קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות אישה גרושה לעזוב את הארץ עם הילדים: השופט שאול שוחט: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיאה, כב' השופטת טובה סיון, בתמ"ש 21945/07 ובתמ"ש 24619-03-10), מיום 3.8.12, לפיו נקבעה המשמורת על ילדיהם הקטינים של הצדדים, מ' ש' - יליד 24.2.09 וא' ד' ש' - יליד 9.1.03 בידי אמם - המשיבה - והותרה הגירתם, עמה, לרוסיה. העובדות הצריכות לענין המערער והמשיבה, גיורת, בני זוג לשעבר, נישאו זל"ז, בחו"ק וכדמ"וי, ביום 26.10.98 (להלן שניהם: "בני הזוג" או "ההורים"). מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שני ילדיהם, הקטינים. עד חודש אפריל 2005 התגוררו בני הזוג עם הקטינים ברוסיה. בחודש אפריל 2005 עלו בני הזוג וילדיהם לישראל. כשנתיים לאחר עלייתם ארצה פרץ משבר בין השניים שהוביל לגירושיהם. עובר לגירושין נחתם ביניהם הסכם גירושין, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 6.9.07 (להלן: "הסכם הגירושין" או "ההסכם"). בהסכם הגירושין עוגנה זכותה של המשיבה למשמורת על הקטינים כמו גם זכותה לחזור עמם לרוסיה בזו הלשון: "3. משמורת הבנים והסדרי הביקור עמם: 3.1 י' וס' (האב והאם ש' ש') הם האפוטרופסים הטבעיים של הבנים ואין בהסכם זה כדי לגרוע מאפוטרופסות זו. הבנים ישארו במשמורתה של ס' עד הגיעם לגיל 18 שנים ולי' תהא זכות לבקרם כמפורט בהסכם זה. מוסכם על הצדדים כי החל מחודש אוגוסט 2008 ואילך האם תוכל לעבור להתגורר עם הבנים במוסקבה - רוסיה או בלונדון - אנגליה, ובלבד שלא יהיה תלוי ועומד כנגד י' צו שיפוטי האוסר עליו את הכניסה למקום מגוריהם של הבנים. האם תוכל לעבור ולהתגורר עם הבנים בכל מקום אחר מחוץ לישראל בהסכמת שני הצדדים...". בהסכם פורטו בהרחבה הסדרי הראייה/השהייה של הקטינים עם המערער לעת שהייתם ברוסיה. בני הזוג התגרשו בתחילת 2008; המשיבה השלימה את לימודיה ברוסיה תוך העדרויות רבות ותכופות מישראל, ומנגד, צמצם המערער את נסיעותיו ועסקיו ברחבי העולם, על מנת לתת מענה לטיפול בקטינים ששהו בישראל, במהלך היעדרויותיה. ביום 6.7.09 הגיש המערער תביעה להעברת המשמורת על הקטינים לידיו (תמ"ש 21945/07) ומשהתברר לו, כי המשיבה מתעתדת לממש את זכותה על פי הסכם הגירושין להגר עם הקטינים לרוסיה הגיש, ביום 4.10.10, תביעה נוספת בה עתר למתן צו המונע את הגירתם לרוסיה (תמ"ש 24619-03-10). ההליכים בשתי התובענות אוחדו; הוגשו שתי חוות דעת מטעם מכון "שלם": האחת בתביעת המשמורת והשנייה, חוות דעת משלימה אשר בחנה את טובתם של הקטינים באשר להגירתם לרוסיה, מקום ותביעת המשמורת של המערער תדחה - נוכח טענתו, כי במהלך אוגוסט 2009, כחודש לאחר הגשת התביעה למשמורת, קמה המניעה הקבועה בהסכם הגירושין והוא הפך למסורב כניסה לרוסיה וקיומן של ראיות בדבר הימצאות הקטינים במאגר קטינים שיציאתם מרוסיה, לאחר כניסתם אליה, לא תאופשר עוד. פסק דינו של בימ"ש קמא בית משפט קמא בחן את טענות הצדדים בשני שלבים: השלב הראשון - בהקשר לתביעת המשמורת - בהתעלם מנושא ההגירה; השלב השני - ההשלכות שתהיינה להתרת ההגירה של הקטינים לרוסיה על טובתם, על רקע טענות האב בדבר ניתוק הקשר בינו ובינם משום היותו מסורב כניסה לרוסיה מחד, ומשום היות הקטינים מנועי יציאה מרוסיה, עם כניסתם אליה, מאידך. אשר לשלב הראשון - בית המשפט בחן את טענות הצדדים על רקע חוות הדעת והמלצותיה וקבע, כי "ללא הצורך בבדיקת נושא ההגירה, הרי שממכלול הנסיבות לרבות העולה מחוות הדעת הראשונה, ניתן היה לקבוע, כי תביעתו של האב להעברת משמורתם של הבנים אליו אינה נעתרת, לרבות החלופה של משמורת משותפת, כפי הצעתו, משאין זו החלופה הטובה ביותר עבור הקטינים". אשר לשלב השני - בית המשפט דחה את טענות המערער, כי המקור למניעתו להיכנס לרוסיה הינו "צו שיפוטי" כך שלא התקיים התנאי שנקבע בסעיף 3 להסכם הגירושין למניעת הגירתה של המשיבה, עם הקטינים לרוסיה; קבע, כי טובת הקטינים במשמורת המשיבה נותרת על מכונה גם כאשר הם יהיו במשמורתה ברוסיה; ומשלא מצא, על בסיס הראיות שהניח המערער לפניו, כי קיימת סכנה לניתוק הקשר בינו לבין הקטינים בדמות הכללתם במאגר קטינים מעוכבי יציאה, הורה על דחיית התביעות של המערער והתיר את הגירתם של הקטינים עם המשיבה לרוסיה תוך שהוא קובע הסדרי ראיה מפורטים בינם לבין המערער לפיהם חוייבה המשיבה להביא את הילדים, לסוף שבוע ארוך אחת לשלושה שבועות, למקום אליו יורה המערער, בכל מקרה בו יתקשה להיכנס לרוסיה. להבטחת קיום הסדרי הראייה כאמור חייב בית משפט קמא את המשיבה בהפקדת סך של 250,000 $. המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו. טענות המערער בהיותו ההורה הדומיננטי בחייהם של הקטינים, כעולה מחוות הדעת שהוגשו בעניינם, שגה בימ"ש קמא משדחה את תביעתו להעברת המשמורת לידיו; לחילופין, היה על בית המשפט קמא למנוע