קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות ספרנית במשרה חלקית: בפנינו תביעתה של התובעת ששימשה כספרנית בבית ספר "עמית" בראשון לציון, שפועל תחת עירית ראשון לציון. התביעה הינה לתשלום הפרשי שכר בגין תוספת היקף משרה, בהתבסס על הוראת סעיף 27.3 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, לתשלום בגין הפרשי דרגות ואי תשלום שכר לחודשים בהם קיבלה גימלה בשלב מאוחר יותר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ורכיבים נוספים. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: 2. התובעת, הגב' רינה אדלר (להלן: "התובעת") הועסקה על ידי עיריית ראשון לציון (להלן: "העירייה") החל מיום 1.9.88 כספרנית בבית ספר "עמית עמל" בראשון לציון. בית הספר "עמית עמל" הינו בית ספר על יסודי ומכללה טכנולוגית ובו מעל 40 כיתות לימוד. בתחילת העסקת התובעת נקבע היקף משרתה ל-100%. לאחר כחודש שונה היקף משרתה של התובעת ל - 80% בהתאם לבקשתה (ראו נספח א' לכתב ההגנה). 3. ביום 15.6.89 הודיעה התובעת לעירייה כי היא מגישה את התפטרותה מעבודתה כספרנית בית הספר וזאת בשל אי יכולת לעבוד במשרה מלאה, זאת מסיבות אישיות וביקשה כי ההתפטרות תיכנס לתוקף החל מיום 15.7.89 (ראו נספח 1 א' לתצהיר הנתבעת) אולם בפועל חזרה לעבודה לאחר מכן. 4. החל מיום 15.8.89 היקף משרתה של התובעת הוקטן ל-50% (ראו נספח 1ב' לתצהיר הנתבעת). 5. התובעת סיימה את העסקתה בדרגה 12 וזכאית לדרגת פרישה 12+. 6. ביום 17.12.07 מילאה התובעת טופס בקשה לפרישה - "פרישה 1.2.08 מטעמי גיל" (נספח 18 לתצהיר הגב' לאה פישלר, סגנית מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה). 7. התובעת הגיעה לעבודתה בחודשים מרץ ואפריל 2008 (כעולה מכרטיסי נוכחות המתעדים את ימי עבודתה בחודשים אלו). בכל הנוגע לחודש 5/08 אין כרטיס נוכחות. 8. ביום 5.5.08 שלחה העירייה לתובעת הודעה על פרישתה לקצבאות ועידכנה אותה כי ועדת פרישה לגמלאות ופיטורים, בישיבתה מיום 8.4.08, החליטה לאשר את פרישת התובעת לקצבאות, באופן שתאריך הפרישה יחול רטרואקטיבית, מיום 29.2.08, אחוז הפרישה יעמוד על 23.53% ודרגת הפרישה תעמוד על 12+( נספח 17 לתצהיר הגב' לאה פישלר, סגנית מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה). הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה 9. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' לאה פישלר, סגנית מנהל אגף משאבי אנוש בעירייה, שנחקרה על תצהירה. הממונה על השכר התייצב לדיון והגיש את עמדתו לרכיבי התביעה של התובעת. דיון והכרעה: סעיף 27.3 לחוקת העבודה 10. לטענת התובעת יש להחיל על תנאי העסקתה את הוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה המקנה לה תוספת שכר של 10%. לטענת התובעת, העירייה היא זו שמנעה ממנה לעבוד במשרה מלאה ויש לראות את שעות העבודה השבועיות שלה בהתאם לנוהג במקום העבודה שהינו נמוך מ -42.5 ש"ש. במהלך סיכומיה העלתה התובעת טענת חדשה לפיה מכסת שעות עבודה לספרנית היא 39 ש"ש וזאת בהתאם להוראות הסדר קיבוצי מיוחד מיום 7.7.88. משכך, לטענת התובעת, היקף משרתה הוא של 53% ולכן היא זכאית לשכר לפי 63% משרה נוכח יישום הוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה. בכל הנוגע להסכם המקומי מיום 26.8.90 שהעניק תוספת של 2.5 שעות לשבוע, לטענת התובעת מדובר בהטבה הניתנת לכלל הספרנים "ביחס למשרה" ואינה באה במקום תוספת חלקיות המשרה. 11. מנגד טוענת העירייה, כי התובעת לא עמדה בשניים מתוך שלושת התנאים המצטברים של הוראת סעיף 27.3 לחוקת העבודה הואיל והתובעת היא זו שיזמה וביקשה לעבוד שלא במשרה מלאה וכן כי עבדה רק 20.45 ש"ש. משכך, לטענת העירייה, התובעת לא עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת תוספת שכר בהתאם להוראת סעיף 27.3 לחוקת העבודה ודין רכיב תביעה זה להידחות. עוד טענה העירייה כי ביום 29.9.88 נערך סיכום דיון עם ועד העובדים מס 21/88 שקבע: "העסקה במשרה חלקית- עובדים אשר יתקבלו לעבודה בעיריה במשרה חלקית מ 1/9/88 ישולם להם שכר ביחס של 1:1 . דהיינו עבור 50% עבודה בפועל, 50% תשלום" (נספח 3 לתצהיר הנתבעת). לטענת התובעת הסכם זה ביטל את זכאות התובעת בהתאם להוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה. כן טענה העירייה כי ביום 26.8.90 נחתם הסכם בנוגע לספרניות שקבע בסעיף 3.3: "ספרניות בתי הספר יקבלו שעה נוספת לכל יום עבור ובאופן יחסי לחלקיות משרתם בכפוף לכללים הנהוגים לגבי עובדי מינהל" . לטענת הנתבעת הסכם זה מאוחר יותר ולכן גובר על הוראת סעיף 27.3. לחוקת העבודה. 12. הממונה על השכר ביקש להצטרף לעמדת העירייה בנוגע לרכיב זה והבהיר כי לטעמו יישום הוראת חוקת העבדה על נסיבות מקרה תיק זה מוביל למסקנה לפיה התובעת אינה זכאית לתשלום התוספת בגין העסקת במשרה חלקית בשל אי התקיימות התנאים המצטברים נשוא סעיף זה. עוד הדגיש הממונה על השכר כי יישום חוקת העבודה באופן החורג מהאמור בה, יהווה הסכם מקומי חורג שדינו להתבטל מכוח הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985. בכל הנוגע להכרעה העובדתית בנוגע לשאלה מי יזם את העסקת התובעת במשרה חלקית משאיר הממונה על השכר את ההכרעה לבית הדין נוכח העובדה כי מדובר בהכרעה עובדתית. עם זאת, בכל הנוגע לשעות הנדרשות עמדת הממונה על השכר הינה כי חישוב של חלקיות המשרה צריך להיעשות על פי סעיף 27.3 לחוקת העבודה, על בסיס המשרה המלאה התקנית לתפקידו של אותו עובד, והמשרה המלאה התקנית הצמודה לתפקידה של התובעת בהתאם להוראות חוקת העבודה צריכה היתה לעמוד על 42.5 שעות. עוד טען הממונה על השכר כי התובעת קיבלה פיצוי בגין עבודתה במשרה חלקית, מכוח הסכם מקומי בשיעור הגבוה משיעור הפיצוי הקבוע בחוקה העבודה (12% לעומת 10%) ואינה יכולה לקבל כפל פיצוי. 