לתצהיר מר א.ח.). כך עולה גם מהגיונם של דברים המחייב כי נוכח תפקידם של התובעים שהיה כרוך בהגנה על חיי אדם המצויים בסיכון מתמיד היה עליהם להקיץ למשמע כל רחש חשוד או כל קריאה לעזרה ולגלות נכונות לחשוף עצמם לעימותים ולסיכונים. נוכח דריכות מתמדת זו וכעולה מן הראיות, שנתם של התובעים הופרעה דרך קבע לא מחמת המצאותה של עדשה שהוטמנה ללא ידיעתם, אלא - עקב דרישה ידועה ומפורשת "לעלות על יצועם" כשבגדיהם לגופם וכלי הנשק בהישג ידם המיידי (ראה - עמ' 25 באמצע (ראה - סעיף 10 לתצהיר התובעים). דברים אלה לא נסתרו למעשה בראיות המדינה משזו בחרה שלא לזמן לעדות את הגורם ששימש בזמנו ובתקופה הרלוונטית לתביעה כמפקד היחידה לאבטחת משלחות, מי שהיה מצוי בהנחיות שניתנו בשעתו לתובעים ביחס לאופן בו עליהם לנהוג במהלך "שעות השינה" שהוקצו במשימות אלה (ראה - עמ' 28 לפרוטוקול עדותו של מר א.ח באמצע כן ר' עמ' 15 לפרוטוקול עדותו של התובע מר ד.ב ). על כך יש להוסיף כי רמת הדריכות, העירנות וגילוי האחריות לה נדרשו התובעים במסגרת המשימות שבוצעו בחו"ל, ובכלל אלה משימות של אבטחת משלחות בחו"ל - הייתה מוגברת. זאת בשים לב למצבת כוח האדם המצומצמת במשימות הללו וליתר דיוק, בשים לב לדברי העד מטעם המדינה מר א.ח בדבר "העדר אפשרות להחליף לעיתים תכופות את העובד במהלך המשימה" (ר' סעיף 15 לתצהירו של מר א. ח). על רקע כל אלה - יש לראות אפוא בכל "שעות השינה" שהוקצו במהלך ביצוע המשימות של אבטחת משלחות - "כשעות עבודה בפועל" ומכאן כשעות המזכות בתשלום שכר שעתי מלא. אשר לשעות השהיה היומיות שהיו לטענת המדינה "פנויות מעבודה" במסגרת המשימות של אבטחת משלחות - נשוב ונזכיר כי המדינה אשר היא הנושאת בנטל להראות מה היה היקף "שעות העבודה בפועל" - מתוך כלל שעות השהיה של התובעים במשימה - לא עמדה בנטל זה: התובעים כפרו מכל וכל בטענתה של המדינה, לפיה המשימה של אבטחת אישים כללה שעות שהייה במהלך היום שהוגדרו כ"שעות פנויות" מעבודה ודאי שלא כמתכונת אופיינית ושכיחה במשימות של אבטחת משלחות. במסגרת התצהירים שהוגשו לבית הדין, העידו התובעים כי במהלך הפעילות של אבטחת משלחות לחו"ל הם עבדו "סביב השעון" ימים רצופים וכי בתדריכים שחולקו לפני היציאה למשימות אלה נכתב - כי העבודה משתרעת על פני 24 שעות - "מרגע ההמראה ועד לרגע השיבה לארץ". על דברים אלה שבו וחזרו התובעים למעשה גם במהלך חקירתם הנגדית בבית הדין, שם הודגשה אחריות המאבטח לכלל חברי המשלחת משך כל שעות המשימה 24 שעות ביממה (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול עדותו של התובע, מר ג.ס באמצע). העד מטעם המדינה מר א.ח. הודה הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית בכך שבמקרים מסוימים - שהיו קשורים לדבריו לסוג המשלחת - התובעים לא קיבלו שכר בעבור כל השעות במהלכן עבדו בפועל באבטחת המשלחת (ראה - עמ' 27 לחקירתו של א.ח. באמצע כמו כן ר' סעיף 13 לתצהירו). הודאה שהעצימה את ההצדקה להעברת הנטל אל כתפי המדינה להראות באילו סוגי משלחות קיבלו התובעים שכר מלא בעבור כל שעות "העבודה" ובאילו מקרים נגרע חלקם. בנסיבות אלה משהנתבעת לא הציגה רישומים או ראיות המלמדים על סוגי משלחות שאובטחו ולנהלי האבטחה השונים שאפשרו לשיטתה וביחס למשלחות מסוימות "שעות מנוחה פנויות מעבודה", משהיא לא הציגה ראיות המלמדות על שכיחות המשימות של אבטחת משלחות שכללו לשיטתה "שעות פנויות" כמו גם על היקף "השעות הפנויות" הנטענות ומשהיא בחרה שלא לזמן לעדות את הגורם שהיה אחראי על אבטחת המשלחות בתקופה הרלוונטית לתביעה - הרי שיש לדחות את טענותיה בהקשר זה ולהעדיף את גרסת התובעים. גרסה ממנה עולה כי המשימה של אבטחת משלחות לא טמנה בחובה "שעות פנויות" כלל ועיקר וחייבה את המאבטחים "להעמיד עצמם לרשות העבודה" - החל ממועד היציאה למשימה ועד למועד החזרה לארץ (לעניין קיומן של הוראות קבע ואי הצגתן ראה - עמ' 24 לפרוטוקול עדותו של מר א.ח. למעלה: כן ראה עמ' 23 לפרוטוקול עדותו). 14. מכל הטעמים הללו סבורים אנו אפוא כי יש לראות את כל שעות השהיה של התובעים במהלך המשימות, לרבות המשימה של אבטחת משלחות - "כשעות עבודה בפועל" בגינן זכאים התובעים לשכר עבור כל שעה ושעה משעות המשימה. כפועל יוצא מכך זכאים התובעים אף לכל הזכויות הנלוות הנגזרות מן התמורה כאמור. האם חל על העסקת התובעים חוק שעות עבודה ומנוחה 15. התובעים טענו לתחולתו של חוק שעות עבודה ומכאן גם לתחולתה של החובה המעוגנת בו לתשלום תמורה בעבור עבודה ב"שעות נוספות". על-פני הדברים, נראה כי לשון החוק עצמו נותנת מענה למחלוקת שהתגלעה בשאלה זו ובהקשר זה מכוונים אנו לסעיף 30(א)(2) הימנו, הקובע כי אין "חוק זה" חל על העבדתם של "עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות". 