את הגירתם של הקטינים לרוסיה וזאת מהטעמים החלופיים/המצטברים הבאים: סכנת חיים הנשקפת לקטינים בהגיעם לרוסיה. המערער הינו 'אישיות בלתי רצויה' המהווה סיכון לבטחון המדינה (בהיותו מחזיק בראיות למעילת ענק שהתבצעה על ידי קציני משטרה בכירים). בהקשר זה היפנה המערער לתצהירה של המשיבה מיום 13.7.09 בו היא ציינה כי כבר בשנת 2005, שנה בה עזבה המשפחה לישראל, היוו הקטינים מטרה לאיומים על חייהם (מוצגיא' למוצגי המערער). משאין מחלוקת, לטעמו, בדבר אי יכולתו של המערער להיכנס לרוסיה, היה על בית משפט קמא לראות במניעה האמורה משום 'צו שיפוטי' כאמור בסעיף 3 להסכם הגירושין ולמנוע את ההגירה לרוסיה. לטענת המערער מקור המניעה, הנסמכת על סעיף 27(1) לחוק הפדרלי הרוסי בנושא כניסה ויציאה משטחי הפדרציה הרוסית, מקורה בהוראה "מלמעלה" של שופט, מנהל מנהלת ההגירה, או גנרל בכיר בשירות הבטחון הרוסי מכוח תקנות שהוצאו על פי חוקי רוסיה (עדות המומחה מטעם המשיבה בעמ' 157 ש' 23-25; עמ' 158 ש' 4-5; 7-25; ש' 17-21). ככזו היא היא בגדר 'צו שיפוטי' כלשון סעיף 3 להסכם הגירושין ולמצער, מכוח הפרשנות התכליתית שיש להקנות להוראה זו - כל מניעה שבעטיה לא יוכל המערער להיכנס לרוסיה ולהיות בקשר עם ילדיו. בהקשר זה מפנה המערער לשורה של ראיות המלמדות על קיומה בפועל של מניעה כאמור לרבות נסיון עקר שלו להיכנס לרוסיה, במהלך המשפט - עם נחיתתו בשדה התעופה במוסקבה נעצר, הועבר לתא מעצר וגורש מיד לישראל ובידו מסמך המאשר את היותו מסורב כניסה [(מוצגים ו(6); ו(7) ותצהיר קצין הבטחון של אל על שנכח בשדה התעופה ואימת את נסיבות הגירוש (מוצג ב/3)]. לפני בימ"ש קמא הוצגו ראיות ברורות שמלמדות על רישומם של הקטינים במאגר ילדים מנועי יציאה מרוסיה, רישום שימנע את יציאתם ממנה מייד עם הגיעם אליה. נוכח המצב המצטבר, כמפורט בסעיפים ב' ו-ג' לעיל, התקיים בענייננו 'מצב המונע הגירה' אליו כיוונו כותבי חוות הדעת (עדות המומחה עמ' 255 ש' 16-18; עמ' 256 ש' 20-27) - מצב בו האב מנוע כניסה לרוסיה והקטינים מנועי יציאה. במצב כזה, כך על פי חוות הדעת, ההמלצה היא שלא לאפשר את הגירתם של הקטינים לרוסיה משום הנתק שייגרם בינם לבינו, נתק אותו יש למנוע, משום טובתם, בכל מחיר. טענות המשיבה המשיבה תומכת במסקנות פסק הדין של בימ"ש קמא ובתוצאותיו: על פי חוות הדעת לא נמצאה כל עילה המצדיקה את העברת המשמורת של הקטינים לידי המערער. קביעה חד משמעית זו בחוות הדעת יפה הן להישארותה בישראל, הן להגירתה עמם לרוסיה. לפיכך, בדין נדחתה תביעת המשמורת של המערער; המערער נתן את הסכמתו להגירתה עם הקטינים לרוסיה, הסכמה שאושרה וניתן לה תוקף של פסק דין במסגרת הסכם הגירושין שנחתם ביניהם, תוך שהיא מוותרת על ממון רב שהגיע לה, כך שלא מדובר בתביעת הגירה כלל. משכך, משלא הציג המערער 'צו שיפוטי', כמשמעותו הדווקנית של היגד זה, לא התקיים התנאי המונע את הגירתם עמה; אין כל מניעה ליציאתם של הקטינים מרוסיה לאחר הגיעם אליה ומכל מקום - המערער לא עמד בנטל השכנוע בדבר קיומו של צו כזה; טובת הקטינים מחייבת את השארותם עמה, גם במחיר הגירתם לרוסיה, דבר התואם גם את רצונם. ההליכים בבית משפט של ערעור משום החשיבות הרבה שייחסו כותבי חוות הדעת, ובצדק, לשמירת הקשר בין הקטינים לאביהם, המערער, אותו הגדירו כ'מהותי' להמלצות, עד כדי ביטולן (ר' עדות המומחה בעמ' 241 לפרוט' ש' 13-18; עמ' 255 ש' 16-18; עמ' 256 ש' 21-27), ראינו לנכון, במסגרת סמכותנו על פי סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, לערוך בירור נוסף בדבר קיומה של מניעה ביחס למערער להיכנס לרוסיה וביחס לקטינים לצאת ממנה. על פי חוות הדעת, במצב שכזה, בו לא יתאפשר קיומו של קשר בין הקטינים לאביהם, לא ימליצו על הגירתם. חליפת המכתבים והפניות של כל אחד מהצדדים בענין זה לגורמים שונים ברוסיה וקבלת תשובות סותרות, לעיתים מאותו גורם (ואין צורך להרחיב), שהוצגו בבית משפט קמא, לא איפשרה, לטעמנו, קביעת ממצא ברור וחד משמעי בענין זה. משעוסקים אנו 'בדיני נפשות' ממש, סברנו שפנייה של רשות מוסמכת בישראל, בית משפט, לגורם מוסמך ברוסיה שאמון על מתן תשובות בדוקות לקיומה של מניעות כאמור, תסייע בקביעת ממצא עובדתי מהימן שישמש בסיס להכרעה השיפוטית המתבקשת. לפיכך, וחרף הסתייגותו של בא כוח המשיבה מהמהלך (ישיבת יום 20.9.12; הסתייגות ב"כ המשיבה עמ' 11 לפרוט' ש' 1-6), באנו לידי החלטה, לאחר חקירה ודרישה, להפנות את השאלות הטעונות בירור לרשות המרכזית לפי אמנת האג ברוסיה (שהצטרפה לאחרונה לאמנה), באמצעות הרשות המרכזית בישראל, בהתבסס, בין היתר, על סעיפים 7(ב) ו-21 לאמנה הנוגעים לשלומו של קטין ושמירה על זכויות הביקור של ההורה הלא משמורן, על אף שלא מדובר במקרה של חטיפה או אי החזרה. בהחלטה מיום 10.10.12 הפנינו את השאלות הבאות: האם קיים צו כלשהו - משפטי, מינהלי או אחר - האוסר על כניסתו של מר י.