13. לאחר שעיינו בכלל המארג הראייתי שהונח בפנינו ושמענו את כלל העדויות בתיק, לא שוכנענו כי התובעת זכאית לתוספת שכר בהתאם להוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה הואיל ולא עמדה בתנאים המצטברים לצורך קבלת זכאות בגין רכיב זה, להלן טעמינו. המקור הנורמטיבי לתוספת היקף המשרה ומהותה 14. סעיף 27.3 לחוקת העבודה - בנוסחה המשולב משנת 2001 - קובע כדלקמן: "עובד רשות מקומית המועסק כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ויעבוד בפועל את מספר השעות השבועיות על פי הפירוט בטבלה:- שיעור חלקיות שעות עבודה לשבוע שיעור השכר המשרה בפועל על בסיס 42.5 המחושב ממשרה (באחוזים) שעות שבועיות מלאה (באחוזים) 25 10.5 30 30 13 36 35 15 42 40 17 48 45 19.5 54 50 21.25 60 55 23.5 64 60 25.5 68 65 27.5 72 70 30 76 75 32 80 אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה, יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי). עבודה חלקית שלא ביוזמת המעסיק - עובד אשר אינו יכול או אשר אינו רוצה לעבוד במשרה מלאה וכן עובד בעבודה נוספת לעבודתו החלקית ברשות המקומית, אינו זכאי לתוספת הנ"ל. דין עבודה חלקית לגמלאי - עובד בפנסיה מוקדמת, משמעותו שמשרתו אינה משרה יחידה, לפיכך אינו זכאי להגדלה הנ"ל". 15. סעיף 27.3 לחוקת העבודה קובע איפוא שלושה תנאים מצטברים: האחד - עבודה בפועל את מספר השעות הנקוב בטבלה או כל חלקיות משרה אחרת בהתאמה, ובמקרה דנן 21.25 שעות שבועיות; השני - העדר עבודה בעבודה נוספת כלשהי; השלישי - הסיבה לעבודה החלקית אינה נעוצה בעובדת עצמה, מחמת אי רצון או אי יכולת לעבוד במשרה מלאה, אלא באי יכולתה של הרשות המקומית לשבצה במשרה מלאה. 16. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע (ארצי) 294/09, כראם אבו לפח (סעבאנה) נ' מועצה מקומית כפר קרע, מיום 20.1.11: "משמעותה של תוספת היקף המשרה בהתייחס למערערת, כפי שהוגדרה בחוקת העבודה, הינה זכאות לקבלת שכר לפי 60% משרה הגם שהועסקה בפועל ב - 50% משרה, כפוף לשלושה תנאים: התנאי הראשון, כי עבדה בפועל את מספר השעות הנקוב בטבלה (שהינו שווה ערך ל - 50% משרה), היינו 21.25 שעות שבועיות. התנאי השני, שלא עבדה בעבודה נוספת כלשהי. התנאי השלישי, שהסיבה לעבודה החלקית אינה נעוצה במערערת עצמה, מחמת אי רצון או אי יכולת לעבוד במשרה מלאה, אלא באי יכולתה של המועצה לשבצה במשרה מלאה. תכליתה של תוספת היקף המשרה, כפי שעולה משלושת התנאים, הינה לשפר את תנאי שכרו של עובד רשות מקומית שנאלץ לעבוד במשרה חלקית בלבד, ואשר לא השלים בפועל את משרתו באמצעות עבודה נוספת. כפי שעולה מהפירוט לעיל," ההדגשה לא במקור א.ר.ב). 17. כן יפים לעניינו פסיקת בית הדין הארצי, בע"ע (ארצי) 350/06, חגית תורג'מן פלוצקי נ' עיריית צפת (מיום 12.4.2010): "בהתאם לסעיף 27.3 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, עובד רשות מקומית המועסק על פי דרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה, ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ועליו לעבוד בפועל את מספר השעות המפורטות בטבלה. על פי הטבלה, עבודה בהיקף משרה של 50% מחייבת עבודה של 21.25 שעות בשבוע, ומזכה בשכר בעד היקף משרה של 60%, ועבודה בהיקף משרה של 75% מחייבת עבודה של 32 שעות בשבוע, ומזכה בשכר בעד היקף משרה של % 80. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של העובדת מנימוקים אלה: העובדת עבדה 29 שעות בשבוע ולא 32 שעות בשבוע, כמתחייב מחוקת העבודה; לא הוכח כי העובדת ביקשה לעבוד בהיקף של משרה מלאה במהלך כל התקופה; העובדת עבדה בעבודה נוספת - הדרכת סטודנטים" הפחתת היקף המשרה של התובעת 18. עיון בנספחים שצורפו לתצהיר העירייה ולכתב ההגנה מעלה כי ההפחתה בהיקף המשרה נעשתה לבקשת התובעת. 19. עיון בנספח א' לכתה ההגנה של העירייה מעלה כי ביום 17.10.88 פנה מנהל בית הספר בו עבדה התובעת, ד"ר ש.שיבר, לגב' בתיה ג'רסי מנהלת כוח אדם באגף החינוך בעירייה כמצוטט: ".. לאחר כחודש עבודה הביעה הגב' אדלר רצון להקטין את משרה ל-80% המשרה, עקב סיבות אישיות וזאת רק לתקופת הניסיון שלה כעובדת זמנית. הגב' אדלר התחייבה שעם קבלת הקביעות תחזור לעבוד במשרה מלאה 100%. הריני ממליץ להיענות בחיוב לבקשתה כאשר בית הספר סופג 20% מהמשרה". (ההדגשה לא במקור. א.ר.ב). ממכתב זה עולה כי העיריה הייתה מעוניינת שהתובעת תעבוד משרה מלאה, משכך נכתב שם כי: "הגב' אדלר התחייבה שעם קבלת הקביעות תחזור לעבודה במשרה מלאה". 20. עיון בתצהיר עדות ראשית של התובעת ובחקירתה הנגדית מעלה כי היא אף אינה מכחישה כי היוזמה להפחתת היקף משרתה מ - 100% ל - 80% היתה מיוזמתה שלה, מסיבות אישיות (סעיף 4 לתצהירה; עמ' 5 שורות 25-27 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.12). 