קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בכתבי אישום לפי חופש המידע: העותר, הבקשה לפי חוק חופש המידע והעתירה עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע או החוק). העותר בעתירה זו, הוא עורך דין במקצועו. העותר מייצג, בין היתר, פעילים פוליטיים מהצד הימני של המפה הפוליטית. כמו כן, העותר שימש, יו"ר ה"מטה למען ארץ ישראל", שעסק בהגנה על פעילי ימין שנעצרו בתקופת ההתנתקות. יתרה מכך, כפי שהבהיר העותר תוך כדי ההליכים הנוגעים לעתירה זו, נגד העותר עצמו הוגש, על ידי הפרקליטות, בחודש יוני 2005, כתב אישום בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. עניינו של כתב אישום זה הוא שיחת טלפון שערך העותר עם שוטרת בחודש מאי 2002 (שיחה שעסקה, בין היתר, בחקירה שקיימה השוטרת בעניין פיגוע בשכונת א-טור בירושלים). במסגרת הליך זה (ת.פ 2162/06, של בית המשפט השלום בחיפה שעודנו תלוי ועומד) העלה העותר טענת הגנה מן הצדק. לטענתו, כתב האישום האמור הוגש נגדו ממניעים פסולים, שעניינם התנכלות מצד גורמי האכיפה והתביעה כלפיו, בין היתר, בגין תביעה אזרחית שהגיש בשם המטה למען ארץ ישראל נגד קציני צבא ומשטרה. ביום 23.9.08 פנה העותר למשיבה 1, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, בבקשה לפי חוק חופש המידע (להלן : "הממונה".( בקשת העותר - שאין צורך לפרטה במלואה - כללה 26 סעיפים וכן תת סעיפים רבים (בקשה זו תכונה להלן: "בקשת העותר"). המדובר בבקשה רבת היקף, שבמסגרתה התבקשה הממונה להעביר לידיו מידע רב מאוד מסוגים שונים, הנוגע להיבטים שונים של פעילות גורמי האכיפה והתביעה בישראל. לעומת זאת, העותר התייחס בקצרה בלבד לטעם שבגינו הוא מבקש את המידע וציין רק כי "המידע הנ"ל דרוש לי לצורכי ליטיגציה בתיקי בית משפט בהם אני מעורב". הממונה, מצדה, בתשובה מיום 17.11.08, סירבה להעביר לעותר את המידע המבוקש, בציינה, בקצרה, כי מדובר בבקשה גורפת ובמידע הנכנס בגדרי חריגים שונים הקבועים בחוק חופש המידע. בעקבות זאת, פנה העותר בעתירה לבית משפט זה וביקש להורות למשיבים להעביר לידיו את המידע המבוקש. תשובתם הראשונית של המשיבים לעתירה הייתה דומה, ברובה, לתשובת הממונה שהוזכרה לעיל. בהמשך, במסגרת דיונים שהתקיימו בעתירה וכתבי טענות נוספים שהגישו הצדדים, צמצם העותר, במידה מסוימת, את בקשתו, דייק אותה ופירט ביתר הרחבה את הטעמים שבגינם המידע המבוקש דרוש לו. טעמים אלה התייחסו בעיקר לחשיבות המידע המבוקש לצורך הגנת העותר מפני כתב האישום האמור. עוד נטען, כי המידע נדרש לעותר לצורך התדיינות בתיקים אחרים, שבהם העותר מייצג לקוחות, ולצורך כתיבת מאמרי ביקורת ציבוריים על התנהלות גורמי האכיפה והתביעה כלפי פעילי ימין במהלך תכנית ההתנתקות. במקביל, התייחסו המשיבים ביתר פירוט לרכיבים השונים של בקשת העותר ואף הסכימו להעביר לידיו חלק מהמידע המבוקש. לצורך פסק דין זה, אין מקום לפרט הליכים אלה במלואם. עם זאת, יצוין כי מדובר בהליכים שנמשכו זמן רב, וזאת, בעיקר נוכח העיכוב במסירת עמדת המשיבים לבית המשפט (ראו לעניין זה החלטתי מיום 22.5.11). להלן אתייחס בקצרה לתשתית הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה בעתירה ולאחר מכן אכריע במחלוקות בין הצדדים, כפי שנותרו לאחר ההליכים האמורים. דיון והכרעה התשתית הנורמטיבית חוק חופש המידע מסדיר את זכות הציבור לקבל מידע מרשויות הציבור. על פי סעיף 1 לחוק "לכל אזרח או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית", וזאת, מבלי שהוא נדרש לציין את הטעם שבבסיס בקשתו (סעיף 7(א) לחוק). נקודת המוצא של החוק היא, אם כן, כי המידע המוחזק בידי רשויות הציבור שייך לציבור וכי הרשות מחזיקה במידע כנאמן עבור הציבור. "במשטר חופשי ובמינהל תקין קמה לו ליחיד זכות לדרוש מרשויות הציבור כי תגלינה לו מידע שיש לו בו אינטרס ראוי. חובה זו המוטלת על רשויות הציבור נגזרת כמו-מעצמה ממעמדה של הרשות כנאמן, ולענייננו - כנאמן המחזיק במידע בנאמנות עבור הציבור כולו... מידע שרשות הציבור מחזיקה בו אין הוא קניינה של הרשות. קניינו של הציבור הוא. הרשות מחזיקה בו אך בנאמנות עבור הציבור - עבור הציבור ולמען הציבור - וממילא אסורה היא לנהוג בו דרך בעלים מָשָל ירשה אותו מאבותיה" (עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט חשין). משכך, ועל מנת לאפשר לציבור לבקר את התנהלות הרשות, וכן לצורך קידום עקרונות של דמוקרטיה וזכויות אדם, קובע החוק כלל המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע שבו היא מחזיקה. "זכותו של הציבור לחופש המידע המוחזק בידי רשויות הציבור, תפקיד ראשון במעלה נודע לה בתרבות השילטון. קבלת מידע על-אודות דרכיו ואורחותיו של השילטון חיוני הוא ליכולתו של הציבור לפקח על פעילותן של רשויות השילטון; וידיעתן של רשויות השילטון כי חשופות הן לביקורת תביא מצידה ליתר סדר ומישטר, ותרתיע אותן מעשיית מעשים החורגים מן המותר והראוי. ולכך נקשרת אף הזכות לחופש הביטוי"... שקיפות פעילותו של השילטון - והיא מעיקרי היסוד של המישטר הדמוקרטי - נבנית, בין השאר, על עקרון חופש המידע, והשקיפות מצידה מעלה תרומה שיקשה להגזים בערכה לדמוקרטיזציה של השילטון ולשיתופו של היחיד בהתהוות השינויים סביבו. לדברים אלה כולם הֵד בדברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, ומהם למדנו כי תכלית החוק היא לבסס את חובת הגילוי במטרה '[לסייע] לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, [ולאפשר] בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון' (דברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז-1997, ה"ח תשנ"ז, 397. ראו עוד הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ו-1996, ה"ח תשנ"ו, 608)" (שם, בפיסקה 7). 