ש. מס. ת.ז. XXXXX מס' דרכון YYYYY לתחומי רוסיה? האם קיימת מניעה אחרת כלשהי האוסרת על כניסתו של מר י.ש. מס' ת.ז. XXXXX מס' דרכון YYYY לרוסיה? האם קיים צו כלשהו - משפטי, מינהלי או אחר - האוסר על יציאתם מרוסיה של הקטינים: מ.ל.ש ת.ז. XXXXX (יליד 24.2.99), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ(דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). א.ד.ש ת.ז. XXXX (יליד 9.1.03), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ (דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). האם קיימת מניעה אחרת כלשהי האוסרת על יציאתם של הקטינים: מ.ל.ש ת.ז. XXXXX (יליד 24.2.99), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ(דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). א.ד.ש ת.ז. XXXX (יליד 9.1.03), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ (דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). אם קיימת מניעה כאמור באיזה מהסעיפים א-ד לעיל, כיצד היא נוצרה, לבקשת מי ומי אחראי לה, מי יכול לגרום להסרתה וכיצד? ההחלטה, בתרגומה לרוסית, הועברה על ידי הרשות המרכזית בישראל לרשות המרכזית ברוסיה, על מנת לקבל את המידע המבוקש. משהתקבל המידע זומנו הצדדים לישיבה נוספת בה חזרו ופירטו את טענותיהם תוך התייחסות למידע שהתקבל. דיון והכרעה משמורת והגירה - המסגרת הנורמטיבית עמוד האש שאמור להנחות הן את ההורים (סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962) הן את בית המשפט (סעיף 25 לחוק) בקבלת החלטות בענייני ילדים קטינים, בוודאי בקביעת משמורתם, הוא 'טובת הילד'. ככלל, טובתם של ילדים קטינים שיגדלו במסגרת תא משפחתי יציב, חם ואוהב הכולל אב ואם. משנפרדו דרכי ההורים על בית המשפט לאשר ו/או לקבוע הסדר משמורת שיקהה עד כמה שניתן את כאב הניתוק והפרידה מחד ויאפשר לילדים הקטינים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של אחד ההורים שנמצא מתאים יותר לקבלם למשמורתו תוך שמירת קשר בינם לבין ההורה האחר. תהא ההחלטה אשר תהא, הרי היא בבחינת "הרע במיעוטו" (ראו רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321). לשם כך, על בית המשפט לערוך בחינה מדוקדקת, על בסיס תשתית עובדתית נאותה, של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים (רע"א 4575/00, שם; פנחס שיפמן "דיני המשפחה בישראל" כרך ב', תשמ"ט, עמ' 220). אם מבקש ההורה המשמורן להגר למדינה אחרת עם הילדים הקטינים עשוי האיזון בין השיקולים השונים להשתנות. הטעם לכך - אישור ההגירה כרוך בהרחקה נוספת של הילד מההורה האחר, וכן בהרחקתו מהסביבה המוכרת לו. על השיקולים השונים בבקשת ההגירה עמד ביהמ"ש ברע"א 4575/00 הנ"ל: "בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עקרון טובת הילדים בלבד. בעניין זה יתחשב בית-המשפט בדעת הילדים; באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים; ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו, אם תאושר הגירת הילדים, ונכונות ההורה שבידיו המשמורת לסייע בקיומו של קשר זה ובמסוגלות הילדים להיקלט בסביבה שאליה מתבקשת ההגירה. אמות-מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה, ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה. אם ההורה שבידיו המשמורת נישא בשנית, יש לבחון את מערכת היחסים בין בן-הזוג החדש לילדים ואת נכונותו של בן-הזוג החדש לקלוט את הילדים לתא המשפחתי החדש. כמובן, אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך, שעליה עמדתי לעיל". ממניין השיקולים שפורטו לעיל נעדרים השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה להגר ובכללם שאלת ההכרח בהגירה. שיקולים אלה אינם רלוונטיים אלא אם ניתן ללמוד מהם שההורה המבקש להגר אינו מייחס חשיבות לשמירה על טובת הילד. מסביר בית המשפט ברע"א 4575/00 הנ"ל: "אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית-המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר, מבלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה. זאת, אלא אם ניכר מהתנהגות ההורה, כי הוא אינו שוקל את טובת הילד ומרוכז הוא בטובתו שלו בלבד, ובמקרה זה ממילא אין זה מטובתו של הילד להיות עם הורה זה". צא ולמד, ההחלטה של הורה משמורן להגר, אין בה, כשלעצמה, כדי להטיל ספק במסוגלותו ההורית, וממילא אין בה כדי להשליך על שאלת המשמורת, המסורה בידיו, כל עוד טובתו של הילד בראש מעייניו. בבואו ליישם קריטריונים אלה על המקרה הספציפי המונח לפניו, מוטלת על בית המשפט משימה קשה, קשה 'כקריעת ים סוף' (לשון בית המשפט בבע"מ 9358/04; 2.5.05) שכן: "כל מקרה ומקרה מקבל סיפור חיים משלו, ובכל מקרה ומקרה נפרשת בפני בית המשפט מערכת יחסים שהיא ייחודית לבעלי הדין הניצבים בפניו כמשפחה במחלוקת. ההכרעה בשאלה מהי 'טובת הקטין' במקרה הקונקרטי מחייבת בחינה של עניינים עדינים ומורכבים הנוגעים לנפש האדם, ובהם, כאמור, הקשר בין ילדים להוריהם וחוסנו הנפשי של כל אחד מבני המשפחה להתמודד עם מצבים שהחיים מזמנים לו... הגירת אחד ההורים לארץ אחרת" (בע"מ 9358/04, שם). 