16. בפסיקה שעסקה בשאלת תחולתו של החריג המעוגן בסע' 30(א)(2) לחוק שעות עבודה על מאבטחים בשרות, אשר הועסקו אף הם ובדומה לתובעים בחוזים אישיים ביחידות עתודה כמאבטחי טיסה נקבע - כי תפקידם של המאבטחים תואם את האמור בפסקה השניה של חוק שעות עבודה החל על עובדי מדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות (ראה - ע"ע 1265/01 פלונים נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.10.02, לא פורסם). משכך נפסק כי אין מאבטחי הטיסה זכאים לתמורה בעבור עבודה בשעות נוספות על פי חוק שעות עבודה. לכשעצמנו, איננו רואים שוני רלוונטי המצדיק אבחנה בין התובעים דכאן לבין מאבטחי הטיסה שם, אליהם התיחס כאמור בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו. זאת, בשים לב לתכליתו של הסעיף המחריג, ובשים לב לעקרונות של "תקנת הציבור" הנוגעים למגבלות החלות על היקף העסקתם של עובדים כשם שיבואר מייד להלן: סע' 30(א)(2) לחוק שעות עבודה נתן ביטוי להכרה בכך שהוראות החוק הקשיחות אינן ניתנות ליישום הולם והוגן ביחס לקבוצות עובדים מסוימות הנדרשות לשעות עבודה ולמתכונת עבודה גמישה, נוכח דרישות התפקיד לרבות אלה המוטלות על עובדים העוסקים בתפקידי בטחון ואבטחה. יש להבהיר כי אי החלת הוראות החוק אין משמעו כי המעסיק, לרבות המדינה, רשאי לעשות ככל העולה על דעתו בכל הנוגע לשעות העבודה והמנוחה של העובד. שכן, עדיין מוכפף הוא לעקרונות של "תקנת הציבור" בכל הנוגע להיקף שעות ההעסקה, תוך הקצאת זמן סביר למנוחה ושינה, תוך התחשבות באמות המידה ובעקרונות העומדים בבסיסו של חוק שעות עבודה אשר הוסיף עליהם הוראות קשיחות ואחידות ביחס למתכונת ההעסקה של אלה שלא הוחרגו מתחולתו. על רקע דברים אלה יש לפרש וליישם את החריגים שבחוק, לרבות החריג הקבוע בסעיף 30(א)(2) הימנו דרך הפריזמה של עקרונות אלה שנועדו בעיקרם להגן על איכות חייו של העובד. זאת, תוך הקצאת פרקי זמן סבירים למנוחה והחלפת כוחות, לפעילות משפחתית וחברתית, להכשרה מקצועית ולבניית עתידו. עקרונות אלה נועדו גם לקדם עובדים הבאים מקרב אוכלוסיות מוחלשות או מופלות - על רקע אילוצים הנוגעים לשעות העבודה - ולאפשר השתלבותם השוויונית בשוק העבודה וכן להביא להקצאתה ולחלוקתה של "העבודה" בין קבוצה רחבה ככל הניתן של דורשי עבודה (ר' תע"א 2377/09 תומר שטרן נ' מלונות אפריקה ישראל בע"מ פורסם באתר נבו להלן: "עניין שטרן"). על רקע זאת נפסק כי התמורה בעבור עבודה בשעות נוספות נועדה מחד לייצר תמריץ שלילי למעביד לחרוג משעות העבודה המוגדרות בחוק ומנגד לשמש כפיצוי לעובד וכשיפוי על הנזק הישיר או העקיף הנגרם לו בשל עבודה מאומצת בשעות נוספות (ראה - עניין שטרן). משמעות הדברים היא כי בבוא בית הדין לקבוע האם יש ליישם במקרה ספציפי סעיף המחריג את תחולתו של חוק שעות עבודה - עליו לבחון אם החרגה זו אכן נדרשת ומוצדקת בעיקרה בשל מהות העבודה המקשה על הצדדים "להתיישר" עם מסגרות העבודה הקשיחות המוגדרות בחוק או שמא משמשות "דרישות התפקיד" - אף שהן עונות אולי "פורמאלית" לדרישות ההחרגה - בעיקר כאמצעי לעקוף נורמות ראויות של העסקה בשעות עבודה סבירות ו/או תשלום תמורה הוגנת בנסיבות העניין. תמורה המביאה בחשבון את המאמץ המיוחד הנדרש מן העובד כמו גם את הנזקים שעשויים להגרם לו בגין שעות עבודה מרובות. בנסיבות מן הסוג השני עומדת בפני בית הדין האפשרות לפרש את דרישות ההחרגה בצמצום או לזכות את העובד בפיצוי, שלא על פי חוק, בגין פגיעה "בתקנת הציבור" והפרת חובת תום הלב בשיעור כפי שיראה לו נכון. הבחירה בין האפשרויות הללו נגזרת משורה של שיקולים ובכלל אלה, מעוצמתה והיקפה של החריגה מנורמות העסקה סבירות המשקפות כאמור את "תקנת הציבור". אנו סבורים כי במקרה דנן תפקידם של התובעים אכן חייב באמת ובתמים העסקה בשעות עבודה גמישות במהלך המשימות ועמידתם לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה "הרגילות" הקבועות בחוק שעות עבודה. כמו כן סבורים אנו כי החרגתם ממסגרת התחולה של הוראות שעות עבודה - כפועל יוצא של דרישות התפקיד - לא נועדה לעקוף ולאיין את ליבת הנורמות