7. לכלל האמור, המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע המצוי בידה, מספר סייגים הקבועים בחוק. מטרת סייגים אלה היא להגן על אינטרסים שעלולים להתנגש עם הזכות לחופש מידע, דוגמת הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, סודיותם של סודות מסחריים, יכולתה של הרשות לבצע את עבודתה באופן תקין ועוד. בהתקיים סייגים אלה, קובע החוק מנגנוני הכרעה ואיזון שאותם על הרשות להפעיל על מנת להכריע האם למסור את המידע למבקש המידע חרף קיומו של אינטרס נוגד (ר' סעיפים 8 ו- 9 לחוק; עע"מ 8282/02 הנ"ל, פיסקה 10; עע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות, פיסקה 20 לפסק דינה של כב' השופטת נאור). האופן שבו מיישמת הרשות את המנגנונים האמורים, נתון, לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לביקורתו של בית המשפט (ר', עע"מ 8282/02 הנ"ל, פסקאות 10-11). 8. בית המשפט העליון, מפי כב' השופט י' עמית סיכם, לאחרונה בעע"מ 3300/11 מדינת ישראל נ' גישה (פורסם במאגרים, 5.9.12 - להלן: "פרשת גישה") את ההלכה הנוהגת בעניין אופן בחינת הבקשות לפי חוק חופש המידע, הן בשלב הבקשה והן בשלב העתירה המנהלית הבאה בעקבות דחייתה, וכן הגדיר את "המסננות" הסטטוטוריות דרכן יש לבחון את אותן בקשות. בחוות דעתו בפסק הדין אף הותווה תרשים זרימה הקובע את מסלול הבדיקה של הבקשות והעתירות: "...סעיף 1 לחוק - מתווה את נקודת המוצא לפיה לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית (סעיף 1 רישא), אך בד בבד תוחם את גבולותיה של זכות זו לדל"ת אמותיו של חוק חופש המידע (סעיף 1 סיפא); סעיפים 8 ו-9 לחוק - מונים שורה של סייגים המֵצרים את גבולותיה של הזכות האמורה. סעיף 10 לחוק - מנחה את הרשות, באופן בלתי ממצה, לגבי השיקולים אשר עליה לקחת בחשבון בבואה לשקול לסרב לבקשה לקבלת מידע לפי החוק;  וסעיף 11 לחוק - קובע כללי מידתיות; סעיף 17(ד) לחוק - מכוחו מופקדת בידי בית המשפט הסמכות להורות על גילויו של מידע אשר אין לגלותו או שאין חובה לגלותו לפי סעיף 9 לחוק, מקום בו העניין הציבורי בגילוי המידע גובר על הטעם לדחיית הבקשה לגילויו, ובלבד שהגילוי אינו אסור על פי דין.  את האמור לעיל נסכם בתרשים הרצ"ב: מן הכלל אל הפרט 9. לאור התשתית הנורמטיבית שהוצגה לעיל ולאור ההתדיינויות בין הצדדים, אבחן עתה את סעיפי הבקשה לקבלת מידע של העותר. 10. במקרה הנוכחי רלבנטיים בעיקר הסייגים הקבועים בסעיף 9(4)(ב) לחוק חופש המידע ובסעיף 8(1) לחוק. הסייג הראשון האמור עניינו, בין היתר, פטור מחובת גילוי מידע מדיונים פנימיים. עם זאת, על פי הפסיקה, גם מקום בו מתקיים סייג זה, על הרשות, בבואה לקבוע אם לגלות את המידע, לערוך איזון בין השיקולים העומדים בבסיס הסייג והתומכים באי גילוי המידע, לבין השיקולים התומכים בגילוי המידע (ר' עע"מ 9738/04 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ; עע"מ 3300/11 מדינת ישראל נ' גישה). הסייג השני האמור מאפשר לרשות הציבורית לדחות בקשה לקבלת מידע, אם הטיפול בבקשה "מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה". סייג זה עמד במוקד פסק הדין בעע"מ 2398/08 מדינת ישראל נ' סגל, שבו נקבע כי: "הערכת הקצאת המשאבים היא מלאכה הנתונה לרשות, שיש בידיה את התמונה המלאה של המקורות והשימושים והיא הקובעת את סדרי עדיפויות ארגון המידע לצורך מילוי תקין של תפקידיה. שימוש בטעם בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה כעילה לדחיית בקשה למידע מחייב את הרשות להעריך, במישור העובדתי, מהי הקצאת המשאבים הדרושה. במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטתה, על הרשות להציג בפני בית המשפט נתונים מפורטים תוך הערכה של היקף הקצאת המשאבים הדרושה לגילוי המידע. ... אך העניין איננו עובדתי בלבד. מבחן הסבירות הכללי הקבוע בסעיף 8(1) לחוק מחייב התוויית אמות המידה להפעלת שיקול הדעת המינהלי ביישום עילת הדחייה ... נוכח חשיבות זכות העיון הציבורית, עליה עמדתי לעיל, אין די בשיקולי נוחות מינהלית בכדי להצדיק את דחיית הבקשה למידע שהוגשה כחלק מזכות העיון הציבורית (ראו והשוו: בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, 640ו (2005)). אמת המידה שנזכרה בתחילת הדרך חייבה כי יהא מדובר ב'מצבים, בהם חובת מסירת החומר מקימה חשש לשיבוש קשה בעבודת הרשות' (ענין אספקת אבן ירושלים, 233ז (הנשיא ברק)). ומהו שיבוש קשה בעבודת הרשות? בכל הנוגע לסעיף 8(1) לחוק המחוקק נתן 'משקל לאינטרס של מניעת הכבדה על המינהל הציבורי, אינטרס העלול לגבור על הזכות החוקית לקבל מידע מרשות ציבורית' (סגל, 165). לדעתי סף הסבירות בסעיף 8(1) לחוק מצוי בקיומה של הכבדה ממשית על הרשות שהיא בעלת זיקה להקצאת המשאבים הנתונה אצל הרשות" (פסקאות 21, 27-28 לפסק הדין). בסופו של