21. עם זאת , לגרסת התובעת, בחלוף מספר חודשים ביקשה לחזור למשרה מלאה, אך העירייה סירבה לכך ובהמשך משרתה הופחתה ל-50% (סעיף 5 לתצהיר התובעת). בהמשך טענה התובעת כי פנתה מספר פעמים בבקשה להגדיל את היקף משרתה אולם בקשתה סורבה. 22. אין אנו מקבלים את גרסת התובעת, לפיה העירייה היא זו שסירבה להגדיל את היקף משרתה, הן מהטעם שגרסה זו נסתרה בעדותה של התובעת בעצמה וכן משגרסה זו עומדת בניגוד לתשתית הראייתית שהוצגה ושלא נסתרה, כמפורט. 23. עיון בנספח 1א' לתצהירה של הגב' פישלר, מעלה כי ביום 15.6.89 הגישה התובעת את התפטרותה תוך שהיא מנמקת כי: "הסיבה לעזיבתי היא חוסר האפשרות לעבוד במשרה מלאה בשנת הלימודים הבאה כנדרש בתפקיד זה וזאת בגלל סיבות אישיות." מהמכתב שהוציאה התובעת עצמה יש להסיק כי העירייה הציעה לה לעבוד במשרה מלאה ואילו התובעת היא זו שסרבה לכך, מסיבותיה שלה. 24. בתצהיר עדותה הראשית לא התייחסה התובעת לסוגיית התפטרותה אולם בחקירתה הנגדית אישרה למעשה התובעת את גרסת העירייה כשהעידה: " ש: אחר שנה, 80% גם קשה לך, לא מתאים לך מסיבות אישיות ואת מבקשת להתפטר? ת: נכון. ש: את ספרנית טובה חוו"ד שלך טובות ובסוף שכנעו אותך שלא להתפטר? ת: נכון. הסכימו שגם תעבדי 50% משרה? ת: הציעו לי לעבוד 50% משרה, אבל זה לא התאים לי.... ש: למה בכל זאת רצית להתפטר, היית טובה? ת: שד"ר שיבר הסכים להוריד לי ל-50% משרה, לא יכולתי לחזור לעבודה במשרה מלאה.... (עמ' 5 שורות 31-32 ועמ' 6 שורה 10 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.12) כן אישרה התובעת בחקירתה הנגדית כי היתה מסתפקת גם בהיקף משרה של 80% (עמ 6 שורות 15 לפרטוקול הדיון מיום 8.1.12). 25. מעבר לאמור, בכל המסמכים אותם הציגה התובעת בתמיכה לתביעתה לא נמצא אף לא מסמך אחד בכתב בו בקשה כי העירייה תעלה את היקף משרתה למשרה מלאה. העדר פניה זו תמוה ביותר, נוכח העובדה כי קיים תיעוד בכתב בכל הנוגע לרצונה של התובעת להפחית את היקף משרתה וכן בנוגע לנושאים אחרים הקשורים לזכויותיה. 26. מעבר לאמור, בנקודות התפר בה חזרה התובעת לעבודה לאחר חופשת חל"ת, אין כל התייחסות מצידה של התובעת, לחזור לעבודה במשרה מלאה. למותר לציין כי ככל שהיתה דרישה מצד התובעת לעבודה במשרה מלאה, הרי שהמועד הטבעי לבקש זאת ו/או לאזכר זאת הינו בנקודות זמן של חזרה לעבודה ואי הצגת פניה בנדון של התובעת, פועלת לחובתה. 27. גם עדותה של התובעת בחקירתה הנגדית בנושא זו מחדדת את מסקנתנו זו, כמצוטט: "ש: יש לך מסמך בכתב, שפנית לעירייה, לא היית מרוצה מאחוזי המשרה שלך וביקשת להגדיל מעבר ל- 50%? ת: זה היה בשיחות עם הגב' רחל פיטי. מכתב ביד לא נמסר לי. ש: האם יש לך פנייה בכתב בנדון? ת: לא. ש: את אומרת שסורבת בתצהירך? יש על זה מכתב? ת: לא. סורבתי בעל פה. ש: בשנת 2000, את יוצאת לחל"ת עקב עבודה של בעלך בחו"ל לפני החל"ת משרתך היא 50% משרה לאחר חזרתך את פונה בכתב ומודיעה על חזרתך מחל"ת- מפנה לנספח 9 לתצהיר הנתבעת- 76 לתיק המוצגים- יש איזה שהוא איזכור לבקשה להגדיל משרה שאת חוזרת מחל"ת? ת: לא. אני רק מודיעה על סיום חל"ת...." (עמ' 6 שורות 16-29 לפרטוקול הדיון מיום 8.1.12) 28. ערים אנו לגרסתה של התובעת, בתצהירה, לפיה פנתה מספר פעמים לגב' פיטל להגדלת משרתה ומשלא נענתה אף פנתה למר אבי ישינובסקי, סגן מנהל בית הספר, בבקשה להגדיל לה את המשרה (סעיף 9 לתצהיר). עם זאת, התובעת לא זימנה לעדות שניים אלו כדי להוכיח את טענתה ומשאין בידיה כל תמיכה בכתב לגרסתה, יפעל הדבר לרעתה, זאת בהתאם לפסיקה הקובעת כי מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה היא פועלת נגדו (ע"ע 641/87, זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטלקטורים וציוד בע"מ מד(1) 239; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 614). 29. לעומת זאת, גרסתה של הגב' פישלר בנדון לא נסתרה, והיתה מהימנה עלינו בסוגייה זו ואף עלתה בקנה אחד עם מארג הראיות, שהוצגו בתיק זה. בתצהירה מסרה הגב' לאה פישלר כך: " ... בפני העירייה לא עמדה כל מניעה מהעסקת התובעת במשרה מלאה, וזאת ממועד תחילת עבודתה ועד פרישתה. לו חפצה בכך התובעת, ניתן היה להגדיל את היקף משרתה בכל עת, ברם פניה כאמור מטעמה- לא נתקבלה מעולם!" (סעיף 5 לתצהיר) גרסתה זו של גב' פישלר בנקודה זו לא נסתרה ועולה בקנה אחד עם גרסתה בחקירתה הנגדית, שבה העידה: " ... שאני אומרת שלא הייתה מניעה במשרה מלאה, ז"א שבספריה הועסקו מספר ספרניות בחלקיות משרה, אם התובעת היתה רוצה כפי שקיבלו אותה בהתחלה במאה אחוז משרה, לא היתה מניעה לבטל העסקה של חלקיות משרה ושהיא תעבוד במשרה מלאה. ש: את בטוחה שב92-93 לא הייתה מניעה לפטר עובדת ספריה? ת: במנהל החינוך העבודה מתפרשת על היקפים גדולים ויש יותר ממשרה אחת, ... התקנים בבית הספר ובמנהל מתנהלים בסל ואנו מניידים עובדים לפי צורך, אם בית ספר גדל או קטן אנו לא מחויבים לעבוד להעסיק אותו באותו מקום אם חל איזה שהוא שינוי במערך השיבוצי, אם הייתה עולה בקשה או דרישה ממנהל בית הספר או מהתובעת, היו באים לקראת העובד. ... " (עמ' 13 שורות 28-29 ועמ' 14 שורות 1-11) 30. לנוכח כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי הסיבה לאי העסקת התובעת במשרה מלאה נעוצה ברצון התובעת עצמה ולא בשל אי יכולת העירייה לשבצה במשרה מלאה. מכאן שהתנאי השלישי של הוראת סעיף 27.3 לחוקת העבודה לא התקיים בענייננו. 