המשקפות את "תקנת הציבור" המהווה את בריח התיכון של חוק שעות עבודה. זאת, בשים לב לכך, שהתובעים הועסקו, במתכונת המתוארת לעיל, במשרות חלקיות ביותר, משך תקופות קצרות ושעה שעולה כי לגבי רובם היוותה עבודתם כמאבטחים עיסוק נוסף לצד לימודיהם שהוו את עיקר עיסוקם וכן, בשים לב לכך שהתובעים היו זכאים לתוספת תפ"מ כבר משעת עבודתם הראשונה. תוספת שהביאה בחשבון גם את שעות העבודה הארוכות להם נדרשו במהלך ביצוע המשימה. זאת כפי שיבואר בהמשך, עת נדון במהותה של תוספת זו. נוסיף על כך כי ביחס לכל ההיבטים הרלוונטיים דלעיל - לא הצביעו התובעים על שוני בינם לבין מאבטחי הטיסה לגביהם נפסק כי אין חלות עליהם הוראות חוק שעות עבודה המזכות בתמורה בעבור עבודה ב"שעות נוספות" כהגדרתן בחוק. בנסיבות הללו לא זו בלבד שמן הראוי להחיל על התובעים אותם עקרונות כפי שנקבעו בעניינם של מאבטחי הטיסה נוכח התקדים המחייב אלא גם נוכח ערכי השוויון. ערכים להם כידוע מחויבת המדינה כמעסיק. 17. לבסוף יאמר - כי לא נסתרה מעינינו טענת התובעים הטוענים כי הם אינם עונים להגדרה שבסעיף 30(א)(2) לחוק שעות עבודה וכי יש לאבחן בינם לבין מאבטחי הטיסה מהטעם שסעיף זה מחייב לשיטתם קיומם של יחסי עובד ומעביד רצופים "גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות" - תנאי שלא התקיים בעניינם. בהקשר זה נסמכים התובעים על לשונו של "חוזה העבודה המיוחד להעסקת עובד" המתייחס לאבטחת משלחות. לשון הקובעת כי הוראות ההסכם תיכנסנה לתוקף עם הגעת העובד לעבודה ותהיינה בתוקף עד לסיומה. משכך לטענתם מאחר ובעניינם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בפרקי הזמן שבין המשימות - הרי שהם אף לא נדרשו לעמוד לרשות המעביד "מחוץ לשעות העבודה הרגילות" כמשמעות הדיבר בסעיף 30(א)(2) לחוק שעות עבודה. 18. עם כל היצירתיות שובת הלב שבטענה זו ואף אם נניח כי קיים שוני בין חוזי ההעסקה של חלק מן התובעים לבין אלה של מאבטחי הטיסה - עובדה שלא הוכחה - הרי שאין לקבלה וזאת משני טעמים: הטעם האחד נוגע לפרשנות המוטעית לטעמנו של התובעים של הוראות חוק שעות עבודה ואילו הטעם השני נוגע לפרשנות המוטעית, לעניות דעתנו, של הוראות חוזה העבודה: אשר לטעם הראשון, הנוגע להוראות החוק - הרי שאף אם תתקבל עמדת התובעים לפיה שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד לכל דבר וענין אך ורק במהלך תקופת המשימות (אך לא ביניהן), הרי שאת הביטוי שבחוק "מחוץ לשעות העבודה הרגילות" יש לפרש בזיקה ליתר הוראותיו ולתכליתו, הווה אומר: "מחוץ לשעות העבודה הרגילות" המוגדרות בחוק, אלה המגדירות "יום עבודה" או "שבוע עבודה". הגדרות שאין בינן לבין "שעות המשימה הרגילות" דבר וחצי דבר. זוהי הפרשנות היחידה המתיישבת לטעמנו עם תכלית החריג המעוגן בסעיף 30(א)(2) לחוק, זה המביא בחשבון את אילוצי התפקיד של אלה מבין עובדי המדינה שתפקידם מחייב עבודה בהיקף שעות שאינו מתיישב עם "מסגרת השעות הרגילות" הקבועות בחוק שעות עבודה. זאת שעה שבמקרה דנן אין חולק על כך שהתובעים נדרשו לעמוד לרשות העבודה מעבר לשעות העבודה "הרגילות" המגדירות את "יום העבודה" או "שבוע העבודה" על פי חוק שעות עבודה, בדומה לעמיתיהם מאבטחי הטיסה. אשר לטעם השני, הנוגע לפרשנות המצמצמת והמוטעית של חוזה העבודה, הרי שאין מקובלת עלינו עמדת התובעים לפיה לא שררו יחסי עובד ומעביד בינם לבין השרות לכל דבר ועניין מחוץ לתקופת המשימות לרבות סוגיית החלתם של "עקרונות מסגרת" שקובעו מניה וביה בחוזי העבודה עצמם ובנוהג שהשתרש בין הצדדים. בהקשר זה מכוונים אנו ל"חובות מסגרת" כגון חובת הנאמנות, הגילוי, הסודיות, לחובה לשמש ככוננים לתקופות מוגבלות מחוץ לתחום המשימות, ולחובה להגמשה בשעות עבודה תוך החרגה מתחולתו של חוק שעות עבודה. דואליות זו ביחס לעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד עולה בקנה אחד עם עמדת הפסיקה שהכירה באפשרות לפיה ישררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד לענין אחד אך לא ביחס לאחר (ראה - דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פורסם באתר נבו). נוכח האמור, אף אם נכתב בחלק מהסכמי העבודה של התובעים - אלה המתייחסים למשימות של אבטחת משלחות - כי הוראותיהם תהיינה בתוקף במהלך תקופת המשימות בלבד הרי שיש לפרש אמירה זו על רקע מכלול הוראות ההסכם הכתוב עצמו, על רקע התנהגות הצדדים והנסיבות - כאמירה החלה רק ביחס לחלק מתנאי ההתקשרות (ראה - עמ' 29 לפרוטוקול עדותו של מר א.