'דיני נפשות' ממש! לצורך הכרעה באלה - "וברובא דרובא של המקרים" - לא יקבע בית המשפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות דעת של מומחים - לבריאות הגוף והנפש "בשאלה מהי טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה יירע לו" (בע"מ 9358/04, שם. בג"צ 5227/97 דויד נ' ביה"ד הרבני הגדול, פ"דנה (1) 453). חוות הדעת של מומחים אלה הן בבחינת כלי עבודה רב חשיבות בידיו של בית המשפט בבואו להכריע בעניינם של קטינים וככלל יאמץ בית המשפט את המלצות חוות הדעת "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה" (בע"מ 9358/04, שם; בג"צ 5227/97, שם). משמורת והגירה - במקרה שלפנינו בענייננו נחתם בין ההורים הסכם גירושין. על פי ההסכם המשיבה היא המשמורנית. למשיב נקבעו הסדרי ביקור. על פי ההסכם הוכרה זכותה של המשיבה לעבור ולהתגורר עם הקטינים במוסקבה - רוסיה או בלונדון - אנגליה החל מאוגוסט 2008 ובלבד שלא יהיה תלוי ועומד נגד המערער 'צו שיפוטי' האוסר עליו את הכניסה אליהן. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין לא לפני שבית המשפט קיים דיון כהלכתו במסגרתו נבחנה כוונת הצדדים באשר להסדר האמור ונרשמה הצהרתם "... לאם הזכות והרשות כמשמורנית לעבור עם הילדים לשתי המדינות הנ"ל בכפוף לסייגים המפורטים בהסכם" (עמ' 3 לפרוטוקול בית משפט קמא, מיום 6.9.07, נספח ב' למוצגי המשיבה). בנסיבות אלה לא היתה מוטלת חובה על המשיבה, טרם הגירתה לרוסיה עם הקטינים, לקבל אישור "מחדש" של בית המשפט, הגם שהיתה אמורה "לבוא בדברים" עם המערער, קודם ביצוע המעבר (נספח ב', שם), מה גם שעל פי ההסכם צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד הקטינים, במסגרת ההליכים המשפטיים, "יבוטל עד לא יאוחר ממועד החתימה" על הסכם הגירושין (ס' 12.5 להסכם, נספח ג' למוצגי המשיבה). לפיכך, ביהמ"ש קמא לא נדרש להתמודד עם תביעה בה ההורה המשמורן מבקש להגר עם הקטינים המסורים למשמורתו, שהרי זכותו לעשות כן הוכרה ואושרה בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין (ר' והשווה פסק דיני בתמ"ש 45044/00, 26.2.04, שם עתרה האם המשמורנית לבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הקטינה, לאחר התרת נישואיה מהאב, על מנת שתוכל לקחתה עמה לחו"ל, בלא שזכותה לעשות כן הוכרה בהליך קודם). בימ"ש קמא נדרש, למעשה, להתמודד עם תביעת אב להעברת המשמורת בקטינים לידיו עקב שינוי נסיבות ולחילופין למניעת הגירתם עם האם עקב התקיימות תנאי מסכל בהסכם הגירושין שהתירה. במצב דברים זה האיזון בין השיקולים השונים הנוטלים חלק במתווה הנורמטיבי משתנה, משום קיומו של הסכם כולל שנחתם בין ההורים, הסכם שהתייחס למכלול ההיבטים של הגירושין (האישיים, הכלכליים וכו') ובין היתר על בסיס ההסדרים בהיבטים אלה, הותרה הגירת הקטינים עם המשיבה. אמנם, שאלת משמורתם של ילדים קטינים, לרבות קביעת מקום מגוריהם, נותרת לעולם פתוחה, משום טובתם. עם זה, במסגרת קביעת טובתם יש ליתן משקל גם להסכמות ההורים, כל עוד הסכמות אלה לא סותרות ו/או לא פוגעות בטובתם. לפיכך, נכון עשה בימ"ש קמא משדן בשאלת המשמורת - שהרי תביעה להעברת משמורת הונחה לפניו - ולאחר הכרעה בה לא פנה ובחן את שאלת ההגירה רק על בסיס ההוראות הרלבנטיות לענין זה בהסכם הגירושין, אלא נתן דעתו לשאלת טובתם נוכח טענתו של המערער בדבר קיומה של מניעה, שלו ו/או של הקטינים, שתביא לניתוק הקשר ביניהם, קשר שהינו כה מהותי וחשוב להם. דיון והכרעה המשמורת א. טענות ההורים, כמו גם מסוגלותם ההורית, נבחנו על ידי מומחי מכון "שלם". חוות הדעת שהוגשה מעמיקה ויסודית. היא כללה דו"חות פסיכודיאגנוסטים בנוגע לכל אחד מההורים ולכל אחד מהקטינים; בדיקת אינטראקציה בין כל אחד מההורים עם הקטינים; דו"ח מסכם. ההמלצות בנושא המשמורת היו חד משמעיות: המשיבה תמשיך להיות המשמורנית על הקטינים. לא נמצאה, נכון לעת מתן חוות הדעת, כל עילה לשינוי זהותו של ההורה המשמורן. חוות הדעת גם שללה את המתכונת של משמורת משותפת. מומחי מכון "שלם" מציינים בחוות דעתם כי הם היו מודעים ליתרונות והחסרונות של כל אחד מההורים, כפי שעלו מהאבחונים שערכו מחד ולצורכי הקטינים ולקשייהם מאידך, וזו המלצתם. ב. בית המשפט קמא בחן ביסודיות את טענות המערער בדבר השינוי בנסיבות שמצדיק, לטעמו, את העברת המשמורת על הקטינים לידיו, ומנגד את טענות המשיבה להותרת המשמורת בידיה. בימ"ש קמא בחר לאמץ את המלצות חוות הדעת בענין זה. אינני סבור שנפלה שגגה מתחת ידיו. בחנתי את טענותיו של המערער בענין