31. למעלה מן הדרוש נוסיף כי התובעת הודתה כי לא עבדה 21.25 ש"ש אלא עבדה 20.45 ש"ש שבועיות בלבד. לתצהירה צירפה התובעת את מערכת השעות ממנה עולה כי מספר שעות עבודתה בהיקף משרה של 50% הוא 20.45 שעות (ת/5 לתצהירה) ואף בחקירתה הנגדית העידה התובעת: "ש: לטענתך עבדת 50% ולכן את זכאית ל-60%- מציגה מערכת שעות של התובעת ל-12.12.95? ת: המערכת שאת מציגה לי איננה נכונה. מעינית ומחפשת מערכת שעות אחרת. אני מפנה לנספח ת/5 לתצהירי , זו המערכת שלי לדעתי לכל השנים , אולי היה שינוי בימים. ש: יש לך 20.45 שעות שבועיות במסגרת 50% היקף משרה? ת: נכון. מנהל בית הספר חתום על זה." (ר' עמ' 5 שורות 1-5 לפרטוקול הדיון מיום 8.1.12) 32. איננו מקבלים את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין חלקיות משרה שהינו כאמור בהיקף משרה נמוך מ - 21.45 שעות. הוראות חוקת העבודה אינן עולות בקנה אחד עם פרשנות התובעת שכן נקבע בחוקת העבודה כי:" ... זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ויעבוד בפועל את מספר השעות השבועיות על פי הפירוט בטבלה...". בסיכומיה הפנתה התובעת לפסק הדין בע"ר 35047-09-11 מועצה מקומית מג'ער - פאטמה סאלח (פסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת) שבו נקבע כי בעניינה של עובדת רשות מקומית כי יש לחשב את היקף משרתה בהתאם לכך שמשרה מלאה הינה בהיקף של 38 ש"ש ו"לא לפי מספר תיאורטי שלא קיים בפועל אצל המערערת, של 42.5 שעות". מפסק דין זה מבקשת התובעת לקבל את הטענה כי משרה מלאה בענייננו היא 41.4 ש"ש ומכאן שהיקף השעות שבו עבדה - 20.45 ש"ש הינו היקף של 50% משרה. מעבר לעובדה שפסק הדין שאליו הפנתה התובעת הינו פסק דין איזורי שאינו מנחה בענייננו, הרי שבאותו מקרה קבע בית הדין, מבחינה עובדתית, כי משרה מלאה הינה עבודה בהיקף של 38 ש"ש, ולא כך בענייננו. 33. כמו כן אין אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה היא זכאית לתוספת שכר בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיוחד מיום 7.7.88, בו נקבע כי מכסת שעות העבודה למשרה מלאה לספרניות היא 39 ש"ש. ראשית מדובר על טענה חדשה שלא בא זכרה במסגרת אף לא אחד מכתבי הטענות והיא באה לעולם לאחר סיום ההוכחות. ערים אנו לכך כי העירייה היא זו שהגישה לתיק בית הדין הסכם קיבוצי מיוחד זה, לאחר סיום הליך ההוכחות, אולם טענות התובעת בהקשר להסכם קיבוצי זה הועלו רק בסיכומיה כך שלא ניתנה כל הזדמנות לעירייה להתמודד עימה במסגרת החקירות הנגדיות וכן היא אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של התובעת בנוגע להיקף שעות העבודה השבועיות שלה, כמפורט לעיל. יתרה מזאת, מאוחר יותר נחתם הסכם מיום 29.9.88 שביטל למעשה כל זכאות לתשלום נוסף לעובדים בעובדים במשרה חלקית (נספח 3 לתצהיר העירייה) והלכה פסוקה היא כי הוראותיו של הסכם קיבוצי מאוחר גוברות על הוראות הסכם קיבוצי מוקדם לו (דב"ע מז/4-17, מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל) . 34. עיון בחוקת העבודה בסעיף 27.3 מדברות בצורה ברורה על היקף ש"ש של 42.5 , היקף שעתי, שהתובעת בעצמה מודה כי לא עבדה. 35. משכך התובעת גם לא עומדת בתנאי זה הנדרש לקבלת הזכאות מכוח סעיף 27.3 לחוקת העבודה. 36. משכך אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר מכוח סעיף 27.3 לחוקת העבודה ותביעתה בנדון נדחית. 37. לא נעלם מעינינו והדבר אף מחזק את מסקנתינו הנ"ל לפיה התובעת גם נהנתה מזכויות נשוא הסכם מקומי שנתן לה הטבה כספית בדמות 2.5 ש"ש נוספות, הגם שחל על כל הספרניות בהתאם לחלקיות משרתם. דרגות השכר של התובעת - ממתי שימשה כמנהלת ספריה 38. בדיון מיום 8.1.12 הסכימו ב"כ הצדדים כי מתח הדרגות של תפקיד מנהלת ספריה הינו 9-12 . 39. לטענת התובעת מונתה היא כמנהלת ספריה עוד בחודש ספטמבר 1992 ומכאן שהייתה זכאית להתקדם במסלול הדרגות הרבה לפני המועדים בהם קודמה בפועל. מנגד, טענה העירייה כי התובעת קודמה במתח הדרגות בהתאם לתפקידה ובהתאם למועדים ולתקופות השהייה הקבועים בחוקת העבודה. לטענת העירייה, התובעת לא הציגה ראשית ראיה המעידה על מינויה כמנהלת ספריה ו/או תפקודה בפועל כמנהלת ספריה. 40. עמדת הממונה על השכר בנקודה זו היא כי בכפוף להכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים בדבר קידום התובעת בדרגות השונות במהלך העסקתה בעירייה, ובנוגע למועד שבו קודמה לתפקיד מנהלת ספריה יש לקבוע את דרגתה של התובעת עם פרישתה בהתאם להוראות חוקת העבודה. מעבר לאמור מבהיר הממונה על השכר כי התובעת אינה זכאית לדרגה 13. 41. בכדי לבחון את טענת התובעת, ראשית נבחן ממתי יש לראות בתובעת כמנהלת ספריה. עיון באישורי העלאת דרגה אותם הציגה התובעת מעלה כי תפקידה של התובעת הוגדר כספרנית בלבד, כפי שאף עולה מטפסי הערכת עובד של התובעת שצורפו לתצהירה, שבהם נרשם תחת הגדרת התפקיד - "ספרנית" (ת/4 לתצהיר התובעת). כך גם במכתב אותו שלחה ביום 25.7.01 למר שלום ניצן, ראש אגף מינהל, כתבה התובעת כי הינה חוזרת לעבודה כספרנית בבית הספר, לאחר שחזרה מתקופת חל"ת (נספח 9 לתצהיר התובעת). 