ח. למעלה). כסרח עודף יאמר כי התובעים עצמם ציינו - וטענתם זו מקובלת עלינו - כי ההוראה ההסכמית המכוננת לכאורה את יחסי העבודה התחומים שבין הצדדים אך ורק בתקופת המשימות, עוגנה בחוזי ההעסקה שעניינם אבטחת משלחות לחו"ל ובהם בלבד, להבדיל מחוזי ההעסקה של אבטחת אישים. זאת, שעה שבפועל חלק ניכר מהתובעים ביצע (ללא כל קשר להסכם עליו חתם) משימות של אבטחת משלחות ואבטחת אישים כאחד. מכאן, שאף לו היתה מקובלת עלינו פרשנות התובעים באשר להוראות החוק וההסכם, הרי שלא היה בכך כדי להועיל לכל התובעים באופן גורף. חלות צו ההרחבה בענף השמירה על העסקת התובעים 19. הטענה הנוספת והחלופית שבפי התובעים היתה - כי הם היו זכאים לתשלום בעבור עבודה "בשעות נוספות" מכוח צו ההרחבה בענף השמירה. מנגד, טענה המדינה כי יש לדחות טענה זו. שכן, היא לא הועלתה במסגרת כתב התביעה המתוקן ומשכך מהווה הרחבת חזית. אנו סבורים כי נוכח העובדה שמדובר בטענה משפטית במהותה המושתתת על התשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני בית הדין ונוכח העובדה שמדובר בשאלה עקרונית הנוגעת לציבור של עובדים וכן, בשים לב לכך שמדובר בטענה המועלית כנגד המדינה לאחר שניתנה לה הזדמנות ראויה להתייחס אליה בהיבט המשפטי - הרי שיש מקום להזקק לה ולהכריע בה לגופה. עם זאת נקדים ונאמר כבר כאן - כי הכרעה זו מובילה דווקא לעבר דחייתה של הטענה מהטעמים כדלקמן: ראשית לשון צו ההרחבה בענף השמירה מסייגת את תחולתו לגבי עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים נפרדים, שכן צו ההרחבה עצמו קובע כי הוא יחול על כל העובדים "למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם". זאת כאשר על יחסי הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים שחלים על העובדים בשירות המדינה וכן הוראות התקשי"ר (ר' חוזי העסקה של התובעים וכן סעיף 1.021 לתקשי"ר. על מעמדו של התקשי"ר המרוכב מהוראות חקיקה ראשית, חקיקת משנה הסכמים קיבוציים והוראות מנהל ראה - ע"ע 668/07 יוסף אברהם עו"ד נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה, ניתן ביום 15.4.10; בג"ץ 1800/07 לשכת עורכי הדין נ' נציבות שירות המדינה, ניתן ביום 7.10.08) שנית צו ההרחבה בענף השמירה איננו חל על המדינה אף בהתאם לעקרונות שגובשו בפסיקה בכל הנוגע להיקף תחולתם של צווי הרחבה, עקרונות הנגזרים כידוע מ"שיטת ההסכמים המפעליים" ו"מעיקר עיסוקו" של המעביד ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה המביא מדבריו של בית המשפט העליון בהקשר זה לאמור: "הכלל הוא כי "השיטה בישראל [לעניין היקף תחולתם של הסכמים קיבוציים] היא "שיטת ההסכמים המפעליים" או ה"ענפיים", ולא שיטת 'ההסכמים המקצועיים'. המקובל בישראל הוא שנערכים הסכמים קיבוציים לגבי כלל העובדים במפעל, ולא נערכים הסכמים נפרדים לגבי העובדים בכל מקצוע ומקצוע" (דב"ע לא4-1 בנק אוצר לחייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים דב"ע ב, 260). באותו עניין נקבע, בין היתר, כי ההסכם הקיבוצי שהיה בבנק בו הועסקה התובעת באותו עניין, חל אף על עובדת שירותים בסניף הבנק בו הועסקה. הלכה זו עולה בקנה אחד עם הלכה שנפסקה בבית-המשפט העליון לאמור: "תחולת ההסכם [הקיבוצי] תלויה במה עוסקים המעבידים. אין זה חשוב במה עוסק העובד... עובד העוסק בתפרות בענף ייצור נעליים זכאי לשכר כקבוע בצו, אפילו אין הוא יוצר נעליים, ובלבד שהמפעל שבו הוא עובד יהא נמנה על ענף ייצור נעליים. אם חל ההסכם על מפעל המייצר נעליים, הוא חל גם על השוער והמזכירה שהם עצמם אינם עוסקים בייצור הנעליים. אך אם אין המפעל נמנה על ענף ייצור נעליים, לא נודעה חשיבות לשאלה במה עוסק העובד. ההסכם הקיבוצי אינו חל על המפעל וממילא אינו חל על עובדיו" (ע"א 53/71 רוזן נ' ליזרוביץ [2], בעמ' 52)." (ראה - ע"א 53/71 צבי רוזן - מרדכי ינקלביץ שותפות נ' יחזקאל ליזרוביץ פ"ד כ"ו(1) 48: דב"ע נ"ו 6-4 כפר הנופש של יגאל בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות פורסם באתר נבו). זכאות התובעים לתוספת תפ"מ - (תוספת פעילות מבצעית) 20. עיקר טענתם של התובעים בהקשר זה היתה כאמור כי לאור מהותה של תוספת התפ"מ ולאור מהות התפקיד שביצעו כמאבטחי משלחות וכמאבטחי אישים ודרישותיו, הם היו זכאים לתשלום תוספת התפ"מ המירבית הקבועה בנהלי השירות (א+) (מתוך שש רמות של תוספת זו) וזאת בעבור כל שעה ושעה משעות עבודתם; דהיינו - בעבור כל השעות במהלכן שהו במשימות - הן אלה של אבטחת אישים והן אלה של אבטחת משלחות. 