זה, באספקלריה של ערכאת ערעור, ואינני רואה מקום לשנות מהתוצאה. אף אני, כמו בימ"ש קמא, לא מצאתי טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי שיצדיקו דחיית ההמלצות של חוות הדעת והעברת המשמורת על הקטינים לידי המערער. משהוכרה בהסכם הגירושין מסוגלותה של המשיבה לקבל את המשמורת על הקטינים לידיה, כמו גם זכותה להגר עמם לרוסיה, ומשלא נשללה מסוגלותה להמשיך ולהיות ההורה המשמורן חרף טענותיו של המערער לשנות את המשמורת ולהעביר את הקטינים אליו, זכאית המשיבה לממש את זכותה להגר עם הקטינים לרוסיה. מימוש הזכות על ידה, כשלעצמה, אין בה כדי לפגוע במסוגלותה ההורית ולגרוע מיכולתה לשמש כמשמורנית לקטינים. מכאן, מסקנת מומחי מכון "שלם" בחוות דעתם המשלימה, שבחנה, בין היתר, שאלה זו, כי "אין אנו מוצאים סיבה בעלת משקל, אשר תכריע את הכף נגד הגירת הילדים עם אימם המשמורנית" (הדגשה שלי ש'ש'). עם זה, הדגישו מומחי מכון "שלם", בהתבסס על האבחונים שערכו, את החשיבות בשמירת הקשר בין המערער לקטינים - אותו הגדירו כמהותי להמלצתם על הגירת הקטינים לרוסיה עם אמם - ולמניעת נתק בינו לבינם, שאם יווצר - איננו בטובתם. הקשר בין המערער לקטינים מניעות המערער שאלת הקשר בין המערער לקטינים, ושמירתו, היתה לעיני ההורים עת חתמו על הסכם הגירושין. ס' 3.1 להסכם, בכל הנוגע למוסקבה - רוסיה וללונדון - אנגליה, מטיל איסור על המשיבה להגר לשם אם תלוי ועומד נגד המערער "צו שיפוטי האוסר עליו את הכניסה" לשם. זו המשמעות של סעיף 3.1 ואין בלתה. כזכור, נתבקש והתקבל מידע בנוגע לקיומו של "צו שיפוטי, מינהלי או אחר" או לקיומה של"מניעה אחרת כלשהי" האוסר/ת על כניסתו של המערער לרוסיה. בתשובה, שהתקבלה מ"שירות הבטחון הפדראלי של הפדרציה הרוסית, ביקורת הגבולות", חתומה על ידי ראש מינהלת ביקורת הגבולות, נמסר, כי כניסתו של המערער לפדרציה הרוסית אינה מותרת וזאת מכוח ס' 27 לחוק הפדראלי בדבר "יציאהמהפדרציה הרוסית והכניסה אליה". ראיה זו תואמת למעשה את הראיות שהונחו על ידי המערער לפני בית המשפט קמא. ראיה זו איננה בגדר 'צו שיפוטי'. כך קבע בימ"ש קמא וקביעתו זו מקובלת עלי. דומה כי גם המערער מבין כי איסור הכניסה שחל לגביו אינו בגדר צו שיפוטי ועתר לפרשנות רחבה של המונח, המכוונת לתכליתו, ככולל בחובו גם צו מינהלי וכל צו אחר שיש בו כדי להטיל את האיסור האמור. לא אוכל לקבל פרשנות זו. "צו שיפוטי" - כפשוטו - הוא צו שניתן על ידי בית משפט. בינו לבין צו מינהלי קיים הבדל מהותי. צו שיפוטי ניתן, כך יש להניח, אחרי דיון ועיון מעמיק מה שלא בהכרח לגבי צו מינהלי. האחרון גם ניתן לתקיפה בבית משפט (ולא הוכח שברוסיה לא ניתן לעשות זאת). הדעת נותנת, שהצדדים היו ערים לאבחנות הללו, ומשכך אין סיבה שלא ליחס משקל ומשמעות להסכמתם שרק צו שיפוטי יהווה מניעה להגירה. זאת ועוד, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע את הזכות ליציאה מישראל כזכות יסוד (סעיף 6(א)). חוק היסוד מעניק מעמד של זכויות יסוד הן לזכות לכבוד (סעיף 4), הן לזכות לפרטיות (סעיף 7(א)) מהן נגזרות הזכות למימוש עצמי והזכות לבחירת מקום מגורים. משכך, יש לפרש כל הוראה, הסכמה, התניה בהסכם, המגבילה זכויות אלה בצמצום. על פי ס' 11.8 להסכם הגירושין אמור ההיגד 'צו שיפוטי', להתפרש בהתאם לדיני מדינת ישראל, ובהתאם לדינים אלה 'צו שיפוטי' אינו אלא צו שיצא מלפני ערכאה שיפוטית מוסמכת. את זאת לא השכיל המערער להוכיח. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את הפרשנות של ב"כ המערער, בהיבט התכליתי, אין בכך בלבד כדי למנוע מבית המשפט לבחון את סוגיית ההגירה בהיבט של 'טובת הקטינים'. כידוע, בית המשפט אינו כבול בהחלטות קודמות בענין המשמורת, אף לא בהחלטה שאישרה הסכמה של ההורים בהקשר זה, אם מוכח כי טובתם מחייבת את שינויה. כך גם לגבי כל ענין הנוגע לקטינים - לרבות הגירה (ר' והשווה ע"מ 384/06 ו' א' נ' ו'(ז) מ' מיום 28.3.07, פורסם במאגרים, שם נדרש ביהמ"ש לתביעת אם להעברת המשמורת בבתה הקטינה לידיה, שהוגשה כשלשה חודשים אחרי שניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין שהעניק את המשמורת בקטינה לידי האב). מניעות הקטינים א. בבית משפט קמא הוצגו על ידי הצדדים מסמכים סותרים שלא איפשרו קביעתו של ממצא עובדתי מהימן בנוגע לשאלת רישומם של הקטינים במאגר ילדים מסורבי יציאה. בפנייתנו אנו, באמצעות הרשות המרכזית בישראל, לרשות המרכזית ברוסיה, התבקש מידע בנוגע לקיומה של מניעה כלשהי (בין מכוח צו שיפוטי, מינהלי או אחר) ליציאתם של הקטינים מרוסיה. בתשובה שהתקבלה, חתומה על ידי ראש מינהלת ביקורת הגבולות בשירות הבטחון הפדראלי של הפדרציה הרוסית נמסר "אין לנו מידע לגבי הגבלות כלשהן לגבי יציאה מהפדרציה הרוסית" של הקטינים (נקובים בשמותיהם ש'ש'). מידע זה עומד, לכאורה, בסתירה לראיה שהוצגה על ידי המערער בבית המשפט קמא (מוצג ח1 למוצגי המערער) ממנו עולה, כי קיימת מגבלה ליציאתם של הקטינים מרוסיה. האומנם? עיון בראיה האמורה (מכתב מיום 12.1.12) מלמד כי זו ניתנה על ידי יחידת ביקורת הגבולות בנמל התעופה הבינ"ל של מוסקבה, במענה לפניית המערער, ונמסר בה כי זכות היציאה של הקטינים מרוסיה הוגבלה "באופן זמני". מנגד הציגה המשיבה ראיות נוגדות לפיהן לא קיימת מגבלה שכזו; מכתב מיום 1.12.11 ממשרד ההגירה הפדראלי ומחלקת ההגירה באזור חמובניקי (מוצג ת/2); מכתב מביקורת הגבולות מיום 6.3.12; מכתב ממינהל שירותי ההגירה במוסקבה מיום 11.3.12. יצויין כי לאחר הגשת הערעור הגיש המערער בקשה להוספת ראיות בערעור לה צירף שוב, אישור מיום 25.8.12 מיחידת ביקורת הגבולות לנמל התעופה הבינ"ל המלמד על קיומה של בעיה זמנית ומנגד הזדרזה המשיבה להגיש אישור, מיום 13.9.12, ממינהל שירותי ההגירה הפדראליים במרחב העיר מוסקבה השולל קיומה של מגבלה שכזו. "והעיר שושן נבוכה" (מגילת אסתר). דווקא מן הטעם הזה נעשתה הפנייה על ידינו. ב. לטענת המערער אין לסמוך על המידע שהתקבל, שכן זה לא התקבל מהרשות המרכזית. אכן, המסמך בו נמסרה התשובה איננו מהרשות המרכזית. עם זה, אין הכרח שהרשות המרכזית תיתן את התשובה באופן ישיר. סעיפים 7 ו-21 לאמנה, מכוחן נעשתה הפניה לרשות המרכזית ברוסיה מורים, כי הרשויות המרכזיות ישתפו פעולה ביניהן להשגת יעדי האמנה וינקטו באמצעים הדרושים לשם כך "בין במישרין ובין באמצעות גורם ביניים". העובדה שהמידע נמסר ישירות על ידי ראש מינהלת ביקורת הגבולות אינה מלמדת שזו לא ניתנה במסגרת שיתוף הפעולה עליו מורה האמנה. זאת ועוד, מה לו למערער להלין על כי המידע נמסר על ידי ראש מינהלת ביקורת הגבולות בפדרציה הרוסית כאשר הראיות מטעמו הוצגו דווקא מגורם דומה אם כי משני - יחידת ביקורת הגבולות בנמל התעופה הבינלאומי של מוסקבה. בנסיבות שנוצרו אין לנו אלא לסמוך על המידע שנמסר לנו בעקבות פנייתנו לרשות המרכזית ברוסיה, לפיו לא קיימת כל מגבלה על יציאתם של הקטינים מרוסיה. ג. בהקשר זה, לא מצאתי כי הונחה לפני בית משפט קמא ראיה כלשהי בדבר סכנת חיים הנשקפת לקטינים בהגיעם לרוסיה, למעט טענתו של המערער (תצהיר עדותו הראשית, מוצג י"ב(1) פרק ו'). בעיקרי הטיעון היפנה המערער, לבקשה שהגישה המשיבה, לבית משפט קמא "לקביעת סידורי אבטחה לקטינים בשהיה עם המשיב"ממנה מבקש הוא ללמוד וללמד כי המשיבה עצמה מודעת לסיכון האמור. מעיון בבקשה האמורה ובתצהיר המשיבה התומך בה (מוצג יא' למוצגי המערער) עולה, כי הדברים אותם הוא מצטט מהתצהיר, כאילו נאמרו מפיה, הינם שיקוף של טענותיו שלו, אותן העלה בבקשתו שלו לעכב את יציאת הקטינים מהארץ. הצגת הדברים בעיקרי הטיעון באופן בו הוצגו אינה ראויה, בלשון המעטה, שהרי המשיבה הבהירה, לאחר ששיקפה בסעיפים 3-5; 7-11; לתצהיר, את טענות המערער כי "אני סבורה שאין ממש בטענות המשיב (המערער -ש' ש') ומדובר במצגי שווא שנועדו אך ורק לסייע לו במאבקו עמי, ואני מתעתדת להגיש בקשה לביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ" (סעיף 13 לתצהיר). העובדה, כי המשיבה עתרה לסידורי אבטחה לקטינים בישראל, לפרק זמן מסויים, נבעה אך ורק משום שאם "המשיב מאמין בגירסתו שלו, הרי שבנסיבות שתוארו לעיל על ידי המשיב עצמו, בדבר רמת איומים הולכת וגוברת ספציפית גם על ילדיו..יתכבד וידאג לסידורי אבטחה עבורם". בתצהיר עדותו הראשית מאשר המערער, כי "החשש הממשי לחיי הבנים ושלומם" ריחף בחללו של המשא ומתן שקדם להסכם הגירושין, והמשיבה אף הצהירה בבית משפט קמא, כי ככל ש"המעבר לרוסיה הוא סכנת חיים עבורם, היא לא תעבור איתם להתגורר שם" (סעיף 71, 72 לתצהירו).חרף קיומו של חשש, כאמור (לטענת המערער בהפניות לתצהיר המשיבה - משנת 2005) הסכים המערער להגירת הקטינים לרוסיה החל משנת 2008 ולא התנגד נחרצות לכך משום החשש האמור. טענתו בסעיף 72 לתצהיר עדותו הראשית, כי מאז חתימת ההסכם "הלך וגבר החשש הבטחוני" לחיי הקטינים, נטענה בעלמא ולא הוכחה. המערער לא הציג, גם לפנינו, ראיות לביסוסו של חשש זה. מכאן, מובן נסיונו של המערער "להיתלות" באותו תצהיר של המשיבה, שאין בו, כאמור, כדי להוות הודאה שלה בדבר קיומו של חשש, אלא להיפך. התוצאה המתבקשת 17.א משנמסרה משמורתם של הקטינים, במסגרת הסכם גירושין שנערך ונחתם בין ההורים, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, לידי האם; משנדחתה תביעתו של המערער לשינוי המשמורת על הקטינים וקבלתה לידיו ומנגד לא נפגמה משמורתה של האם על הקטינים גם בהגירתם לרוסיה; משלא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של צו שיפוטי האוסר עליו את הכניסה לרוסיה, כנדרש בס' 3.1 להסכם הגירושין; משלא עלה בידי המערער להוכיח קיומה של מניעה כלשהי ליציאתם של הקטינים מרוסיה (לאחר כניסתם אליה) ממילא לא נוצר מצב אבסולוטי המונע את הקשר בין המערער לילדיו, קשר שהינו מהותי מבחינת מומחי מכון "שלם" להתרת הגירתם של הקטינים עם המשיבה - האם. על פני הדברים אין כל מניעה שהקטינים יגיעו לארץ או שיפגשו עם המערער במדינה אחרת מחוץ לרוסיה. ב. בהקשר זה אין לקבל את החשש של המבקש שהמשיבה לא תקיים את הסדרי הראייה שנקבעו בפסק דינו של בימ"ש קמא מקום שהיא תממש את זכותה, שהוכרה בהסכם הגירושין, להגר לרוסיה עם הקטינים, כסיבה למניעת הגירתם עמה. משום החשיבות, שייחסו מומחי מכון "שלם" לקשר בין המערער לקטינים, בטוחני שאם היו מתרשמים בדבר קיומו של חשש ממשי כזה, לא היו ממליצים להתיר את ההגירה.