42. המסמך היחידי המתעד את תפקידה של התובעת כספרנית ראשית הינו מכתב של התובעת מיום 20.11.03 למר רוני כהן, יו"ר ועד עובדי עיריית ראשל"צ, שם מציינת התובעת כי "הינה עובדת בבית הספר עמית בתפקיד ספרנית ראשית- עובדת העירייה", שעליו מתנוססת חתימת בית הספר מיום 24.11.03 תחת הכיתוב "מאשר" (נספח א' לתצהיר התובעת). עם זאת, בתצהירה לא מציינת התובעת מאיזה מועד הפכה להיות מנהלת ספריה סעיף 6 לתצהירה) ובחקירתה הנגדית העידה בהקשר זה: "ש: למעט נספח א' על אישור מנהל בית הספר- האם יש לך אישור אחר כתב מינוי שאת מנהלת ספריה בבית הספר? ת: ד"ר שיבר אמר לי זאת באופן אישי. ש: אבל אישור או כתב מינוי להיות מנהלת ספריה למעט נספח א' יש לך? ת: יש בידי המלצה שקיבלתי בסיום עבודתי. מפנה לנספח 26 לתיק המוצג שם מכתב זה מציין ששימשתי כמנהלת ספריה." (עמ' 7 שורות 4-10 לפרטיכל הדיון מיום 8.1.12) ובהמשך: ש: מפנה לנספח 24,64-65 לגילוי מסמכים- אישור מ-18.5.93 על העלאה בדרגה- ספרנית- את מכירה את כתבי המינוי האלה? ת: מכירה. אכן בכל העלאות בדרגה כתוב ספרנית." (עמ' 7 שורות 11-13 לפרטיכל הדיון מיום 8.1.12) 43. ערים אנו למכתב מיום 14.12.2008 שצורף לתצהיר התובעת (ללא סימון) בו ציין מנהל בית הספר, ד"ר ש. שיבר: "גב' אדלר שימשה מנהלת הספרייה." עם זאת מכתב זה ניתן לתובעת במועד סיום העסקה, כמכתב המלצה מבלי שצוינו התפקידים שמילאה התובעת במהלך כל תקופת העסקתה והמועדים הרלוונטיים. מכתב המלצה זה נכתב מספר חודשים לאחר סיום העסקת התובעת והוא אינו מסמך רשמי. לפיכך אין בו כדי לגבור על מסמכים רשמיים, שיצאו בזמן אמת בהם יש איזכור לתפקיד של ספרנית בלבד. 44. בנוסף, עיון במסמכים שהוצגו בישיבת ההוכחות וצורפו לתיק בהתאם להחלטת בית הדין מיום 8.1.12, מעלה כי עד שנת 2003 בכלל אישורי העלאת הדרגות נרשם תפקידה של התובעת כספרנית, ומתח הדרגות היה בהתאמה למתח דרגות לתפקיד של ספרנית ולא של מנהלת ספריה והתובעת לא פנתה בנדון בזמן אמת. פנייתה הראשונה בנדון היתה רק ביום 20.11.03 שאז פנתה ליו"ר ועד עובדי עיריית ראשון לציון על כך שלא קודמה משנת 99 וזאת מאחר שהוסבר לה כי הגיעה לדרגה האופטימאלית. 45. משכך התובעת לא עמדה בנטל הנדרש ממנה להוכיח כי עבדה בתפקיד מנהלת ספריה לפני 11/03 שהינו המועד בו קיים אישור ראשון להיות התובעת ספרנית ראשית. 46. עם זאת, בתצהירה ובחקירתה הנגדית העידה הגב' לאה פישלר כי העירייה החליטה להכיר בתובעת כמנהלת ספריה עוד משנת 2001: "רק ב 2-03 למעשה קיבלנו את הגושפנקא ממנהל בית הספר בכתב שהתובעת הוכרה כמנהלת ספריה" (עמ' 16 שורות 12-13 לפרטיכל הדיון מיום 8.1.12) וכן בהמשך: "בשנת 2003 שקיבלו את האישור של ד"ר שיבר שהיא מנהלת ספריה נתנו לה את הדרגות רטרו משנת 2001" (עמ' 17 שורות 24-25) משכך נבחן את אופן יישום הדרגות של התובעת כמנהלת ספריה, בהתאם להודיית הגב' לאה פישלר, לפיה הכירה הנתבעת בתובעת כמנהלת ספריה עוד מיום 1.9.2001 (ראו סעיף 51 לסיכומי העירייה). 47. לאחר שקבענו קביעה עובדתית זו נבחן האם העירייה דירגה את התובעת בהתאם לנדרש הימנה. הדרגות שניתנו לתובעת במהלך תקופת העסקתה 48. הוראת סעיף 110.211 תת סעיף 2 לחוקת העבודה קובע כי מתח הדרגות לתפקיד ספרנית מורשית הוא 6-9. 49. עיון בסעיף 133 של לוח עיסוקים בחוקת העבודה מעלה כי מתח הדרגות בתפקיד מנהל ספריה ג' הכולל גם מנהל ספריה בבית ספר על יסודי מעל 40 כיתות כפי שהיה בית הספר בו שימשה התובעת כספרנית הינו 9-11, כי יש "שהות שנתיים בדרגה תחילית 9" ו"מעבר לדרגה 10 בתום שהות של שנתיים"; כי "המעבר מדרגה 10 לדרגה 11 בתום שהות של שנתיים" וכי "המעבר לדרגה אישית 11 + בתום שהות של שלוש שנים" (נספח ב' לתצהיר התובעת). 50. עיון בנספח 6 לתצהיר העירייה, שלא נסתר על ידי התובעת ומשקף אף את הסכמת הצדדים בכל הנוגע למתח הדרגות של מנהל ספריה בין 9-12, מעלה כי מתח הדירוג של מנהלי ספריות בתי הספר עלה, החל מ - 1.7.2001, לדרגת 12 מינהלי בכל הנוגע למנהל ספריית בית ספר במעמד ב' וג' ( מח"ר 43). 51. עיון בחומר הראיות שהוצג בתיק זה מעלה בכל הנוגע לדרגות, כמפורט: התובעת החלה לעבוד בעירייה ביום 1.9.88 כספרנית מורשית. ביום 1.9.93 קודמה התובעת לדרגה 7+ בדירוג מינהלי (נספח 7 לרשימת המסמכים שהוגשו בדיון ההוכחות מיום 15.1.12). ביום 1.1.95 קודמה התובעת לדרגה 8 בדירוג מינהלי (נספח 8 למסמכים שהוגשה מטעם העיריה בדיון ההוכחות מיום 15.1.12). ביום 1.1.96 קודמה התובעת לדרגה 9 בדירוג המינהלי (ראה נספח 9 למסמכים שהוגשו בדיון ההוכחות). ביום 1.1.99 קודמה התובעת לדרגה 9+ בדירוג המינהלי (ר' נספח 5 לתצהיר הנתבעת). החל מיום 1.9.00 שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום לתקופת בת 12 חודשים (עמ' 21 שורות 3-9 לפרוטוקול; נספחים 7-9 לתצהיר העירייה). ביום 3.3.04 הכירה העירייה בתובעת כמנהלת ספריה והעניקה לה ביום דרגה 10 בדירוג המינהלי וזאת רטרואקטיבית מיום 1.9.01 (נספח 10 לתצהירה של הגב' פישלר). ביום 3.3.04 הודיעה העירייה לתובעת כי החל מיום 1.9.03 אושרה לה העלאה לדרגה 11. אולם העלאת דרגה זו בוטלה נוכח הוראות הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם ביום 23.8.04, בין עיריית ראשון לציון לבין ארגון עובדי עיריית ראשון לציון ( להלן:" הסכם קיבוצי מיוחד"), שבמסגרתו הוקפאו קידומי העובדים בדרגות לתקופה של שנה בין השנים 2004-2003 ולכן דרגתה של התובעת הוקפאה (נספח 12 לתצהירה של גב' פישלר). ביום 1.1.05 במועד סיום הקפאת הדרגות קודמה התובעת לדרגה 11 (עדותה של הגב' פישלר בנדון בעמ' 17 שורה 7). ביום 12.12.06 הודיעה העירייה לתובעת כי החל מיום 1.1.07 אושרה העלאתה לדרגה 12, זאת החל מ - 1.1.07 (נספח 15 לתצהיר הנתבעת). ביום 1.3.08 יצאה התובעת לגמלאות ואושרה לה דרגה 12+ בהתאם להוראות סעיף 7.3.4 לאגדן תנאי השירות לעובדים בשלטון המקומי (נספח 17 לתצהיר העירייה). 