21. בהקשר זה נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש לדחות את טענת התובעים לפיה הם היו זכאים לתשלום תוספת תפ"מ מירבית בעבור כל שעות עבודתם, אך מאידך יש לקבל את טענתם לפיה הם היו זכאים לתשלום תוספת תפ"מ בעבור משימות של אבטחת משלחות, זהה בהיקפה וברמתה, לזו ששולמה בעבור משימות של אבטחת אישים. על מנת לנמק מסקנה זו, נתייחס תחילה למהותה של תוספת התפ"מ כפי שהיא עולה מן הראיות. במהלך הדיון הוצגו בפנינו שני נהלים העוסקים בקביעתה של תוספת התפ"מ - האחד מיום 5.9.97 המתייחס לתקופת העסקתם של התובעים והשני שהוצא אומנם לאחר תום תקופת העסקתם (ביום 10.2.10) אך יש בו ללמד ביתר בהירות על מהותה של התוספת ועל אופן קביעתה גם בתקופה הרלוונטית לתביעה. זאת בשים לב לעדותו של העד הנוסף מטעם המדינה מר ש.כ. - ראש ענף העסקות בשירות לפיה, הנוהל המאוחר לא הביא למעשה לשינוי בעקרונות התשלום של התוספת אלא רק הבהיר וחידד אותם (ר' עמ' 31 לפרוטוקול למעלה) וכן כעולה מניה וביה מלשון הנהלים עצמם: משמע - השוואה בין לשון הנהלים מלמדת כי נוהל התפ"מ המאוחר לא בא אלא להגדיר באופן בהיר ככל הניתן את הקריטריונים המזכים בתוספת התפ"מ, את אופן השקלול ביניהם וכן את הדרכים הפרוצדוראליות לקביעת שיעור התפ"מ לעובדים השונים בהתחשב באפיוני תפקידם לרבות דרכי ערעור וההשגה על קביעות אלה. מעיון בנהלים כמו גם מעדות מר ש.כ. עולה עוד - כי אלה נועדו במקורם לחול על עובדים המעסקים במשרה תקנית, באופן שחייב התאמתם להעסקת התובעים כעובדים מחוץ לתקן במשימות מוגדרות ובשכר שעתי (ר' עדות מר ש.כ, עמ' 31 לפרוטוקול באמצע וכן עמ' 33 באמצע). עיון בנהלי התפ"מ, המוקדם והמאוחר, ככל שהם רלוונטיים למתכונת העסקתם של התובעים מלמד עוד - כי שיעור התפ"מ נקבע על בסיס שקלול המביא בחשבון ארבעה סוגים של דרישות תפקיד ייחודיות על פי חלוקה לשלוש רמות ובכלל אלה דרישות שעניינן חשיפה לסיכון מבצעי, לעבודה בשעות מיוחדות, לתנאים סביבתיים מאתגרים המצריכים מאמץ פיזי ונסיעות מרובות ולמשימות מורכבות הדורשות אחריות מקצועית. זאת תוך מתן משקל יחסי שונה (באחוזים) לכל אחד מסוגי הדרישות למיונן. כך למשל, נקבע בנוהל התפ"מ מיום 10.2.10 כי לצורך קביעת שיעור התפ"מ המשוקלל ינתן משקל של 25% לדרישה שעניינה חשיפה לסיכון מבצעי, 15% לדרישה שעניינה חשיפה לתנאים סביבתיים המצריכים מאמץ פיזי ונסיעות, 30% לדרישה שעניינה שעות מיוחדות ו-30% לדרישה שעניינה מורכבות ואחריות מקצועית. במסגרת אותו שקלול אף נקבעו כאמור שלוש רמות: "נמוך", "בינוני" ו"גבוה" המזכות בניקוד שונה ביחס לכל דרישה או קריטריון: כך למשל, נקבע ביחס לדרישה של "שעות מיוחדות" כי רמת הניקוד הגבוהה ביותר (15 נקודות בשקלול) תנתן למי שנדרש בתכיפות גבוהה ביותר לעבוד בשעות בלתי שגרתיות, למי שחשוף לשיבושים בחיי היומיום, לכוננויות ולאזעקות, לעבודה בשבת ובחג ולעבודה רבה מהבית. רמת הניקוד הבינונית בגין דרישה זו (המעניקה 10 נקודות בשקלול) ניתנה למי שנדרש לעבודות מיוחדות בתכיפות של מס' פעמים בחודש, לשעות עבודה בלתי שגרתיות, לכוננויות ולאזעקות עבודה במשמרות ואחריות כוללת מהבית. רמת הניקוד הנמוכה בגין דרישה זו (5 נקודות בשקלול) ניתנה בעבור "ימי עבודה ארוכים בשגרה" תוך הבהרה כי הכוונה "לימי עבודה ארוכים מהמקובל" (לפחות 12 שעות בשגרה). הדרישה של "סיכון מבצעי" ובהתאם לכך גם רמת הסיכון נקבעה בהתאם לתכיפות החשיפה אליו, מרמת חשיפה גבוהה של פעמיים בשבוע, דרך רמת חשיפה בינונית של אחת לשבועים ועד רמת חשיפה נמוכה "לעיתים רחוקות, אך לפחות אחת לחודש". אשר לדרישה שעניינה "תנאים סביבתיים המצריכים מאמץ פיזי ונסיעות" - הוגדרה רמת החשיפה הגבוהה ביותר לדרישה זו כפעילות יומיומית בסביבה המאופיינת בדחיסות, רעש, תנאי מזג אויר קשים, פעילות המחייבת מאמץ גופני רב - עמידה, סחיבה והפעלת כוח, ולעיתים קרובות מאוד נסיעה המחייבת העדרות ממושכת מהבית. רמת החשיפה הבינונית לדרישה הנ"ל הוגדרה כמאמץ פיזי בנסיעות, פעילות בסביבת עבודה כמתואר לעיל המתרחשת מדי פעם ולא באופן יומיומי, מאמץ גופני אינטנסיבי המתבטא בגירוי חושי (ראיה, שמיעה) והעדר ניידות מדי פעם וכן, נסיעות המחייבות העדרות ממושכת מהבית. רמת החשיפה הנמוכה לתנאים סביבתיים כאמור הוגדרה - כעבודה בתנאי משרד בעייתיים כמו מיקום מנותק, תנאי עבודה מיוחדים מהבחינה הפיזית ונסיעות שוטפות לפעילות מקצועית בין מתקני השרות או מתקני חוץ. אשר לדרישה שעניינה "מורכבות ואחריות מקצועית", הוגדרה בנוהל הדרישה הנ"ל ברמתה המחמירה ביותר ככזו שהצריכה עצמאות גבוהה בקבלת החלטות רגישות, קושי רב בתיקון תקלות והתמחות מקצועית טכנולוגית ישירה ליחידות יעודיות. הדרישה הנ"ל ברמתה הבינונית - הוגדרה ככזו הכוללת עצמאות חלקית בקבלת החלטות כאמור, עבודת צוות תוך התהליך היעודי, התמחות מקצועיות וטכנולוגית הקשורה בסיוע ליחידות היעודיות. הדרישה הנ"ל ברמתה הנמוכה ביותר - הוגדרה ככזו הדורשת מילוי תפקיד ייחודי, מקצועי בלעדי היוצר תלות מערכתית בנקודת זמן, סיוע לוגיסטי ומנהלי ליחידות יעודיות. כן נדרש כי בעל התפקיד ימצא בנקודת זמן מסוימת בתהליך כגורם היחיד שעומדת לרשותו היכולת לטפל בבעיה. החישוב המשוקלל שהביא בחשבון את סוג הדרישה רמתה ומשקלה היחסי בשקלול הניב בסופו של יום 6 דרגות של תוספת התפ"מ בהתאם לניקוד המשוקלל: דרגה א+ שנעה בטווח בשבין 40-45 נקודות (בתחשיב המשוקלל), דרגה א 35-40 )נקודות), א- 25-35 (נקודות), דרגה ב 20-25 (נקודות), דרגה ג' 15-20 )נקודות) דרגה ד' 0-15 )נקודות). 22. ניתן אפוא להיווכח בנקל כי חרף הנסיון להגדיר ולהבהיר את אופן קביעת דרגת התפ"מ הרי שבסופו של יום קביעה זו הייתה פועל יוצא של שיקול דעת ו"מתחם סבירות" רחב, החלטה הנגזרת מבקיאות מעמיקה באפיונים של קבוצות עובדים שונות בשירות ונסמכת על אמות מידה יחסיות השוואתיות. שיקול דעת זה נרחב עוד יותר ביחס לתובעים לגביהם נדרשה התאמה של הדרישות, קביעת רמתן ושקלולן למתכונת העסקתם הייחודית. זאת בשים לב לכך שנוהל התפ"מ והדרישות שעוגנו במסגרתו נועד לחול בעיקרו על עובדים המועסקים בתקן. בנסיבות אלה התערבותו של בית-הדין בקביעותיה של המדינה בנוגע לדרגת התפ"מ תהא מוגבלת בהתאם לכלל הנקוט, לפיו - בית-הדין לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו ולא יתערב בשיקול דעתה, כל עוד אין מתקיימים התנאים המצדיקים התערבות מעין זו. משמע כל עוד הוא סבור כי הרשות המנהלית לא פעלה בניגוד לחוק לא שקלה שיקולים זרים, חרגה ממתחם הסבירות או כי פעילותה נגועה באפליה פסולה (ראה - בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421). 23. לאור כלל זה ועל אף שסבורים אנו כאמור כי יש לראות בכל שעות שהייתם של התובעים במשימות השונות כשעות עבודה המזכות בשכר - הרי שנכונים אנו לקבל כ"סבירה" וכחוסה במסגרת החזקה של תקינות המעשה המנהלי את קביעתה של המדינה לפיה - במהלך היממה היו תנודות ושינויים ברמת הסיכון המקצועי, התנאים הסביבתיים והאחריות המקצועית לה נדרשו התובעים, תנודות שהצדיקו את השוני ברמת התפ"מ שנקבעה בצמידות לשעות העבודה ובמהלך המשימות של אבטחת אישים: רמת תפ"מ מירבית (א+) בעבור 18 שעות העבודה הראשונות ורמת תפ"מ החמישית בגובהה (ג) בעבור יתר שעות היממה. בהקשר זה יוער כי ההתאמה של קביעת שיעור התפ"מ על בסיס הדרישות או הקריטריונים שפורטו לעיל לעובדים שעתיים כפי שהיו התובעים, על-ידי הענקת תוספת תפ"מ משתנה בהתאם לשעות היממה - היתה אחת ההתאמות האפשריות הסבירות המשקללות באופן סביר את הקריטריונים הרלבנטיים לתפקיד שמילאו התובעים על דרישותיו היחידות. מה גם שמדובר בקריטריונים יחסיים ושעה שבפני בית-הדין לא הוצגו נתונים ביחס לדרישות התפקיד של עובדים אחרים בשירות באופן שיאפשר להסיק על קיומם של חוסר סבירות או אפליה ביישום הקריטריונים הנ"ל בין התובעים שעסקו בביצוע משימות של אבטחת אישים לבין עובדים אחרים בשירות. אי לכך, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בהחלטת המדינה להעניק לתובעים בעבור ביצוע משימות של אבטחת אישים תוספת תפ"מ כפי ששולמה להם בפועל. 