בחוות הדעת ציינו מומחי המכון, כי "למרות הביקורת ההדדית בבסיס הדברים אין שלילה של כל אחד מן ההורים את ההורה השני וכי כל אחד מהם מודע לצורך בשמירת הקשר של הילדים עם ההורה השני". על עמדה זו חזר ד"ר שרי גם בחקירתו בבית המשפט. ד"ר שרי העיד, כי המוכנות שלהמשיבה להמשך קיומו שלהקשר בין הקטינים למערער "קיים גם היום"; כי לא נראתה "מניעה או הסתה" (עמ' 244 ש' 17-21) ובמקום אחר "אינני מעריך שהאם תמנע מפגשים בין הילדים ובין האב. במובן הזה. זאת לא ההערכה שלי... זאת ההתרשמות כי אנחנו גם לא רואים היום, אני לא רואה. לא ראינו היום סממנים של הסתה נגד האב, מניעת מפגשים עם האב, כל עוד הדברים, יתכן והיינו רואים איזה סימן ורואים דברים כאלה. במצבים מסויימים ואנחנו רואים שהמפגשים מתקיימים ללא הפרעה כלשהי ואנחנו סבורים שהאם גם מודעת לחשיבות הקשר של הילדים עם האב" (עמ' 256 ש' 8-19). ד"ר שרי הוסיף וקבע כי אין חשש שהמשיבה לא תשתף פעולה בקיום "מפגשים וקשר" בין הקטינים למערער, בעת שהותם בחו"ל: "אין לי יסוד להניח שהאם לא תשתף פעולה במפגשים לאפשר את המפגשים בין הילדים לאביהם, היא מודעת לצורך במפגשים האלה, זה דברים שרואים גם בפועל ועל כן אני לא נזקק בתשובה שלי לכל שרשרת ההנחות שצויינו כאן כי השאלה היא מאד פשוטה וכרוכה בהתרשמות ישירה שלנו מהאם ומהדברים שראינו בשטח" (עמ' 257 ש' 17-26). ד"ר שרי היה מודע, כאמור, לאפשרות של קשיים בתקשורת בין המערער למשיבה, הפוגעים בטובתם של הקטינים אך לא ראה בכך סיבה מספקת למניעת ההגירה. לדבריו, ההחלטה אם להתיר את ההגירה אם לאו נשענת עלמכלול של נתונים. מן הצד האחד הנתונים בדבר חוסר התקשורת בין ההורים לאי יכולת המערער להיכנס לרוסיה אינם לטובתם של הקטינים. מנגד השארותם של הקטינים בארץ, עם הוריהם, כשחזרת האם היא מרכיב מרכזי, גם היא אינה בטובתם, משום ההשפעה (השלילית) שתהיה להחלטה זו עליהם. כששוקלים על כפות המאזנים את השיקולים הללו הכף נוטה לכיוון התרת ההגירה. וכלשונו: "ההגירה כפי שאנחנו ראינו, חזרת האם לרוסיה היא מרכיב מרכזי... לא רק שאיננה מרוצה. כל התוכניות שהיא רקמה כל השנים לא מתממשות. איך זה ישפיע על הילדים? אני סבור שזאת הייתה אחת הסיבות מדוע המלצנו על ההגירה. שהילדים ילכו בעקבות האם וזאת טובתם" (הדגשה שלי - ש' ש', עמ' 246 ש' 5-13). ד"ר שרי הבהיר כי מצב אידיאלי במקרה של התרת ההגירה הוא שהמערער יוכל להיכנס לרוסיה והקטינים יוכלו לצאת מרוסיה (עמ' 254, ש' 24-26). אמנם, מצב בו המערער לא יכול להיכנס אך הקטינים יכולים לצאת, הוא לא המצב האידאלי, משום המשמעות החשובה שיש לביקורי האב במקום מגוריהם, במקום בו הם חיים, עם זה אין בכך כדי לשנות את ההמלצות באופן גורף שכן אם יתאפשר מפגש בלתי אמצעי של הקטינים עם האב, בשהיות ארוכות עמו במהלך חופשות, ברצף של מפגשים, אין מקום לשנות את ההמלצה. ג. ד"ר שרי התייחס גם לרצונם של הקטינים ולקשיי הקליטה שיחוו בהגיעם לרוסיה. אשר לרצון הקטינים קבע ד"ר שרי כי לא נתן לרצונם משקל מרכזי בהחלטה משום האמביוולנטיות שלהם למהלך. מצד אחד "הילדים כן מביעים את רצונם לנסוע עם האם. הם מביעים את זה" אבל "אנחנו התרשמנו שהבעת הרצון... אמביוולנטיות... איננה חד משמעית" משום שהם לא ערים למלוא ההשלכות (עמ' 242 ש' 5-10). ד"ר שרי הסביר, כי הקטינים נמצאים בקונפליקט נאמנויות - אמירה ישירה מצידם של רצונם להגר עם האם עלולה להתפרש כסוג של בגידה באב ולכן הם ניסו כל הזמן לאזן את אמירותיהם: "למרות גילם. אני אומר. הם נמצאים בין הפטיש והסדן שזה מצב לא פשוט להביע דעה חופשית. הילדים אוהבים את אבא שלהם. לארוצים לפגוע בו, חוששים לפגוע בו. רוצים להיות עם האם, יש להם רצון בכיוון הזה גם לכיוון של השארות עם האם בנסיעה כזו אבל הילדים זמן רב על המדוכה הזאת... אנו סבורים ששורה תחתונה, זיהינו אצל הילדים רצון לנסוע(ההדגשה שלי -ש' ש'), זיהינו גם אמביוולנטיות לענין הזה, ואני חושב שהשיקולים לגבי ההגירה צריכים לקחת בחשבון את רצון הילדים אך לא כמרכיב מרכזי" (עמ' 242-243 לפרוט'(. בהקשר זה יצויין, כי גם בית משפט קמא נפגש עם הקטינים והתרשמותו לא היתה שונה מזה של מומחי המכון (עמ' 15 לפסק הדין). אשר לקשיי הקליטה - ד"ר שרי לא ייחס משמעות רבה לקשיי הקליטה שקיימים בכל מקרה