52. בכל הנוגע להסכם הקיבוצי המיוחד, אנו סבורים כי אכן יש ליתן לו תוקף הואיל ומדובר בהסכם קיבוצי מיוחד מאוחר יותר מחוקת העבודה המהווה הסכם קיבוצי (ראה: דיון מג/64-3, (ארצי) המועצה המקומית טירת הכרמל - חגית וידר מיום 17.2.85 וכן ראה: דב"ע נו/3-128, ועד מקומי בית יצחק - לוי  מיום 14.5.1996). 53. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בדב"ע מו/3-134, ד"ר אחמד משעל נ' עיריית ירושלים ואח', פד"ע כ' עמ' 35, כמצוטט: "הוראות הסכם קיבוצי אינן גוברות על הוראות החוק והתקנות. יתכן שהנימוק לכך הוא, שלעיתים גם לארגון היציג יש עניין במינוי עובדים תוך עקיפת חובת המכרז. כך עשוי הארגון היציג לדרוש עדיפות באיוש משרה לעובד שכבר מממלא התפקיד באופן זמני או ארעי, או לחבר הארגון היציג; נפסק כי כאשר קיימת סתירה בין הוראת חוק לבין הוראת הסכם קיבוצי גוברת הוראת החוק. בדב"ע מה/4-20, מדינת ישראל - ההסתדרות הרפואית (לא פורסם), נקבע כי הוראה שנקבעה בחוק התקציב לגבי מספר התקנים גוברת על הוראה כזאת בהסכם קיבוצי. בדב"ע שם/22- 4בעמ' 248 קבע בית-הדין הארצי: 'לא הוקנה להסכם קיבוצי מעמד עדיף על פני חוק'. יתר על כן, מאחר שהוראת הסכם קיבוצי מאוחר גוברת על הוראה שנקבעה בהסכם קיבוצי קודם אף אם ההוראה המאוחרת היא לרעת העובדים, ברור שניתן לשנות תנאי עבודה גם באמצעות תקנות (ראה גם: 'הסכמים קיבוציים: תחולה ותיאום', מאת השופט ס. אדלר, ב'ספר בר-ניב', בעמ' 40-41). אף בתובענה דנן, גוברות הוראות החוק והתקנות על הוראה שנקבעה בהסכם קיבוצי.." 0ההדגשה הקוית לא במקור. א.ר.ב.) 54. עם זאת, עיון בסעיף 2 ב' 1 ו2 להסכם הקיבוצי המיוחד מעלה, כמצוטט: "יוקפא במרוצת כל שנה מבין השנים 2004 ו-2005 ולמשך שנה קידומם של עובדים במרכיבי השכר הבאים ובתנאי העסקה הבאים: שעות גלובאליות, מתן דרגות שכר, קצובת רכב. מוסכם בזאת לעניין סעיף זה כי ההקפאה תחול למשך שנה אחת בלבד, ולפיכך, עובד שהוקפא קידומו בשנת 2004, זכאי יהיה להנות מאותו קידום בשנת הכספים 2005...." 55. נוכח האמור, הרי שהעירייה לא פעלה כנדרש הימנה בכל הנוגע ליישום מתח הדרגות בכל הנוגע לתובעת, גם בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד כמפורט: התובעת היתה אמורה לעבור לדרגה 11 עוד ביום 1.9.03 ועם הקפאה של שנה על הנתבעת היה ליתן לה דרגה זו ביום 1.9.04, קרי מדובר בעיכוב של ארבע חודשים. כמו כן את דרגה 12 היה על הנתבעת ליתן לה לאחר שנת הקפאה ביום 1.9.06 , אולם זו ניתנה לה רק ביום 1.1.07, קרי עיכוב של ארבעה חודשים נוספים במתן דרגה זו. 56. מעבר לאמור, עולה מהראיות כי העירייה מודה כי התובעת זכאית לדרגת פרישה 12+ החל מיום 28.2.2008 (סעיף 12 ו' לתצהיר הגב' פישלר; סעיף 65 לסיכומי העירייה). עם זאת, מתלושי השכר של התובעת ממועד פרישתה עולה כי העירייה טרם שילמה לתובעת את המגיע לה בגין דרגה 12+ לה היא זכאית ממועד פרישתה, 29.2.08. בחקירתה הנגדית של גב' פישלר התחדדה סוגייה זו, כמצוטט: "ש: עובד בדרגת שיא בפרישתו, מקבל דרגת פרישה גם מעל דרגת שיא, נכון? ת: נכון. ש: נכון שהוא מקבל דרגת פרישה? ת: זכאי לדרגת פרישה מותנה בכמה זמן שהה בדרגה האחרונה לפני הפרישה. ש: ומהי ההתניה? ת: אם שהה פחות משנה וחצי מקבל חצי דרגה, כלומר, שנה ועד שנה וחצי, אם שהה 3 שנים הוא מקבל דרגה מלאה. שאלת בית הדין: ש: בנוגע לתובעת לאיזה דרגה היא הייתה זכאית במועד פרישתה? ת: אנחנו הוצאנו לה מכתב שהיא זכאית ל12+. ש: מדוע בתלושים לאחר הפרישה רשום רק דרגה 12? ת: אנחנו הוצאנו לה מכתב שהיא זכאית ל12+ ברגע שהייתה תביעה, אנחנו השהנו את התשלום, זו היתה החלטה שלנו. היא זכאית לזה ותקבל את זה ברטרו מיום הפרישה. המשך חקירה: ש: זה עונש על הגשת התביעה? ת: אנחנו לא אומרים שלא נשלם לה, אנחנו נשלם ש: מתי? ת: תהיה החלטה, הוראה אז נשלם. לשאלת בית הדין: ש: מה השווי הכספי של חצי דרגה זו ת: בין 150-200.". (עמ' 15 שורות 17-32 ועמ' 16 שורות 1-3 לפרוטוקול) 57. עולה איפוא מעדותה של גב' פישלר מטעם העירייה כי אין כל מחלוקת על כך כי התובעת היתה זכאית, החל ממועד פרישתה, לדרגה 12+ ולמרות שהעירייה ידעה בבירור על זכאות התובעת לכך, בחרה במודע ובמכוון שלא לשלם לה בהתאם לדרגתה זו רק בשל העובדה כי התובעת בחרה לממש את זכאותה ולתבוע בבית הדין את הזכויות הכספיות שסברה כי מגיעות לה. 58. אנו סבורים שהתנהלות העירייה הנ"ל בכל בנוגע לאי תשלום דרגה 12+ ממועד הפרישה, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת במערכת יחסי עבודה. כידוע, זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד חוקתית מן המעלה הראשונה (למשל ראה: בג"צ 6490/04, נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, מיום 12.1.2005 בפסקה 9; וכן רע"א 2146/04, מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים, מיום 30.5.2004). יש הסבורים כי המדובר בזכות חוקתית על חוקית (י' רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית", המשפט ה (2000) 217), ובעקרון יסודי הנעלה על זכויות היסוד היות שקיומה מהווה תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של יתר זכויות היסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629, 1997). החלטה כאמור, אף מנוגדת להוראת סעיף 28ב לחוק הגנת השכר, הקובעת, כי "לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו ולא יפטרו מהעבודה מחמת תביעה שהגיש העובד... בתום לב לתשלום שכר מולן או לפיצויי הלנת שכר.". 