יום חויבה המדינה, באותו עניין, להעביר לידי עותר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה של העלבת עובד ציבור את כל החלטות לעניין העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, שנתקבלו בתקופה מסוימת. סעיפים 1, 17, 21 ו-22 לבקשת העותר 11. העותר מבקש להורות למשיבים לגלות לו את המידע הסטטיסטי שלהלן, לשנים 2005-2007: מספר כתבי אישום שהוגשו במדינת ישראל בהתאם להתפלגות עבירות, לפי הקטגוריות השונות שקיימות במערכת של המשיבים; מספר כתבי אישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירת איומים כעבירה עיקרית; מספר כתבי אישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק כעבירה עיקרית; רשימת כתבי האישום שהגישה פרקליטות המדינה בכל הארץ בעבירות איומים (עבירה עיקרית); רשימת כתבי אישום שהגישה פרקליטות המדינה בעבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק; בקשתו המקורית של העותר לעניין זה הייתה רחבה יותר וצומצמה במהלך הדיונים בעתירה (אם כי בשלב מסוים במהלך הדיונים העלה העותר דרישה חדשה - שככל הנראה חזר בו ממנה בהמשך, ושבכל מקרה, הואיל ולא נכללה בבקשתו המקורית, לא אתייחס אליה - לעיין בכתבי האישום עצמם בעבירות האמורות). 12. לטענת העותר, המידע האמור דרוש לו לצורך ביסוס טענת הגנה מהצדק במשפט הפלילי האמור שבו הוא נאשם. לדבריו, העבירות המיוחסות לו הן עבירות עוון, שכתבי האישום בהן מוגשים, ברגיל, על ידי התביעה המשטרתית ולא על ידי הפרקליטות. לעומת זאת, בעניינו שלו הוגש כתב האישום רק כעבור זמן רב ועל ידי הפרקליטות. על רקע זה, יש במידע המבוקש, לשיטת העותר, כדי לסייע לו לבסס טענה, שלפיה מדובר בכתב אישום שהוגש תוך אפליה ומשיקולים זרים. 13. אשר למידע הנוגע מספר כתבי אישום שהוגשו במדינת ישראל בהתאם להתפלגות עבירות לפי הקטגוריות השונות שקיימות אצל המשיבים, המשיבים לא התנגדו למסירת מידע זה לעותר. המשיבים אף העבירו לעותר טבלה הכוללת את פירוט סך כתבי האישום שהוגשו בשנים 2005-2007 בחלוקה למספר קטגוריות וציינו, בתגובתם מיום 8.8.11, כי מדובר בחלוקה לפי קטגוריות העבירות המופיעות במערכת הממוחשבת של הפרקליטות. עם זאת, בתגובה זו צוין גם כי הנתונים "אוגדו לקבוצות לפי העניין". עוד צוין, כי החלוקה היא "לקטגוריות כלליות" וכי עיבוד המידע דרש 5 שעות עבודה של מתמחה. בתגובה לכך טען העותר כי המשיבים, בניגוד להסכמתם להעביר לידיו את הנתונים בהתאם לקטגוריות הפרטניות הקיימות אצלם, עיבדו (או "איבדו") את המידע והעבירו לידיו מידע לפי קטגוריות כלליות וחסרות כל משמעות עבורו. לפיכך, ביקש העותר להורות למשיבים להעביר לידיו את המידע האמור. דומה כי יש ממש בדרישה זו של העותר. במהלך הדיונים בעתירה נלמד, לכאורה, כי בידי המשיבים סטטיסטיקה שעניינה מספר כתבי האישום שהוגשו בשנים האמורות בחלוקה לפי קטגוריות פרטניות יותר (דוגמת "איומים, סחיטה באיומים ובכוח") ולא רק לפי הקטגוריות הכלליות שנכללו בטבלה שהועברה לעותר (דוגמת "עבירות אלימות" או "עבירות סמים"). לפיכך, ונוכח הסכמת המשיבים להעביר לעותר את המידע האמור לגבי השנים 2007-2005 לפי הקטגוריות הקיימות במחשבי הפרקליטות, על המשיבים להעביר לעותר מידע זה, ככל שהוא אכן קיים אצלם. 14. אשר למידע שעניינו מספר כתבי אישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בתקופה האמורה (2007-2005) בעבירת איומים כעבירה עיקרית, ורשימת כתבי אישום אלה, במהלך הדיונים בעתירה הבהירו המשיבים כי אין בידי הפרקליטות נתון מעין זה בנוגע לעבירת האיומים וכי לא ניתן להפיקו "בלחיצת כפתור". זאת, הואיל והמידע הנוגע למספר כתבי האישום המוגשים על ידי הפרקליטות מופיע במערכת הממוחשבת של הפרקליטות בחלוקה לפי קטגוריות כלליות יותר. הקטגוריה הרלוונטית לעניין זה היא "איומים, סחיטה באיומים ובכוח", אך זו אינה כוללת רק כתבי אישום בגין עבירת איומים כעבירה עיקרית. על מנת לקבוע את מספר כתבי האישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירת האיומים כעבירה עיקרית, יש לבחון את כל 237 כתבי האישום שהוגשו בתקופה הרלבנטית על ידי הפרקליטות בקטגוריה האמורה, ולברור מביניהם את כתבי האישום שכוללים את עבירות האיומים כעבירה עיקרית. לטענת המשיבים, הקצאת המשאבים הנדרשת לצורך זה היא, בנסיבות העניין, בלתי סבירה, וזאת, בין היתר, הואיל והנתונים קיימים בנפרד לגבי כל אחת מפרקליטויות המחוז וכן בשל קושי להפריד בין כתבי אישום אלה, לבין תיקים בקטגוריה זו שלא הוגש בהם כתב אישום. המשיבים ציינו לעניין זה כי עריכת ההפרדה האמורה ערכה, לעניין תיקים של פרקליטות מחוז י-ם בלבד, שעת עבודה אחת וכי איסוף כלל הנתונים צפוי לערוך לפיכך, יום עבודה אחד (סעיפים 5-6 לתגובת הפרקליטות מיום 8.8.11). לכן, לשיטת המשיבים, אין להיעתר לבקשת העותר לעניין זה. טענה זו של המשיבים, דינה להידחות. המידע שמבקש העותר עשוי, בנסיבות מסוימות, לשמש את העותר להגנתו במשפט פלילי. אמנם, דומה כי אין חולק על טענתו הבסיסית של העותר, שלפיה רוב כתבי האישום בעבירות עוון מוגשים על ידי התביעה המשטרתית. לצורך ביסוס טענה זו אין העותר נדרש, לכאורה, להצגת סטטיסטיקות כלשהן. עם זאת, עיגון סטטיסטי לטענה האמורה, בנוגע לעבירות המסוימות הרלבנטיות לעניינו של העותר, עשוי, אולי, ליתן