של העתקת מגורים גם לאנשים בוגרים. עם זה, "ההתרשמות שלנו היא שזו לא סיבה שאנחנו היינו שמים אותה בפרונט כדי לשלול את האפשרות של הגירה. תמיד בתיקי הגירה, כמעט תמיד הנושא הזה ישנו. קיים. המעבר לא פשוט". ד"ר שרי מציין שהילדים הם ילדים עם כוחות ודווקא המצב המתמשך של אי הוודאות בו הם נמצאים מחליש אותם. ד"ר שרי ציין כי הוא מאמין שלאחר שתהיה החלטה והם ידעו שהם נוסעים, "הם שניהם יגייסו את עצמם לעניין הזה". מכל מקום לא היה שם את קשיי הקליטה כנושא שבגללו תמנע ההגירה (עמ' 248-249 לפרוט'). בהקשר זה בחן בית המשפט את הראיות שהונחו לפניו ובא לידי מסקנה, כי הקטינים, שלומדים בבית הספר האמריקאי בכפר שמריהו, לא מעורים בהוויה הישראלית ולדבריהם מעט החברויות שיצרו הן עם חברים רוסיים; הם ממעטים לדבר עברית ושפתם בבית הספר אנגלית וכי הם מודעים לקיומם של בני משפחה ברוסיה, שאף באו לבקרם בישראל (עמ' 16 לפסק הדין). 18. העולה מהמקובץ - בנסיבות המקרה שלפנינו, גם לאחר הפנייה העצמאית שעשינו אנו, במסגרת סמכותנוכערכאת ערעור על פסקי דין של בתי משפט למשפחה, אין מקום, לטעמי, להתערב בפסק הדין. פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על התשתית העובדתית שהונחה לפניו ומהלך כראוי בבחינת הסוגיות שהונחו לפניו. עם כל ההבנה לרצונו של המערער, כאב טוב ומיטיב עם ילדיו, למנוע את הגירתם לרוסיה, אין מקום להתערב בפסק הדין ואמליץ לחברי להרכב לדחותו. 19. עם זה- על אף שמומחי מכון "שלם" לא התרשמו שקיים חשש ממשי שהאם תסכל את הקשר בין המערער לקטינים, אני סבור שיש לחייב את המשיבה, בטרם ההגירה בפועל, לקבל, בבית משפט מוסמך במוסקבה, החלטה מחייבת של אותו בית משפט, בעניין הסדרי הראיה שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, וזאת על מנת להבטיח את קיומם של הסדרי הראיה בין הקטינים למערער. מהלך זה המכונה קבלת 'צו מראה' (Mirror Order) משמעו קבלת פסק דין מערכאה מוסמכת- במקום אליו יגיעו הקטינים - שישקף בפסק דין שלו את פסק דינו של ביהמ"ש הישראלי, דבר שיאפשר בירור מיידי, בבית המשפט שבתחום סמכותו נמצאים הקטינים, של טענות בדבר הפרת הסדרי קשר ונקיטת צעדים לאכיפתם. הצהרה והסכמה ברוח זו נתן ב"כ המשיבה בישיבת יום 20.9.12 (עמ' 7-6 לפרוט'). 20. אשר על כן אמליץ לחברי: א. הערעור יידחה. ב. עם זה, הגירתם של הקטינים תעוכב עד שיומצא, להנחת דעתו של בימ"ש קמא, פסק דין מהערכאה השיפוטית המוסמכת במקום מגורי הצדדים אשר יאשר את הסדרי הראיה בין הקטינים למערער שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, אותם אני רואה לנכון לפרט בפסק דיננו זה, וכן את התחייבותה הבלתי חוזרת של המשיבה לקיימם. 1) המערער יקבל את הקטינים: מ.ל.ש ת.ז. XXXXX (יליד 24.2.99), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ(דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). א.ד.ש ת.ז. XXXX (יליד 9.1.03), בעל דרכון ישראלי מס' YYYY ודרכון רוסי מס' ZZZZZ (דרכון רוסי קודם מס' ZZZZZ). למשך 10 ימים בחופשות חנוכה ופסח בכל שנה. המשיבה תדאג לשלוח את הקטינים כאמור, לשהות עם המערער, לישראל או למקם אחר שיבחר, בהתאם להודעה בכתובים שישלח לה 20 ימים לפני תחילת החופשה. בעלות הגעתם של הקטינים לשהות עם המערער כאמור תישא המשיבה עד לתום מניעת כניסתו של המערער לרוסיה. 2) המערער יקבל את הקטינים (שפרטיהם צויינו לעיל) לרשותו, במהלך חופשת הקיץ בכל שנה ל-20 ימים בתחילת החופשה ולעוד 20 ימים בסוף החופשה. המערער ישא בעלויות הנסיעות של חופשת הקיץ על חשבונו. המערער והמשיבה יהיו רשאים להסכים בכתב על מועדים אחרים המתאימים לתוכניות הבנים. 3) המערער יקבל את הקטינים לרשותו בכל סוף שבוע השלישי בחודש, החל מיום שישי ועד יום ראשון כולל. המשיבה תדאג לשלוח את הקטינים לבקור כאמור, לישראל או למדינה אחרת בהתאם להודעת המערער בכתב שתשלח למשיבה בתחילת כל חודש מראש. המערער ישא בעלות כרטיסי הטיסה של הקטינים. המערער והמשיבה יגישו לבית המשפט פסיקתא מתאימה שתשקף את התחייבויות המשיבה לקיום הסדרי הראיה כמפורט לעיל. פסיקתא זו תחתם על ידי בית המשפט ותוגש, על ידי ב"כ המשיבה, בהסכמת המערער, לבימ"ש המוסמך במקום המיועד למגורי הקטינים לאישור ולמתן תוקף חוקי של פסק דין. החלטתנו זו ניתנת מכוח סעיפים 7(ב) ו-21 לאמנה. הרשות המרכזית בישראל מתבקשת לסייע בידי הצדדים בקבלת 'צו המראה' ותיעזר לשם כך ברשות המרכזית ברוסיה. צו המראה שיתקבל, יונח על שולחנו של בית משפט קמא אשר יהא רשאי להורות על ביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ נגד הקטינים ולהתיר את הגירתם לרוסיה יחד עם המשיבה. 21. המערער ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. יתרת העירבון, על פירותיו, תוחזר למערער באמצעות בא כוחו. קטיניםמשמורת ילדיםאמנה בינלאומיתחטיפת ילדים (אמנת האג)