חוזה עם הבנק

בפרשת הורש סיכם כב' ביהמ"ש העליון את כללי הפרשנות החוזית המצויים במערכת היחסים שבין בנק ללקוח כדלקמן: "על החוזה בין הבנק ללקוח שולטות מספר מערכות דינים, מלבד חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. כך לדוגמא יכולים לחול על החוזה הבנקאי הסדרים נורמטיביים שונים, כגון, חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, חוק הריבית, תשי"ז-1957 וחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (ראו סיני דויטש "יחסי בנק-לקוח - אספקטים חוזיים וצרכניים" ספר זיכרון לגד טדסקי - מסות במשפט אזרחי 163 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1995); בן-אוליאל, עמ' 66). הוראות אלו נועדו להחיל על חוזים בנקאיים משטר נורמטיבי מיוחד, היוצר חריג לדיני החוזים הרגילים ומרחיב את אחריותם של הבנקים. כללים מיוחדים אלו נובעים בעיקר מן המורכבות של החוזה הבנקאי ומחשיבותו הרבה (ראו פרשת ליפרט, עמ' 326; רע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ, פס' 8 לפסק דינה של השופטת חיות ( 15.11.2007) (להלן: פרשת אבן חיים)). טעם נוסף וחשוב לדין החוזי המיוחד  המוטל על הבנקים נעוץ במעמדם המרכזי של הבנקים בחיי הכלכלה והמסחר, עליו עמד בית משפט זה בפסיקתו פעמים רבות, בהדגישו כי "הבנקים נתפשים כבעלי מעמד "מעין ציבורי" וזוכים בשל כך לאמון עד כי אלה הבאים עימם במגע נוטים לסמוך על פעולותיהם ועל מצגיהם ללא חקירה ודרישה" (ראו פרשת אבן חיים, פס' 6 לפסק דינה של השופטת חיות; פרשת צבאח, עמ' 585; אריאל פורת "דיני נזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב-תשנ"ג 301, 325-324 (תשנ"ד); ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, עו"ד דניאל שירן, פ"ד נט(2) 349, 369 (2004); ע"א 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, פ"ד מב(3) 77, 82 (1988); אברהם וינרוט וברק מדינה דיני הלוואות 98 (תש"ס); אסף הראל גופים דו-מהותיים - גופים פרטיים במשפט המנהלי 91 (2008)). ייחודו של החוזה הבנקאי משליך גם על פרשנותו. מורכבותם של חוזים בנקאיים, הקושי בהבנתם ופערי הכוחות בין הצדדים מצריכים את הפרשן החוזי להיעזר, לעיתים, בכלים פרשניים נוספים מלבד דיני הפרשנות הרגילים. כלים פרשניים אלו צריכים להביא לידי ביטוי את ייחודו של החוזה הבנקאי (ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' חזן, פ"ד נט(3) 266, 278-279 (2004) (להלן: פרשת חזן)). כך לדוגמא, אם החוזה הבנקאי הנתון לפירוש יוכר כחוזה אחיד, יכול הפרשן החוזי להיעזר בכלל לפיו תכליתו של החוזה האחיד היא בעיקרה תכלית אובייקטיבית (ראו רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 158 (1998) (להלן: פרשת מילגרום); ברק, פרשנות החוזה, בעמ' 556). כלי פרשני נוסף, שיכול לשמש בפרשנותו של חוזה בנקאי, הינו כלל "הפרשנות כנגד המנסח" (ראו ברק, פרשנות החוזה, בעמ' 634; גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק כללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 436 (2005) (להלן: שלו). בענין זה קבע בית המשפט כי: "מקום מרכזי בהכרעת המחלוקת הפרשנית יש ליתן לעובדה שהבנק הוא שניסח את המסמך, ואנשיו שלטו בתוכנו במידה רבה. "כלל פרשנות ידוע הוא, כי חוזה הניתן לפירושים שונים, יש לפרשו לרעת המנסח"  היות אנשי הבנק מנסחי ההתחייבויות מטיל עליהם את האחריות לבהירותן ... בהיות הבנק ואנשי הייעוץ המשפטי שלו הצד המקצועי בניסוח ההתחייבויות, חזקת הפרשנות לרעת בעל השליטה במסמכים מתחזקת" (פרשת חזן, עמ' 278). ביסוד כלל זה עומדת שליטתו של אחד הצדדים על תוכן החוזה. בחוזה כזה, כך יש להניח, הצד בעל השליטה דאג להיטיב עם האינטרסים שלו עצמו, על כן, אין זה ראוי להעניק לו זכויות נוספות בדרך פרשנית (ראו רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 75 (1994); פרשת מילגרום, עמ' 160; ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 136 (2004) (להלן: פרשת מול הים)). אולם כלל זה הוא כלל פרשנות משני, אשר בא לסייע בפרשנות חוזה, כאשר כללי הפרשנות הרגילים אין בהם להביא לחקר הכוונה של הצדדים בחוזה. "עסקינן בכלל של סוף הדרך... כלל זה אינו אלא מפלט אחרון בשלב הפרשני שלאחר מיצוי השימוש בכללי פרשנות אחרים, שבמסגרתם נלקחים בחשבון שיקולים רבים" (ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 240 (1993); פרשת מילגרום, עמ' 159), וכפי שציינתי: "כלל זה חל רק במקרה של ספק, כאשר לשון ההסכם שנוסח על-ידי צד אחד ניתנת לשני פירושים סבירים, וכפות המאזניים מעוינות, ועל-כן הוא כלל פרשני משני" (פרשת מול הים, עמ' 136) במאמר מוסגר, ראוי לציין כי סעיף 123(ד) להצעת חוק דיני ממונות מציע לאמץ לתוך החקיקה הישראלית את כלל הפרשנות כנגד בעל השליטה על תוכן החוזה (ראו שלו, עמ' 441). כלי פרשני נוסף שניתן להשתמש בו בפירוש החוזה הבנקאי הינו חזקה כי תכלית החוזה מגשימה ציפיות סבירות של הצד הנשלט (ראו ברק, פרשנות החוזה, בעמ' 644). חזקה זו קובעת כי: "מקום שלשון החוזה בגיזרה השנויה במחלוקת הינה רב-משמעית, כשאחת מהמשמעויות הנסבלות מבחינה מילולית היא זו אשר לה טוען המבוטח, יוביל יישומו של עקרון כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח לפירוש החוזה בהתאם לנטען על-ידיו" (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, 297 (1996) (להלן: פרשת בית הכנסת רמת חן)) חזקה זו חלה בעיקר בפרשנותם של חוזי ביטוח (ראו ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פס' 36 לפסק דינה של השופטת ארבל ( 5.10.2006); ברק, פרשנות החוזה, בעמ' 645), אולם במקרים המתאימים ניתן להחילה גם בפירוש החוזה הבנקאי, לאור הדמיון המסוים הקיים בין חוזים אלו. כמו כן, ראוי לציין כי חזקה זו במובנים מסוימים הינה צידה האחר של כלל הפרשנות כנגד בעל השליטה על תוכן החוזה. יש להדגיש כי חזקה זו אינה זהה לחזקה שנוצרה בדין האמריקאי בתחום פרשנות חוזי ביטוח."חוזהבנק