משנה תוקף לטענה זו. ראו לעניין זה ע"פ (י-ם) 30636/06 מדינת ישראל נ' מטר ( ניתן ביום 19.7.07), במסגרתו נקבע כי על הרשויות לספק לנאשם המבקש לטעון טענה של הגנה מן הצדק, בגין אכיפה בררנית, מידע אמפירי על חקירות והעמדות לדין בגין אותה עבירה, וכי לא די בהפניה למספר החלטות בודדות התואמות את עניינו של הנאשם על מנת לבסס טענה זו. מכאן שהעותר הצביע על אינטרס ממשי לקבל את המידע האמור. מנגד, הצורך לבחון (באופן שטחי) 237 כתבי אישום, על מנת לברור מתוכם את כתבי האישום הכוללים עבירת איומים כעבירה עיקרית, לקבוע את מספרם של כתבי אישום אלה, ולרשום אותם ברשימה, אין בו, בנסיבות העניין, כדי להטיל נטל גדול יתר על המידה על המשיבים. ודוק, המשיבים אינם נדרשים לעיון מעמיק כלשהו בכתבי האישום האמורים, אלה לבחינה שטחית שלהם בלבד, שכל מטרתה היא איתור ספירה ורישום של כתבי האישום שהעבירה העיקרית בהם היא עבירת איומים. גם העובדה שהנתונים מצויים בנפרד לגבי כל אחת מפרקליטויות המחוז והצורך לנפות את התיקים הרלבנטיים (שבהם הוגש כתב אישום) מכלל התיקים, אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. זאת, הואיל והמשיבים עצמם טענו כי איסוף הנתונים המבוקשים יצריך הקצאת משאבים של יום עבודה אחד. מדובר בהקצאת משאבים שנוכח עניינו של העותר במידע, אינה בלתי סבירה. יצוין כי המשיבים טענו גם כי הקצאת המשאבים הנדרשת לעניין זה היא למעשה אף רבה יותר מזו שצוינה לעיל, וזאת, נוכח הצורך לבחון כל תיק ותיק. ואולם, טענה זו נטענה בתגובה לדרישתו (החדשה) של העותר לקבל לידיו העתקים מכתבי האישום הרלבנטיים - דרישה שכאמור דינה להידחות ולו מהטעם שהועלתה לראשונה בשלבים מתקדמים של הליך זה - ולכן אין בה כדי למנוע את העברת המידע האמור לידי העותר. לפיכך, אני מורה למשיבים להעביר לידי העותר את המידע האמור בראש פרק זה. 15. אשר למידע שעניינו מספר כתבי אישום שהוגשו על ידי הפרקליטות בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק כעבירה עיקרית, ורשימה של כתבי אישום אלה, לטענת המשיבים, העברת מידע זה לידי העותר כרוכה בהקצאת משאבים מרובה יותר מאשר העברת המידע בנוגע לעבירת האיומים. זאת, הואיל ובשונה מלעניין עבירת האיומים, אין במחשבי הפרקליטות קטגוריה אחת שבה כלולים כל כתבי האישום שהוגשו בגין עבירה זו והם עשויים להיות מוזנים לתוך קטגוריות שונות שעניינן, בין היתר, "האזנות סתר ופגיעה בפרטיות", או "פלילי אחר". לאחר ששקלתי, מחד גיסא, את הצורך האמור של העותר במידע, ומאידך גיסא, את ההכבדה הכרוכה במסירתו לעותר מבחינת המשיבים, החלטתי להורות למשיבים למסור לעותר מידע זה. זאת, הואיל ומדובר, כאמור, במידע שלעותר צורך ממשי בקבלתו ושהמשאבים שיש להשקיע לצורך העברתו לעותר יחסית אינם רבים. מדובר, כמו לעניין עבירת האיומים, במעבר שטחי על כתבי אישום שהגישה הפרקליטות, במספר מצומצם של קטגוריות רלוונטיות (המשיבים הזכירו בתגובתם 2 קטגוריות), על מנת לקבוע, באילו מביניהם מדובר בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק כעבירה עיקרית. ודוק, גם אם מדובר, כפי שטענו המשיבים, בהקצאת משאבים רבה יותר מזו הנדרשת לעניין המידע בנוגע לעבירת האיומים, הרי שדומה כי הפער לעניין זה אינו גדול ואין בו כדי להצדיק את דחיית בקשת העותר. לפיכך, אני מורה למשיבים להמציא לעותר את המידע המבוקש בנקודה זו, המתייחס לשנים 2007-2005. 16. אשר למידע שעניינו רשימת כל כתבי האישום שהגישה הפרקליטות בגין עבירות עוון בתקופה האמורה, הרי שלעניין זה החלטתי שלא לחייב את המשיבים להעביר לידי העותר מידע זה. מדובר במידע שלדברי המשיבים אינו זמין "בלחיצת כפתור" ושהפקתו תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה. דומה כי יש ממש בטענה זו. כפי שפורט לעיל, המידע שעניינו מספר כתבי האישום המוגשים על ידי הפרקליטות, אינו מצוי בידי המשיבים בחתך לפי עבירות ספציפיות (וגם אינו מצוי שם בחלוקה לפי עבירות מסוג "עוון", או "פשע"), אלא בחלוקה לפי קטגוריות אחרות (מספר דוגמאות לעניין זה פורטו לעיל). חלוקה זו, לכאורה, אינה מאפשרת לקבוע, מבלי לעיין בכתבי האישום עצמם, או למצער ברבים מהם, כמה כתבי אישום מסוג עוון נכללים בכל קטגוריה, וכמה כתבי אישום בכלל עבירות מסוג עוון הוגשו לבית המשפט. כתוצאה מכך, גם אם מדובר, בסופו של יום, בכתבי אישום מעטים בלבד, הרי שלצורך קביעת מספרם, יש צורך לבחון - גם אם בחינה שטחית - כתבי אישום רבים מאוד. בחינה זו תצריך, בניגוד להקצאת המשאבים הנדרשת לצורך הפקת נתון זה בנוגע לעבירות הספציפיות שיחוסו לעותר, הקצאת משאבים שאינה מבוטלת. לעומת זאת, התועלת שיכול העותר להפיק ממידע זה, לכאורה, אינה רבה. ודוק, כפי שצוין לעיל, טענתו הבסיסית של העותר, שלפיה הפרקליטות אינה מרבה להגיש כתבי אישום בעבירות מסוג עוון, ככל הנראה אינה במחלוקת, ואינה דורשת הוכחה סטטיסטית. הוכחה סטטיסטית אמנם עשויה הייתה לחזק טענה כללית זו במידת מה, ואולם, הצורך בכך, מבחינת העותר, פוחת, נוכח התוצאה שאליה הגעתי לעיל, של חיוב המשיבים לגלות לעותר מידע זה בנוגע לעבירות הספציפיות שבהן הוא מואשם. סעיפים 2, 23 ו-25 לבקשת העותר 17. העותר ביקש לעיין בכל מסמכי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל, הנוגעים למדיניות העמדה לדין של פעילי ימין בתקופת ההתנתקות, לרבות מסמכים הנוגעים לכנס פרקליטים מפרקליטות המדינה והמשטרה בנוגע למדיניות הגשת כתבי אישום נגד פעילי ימין מתנגדי ההתנתקות שהתקיים ביום 5.6.05 בקיבוץ מעלה החמישה. 