59. אשר על כן אנו קובעים כי בנסיבות העניין זכאית התובעת לתשלום דרגה 12+ החל ממועד יציאתה לפנסיה, קרי החל מחודש 3/08. וכן לפיצוי בגין עגמת נפש בשל התנהלות בחוסר תום לב, כפי שיפורט בהמשך. בהתאם להסכמת הצדדים בתחילת דיון ההוכחות כמפורט בעמודים 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.12, הנני מורה על הגשת תחשיב השווי הכספי של אי תשלום דרגות אלו במועד הנדרש בכל הנוגע לדרגה 11,12 ו-12+ כפי שפורט בסעיף 55-56 לעיל, שיבוצע באמצעות חשב שכר מטעם העירייה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה והתשלום בהתאם לאמור יבוצע תוך 30 ימים. משהתובעת לא טענה דבר בסיכומיה לעניין רכיב ההלנה , אנו דוחים רכיב זה. לעניין זכאות התובעת להפרשי שכר עבודה 60. לטענת התובעת, ביום 17.12.08 הגישה בקשה לפרישה מוקדמת, מסיבות אישיות ומשפחתיות וביקשה לאשר את פרישתה החל מיום 1.2.08 ונמסר לה כי הוועדה תתכנס ותדון בעניינה ביום 1.1.08 (סעיף 10.1 לתצהיר התובעת). כן טענה התובעת, כי העירייה לא דאגה לעדכן אותה בדבר החלטת הוועדה וכן לא זומנה לוועדה. נוכח האמור, טענה התובעת, כי נאלצה להמשיך בעבודתה הואיל ונותרה בחוסר וודאות וללא תשובה, ועבדה בפועל עד ליום 4.5.08, שבו הודע לה כי בקשתה אושרה (סעיף 10.2 לתצהיר התובעת; סעיף 4.1 לסיכומי התובעת). 61. לטענת התובעת, העירייה שילמה לה את שכר חודש 3/08 אולם בסופו של יום שכר זה קוזז במסגרת התחשבנות שנעשתה בסיום עבודתה של התובעת והשכר בגין עבודתה בחודשי אפריל ומאי כלל לא שולם לה ומשכך היא תובעת הפרשי שכר אלו. 62. לטענת העירייה, התובעת עותרת לשכר עבודה, בתקופה בו קיבלה גמלת פנסיה ודי בכך לדחות את תביעתה. כן טוענת העירייה כי שילמה לתובעת, מעבר לדרוש, את כל הפרשי השכר עבור שעות עבודתה כפי שהופיעו בדוחות הנוכחות שלה, גם אם נפלו שעות אלו בחודש שבו כבר שולמה לה גימלתה. לגרסת הנתבעת, בחודש מאי 2008, כלל לא הגיעה התובעת לעבודה ולא בכדי לא הציגה כרטיס נוכחות לימים בחודש 5/08 אותם היא תובעת. כן טענה העירייה כי הנחתה את התובעת שלא לבוא לעבודה לאחר חתימתה על מועד הפרישה,שביקשה. 63. מעבר לאמור, טענה העירייה כי התובעת עמדה ביתרת חובה של ימי חופשה נוכח ניצול יתר על ידה, ורכיב זה קוזז משכרה. 64. עמדתו של הממונה על השכר בנקודה זו היא כי התובעת יכולה לקבל או שכר או גימלה, אולם אינה יכולה לקבל את שניהם, כך שככל שהעירייה שילמה לתובעת שכר עבודה ולו חלקי בגין חודשים 3-4/08 מהווה תשלום זה חריגת שכר. 65. לאחר שעיינו בכלל טענות הצדדים איננו מקבלים את טענת התובעת בעניין זה, להלן נימוקינו. 66. בתיק זה הוכח כי התובעת הוכרה כזכאית לפנסיה החל מיום 29.2.2008 וכי שולמה לה פנסיה באופן רטרואקטיבי החל מיום זה . 67. כעולה מעדותה של התובעת, בחקירתה הנגדית, אכן אין היא מבקשת לקבל שכר וגימלה בצוותא (עמ' 8 שורות 4-7 ועמ' 9 שורות 13-14). 68. לאחר ששמענו את מסכת הראיות לא שוכנענו כי העירייה הבהירה לתובעת בצורה מפורשת כי עליה להפסיק להגיע לעבודתה מיום הגשת בקשתה לפרישה. ראשית, העירייה לא הציגה כל מסמך התומך בטענתה זו וזאת למרות שבנושאים אחרים מצאה העירייה לנכון להעלות על הכתב דברים הקשורים לתנאי העסקתה של התובעת. שנית, התובעת הציגה מסמכים מהם עולה כי העירייה ידעה כי התובעת מגיעה לעבודתה גם לאחר הגשת הבקשה לפרישה מרצון - כך לדוגמא עיון בנספח ה' לתצהיר התובעת - מכתב שתוייק בתיקה האישי של התובעת - מעלה כי התובעת פנתה ביום 6.3.08 לד"ר שיבר שמעון במכתב תחת הכותרת "פרישה" כמצוטט: "רציתי לעדכן אותך שעד היום נדחו 3 פעמים ועדות הפרישה שהיו אמורות לדון בפרישתי. כך שאני עדיין כאן...". כך גם פנתה התובעת לגב' פיטל ביום 4.3.08 וביקשה לקבל אישור לימי מחלה בגין הצורך לשהות לצד ביתה נוכח ניתוח שעברה, וסיפא של מכתב זה ציינה התובעת: "זאת הסיבה שביקשתי ב 17/12 לצאת לפנסיה בתאריך 1/2/08 אבל עד היום לא אושר לי" (נספח ו' לתצהיר התובעת). צודקת התובעת בטענתה, כי העובדה שפרישתה אושרה לתובעת רטרואקטיבית אינה מוחקת את התקופה שבה עבדה בפועל. 