24. עם זאת ומנגד, סבורים אנו כי יש מקום להתערב באבחנה שערכה המדינה, לעניין תשלום תוספת התפ"מ בין משימות של אבטחת אישים, כמבואר לעיל, לבין משימות של אבטחת משלחות. אנו סבורים כי היה על המדינה לשלם לתובעים תוספת תפ"מ זהה בעבור משימות של אבטחת משלחות בדיוק כפי ששולמה בעבור משימות של אבטחת אישים וזאת בהתבסס על שני טעמים: האחד נסמך על עקרונות דיני החוזים ואילו השני על עקרונות המשפט המנהלי ועל חובתה של המדינה לנהוג בשוויון בהעדר נימוק כבד משקל המצדיק חריגה מעיקרון זה. אשר לעקרונות דיני החוזים הרי שעל פי ההסכם הנוהג שבין הצדדים היו התובעים זכאים לתשלום תוספת תפ"מ בשיעור ששולם להם בעבור משימות של אבטחת אישים כנגזרת של דרישות המשימה, כפי שנקבעו בנוהל התפ"מ ולאופן שקלולם (סיכון, שעות עבודה מיוחדות, תנאים פיזיים). בנסיבות אלה מאחר ועלה מן הראיות, כפי שיוסבר מייד, כי דרישות המשימה של אבטחת משלחות היו למעשה חופפות וזהות בפרמטרים הרלוונטיים לאלה של אבטחת אישים - הרי שחפיפה זו "הצמיחה" חובה חוזית לתשלום תוספת תפ"מ זהה. אשר לעקרונות המשפט המנהלי - הרי שכפי שהוסבר לעיל - חלק מן המאבטחים ביצעו אך ורק או בעיקר משימות של אבטחת משלחות וחלקם האחר ביצע אך ורק או בעיקר משימות של אבטחת אישים. עם זאת, מאחר וחומר הראיות לא הצביע על שונות רלוונטית לעניין התוספת בין קבוצות התובעים כאמור הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי השונות בשיעור תשלומה של התוספת היוותה למעשה אפליה פסולה בתוך קבוצת התובעים. בנסיבות אלה כל שנותר לנו אפוא הוא לעגן את מסקנתנו בדבר העדר השונות בין המשימות בחומר הראיות כפי שיעשה מיד להלן: 25. כפי שהסברנו לעיל, שאלת קיומה של שונות כאמור צריכה להבחן לאור הקריטריונים שנקבעו בנוהל התפ"מ ועל בסיסם בלבד. הווה אומר - על בסיס הקריטריונים שעניינם סיכון מבצעי, תנאים סביבתיים, מאמץ פיזי, נסיעות, שעות מיוחדות, מורכבות ואחריות מקצועית. 26. גרסת התובעים הייתה כי לא הייתה כל שונות בהיבטים הללו בין סוגי המשימות. במסגרת תצהירו של עד הנתבעת מר א.ח. נכתב לענין זה כי עבודתם של מאבטחי האישים ומאבטחי המשלחות היתה שונה הן באופי ההכשרה ומשכה והן במאפייני התפקיד בפועל. "הסבר" זה עורר מספר קשיים בהקשר הספציפי שבפנינו. שכן, בפועל לא היתה מחלוקת על כך שחלק מהתובעים עסק בביצוע שתי המשימות בפרופורציות שונות וכן כי רק חלק קטן מהתובעים עבר הכשרה של אבטחת אישים. הקושי הנוסף שעורר הסבר זה היה נעוץ בכלליותו וסתמיותו. משמע - בכך שהעד מטעם המדינה לא הצביע על שונות רלבנטית ספציפית הנגזרת מהקריטריונים שנקבעו בנוהל התפ"מ הקשורה באופן ישיר או עקיף למשכה של תקופת ההכשרה. קשיים אלה צפו עלו והתחזקו במהלך חקירתו הנגדית של מר א.ח. כדלקמן: כך למשל, נשאל מר א.ח. בחקירתו הנגדית - האם קיים לדעתו הבדל בין המורכבות במשימה של אבטחת משלחות לחו"ל לבין זו הכרוכה באבטחת אישים, שאלה עליה השיב בחיוב, אך בלא לפרט את מהות ההבדל כאמור. משתשובה זו לא הפיסה את הדעת הופנו אל העד מטעם המדינה מר א.ח. שאלות נוספות בנוסח דומה, ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. שוחחתי עם כל התובעים אחד לאחד ונאמר לי כי עובד משלחת [אבטחת משלחות] בהרבה יותר מורכב - יותר אנשים הגיעו למשלחת למלון ידוע מראש - מה אתה אומר ? ת. מדינת ישראל חושבת אחרת. לכן אבטחת אישים דורשת הרבה יותר הכשרה והכשרה יותר יסודית. אני חושב שאבטחת אישים היא מקצועי יותר מורכב ומחיר הטעות בו הרבה יותר גדול. לכן ההכשרה והגיוס ברמה הרבה יותר גבוהה מאבטחת משלחות. ש. מתוך כל 27 התובעים רק 4 עברו הכשרה מיוחדת לאבטחת אישים [זאת על אף שמרבית התובעים עסקו הן באבטחת אישים והן באבטחת משלחות]? ת. מדובר בתקופה מסוימת. רובם הצטרפו בסוף שנות ה-90 תחילת שנות ה-2000. מדובר בתקופת האינתיפאדה לאחר מכן רצח השר זאבי בירושלים. כתוצאה מכך נדרשו למאבטחי אישים רבים ולקחנו למעשה מאבטחים ותיקים והסמכנו אותם שלא בערוץ ההכשרה הרגיל. לאחר שהסתיימה התקופה הזו הפסקנו את התהליך הזה. ש. התביעה היא ספציפית [לגבי אלה] שלא עברו הכשרה מיוחדת. ת. אני התיחסתי להבדל בין שתי האסכולות האלה. האוכלוסייה הוחרגה לאור הנסיבות. בהתאם לכך הם קיבלו שכר של אבטחת אישים." (ראה - עמ' 25 לפרוטוקול למטה ועמ' 26 למעלה) לעניות דעתנו, תשובות אלה אכן חיזקו את המסקנה כי לא היה כל שוני רלוונטי, על פי הקריטריונים שהגדירה המדינה, לצורך האבחנה בין המשימות של אבטחת אישים לבין אלה של אבטחת משלחות. מסקנה הנתמכת גם בדברים נוספים שהעיד עד הנתבעת מר א.ח באשר לדמיון שבין המשימות בהיבט של חשיפה לסיכון, עומס ומורכבות (עמ' 27 לפרוטוקול למעלה וכן סעיף 7 לתצהיר א.ח שאינו עורך אבחנה בין סוגי המשימות). לדברים אלה מצטרפת העובדה שראש היחידה לאבטחת משלחות לא זומן להעיד בבית הדין מטעם המדינה והגורם המבצעי שניבחר ליתן עדות גם בהקשר הזה היה מי ששימש כאחראי בתקופה הרלוונטית לתביעה על התחום של אבטחת אישים בלבד. מכאן שניתן למעשה להתייחס לגרסת התובעים ביחס להעדר השונות בין המשימות כגרסה שלא נסתרה ואף קיבלה חיזוק בעדות העד מטעם המדינה. זאת ואף זאת, על שרירותיותה של האבחנה שבין מאבטחי אישים למאבטחי משלחות בכל הנוגע לתשלום תוספת התפ"מ - ניתן היה ללמוד אף מעדותו של העד הנוסף מטעם המדינה מר ש.