18. במהלך הדיונים בעתירה התברר לעניין זה כי בידי המשיבים חוברת שחולקה למשתתפים בכנס הנ"ל הכוללת הנחיות של משטרת ישראל "בנוגע לטיפול בעוברי עבירות הקשורות להתנגדות לתוכנית ההתנתקות". המשיבים ציינו כי חוברת זו אינה ממצה את הנחיות המשטרה בנושא זה וכי בקשה לעיין בהנחיות הנוספות יש להעביר לידי המשטרה. בנוסף, התברר כי בידי המשיבים הנחיות המופנות לפרקליטות ולמשטרת ישראל "הנוגעות לטיפול בהיבטים שונים של רשויות אכיפת החוק בהפרות סדר וביצוע עבירות במסגרת ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות". חלק (קטן) מההנחיות האמורות נוגע לנושא של העמדה לדין של עוברי עבירות הקשורות להתנתקות. 19. המשיבים התנגדו להעברת מידע זה לידי העותר וזאת בעיקר על בסיס סעיף 9(ב)(8)(א) לחוק חופש המידע, שלפיו "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: מידע על אודות שיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית העוסקת באכיפת החוק, או שיש לה סמכות חקירה או ביקורת או בירור תלונות על פי דין, אם גילויו עלול לגרום לאחד מאלה: פגיעה בפעולות האכיפה או הביקורת או בירור התלונות של הרשות". כמו כן הפנו המשיבים לסעיף 9(ב)(1) לחוק, המורה כי: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: מידע אשר גילויו עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה". לטענת המשיבים, גילוי ההנחיות האמורות, חרף העובדה כי הליך ההתנתקות בא על סיומו, עלול לשרת גורמים המפרים את החוק ובכך לפגוע בפעולות אכיפה ולשבש את תפקודן התקין של המשטרה והפרקליטות. 20. בהחלטה מיום 30.6.11 הוריתי על העברת המידע האמור לעיוני. 21. לאחר שעיינתי במידע האמור הגעתי למסקנה כי אין מקום לגלותו. ראשית, מדובר במידע שרק מיעוטו עוסק בנושא המבוקש על ידי העותר, של מדיניות העמדה לדין (רוב המידע עוסק בהנחיות הנוגעות להיבטים אחרים של התמודדות גורמי האכיפה והתביעה עם הפרות חוק הקשורות להתנתקות). יתרה מכך, עיון במידע מלמד כי אין בו כדי להועיל לעותר לצורך ביסוס הגנתו במשפט הפלילי וזאת הן הואיל ומדובר במידע שכלל אינו רלוונטי לעניין זה והן הואיל ומדובר במידע שאין בו, לגופו של עניין, כדי לבסס טענה שעניינה אפליה ושיקולים זרים בהעמדת העותר לדין. גם באינטרסים הכלליים יותר שבגינם מבקש העותר לעיין במידע, שעניינם שימוש במידע לצורך ייצוג לקוחותיו ולצורך פרסום פרסומים ביקורתיים, אין כדי לשנות מהמסקנה האמורה. העותר לא פירט במדויק כיצד יש במידע האמור כדי לשרת צרכים אלה ועיון במידע מלמד כי ההסתברות שהעותר יוכל להפיק תועלת מהמידע לצרכים אלה אינה גבוהה. מנגד, עיון במידע מלמד כי מדובר במידע שחשיפתו עלולה לפגוע בפעולות גורמי האכיפה והתביעה ולשבש את פעולתם. זאת, הועיל וגורמים מפרי חוק - הן בהקשר של ההתנתקות והן בהקשרים אחרים בעלי מאפיינים דומים - עלולים לכאורה לעשות שימוש בהיבטים שונים של מידע זה על מנת להקשות על גורמי האכיפה והתביעה לבצע את עבודתם. בנסיבות אלה, לא ראיתי לנכון להורות על גילוי המידע. סעיפים 3-9 לבקשת העותר 22. העותר ביקש לעיין בכל המסמכים הנוגעים לו או מאזכרים את שמו, בשנים 2004-2007, המצויים בידי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה ובלשכת שר המשפטים וכן בכל המסמכים הנוגעים לו או מאזכרים את שמו המצויים בידי המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, בידי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, בפרקליטות מחוז ירושלים ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בהמשך צמצם העותר את בקשתו למסמכים הנוגעים ל-14 תיקים משפטיים מסוימים, שלדבריו "מאוד הרגיזו את המדינה" ושבגינם ביקשה הפרקליטות לנקום בו באמצעות הגשת כתב האישום האמור. העותר הבהיר כי בקשתו אינה מתייחסת למסמכים שעניינם התכתבויות בינו לבין גורמים אלה ואחרים במדינה ולכתבי הטענות באותם תיקים, המצויים ממילא בידיו, אלא למסמכים שהועברו מגורם אחד לאחר בפרקליטות בלבד. לטענת העותר, המסמכים הנ"ל דרושים לו לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצדק במסגרת ההליך הפלילי בעניינו. העותר הוסיף, כי אין מדובר ב"תכתובות פנימיות" של הרשות שברגיל אין לגלותן, שכן מסמכים המוחלפים בין רשויות שונות (בשונה ממסמכים המוחלפים בין עובדי ציבור בתוך אותה רשות) אינם עונים על הגדרה זו; כי המשיבים טענו טענה כללית ולא הצביעו על סיבה קונקרטית שבגינה לא ניתן לגלות את המסמכים, או למצער את חלקם; כי היחסים בין הפרקליטות והרשויות המיוצגות על ידה אינם מקימים חיסיון עו"ד-לקוח המונע את גילוי המידע. מנגד טענו המשיבים כי מדובר בתכתובות פנימיות החוסות תחת החריג לחובה לגילוי מידע הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע. כמו כן, חלק מהמסמכים חוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח. לא זו אף זו, בקשה לעניין המסמכים האמורים, הנוגעים לתיקים משפטיים ספציפיים שבהם מעורב העותר, יש להגיש במסגרת הליכי העיון והגילוי באותם תיקים ולא במסגרת עתירה לפי חוק חופש המידע. לבסוף טענו המשיבים, כי העברת המסמכים לידי העותר תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה. 23. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות למשיבים להעביר את המסמכים האמורים לידי העותר. סעיף 9(4)(ב) לחוק חופש המידע קובע כי: "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע שהוא אחד מאלה: ...מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". התכתבויות בין גורמים בפרקליטות לבין עצמם, או בין גורמים בפרקליטות לבין רשויות אחרות, הנוגעות לתיקים משפטיים ספציפיים שבהן מעורבת הרשות, נכנסות באופן מובהק בגדר סעיף זה. הטעם לכך הוא ברור ועניינו בצורך לאפשר לגורמים בפרקליטות לנהל דיאלוג פתוח וחופשי בנוגע לתיקים משפטיים שבהם מעורבת הרשות, וזאת, הן בינם לבין עצמם והן בינם לבין הרשויות המיוצגות על ידם. סייג זה אינו מוחלט ויתכנו מקרים שבהם האינטרס של מבקש המידע בגילוי המידע יגבר על הטעמים שבסיס הסייג, כך שיוטל על הרשות יהיה לגלות את המידע. לא ניתן גם לשלול לחלוטין כי אינטרס מעין זה עשוי להיות הצורך במידע לשם ביסוס הגנה במשפט פלילי. עם זאת, במקרה הנוכחי, טענת העותר שלפיה המידע עשוי ללמד על קיומו של שיקול זר שעמד בבסיס הגשת כתב האישום נגדו, שעניינו רצונם של גורמים בפרקליטות לנקום בו, לא הוכחה במידה שיש בה כדי להביא לגילוי המידע (השוו לעניין זה לקושי העומד בפני נאשם בפלילים המבקש לעיין בתכתובות פנימיות של גורמי האכיפה והתביעה לצורך ביסוס טענת הגנה מן הצדק במסגרת בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 וראו ת"פ (י-ם) 426/09 שולה זקן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, החלטה מיום 16.2.11)). מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בטענות הנוספות שהעלו המשיבים נגד גילוי המידע. סעיף 10 לבקשת העותר 24. העותר ביקש לעיין במסמכים הנוגעים להערכות מצב היומיות שהתקיימו בנושא ההתנגדות להתנתקות במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה בתקופת ההתנתקות. במהלך הדיונים בעתירה הבהירו המשיבים כי לא התקיימו הערכות מצב יומיות וממילא לא קיימים מסמכים מעין אלה. עם זאת, התקיימו מספר דיונים בנושאים ספציפיים הקשורים לתוכנית ההתנתקות, שאת תוכנם אין מקום לגלות לעותר, הואיל ומדובר בדיונים פנימיים. מנגד טען העותר כי הטענה בדבר דיונים פנימיים נטענה בעלמא וכי המידע דרוש לו לצורך הגנתו במשפט פלילי, שכן יתכן שבאותם ישיבות נידונה אכיפת חוק מפה כלפי פעילי ימין. 25. בדומה למידע שהתבקש בסעיפים 3-9 לבקשת העותר, לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי המידע המבוקש בסעיף זה נוגע לדיונים פנימיים בין עובדי רשויות ציבוריות, שעל החובה לגלותו חל הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע. המשיבים אמנם לא פירטו את הנושאים הספציפיים שבהם עסקו הדיונים, אך אין ספק של ממש שדיונים בין עובדי ציבור בלשכת היועץ המשפטי לממשלה בנושא, הרגיש מטבעו, של תכנית ההתנתקות, הם בגדר דיונים פנימיים כהגדרתם בסייג האמור בחוק חופש המידע. כפי שצוין לעיל, את הטעמים שבבסיס סייג זה יש לאזן אל מול האינטרס של מבקש המידע בגילויו. במקרה הנוכחי, העותר אמנם מבקש את המידע (בעיקר) לצורך אינטרס בעל משקל שעניינו ביסוס טענת הגנה מן הצדק במשפט פלילי, ואולם, העותר לא הניח תשתית כלשהי לטענתו שלפיה מדובר בדיונים שנידונה בהם אכיפת חוק מפלה, לא כל שכן תשתית שיש בה כדי לבסס דרישה לגילוי מידע מדיונים פנימיים. סעיף 11 לבקשת העותר 26. העותר ביקש לעיין במסמכי דיון מיום 20.12.04 בהשתתפות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לעניינים פליליים. במהלך הדיונים בעתירה הבהירו המשיבים כי מדובר בדיון שעסק בסוגיית העמדתו לדין של פנחס ולרשטיין, יו"ר מועצת יש"ע באותה תקופה, בגין קריאתו הפומבית להפר את הוראות חוק יישום תכנית ההתנתקות. המשיבים הוסיפו כי במהלך הדיון האמור נערך פרוטוקול בכתב יד. המשיבים התנגדו לגילוי פרוטוקול זה, מהטעמים שפורטו לעיל במענה לסעיף 2 לבקשה, קרי, הואיל ומדובר בדיונים פנימיים. מנגד, חזר העותר על טענותיו האמורות בנוגע לגילוי מידע מדיונים פנימיים והוסיף כי הדיון הנוכחי התפרסם בעיתון עובדה שיש בה, לשיטתו, להחליש את טענת הסודיות. 27. לא מצאתי לנכון להורות למשיבים לגלות לעותר את המידע המבוקש בסעיף זה, וזאת, מהטעמים שפורטו לעיל לעניין סעיפים 9-2 לבקשת העותר. יתרה מכך, דומה כי המידע המבוקש בסעיף זה רלוונטי פחות להגנת העותר במשפט פלילי מאשר המידע שהתבקש בסעיפים 9-2 האמורים. אשר לטענת העותר שלפיה הדיון התפרסם בתקשורת, כך שאין עוד צורך לשמור על סודיות הדברים, הרי שהטענה נטענה באופן סתמי ומבלי שפורט תוכן הפרסום בתקשורת (כך למשל, לא ברור האם פורסם רק עצם קיום הדיון, האם פורסם גם תוכן הדיון, האם פורסם הפרוטוקול המסוים שבו מבקש העותר לעיין). לפיכך, אין בטענה זו כדי לשנות את מסקנתי האמורה. סעיף 12 לבקשת העותר 28. העותר ביקש לעיין במסמכי הדיון מתאריך 13.1.05 בהשתתפות ראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, בנושא "מתנחלים מפירי חוק". לטענת המשיבים, מדובר בדיון שהתקיים בראשות ראש הממשלה, ולכן, יש לראות במידע הנוגע לו מידע ש"נוצר בידי רשות ציבורית אחרת" (סעיף 8(5) לחוק), שלצורך קבלתו על העותר לפנות למשרד ראש הממשלה. מנגד טען העותר כי חריג זה חל רק מקום בו המידע המבוקש מרשות אחת מצוי רק בידי רשות אחרת וכלל אינו מצוי בידי הרשות שממנה התבקש המידע (ולא מקום בו המידע מצוי בידי מספר רשויות, שמאחת מהן התבקש המידע). 