69. משכך אנו קובעים כי התובעת היתה זכאית לתשלום שכר בגין הימים אותם עבדה. בכל הנוגע לחודש 3/08 אכן שילמה העירייה לתובעת שכר עבודה אולם קיזזה אותו מרכיב הפנסיה, לאחר מכן. בכל הנוגע לחודש 4/08, שוכנענו כי העירייה שילמה לתובעת שכר זה תוך התחשבות בימי חופשה שהתובעת לקחה ביתר, טענה שלא הוכחשה כלל על ידי התובעת. בכל הנוגע לימים הספורים שלגרסת התובעת עבדה במהלך חודש 5/08, הרי משלא הציגה כל אסמכתא לעבודה בימים אלו ולא הציגה כרטיס נוכחות לימים אלו אין התובעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח כי עבדה בימים אלו. 70. מנגד, נוכח העובדה כי בסופו של יום התובעת קיבלה פנסיה באופן רטרואקטיבי החל מחודש 2/08 וזאת נוכח בקשה שלה לצאת לפנסיה ממועד זה, אנו סבורים שכדין פעלה העירייה שקיזזה את שכרה של התובעת מרכיב הפנסיה וזאת נוכח בקשתה של התובעת בנדון והעובדה שהיא זו שביקשה לצאת לפנסיה. משכך התובעת אינה יכולה לקבל בצוותא גם שכר וגם פנסיה. ולכן רכיב תביעתה זה נדחה. מעבר לאמור, נוכח העובדה כי התובעת עבדה שלא ברצף בחודשי עבודתה האחרונים, ונוכח העובדה כי היו לה ימי חופשה ביתר, הרי שבכל מקרה גם אם היינו מקבלים את תביעת התובעת לתשלום שכר בגין חודשים אלו, הרי שכימות רכיב זה היה נמוך מרכיב הפנסיה והתובעת לא הוכיחה את זכאותה לסכומים אותם תבעה שהתייחסו לחודש עבודה מלא, בעוד שכרטיסי הנוכחות מעידים על עבודה לא רציפה של מספר ימים ולא של חודש עבודה מלא. 71. אשר על כן אנו דוחים את רכיב תביעתה זה של התובעת. דמי ניהול 72. כעולה מעמ' 4 לפרטוקול הדיון מיום 8.1.12 ,התובעת זנחה רכיב זה ומשכך אין אנו דנים בו וקובעים כי יש לדחות רכיב זה. פיצוי בגין אפליה והפרת הסכמים קיבוציים 73. לטענת התובעת, העירייה פעלה כלפיה שלא כדין, תוך קיפוח, אפליה, הפרת הסכמים קיבוציים ובחוסר תום לב. כן טענה התובעת, כי העירייה אף לא הזמינה אותה לישיבת ועדת הפרישה, לא עידכנה את התובעת בנוגע להליך הפרישה ולמעשה כך מנה ממנה את זכות הטיעון. בגין התנהלותה זו של הנתבעת תבעה התובעת פיצוי בשיעור של 12 חודשי השתכרות (סעיף 6.4 לסיכומים). 74. לטענת העירייה, היא נהגה בתום לב בכל הנוגע לתובעת, שילמה לה את מלוא הזכויות המגיעות לה על פי דין וטענותיה בעניין זה חסרות בסיס. כן טענה העירייה, כי ככלל, מתכנסת ועדת פנסיה ופיטורין ללא נוכחות עובדים וממילא לא היה צורך "במתן זכות טיעון" לתובעת משהיתה זו היא שביקשה לפרוש מחמת גיל. 75. אין חולק כי בענייננו מדובר על פרישת התובעת בהסכמה מעירייה, כך שעסקינן בהסכמה הדדית על סיום עבודה בדרך של פרישה. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי: "בנסיבות אלה של סיום עבודה בהסכמה, גם אם היוזמה להפסקת העבודה נעשתה על ידי המעביד, לא מתעוררת שאלת פיטורים שלא כדין, כי לא היו, כאמור, פיטורים, אלא סיום יחסי עובד ומעביד בהסכמה.   גם אם נצא מנקודת מוצא שמדובר ב'פיטורים מוסכמים', לא ניתן לומר, שפיטורים אלה נעשו שלא כדין, משום שאלמנט ההסכמה מכשיר בנסיבות הקיימות את הליך הפיטורים." (ראה: ע"ע (ארצי) 1036/00, מיכל צוקרמן נ' עיריית נשר 3.12.02). מנגד, התנהלותה של העירייה בכך שאינה משלמת לתובעת את סכומי הפנסיה המגיעים לה, לנוכח העובדה שהגישה תביעה לבית הדין, אכן אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת במערכת יחסי עבודה ומשכך מצאנו לנכון לפצות את התובעת בנדון, בגין רכיב עגמת נפש. עם זאת, בחיוב העירייה בפיצויי בשל עגמת נפש לקחנו בחשבון גם את מרכיב חוסר תום הלב והפגם בהתנהלות העירייה ולפיכך לא מצאנו לחייבה, מעבר לאמור בפיצוי נוסף. עגמת נפש 76. בנוסף תבעה התובעת פיצויים בגין עוגמת נפש ובגין נזק לא ממוני, בסך כולל של 50,000 ₪, זאת משלטענתה, הוצאתה לפרישה נעשתה בהליך בלתי תקין ושלא כדין וכך גם, אי תשלום שכרה כפי שהגיע לה, גרמו לתובעת עוול ועוגמת נפש רבה. 77. מנגד טענה העירייה כי לא הוכחו בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. 78. ככלל, אין בית הדין נוהג לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש אלא במקרים חריגים. בעייננו מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חיובה של העירייה בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש בכל הנוגע לאי תשלום דרגה 12+ במועד הנדרש, זאת רק בשל בחירת התובעת לפנות לערכאות משפטיות, כמפורט בסעיף 58 לעיל. משכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת נפש. סוף דבר 79. תביעת התובעת בכל הנוגע לתחולת סעיף 27.3 לחוקת העבודה, נדחית. 80. תביעת התובעת בכל הנוגע להפרשי שכר עבודה, דמי ניהול ופיצוי בגין אפליה והפרת הסכמים קיבוציים , נדחית. 81. תביעת התובעת בכל הנוגע להפרשי דרגות מתקבלת בחלקה. בהתאם להסכמת הצדדים בתחילת דיון ההוכחות כמפורט בעמודים 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.12, הנני מורה על הגשת תחשיב השווי הכספי של אי תשלום דרגות 11,12 ו-12+ במועד, כמפורט בסעיפים 55-56 לעיל, שיבוצע באמצעות חשב שכר מטעם העירייה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק דין זה, ויועבר לב"כ התובעת. התשלום בהתאם לאמור יבוצע תוך 30 ימים מביצוע תחשיב זה, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. 82. תביעת התובעת לעגמת נפש מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובעת בגין רכיב זה 8,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. 83. נוכח תוצאת פסק הדין והעובדה שרק חלק קטן מתביעת התובע התקבלה, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 5,000 ₪, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. 84. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.משרה