כ, שהתקשה אף הוא להבהיר את ההבדל בין סוגי המשימות (ר' עמ' 33 לפרוטוקול באמצע) וכן מהעובדה שהחל משנת 2008 נקבעה תוספת התפ"מ בעבור משימות של אבטחת משלחות על פי רמה ב'. זאת בלא שניתן הסבר גם לשינוי זה (עמ' 33 באמצע). 27. משכך, שבים אנו וקובעים כי נושא ההכשרה השונה כביכול של מאבטחי האישים להבדיל ממאבטחי המשלחות - עניין שהיווה טעם עיקרי לאבחנה שערכה המדינה ולהצדקת השוני בשיעור תוספת התפ"מ ששולמה - אינו יכול לשמש טעם רלוונטי להבחנה בין סוגי המשימות וביחס לתובעים הספציפיים שבפנינו. במיוחד נכון הדבר שעה שהמדינה לא עמדה על הזיקה שבין מהות ההכשרה השונה לטענתה לבין אותה רשימה מתוחמת של קריטריונים שערכה לתשלום התוספת וכן, שעה שעולה כי בפועל לא היה שוני בין סוג ההכשרה שעברו מרבית התובעים. 28. המסקנה המתבקשת הינה אפוא כי האבחנה שערכה המדינה בנוגע לתשלום תוספת התפ"מ היתה שרירותית בלתי סבירה מנוגדת להסכם העבודה ונגועה באפליה בין אותם תובעים שהרבו לעסוק באבטחת משלחות לבין אלה שעסקו באבטחת אישים. 29. טרם סיום, על מנת להשלים את מלאכתנו ולמנוע ככל הניתן הדיינות אפשרית עתידית בשאלות שבעובדה - במידה ויתקיימו הליכים נוספים - נציין ביחס למחלוקת הנוספת שהייתה בין הצדדים באשר למהותה של תוספת התפ"מ וכעולה מדברינו דלעיל - כי תוספת זו שולמה לתובעים גם בגין עבודה בשעות נוספות וזאת, כעולה מן הפירוט המלא המופיע בנוהל התפ"מ משנת 2010 המתייחס לדרישה של "שעות עבודה מיוחדות" אך לא רק לדרישה זו. זאת בשים לב ליתר הדרישות המופיעות בנוהל ולתיאור הפעילות של התובעים כעולה מן הראיות. עם זאת, נציין כי בפני בית הדין לא הוצגו נתונים המאפשרים קביעה מדויקת ואף לא משוערת של המשקל היחסי שיש ליתן לדרישה ספציפית זו של עבודה בשעות נוספות ולצורך קביעת רמת התפ"מ ששולמה לתובעים. זאת משהמדינה בחרה שלא להציג את התחשיב המשוקלל והמותאם כפי שנעשה במקרה של התובעים. סוף דבר 30. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל אפוא את התביעה לתשלום הפרשי שכר בעבור כל שעות שהייתם של התובעים במשימות של אבטחת המשלחות ובעבור כל הימים במהלכם התבצעה המשימה הנ"ל, בהתאם לתעריף השעתי שנקבע להם. כמו כן יש לקבל את תביעתם לתשלום הפרשים בגין תוספת תפ"מ בעבור כל שעות שהייתם במשימות של אבטחת משלחות הזהה לזו ששולמה בעבור משימות של אבטחת אישים (תוספת תפ"מ ברמה א+ בגין 18 השעות הראשונות וברמה ג' בעבור 6 השעות הנוספות). בהתאם לכך, זכאים התובעים אף לתשלום כל ההפרשים בעבור הזכויות הנלוות הנגזרות מסך התשלומים ששולמו להם בעבור שעות עבודתם. התביעה לתשלום תמורה בעבור עבודה "בשעות נוספות" - נדחית ולאור זאת, נדחית גם התביעה המותנית שכנגד שהגישה המדינה. 31. נוכח האמור, על המדינה לשלם לתובעים את ההפרשים הנובעים מקביעותינו דלעיל בהתאם לשעות העסקתם כאמור, וזאת תוך 90 יום ממועד המצאת פסק-הדין אליה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופת הזכאות ביחס לכל תובע ועד למועד התשלום בפועל. נוכח ההתיישנות המהותית שחלה ביחס למרבית התביעה לפיצויי הלנה ונוכח מהות חילוקי הדעות שהיו בין הצדדים ביחס להפרשי השכר להם היו זכאים התובעים בתקופה שאין חלה לגביה התיישנות - הרי שאיננו פוסקים לזכותם פיצויי הלנה מעבר להפרשי הצמדה וריבית. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה באשר לסכומים אשר יש לשלם למי מהתובעים או באשר לאופן חישובם, הרי שהם יהיו רשאים להודיע על כך לבית הדין ולבקש את הכרעתו, וזאת תוך 120 יום ממועד קבלת פס"ד זה. 32. לאור התוצאה אליה הגענו ונימוקינו, נוכח היקף התביעה, היקף ההתדיינות בהליך זה והמאמץ שהושקע בה, נוכח החשיבות שמצאנו בטענות התובעים, ההיבטים העקרוניים והציבוריים של תביעתם ובשים לב להתנהלות המדינה ביחס לתובעים וזאת, במהלך תקופת ההעסקה ובמהלך ניהול ההליכים - תשלם המדינה לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 ש"ח. זאת, תוך 30 יום מהמועד בו פסק-דין זה יומצא לה. המדינה תודיע את עמדתה ביחס לפרסום פסק הדין תוך 14 יום מן המועד בו יומצא לה. ענף השמירהעובד אבטחה (מאבטח)