29. עמדת המשיבים מקובלת עלי. מקום בו מדובר - כפי שציינו המשיבים - בדיון בראשות ראש הממשלה, הרי שפרוטוקול הדיון הוא בגדר מידע שנוצר על ידי ראש הממשלה, או משרד ראש הממשלה, ולא על ידי הרשויות אחרות שלקחו חלק בדיון (גם אם בידיהן העתקים מהפרוטוקול). מכאן שלצורך קבלת מידע מעין זה יש לפנות, ברגיל, בהתאם להוראות סעיף 8(5) לחוק, לראש הממשלה, או למשרד ראש הממשלה. אשר לשאלה אם הפניית העותר למשרד ראש הממשלה אינה בגדר הכבדה בלתי סבירה על העותר, הרי שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה. אכן, לכאורה היה על המשיבים להפנות את העותר למשרד ראש הממשלה לעניין סעיף זה בשלב מוקדם יותר ועוד לפני הגשת העתירה. עם זאת, כפי שפורט לעיל, השתלשלות העניינים במקרה הנוכחי כללה, מחד גיסא, הגשת בקשה רחבה ביותר על ידי העותר ומיקודה רק לאחר הגשת העתירה, ומאידך גיסא, סירוב גורף מאת המשיבים למסירת המידע - לרבות המידע המבוקש בסעיף זה - סירוב, שסויג אף הוא רק לאחר הגשת העתירה. בנסיבות אלה, ובשים לב לחשיבות הגלומה במתן אפשרות למשרד ראש הממשלה לעיין במידע על מנת לגבש עמדה לעניין גילויו בטרם העברתו לידי העותר, ולאפשרות שמשרד ראש הממשלה יסרב לעשות כן הואיל ומדובר, לכאורה, בדיון פנימי, אין לומר כי הפניית העותר למשרד ראש הממשלה והימנעות המשיבים בשלב זה מהעברת המידע לעותר, אינה סבירה. סעיפים 13, 18 ו-20 לבקשת העותר 30. בקשת העותר בסעיפים אלה, שעניינה עיון בהחלטות היועץ המשפט לממשלה והפרקליטות בעניין העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות הקשורות לחופש הביטוי, עברה שינויים שונים במהלך הדיון בעתירה. בסופו של יום מבקש העותר "להורות למשיבות למסור לעותר את רשימת כל ההחלטות שנתקבלו לעניין העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והעלבת עובד ציבור שנתקבלו בתקופה של שלוש שנים, משנת 2004 ועד שנת 2007" (סעיפים 27-28 לתגובת העותר מיום 6.9.11). לטענת העותר, מידע זה דרוש לו לצרוך ביסוס טענה של אכיפה בררנית בתיק פ/ 8174/08 מדינת ישראל נ' וייס, שבו הוא מייצג נאשם בעבירות של הסתה לאלימות והעלבת עובד ציבור. לצורך זה מבקש העותר להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ סגל הנ"ל, שבו חויבה המדינה להעביר לידי עותר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה של העלבת עובד ציבור את כל ההחלטות לעניין העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור וזילות בית המשפט, שנתקבלו בתקופה של שלוש שנים, שאינן בהכרח רצופות, כפי בחירתו של העותר באותו עניין, בין שנת 2000 ועד שנת 2007. 31. המשיבים מצדם טענו שאין בידיהם רשימה מעין זו וכי עריכתה תדרוש הקצאת משאבים בלתי סבירה. עם זאת, המשיבים צירפו רשימה, שהוכנה לצורך פשרה בתיק אחר, של 50 החלטות, שנתקבלו על ידי רשויות האכיפה בשנים 2006-2007, בתיקים שבהם עלה חשד לעבירה של הסתה לאלימות, או הסתה לגזענות. כמו כן, הסכימו המשיבים להעביר לידי העותר את המידע הצפוי להיאסף בעקבות פסק הדין בעע"מ סגל הנ"ל. לבסוף, ערכו המשיבים בדיקה (שלתוצאותיה יש לדבריהם להתייחס בזהירות) באשר לכתבי האישום שהוגשו בשנים האמורות בעבירות של הסתה והמרדה. בבדיקה זו נמצאו 3 כתבי אישום בלבד ופרטיהם הועברו לידי העותר. 32. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת העותר לעניין זה להתקבל. אכן, המשיבים הסכימו להעביר לידי העותר מידע שיש בו כדי לענות, במידה מסוימת, על הצורך שבגינו מבקש העותר לעיין במידע. כמו כן, העברת יתרת המידע המבוקש לידי העותר, תדרוש הקצאת משאבים מצד המשיבים. עם זאת, משצמצם העותר את בקשתו, כך שהיא מתייחסת לרשימת ההחלטות האמורות בלבד, ובהעדר פירוט מדויק מטעם המשיבים לעניין המשאבים שיהיה עליהם להקדיש על מנת להיענות לבקשת העותר (בגרסתה המצומצמת), ונוכח קביעת בית המשפט העליון בעע"מ סגל, אני מורה למשיבים להעביר לידי העותר את רשימת כל ההחלטות לעניין העמדה לדין ואי העמדה לדין בעבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והעלבת עובד ציבור שנתקבלו בתקופה של שלוש שנים, משנת 2004 ועד שנת 2007. סעיף 14 לבקשת העותר 33. העותר ביקש לעיין במסמכים והחלטות של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה הנוגעים ל-4 תלונות ספציפיות נגד אנשי ציבור, שכלפיהם נטען כי איימו לנקוט באלימות. העותר הבהיר כי בקשתו מתייחסת גם לתוכן הדיונים הפנימיים הנוגעים לתלונות אלה. לטענת העותר, בגילוי תוכן דיונים פנימיים אלה גלום ערך ציבורי רב. המשיבים מצדם התנגדו להעביר לעותר את תוכן הדיונים הפנימיים. לטענתם, מדובר בנושא רגיש, של העמדה לדין של אנשי ציבור, העוסקים לעיתים בתחום הפוליטי, שלגביו קיימת חשיבות מיוחדת לאפשר לגורמי התביעה מבלי שהם חשופים ללחצים שונים ומבלי לחשוף, לפיכך, את תוכן דיוניהם הפנימיים. המשיבים הוסיפו, לגבי אחת התלונות האמרות, כי לא נמצאו מסמכים כלשהם הנוגעים לה. 34. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לחייב את המשיבים להעביר לידי העותר את ההחלטות הנוגעות לשלוש התלונות הנידונות (לא ניתן לחייב את המשיבים להעביר לידי העותר מסמכים הנוגעים לתלונה הרביעית, שכן אלה, לדבריהם, אינם נמצאים בידיהם). עם זאת, אין לחייבם, מהטעמים שצוינו על ידם, ושפורטו לעיל לעניין סעיפים אחרים של הבקשה, להעביר לידי העותר מסמכים הנוגעים לדיונים הפנימיים שהתקיימו לעניין תלונות אלה. יובהר כי ככל שהעברת ההחלטות האמורות לידי העותר, ללא מסמכים מדיונים פנימיים, תדרוש ביצוע עיבוד מסוים על ידי המשיבים - עליהם לעשות כן. זאת, בדומה לעיבוד שנדרש לצורך העברת ההחלטות שהוטלה על המדינה בפסק הדין בעניין סגל. סעיפים 15-16 לבקשת העותר 35. העותר ביקש לעיין בכל המסמכים הנוגעים למדיניות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בנוגע להעמדה לדין בעבירת איומים ובנוגע להגשת כתבי אישום בעבירות מסוג "עוון" על ידי פרקליטות המדינה. בתגובה טענו המשיבים כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, ככלל, מפורסמות ברשת האינטרנט וכי ככל הידוע לא קיימות הנחיות ספציפיות בנושאים שציין העותר. די בתגובה זו של המשיבים על מנת לדחות את בקשת העותר בסעיפים אלה. סעיף 24 לבקשת העותר 36. העותר ביקש לעיין במסמכי ישיבות העבודה אצל שרת המשפטים בנוגע למתנגדי תכנית ההתנתקות בתקופת ההתנתקות; בדו"חות שהוגשו לשרת המשפטים בנוגע למתנגדי תכנית ההתנתקות; בחוות דעת שהוגשו לשרת המשפטים בנוגע להעמדה לדין של מתנגדי תכנית ההתנתקות. המשיבים מצדם הצהירו כי מסמכים מעין אלה לא נמצאו בלשכות שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, וזאת, גם לאחר בדיקה יסודית שערכו בנידון. בשים לב להצהרה זו של המשיבים, דין בקשת העותר בסעיף זה להידחות. סעיף 26 לבקשת העותר 37. העותר ביקש לעיין במסמכים הבאים מהמחלקה לחקירת שוטרים בפרקליטות, בנוגע לשנים 2007-2004: סטטיסטיקת התלונות שהוגשו למח"ש עפ"י סוג המתלונן; סטטיסטיקת התלונות שהוגשו למח"ש עפ"י סוג העבירה; סטטיסטיקת התלונות שהוגשו למח"ש עפ"י תוצאות הטיפול בתלונה; סטטיסטיקת התלונות שהוגשו למח"ש הקשורות לתוכנית ההתנתקות; רשימת כתבי אישום שהגישה מח"ש בנוגע לתכנית ההתנתקות ותוצאותיהם; כל המסמכים הנוגעים למדיניות העמדה לדין של שוטרים על ידי מח"ש. 38. במהלך הדיונים בעתירה הבהיר העותר כי כוונתו בסעיף זה היא לסטטיסטיקות הקיימות במחלקה לחקירות שוטרים בלבד, ולתקופה שלגביה קיים מידע סטטיסטי זה, וכי הוא אינו מבקש מידע החורג מסטטיסטיקות קיימות אלה. המשיבים מצדם הסכימו למסור את המידע הסטטיסטי הקיים האמור לידי העותר, וביום 30.6.11 ניתנה החלטה שלפיה, בין היתר: "תימסר לעותר הסטטיסטיקה הקיימת לגבי תלונות שהוגשו למח"ש וכתבי אישום שהוגשו על ידי מח"ש, לפי הפילוח המקובל במח"ש בשנים 2007-2009". ביום 8.8.11 הגישו המשיבות לבית המשפט תגובה שאליה צורפה, בין היתר, לשיטת המשיבים, טבלה המפרטת את "הסטטיסטיקה הקיימת לגבי תלונות שהוגשו למח"ש וכתבי אישום שהוגשו ע"י מח"ש, לפי הפילוח הקיים במערכת, לגבי השנים 2007-2009". כמו כן, צירפו המשיבים רשימה של 4 כתבי אישום שהוגשו על ידי החלקה לחקירות שוטרים בקשר עם הליך ההתנתקות. העותר טען בתגובה לכך שמדובר בנתונים מעובדים וכוללניים שאינם כוללים כל התייחסות לסוג העבירות, למתלוננים, לאופי האירוע ולמשתנים נוספים וכי כתבי האישום האמורים שציינו המשיבים כלל אינם קשורים להתנתקות. נוכח זאת, חזר העותר על בקשתו להורות למשיבים למסור לידיו את המידע הסטטיסטי האמור הקיים במחלקה לחקירות שוטרים, וזאת, ללא כל עיבוד או עיוות. 39. עיון בטבלה שצירפו המשיבים מלמד כי אכן מדובר בנתונים כוללניים, שאינם כוללים התייחסות למשתנים שפירט העותר בבקשתו. עם זאת, העותר הסתפק, כאמור, במידע הסטטיסטי האמור כפי שהוא מצוי בידי המשיבים ולא ביסס טענה שלפיה המשיבים לא העבירו לידיו את כל המידע הסטטיסטי המצוי בידיהם. בנסיבות אלה, על בסיס הסכמת המשיבים האמורה להעביר לידי העותר את המידע הסטטיסטי הנ"ל כפי שהוא מצוי בידיהם, בהמשך להחלטה מיום 30.6.11, וככל שיש בידי המשיבים מידע סטטיסטי רלבנטי נוסף, מעבר למידע שכבר הועבר לידי העותר, אני מורה למשיבים להעבירו לידי העותר, כפי שהוא מצוי בידיהם. סוף דבר 40. התוצאה היא שהעתירה מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל. 41. המשיבים יעבירו לידי העותר את המידע האמור על פי ההנחיה האופרטיבית שניתנה בפסקאות 13, 14, 15, 32, 34 ו-39 לעיל. עם זאת, על מנת לצמצם את ההכבדה על המשיבים ובשל הצורך להקצות כוח אדם, בהיקפים שונים, לשם איתור המידע שעל גילויו הוריתי, מחייב הדבר להקצות למשיבים פרק זמן סביר כדי לאתר ולעבד את המידע הנדרש. לפיכך, אני מורה כי המידע הנ"ל יימסר לעותר תוך תקופה של 60 יום מיום מתן פסק דין זה. 42. אשר להוצאות, בשים לב, מחד גיסא, לכך שמידע מבוקש הועבר לידי העותר רק בעקבות הגשת העתירה, ומאידך גיסא, לכך שבקשתו הראשונית של העותר למידע הייתה רחבה ביותר וכללה גם דרישה למידע שברגיל אין לגלותו, וכן בשים לב לכך שהעותר, שהוא עו"ד במקצועו, ייצג את עצמו ולא נזקק לשירותיו של עו"ד, אני מורה למשיבים לשאת בהוצאות העותר בסכום של 5,000 ₪. משפט פלילימסמכיםזכות העיוןחופש המידע